גלריה גבעון

"גלריה גבעון" היא גלריה לאמנות מודרנית ישראלית בתל אביב, שהוקמה ב-1975 על ידי שמואל גבעון (2000-1914) ומנוהלת כיום על ידי נעמי גבעון ונורית וולף, בנותיו.

גלריה גבעון
Givon Art Gallery
מידע
שנת ההקמה 1975
מיקום תל־אביב–יפו, ישראל
כתובת רחוב גורדון 35, תל אביב-יפו
מייסדים שמואל גבעון
בעלות נעמי גבעון, נורית וולף
קואורדינטות 32°04′55″N 34°46′21″E / 32.0819°N 34.7725°E
www.givonartgallery.com

היסטוריה

בשנות ה-70-50 של המאה ה-20 היה שמואל גבעון בקשרים חבריים ועסקיים עם אליעזר רוזנפלד, בעליה של "גלריה רוזנפלד". במקביל עבד גבעון כמנהל החברה החקלאית "נטיעות דרום". במסגרת יחסיו עם רוזנפלד, למד גבעון את מלאכת המסחר באמנות ובשנת 1975 פתח גלריה משלו.[1]

עד שנות ה-80 התמקדה הגלריה בהצגה של אמנים ישראלים מודרניים. לאחר שנות ה-80, עם כניסתה של נעמי גבעון לפעילות בגלריה, החלה הגלריה להציג אמנים אוונגרדים כרפי לביא, משה גרשוני, נורית דוד, יאיר גרבוז, משה קופפרמן ואחרים.

על התערוכות החשובות בגלריה נמנות תערוכה של ציור ישראלי מוקדם לציון 30 שנה להקמת ישראל (1978), התערוכה "תל אביב מטרופולין קטנה", לציון 70 שנה לייסוד תל אביב (1979), תערוכות יחיד לאהרון כהנא (1977), צבי מאירוביץ (1987), יוסף קוסונוגי (1982), פנחס אברמוביץ (1987) ואביבה אורי (1999) וכן התערוכות "ח"י רקפות" (1984) של משה גרשוני ו"השבר והזמן" (2000) של משה קופפרמן.

החל משנת 2000 מחלקת הגלריה פרס שנתי על שם שמואל גבעון - "פרס גבעון לעבודת אמנות חדשה", הנבחר ומוענק על ידי מוזיאון תל אביב. במשך השנים נפתחו חללי תצוגה נוספים. במהלך שנות ה-80 פעלה גלריה בשם "נעמי גבעון אמנות בת זמננו" בחלל ברחוב נתן החכם מס' 4 בתל אביב-יפו (החלל בו נמצאת כיום גלריה גורדון 2). בשנת 2012 נפתח חלל תצוגה נוסף בשם "פורום גבעון לאמנות" ברחוב אלרואי מס' 3 בנווה צדק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו" טלי תמיר, "ביוגרפיה של אוסף: על אוסף האמנות של שמואל ותמרה גבעון", אוסף שמואל ותמרה גבעון', [חמו"ל], 2014, עמ' 73-61.
אבי איזנשטיין

אָבִי אַיְזֶנְשְׁטֵין (נולד ב-1946 בחיפה) הוא מעצב, אמן ומרצה בבצלאל, מכהן כפרופסור במחלקה לתקשורת חזותית.

אביבה אורי

אביבה אוּרי (12 במרץ 1922 - 1 בספטמבר 1989) הייתה ציירת ורשמת ישראלית. יצירותיה וסגנון הרישום החופשי והאקספרסיבי שלה השפיעו על שורה של אמנים ישראלים כגון רפי לביא ומשה גרשוני.

אביגדור סטימצקי

אביגדור סטימצקי (12 ביוני 1908 - 8 ביולי 1989) היה צייר ישראלי, מראשי תנועת "אופקים חדשים".

אודרי ברגנר

אודרי בֶּרגנֶר (Audrey Bergner) (נולדה במאי 1927) היא ציירת ישראלית ומעצבת תפאורה ותלבושות ומאיירת.

אורי ליפשיץ

אורי ליפשיץ (1936 - 28 במאי 2011) היה צייר, פסל ואמן ישראלי. במהלך השנים הרבה ליפשיץ לעסוק ביצירת הדפסים בטכניקות התחריט.

ארז ישראלי

ארז ישראלי (נולד ב-1974, באר שבע) הוא אמן ישראלי המתגורר כיום בברלין. אמן רב תחומי המתעסק בפיסול, הדפס, צילום ומיצבי וידאו. ישראלי הוא בוגר מכללת בית ברל ובעל תואר שני מבצלאל. בעבר לימד בתיכון תלמה ילין, בבית ברל, בסמינר הקיבוצים, במחלקה לעיצוב פנים במכללה למינהל. עבודותיו הוצגו במוזיאונים שונים בארץ ובעולם, וגם נמצאות באוספים חשובים.בתחילת דרכו כאמן הוא הרבה לעסוק בקלישאות ובנושאים רגשניים וקולקטיביים בתרבות הישראלית כמו קיטש ומוות, הנצחה, כאב, תשוקה וזיכרון לאומי. הטיפול שלו בנושאים אלו מאיר אותם באופן חדש, לעיתים מגוחך ולעיתים מצמרר. ישראלי אינו בורח מהפתוס הטמון בנושאים אלו אלא להפך, מאדיר ומגביר אותו עד כדי הגזמה המביאה בסופו של דבר לפירוק ושיבוש הסמל התרבותי והצגה חתרנית שלו.בשלב מאוחר יותר ביצירתו, הסיט ישראלי את עיסוקו במוות ושכול מההקשר הצבאי-ישראלי, והחל לעסוק באירופה, גרמניה וגם בשואה. כמו בנושא השכול, גם כאן הוא מחפש אחר הפאתוס ומעצים אותו.

גבעון (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

גדעון גכטמן

גדעון גכטמן (17 בדצמבר 1942 - 27 בנובמבר 2008) היה אמן ופסל ישראלי יליד מצרים. יצירתו של גכטמן מנהלת דיאלוג עם נושא המוות ודנה בקשר שבין הביוגרפיה האישית של האמן לבין מעשה האמנות ואופן הצגתה.

דוד גינתון

דוד גינתון (נולד ב-1947) הוא אמן ישראלי. הוא מלמד אמנות במכללת בית ברל.

בין השנים 1968 ל-1969 עשה לימודים חלקיים בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ובין השנים 1972 ל-1976 עשה לימודים חלקיים בחוגים לתולדות האמנות ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1995 זכה בפרס שרת המדע והאמנויות.

דוד ריב

ּדוד ריבּ (נולד ב-1952 ברחובות). הוא אמן ישראלי.

דרורה דומיני

דרורה דומיני (נולדה ב-1950) היא אמנית ישראלית ומורה בכירה וותיקה במחלקה לאמנות בבצלאל. כינויה, שניתן לה בידי חוקר האמנות הישראלית גדעון עפרת, הוא "הפסלת העבריה". דומיני החלה את פעילותה בראשית שנות ה-80 והייתה מהנשים הבודדות בקרב פסלי ישראל. יצירות בולטות שלה עוסקות בבחינה ובביקורת של החיים בקיבוץ ובכלל של המיתוס הגברי הישראלי וזאת על ידי עיסוק בתכנים של גוף, זיכרון ומוות.

ח"י רקפות

"ח"י רקפות" היא שמה של סדרה בת 18 ציורים מאת האמן הישראלי משה גרשוני.

הסדרה, אשר נוצרה בשנת 1984, הוצגה לראשונה בשנה זו בתערוכה בגלריה גבעון בתל אביב. הסדרה מורכבת מציורים ברוחב של 140 ס"מ על 200 ס"מ. כל ציור נעשה בטכניקה מעורבת על גבי גליונות נייר המחוברים בסרט הדבקה (מסקינטייפ) זה לזה. הציורים נמצאים בשורה של אוספים פרטיים וכן במוזיאונים כגון גלריית טייט, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל ואחרים.

הסדרה מציגה דימוי של פרחי רקפות, צמח אשר מזוהה בתרבות העברית כסמל לחללי צה"ל ובייחוד לחללי מלחמת העצמאות. אחד מן המקורות המרכזיים לקישור זה הוא שירו של חיים גורי "באב אל ואד" המתאר את הקרבות בשער הגיא. בשיר מופיעות הרקפות לאחר שוך הקרבות כזיכרון לנופלים. על חלק מן הציורים אף מצוטטת השורה "יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה" הלקוחה מתוך השיר. הרקפות מתוארות בסגנון אקספרסיבי, המטשטש את צורתו של כל פרח. לעיתים מקבלים הפרחים צורה פאלית, כאיבר מין גברי ולעיתים הם נדמים כמעין להבת אש. בנוסף לשירו של גורי, מצוטטות בעבודות שורות מזמור מספר תהילים פרק ק"ג: "הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲו‍ֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי: הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים". בחלק מן הציורים מופיעה, בנוסף לרקפות, גם שלהבת אש המזדקרת אל על. מוטיב זה מופיע בעבודות רבות של גרשוני מתקופה זו, כחלק מאיקונוגרפיה הקשורה אל עקידת יצחק או מוות וזיכרון.

יחזקאל שטרייכמן

יחזקאל שטרייכמן (שטרייכמנס, Yehezkelis Streichmanas בליטאית;‏ 15 ביוני 1906 – 12 בינואר 1993) היה צייר ישראלי יליד ליטא, מן הבולטים שבאמני ההפשטה בציור הישראלי ומראשי קבוצת "אופקים חדשים". על יצירתו זכה שטרייכמן בפרס ישראל לציור לשנת תש"ן (1990).

יחיאל שמי

יחיאל שמי (1922 - 31 באוקטובר 2003) היה פסל וצייר ישראלי. כחבר בקבוצת "אופקים חדשים", הוביל שמי את המעבר מפיסול פיגורטיבי לפיסול מופשט בברזל. על יצירתו זכה שמי בפרס ישראל לפיסול לשנת 1986.

מיכאל ארגוב

מיכאל ארגוב (זינגר) (1 בספטמבר 1920 – אפריל 1982) היה צייר, צלם ויוצר תבליטי-קיר אמנותיים, ישראלי יליד אוסטריה.

משה גרשוני

משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות ה-80 של המאה ה-20, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית. בנוסף נוצר ביצירותיו חיבור חדשני בין שכול לבין מיניות הומוארוטית, באופן שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. על יצירתו הוכרז כזוכה בפרס ישראל לציור לשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס.

נורית דוד

נורית דוד (נולדה ב-1952) היא ציירת ישראלית. על יצירתה זכתה בשנת 1993 בפרס סנדברג ובשנת 2006 בפרס רפפורט לאמן בכיר.

יצירותיה של דוד הן בעלות מטען ביוגרפי עמוק. בעוד יצירותיה המוקדמות של דוד זוהו עם סגנון "דלות החומר" הישראלי, הרי החל מסוף שנות התשעים החלה דוד ליצור אמנות פיגורטיבית, בעלת השפעות ישירות מאמנות אירופית של תקופת הרנסאנס. בין השנים 2001–2002 למדה רישום בסטודיו לרישום של הנסיך מווילס בלונדון. נוסף על יצירתה חיברה דוד גם מספר מאמרים פרשניים על עבודותיהם של אמנים כגון דגנית ברסט, יצחק גולומבק ואחרים.

סיגלית לנדאו

סיגלית לנדאו (נולדה ב-1969) היא אמנית פיסול, ווידאו ומיצב ישראלית. יצירותיה, החל משנות ה-90, עוסקות בנרטיבים של החברה הישראלית, תוך שימוש באלגוריות. סגנון הפיסול שלה מאופיין בשימוש בריבוי חומרים ובצורות אקספרסיביות. על עבודתה זכתה לנדאו בשנת 2004 בפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר.

רפי לביא

רפי לביא (23 בפברואר 1937 - 7 במאי 2007) היה אמן, צייר, צלם, מורה לאמנות, מבקר תקליטורים של מוזיקה קלאסית ומבקר אמנות במקומון "העיר".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.