גן פסלים

גן פסלים הוא גן אשר ייעודו העיקרי הוא הצגת פסלים. זאת להבדיל מגן אשר ייעודו העיקרי שעשוע או ריאה ירוקה, ואשר עשוי להכיל גם יצירה פיסולית דקורטיבית או אנדרטה. בגן פסלים היצירות צפופות יחסית.

גני פסלים נמצאים לעיתים קרובות במוזיאונים, ומשמשים להצגת הפסלים הגדולים יותר, או אלו אשר הצגתם דורשת אינטראקציה מיוחדת עם הטבע (למשל אינטראקציה עם בריכת מים). בנוסף נמצאים גם גני פסלים כמתחם עצמאי. גני פסלים נמצאים לעיתים גם בגנים ציבוריים, שם הם נגישים יותר לציבור, אך חשופים יותר לסכנה של ונדליזם וגניבה.

Jacques lipchitz mother and child 2 1941-45
אם וילד מס' 2, 1941-45, ברונזה. מוצג בגן הפסלים במוזיאון ישראל
Gerstein 1
"רוכב אופניים", יצירתו של דוד גרשטיין, בגן הפסלים ע"ש טופור, במרכז הרפואי שיבא

גני פסלים בישראל

גני פסלים בעולם

Zimbalista Bronze sculpture
"אישה עם שלבי סולם", יצירתה של עפרה צימבליסטה, גן הפסלים ברמת השרון
Zimbalista Bronze sculpture 3
השאריות שנותרו לאחר גניבת הפסל [1]

קישורים חיצוניים

1994

שנת 1994 היא השנה ה-94 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1994 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

21 בספטמבר

21 בספטמבר הוא היום ה-264 בשנה בלוח הגרגוריאני (265 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 101 ימים.

אוסף פגי גוגנהיים

אוסף פגי גוגנהיים (באנגלית: Peggy Guggenheim Collection) הוא מוזיאון הממוקם על הגדה הדרומית של התעלה הגדולה ברובע דורסודורו של העיר ונציה שבאיטליה. המוזיאון הוא אחד מהמוזיאונים המנוהלים על ידי קרן סולומון ר' גוגנהיים.

אורסולה מלבין

אורסולה מלבין (Ursula Malbin; נולדה ב-12 באפריל 1917) היא פסלת ישראלית המתגוררת בכפר האמנים עין הוד.

מלבין נולדה בברלין, בירת הקיסרות הגרמנית למשפחה של רופאים. בשנת 1939 נמלטה לז'נבה שבשווייץ ובה למדה באקדמיה לאמנות והחלה את דרכה האמנותית. במהלך לימודיה פגשה את הפסל הנרי פיקוט (או פאגוט) ונישאה לו.

הנרי הפך במהרה לפסל מפורסם ומצליח ולאט לאט הצליחה גם אורסולה לזכות בהכרה למרות היותה אישה במקצוע גברי. בתחילת דרכה חתמה על פסליה בשם משפחתה בלבד, וזאת כדי שיקשה לזהות שמדובר בפסלת.

מלבין הגיעה לראשונה לישראל ב-1964 כתיירת, ובשנת 1967 החליטה לרכוש בית מגורים בעין הוד. מאז היא מחלקת את זמנה בין בתיה - זה שליד ז'נבה וזה שבעין הוד. גם דרכה האמנותית מחולקת. בעין הוד היא מקבלת השראה ומתכננת את הסקיצות לפסלים ואילו את היציקה עצמה היא מבצעת בשווייץ.

רוב פסליה הם דמויות, הן של נשים הן של ילדים והן של גברים, ועליהם זכתה בפרסים שונים שהחשוב שבהם הוא פרס האקדמיה הצרפתית לאמנות.

אחרי שיצקה מספר פסלים והעמידה אותם בחצר ביתה בעין הוד, הפך המקום לאתר ביקור. כשראתה זאת ומתוך רצון להציג את עבודותיה בפני הציבור הרחב הגתה את רעיון הקמת גן פסלים.

את גן הפסלים בחיפה (הנמצא בשדרות הציונות 114) בנתה מכספה ותרמה לו את כל 29 הפסלים המוצבים בו, ואחרי שאחד הפסלים העשוי מ-200 ק"ג ברונזה נגנב, תרמה פסל חליפי.

גן

האם התכוונתם ל...

גן (נוי)

גַּן נוי הוא שטח פתוח מוגן על ידי אלמנט סגירה (גדר בנויה או חיה, קיר תומך, תעלה, הפרש מפלס) פרטי או ציבורי, המשמש לגידול צמחייה ו\או את האדם לצורכי פנאי וליפוי סביבת מגוריו. בכל השפות, רעיון ההגנה טמון באטימולוגיה של המילה גן, כך שאלמנט הסגירה, המאפשר את הגנת הגן הוא טבוע במושג עצמו ( לדוגמה: המילה jard, לשמור [דרושה הבהרה], היא מקור המילים: garden, Garten, jardin, giardino). רק בתקופה המודרנית, נעשו ניסיונות לפתוח את הגן ולטשטש את גבולותיו.

גן הפסלים "המוזיאון" במוסקבה

גן הפסלים במוסקבה (ברוסית: Парк искусств, גן האמנות, או Парк скульптуры ЦДХ, גן הפסלים של מרכז האמנים) הוא גן פסלים הממוקם בקרימסקי ואל, מוסקבה, בשכנות לגלריית טרטיאקוב לאמנות חדשה. הגן הוקם ב-1992 ביוזמת עיריית מוסקבה, וכיום מוצבים בו יותר מ-700 פסלים, והוא אתר הפסלים היחיד במוסקבה שממוקם באוויר הפתוח ולא במבנה.

הפסלים בפארק עשויים ממגוון חומרים ובהם אבן, ברונזה ועץ, פרי עבודתם של אמנים רבים, בהם פסלים סובייטיים ידועים כורה מוחינה, ויבגני ווצ'טיץ', וכן אמנים רוסיים עכשוויים. הפארק מחולק לחלקות, ובהן "הגן האוריינטלי", "גן השושנים", "כיכר פושקין", ועוד.

חטיבה מיוחדת בגן מכילה עשרות פסלים של מנהיגים סובייטיים, שהוסרו ממקומם לאחר התפרקות ברית המועצות והובאו אל הגן לתצוגה. פסלים אלה הובאו אל הפארק כבר באוקטובר 1991, עם קריסת ברית המועצות, כאשר במקומות רבים הוסרו פסלים של ההנהגה הסובייטית לדורותיה, וכן פסלים בעלי ניחוח קומוניסטי, והושארו בפארק במצב אופקי. לאחר מכן הוצבו הפסלים שוב על כניהם, וכיום הם מהווים חלק מהתצוגה בפארק. ביניהם ניתן למנות פסלים של לנין, סטלין, פליקס דזרז'ינסקי, מפקד הצ'קה, שפסלו המונומנטלי הועבר לגן מחזית בניין לוביאנקה, וברז'נייב.

ב-1995 התוספה חלקה לרגל 50 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית. חלקה זו כוללת פסלים תעמולתיים העוסקים בנושא.

ב-1998 הוקמה בפארק חלקה המוקדשת לקורבנות הרודן העריץ סטלין, שפסליו מוצגים אף הם בסמוך.

גן הפסלים (אילת)

גן הפסלים הוא גן פסלים תת-מימי ליד אילת. הגן משמש אתר צלילה לנופש לצוללנים.

גן סיפור

גן סיפור הם סדרה של 49 גנים ופארקים ציבוריים שהוקמו בעיר חולון בין השנים 2000–2012, כמיזם של עיריית חולון להקמת גנים ציבוריים הממחישים באמצעות פסלים סיפורי ילדים פופולריים בישראל. גנים אלה מהווים חלק ממיזם של העירייה להגדיל את הריאות הירוקות שבעיר. הגנים מפוזרים בכל שכונות העיר.

האנדרטה לזכר דב גרונר

האנדרטה לזכר דב גרונר היא אנדרטה שהוקמה ברמת גן בשנת 1954 ועוצבה על ידי האמנית חנה אורלוף.

המוזיאון הפתוח לצילום

המוזיאון הפתוח לצילום תל חי הוא מוזיאון לצילום הממוקם בגן התעשייה בתל חי. המוזיאון מהווה חלק מקבוצה של ה"מוזיאונים הפתוחים" הממוקמים בגני התעשייה שהקים סטף ורטהיימר בתל חי, במגדל תפן ובערד. מוזיאון זה הוא המוזיאון היחיד בישראל המוקדש כולו לאמנות הצילום.

למוזיאון אוסף גדול של תצלומים והוא מציג מספר תערוכות בשנה. בין הצלמים שעבודתם הוצגה במוזיאון נמנים מיכה בר-עם, פטר מרום, אברהם סוסקין, עליזה אורבך, שוש קורמוש, ורנר בראון, אלפונס הימלרייך, שמחה שירמן, פסי גירש ואחרים. בנוסף, הוקם במוזיאון גן פסלים ובו יצירותיהם של אמנים ישראלים שונים.

המוזיאון הפתוח תפן

המוזיאון הפתוח תפן הוא מכלול של ארבעה מוזיאונים הממוקמים בשטח גן התעשייה מגדל תפן. המכלול נוסד ב-1985 על ידי התעשיין סטף ורטהיימר.

בין המוזיאונים בגן נמצאים גלריה לאמנות המציגה תערוכות מתחלפות מיצירותיהם של אמנים ישראלים ואמנים מחו"ל; "המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית" המכונה גם "מרכז מורשת הייקים"; אוסף מכוניות קלאסיות (שנפגע במהלך מלחמת לבנון השנייה[דרושה הבהרה]) ובו כ-40 מכוניות, בבעלות התעשיין איתן ורטהיימר; ו"מוזיאון אומנות התעשייה" המציג את התפתחות הכלים ומכונות החיתוך בתעשייה מימי האדם הקדמון ועד לעיבוד השבבי של המאה ה-20. בנוסף, בשטח המוזיאון נמצא גן פסלים מהגדולים בארץ, ששטחו עשרות דונמים ובו כמאה פסלים.

לצד המוזיאונים פועלים מפעלים של כ-30 חברות בגן התעשייה. המוזיאון נועד להמחיש את הקרבה שבין קידמה טכנולוגית יצירתית ובין מכלול היצירה התרבותית.

יגאל תומרקין

יגאל תומרקין (נולד ב-23 באוקטובר 1933) הוא צייר ופסל ישראלי. חשיבותו של תומרקין בהיסטוריה של האמנות הישראלית הייתה ביצירתו של פיסול וציור ששיקף את השפעת אמנות הפופ בשנות ה-60 של המאה ה-20, והתבסס על טכניקות כאסמבלאז'. ביצירתו הענפה יצר תומרקין עשרות פסלים ואנדרטאות שהוצבו במרחב הציבורי בישראל. על אף שינויים סגנוניים רבים שעברה יצירתו במהלך השנים, מצויים באמנותו ביטויים של מחאה תרבותית ואנטי-מלחמתית, המעידים על מעורבות עמוקה בתרבות הישראלית. על יצירותיו הידועות נמנים הפסל "הוא הלך בשדות" (1967) ו"אנדרטה לשואה ולתקומה" (1975). על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת 2004.

יהודה המתעורר

"יהודה המתעורר" הוא פסל מאת אברהם מלניקוב. הפסל ניצב בפארק הלאומי ברמת גן.

שמו של הפסל מהווה חידוש איקונוגרפי-ציוני של דמות "יהודה השבויה", המופיעה על מטבעות הנצחה שטבעו הרומאים לאחר ניצחונם על היהודים במרד הגדול. מוטיב זה דומה למוטיב המופיע על גבי אריח קרמיקה מזוגג שהוכן בסדנאות בית הספר בצלאל עבור "בית ביאליק" בתל אביב-יפו במחצית הראשונה של שנות ה-20 של המאה ה-20.

בשונה מהייצוג על גבי אריח הקרמיקה, בחר מלניקוב להמיר את הייצוג הנשי של האומה ("בת ציון") בדמות גברית. הדמות מתוארת ככורעת, כשאחת מידיה מתוחה מאחורי הראש. עיצוב הדמות הוא מונומטאלי המתבטא בהדגש השרירים ועיצוב תווי הפנים בצורה מעט סכמאטית, בהשפעת הפיסול של המזרח הקרוב.

כאוכב אבו אל-היג'א

כאוכב אבו אל-היג'א (בערבית: كوكب أبو الهيجا) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, 3 קילומטר צפונית מערבית לכפר מנדא. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1984.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בכאוכב אבו אל-היג'א 3,526 תושבים (מקום 236 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לכאוכב אבו אל-היג'א דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 91.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,787 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).בכאוכב אל-היג'א יש גן פסלים, הכולל פסל המסמל את אחוות שלוש הדתות, בו על שלושה עמודים נמצאים סמלי היהדות (מגן דוד), הנצרות (צלב) והאסלאם (סהר).

השם הרשמי של הפסל הוא "פסל שלושת הדקלים" והפסלת היא אורנה לוצקי.

כאוכב אבו אל-היג'א נוסד לאחר קרב חיטין או לאחר מסע הצלב ה-3 על ידי חיילים מצבאו של צלאח א-דין. הכפר נקרא על שם היישוב הקדום כוכב (כאואכב), בצרוף שמו של אחד מגיבורי צבאו של צלאח א-דין, המצביא הכורדי חוסן אלבוכרי, שכינויו היה אל-היג'א. הוא התמנה על ידי צלאח א-דין למושל המרחב בין עכו לשפרעם ונהרג בקרבות במסגרת מסע הצלב ה-3 (1189-1192). אבו אל-היג'א נקבר בשולי הכפר. תושביו של הכפר נמנו עם חמולת אל-היג'א, כלומר היו ממוצא כורדי.

היישוב הוקם על שטח הכפר היהודי "כוכבא" שמוזכר אצל יוסף בן מתתיהו. הערבים הוסיפו לו את השם אבו אל-היג'א על שמו של השייח' אבו אל היג'א שהיה מלוחמיו של צלאח א-דין וקבור במקום. היג'א בערבית זו התקפת פתע. הוא היה עורך פשיטות פתע ביחידות קטנות על צבא הצלבנים. קברו נחשב כמקום קדוש ובית תפילה. מסביב לקבר יש בית קברות של תושבי הכפר.

כיכר רמב"ם

כיכר רמב"ם, המכונה גם כיכר אורדע, היא הכיכר המרכזית בעיר רמת גן.

הכיכר תחומה במזרח על ידי צומת הרחובות הרא"ה והרצל ובמערב על ידי רחוב ביאליק, וחצויה בין צפון לדרום על ידי כביש פנימי. מתוך הכיכר יוצאות "שדרות הילד" ומקשרות אותה לגן דוד המלך.

מוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב לאמנות הוא אחד ממוזיאוני האמנות החשובים בישראל. המוזיאון פועל בלב מטרופולין גוש דן ומהווה מאז הקמתו ב-1932 ועד היום מוסד אמנות ותרבות מרכזי בארץ.

המוזיאון מתמקד בתחומים של אמנות מודרנית ועכשווית. בבעלותו אוסף לאמנות ישראלית מהגדולים בעולם ואוספים לאמנות מודרנית, רישום והדפס, אמנות עכשווית, צילום, עיצוב ואדריכלות ואוסף לאמנות אירופאית מהמאה ה-16 עד המאה ה-19. בשבעת האוספים ניתן למצוא, בין השאר, יצירות של האמנים פטר פאול רובנס, מאוריצי גוטליב, ג'יימס אנסור, אלכסנדר ארכיפנקו, פבלו פיקאסו, מארק שאגאל, נחום גוטמן, אריה ארוך, פרנסיס בייקון, לאה ניקל, אביבה אורי, משה קופפרמן, מיכה בר-עם, יעקב קאופמן, מיכל נאמן, אניש קאפור, עדי נס וסיגלית לנדאו.

המוזיאון ממוקם באזור הצפוני של מרכז העיר תל אביב-יפו ומשתרע על פני ארבעה בניינים: הבניין הראשי והבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר ממוקמים בשדרות שאול המלך בסמוך לבתי המשפט, ספריית בית אריאלה והמשכן לאמנויות הבמה. מבנה נוסף של המוזיאון, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית, שוכן לצד היכל התרבות ותיאטרון הבימה ברחוב תרס"ט. סדנאות האמנות של אגף החינוך פועלות במרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות שברחוב דובנוב.

משכנו הראשון של המוזיאון היה ב"בית דיזנגוף", ביתו הפרטי של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל אביב, אשר יזם וייסד את הקמת המוזיאון. בשנת 1948 נערך בבית דיזנגוף טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

בשנת 2018 נשבר שיא המבקרים במוזיאון עם מספר של 1,018,323 כניסות למוזיאון במהלך השנה.בזכות נתון זה, נכנס מוזיאון תל אביב לאמנות לרשימת 100 המוזיאונים לאמנות עם כמות המבקרים הגבוהה ביותר לשנת 2018 ודורג במקום ה-72 ברשימה.

סמינר אפעל

סמינר אפעל הוא מרכז ההדרכה והחינוך של התנועה הקיבוצית ברמת אפעל.

ראשיתו של המקום בשנת 1947, קיבלה אגודת הפועלים היהודים האמריקנים שטח של 250 דונם מהקרן הקיימת להקמת קיבוץ עירוני במקום בעזרת גרעין של הקיבוץ המאוחד. שם המקום נגזר מתרגום שם האגודה ביידיש (אידשער נציונאל ארביטער פרבאנד) לאגודת פועלים עבריים לאומיים, ומכאן אפע"ל. עקב בעיות חברתיות והתפלגות בתנועת הקיבוץ המאוחד הקיבוץ התפרק ונעזב לחלוטין עד שנת 1952. משנות השישים החל לשמש כמרכז ההדרכה, המחקר והסמינרים של הקיבוץ המאוחד, לאחר האיחוד בשנת 1981 של התנועה הקיבוצית המאוחדת, וכיום של התנועה הקיבוצית.

היום במכון שוכנים כמה גופים חינוכיים הקשורים לתנועה הקיבוצית, ביניהם יד טבנקין, מרכז המחקרי, הרעיוני והארכיון של התנועה הקיבוצית, מזכירות עמותת בינה, מכון גלילי לחקר כח המגן, בית הספר לקואופרציה, מרכז "הוויה", ידיד - תוכנית השתלמויות חינוכיות למבוגרים בנושאי היסטוריה של א"י, ספרות עברית ועולמית, יהדות חברה ומדינה.

במקום אולמות כנסים, מדשאות, גן פסלים, כיתות לימוד, בריכת שחייה מקורה, חדרי כושר, קפיטריה ואכסניה. המקום משכיר את שירותי לאירוח כנסים, השתלמויות הדרכות, קורסים וימי עיון בנושאים שונים. במקום פועל קאנטרי קלאב ספורטן וספריה לתושבי הסביבה.

במקום - מצבתו המקורית של דב בר בורוכוב שנקבר בקייב ב-1917 ועצמותיו הועברו לקבורה בשנת 1963 בבית הקברות כנרת.

שדרות הציונות

שדרות הציונות הן עורק תחבורה ראשי בחיפה המחבר את העיר התחתית עם שכונת כרמל מרכזי. הרחוב מתחיל בצומת אלנבי בוואדי ניסנאס ונמשך עד צומת הכרמל הצרפתי. הוא עובר ברובו במדרונות דרך שכונת הדר הכרמל ומגיע עד מבואות הכרמל.

השדרות נסללו במאה ה-19, כנראה בשנת 1887 על ידי אנשי המושבה הגרמנית שלעשיריה היו וילות על הכרמל. השדרות נקראו תחילה "רחוב ההר" או "דרך ההר", ובערבית "אלג'בל" (الجبل), והן נועדו לחבר בין העיר התחתית והמושבה הגרמנית לבין השכונה הגרמנית כרמלהיים שבמרכז הכרמל. באותה עת שררה יריבות בין הגרמנים הטמפלרים ובין הנזירים הכרמליתים, ובין היתר נסבה המחלוקת בעניין השימוש בדרכים העולות להר.

בזמן המנדט הבריטי הושלם חלקו התחתון (הצפוני) של הרחוב - ונסלל קטע הדרך בין הרחובות אלנבי ויפו, זהו רחוב עין דור של ימינו. בית קברות יווני קתולי ששוכן בין הרחובות יפו והעצמאות, מנע סלילה רצופה עד דרך העצמאות וחיבור לתחנת רכבת מרכז.

ב-1939, כחלק ממאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בוצע בדרך ההר פיגוע חבלה כשרימון יד הושלך לעבר אוטובוס נוסעים. כתוצאה מהפיצוץ נהרג אדם אחד ואחדים נוספים נפצעו.

לאחר הקמת מדינת ישראל, שונה שמה של הדרך ל"שדרות או"ם" כהוקרה לאומות המאוחדות על התמיכה בהקמת המדינה בכ"ט בנובמבר. אולם, ב-1975 קיבלה עצרת האו"ם את החלטה 3379 שהשוותה את הציונות לגזענות. לאחר קבלת ההחלטה התקיימו הפגנות, ובעקבותיהן שינתה עיריית חיפה שוב את שם השדרות, הפעם ל"שדרות הציונות", כהתרסה על החלטת האו"ם.

מרביתם של הבתים בחלקה התחתון של השדרה הם בתי אבן ישנים, ואילו במעלה השדרה הבנייה היא חדשה יחסית, מהמחצית השנייה של המאה ה-20. בחלקן המרכזי של השדרות, משני עבריהן, משתרעים הגנים הבהאיים, שהכניסה למרכז המבקרים התת-קרקעי שלהם נעשית משדרות הציונות.

בחלקה העליון של השדרה נמצא גן פסלים שבו עומדים פסלי ברונזה מעשה ידי האמנית אורסולה מלבין, רובם בדמויות אנושיות. הגן משמש כנקודת תצפית על מרכז העיר והנמל.

ב-2001 חתמו מספר תושבים ערבים המתגוררים ברחוב על עצומה הדורשת מעיריית חיפה להשיב לרחוב את שמו המקורי, וזאת בטענה כי "הרחוב נקרא על שם תנועה גזענית, שהוקמה על גבו של העם הפלסטיני".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.