געז

גְעֵז (ግዕዝ, מכונה גם "אתיופית (קלאסית)", "חבשית", ובעבר גם "כושית") היא שפה שמית עתיקה שרווחה בצפון קרן אפריקה ושימשה כשפה הרשמית באימפריה האקסומית וכלשון הכרוניקות של הקיסרות האתיופית. השפה נכתבת בכתב געז, וממנה התפתחו השפות השמיות האתיופיות, בהן תיגרה, טיגראינית ואמהרית.

Psalms
ספר תהילים בשפת הגעז

השפה חדלה לשמש כלשון דיבור בראשית האלף השני, והוחלפה בהדרגה על ידי האמהרית כשפת האימפריה האתיופית למן המאה ה-13 עד עליית שושלת הקיסרים האמהרים מהשושלת הסולומונית. כיום השפה היא בשימוש ליטורגי בלבד ומשמשת את הכנסייה האתיופית, הכנסייה האריתראית וביתא ישראל.[1]

Ethiopic genesis
קטע מספר בראשית כתוב בגעז
געז
ግዕዝ
מדינות השפה אינה בשימוש כשפה חיה
אזורים מקורה בצפון קרן אפריקה (אזור אתיופיה ואריתריאה). כיום משמשת כלשון קודש בלבד.
דוברים שפה ליטורגית
שפת אם אין
כתב כתב געז
משפחה

אפרו-אסיאתית

שמית
דרום שמית
אתיופית
צפון אתיופית
געז
לאום אין
מוסד אין
ראו גם שפהכתב • רשימת שפות

מורפולוגיה

שמות עצם

לשמות העצם בגעז שני מינים דקדוקיים, זכר ונקבה. צורת הנקבה נוצרת על ידי הוספת הסיומת "-ת" לצורה הזכר. לשם העצם בגעז שתי צורות מספר: יחיד ורבים. צורת הרבים (לשני המינים) נוצרת על ידי הוספת הסיומת "-ָת" בסוף המילה ("עָמֵת" - שנה, "עָמַתָת" - שנים), או על ידי ריבוי פנימי ("לֶבֶּס" - בגד, "אַלְבָּס" - בגדים).

הטיות

מספר גוף כינוי גוף נפרד סיומת גוף
לשם עצם לפועל
יחיד 1.זכר/נקבה אנא -יא -ני
2. זכר אנתא -כה
2. נקבה אנתי -כי
3. זכר וואתו -(ה)ו
3. נקבה ייאתי -(ה)א
רבים 1.זכר/נקבה נחנה -נה
2. זכר אנתאמו -כמו
2. נקבה אנתן -כן
3. זכר וואתומו / אמונתו -(ה)אומו
3. נקבה וואתון / אמאנתו -(ה)ון

לדוגמה: "סְעְרְת" - שערה, "סְעְרְתוּ" - שערתוֹ, "סְעְרְתְככה" - שערך, "סְעְרְתוֹמוּ" - שערם, "סערתכמו" - שערכם, "סערתה" - שערה, "סערתכי" - שערך, "סערתון" - שערם, "סערתכן" - שערכם\ "סערתייה" - שערי, "סערתנה" - שערנו.

כתיבת געז והגייתה

לשם ההשוואה מוצג גם הכתב העברי הקדום יחד עם תעתיק לעברית של הכתב הסבאי:

ה ל ח מ ש ר ס ק ב ת ח' נ א כ ו ע ד' י ד ג ט פ' צ ז' פ
(רפה)
פּ
(דגושה)
כתב שבאי Himjar ha.PNG Himjar lam.PNG Himjar ha2.PNG Himjar mim.PNG Himjar shin.PNG Himjar ra.PNG Himjar za.PNG Himjar qaf.PNG Himjar ba.PNG Himjar ta2.PNG Himjar kha.PNG Himjar nun.PNG Himjar alif.PNG Himjar kaf.PNG Himjar wa.PNG Himjar ajin.PNG Himjar dhal.PNG Himjar ja.PNG Himjar dal.PNG Himjar djim.PNG Himjar ta1.PNG       Himjar sad.PNG Himjar za2.PNG Himjar fa.PNG
כתב עברי קדום הא - He למד - Lamedh חית - Heth ממ - Mem שין - Sin ריש - Res סמך - Samekh קוף - Qoph בית - Beth תו - Taw נון - Nun אלף - Aleph כף - Kaph וו - Waw עין - Ayin יוד - Yodh דלת - Daleth גימל - Gimel טית - Teth צדי - Sade פה - Pe
כתב הגעז האתיופי

מפני שהשפה חדלה מלשמש כשפת דיבור כבר בסוף האלף הראשון לספירה, הגיית העיצורים הבאים אינה ברורה: ሠ ו-ሰ שניהם מבוטאים כיום כ-ס', ፀ ו- ጸ שניהם מבוטאים כ-צ', וכן ሀ ו-ኀ ששניהם מבוטאים כיום כ-ה'.

האותיות ፐ (פ דגושה) ו-ጰ (פ שמבוטאת בשפתיים) הן זרות[2] לשפת הגעז, ולמעשה הושאלו מהיוונית, שבתקופה האקסומית הייתה השפה הבינלאומית והשתמשו בה (לעיתים בשילוב געז) לטביעת מטבעות הממלכה החל מהמאה ה-3, או, בשלב יותר מאוחר, בתרגום כתבי הקודש מיוונית.

עיצורים

תחביר

ריבוי פנימי

תבניות ריבוי[3] ‏ (C=Consonant, V=Vowel)
תבנית\צורה יחיד משמעות\תרגום רבים
āCCāC
לְבְס 'בגד' אָלְבָס
פרס 'סוס' אָפְרָס
בֶת 'בית' אָבְיָת
צוֹם 'צום' אָצְווָם
סְם 'שם' אָסְמָת
āCCuC
אָדְג 'חמור' אָדוּג
הָגֵר 'ארץ' אָהְגוּר
āCCəCt
רְאְס 'ראש' אָרְאְסְת
גבר 'עבד' אָגָבְרְת
āCāCə(t)
בֵג 'כבש' אָבָג
גָנֵן 'שד' אָגָנְנְת
CVCaC
אְזְן 'אוזן' אְזָן
אְגְר 'רגל' אְגָר
CVCaw
אְד 'יד' אְדָווּ
אָבּ 'אבא' אָבָּווּ
אְחְווּ 'אח' אָחָווּ
ריבוי בשמות עצם בעלי שורש מרובע.[3] ‏ (C=Consonant, V=Vowel)
תבנית\צורה יחיד משמעות\תרגום רבים
CaCāCəC(t)
דְנְגְל 'בתולה' דֵנָגְל
מֵסְפְן 'נסיך' מֵסָפְנְת
כּוֹכֵּב 'כוכב' כֵּווָכְּבְת
קֵסִיס 'כהן' קֵסָווּסְת

שלילה

צורת השלילה בגעז, בדומה לעברית, נעשית באמצעות הוספת התחילית אי(ኢ) לפני המילה, לדוגמה: ኢትቅትል - אִי-תְקְתְל "לא תרצח".

דוגמה

מספר בראשית, פרק א', פסוק א':

በቀዳሚ ፡ ገብረ ፡ እግዚአብሔር ፡ ሰማየ ፡ ወምድረ ።(2 ወምድርሰ ፡ ኢታስተርኢ ፡ ወኢኮነት ፡ ድሉተ ፡ ወጽልመት ፡ መልዕልተ ፡ ቀላይ ፡ ወመንፈሰ ፡ እግዚአብሔር ፡ ይጼልል ፡ መልዕልተ ፡ ማይ

א) בֵקֵדָמִי גֵבְּרֵה אְגְזִיאָבְּחֶר סֵמָיֵה ווֹ-מְדְרֵ ב) ווֹ-מְדְרְס אִי-תָסְתֵרְאִי ווֹאִי-כוֹנֵת דְלוּתֵ ווֹ-צְלְמֵת מֵלְעְלְתֵה קֵלָי; ווֹ-מֵנְפֵסֵה אְגְזִיאָבְּחֶר יְצֶלְלְ מֵלְעְלְתֵה מָיִי

א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ קבוצת קסים שרה תפילה לסיום צום יום הכיפורים בשפה געז, מקליט שמחה ארום, ירושלים, 1986.
  2. ^ האות ጰ היא למעשה גרסה מאוחרת של האות ጸ בהוספת קו בחלק העליון של האות, בדומה לאותיות (ד) ደ (שבהוספת קו עליון נהייתה ל-ጀ(ג')) ודומיהן, שנוצרו בתקופה מאוחרת יותר לשימוש האמהרית והתיגרינית ולא היו קיימות בגעז.
  3. ^ 3.0 3.1 Gene Gragg, 2008. "The Ancient Languages of Mesopotamia, Egypt and Aksum". Cambridge University Press. Roger D. Woodard Ed.
אמהרים

אמהרים (אמהרית: አማራ, געז: አምሐራ) הם אומה או קבוצה אתנית, שמקורה בקרן אפריקה, והחיים ברובם במדינת אמהרה שבחבל ההיסטורי חבש בצפון הפדרציה האתיופית. עם זה התגבש כחלק מקבוצת העמים החבשים (געז: "ሐበሻ") בתקופת החושך האתיופית במאות ה-9 וה-10, האמהרים נהפכו לקבוצה המשפיעה באימפריה האתיופית כאשר שושלת הקיסרים האמהרים, השושלת הסולומונית עלתה לשלטון בתחילת המאה ה-13. האמהרים משתייכים לעמים האתיושמים ומסווגים במשפחת העמים השמיים. שפתם האמהרית הנכתבת בכתב געז נהפכה לשפת הקיסרות האתיופית מתחילת המאה ה-14 וכיום היא שפתה הרשמית של אתיופיה כמו כן היא השפה השמית השנייה במספר דובריה לאחר הערבית.

אמהרית

אמהרית (አማርኛ - אַמַרִנְיַה) היא שפה ממשפחת השפות השמיות, שהתפתחה בקרן אפריקה במהלך המאה ה-10. השפה נכתבת באמצעות כתב געז שהתפתח מהאלפבית הדרום ערבי שאותיותיה דומות מאוד לכתב הפיניקי (והעברי) הקדום. בכתב זה יש סימן יסוד לכל עיצור ועיטורים לסימן מייצגים את התנועה, כך שכל סימן גרפי מייצג הברה (המורכבת בדרך כלל מעיצור ומתנועה). מבחינת הדקדוק ואוצר המילים הושפעה האמהרית מהלשונות האפריקיות והשמיות העתיקות, בחילופי הגיה טיפוסיים כמו צ׳ (טש) במקום כ"ף בעברית, וגימ"ל במקום זי"ן, או דל"ת במקום תי"ו. כך לדוגמה גְֿרוֹעַ - הוא רגל מלשון זרוע, ותְּדַהַלֵץּ׳ - פירושה: תתהלך.

בשפה גם קולות שאינם נכתבים, כמו נשימה חזקה פנימה (האות ה"א במשיכה פנימה במקום החוצה) מדי פעם במהלך השיחה, כאות לכך שהשומע מאזין לדברי השני, ובדומה לאה בערבית, ואהה באנגלית.

באתיופיה האמהרית היא השפה הרשמית במדינות אמהרה, מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום, בנישנגול-גומאז, גמבלה ובערים אדיס אבבה ודירה דאווה. ריכוזים של דוברי אמהרית נמצאים גם בישראל ובארצות הברית.

גוג'ם

גוג'ם (געז: ጎጃም, גם: גוזם, גוז'ם) אזור היסטורי במערב אתיופיה השוכן דרומית לאגם טאנה ושהנילוס הכחול משמש כגבול הצפון-מזרחי, המזרחי והדרומי.

דמביה

דמביה (געז: ደምብያ) הוא אזור היסטורי בצפון-מערבה של אתיופיה וכיום נפה במדינת אמהרה שגבולותיה אגם טאנה בדרום, נפת טקוסה בדרום-מערב, נפת צ'ילגה במערב, בנפת ארמצ'הו עלית בצפונה ובנפת גונדר רבתי במזרחה.

טאוופלוס, קיסר אתיופיה

טאוופלוס (געז: ቴዎፍሎስ) קיסר אתיופיה 1 ביולי 1708 - 14 באוקטובר 1711, הוכתר בשם "וולדה אמבסה" (געז: ወልደ አምበሳ, עברית: בן האריה). טאוופלוס היה אחיו של הקיסר ייאסו הראשון.

בעקבות מות אחינו תקלה היימנות הראשון טאוופלוס שוחרר מבית המאסר בהר וואחני והוכתר כקיסר. על פי ג'יימס ברוס כאשר טאוופלוס הוכתר כקיסר הוא החל לצוד את אלו שרצחו וקשרו קשר כנגד אחיו ייאסו הגדול והאשים את אחינו ובנו של ייאסו תקלה היימנות הראשון ברצח שלו ובעקבות זאת הדביק לו את הכינוי ירגאם - מקולל. הקיסרית ואם היימנות הוקיע את רצח בעלה ייאסו אך יצר הנקם של טאוופלוס גבר והוביל ללחימה כנגד הקיסרית שבסופה נהרגו כ-37 בני אדם. מאוחר יותר ייאסו הוציא להורג כל מי שהתנגד לשלטון אחיו ייאסו בעבר.

במשך מלכותו של טאוופלוס נוהל מרד כנגדו וב-1701 נאבחנה יוהנס הכריז על עצמו כקיסר אתיופיה מרד שנמשך עד 1710. כמו אחיו ייאסו, טאוופלוס תמך בדוקטרינת קאבט - משיחה של הנזירים מגוג'אם ולא תמך בנזירי מנזר דברה ליבנוס משוואה שתמכו בדוקטרינת וולד קיב כאשר נשאל מדוע ענה להם:

טאוופלוס מת באופן מחשיד ונקבר בטאדה.

ייאסו הראשון, קיסר אתיופיה

ייאסו הראשון (געז: ኢያሱ, עברית: יהושע הראשון) ידוע גם בשם ייאסו הגדול קיסר אתיופיה 1682–1706, הוכתר בשם "אדים סגד" (געז: አድያም ሰገድ, עברית: לו הארץ משתחוות). ייאסו היה בנו של הקיסר שקדם לו יוהנס הראשון מהקיסרית סבלה וונגאל.

על פי ההיסטוריון ג.וו.ב. האנטינגפורד ייאסו:

לפני שהוכתר לקיסר ייאסו היה מושל גוג'אם ונתמנה ליורש העצר בגיל 20. בשנה הרביעית לשלטונו הגנרל וולה והנזיר טבדן הכריזו על יסחק ייאסו כקיסר כאשר שמע זאת ייאסו הוא מחץ את המרד והרג את יסחק.

כבר נגשת

"כְּבְּרַ נַגַשְׂתּ" (געז: "ክብረ ነገሥት" עברית: "כבוד המלכים") הוא האפוס הלאומי האתיופי הכתוב במקורו בגעז. האפוס מרחיב את אגדת שלמה המלך ומלכת שבא (היא מכּדה) ומשלב אגדות רבות על נושאים ודמויות מן המקרא, הספרים החיצוניים, הברית החדשה ומדרשי חז"ל. הספר בנוסח הכתוב הוא נוצרי מובהק, אבל לסיפור יש גם גרסאות יהודיות הרווחות בעל-פה בקרב ביתא ישראל.

כיילה (שפה)

כַּיְלָה (געז: ካይላ) או כאיילית (ካይልኛ - "כיילניה") מכונה גם סימן על שם הרי סימן היא אחת משני ניבים של אגאו (השנייה היא קװארה) שדוברו בעבר בפי ביתא ישראל.

הכיילה היא ניב של שפת הכמנתים, שחיו בשכנות לביתא ישראל. השפה ידועה הודות להערות שנמצאו בכתבי יעקב פייטלוביץ' על כתב הגעז, וכיום השפה משומרת על ידי קהילת ביתא ישראל.[דרוש מקור]מקור שם השפה נעוץ בכינוי "כיילה" שניתן לביתא על ידי שכניהם.

כתב געז

כתב גְעֵז (מכונה גם: "כתב אתיופי", "כתב חבשי"; בגעז: ግዕዝ) הוא כתב אבוגידה המשמש כיום לכתיבת שפות אתיו-שמיות. בעבר שימש הכתב לכתיבת שפות אתיופיות נוספות, אך רוב השפות שאינן שמיות - בעיקר כושיות, להוציא אגאוית - עברו ליטון (מעבר לכתיבה באותיות לטיניות). הכתב מכונה גם "פידל" ("ፊደል"). הוא נפוץ כיום באתיופיה ובאריתריאה, שטחיה המסורתיים של האימפריה החבשית.

לסתה

לסתה (געז: ላስታ) מחוז היסטורי בצפון מרכז האימפריה האתיופית לשעבר וכיום נפה במדינת אמהרה. הנפה גובלת בנפת מקת מדרומה, נפת בוגנה במערבה, נפת דהנה בצפון-מערבה, נפת גזה גיבלה בצפונה ונפת גידן במזרחה.

זה האזור שבו ממוקמת לליבלה, לשעבר בירת אתיופיה בתקופת שושלת זאגווה, ואשר מפורסמת בזכות הכנסיות החצובות בסלע הגעשי שנבנו בה, ואשר 11 מהן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1978.

מצהף קדוס

מצהף קדוס (בכתב געז: መጽሐፍ ቅዱስ (תעתיק מדויק: מֵצְחֵף קָדוּס), עברית: "ספרי הקודש") הוא הכינוי שניתן בקהילת ביתא ישראל לאוסף כתבי הקודש של הקהילה. פרט לתנ"ך נכללים במצהף קדוס חלק מהספרים החיצוניים, ספרי מוסר וספרים שנכתבו על ידי המנהיגים הרוחניים של העדה ומצויים רק בקהילה זו. מצהף קדוס כתובים בגעז, ששימשה לשון קודש הן עבור ביתא ישראל והן עבור הכנסייה האתיופית האורתודוקסית.

מצהף קדוס שונה במבנהו מהמקובל בשאר הקהילות היהודיות, והוא מסודר על פי סדר כרונולוגי. כתבי מצהף קדוס, לצד מסורות שבעל פה שהועברו מדור לדור, היוו מקור לפסיקת ההלכה בעדה. זאת לעומת שאר קהילות ישראל, שבהן המשנה, הגמרא ושאר ספרות חז"ל יצרו את ההלכה. חלק מהציוויים הקיימים בספרות זו, כגון הקרבת הקורבנות, המשיכו להתקיים בקהילת ביתא ישראל כפי שהדבר מופיע בתנ"ך, בניגוד למקובל בשאר עם ישראל.

ספר היובלים

ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, אף הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 מגילות של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב, רובן מקוטעות. לפני גילוי זה, נערכו תרגומים שונים של הספר לעברית ממספר שפות אחרות. ואולם רק התרגום החבשי (לשפת געז) של הספר השתמר בשלמותו.

ספר חנוך א'

ספר חנוך א' הנקרא גם חנוך החבשי, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה ה-3 לפני הספירה על ידי מחבר יהודי יחיד או קבוצת מחברים בשפה הארמית. הוא לא נכנס לקאנון התנכ"י ועל כן נחשב לספר חיצוני.

הספר נקרא על שם חנוך, הדמות המקראית מספר בראשית.

עיצור מכתשי, מחוכך צדי, קולי

עיצור מכתשי מחוכך צדי קולי מצוי בכמה שפות מדוברות. סימן ה־IPA לעיצור הוא /d͡ɮ/. כדי לבטא עיצור זה נדרש לבטא את העיצורים [ɮ] ו־[d] בו זמנית. העיצור קיים בנאוואחו ובנאוואטל. העיצור היה קיים בשפות השמיות הדרומיות, כדוגמת געז. יש המשערים שצלילה הישן של האות הערבית ض יכול היה להיות עיצור מכתשי מלועלע, מחוכך צדי, קולי ([dɮˤ]). עיצור זה היה קיים בפרוטו-צ'רקסית.

עליית ישעיהו

עליית ישעיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ישעיהו. הספר מחולק לשלושה חלקים ומכיל 10 פרקים. הספר אינו מופיע באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

פאסילידס, קיסר אתיופיה

פַאסִיל (געז: ፋሲልደስ ובתעתיק לעברית :פסילדס) היה קיסר אתיופיה בשנים 1632–1667, תחת שם ההכתרה "עלם סגד" (געז: ዓለም ሰገድ, עברית: "לו סוגד העולם") נודע גם בשם ״אבא זובל״. עלם סגד היה בנו של הקיסר הקודם סוסוניוס מאשתו סולטאנה מוגסה ונולד במגזז שבשאווה במועד שלא ידוע במדויק, אולם לפני ה-10 בנובמבר 1603. כמבשר תקופת התחייה האתיופית, ייסד פאסיל את עיר הבירה החדשה גונדר ואת הענף הגונדרי של השושלת הסולומונית.

הקיסר עלם סגד הוכתר במהלך מרד שהובל על ידי סרצה קראסטוס, מינוי שהצליח רק כאשר הקיסר סוסניוס מת ב-1632. כאשר קיבל את מושכות השלטון החזיר עלם סגד באופן מיידי את כוחה של הכנסייה האתיופית, ביקש מפטריארך אלכסנדריה אבונה (הגמון) חדש והחזיר את השליטה המצרית על ראשות הכנסייה. כאשר שמע שמומבסה מופגזת על ידי הפורטוגזים, חשד הקיסר כי הפטריארך הקתולי אפונסו מנדש (Alfonso Méndez) עמד מאחורי המהלך. הוא ניצל זאת לגירוש יתרת היישועים מאדמת אתיופיה בשנת 1633. ברשומות נכתב כי "הפרנג'י מנדש שב לארצו שלו", אך בפועל עשו מנדש ומרבית תומכיו את דרכם לגואה שבהודו ונטען כי נשבו ונשדדו מספר פעמים בדרכם.

ממקום מושבו בגואה ניסה מנדש לתאם התערבויות צבאיות קתוליות נוספות נגד קיסר אתיופיה, אך ללא הועיל. מנגד, ביקש הקיסר עלם סגד משכניו המוסלמיים - מסולטאן סנאר באזור הנילוס הכחול, משליט מוח'א שלחוף תימן, מהפחה של עיר הנמל סואכין לחופי סודאן ומהשלטונות המצריים בקהיר - לא להתיר לפרנג'ים או לאירופאים אחרים לעבור בשטחם לכיוון אתיופיה. הקיסר רדף את המאמינים הקתוליים הנותרים באתיופיה וזכה לקיתונות של גידופים בספרות הקתולית של ימיו. ב-1665 הורה הקיסר להעלות באש את "ספרי הפרנג'ים" - כינוי לכתבי הקודש הקתוליים.

פאסיל גם ייסד את העיר גונדר, קבע בה את ארמונו פאסיל גמב והפכהּ לבירת האימפריה האתיופית על מנת לחזק את ההגמוניה הנוצרית במחוז דאמבייה, ששם הייתה קהילה יהודית גדולה. מהלך זה של הקיסר גרם לאמהריזציה של האזור ובתקופתו החלו יהודי אתיופיה להתבלט בעסקי ההלוואות, הבנייה, הנגרות ואומנויות נוספות הנדרשות על ידי תושבי האזור בעלי האדמות. עד היום משמש השם פַסִיל, לצד השם פֶקָדוּ ("פּוֹקד" בעברית), שם פרטי לילודים זכרים בקרב יהודי אתיופיה.עלם סגד ניהל מערכה צבאית כנגד האגאווים ב-1637 וקרבות כנגד האורומו שהחלו לפשוט על אתיופיה ומערכות נוספות כנגד האגאווים. בתקופתו נפתחה שגרירות אתיופיה בהודו ומשלחת דיפלומטית אתיופית הגיעה לברך את אאוראנגזב לרגל הכתרתו לקיסר האימפריה המוגולית.

ב-1666 אסר עלם סגד את בנו דווית בכלא וואחני לאחר שזה מרד בו. בכך חידש הקיסר את המסורת של כליאת צאצאי הקיסרים על מנת להגן על הקיסר מפני טוענים אחרים לכתר (ראו: אָמְבַּ גשן).

עלם סגד מת באזאזו הנמצאת דרומית לגונדר ונקבר במנזר סטפן הקדוש באי דגה שבאגם טאנה. בשנת 1965 תיאר החוקר נתניאל ט. קני (Nathaniel T. Kenney) בכתב העת של הנשיונל ג'יאוגרפיק את ביקורו במנזר, ודיווח כי ראה את המומיה של פאסיל יחד עם מומיה נוספת שהייתה בנו של פאסיל, יסור בן השבע.

קיסר אתיופיה

הקיסר (בגעז: ንጉሠ ነገሥት; מילולית: נגוסה נגסת; עברית: מלך המלכים) היה השליט היחיד של אתיופיה מהקמתה ועד למהפכה האתיופית. בידי הקיסר היו כל סמכויות החקיקה, הביצוע והשיפוט.

קיסרות אקסום

קיסרות אקסום הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה בצפון-מזרחה של אפריקה, בשטחי אתיופיה ואריתריאה של ימינו, שהתפתחה מהתקופה הפרוטו-אקסומית. הוקמה במאה ה-1 לפני הספירה על ידי החבשים. שיאה היה במאה ה-1. ממלכת אקסום הוקמה כממלכה קטנה, שמרכזה בעיר אקסום (המצויה בצפון שטח אתיופיה המודרנית) ולאחר מכן נהפכה לאימפריה וקיסרות באופן רשמי לאחר שהמלך סאמבראוטאס שינה את תואר שליטי אקסום מ"מלך" ל"קיסר".

תוארי אצולה אתיופיים

ערך זה עוסק בתוארי אצולה באימפריה האתיופית עד נפילתה במהפכה האתיופית ב-1974.

באתיופיה תוארי האצולה מתחלקים לשתי קבוצות:

קבוצת המספנת (געז: መሳፊንት, עברית: השופטים/הנסיכים) - אלו הם האצילים מדם ומלידה, והם השולטים.

קבוצת המכווננית (געז: መኮንን, עברית: המושלים) - אזרחים פשוטים שמתמנים לכאלה על ידי השופטים.מבחינה היסטורית המקווננית היו האנשים החזקים בבית המלוכה אך המספנת נהנו מתמיכה מכיוון שהשתייכו למשפחת המלוכה.

שפות וניבים יהודיים
שפות אפרו-אסיאתיות
שפות שמיות
עברית עברית מקראיתהעברית בתקופת בית שנילשון חז"לתקופת הביניים של העבריתעברית ישראלית
הגיית העברית הגייה אשכנזיתהגייה ספרדיתהגייה תימנית • הגייה טברנית
ארמית ארמית מקראית • ארמית בבליתארמית גלילית • ארמית התרגום • ארמית שומרונית • ארמית חדשה צפון-מזרחית (כורדית-יהודית) • לישאנא דידן • לישאניד דינן • נאש דידן
ערבית ערבית יהודיתעיראקית יהודיתמרוקאית יהודיתטריפוליטאית יהודית • תוניסאית יהודית • תימנית יהודית
שפות שמיות דרומיות געז
שפות אפרו-אסיאתיות אחרות
שפות כושיות כיילה • קווארה
שפות ברבריות ברברית יהודית
שפות הודו-אירופיות
שפות גרמאניות יידיש • כליזמר לשון • גנבים לשון • בעל עגלה לשון • קצב'ס לושן • שערער לשון • הענטשקע לשון • שפת הסימנים האידית • לכודישמאזהמטה
אנגלית יינגליש • היבגליש • ישיביש
שפות רומאניות יהודיות איטלקית יהודיתאראגונית יהודיתחכיתיה • טטואני • לאדינולטינית יהודיתפורטוגזית יהודיתפרובנסלית יהודיתצרפתית יהודיתקטלאנית יהודית
שפות איראניות איספאהנית יהודית • בוכריתג'והורי • גולפאיגנית • ג'ידי • חמדאנית יהודית • יאזדית יהודית • קרמנית יהודית • קשאנית יהודית • שיראזית יהודית
אחרות יווניטיקה (יוונית) • צ'כית יהודית (סלאבית) • מרטהי יהודית (הודו-ארית)
קבוצות אחרות
שפות טורקיות קראימית • קרימצ'קית • כוזרית
שפות דראווידיות קוצ'ינית
שפות כרתווליות גאורגית יהודית
קטגוריה: שפות יהודיות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.