גן הקבר

גַן הַקֶבֶר (תרגום משובש שהשתרש של שם האתר באנגלית Garden Tomb - למעשה היה צריך להיקרא קֶבֶר הַגַן) הוא אתר בצפון מזרחה של ירושלים, המזוהה על ידי הפרוטסטנטים כמקום קבורתו של ישו. האתר נמצא כמה עשרות מטרים מצפון לחומת העיר העתיקה, בתחומי המע"ר של מזרח ירושלים.

GardenTomb22
הקבר
Tomb of Christ in the Garden, 1898-1946
אולם הקבורה
GardenTomb33
הגן
Golgotha hill2
גבעת הגולגולתא על פי זיהויו של גורדון
GardenTomb44
נקודת הסבר לקבוצות
GardenTomb55
פינה בגן

תיאור קבורתו של ישו בברית החדשה

בבשורה על פי יוחנן, פרק 19 פסוקים 38-42 מתואר:

"וְאַחַר בָּא יוֹסֵף הָרָמָתִי וְהוּא תַּלְמִיד יֵשׁוּעַ בַּסֵּתֶר מִפְּנֵי הַיְּהוּדִים וַיִּשְׁאַל מֵאֵת פִּילָטוֹס אֲשֶׁר יִתְּנֵהוּ לָשֵׂאת אֶת־גוּפַת יֵשׁוּעַ וַיַּנַּח לוֹ פִּילָטוֹס וַיָּבֹא וַיִּשָּׂא אֶת־גוּפַת יֵשׁוּעַ׃ וַיָּבֹא גַּם־נַקְדִּימוֹן אֲשֶׁר בָּא־לְפָנִים בַּלַּיְלָה אֶל־יֵשׁוּעַ וַיָּבֵא תַעֲרֹבֶת מֹר־וַאֲהָלוֹת כְּמֵאָה לִיטְרִין׃ וַיִּקְחוּ אֶת־גּוּפַת יֵשׁוּעַ וַיְחַתְּלוּהָ בְתַכְרִיכִין עִם־הַבְּשָׂמִים כְּמִנְהַג הַיְּהוּדִים לִקְבֹר אֶת־מֵתֵיהֶם׃ וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִצְלַב הָיָה גָן וּבַגָּן קֶבֶר חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא־הֻנַּח בּוֹ מֵת עַד־הֵנָּה׃ שָׁם שָׂמוּ אֶת־יֵשׁוּעַ כִּי־עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה לַיְּהוּדִים וְהַקֶּבֶר קָרוֹב."

זיהוי אתר הקבר

ישו נקבר על פי המסורת מחוץ לגבולות ירושלים (מחוץ לחומה השנייה המתוארת אצל יוספוס פלביוס). המקום המסורתי בו נקבר ישו זוהה במאה הרביעית על ידי הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, שהפך את הנצרות לדת האימפריה הרומית. הלנה הקימה באתר שזיהתה את כנסיית הקבר (כיום ברובע הנוצרי בעיר העתיקה של ירושלים). כנסיית הקבר מקובלת כיום כמעט על כל הזרמים הנוצריים כמקום קבורתו של ישו, פרט למספר זרמים פרוטסטנטיים.

לטענת הפרוטסטנטים כנסיית הקבר אינה מתאימה לתיאורים בברית החדשה המתארים גבעה וגן. אם כי ייתכן והסיבה לכך שהפרוטסטנטים מצאו להם מקום חלופי לקברו של ישו נעוצה בסיבה פוליטית ולאו דווקא תאולוגית, והיא העובדה כי כשנוסדה הכנסייה הפרוטסטנטית במאה ה-16 הייתה כבר כנסיית הקבר מחולקת בין עדות נוצריות שונות ולא הייתה לפרוטסטנטים כל אפשרות לזכות בבעלות על שום חלק בכנסייה.

את האתר החלופי לקברו של ישו זיהה ב-1883 הגנרל צ'ארלס גורדון ולכן המקום מוכר גם בכינוי "הגולגולתא של גורדון" או "Gordon's Calvary". גורדון זיהה את הגבעה המצוייה מול שער שכם, מחוץ לחומות העיר העתיקה, עם גבעת הגולגולתא. הסיבה לכך נעוצה במראה הגבעה מכיוון שער שכם שהמערות החצובות בה העניקו לה מראה המזכיר גולגולת, ובעובדה כי ב-1867 נמצאה במקום מערת קבורה שתוארכה בטעות לימי בית שני.

ברטה ספפורד וסטר, בת למייסדי המושבה האמריקאית בירושלים, תיארה בספרה "ירושלים שלנו" כיצד גורדון זיהה את האתר עם גולגולתא:

"שם הבשיל במוחו הרעיון, שהגבעה ממול לחומה הצפונית היא הגולגותה...הוא נתן לאבא מפה ורישום המראים את הגבעה כפני אדם, עם גולגולת העומדת בידות התוכנית. חלק ממתלול הסלע שבו נמצא מה שידוע כמערת ירמיהו, נראה אמנם באופן מושלם ומפתיע כגולגולת עם ארובות העיניים, מקום האף ופה פתוח..."

מאוחר יותר נתגלו קברים נוספים בחצר מנזר מנזר סנט אטיין, הגובל בגן הקבר מצפון. גם הקברים הללו תוארכו תחילה לתקופת בית שני, אם כי מחקר מודרני, שנערך בשנות השבעים על ידי גבי ברקאי, עמוס קלונר ועמי מזר, מתארך אותם מעבר לכל ספק לתקופת בית ראשון, מאות שנים לפני תקופתו של ישו. האתר נרכש על ידי הפרוטסטנטים ב-1894 ומאז הוא משמש להם כאתר עלייה לרגל.

תיאור האתר

קבר הגן נמצא כיום בבעלות אגודת קבר הגן, The Committee of the Garden Tomb (Jerusalem) Association, שמרכזה בלונדון. יש בו פינות חמד ירוקות ונשמרת בו תחושה של גן פתוח, כפי שהיה, בעיני הפרוטסטנטים בתקופתו של ישו. לאחר הכניסה לגן פונים שמאלה בשביל לעבר "חצר" חצובה בסלע ובה ניתן לראות את פתח מערת הקבורה המיוחסת לישו שנתגלתה, כאמור ב-1867 ונחקרה על ידי קונרד שיק. מערת הקבורה בת שני חדרים ובפתחה אבן גולל. היא נמצאת בתוך גן קדום, שבו נמצאו בורות אגירה למי השקיה. חלק מהפרוטסטנטים מסכימים עם המחקר המודרני ותיארוך הקבר לתקופת בית ראשון. עם זאת, לטענתם, עדיין קיימת חשיבות באתר קבר הגן בשל שימור האווירה האותנטית הקדומה של ימי ישו.

האתר בתקופה הצלבנית

בתקופה הצלבנית עמד במרבית השטח של קבר הגן מבנה חצר מרובע בשם האסינריה (Asinaria). מבנה זה שימש כאורוות חמורים של מסדר ההוספיטאלרים. אורווה גדולה זו, דומה במבנה לאורווה הצלבנית שנחשפה בעתלית. בחזית הקבר, היה קמרון ארוך ששימש כאורוות. התעלה החצובה בחזית הקבר, אשר מוצגת לעיתים כתעלה של אבן הגולל שסגרה על הקבר של ישו, הנה למעשה שוקת מהתקופה הצלבנית שחולקה על ידי מחיצות אבן לאבוסים. בתמונות מראשית המאה העשרים מחיצות אלו נראות בבירור.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מיכל ביטון, גן הקבר: יצירתו של גן פולחן פרוטסטנטי, בתוך: אדריכלות נוף - ביטאון האיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף, 70, מרץ 2019.
  • מדריך לאתרים נוצריים בישראל, אריאל 87-85, 1992
  • אלונה ורדי, "על אם הדרך לשכם", ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, עמודים 218-228.
  • אהרון לירון, הנצרות וארץ הקודש צ'ריקובר, 1994.

קישורים חיצוניים

אוטובוסים בישראל

במערך התחבורה הציבורית בישראל פועלים (נכון לסוף 2013) מעל ל-14,000 אוטובוסים מתוך כ-17,000 אוטובוסים, והם משמשים ככלי התחבורה הציבורית העיקרי. מספר הנסיעות בתחבורה הציבורית באוטובוסים נאמד בשנת 2009 בכ-654 מיליון.

באב א-זהרה

באב א-זהרה (בערבית: باب الساهرة, תעתיק מדויק באב אלסאהרה) היא שכונה ערבית במזרח ירושלים, מצפון לעיר העתיקה, השוכנת בין שער שכם ושער הפרחים מדרום, למושבה האמריקאית ושייח ג'ראח בצפון. ובין דרך בר לב ושכונת מאה שערים במערב, לשכונת ואדי אל-ג'וז במזרח. שער הפרחים, הקרוי בערבית באב א-זהרה, העניק לשכונה את שמה.

השכונה נוסדה בסוף המאה ה-19 לאורך הדרך לשכם ובקרבת גן הקבר. השכונה הייתה אחת השכונות הערביות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים. בתקופת המנדט הבריטי, וביתר שאת לאחר חלוקת ירושלים בשנת 1948, הפכה השכונה למרכז העסקי והמסחרי במזרח ירושלים.

רחובותיה הראשיים של השכונה, דרך שכם ורחוב צלאח א-דין, הם עורקי המסחר של הקהילה הערבית בירושלים, בהם שוכנים סניפי הבנקים המרכזיים ומסעדות, והם למעשה המשכו הצפוני של שוק העיר העתיקה בירושלים. במזרח השכונה, שוכן מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה שנחנך ב-1937. בצפון השכונה, לאורך רחוב צלאח א-דין, שוכנים בית המשפט המחוזי, משרד המשפטים ולשכת היועץ המשפטי לממשלה. ברחוב אבו עובידה בשכונה ניצב האוריינט האוס. ברחוב נוזהה ממוקם תיאטרון אל-חכוואתי.

גבעת הגולגולתא

גולגולתא (בארמית "גולגולת"; ביוונית Γολγοθάς) הוא שם המקום הכולל את הגבעה והסלע, עליהם התרחשה לפי המסורת הנוצרית צליבת ישו.

המקום שכן במשך רוב תקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים, עד ימי המלך אגריפס ה-1, ושימש בין היתר כאזור קבורה. המקום המזוהה על ידי רוב הזרמים הנוצרים כגולגולתא נמצא כיום בין כותלי כנסיית הקבר הקדוש. הפרוטסטנטים וזרמים הקשורים אליהם מזהים את אתר הגולגולתא בגן הקבר.

דרך שכם

דרך שכם הוא שמו של רחוב בירושלים, על תוואי הדרך ההיסטורית שיצאה מירושלים צפונה לעבר העיר שכם. תחילתו של הרחוב בשער שכם בעיר העתיקה, משם הוא חוצה את העיר לעבר שכונותיה הצפוניות. יחד עם דרך יריחו, דרך יפו, דרך עזה, דרך בית לחם ודרך חברון הוא מהווה חלק מרשת הדרכים שבעבר קישרו את ירושלים עם ערים אחרות, וכיום מהוות חלק ממארג רחובות העיר.

כנסיית הקבר

כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש) היא כנסייה גדולה הניצבת במקום אותו רואות מרבית המסורות הנוצריות כמקום צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסוף ה"ויה דולורוזה" ('נתיב היסורים'). בין כותלי הכנסייה יש אתר המזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה: "וַיְהִי כַּאֲשֶר בָּאוּ אֶל הַמָקוֹם הַנִקְרָא גָלְגֹלְתָא, וַיִצְלְבוּ אֹתוֹ שָם". מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר לכל הנוצרים בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם.

מנזר סנט אטיין

מנזר סנט אטיין הוא שמו של מתחם נוצרי-קתולי סמוך לשער שכם בירושלים, המנציח את זכרו של המרטיר הראשון סטפנוס הקדוש ('סנט אטיין' בצרפתית - saint Étienne).

צליבת ישו

לפי ארבע הבשורות בברית החדשה, צליבת ישו ומותו על הצלב, הם האירועים המסיימים את חייו הארציים לקראת קימתו לתחייה. הצליבה היא התרחשות מכוננת ובסיסית בתאולוגיה הנוצרית - מותו של ישו על הצלב מסיים את ייסוריו ("הפסיון"), ונחשב, יחד עם תחייתו, לשלב הכרחי בדרך לגאולת בני האדם. בשל חשיבותה העניקה הצליבה לנצרות את סמלה - הצלב.

הנצרות רואה נבואות רבות בברית הישנה כמכוונות לביאת ישו ולצליבה. אחת המוכרות שבהן היא בספר ישעיהו, והיא מפורשת בנצרות כמתייחסת לישו, בייחוד בדימויו כשה האלוהים הנושא את חטאת העולם:

לפי המסורת הנוצרית התרחשה הצליבה בגבעת הגולגולתא, ששכנה בתקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים. בדרך כלל מזוהה מיקומה של הגבעה בכנסיית הקבר שברובע הנוצרי, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם.

באשר לאמיתותו ההיסטורית של האירוע נחלקות הדעות. צליבה הייתה שיטה מקובלת להוצאה להורג בעת העתיקה, וסביר שצליבת ישו, כמו עצם קיומו, היא עובדה היסטורית. התומכים בכך מציינים כי ברי שהנוצרים המוקדמים לא בדו את האירוע, שכן באימפריה הרומית נלוו בושה וקלון להוצאה להורג בדרך זו. בנוסף, הרומאים נהגו לצלוב מורדים, ואשמתו של ישו הייתה בכך שטען לכאורה לתואר "מלך היהודים". מאידך, יש הסוברים כי אין די במקורות התיאוריים המעטים על מנת לבסס את האירוע כאמת היסטורית. לצד זאת, צליבה הייתה אירוע נפוץ במאה ה-1, ובאותה עת לא היה ייחוד שהצדיק דווקא את הנצחת צליבתו של ישו. עוד טוענים המפקפקים בהתרחשותה של צליבת ישו, כי הצלב הופיע כסמל דתי עוד לפני הופעת הנצרות, וכן כי האירוע לא זכה להנצחה פלסטית, אמנותית או אחרת, עד המאה ה-5.

רון ואייט

רון אלדון ויאט (באנגלית: Ronald Eldon Wyatt;‏ 1933–1999) היה אח מרדים וחוקר נוסע שחיפש סימוכין ארכאולוגיים למקצת מסיפורי ניסים מהתנ"ך.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.