גצל קרסל

גֶצֶל אליקים קרֶסֶל (Gezel Kressel; ט"ז בסיוון תרע"א, 12 ביוני 1911, גליציה המזרחיתל' באב (א' דר"ח אלול) תשמ"ו, 1986, ישראל) היה סופר, היסטוריון וביבליוגרף ישראלי.

גצל קרסל
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לאום יהודי

ביוגרפיה

גצל קרסל נולד בשנת 1911 בזלוטוב שבגליציה המזרחית. בשנת תר"ץ (1930) עלה לארץ ישראל. היה מחלוצי הביבליוגרפיה הארצישראלית בעת החדשה, ומתעד העיתונות העברית המוקדמת. חקר וכתב על תולדות היישוב בארץ, בעיקר כמשתקף מהספרות העממית והעיתונות.

קרסל פיתח את הענף העברי של הביו-ביבליוגרפיה, צעד נוסף מספריהם של החיד"א ור' מיכל כהן. הוא טען כי התרבות העברית היא ביתו הטבעי של הביו-ביבליוגרפיה, כיוון שיהודי זכור לדורות על-שם ספריו (כדוגמת המחבר, החפץ חיים וכדומה).

ב-1963 זכה בפרס אוסישקין על חיבוריו בתחום חקר הציונות. בשנת 1968 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל.

בשנת 1974 מכר את האוסף המונומנטלי שאסף במשך ארבעה עשורים, המכיל בין היתר כ-400,000 גזירי עיתונים ועשרות אלפי ספרים, לאוניברסיטת אוקספורד. על יסוד האוסף נוסדה הספרייה של המרכז ללימודים עבריים ויהודיים באוניברסיטה, בעיירה יארנטון (Yarnton) שבמחוז אוקספורד.[1] (ב-1991 הצטרף אליה האוסף של גדליה אלקושי, שנמכר לאחר מותו.[2])

גצל קרסל נפטר בקיץ 1986 בביתו, לאחר מחלה. בן 75 במותו. נקבר בבית עלמין הדרום.[3] הותיר אישה, הסופרת איזבלה (איזה) פרליס, שלה היה נשוי מקיץ 1954, ובן, עידו.

רחוב בקריית בן-גוריון בדרום חולון, עיר מגוריו, קרוי על שמו.

ארכיון גצל קרסל, הכולל מכתבים וגלויות שנשלחו אליו וכן העתקי מכתבים שנשלחו לנמענים אחרים והעתקי מכתבי התשובה שלו, שמור בספרייה הלאומית, שם הופקד על ידי אלמנתו בשנת 1995.

כתביו (מבחר)

ספרים מפרי עטו

בסופו נספח: "ידיעת ארץ-ישראל- מהותה, יחסינו אליה ודרכי החוקרים" -סקירה על חקר ידיעת הארץ.
    • יצא-לאור שוב בתשמ"א, בהוצאת מכון מזכרת, (ללא הנספח הנ"ל. בסופו רשימת ספרי ג. קרסל)
  • "הלבנון" ו"החבצלת", הוצאת ראובן מס, תש"ג.
  • חול ורוח: מאסף בהוצאת עיריית חולון, 1964.
  • סתרי ספר וסופר, (מחקרים ומסות), צפת: הוצאת מוזיאון אמנות הדפוס, תשל"ה-1975.
  • פותחי התקוה: מירושלים לפתח תקווה / ביכורי הניסיונות, תקצ"ט - תרי"ד (1854-1839), הוצאת יד בן צבי, תשל"ו.
  • פותחי התקוה: מירושלים לפתח-תקוה ; תשועה כללית ופרטית, הוצאת רשפים, תל אביב, 1992.

ספרים שערך

ברובם הוסיף מבואות והערות היסטוריים מקוריים, המהווים חיבור חשוב בפני עצמם:

  • דוד גורדון, מבחר מאמריו, בעריכת ג' קרסל, תל אביב תש"ב (בו כתב מבוא היסטורי).
  • קורות העתים לר' מנחם מנדל מקמניץ, מבוא והערות: ג' קרסל, הוצאת מוסד הרב קוק תש"ו-1946.
  • חזיוני מדינה -אסופה בנושא אוטופיות יהודיות. כולל את הרומן 'חזות העתיד' מאת אדמונד מנחם אייזלר, 'מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת' מאת אלחנן ליב לוינסקי, 'אנטיגויות בציון' מאת יעקב בכר ו'שני דמיונות' ליצחק פרנהוף, תל אביב: מ’ ניומן, תשי"ד.
  • מבחר כתבי ישראל דב פרומקין, הוצאת מוסד הרב קוק תשי"ד, בו כתב מבוא היסטורי.
  • יהודה וירושלים - עתונו של ר' יואל משה שאלאמאן תרל"ז - תרל"ח (בו כתב מבוא היסטורי), הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ו.
  • על אדמת ביסראביה: דברי מחקר, זכרונות, רשימות, תעודות ודברי ספרות לקביעת הדמות של יהדותה (תל אביב: איחוד הארגונים של יוצאי ביסראביה, תשי"ט - תשכ"ג) 3 כר' (כרך ג' בעריכת ג' קרסל).
  • הצופה לבית ישראל, הספרייה הציונית, ערך: ג' קרסל, ירושלים, תשכ"א.
  • ספר קוסוב (גליציה המזרחית), הוצא לאור על ידי ארגון יוצאי קוסוב והסביבה בישראל ; בעריכת ג' קרסל, ל' אליצקי, תל אביב: המנורה, תשכ"ד (מהדורה שנייה, תשנ"ח).
  • על יוסף ברסלבי, תש"ל-1969.
  • נתיבות ציון וירושלים מבחר מאמרי אברהם משה לונץ, בו כתב מבוא היסטורי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"א-1970.
  • י' בריל, יסוד המעלה, בעריכת ג' קרסל (מהדורה מצולמת), ירושלים, תשל"ח.
  • נחום סוקולוב, ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים עמנו היום (ורשה תרמ"ט), ד"צ מכון מזכרת, תל אביב, תש"מ, בצירוף מבוא ומפתחות.
  • האחים שולזינגר - הדפוס וההוצאה, ירושלים: תשמ"ו.
  • אפיקי נהריים : מסות ומחקרים, כתב : משה שטארקמן, אסוף וערך : ג. קרסל, מסת מבוא : דב סדן, הוצאת אחיאסף, תל אביב, 1989.

לקריאה נוספת

  • דב סדן, 'בעל האוצרות (לכבוד ג. קרסל)', הפועל הצעיר מ, 13 (תשכ"ט), עמ' 20–23. ‬ ‬ ‬
  • זבולון רביד, 'גצל קרסל - בסימן של היקף ושפע: למלאות לו שבעים', הדאר 60, לא (תשמ"א), עמ' 499–500.
  • יוחנן ארנון, תרומתו לביבליוגראפיה העברית, "ג. קרסל בן שבעים": מאזנים נב, 5–6 (תשמ"א), עמ' 421-417. ‬
  • מלכה קניאל, חוקר העתונות העברית, מאזנים נב, 6-5 (תשמ"א) עמ' 425-422.
  • חיים ליף, 'ג. קרסל – ביבליוגרפיה ותולדות חיים, בצרון 31–32 (1986), עמ' 86–88.
  • צמח צמריון, '‬איש אשכולות, איש אמונים, טוב-עין ודובר אמת: לדמותו של גצל קרסל ז"ל, בית מקרא, 32, ב (תשמ"ז), עמ' 103–111.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ארכיון קרסל, אתר ספריית לאופולד מולֶר, אוניברסיטת אוקספורד (באנגלית).
  2. ^ Library resources, אתר ספריית לאופולד מולֶר, אוניברסיטת אוקספורד (באנגלית).
  3. ^ הקבר של גצל ואיזה קרסל בבית העלמין חולון, באתר BillionGraves
אדמונד מנחם אייזלר

אדמונד מנחם אייזלר (Edmund Menachem Eisler;‏ 1850–1942) היה סוחר וסופר יהודי הונגרי, הנמנה עם מחברי האוטופיות הציוניות הראשונות.

איזה פרליס

איזבֶּלה (איזָה) פֶּרְליס-קרֶסֶל (י"ב בטבת תרע"ט, דצמבר 1918 – כ' בניסן תשע"ג, 31 במרץ 2013) הייתה עיתונאית ומבקרת ספרות ישראלית.

ביו-ביבליוגרפיה

ביו ביבליוגרפיה הוא ענף מתחום הביבליוגרפיה וענף מתחום הביוגרפיה, הבא לתאר את שני המרכיבים העיקריים של יוצרים בתחום הכתיבה: תולדות חייהם ופרסומיהם.

הביו ביבליוגרפיה סוקרת הן את הביוגרפיה של היוצרים והן את ספריהם. במאגרי המידע למיניהם, רוב הערכים העוסקים ביוצרים, סופרים ומשוררים הם ביו ביבליוגרפים. רצון הציבור להכיר היכרות ראשונית וקצרה, מהירה ומיידית, את היוצרים המדוברים, הביא ליצירת לכסיקונים, אנציקלופדיות ומאגרים אחרים בהם בערך היוצר נכללים תמונותיו, תולדות חייו ורשימות ספריו.

הביו ביבליוגרפיה בעברית נוסדה והתעשרה עם פרסום שני הכרכים של "לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים", מאת מייסד הביו ביבליוגרפיה העברית, גצל קרסל.

במקביל, הניח אוריאל אופק את המסד לביו ביבליוגרפיה החדשה של ספרות הילדים העברית והכללית, בשני הכרכים של "לקסיקון אופק לספרות ילדים".

לאחרונה ייסד הביו ביבליוגרף יוסף גלרון גולדשלגר לקסיקון מקוון בשם "לקסיקון הספרות העברית החדשה".

בן-ציון לוריא

בן-ציון לוּריא (4 באפריל 1905 – 2002) היה איש חינוך, סייר וסופר, ממייסדי החוג לחקר המקרא, חוקר ארץ ישראל והמקרא וממשרטטי המפות הראשונים בישראל.

בת-חמה

בת-חמה הוא שמה הספרותי של מלכה שכטמן (בת יוסף) (ברוסית: Малка Иосифовна Шехтман;‏ 1898 – 25 במרץ 1979, כ"ו באדר תשל"ט) הייתה משוררת עברייה ידועה ועסקנית תיאטרון בברית המועצות. כתבה בעיקר בעברית. ילידת הכפר ליפניקי במחוז ווהלין שבמערב אוקראינה, חייתה בערים קייב ובצ'רנוביץ.

אחותו של הצייר מנואיל שכטמן.

ג'ורג' גאולר

לוטננט קולונל ג'ורג' גאולר (21 ביולי 1795 – 7 במאי 1869) היה קצין ופוליטיקאי בריטי, אשר כיהן כמושל השני של אוסטרליה הדרומית בין השנים 1838 ל-1841. יזם פעולות למען התיישבות העם היהודי בארץ ישראל.

דוד פרישמן

דוד פרישמן (1859, זגייז', פולין – 4 באוגוסט 1922, ברלין) היה משורר, עורך, מתרגם, סופר, פיליטוניסט, מבקר אמנות ועיתונאי עברי, מחלוצי הספרות העברית המודרנית. במשפטו הידוע: "מלאכת מחשבת - תחיית האומה" הביע את אמונתו בצורך בחיזוק האמנות והספרות בחיי העם היהודי. מבחינה פוליטית התנגד לתנועה הציונית ולא היה שותף לעמדותיה.

דפוס האחים שולזינגר

דפוס האחים שולזינגר היה בית דפוס והוצאה לאור יהודי שפעל בניו יורק, מבתי הדפוס היהודיים הגדולים בעולם.

בית הדפוס התמחה בעיקר בצילום ספרים שנדפסו, ניקוי וריטוש הספרים, הגהתם ותיקוני תוכן. לפי גצל קרסל, הדפיס בית הדפוס במהלך שנות פעולתו יותר ממאה מיליון פריטי דפוס.

הלבנון

"הַלְּבָנוֹן" היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל. יצא לאור בהפסקות, ובתדירות שונה, בשנים 1863–1886 (20 כרכים שנתיים), בירושלים, בפריז, במיינץ ובלונדון. עורכו הראשי במשך כל השנים היה יחיאל ברי"ל.

הלל זלטופולסקי

הלל זְלָטוֹפּוֹלְסקי (בכתיב יידי: זלאַטאָפּאָלסקי; 1868, יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית – 11 בדצמבר 1932, פריז, צרפת) היה איש עסקים, פעיל ציוני ותרבותי, נדבן וסופר יהודי. מהפעילים והתומכים של מפעלי תרבות רבים, בהם אגודת חובבי שפת עבר (לימים: תרבות) וקרן היסוד. נרצח בפריז על ידי עובד בכיר שלו לשעבר.

הצופה (ורשה)

הצופה (הצֹפֶה) היה יומון עברי שראה אור בעיר ורשה מ-1903 עד 1905.

העיתון, שנוסד על ידי יצחק אשר אלישיב ואליעזר אליהו פרידמן, החל להופיע ביום ז' בטבת תרס"ג (1903), בעריכת אברהם לוּדְוִויפּוֹל. כעבור שנה עזב לודוויפול, והעיתון הוסיף להופיע עד אמצע 1905, בעריכתם של אליעזר אליהו פרידמן (שהיה העורך הרשמי), בנו יהושע והירש דוד נומברג.

לדברי היסטוריון הספרות העברית גצל קרֶסֶל, "הצופה" היה "בין המעולים שבעתונים היומיים העבריים שיצאו אי־פעם באירופה ובמקומות אחרים מחוץ לארץ־ישראל עד ימי השואה".

העיתון הצטיין בדיווחים ענייניים, שהביאו מידע מדויק. בניגוד ליומון העברי הוותיק "הצפירה", שיצא גם הוא בוורשה, "הצופה" התמקד דווקא במתרחש במערב אירופה, ובמידה מסוימת גם בחדשות המקומיות בוורשה, ולא עסק כלל בסוגיות מענייני האימפריה הרוסית.

בין המשתתפים הקבועים בעיתון היו סופרים ומבקרי ספרות נודעים, בהם י"ל פרץ, יוסף קלויזנר, אלחנן ליב לוינסקי, שמעון ברנפלד, ש. בן-ציון, משה סמילנסקי וראובן בריינין. הוא הקדיש מקום מיוחד לפרסום ראשון של סופרים צעירים, וכמה וכמה סופרים עבריים, בהם יעקב רבינוביץ, החלו בו את דרכם.

"הצופה" ביטא השקפות ציוניות מובהקות. בין קוראי העיתונים חובבי ציון היו שלא קראו ב"הצפירה", שהובילה קו של התנגדות לציונות, ולפיכך היו מנויים ל"המליץ", המיושן יותר; וכשעם הופעתו של "הצופה" עברו אליו. לעיתון היו מנויים רבים יותר מל"הצפירה", ובוודאי מל"המליץ". בשנות קיומו נודעה לעיתון השפעה רבה לטובת התנועה הציונית ותחיית הלשון העברית, וזאת במידה רבה בזכות מנהלו אלישיב, שהיה הרוח החיה שלו.

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

יוסף ברסלבי

יוסף ברסלבי (בּרַסלַבסקי; א' באדר תרנ"ו, 1 באפריל 1896, רוֹמְנִי, פלך פולטאבה האימפריה הרוסית (אוקראינה) – ל' בניסן תשל"ב, 14 באפריל 1972) היה חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים. נודע בשל כרכי הסדרה שכתב, הידעת את הארץ.

יעקב פיכמן

יעקב פיכמן (25 בנובמבר 1881, ג' בכסלו ה'תרמ"ב – 17 במאי 1958, ליל כ"ח באייר תשי"ח) היה משורר, עורך, מבקר ספרותי ומתרגם עברי. חתן פרס ישראל לספרות יפה.

יעקב צדקוני

יעקב צִדְקוֹני (רֶכטמַן) (21 בפברואר 1902, סוחצ'וב, מחוז ורשה, פולין – כ"ה בשבט תשל"ג, 28 בינואר 1973, ירושלים) היה אספן אתנוגרפיה ישראלית וחוקר פולקלור ישראלי, ממקימי חברת "ידע-עם" לפולקלור יהודי.

יעקובוס קאן

יעקובוס הנריקוס קאן (בהולנדית: Jacobus Henricus Kann;‏ 12 ביולי 1872, האג – 7 באוקטובר 1944, טרזיינשטט) היה בנקאי יהודי-הולנדי, הבנקאי הפרטי של בית המלוכה ההולנדי, ממייסדי בנק אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה, ממייסדי חברת אשלג ארץ-ישראלית, ומרוכשי אדמות אחוזת בית (עליהן הוקמה העיר תל אביב) וקונסול הולנד הראשון בארץ ישראל בין השנים 1924–1928.

לקסיקון הספרות העברית החדשה

לקסיקון הספרות העברית החדשה הוא לקסיקון ביו-ביבליוגרפי מקוון הכולל ביוגרפיות וביבליוגרפיות של סופרים ישראלים ועבריים. נכון לאוגוסט 2019 כולל הלקסיקון מעל ל-3,400 סופרים, מתרגמים, משוררים ועורכים, וכן תוכן עניינים של כתריסר כתבי עת ספרותיים ומספר כתבי עת עם טקסט מלא (הו!, מטעם, מכאן) וכתבי עת חלקיים בתהליך (עתון 77, מאזנים ועוד).הלקסיקון הוא פרי יוזמתו של יוסף גלרון-גולדשלגר, המשמש כעורכו. הפרויקט החל בספטמבר 2004, והכוונה הראשונית הייתה להמשיך את מפעלו הביבליוגרפי של גצל קרסל, שהוציא לאור את "לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים" בהוצאת ספרית פועלים בשנים 1965–1967. תחילה תוכנן הלקסיקון המקוון לכלול את כל מי שלא נכלל בלקסיקון של קרסל, אולם במשך הזמן הוחלט להרחיבו ולכלול בו גם יוצרים שכבר נמצאים אצל קרסל, וכך לעדכן את הערכים הקיימים בשני כרכיו.

יוסף גלרון-גולדשלגר הוזמן בשנת 1988 על ידי אוניברסיטת המדינה של אוהיו בארצות הברית לנהל את הספרייה למדעי היהדות, וכיום הלקסיקון פועל בחסותה. הדגש בפרויקט הוא המידע הביבליוגרפי, כלומר מראי מקומות למאמרים ורשימות שנכתבו על היוצר ויצירתו ושפורסמו בכתבי-עת, עיתונים, מונוגרפיות ואנתולוגיות, וכן, בצורה סלקטיבית, באתרים ובבלוגים המצויים באינטרנט.

מאזנים (כתב עת)

מֹאזְנַיִם הוא כתב עת ספרותי של אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.

שם עט

שם עט, שם ספרותי או פְּסֶבְדוֹנִים (פְּסֵידוֹנִים, על פי חוקי התעתיק לעברית) הוא שם בדוי שתחתיו מתפרסמים ספרים או מאמרים, לעיתים משום שהמחבר חפץ בעילום שם, ולעיתים מסיבות אחרות. המונח "שם עט" בעברית הושפע מהביטוי "Pen name" באנגלית, ומ-"Nom de plume" בצרפתית. בצרפתית קרוי מושג זה גם בשם "Nom de guerre".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.