גניזת קהיר

גניזת קהיר (נקרא בספרות המחקר גם הגניזה הקהירית) היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. בין היתר נתגלו עותקים של הכתוב בהמגילות הגנוזות - הספרות הביתוסיית ממערות קומרן. משנתגלו הכתבים ופורסמו, בתחילה בעיקר על ידי שניאור זלמן שכטר ואחר כך על ידי חוקרים נוצרים ויהודים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר תולדות הכתב העברי והכנעני הקדומים, לחקר השירה הפיוט והספרות העברית הקדומה, לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון, לחקר תולדות התפילה וארון הספרים היהודי. חלק נכבד מכתבי היד הובא לספריית אוניברסיטת קיימברידג', וקטעים אחרים פוזרו ברחבי העולם.

Fragment of the Cairo Genizah - The Passover Haggadah, page 2 of 4
שני קטעים מתוך ההגדה, שנשתמרו מתוך גניזת קהיר, אוסף ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
Fragment of the Cairo Genizah - The Passover Haggadah, page 1 of 4
Fragment of the Cairo Genizah - The Passover Haggadah, page 1 of 4
Cairo Genizah Fragment
דף מן הגניזה ובו כתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם
דגם הגניזה הקאירית
דגם הגניזה הקהירית (מוצב בבית התפוצות)

תולדות הגניזה

בית הכנסת של הקהילה היהודית בפוסטאט, בעיר העתיקה של קהיר, נבנה בשנת 882 על חורבות כנסייה קופטית. באותה שנה רכשו יהודים מירושלים את הקרקע והחלו להשתמש בו כבית כנסת. בית הכנסת נחרב בפרעות בשנת 1012, ונבנה מחדש. הרמב"ם, כששהה בקהיר, נהג להתפלל בבית כנסת זה, ולכן בית הכנסת נקרא גם בית כנסת הרמב"ם.

בקומה העליונה של בית הכנסת נקבע חדר מיוחד כגניזה, כלומר מקום לאיסוף ספרי קודש וגליונות שהתבלו ואי אפשר להשתמש בהם עוד. לאורך השנים גנזו יהודי הקהילה במקום לא רק את ספרי התפילה והלימוד שבלו ונשחתו, אלא גם מסמכים משפטיים - כתבי בית דין, כלכליים - אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים, וכל זאת מתוך יחס של כבוד לכל שנכתב באות עברית. האקלים היבש של מצרים סייע להשתמרות הכתבים.

קיום הגניזה לא נשמר בסוד, ובמאות ה-18 וה-19 ניסו תיירים יהודיים לבדוק את תוכנה, אולם כיוון שלא פעלו באופן מקצועי, ובשל אי סדר והאבק שהיו במקום, לא עלה הדבר בידם. בנוסף האמינו בני הקהילה שמוטלת קללה על מי שייקח ספרים מן הגניזה. סוחרי עתיקות מקומיים מכרו כמה ספרים מן הגניזה לתיירים עשירים כמזכרות.

גילוי הגניזה

בשנת 1864 ביקר הנוסע והשד"ר הירושלמי יעקב הלוי ספיר בגניזה והוציא ממנה מספר דפים. את תיאור מסעו למצרים פרסם בספרו "אבן ספיר" שיצא לאור בגרמניה בשנה ההיא.[1] בעקבות ביקורו החלו אנשים נוספים להוציא חומר מן הגניזה. בשנת 1893 הוציא לאור הרב שלמה אהרן ורטהיימר איש ירושלים את הכרך הראשון של "בתי מדרשות", שהכיל מדרשים קטנים מכתבי יד מן הגניזה.[2]

ב-13 במאי 1896, שתי אחיות סקוטיות שחזרו מארץ ישראל, אגנס לוויס ומרגרט גיבסון, הראו לחוקר שניאור זלמן שכטר, שישב באוניברסיטת קיימברידג', כמה דפים מהגניזה בקהיר, שכללו את הנוסח העברי של ספר בן סירא, שבמשך מאות שנים היה ידוע רק בתרגומו הלטיני והיווני. שכטר, נלהב ממה שראה, הזדרז, וביוני 1896 השיג תמיכה למסע למצרים מטעם האוניברסיטה, ושם גילה את ההיקף העצום של הגניזה ואת החומר הנדיר שכללה. הוא העריך שפינה מן המקום יותר ממאה אלף קטעים.

שכטר זכה לעזרה מיוחדת מצד חוקר מדעי היהדות צ'ארלס טיילור (1840–1908), תלמידו של קודמו של שכטר, הרב שילר סינשי. כן התגייסו לעזרתו גורמים נוספים, יהודים ונוצרים, ודיפלומטים בריטים במצרים. שכטר קיבל בין היתר מכתב המלצות מהרב הראשי של אנגליה אל הרב הראשי של קהיר. ואכן, בהגיעו לקהיר זכה שכטר לשיתוף פעולה מצד ראשי הקהילה היהודית ומצד ראשי בית הכנסת אבן עזרא.

העבודה בגניזה עצמה התנהלה בתנאים קשים: שכטר נאלץ לזחול לתוכה דרך חור בקיר עזרת הנשים שבבית הכנסת, וחלל הגניזה נעדר היה דלתות וחלונות והיה מלא אבק מחניק. הוא הצליח למיין בקפידה עבור ספריית האוניברסיטה רכישה של אין ספור כתבי יד ודפים מן הגניזה – אוסף הגדול פי שלושה מכל אוסף אחר מסוגו בעולם כולו (אוספים גדולים למדי של מסמכים מהגניזה הגיעו בעבר בדרכים עקיפות אל הספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג וכן למקומות נוספים, אך מבלי שייחשף מקורם). שכטר וטיילור תרמו את האוסף, הנקרא על שמם, לאוניברסיטת קיימברידג'.

חלקים מן האוסף הגיעו לספריות חשובות רבות, בהן בסנקט פטרבורג, בודפשט, וינה, שטרסבורג, פריז, לונדון, אוקספורד, מנצ'סטר, בית המדרש לרבנים בניו יורק, פילדלפיה, וושינגטון ועוד. חומר שהיה בכמה ערים אירופיות, בהן ברלין, פרנקפורט וורשה אבד בזמן מלחמת העולם השנייה. אולם רובו של החומר (כ-70%) נמצא בקיימברידג', באוסף על שם טיילור-שכטר בספריית האוניברסיטה. בשנת 2006 נתגלה בספריית אוניברסיטת ז'נבה באוסף של פפירוסים יווניים אוסף מהגניזה שלא נודע עד אז.[3]

חקר הגניזה

Solomon Schechter
שניאור זלמן שכטר חוקר את מסמכי הגניזה

מחקר הקטעים שנאספו מהגניזה רחוק מלהסתיים. כל הענפים בחקר היהדות, תולדותיה וכתביה קיבלו תרומה עצומה מהעיון בטקסטים שנמצאו בגניזה, ובהם אלפי מסמכים היסטוריים, שטרות, אגרות, כתובות וגטין, אלפי ספרי הלכה, דקדוק עברי, מחשבת ישראל, מיסטיקה יהודית ושירה, מתקופת הגאונים ועד תקופת האחרונים.

מספר קשיים עומדים בכל זאת בפני חוקרי הגניזה:

  • מיון דברי הגניזה בעלי הערך לבין מכתבים ותיעודים חסרי ערך לציבור שנגנזו מפני שנכתבו בעברית.
  • מצבם הגרוע של רוב הספרים (מדובר, כזכור, במאספה של ספרים שיצאו משימוש).
  • חומר רב שנמצא בדפים בודדים ואף בקרעי דפים שצריכים השלמה.
  • הצורך בפענוח של צורות כתב וכתיב שכבר אינן מוכרות, ושל כתב שדהה או נמחק.
  • בעיות בקביעת הכרונולוגיה של הקטעים והמהימנות שלהם.

כך או כך, מחקר הגניזה נמשך גם היום במחלקות למדעי היהדות ברחבי העולם.

פרויקט גנזים

בשנת 2000 יזם דב פרידברג הקמת אתר אינטרנט שירכז את כל דפי הגניזה והמחקרים שנעשו עליה. לצורך כך נתמנתה הנהלה אקדמית בראשות הפרופסורים מנחם בן ששון וחגי בן-שמאי מהאוניברסיטה העברית, ופרופסור ג'יימס דיאמונד מאוניברסיטת ווטרלו. לניהול הפרויקט התמנה פרופסור יעקב שוויקה מאוניברסיטת בר-אילן. ביצוע הפרויקט החל בינואר 2006, ועשוי להמשך עוד כמה שנים עד להשלמתו.[4]

לצורך הפרויקט הוכנה רשימה של רוב דפי הגניזה ומיקומם. עד 2010 צולמו מרבית הדפים שבאוספי אוניברסיטת קיימברידג', ז'ק מוצרי, ספריית המוזיאון הבריטי, ספריית אוניברסיטת חיפה, בית המדרש לרבנים בניו יורק, אוניברסיטת תל אביב, בספרייה הלאומית בירושלים, בספרייה למדעים בבודפשט (קטעי הגניזה שבאוסף קאופמן) ועוד. האתר עלה לאינטרנט בשנת 2007. איכות הצילומים כה טובה, שלעיתים קל יותר לקרוא את הקטעים באתר מאשר במקור.[5]

ראו גם

מסמכים מן הגניזה:

לקריאה נוספת

  • Stefan C. Reif, A Jewish Archive from Old Cairo: The History of Cambridge University’s Genizah Collection (Culture and Civilization in the Middle East), Routledge, 2010,

מאמרים

  • עדנה אנג'ל, לשאלת תיארוכם של קטעי הגניזה הקדומים, הקונגרס העולמי למדעי היהדות 10 (ד1), תש"ן, עמ' 181–188.
  • יהושע בלאו, תרומת הגניזה לחקר טקסטים הכתובים בערבית-היהודית, ובכלל זה תרגומי מקרא, מדעי היהדות 38, 1998, עמ' 231–238.
  • חיים הלל בן ששון, דרך חדשה אל 'עולם הגניזה', ציון מא, 1976, עמ' 1–46 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם).
  • משה גיל, סקירה על המחקר ההיסטורי בכתבי הגניזה, ידיעון האיגוד העולמי למדעי היהדות כב, 1983, עמ' 17–29.
  • שלמה מורג, גניזת קהיר וחקר הלשון העברית, מולד 4 (24), 1972, עמ' 713–719.
  • שלמה מורג, תרומתה של הגניזה לחקר הלשון העברית, מדעי היהדות 38, 1998, עמ' 239–251.
  • מרדכי עקיבא פרידמן, על תרומת הגניזה לחקר ההלכה, מדעי היהדות 38, 1998, עמ' 277–301.
  • דוד רוזנטל, תרומתה של הגניזה לספרות התלמוד, מדעי היהדות 38, 1998, עמ' 267–276.
  • Menachem Ben-Sasson, Cairo Genizah Treasures and their Contribution to Historiography, Bulletin of the Israeli Academic Center in Cairo 21, 1997, pp. 3-12
  • Shelomo Dov Goitein, What Would Jewish and General History benefit by a Systematic Publication of the Documentary Geniza Papers?, Proceedings of the American Academy for Jewish Research (PAAJR) 23, 1954, pp. 29-39

קישורים חיצוניים

כתבים ופרסומים מן הגניזה

הערות שוליים

  1. ^ יעקב הלוי ספיר, אבן ספיר, אות ו' - (עמ' 45 ואילך), הוצאת חברת מקיצי נרדמים, lyck ‏1866 (מהדרת צילום: ירושלים תשכ"ז). (תצוגה מלאה באתר "ספרים google").
  2. ^ הרב משה וורטהיימר, מכתבים למערכת: מי גילה את הגניזה בקאהיר, מעריב, 28 באוגוסט 1959.
  3. ^ דוד רוזנטלאשר ברא יין עסיס ותירוש טוב, באתר הארץ, 25 במאי 2006; דוד רוזנטלאוי כי נהי נכתב תמורת הכתובה, כי נפקד החתן מבני המסיבה, באתר הארץ, 9 ביוני 2006
  4. ^ אלכס דורון, "הגניזה הקהירית:" עכשיו באינטרנט, באתר nrg‏, 23 ביולי 2010
  5. ^ זאב גלילי, אוצרות הגניזה של קהיר יגיעו בקרוב לכל מחשב בישראל, בטור המקוון "היגיון בשיגעון", 14 באפריל 2006 (סקירה על הפרויקט)
אבינעם ילין

אבינעם יֶלין (1900, תר"ס – 22 באוקטובר 1937, תרצ"ח), ילדם השישי של איטה ודוד ילין, היה מחנך ומזרחן, איש ירושלים, מומחה לערבית וחוקר בספרות ישראל.

אברהם פירקוביץ'

אברהם בן שמואל פִירְקוֹביץ' (באנגלית: Avraham ben Shmuel Firkovich, ברוסית: Авраам Самуилович Фиркович, בפולנית: Awram Firkowicz, מכונה אב"ן רש"ף (אברהם בן רבי שמואל פירקוביץ');‏ 1787, לוצק - 1874, צ'ופוט-קלה), חכם דת קראי ואוסף כתבים עתיקים מפורסם. פעיל התנועה הלאומית של קראי רוסיה.

אלינער ברקת

אלינער ברקת (נולדה ב-17 בדצמבר 1939) היא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל במכללת אחוה ובמכללת ספיר. במכללת אחוה היא גם ראש המחלקה לב.א. כללי במדעי הרוח והחברה.

מוקד מחקרה של ברקת הוא גניזת קהיר. דרך כתבי הגניזה היא חוקרת את הקהילה היהודית במצרים של ימי הביניים, כהמשך ישיר לעבודת הדוקטורט שלה, שעסקה בהנהגת הקהילה היהודית בפוסטאט במחצית הראשונה של המאה ה-11.

בית הכנסת בן עזרא

בית הכנסת בן עזרא (בערבית: معبد بن عزرا) הנקרא גם בית כנסת הגניזה, הוא בית כנסת המצוי ברובע הקופטי שבפוסטאט, בעיר קהיר שבמצרים, ובו נמצאה הגניזה הקהירית.

בית הכנסת נבנה על חורבות בסיליקה של כנסייה קופטית, ואדמותיה נקנו בשנת 882 לספירה על ידי אברהם בן עזרא מירושלים, עבור 20,000 דינרים. התפללה בו הקהילה הירושלמית ("אלשאמיין"), שכללה יהודים שמוצאם מארץ ישראל וסוריה. בבית הכנסת התפללו בנוסח ארץ ישראל.

על פי המסורת המקומית, בית הכנסת נבנה במקום שבו נמצא משה רבנו כתינוק. בית הכנסת נקרא במקור "בית הכנסת של אנשי ישראל". מאוחר יותר נודע בשם "בית הכנסת של אליהו הנביא", ואחר כך בית הכנסת "בן עזרא". רבי משה בן מימון, הרמב"ם, התפלל בבית כנסת זה, ולכן הוא גם נקרא לעיתים בשם בית הכנסת הרמב"ם.[דרוש מקור]בעבר היו לבית הכנסת דלתות עץ מרשימות, עם 16 לוחות עץ מהוקצעים, כנראה מן המאה ה-11, אשר נמצאות כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

בעת שיפוץ שנערך בשנות ה-90 של המאה ה-19, במהלכו נהרס רוב המבנה הישן, התגלה בעליית הגג של בית הכנסת חדר גניזה עתיק, ובו מאות אלפי דפים ומסמכים מקוריים. בגניזה, שכונתה בשם "הגניזה הקהירית", נמצאו שלמים למעלה מ-100,000 דפים, מרביתם מן האלף הראשון לספירה, ובהם לא רק דפים מכתבי הקודש, אלא גם ספרים, מכתבים ומסמכים שונים שנכתבו בעברית, ארמית, ערבית, פרסית, יידיש ולטינית - בדרך-כלל באותיות עבריות. פרסום המסמכים שהתגלו הביא למהפכה בחקר ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה הכללית של ימי הביניים. מסמכי הגניזה הועברו לספריות ברחבי העולם, ומדענים רבים בארצות שונות שוקדים מזה עשרות שנים על חקירתם.

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 נערכו במקום עבודות שיפוץ ושימור, ונבנתה בה ספרייה למורשת יהדות מצרים. בית הכנסת משמש מוקד עליה לרגל לתיירים רבים.

דוד קאופמן

דוד קאופמן (קויפמן; בתעתיק שנהג בזמנו: קויפמאנן; בגרמנית: David Kaufmann;‏ 7 ביוני 1852, קויטין, מוראביה – 6 ביולי 1899, קרלסבאד) היה רב ומלומד יהודי יליד מוראביה, שהתפרסם כחוקר מדעי היהדות, כמרצה וכאספן. התיישב בהונגריה.

ז'אק מוצרי

ז'אק (יעקב) נ' מוֹצרי (Jacques (Jack) N. Mosseri;‏ 1884 – מאי 1934) היה בנקאי עשיר, חוקר ואספן כתבי גניזת קהיר ואחד ממנהיגי הציונות במצרים. כיהן כמזכיר ועד הצירים לארץ ישראל (1918-1920).

יהודה פליקס

פרופ' יהודה פליקס (14 באפריל 1922, ט"ז בניסן ה'תרפ"ב - 2 בדצמבר 2005, א' בכסלו ה'תשס"ו) היה חוקר הבוטניקה והזואולוגיה במקרא ובתלמוד.

יוסף ברסלבי

יוסף ברסלבי (בּרַסלַבסקי; א' באדר תרנ"ו, 1 באפריל 1896, רוֹמְנִי, פלך פולטאבה האימפריה הרוסית (אוקראינה) – ל' בניסן תשל"ב, 14 באפריל 1972) היה חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים. נודע בשל כרכי הסדרה שכתב, הידעת את הארץ.

יעקב ספיר

יעקב הלוי ספיר (1822 אשמיאני, האימפריה הרוסית - ה'תרמ"ה, 1885 ירושלים) היה חוקר כתבי יד, שד"ר ותייר.

יעקב שויקה

פרופ' יעקב שויקה (שוויכה) (נולד ביוני 1936) הוא חוקר ישראלי במדעי המחשב. עמד עד שנת 2017 בראש גנזים - יחידת המיחשוב של פרויקט פרידברג לחקר הגניזה. הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן, שבה כיהן כראש המכון לאחזור מידע ולבלשנות חישובית.

תחום התמחותו הוא במערכות לאחזור מידע טקסטואלי, במאגרים טקסטואליים גדולים, בעיבוד ממוחשב של שפות טבעיות, ובייחוד של עברית, ובניתוח ממוחשב של טקסט, וכן במילונאות רגילה וממוחשבת, במורפולוגיה ותחביר ממוכנים ובמו"לות אלקטרונית.

בשנת התשע"ט זכה שויקה בפרס כץ, על תרומתו לחקר ההלכה וליישומה בחיים המודרניים.

ישראל ייבין

ישראל יֶיבין (י"ט בטבת ה'תרפ"ג, 7 בינואר 1923 - כ"ב בכסלו ה'תשס"ט, 19 בדצמבר 2008) היה חוקר המסורה והלשון העברית, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל בשנת ה'תשמ"ט על תרומתו למחקר הלשון העברית.

לוי גינצבורג

הרב פרופ' לואיס לוי בן יצחק גינצבורג (Louis Ginzberg;‏ 28 בנובמבר 1873, קובנא, האימפריה הרוסית – 11 בנובמבר 1953, ניו יורק) היה חוקר תלמוד אמריקאי נודע, ממנהיגיה של היהדות הקונסרבטיבית.

מנחם בן-ששון

מנחם בן-ששון (נולד בירושלים ב-7 ביולי 1951) הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה של עם ישראל, נגיד האוניברסיטה העברית בירושלים

ובעבר הנשיא והרקטור שלה. כיהן כחבר הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ה-17, מטעם סיעת קדימה. במהלך כהונתו בכנסת עמד בראש ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת סוגיית האזנות הסתר בישראל, שהוקמה בעקבות האזנות הסתר בתיק רמון.

מנחם זולאי

ד"ר מנחם זוּלַאי (Zulay; ב' באדר תרס"א, 1901, גליציה – ד' בכסלו תשט"ו, 29 בנובמבר 1954, ירושלים) היה חוקר הפיוט והשירה העברית בימי הביניים.

התמקד בקטעי הגניזה הפיוטיים, ועליהם כתב את ספרו הגדול "פיוטי יניי״" (1938).

משה גיל

משה גיל (ל' בשבט תרפ"א - כ"ב שבט תשע"ד, 8 בפברואר 1921 - 23 בינואר 2014) היה מחשובי החוקרים של תולדות עם ישראל במאות הראשונות להתפשטות האסלאם. פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, עמד בראש בית הספר למדעי היהדות והיה דקאן הפקולטה למדעי הרוח. חתן פרס רוטשילד במדעי היהדות לשנת תשנ"ו (1996) וחתן פרס ישראל לשנת תשנ"ח בנושא חקר ארץ ישראל.

סיני (כתב עת)

סיני הוא "ירחון דתי לאומי לתורה למדע ולספרות", כתב עת מדעי-הלכתי למאמרים בנושאים תורניים, ספרותיים, נושאים הקשורים בארץ ישראל ומצוות יישובה, ארכאולוגיה, חקר תפילה, פיוטים ומנהגים, (רבים מהם על סמך מחקרי גניזת קהיר) ועוד. כתב העת יוצא לאור ברציפות, שש פעמים בשנה (למרות השם "ירחון") מאז 1937 בהוצאת מוסד הרב קוק.

עזרא פליישר

עזרא פליישר (כ"ח באב ה'תרפ"ח, 14 באוגוסט 1928 – א' באב ה'תשס"ו, 26 ביולי 2006) היה משורר ומתרגם עברי ופילולוג ישראלי, חוקר הפיוט והתפילה. פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (תשמ"ו), בפרס רוטשילד למדעי היהדות, פרס קוגל לחכמת ישראל (תשל"ח) ופרס ישראל לספרות יפה (תשי"ט). היה אסיר ציון ברומניה.

שמחה אסף

שמחה אסף (ט' בתמוז תרמ"ט, 1889 – י' בחשוון תשי"ד, 18 באוקטובר 1953) היה רב, היסטוריון ומשפטן ישראלי. כיהן כרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים (בשנים 1948–1950) ושופט בית המשפט העליון (משנת 1949).

שניאור זלמן שכטר

שניאור זלמן הכהן שכטר, שנודע גם בשם סולומון שכטר (Solomon Schechter;‏ 7 בדצמבר 1847, פוקשאן, נסיכות מולדובה – 19 בנובמבר 1915, ניו יורק), היה רב אמריקאי, יליד מולדובה, חוקר חשוב במדעי היהדות ובמיוחד של גניזת קהיר, מייסד ונשיא איחוד בתי הכנסת של אמריקה (United Synagogue of America), מנהלו של בית המדרש לרבנים באמריקה (ה-JTS) בניו יורק ומורה דרכה של התנועה הקונסרבטיבית ביהדות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.