גפן היין

גפן היין או בקיצור גפן (שם מדעי: Vitis vinifera) היא מין של צמח מטפס ממשפחת הגפניים. פרי הגפן הוא ענב, המשמש הן כפרי מאכל, כפרי מיובש לצימוקים ולהכנת יין.

גפן היין
ענבים
ענבים
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים קדומים
סדרה: גפנאים
משפחה: גפניים
סוג: גפן
מין: גפן היין
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Vitis vinifera
ליניאוס, 1753

תיאור הגפן

List vinove loze
עלה הגפן
Wine grapes baja
אשכול ענבים בזמן הבוחל
Flora of Gush Etzion, (13056142305)
כרם ענבים בגוש עציון.

הגפן מלבלבת ופורחת בתחילת האביב, עליה רחבים ומפורצים דמויי כף יד. ענפיה הצעירים נקראים שריגים, ורק לקראת סוף העונה הם מתעצים והופכים לזמורות, השריגים צומחים במהירות רבה (לעיתים עד לאורך של 4.5 מטרים בעונה - כ-3 ס"מ ליום), צבעם ירוק בהיר והם מתעצים בסוף הקיץ. הזמורות מחולקות לקטעים שביניהם ניצנים (המכונים בעגה החקלאית "עיניים/פקעים") מהם יצאו שריגים, ובני שריגים. הגפן מפתחת גם קנוקנת - ענף מנוון (הומלוגי לשיזרת האשכול - הציר המשמש לנשיאת הענבים) הקנוקנת משמש את הגפן לטיפוס ולאחיזה. ניתן לראות גפני בר מטפסות על גבי עצים אחרים לגבהים של עשרות מטרים. פרחיה זעירים, ערוכים באשכולות. הם מואבקים על ידי הרוח.

הגפן מתחילה להניב פרי בשנה השלישית או הרביעית לנטיעתה. קטיף ענבים נקרא בציר והוא נמשך כמעט כל הקיץ, בהתאם למין, לזן ולאזור. חלקת הגפנים נקראת כרם בדומה לזיתים.

ריבוי הגפן נעשה על ידי ייחורים, וכיום מקובל להרכיב אותה על כנות, בחירת כנה מתאימה מאפשרת עמידות בפני תנאי קרקע וגידול שונים (מליחות, תכולת גיר) וקובעת במידה מסוימת את תכונות הגפן, גובה יבולים ועוצמת צימוח. קיימות כשלושים כנות שונות, והן מותאמות לפי זן הרוכב, האקלים והקרקע ולפי תכונותיהן.

מולדת הגפן התרבותית במערב אסיה עד הודו, ומשם עברה למזרח התיכון ולאירופה. מינים מבויתים של גפן קיימים עוד משחר ימי האנושות.

בשנות ה-90 של המאה ה-19 חוסלה כמעט כליל תעשיית הגפן ב"מושבות השומרון" דאז (אזור גבעת עדה של היום) ובמושבות הגליל העליון עקב מחלות שונות הנגרמות כתוצאת לוואי לפעילות כנימת הפילוקסרה בעיקר בשרשי העץ. בכרמי יהודה (אזור גוש דן של היום) לא נראתה פגיעה עקב האופי השונה של הקרקע[2] שהיא קלה ומפריעה להתפשטות הכנימה. בהוראת האגרונומים של הברון נעקרו הכרמים הנגועים והוחלפו בזנים אירופאים מורכבים על כנות אמריקאיות שעמידות לתופעות הלוואי של הכנימה[2] בזכות הפרשה מהירה של שעם שמכסה את מקום הפצע. כיום מזיק זה אינו נפוץ אולם לא מקובל לגדל גידול מסחרי על בסיס גפנים הגדלות על שורשיהם (כנות "מתוקות").

כיום כל זני הגפן הגדלים בארץ הם זנים מיובאים מארצות אחרות ובעיקר מצרפת. בשנים האחרונות החלו לחקור זני גפן עתיקים שהיו נפוצים בארץ, לצורך כך נאספו כ-150 זני גפן נדירים שנמצאו בארץ. לאחר סריקה גנטית, התברר כי 70% מהזנים הם זנים אותנטיים שגדלו בארץ מאז ומתמיד. המחקר טרם נסתיים, ומזנים אלו נלקחו עלים והופק DNA לצורך אנליזת מיקרו-סטליטים לזיהוי זהות-קרבה לזנים אחרים. כשתהליך זה עדיין בעיצומו[3].

הענב - פרי הגפן

הענב הוא פרי הגפן. זהו ענבה, פרי לא קלימקטרי בעל זג (קליפה) דק ועשיר בצבענים וציפה מימית, שבתוכה 4-0 חרצנים. צבע הענב משתנה בתלות זן הגפן, והוא יכול להיות סגול, אדום, ורוד או ירוק. צורת הענבים היא אליפטית. הענבים יכולים להצרך כפי שהם, או בצורת יין, צימוקים, ריבה, ג'לי, חומץ, תמצית זרעי ענבים, שמן זרעי ענבים או דבשה.

זני הגפן

זנים עיקריים של גפן היין

זני ענבי יין אדומים:

  • קברנה סוביניון - זן צרפתי עתיק מבורדו, נחשב לאציל הזנים האדומים. נותן יין בעל צבע ארגמני עז וטעם ייחודי.
  • מרלו - זן צרפתי מאזור בורדו, נחשב שני בחשיבותו בבורדו. נותן יין עדין בעל צבע חזק.
  • קריניאן - זן ספרדי, יכול לתת יבולים גבוהים.
  • סירה (שיראז) - זן צרפתי מעמק הרון, מצטיין בצבע חזק מאד.
  • דוריף - זן צרפתי, בקליפורניה הוא נקרא פטיט סירה.
  • קברנה פרנק - זן צרפתי, משמש בדרך כלל כתוספת ביינות מזנים אחרים.
  • סנג'ובזה - זן איטלקי, יינותיו מצטיינים בריחם העז.
  • פינו נואר - זן צרפתי, משמש גם לשמפניה.
  • ארגמן - זן ישראלי, זן מיכלוא של קריניאן וסוזאו.

זני ענבי יין לבנים:

  • שרדונה - זן צרפתי, אציל הזנים הלבנים. משמש ליינות שולחניים ולשמפניה.
  • סוביניון בלאן - זן צרפתי מאזור בורדו.
  • שנין בלאן (פינו דה לואר) - זן צרפתי מעמק הלואר.
  • ריזלינג לבן - זן גרמני.
  • מוסקט לבן - זן צרפתי, האיכותי מזני המוסקט.
  • מוסקט אלכסנדרוני - זן אפריקני, משמש בעיקר ליינות מתוקים.
  • אמרלד ריזלינג- זן קליפורני, מיכלוא של ריזלינג, איכות יינותיו בינונית.
  • קולומבר - זן צרפתי, משמש בעיקר לזיקוק קוניאק, ולעיתים ביינות בתערובת עם זנים אחרים (בישראל זכה לכינוי "פרנץ' קולומבר").

זני ענבי מאכל נפוצים הם: סופריור, תומפסון סידלס (סולטאנינה), פרלט, ארלי סוויט, זיני, רד-גלוב, אדומיניק, אוטם בלק.

זני גפן יין נוספים

  • זינפנדל
  • איזבלה - זן ענבי מאכל עמיד ביותר בעל ענבים סגולים המכילים גרעינים

במסורת היהודית

הגפן נזכרת במקרא מעל שלוש מאות פעם בשמות: גפן, ענב (ים), צמקים, כרם, תירוש ויין. היא מאפיינת בעיקר את נחלת שבט יהודה (בראשית מט יא; במדבר יג כג) וגדלה גם במצרים (תהילים קה לג). היא משמשת סמל (תהילים פ טו), ומשל (שופטים ט יג; הושע יד ח ועוד). יש לצמח מסורת זיהוי רציפה. הוא היה מגידולי היסוד של ארץ ישראל בעת העתיקה, כולל תקופת ימי הביניים. ביותו היה כנראה במזרח הקרוב, ושרידיו נמצאו באתרים רבים בארץ החל מתקופת הברונזה התיכונה, ומעידים על גידולו האינטנסיבי. קיימים גם שרידים רבים של גתות יין קדומות ברחבי הארץ, החל מתקופת הברונזה ואילך[4].

הגפן היא אחת משבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל ,(דברים ח ח). היא מופיעה פעמים רבות בתורה, נביאים וכתובים. בגפן קיימת גם מתנת עניים, עוללות, הייחודית לצמח זה.

מילים רבות קיימות המיוחדות לגפן ולטיפול בה בשפה העברית. זמורות הוא שמם של הענפים המרכזיים של הגפן וישנם שמות שונים לגפן בהתאם לאופן גידולה - רוגלית היא גפן השרועה בגובה הקרקע על אבן נמוכה או מוט עץ בגובה הרגל. דלית היא גפן התלויה על עמוד ועריס תיקרא גפן בסוכת גפנים. כמו כן, פרי הגפן הוא היחיד אשר לו ברכה מיוחדת באכילתו.

שיטות ריבוי או החלפה של גפנים ותיקות בתקופת המשנה לא נזכרות בתקופת המקרא. בספרות החקלאית הרומית דווקא כן מופיעות. השיטה נקראת "הברכה" ובשם זה היא מופיעה בספרות חז"ל. הגפן הותיקה נקראת "אם" והצעירה נקראת "ילדה". במסכת כלאים פרק שביעי מופיעות שתי משניות העוסקות בהיבט ההלכתי מנקודת ראות של החקלאי בעל הכרם.[5]

שימושים רפואיים

מוצרים שונים של הגפן שימשו לרפואה לאורך ההיסטוריה. מיץ ענבים שימש בסיס לתרופות רבות בבבל העתיקה. מוצרים אחרים כגון חומץ, יין וצימוקים שימשו גם הם לרפואה. הרופאים הקלאסיים השתמשו בגפן לשיפור התיאבון, להרגעת כאבי בטן, לטיפול בדיזנטריה ולהורדת חום.[דרוש מקור] גם בימי הביניים שימשו מוצרי הגפן מרכיבים חשובים בתרופות לתחלואים דומים.

ברפואה העממית בימינו משמש חומץ הענבים לחיזוק כללי של הגוף ולהקלת גירודים[6]. חליטה של עלי גפן עשויה להוריד רמות סוכר בדם אצל אנשים סוכרתיים.

Flame seedless grapes

אשכולות ענבים

Vine

קנוקנת של צמח הגפן

Concord grape plant

עלי גפן

הרברכהגפנים

כרם סמוך ליישוב הר ברכה בשומרון

Vineyard Shomriy

עלה גפן בכרם שומריה

ביבליוגרפיה

  • עמוס הדס, "הגפן והיין בארכאולוגיה של ארץ-ישראל", קרוננברג הוצאה לאור.
  • ד"ר א. סרנת (2001) "ענבים בישראל".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גפן היין באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 2.0 2.1 מ. מאירובץ, "הגפן", "בוסתנאי", כרך ה'
  3. ^ שימור זני הגפנים העתיקים של ארץ ישראל ואיתור הזנים המתאימים לייצור יין איכותי
  4. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב, עמ' 89
  5. ^ זאב ספראי שמואל ספראי, משנת ארץ ישראל: סדר זרעים, הקיבוץ המאוחד, 2008
  6. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 96.
אבלינו

אבלינו (באיטלקית: Avellino) היא בירת נפת אבלינו שבמחוז קמפניה שבאיטליה. העיר שוכנת במישור המוקף בערים במרחק של 42 ק"מ מדרום-מזרח לנאפולי והיא מהווה צומת דרכים חשוב על הכביש מסלרנו לבנוונטו.

אפלאסיון

אפלאסיון (בצרפתית: Appellation d'origine) הוא כינוי מקור המוגדר ומוגן לפי החוק, בו משתמשים כדי לציין היכן גדלו הענבים בהם משתמשים לייצור יין; לסוגים אחרים של מזון יש אפלאסיונים גם כן. הגבלות נוספות החלות על האפלאסיון פרט לגבולות גאוגרפיים הן: הגדרת סוג הענבים המותרים, תנובת ענבים מקסימלית, רמת אלכוהול וגורמי איכות אחרים, ניתן גם לציין אותם לפני שמו של האפלאסיון על-גבי תווית היין. החוקים המגדירים את האפלאסיון תלויים במדינה בה מיוצר היין.

אפריליה (עיר)

אפריליה (באיטלקית: Aprilia) היא עיר בנפת לאטינה שבמחוז לאציו שבמרכז איטליה. העיר ממוקמת במרחק של 35 ק"מ מבירת איטליה, רומא.

גפן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

גפניים

גַּפְנִיִּים (שם מדעי: Vitaceae) היא משפחה של צמחים דו-פסיגיים קדומים הכוללת 700 מינים המחולקים ל-17 סוגים. זו המשפחה היחידה בסדרת הגפנאים.

המין המוכר ביותר במשפחה זו הוא גפן היין אשר מוציא ענבים מהם מייצרים את היין.

דו-פסיגיים קדומים

דו־פסיגיים קדומים (שם מדעי: Magnoliopsida) הם קבוצה פרפילטית במערכת בעלי הפרחים הכוללת את המינים הקדומים והפרימיטיביים ביותר. ההבדל העיקרי ביניהם לבין הדו־פסיגיים האמיתיים הוא בצורת האבקה, ובמאפיין זה הם דומים יותר לחד־פסיגיים. המיון המדעי המסורתי לא הבדיל בין הדו־פסיגיים הקדומים לאמיתיים, אך בעשורים האחרונים הראה המחקר הגנטי כי למעשה הדו־פסיגיים הקדומים נמצאים בתחתית העץ האבולוציוני שממנו התפתחו מאוחר יותר גם החד־פסיגיים וגם הדו־פסיגיים האמיתיים.

הדו־פסיגיים הקדומים מיוצגים בישראל בין היתר על ידי נופר צהוב וער אציל.

התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

התאחדות האיכרים היא ארגון ארצישראלי של בעלי משקים פרטיים.

מיסודה של התאחדות המושבות ביהודה ושומרון שהוקמה בשנת 1920, הורחבה בשנת 1927. שמה נקבע בראשית שנות העשרים כ"התאחדות האיכרים בארץ ישראל".

לאחר קום מדינת ישראל, הוסב שמה ל"התאחדות האיכרים בישראל".

בהתאגדות מאוגדים משקים פרטיים שבמושבות וביישובים חקלאיים אחרים; והיא פועלת גם להקמת משקים חדשים. התאחדות האיכרים ייסדה את בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה.

אחד ממוסדות התאחדות האיכרים הייתה קופת חולים עממית (שהתאחדה ב-1974 עם קופת חולים מאוחדת).

ביטאון התאחדות האיכרים היה כתב העת "בוסתנאי".

זג

האם התכוונתם ל...

חיים מולכו

חיים מולכו (1927–1992) היה מחלוצי ההתיישבות והחקלאות בנגב. מילא תפקידים ציבוריים רבים, בעיקר בתחום החקלאות. בין השאר כיהן כסמנכ"ל לייצור ופיתוח במשרד החקלאות וקצין פיתוח של משרד החקלאות באזור הנגב.

יין בארץ ישראל

היין היווה חלק משמעותי במסגרת החקלאות במהלך ההיסטוריה של ארץ ישראל. גידול הגפן וייצור יין התקיימו באזור כבר בתקופת הברונזה, הגפן היוותה חלק משבעת המינים המאפיינים את ארץ ישראל, ותושבי הארץ המשיכו לגדל אותה לאורך השנים. ייצור היין תפס מקום מרכזי במיוחד בתקופת היישוב בארץ ישראל, במאה ה-19 וה-20. היין מהווה ענף פעיל במדינת ישראל גם כיום, ושוק היין כולל יינות מיקבים ותיקים, יקבים מסחריים גדולים וקטנים ויקבי בוטיק.

כלאי הכרם

כלאי הכרם הם מסוגי הכלאיים האסורים מהתורה. האיסור כולל מצוות לא תעשה על זריעת גפן היין עם צמחים אחרים ומצוות לא תעשה על אכילת צמחים שנזרעו בסמוך לגפן או הנאה מהם. כלאי הכרם הוא החמור שבאיסורי הכלאים ולכן הוא אסור לא רק בזריעה אלא גם ב"קיום", וכמו כן פירות הגפן והזרעים שגדלו באיסור זה אסורים בהנאה.

האיסור מופיע בתורה בספר דברים: "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם".

כנימת הפילוקסרה

פילוקסרת הגפן (שם מדעי: Daktulosphaira vitifoliae), המכונה בקיצור פילוקסרה, היא כנימת עלה שמקורה באמריקה, המהווה מזיק קשה של ענף גידול הגפן, ובפרט, בגפנים שמוצאם מאירופה (אך לא בגפנים שמוצאן מאמריקה). כנימה זאת התפשטה בכל העולם, ובסוף המאה ה-19 הרסה מגפת הפילוקסרה את רוב הכרמים לענבי יין באירופה, בעיקר בצרפת.

המין נחלק לשני תת-מינים הנבדלים ביניהם באורך החדק והדקרנים. מוצאה של הפילוקסרה עם החדק הקצר יותר הוא מאגן נהר המיסיסיפי, ושל בעלת החדק הארוך - באזור היערות של אלגניה שבארצות הברית; הכנימות הגיעו לאירופה עם דגימותיהם של גפנים אמריקאיים עמידים למחלת הקימחון, שהובאו לדרום צרפת בין השנים 1858 ל-1862. הכנסת הזנים החדשים החדירה את הפילוקסרה לרחבי אירופה ופגעה קשה בגפנים המקומיים עד כדי השמדת הענף כולו באזורים מסוימים. ב-1880 הכנימה התפשטה לסוריה, אלג'יריה, אוסטרליה וקליפורניה. ב-1870 חדר לאירופה תת-המין קצר החדק והתפשט באותה צורה. בסופו של דבר, חוסלה המגפה על ידי הרכבת ענפים מגפנים אירופיות על גבי שורשים של גפנים אמריקאיות.

מן ולואר

מן ולואר (בצרפתית: Maine-et-Loire) הוא מחוז בחבל פיי דה לה לואר שבצרפת ובירתו היא אנז'ה.

ענב

הענב הוא פרי גפן היין. זהו ענבה, פרי לא קלימקטרי בעל זג (קליפה) דק ועשיר בצבענים וציפה מימית, שבתוכה 4-0 חרצנים. צבע הענב משתנה בתלות זן הגפן ויכול להיות סגול, אדום, ורוד או ירוק. לענבים צורה אליפטית. קיימים מאות זני ענבים, הנחלקים באופן מסורתי לענבי יין, המיועדים לייצור יין וגראפה, ענבי שולחן, המיועדים לאכילה כמות שהם, וענבי שולחן ויין, המתאימים לשני הייעודים. בנוסף, יכולים הענבים להצרך בצורת צימוקים, ריבה, ג'לי, חומץ, תמצית זרעי ענבים, שמן זרעי ענבים, צ'ורצ'חלה (ממתק גרוזיני מסורתי) או דבשה. גם לחרצנים שימוש חשוב לתעשיית שמן מזרעי ענבים המשמש לעיסוי ולרפואה.

רו אפזה

רו אפזה (באנגלית: Rooh Afza, באורדו: روح افزا, בהינדית: रूह अफ़ज़ा, בבנגלית: রূহ আফজা) הוא תרכיז פירות שאינו מכיל אלכוהול. רכיבי התרכיז הומצאו על ידי חכים חאפז עבדול מג'יד ב-1906 בעיר גזיאבד (Ghaziabad) במדינת אוטר פרדש, אז בהודו הבריטית, ויוצר בחברות שהוא ובניו ייסדו, "מעבדות המדארד" בפקיסטן ו"מעבדות המדארד" בהודו. מאז 1948 החברה מייצרת את המוצר בהודו, פקיסטן כמו גם בבנגלדש. חברות אחרות מייצרות אותו מתכון שאינו מוגן באמצעות פטנט באותן מדינות. המתכון הספציפי של האונני של רו אפזה משלב כמה מרכיבים שהאמונה המסורתית מייחסת להם תוכנות של קרירות, כדוגמת ורד, המשמש כתרופה כנגד רוחות הלו (loo – רוחות הקיץ החמות של צפון הודו, פקיסטן ובנגלדש). המשקה מקושר בדרך כלל לחודש הרמדאן, שבו הוא נצרך בדרך כלל במהלך האפטאר. הוא נמכר באופן מסחרי כסירופ להוסיף טעם לשרבטים, משקאות חלב קרים, ברד וקינוחים קרים פופולריים כדוגמת הפאלודה. אף שהשם "רו אפזה" מתורגם לעיתים כ"מרענן הנשמה", המשמעות המדויקת אינה ידועה. נטען כי שם זה הוא המצאה של הממציא המקורי של המשקה, עם השפעות תרבותיות אפשריות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.