גלעד שליט

גלעד שליט (נולד ב־28 באוגוסט 1986) הוא ישראלי שנחטף בתור חייל צה"ל בשירות סדיר באזור כרם שלום ב־25 ביוני 2006 על ידי מחבלים פלסטינים, שהשתייכו לארגוני הטרור חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם. שליט הוחזק בשבי ברצועת עזה במשך כחמש שנים וארבעה חודשים (1,941 ימים). במסגרת עסקה בין ישראל לחמאס הוא שוחרר והושב לישראל ב-18 באוקטובר 2011, תמורת שחרור 1,027 אסירים ביטחוניים, בהם מאות אסירי עולם.

גלעד שליט
גלעד שליט
שליט בשיחת טלפון עם הוריו לאחר ששב לישראל
ב-18 באוקטובר 2011
לידה 28 באוגוסט 1986 (בן 33)
נהריה, ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות יולי 2005 - 18 באפריל 2012
דרגה רב-סמל רב-סמל
מלחמות וקרבות
עיטורים

ביוגרפיה

גלעד שליט נולד בנהריה, בן לנועם ואביבה ואח ליואל והדס. אביו התגייס ב-1972 לחטיבת הצנחנים ולחם במלחמת יום הכיפורים בסיני. יואל, אחיו התאום של אביו, נפל בשבי ונהרג במלחמת יום הכיפורים כששירת כאיש חוליה טכנית בחטיבה 188.[1] יואל, אחיו של גלעד, נקרא על שמו של יואל, אחיו של נועם.

בהיותו תינוק, עברה משפחתו של גלעד להתגורר במצפה הילה שבגליל המערבי. היישוב קרוב לאזור התעשייה תפן, שם עבד אביו כמהנדס במפעל "ישקר" ואמו עובדת כמנהלת ארצית של מרכזי לימוד שדה של החברה להגנת הטבע. גלעד למד בבית הספר היסודי "מעונה" שנמצא במעלות-תרשיחא ובחטיבת ביניים "אמירים" בכפר ורדים. את לימודי התיכון עשה ב"מנור-כברי", שם סיים בהצטיינות את לימודיו במגמת מדעים.

גלעד הוא בעל אזרחות ישראלית וצרפתית דרך סבתו, יעל (ז'קלין) שליט, שעלתה ארצה מצרפת זמן קצר לאחר קום המדינה.

ביולי 2005 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, בגדוד 71 של חטיבה 188. הוא קיבל דרגת רב"ט, ובמהלך השבי הועלה לדרגת סמל ולאחר מכן - לדרגת סמל ראשון[2] ולדרגת רב-סמל.

חטיפתו

קודם לאירוע החטיפה הצטברו ידיעות מודיעין על כוונה כללית של ארגוני טרור מרצועת עזה לבצע פיגוע באזור כרם שלום, שכלל אפשרות לפעולת חטיפה ואפשרות לפעולה באמצעות מנהרה שפתחה יהיה בשטח ישראל. כ-30 שעות קודם לאירוע נעצרו בידי כוח סיירת מטכ"ל שני פעילי חמאס מרפיח שידעו פרטים מדויקים על הפעולה המתוכננת, אך המידע הוצא מהם מאוחר מדי.[3] בעקבות ההתרעה יזם אבי פלד, שהיה מפקד החטיבה הדרומית של אוגדת עזה הצבת מארבים של לוחמי יהל"ם, בנוסף לטנקים שהוצבו באזור בסמוך לגדר הרצועה, בעמדות הגנה מפני חדירת מחבלים. אחד ממארבים אלו מוקם כ־200 מטר מהטנק בו שהה שליט, אך צוות המארב עזב את המקום כחצי שעה קודם להתקפת המחבלים.[4]

בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, סמוך לשעה 5 בבוקר (שעת הדמדומים קודם לזריחת השמש), החלה הפגזה של פצצות מרגמה בגזרת מעבר כרם שלום. מעט קודם להפגזה חדרה חוליה שמנתה שבעה מחבלים מרצועת עזה לשטח ישראל דרך מנהרה שפתח היציאה שלה היה כ-100 מטרים מהגבול בתוך השטח הישראלי, סמוך למעבר כרם שלום. לאחר החדירה ובחסות ההפגזה התפצלה החוליה ל-3 חוליות משנה: חוליה אחת תקפה נגמ"ש ריק שהוצב להטעיה, חוליה שנייה תקפה עמדת תצפית של גדוד הסיור המדברי ופצעה שלושה חיילים (שניים מהמחבלים נהרגו במהלך חילופי אש אלה), וחוליה שלישית תקפה טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה ולתצפית בסמוך לגדר המערכת. ההתקפה בוצעה מכיוון עורף הטנק, ובמהלכה נורתה רקטת אר פי ג'י על הטנק.

התקיפה התרחשה בעת "כוננות עם שחר", שבה כל צוות הטנק צריך להיות ער. בפועל רק אחד החיילים היה ער. שליט והשניים האחרים ישנו. אף על פי שהרקטה לא גרמה נזק ממשי לטנק וכל מערכותיו המשיכו לפעול, מפקד הטנק, סגן חנן ברק הורה לצאת מהטנק, ויחד איתו יצא הטען סמ"ר פבל סלוצקר. השניים נורו ונהרגו בידי המחבלים. שליט נכנס ככל הנראה להלם ולכן לא הפעיל מתוך הטנק את המקלע שלו, הניתן להפעלה מבטן הטנק. אחד המחבלים עלה על הטנק וזרק פנימה שניים או שלושה רימוני רסס. האפוד של שליט שהיה תלוי על כיסאו והשכפ"ץ שהיה עליו ספגו את רוב הרסיסים, ושליט עצמו נפגע קל במרפק ובישבן. בשל העשן שיצרו הרימונים הוא החליט לצאת מן הטנק. שליט לא לקח את נשקו. כשיצא הוא ראה מחבל מטפס על הטנק ולמעשה הסגיר את עצמו בידיו. שני המחבלים, שככל הנראה לא התכוונו לפעולת חטיפת חייל מלכתחילה, רצו עם שליט לכיוון הגדר, פרצו אותה באמצעות מטען חומר נפץ בשעה 05:21, וזחלו איתו מתחתיה. התותחן מצוות הטנק, רועי אמיתי, נשאר פצוע בתוך גוף הטנק.[4]

במהלך הפעולה הותקפו עמדות תצפית לא מאוישות של צה"ל בירי רקטות RPG, והושבתו כתוצאה מכך, דבר שהקשה על הבנת זירת הקרב. לבלבול תרם גם דיווח מוטעה של קצין שהגיע לטנק זמן קצר לאחר שנפגע ולא שם לב להיעדרו של החייל הרביעי. רק כעבור שעה מהחטיפה זוהתה היעדרותו של החייל הרביעי והוכרז נוהל חניבעל.

דובר של "ועדות ההתנגדות העממית" טען כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים. גדודי עז א-דין אל-קסאם, שהם הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" (הכולל פלסטינים מארגון פת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס) וארגון "צבא האסלאם" פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006 (יממה לאחר חטיפתו של שליט), המציעה מידע אודותיו - אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות הפלסטיניות ואת כל האסירים הקטינים. בכך לקחו הארגונים לראשונה אחריות לחטיפה.[5]

תנאי החזקתו לאחר החטיפה

לשליט לא ניתנה הזכות לביקור של נציגי הצלב האדום, כנדרש על פי המשפט הבינלאומי.[6] במהלך חטיפתו נשברו או נלקחו ממנו משקפיו ובמשך השנים שבהם הוחזק לא סופקו לו משקפי ראייה על ידי החמאס, אף על פי שזוג משקפיים הועברו בזמנו על ידי הוריו למצרים והובטח שיימסרו לו.

לאחר פרסום הקלטת של שליט, הצהיר ה"אחראי על שליט" מטעם החמאס, כי שליט עדיין פצוע, וכי התנאים הסניטריים במקום המבודד שבו הוא מוחזק אינם מתאימים לטיפול בפצועים. הוא הוסיף ששליט זקוק לטיפול רפואי טוב יותר.[7]

בהתייחסות אחרת לשוביו של שליט, נטען על ידי גורם פלסטיני כי[8][9]: "שליט נמצא בסוג של גן עדן". "דת האסלאם מחייבת לדאוג לשבויים טוב יותר משאנחנו דואגים לאנשינו". "שליט לא נמצא כל הזמן בחדר סגור, כי זה לא בריא. הוא יכול לצאת החוצה, לנשום קצת אוויר צח". לנוכח דבריו של נועם שליט, לאחר חזרת בנו, יש לסייג מאוד אמירות אלו, ונראה כי בשנה הראשונה לשביו סבל שליט מתנאים קשים ואף עבר עינויים, אך לאחר מכן השתפר מצבו.[10]

בזמן היותו בשבי, ניסתה משפחתו של שליט להעביר לו מספר מכתבים, באמצעות הצלב האדום. לפי הידוע שליט קיבל מכתב אחד, שהועבר בתיווכו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי אל ח'אלד משעל, יושב ראש הלשכה המדינית של חמאס, ועד לשליט.[11] משליט התקבלו מספר מכתבים:

ב-25 ביוני 2007, שנה לאחר החטיפה, פירסמו החוטפים הקלטה של שליט, שבה הוא הקריא את מה שהוכתב לו על ידי שוביו. בהקלטה[17] שליט קרא את ההודעה בעברית, אולם המשפטים נוסחו במקרים רבים על-פי כללי התחביר הערבי. גורמים בצה"ל שבדקו את ההקלטה, טענו כי החוטפים הקפידו לסנן ממנה קולות רקע שעשויים היו להעיד על המקום שבו הוחזק שליט.

לאחר שחרורו של שליט משבי חמאס, הוא אמר לשגריר צרפת בישראל, כריסטוף ביגו, ששוביו נתנו לו להקשיב לרדיו ואף לצפות בטלוויזיה, אולם רק בשידורי ספורט וטבע.[18] בראיון שנכפה על שליט לטלוויזיה המצרית מיד לאחר שחרורו אמר ששמע על המאבק לשחרורו דרך הטלוויזיה והרדיו.

הפעילות מהחטיפה ועד שחרורו

2006

PikiWiki Israel 14644 Nahariya Penguin Cafe
פינגווין מחכה לגלעד שליט בפתח "מסעדת פינגווין" בנהריה
סטיקרים למען גלעד שליט
סטיקרים שהופצו בישראל כדי לעורר את דעת הקהל

בעקבות חטיפתו של שליט יצא צה"ל למבצע גשמי קיץ, שנמשך לסירוגין כחמישה חודשים ובמהלכו נהרגו 394 פלסטינים. במקביל התנהלה פעילות דיפלומטית של גורמים בינלאומיים, בעיקר מצרים, לשחרורו של שליט. בהיותו של שליט גם אזרח צרפתי, ניהלה צרפת חזית דיפלומטית. ואולם החוטפים, שפעלו תחת פיקודו של ח'אלד משעל ואנשי ההנהגה הצבאית של חמאס ובהם אחמד ג'עברי, סירבו לשחררו.

בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 2006, עצר צה"ל עשרות מראשי חמאס ביהודה ושומרון, כולל 20 חברי פרלמנט ו-8 שרים בממשלה הפלסטינית, בהם מוחמד אבו טיר ושר האוצר עבד א-ראזק. הפעולה תוכננה מראש ובוצעה תוך תכנון עם השב"כ ופרקליטות המדינה. בחמאס טענו שהמעצרים באו כדי לתת לישראל קלף מיקוח על החייל החטוף. בישראל טענו שהמטרה היא להילחם בממשלת הטרור של חמאס, ושכל העצורים יועמדו למשפט על חברות בארגון טרור.[19]

ב-1 ביולי חוטפיו של שליט דרשו לשחרר 1,000 אסירים פלסטינים תמורת שחרורו.[20] ישראל דחתה את הדרישה, חזרה על עמדתה שלא תנהל עסקאות עם טרוריסטים ודרשה את שחרור החייל.[21] יחד עם ההתנהלות הצבאית, החלו להתגבר חילוקי הדעות בין הפלגים ברשות הפלסטינית. שיאם היה עם הודעתו של אבו מאזן כי "מאמצי המצרים (לשחרור החייל) נתקלים בקשיים, בשל היעדר כתובת בצד של החמאס, ובשל חוסר יכולתם לקבל החלטות". בנוסף, חשפו הפעילויות חילוקי דעות בין ההנהגה המדינית של חמאס, שמנוהלת על ידי איסמעיל הנייה, ראש הממשלה הפלסטינית, לבין ההנהגה הצבאית של חמאס, שמנוהלת על ידי ח'אלד משעל.

ב-3 ביולי הציבו ארגוני הטרור שחטפו את שליט אולטימטום לישראל, לפיו היא נדרשת לשחרר עד 4 ביולי בשעה 6:00 בבוקר אסירים פלסטינים. עם זאת, לא צוין במדויק מה יקרה אם הדרישות לא תיענינה.[22] לשכת ראש הממשלה דחתה באופן רשמי את האולטימטום. עם פקיעת האולטימטום הודיע ארגון "צבא האסלאם" שלא ימסור עוד מידע על גורלו של שליט.[23]

ב-12 בספטמבר הורה בית המשפט הצבאי לשחרר 18 בכירי חמאס העצורים בישראל.[24] המדינה עתרה נגד ההחלטה וערעורה התקבל.[25] המדינה טענה כי מעצר אנשי החמאס אינו קלף מיקוח לשחרור שליט אלא חלק מהמלחמה בטרור.

ב-26 בנובמבר הגיעו אהוד אולמרט ואבו מאזן להסכמה על הפסקת אש,[26] לאחר שארגוני הטרור הפלסטינים הסכימו להפסיק את הירי על שדרות בתמורה להפסקת פעולות צה"ל ברצועה. במבצע נהרגו 394 פלסטינים, אך ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית שלה, שחרורו של שליט. בעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי, נכנס אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.

2011-2007

Gilad Shalit-2011-08-24-Hague
הפגנה בהאג - אוגוסט 2011

ב-8 בספטמבר 2007 טענו הפלסטינים כי מסתערבים של צה"ל חטפו ברפיח את "אבו ח'אלד", מוהאווש נועימאת אל-קאדי, בכיר ב"כוח המבצעי" של חמאס שהיה מעורב בחטיפת שליט, ויודע גם היכן הוא מוחזק. מדינת ישראל לא הגיבה לטענות אלו.[27]

ב-19 ביוני 2008, כשנחתם הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס, עלתה סוגיית שחרורו של שליט כתמורה לרגיעה. בסופו של דבר הרגיעה נחתמה ללא שחרורו של שליט. אביו של שליט עתר לבג"ץ בניסיון לאסור את פתיחת מעבר רפיח כחלק מהרגיעה, אך עתירתו נדחתה. ב-11 בדצמבר 2008 התייחסה שרת החוץ, ציפי לבני, לחטיפתו של שליט ואמרה: "אם חושבים שאני יכולה עכשיו לשחרר את גלעד שליט או שהממשלה יכולה והיא לא רוצה, זה לא נכון. הממשלה תמיד צריכה להיות אחראית לחיילים שהיא שלחה, כולנו רוצים שלא יהיו הרוגים אבל חלק מהנכונות להלחם זה כי אין לנו ברירה אחרת. לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה".[28] לקראת סיומו הצפוי של מבצע עופרת יצוקה פרסמה משפחתו של שליט קריאה: "בעת זו של מגעים לביסוס הסכם, המשפחה עומדת על כך כי החזרתו של גלעד תהיה כלולה בשפה מחייבת וברורה בכל הסדר שיוסכם עליו".[29]

כמו כן, לאחר תקופה ארוכה בה משפחת שליט בחרה להימנע ממאבק ציבורי המלווה בחשיפה תקשורתית רחבה קיבלה המשפחה בהובלתו של נועם שליט, אביו של גלעד, החלטה לשנות אסטרטגיה ופנתה למשרד "רימון כהן שינקמן" ביולי 2008 לסיוע. רימון כהן שינקמן נענו למשימה זו וממועד זה ליוו את משפחת שליט ומטה המאבק בהתנדבות מלאה[דרוש מקור].

במסגרת המאבק להחזרת שליט, לקחו חלק חברות יחסי ציבור רבות אשר יזמו קמפיינים ברחבי הארץ וברשת האלקטרונית. במסגרת הקמפיינים הרבים, בלט קמפיין אשר קרא לגולשי הפייסבוק להמיר את תמונת הפרופיל שלהם בתמונות של גלעד שליט, תחת הכיתוב : "גם אני מחכה לגלעד". הקמפיין תפס תאוצה כה רבה, שבמשך תקופה ארוכה ניתן היה לראות דפי פייסבוק רבים מציגים בתמונת הפרופיל שלהם את תמונתו של שליט במקום של האנשים עצמם.

האסטרטגיה התקשורתית והציבורית נקבעה במשותף עם בני המשפחה ומטה המאבק והשתנתה בהתאם למצב המדיני ולמשא ומתן הדן בשחרורו של גלעד. כך למשל הוחלט בשלהי כהונתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט להחריף את המאבק ולהעביר את מקום מושבם של בני המשפחה מביתם שבמצפה הילה אל מול ביתו של אולמרט. לאחר מכן הוקמה קבוצת המחאה "צבא החברים של גלעד" המהווה זירה משותפת למאות אלפי בני אדם אשר פועלים בדרכי פעולה שונות כגון הפגנות שבועיות, פעילות בצמתים מרכזיות, פעילות ברשת האינטרנט, פעולות ייחודיות כדוגמת "לובשים לבן למען גלעד" ועוד עד לשחרורו של גלעד. ביוני 2009 מונה חגי הדס, איש "המוסד" לשעבר, לשמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיית שחרורו של שליט.[30] ב-2 באוקטובר באותה שנה, קיבלה ישראל סרטון וידאו באורך 2:42 דקות שבו מצולם שליט. בתמורה שחררה ישראל 20 אסירות פלסטיניות.

באותו היום, פורסם הסרטון בערוצי הטלוויזיה ובאתרי החדשות הישראליים, לאחר אישור משפחתו של שליט.[31] בסרטון נצפה שליט, לבוש מדים, מקריא טקסט שנכתב מראש, ובו קרא לממשלת ישראל להגיע לסיכום העסקה לשחרורו והעלה זיכרונות משפחתיים. שליט קם על רגליו למשך כמה שניות והתקדם לעבר המצלמה כדי שיוכלו לחזות במצבו הבריאותי, עד כמה שאפשר. כדי להוכיח שהווידאו הוקלט קרוב למועד פרסומו, אחז שליט בעיתון ערבי, והצלם התמקד בתאריך הכתוב עליו, 14 בספטמבר 2009.

בדצמבר 2009 נחשפה פעילותו של מתווך גרמני, שהעביר מסרים בין ישראל לחמאס וניסה לקדם עסקה לשחרור שליט. הוא מסר לישראל את תשובת חמאס, והעניין נדון בכמה ישיבות של שרי ה"שביעייה" (פורום בן שבעה שרים של ממשלת ישראל). הפורום החזיר תשובה, שבה היו הסתייגויות לגבי כמה מדרישות חמאס, וראש הממשלה הודיע שזו ההצעה האחרונה של הממשלה. החמאס לא ענה על התשובה הישראלית, ובכך נכנס המשא ומתן לקיפאון.

בשנת 2010 קרא הפרלמנט האירופי לשחרורו המיידי של שליט, ונשיא הפרלמנט האירופי, יז'י בוז'ק, נפגש עם אביו של שליט, נועם, והציע את עזרתו בשחרור.[32] בהמשך קראה גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, לשחרורו המיידי של שליט ודרשה מארגון החמאס לאפשר לצלב האדום לבקר אותו. אשטון גם נפגשה עם הוריו של שליט.[33]

בפברואר 2011 טען השר לעניינים אסטרטגיים משה יעלון, שעסקה לשחרור מחבלים תמורת שליט אינה מתאפשרת, כיון ששחרור מחבלים יגרום לרצח ישראלים כפי שקרה לאחר עסקאות קודמות.[34] באפריל אותה שנה הוחלט כי איש המוסד דוד מידן ישמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה לאחר שהדס יסיים שנתיים בתפקיד.

ביוני 2011 החליט ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על החמרת תנאי הכליאה של אסירי החמאס אולם ההחלטה לא יושמה.

Gilad Shalit on the Campidoglio

כרזה לשחרור גלעד שליט, "אזרח הכבוד של רומא", על בניין הקמפידוליו

PikiWiki Israel 8933 Shalit concert

אמו ואחיו של שליט בקונצרט הזעקה למען גלעד שליט בגן אשכול, יולי 2010

PikiWiki Israel 8930 Shalit concert

המנצח זובין מהטה בקונצרט שארגנה הפילהרמונית הישראלית למען גלעד שליט

פעילות ציבורית לשחרורו

Gilad Shalit2
קיר עם פתקים ליד אוהל המחאה של משפחת שליט

לאחר נפילתם בשבי של אלדד רגב, אהוד גולדווסר וגלעד שליט, בשנת 2006, הקדיש בהופעותיו שלמה ארצי את השיר "אנחנו לא צריכים" לשלושת השבויים הישראלים. לאחר שהוחזרו גופותיהם של רגב וגולדווסר הפך השיר לשיר תפילה לשובו של שליט. בעת ביצוע השיר בהופעותיו של ארצי הוקרנה ברקע תמונתו של שליט, תוך הדגשת המשפט: "ותן לנו לשוב ולראותו, יותר מזה אנחנו לא צריכים". ב-5 ביולי 2010 הופיע ארצי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפארק אשכול ב"קונצרט זעקה לעולם" לשחרורו של גלעד שליט, ובו השמיע את "אנחנו לא צריכים". בינואר 2011, הקליט גם הזמר אייל גולן שיר לכבודו של גלעד שליט: "מזמור לגלעד".[35] ההכנסות מהשיר הועברו למאבק להחזרתו של שליט. במהלך שהותו בשבי חוברו תפילות למען שחרורו.[36]

בסוף יוני 2010 יצאו הוריו של שליט למסע מביתם במצפה הילה עד לביתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וזאת על-מנת להגביר את הלחץ להגיע לעסקה ולשחרר את שליט. במקביל הופצו ברחבי הארץ אלפי סרטים צהובים לתלייה על גבי כלי רכב כצעד הזדהות עם שליט ומשפחתו. בתום 12 ימי צעדה עברו אביבה ונועם שליט להתגורר באוהל מחאה מול משכנו של ראש הממשלה בירושלים ונשארו בו למעלה משנה עד ליום שבו הממשלה אישרה את העסקה לשחרור בנם.

ביוני 2011 הגישה משפחת שליט תביעה בבית המשפט לחקירות פליליות בפריז, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד חוטפיו של שליט. ביולי בית המשפט לחקירות פליליות בצרפת מינה שופט חוקר ושופטת חוקרת.

כחלק מהמאבק, יצא ב-2008, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, ספר ילדים בשם "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה". בספר מובא סיפור שכתב שליט בשנת 1997, בעת שלמד בכיתה ה', בהשראת הספר "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" מאת שלי אלקיים.

הפולמוס סביב שחרור מחבלים תמורת שחרורו

במהלך שהותו של שליט בשבי הפכה סוגיית שחרורו לסוגיה בוערת ושנויה במחלוקת בקרב הציבור הישראלי. קרובים של קורבנות פיגועי טרור, בהם יעל זאבי, אלמנתו של השר רחבעם זאבי, יצאו בקריאה לממשלה לשחרור שליט תמורת רוצחי יקיריהן. מנגד, קרובים אחרים של קורבנות טרור, בהם זאב ראפ, אביה של הלנה ראפ, יצאו בהתנגדות להסכם שבמסגרתו ישוחררו רוצחי יקיריהם.[37]

במהלך שהותו של שליט בשבי, התקשורת הישראלית סיקרה בהרחבה את סוגיית שליט, והתמקדה באופן תדיר בגורמים שקראו להגעה לפשרה כואבת לצורך שחרורו של שליט - הפגנות למען שחרורו של שליט זכו לסיקור תקשורתי נרחב בישראל, ואביו של גלעד שליט, נועם, זכה להופעות תדירות באמצעי התקשורת בישראל. מנגד, המתנגדים להסכם פשרה כואב לצורך השחרור, שזכו לחשיפה תקשורתית נמוכה יותר, הזהירו כי שחרור המחבלים הפלסטינים עשוי לגרום בעתיד למותם של ישראלים רבים בפיגועים, ובנוסף יגביר את המוטיבציה של ארגוני הטרור הפלסטינים לחטוף חיילים נוספים בעתיד.

את הגישה המצדדת בתשלום מחיר גבוה ייצג, בין השאר, איתן הבר, שאת מאמר המערכת שלו סיים במילים:

הימים והשבועות הבאים יהיו איפוא קשים. אנחנו נחשוק וננשוך שפתיים, נקמץ אגרופים וידיים, דמעה תזלוג בזווית העין - אבל נדע אז כי "תדע כל אם עברייה" שמדינת ישראל תשלם מחירים מטורפים עבור שובו של בנה מבין מלתעות האויבים. כאלה אנחנו.

איתן הבר, "ידיעות אחרונות", 10 באפריל 2007

אחד הקולות נגד שחרור בכל מחיר היה מאמרם של אבי שגיא וידידיה שטרן, שאותו סיימו במילים:

תשומת הלב והרגישות למצוות פדיון שבויים אסור שתקהה. מותר לסכן חיי אדם - אפילו רבים - למען השבויים, ובלבד שתקדם לכך מחשבה רציונלית ששוקלת את היתרונות והחסרונות מנקודת הראות המצרפית של הביטחון הלאומי. גורלם של השבויים הוא אחת מהסוגיות הרבות המונחות על שולחננו הציבורי. יש להעניק לה את הפרופורציות המתאימות לחשיבותה, יחסית לנושאים אחרים שמציבים איומים וסכנות על המדינה. כל אחד מהחיילים השבויים הוא עולם ומלואו. אך היענות לדרישה הציבורית לשחררם "בכל מחיר" עלולה לגרום נזק ליעד-העל שלשם השגתו הם נשלחו לחזית מלכתחילה ולמענו נפלו חבריהם בקרב: ביצור ביטחון המדינה.

אבי שגיא, ידידיה שטרן, כמה שווה שבוי ישראלי?, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2006

פולמוס זה בא לידי ביטוי גם בישיבת הממשלה שבה הוחלט לאשר את העסקה לשחרור שליט, בתמיכתם של 26 שרים ובהתנגדותם של שלושה שרים.

דעת השוללים את השחרור צברה תאוצה ביוני 2014 לאחר שנחשף שזיאד עואד, אחד מן המשוחררים בעסקת שליט, רצח בערב ליל הסדר את ניצב משנה ברוך מזרחי בציר תרקומיא. עד כה נרצחו שבעה ישראלים בידי מחבלים ששוחררו בעסקת שליט,[38] תוצאות שגררו תגובות קשות על התנהלות הממשלה בבחירתה לקדם את שחרור החייל, שלטענת המתנגדים התעלמה משיקולים מדיניים וביטחוניים בסיסיים.

עסקת שליט

Flickr - Israel Defense Forces - Gilad Shalit Salutes Israel Prime Minister Benjamin Netanyahu
המפגש בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשליט בעת שובו לישראל לאחר שחרורו מן השבי

במהלך אוקטובר 2011, חמש שנים וארבעה חודשים לאחר ששליט נפל בשבי החמאס, הושגה עסקה בין ישראל לארגון החמאס אשר במסגרתה שוחרר שליט תמורת 1,027 אסירים פלסטינים וערבים-ישראלים, בהם מאות טרוריסטים שנשפטו למאסרי עולם על ביצוע ותכנון פיגועי טרור ובכללם רצח ישראלים. העסקה הושגה בתיווך מתווכים גרמנים ומצרים ונחתמה במצרים ב-11 באוקטובר 2011.

כחלק מהסכם בין ישראל לחמאס, במהלך השלב הראשון של העסקה, שיצא לפועל ב-18 באוקטובר 2011, שחררה ישראל 450 אסירים ובתמורה ארגון החמאס העביר את שליט לקהיר ומשם הוא הועבר לישראל.[39] במסגרת השלב השני של העסקה, שיצא לפועל בדצמבר 2011, שחררה ישראל 550 אסירים ביטחוניים נוספים.

לאחר השחרור

לקראת שחרורו החליט משרד הביטחון, באופן תקדימי, כי שליט יוכר מיד עם שחרורו מהשבי כנכה צה"ל, עם לפחות 20% נכות. שליט היה רב"ט כשנשבה, ובמהלך שהייתו בשבי עלה לדרגת רב-סמל והוכר כחייל בשירות קבע.

לאחר שחרורו מהשבי שב שליט לבית הוריו שבמצפה הילה. שחרורו, שהיה במוקד ההתעניינות בישראל ובעולם, משך למצפה הילה אמצעי תקשורת רבים ואף אזרחים מן השורה. מתוך התחשבות בשליט ולאור הרגישות הציבורית התחייבו שורה של כלי תקשורת להימנע מסיקור אינטנסיבי, שיפגע בפרטיותו של שליט.[40] אף על פי כן, בימים שלאחר שחרורו הופיעו דיווחים רבים על אודותיו. כן ביקרו את שליט בביתו נשיא המדינה שמעון פרס ושגריר צרפת בישראל כריסטוף ביגו.

לאחר שובו החל שליט בטיפול רפואי לצורך טיפול בפציעותיו. ב-4 בנובמבר נותח בידו להוצאת רסיסים שספג בעת החטיפה.[41] במערכת הביטחון החליטו להניח לשליט להתאקלם לאחר שובו מהשבי בטרם החלו בתחקור המקובל עם חזרתם של שבויים.

ב-18 באפריל 2012 השתחרר שליט מצה"ל בדרגת רב-סמל.[42] לאחר שחרורו נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ועם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי במפגש שהתקיים בארמון האליזה.

ביוני 2012 קיבל שליט משרה בידיעות אחרונות, כפרשן ספורט עם טור קבוע, לצדו של הפרשן אריק הניג.[43] אביו, נועם שליט, התמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת התשע עשרה, ונבחר בפריימריז למקום ה-39 הלא ריאלי.[44]

באוקטובר 2013 החל את לימודיו לתואר ראשון בכלכלה וקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה. בסוף 2016 החל לעבוד בבנק דיסקונט.[45]

ועדת שמגר (״פדיון שבויים ונעדרים״) מונתה בתקופת שביו של שליט והגישה את המלצותיה בשנת 2012, לאחר שחרורו. חלקו הראשון של הדו"ח עוסק בתהליכי קבלת ההחלטות, כלומר כיצד צריכה הממשלה לעסוק בשאלות העולות במשא-ומתן לעריכת הסכם חילופי שבויים או אסירים - מי האחראי על קשר עם משפחת החטוף, הכרזה על חללים ומדיניות תקשורתית בנושא. חלקו השני של הדו"ח עוסק בכללים ועקרונות לביצוע המשא ומתן.

בתחקיר אירוע החטיפה, בלט היעדר חתירה למגע מצד שליט, בניגוד להנחיות קרב של לוחמים קרביים בצה״ל.[46]

ב-25 ביוני 2018 פרסם ארגון החמאס תמונות וסרטונים חדשים על גלעד שליט מתקופתו בשבי.[47]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • גרשון בסקין, לשחרר את גלעד: הערוץ החשאי, אור-יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2013

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חן קוטס-בר ואלי לוי, נועם שליט מדבר לראשונה על מות אחיו יואל בשבי, באתר nrg‏, 27 באפריל 2009
  2. ^ חנן גרינברג, הוריו של גלעד שליט קיבלו עבורו דרגות סמ"ר, באתר ynet, 4 באפריל 2008
  3. ^ עמוס הראל24 השעות שהיו יכולות להציל את גלעד שליט, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2008
    עמוס הראלהמודיעין שלא הובן: כך הוחמץ סיכול החטיפה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011
  4. ^ 4.0 4.1 בן כספית, ‏הסיפור האמיתי: כל מה שסיפר שליט לחוקריו בצה"ל אחרי שחזר מהשבי, באתר מעריב השבוע, 25 במרץ 2013
  5. ^ עלי ואקד, החמאס דורש לשחרר כל האסירות תמורת מידע, באתר ynet, 26 ביוני 2006
  6. ^ החזקת גלעד שליט כבן ערובה היא פשע מלחמה, 25 ביוני 2007, באתר בצלם
  7. ^ אבי יששכרוף, יוסי מלמן, חמאס: שליט פצוע, תנאי השבי אינם מתאימים לו, באתר הארץ, 26 ביוני 2007
  8. ^ On the trail of Gilad Shalit, the lost soldier, באתר Times Online‏, 14 בספטמבר 2008
  9. ^ "שליט חי במעין גן-עדן, יש לו אוויר צח", באתר ynet, 14 בספטמבר 2008
  10. ^ חדשות 2, ‏נועם שליט: "גלעד עבר דברים קשים בשבי", באתר ‏mako‏‏, ‏20 באוקטובר 2011‏
  11. ^ שרון רופא-אופיר, המכתב הגיע לשליט: "מזכרת אחרי שנתיים", באתר ynet, 24 באוקטובר 2008
  12. ^ ישראל מאשרת: יש מכתב מגלעד, באתר ynet, 20 בספטמבר 2006
  13. ^ מסמך: המכתב הראשון של גלעד שליט מהשבי, באתר ynet, 8 בספטמבר 2009
  14. ^ רוני סופר, גורם שלישי העביר מכתב שני מגלעד שליט, באתר ynet, 4 בפברואר 2008
  15. ^ המכתב השלישי מגלעד שליט, באתר "הבנים"
  16. ^ ברק רביד, ג'קי חורי ושחר אילן, נועם שליט: גלעד מתחנן במכתב על חייו ומבקש לפעול לשחרורו, באתר הארץ, 10 ביוני 2008
  17. ^ "אמא, אבא... אני מוסר את געגועי" אות חיים ראשון מגלעד שליט, באתר הארץ, 26 ביוני 2007
  18. ^ חדשות 2, ‏הטלוויזיה בשבי: ספורט וסרטי טבע, באתר ‏mako‏‏, ‏19 באוקטובר 2011‏
  19. ^ ברק רביד, משרד החוץ: "נחקור את בכירי החמאס בחשד לחברות בארגון טרור במסגרת הליך פלילי רגיל", באתר nrg‏, 29 ביוני 2006
  20. ^ רויטרס, חוטפיו של שליט דורשים שחרור אלף אסירים, באתר ynet, 26 ביוני 2006
  21. ^ "אני רוצה לומר מילה לגבי שחרורו של החייל. אנחנו לא ננהל משא ומתן עם החמאס על שחרור אסירים - בין במישרין ובין בעקיפין" מתוך דברי אולמרט בישיבת הממשלה, באתר משרד ראש הממשלה, 2 ביולי 2006
  22. ^ עלי ואקד ורוני סופר, אולטימטום לישראל: שחררו אסירים עד 6 בבוקר, באתר ynet, 3 ביולי 2006
  23. ^ אחיה ראב"ד ורועי נחמיאס, "צבא האסלאם": לא נהרוג את החייל החטוף, באתר ynet, 4 ביולי 2006
  24. ^ ג'קי חורי, בית דין צבאי הורה לשחרר בערבות 18 חברי פרלמנט מחמאס, בהם שלושה שרים, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2006
  25. ^ איתמר ענברי, אסירי החמאס יישארו במעצר, באתר nrg‏, 25 בספטמבר 2006
  26. ^ ברק רביד, אולמרט ואבו-מאזן סיכמו על הפסקת אש, באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2006
  27. ^ עמית כהן, דיווח: צה"ל חטף בכיר בחמאס מלב רפיח, באתר nrg‏, 8 בספטמבר 2007
  28. ^ ברק רביד וג'קי חורי, שרת החוץ ציפי לבני על שליט: לא תמיד אפשר להחזיר את כל החיילים הביתה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2008
  29. ^ ג'קי חורי, רגע לפני הפסקת אש בעזה, משפחת שליט במכתב פומבי: הזדמנות אחרונה להשיב את גלעד, באתר הארץ, 27 בינואר 2009
  30. ^ הודעת משרד ראש הממשלה על מינוי של חגי הדס
  31. ^ אחיה ראב"ד, גלעד שליט בקלטת: חש בטוב. מתגעגע. להתראות, באתר ynet, 2 באוקטובר 2009
  32. ^ דורון נחום, אירופה קוראת לשחרורו המיידי של החייל החטוף גלעד שליט, באתר של "רשת 13", 11 במרץ 2010 (במקור, מאתר "nana10")
  33. ^ שרת החוץ של האיחוד האירופי אשטון תיפגש היום עם משפחת שליט, באתר גלי צה"ל
  34. ^ קובי פינקלר, ‏"חיי ישראלים ילקחו אם עסקת שליט תצא לפועל", באתר בשבע - ערוץ 7, 24 בפברואר 2011(הקישור אינו פעיל, 11 באוגוסט 2016)
  35. ^ אור ברנע, מזמור לגלעד: אייל גולן שר לשליט, באתר ynet, 4 בינואר 2011
  36. ^ ראו בין היתר: יעל לוין, "תפילות לשחרורו של גלעד שליט", ידע עם 73–74 (תשע"ג), עמ' 125–136
  37. ^ דניאל אדלסון, משפחות קורבנות טרור: לא לשחרור הרוצחים, באתר ynet, 23 בינואר 2009
  38. ^ ראו פירוט בערך עסקת שליט#מעורבותם של האסירים ששוחררו בפעולות טרור
  39. ^ גלעד שליט שוחרר מהשבי אחרי 1,941 ימים, באתר ynet, 18 באוקטובר 2011
  40. ^ רועי ברק, ‏התקשורת חתמה על אמנה לא להפר את פרטיות שליט במשך 10 ימים, באתר גלובס, 18 באוקטובר 2011
  41. ^ אחיה ראב"ד, יותר מ-5 שנים מהפציעה: גלעד שליט נותח בידו, באתר ynet, 4 בנובמבר 2011
  42. ^ מתן חצרוני, ‏זה רשמי: גלעד שליט השתחרר מצה"ל, באתר ‏mako‏‏, ‏18 באפריל 2012‏
  43. ^ פרשן הספורט החדש של ידיעות אחרונות: גלעד שליט, באתר ‏mako‏‏, ‏12 ביוני 2012‏
  44. ^ "מיכאלי, בר-לב ושפיר בעשירייה הפותחת; 6 נשים ב-20 המקומות הראשונים", באתר הארץ, 30 בנובמבר 2012
  45. ^ רעות שפיגלמן, קריירה חדשה: גלעד שליט מצטרף לבנק דיסקונט, באתר כלכליסט, 6 בדצמבר 2016
  46. ^ בן כספית, גיבור הוא לא, באתר nrg‏, 24 באוקטובר 2011.
  47. ^ גאנם איברהים, ‏תיעוד חדש מתקופת שליט בשבי חמאס, באתר ‏mako‏‏, ‏25 ביוני 2018‏
14 בספטמבר

14 בספטמבר הוא היום ה-257 בשנה בלוח הגרגוריאני (258 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 108 ימים.

21 באוגוסט

21 באוגוסט הוא היום ה-233 בשנה בלוח הגרגוריאני (234 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 132 ימים.

28 באוגוסט

28 באוגוסט הוא היום ה-240 בשנה בלוח הגרגוריאני (241 בשנה מעוברת) עד לסיום השנה נשארו עוד 125 ימים.

אחמד ג'עברי

אחמד סעיד ח'ליל אל-ג'עברי (בערבית: احمد الجعبري, תעתיק מדויק: אחמד אלג'עברי; 4 בדצמבר 1960 - 14 בנובמבר 2012), המכונה "אבו מחמד" (أبو محمد) היה טרוריסט פלסטיני בכיר בארגון הטרור חמאס שברצועת עזה. רשמית היה סגנו של מוחמד דף ברצועת עזה, אך נחשב למפקד בפועל של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, לאחר שמוחמד דף נפגע בהתקפת חיל האוויר הישראלי. הוגה, יוזם ומתכנן חטיפת גלעד שליט. לאחר חמש וחצי שנים חתם באופן אישי על שחרורו. ב-14 בנובמבר 2012 חוסל על ידי צה"ל בראשית מבצע עמוד ענן.

גרשון בסקין

גרשון בסקין (נולד ב-2 במאי 1956 בניו יורק) הוא חוקר בתחום הפוליטיקה וההיסטוריה של המזרח התיכון. מייסד ומנכ"ל שותף של מכון איפקרי – מרכז ישראל-פלסטין למחקר ומידע (IPCRI – Israel Palestine Center for Research and Information) בשנים 1988–2011, וכיום מכהן כיו"ר המכון. יזם והפעיל ערוץ שיחות חשאי עם חמאס שהביא לשחרור גלעד שליט.

הלחימה ברצועת עזה מההתנתקות עד מבצע עופרת יצוקה

הלחימה ברצועת עזה מההתנתקות עד מבצע עופרת יצוקה הייתה שורה של תקריות אלימות ומבצעים צבאיים שהתרחשו בין צה"ל לארגוני הטרור הפלסטיניים בשטחי רצועת עזה ויישובי עוטף עזה. הערך מכסה את התקופה של אחרי ההתנתקות (החל מאוגוסט 2005) עד תום מבצע עופרת יצוקה (ינואר 2009).

במהלך תקופה זו גבר ירי רקטות קסאם וגראד מרצועת עזה לישראל, חמאס השתלט על הרצועה ודיכא באלימות את האופוזיציה של הפת"ח, נחטף החייל הישראלי גלעד שליט ומנגד ישראל הגיבה בתקיפות אוויריות ומספר מבצעים גדולים בהם נהרגו מאות פלסטינים. כמו כן בנתה ישראל מערך ביצורים סביב הרצועה, המכונה ציר הוברס, על מנת למנוע התקפות טרור על יישוביה. בתגובה לירי הרקטות וחטיפת שליט הכריזה ישראל על ממשלת חמאס ברצועה כ"יישות עוינת", סגרה את המעברים לרצועה והטילה עליה מצור (אך התירה מעבר סיוע הומניטרי לרצועה).

הפיגוע בקפה הלל

הפיגוע בקפה הלל הוא פיגוע התאבדות שאירע ב-9 בספטמבר 2003, בשעה 23:15, ב"קפה הלל" ברחוב עמק רפאים שבמושבה הגרמנית בירושלים, שבו רצח טרוריסט פלסטיני איש החמאס שבעה ישראלים ופצע 57.

הפיגוע בוצע על ידי ראמז אבו סלים מהכפר רנטיס אשר שוחרר ממעצר מנהלי 7 חודשים קודם לכן. הטרוריסט ניסה תחילה להיכנס לסניף "פיצה מטר", אך נבלם, נמלט, ונכנס לבית הקפה. הוא פוצץ מטען נפץ במשקל 4-3 ק"ג שנשא על גופו. בין הנרצחים בפיגוע היו ד"ר דוד אפלבום, מנהל חדר המיון במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, ובתו נאוה, שעמדה להתחתן למחרת.

שעות אחדות קודם לכן בוצע פיגוע התאבדות בסמוך למחנה צריפין.

ביולי 2004 נעצרה חוליית טרור מהעיירה בית ליקיא שהייתה מעורבת בהוצאה ובתכנון של פיגועים רבים ובהם הפיגוע בקפה הלל. חקירת חברי החולייה הביאה ללכידת התארגנות נוספת של תושבי מזרח ירושלים שסייעה למחבל המתאבד, בהם: אחמוד מחמד עלי עביד, נאאל סלאמה מחמוד עביד, עבד עזיז מחמד מוסא עמרו, צלאח צובחי דאוד מוסא ופאיז מצטפא עודה מחו. עבד עמרו נדון למאסר עולם, אך שוחרר ב-18 באוקטובר 2011, במסגרת ההסכם לשחרור גלעד שליט.

ב-14 במרץ 2010 לכדה ישראל את מאהר עודה, שעמד בראש מפקדת חמאס ברמאללה, והוציא לפועל את שני הפיגועים הללו ופיגועים נוספים.

חמאס

חמאס (בערבית: حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – בתעתיק מדויק: חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה – "תנועת ההתנגדות האסלאמית"; פירוש המילה "חמאס": התלהבות, גבורה) הוא ארגון טרור ותנועה אסלאמיסטית -סונית פונדמנטליסטית פלסטינית שהוקמה בשנת 1987. מטרתה על פי אמנת חמאס: הקמת מדינה פלסטינית אסלאמית תאוקרטית בשטחי ארץ ישראל, הכוללים את שטחי מדינת ישראל כולל שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, תחת המוטו: "אללה הוא תכליתה, הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש היא דרכה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה".

תנועת חמאס הוגדרה כארגון טרור על ידי מדינות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, האיחוד האירופי, קנדה, אוסטרליה, ירדן, יפן, נורווגיה ופרגוואי. על פי הצהרות פומביות, תנועת חמאס מחולקת לשלוש זרועות: (1) זרוע פוליטית-מדינית; (2) זרוע צבאית ("גדודי עז א-דין אל-קסאם" וה"מוראביטון"), שנאבקת בישראל באמצעות ביצוע פעולות טרור; (3) זרוע אזרחית ("דעוה"), הפועלת לרווחת הציבור הרחב, בהפעלת מרפאות, מתן צדקה, חלוקת מזון, הקמת בתי ספר ובהשפעת פעילות הרווחה מגייסת תומכים רבים לחמאס. במדינות המערב רואים הפרדה זו כמלאכותית ומגדירים את חמאס כארגון טרור. מאז השתלטותה על רצועת עזה, חמאס היא גם גוף שלטוני, אך לא ברור כיצד מבנה התנועה השתנה לאור המציאות הזו.

בתקופת האינתיפאדה השנייה הובילה חמאס את הטרור הפלסטיני ובפרט את גל פיגועי ההתאבדות כנגד אזרחי ישראל. בשטחי יהודה ושומרון חמאס מוגרה ברובה על ידי הפעילות הצבאית של צה"ל והשב"כ, ומאז לא מצליחה להשתקם. לעומת זאת, ברצועת עזה, למרות חיסול רוב ההנהגה הבכירה שלה (בפרט אחמד יאסין, סלאח שחאדה, איבראהים מקאדמה, עדנאן אל-ע'ול ועבד אל-עזיז א-רנתיסי), חמאס שמרה על כוחה, ואף התחזקה אל מול אוזלת ידם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.

רשימת חמאס "הרפורמה והשינוי" זכתה ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, הפרלמנט של הרשות הפלסטינית, בינואר 2006. ראש סיעת התנועה בפרלמנט, אסמאעיל הנייה, היה ראש ממשלת הרשות עד לפיזורה ולהוצאת חמאס מחוץ לחוק על ידי ראש הרשות, מחמוד עבאס, במהלך עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה. זאת, לאחר שחמאס השתלטה בכוח על רצועת עזה ב-14 ביוני 2007, תוך רציחת פעילי פת"ח רבים. חמאס ממשיכה לשלוט בפועל ברצועת עזה, תחת הנהגתו של הנייה, שכפוף לח'אלד משעל, העומד בראש הזרוע המדינית של חמאס ששוכנת בקטר, ולמחמוד א-זהאר, שאחראי על קשרי החוץ של הארגון בעזה. לאחר חתימת הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס בקהיר באפריל 2011 אמר משעל כי חמאס תקבע את אופי המאבק נגד ישראל, כולל השימוש באלימות ובטרור, בתיאום עם פת"ח. באוקטובר 2011 בעסקת שליט הגיעה תנועת חמאס להסכם עם ישראל על שחרורם מהכלא הישראלי של 1,027 אסירים פלסטינים, בהם 280 רוצחים שנשפטו למאסר עולם, בתמורה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. ב-2014 נחתם הסכם פיוס נוסף בין חמאס לפת"ח והוקמה ממשלת מעבר בתמיכת שני הארגונים. נכון לשנת 2018, טרם מומש בפועל הפיוס בין שני הארגונים.

כ"ג באב

כ"ג באב הוא היום העשרים ושלושה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. כ"ג באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ג אב היא לרב פרשת ראה. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת עקב.

כ"ה באלול

כ"ה באלול הוא היום העשרים וחמישה בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וחמישה בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. כ"ה באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

כ"ט בסיוון

כ"ט בסיוון הוא היום העשרים ותשעה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ותשעה בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. כ"ט בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

כ' בתשרי

כ' בתשרי הוא היום העשרים בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

מאמר מערכת

מאמר המערכת הוא מאמר המופיע בעיתון (או בכתב עת), ובו מוצגת עמדתה של מערכת העיתון בנושא הנמצא על סדר היום הציבורי.

מאמר המערכת נכתב על ידי העורך הראשי של העיתון, או על ידי אחד הפובליציסטים הבכירים בו. יש עיתונים (כגון "ידיעות אחרונות") שבהם מאמר המערכת חתום על ידי כותבו, אך על פי רוב מקובל בעולם (וכן בעיתונים ישראלים כגון "הארץ") שמאמר המערכת אינו חתום, וניתן לומר שהוא מציג את "עמדת העיתון".

ב"ידיעות אחרונות" עסק במשך שנים רבות ד"ר הרצל רוזנבלום, העורך הראשי, בכתיבת מאמרי המערכת. גם ב"מעריב" נכתב מאמר המערכת בידי העורך הראשי. שני עיתונים אלה חדלו לפרסם מאמרי מערכת. בעיתון "הארץ" נקבע נושא מאמר המערכת בישיבת מערכת יומית, וכתיבתו מוטלת על אחד הכותבים הבכירים.

בנוסף למאמר המערכת מפרסם העיתון מאמרי דעות נוספים, אך למאמר המערכת מיוחס משקל רב יותר.

מבצע גשמי קיץ

גשמי קיץ הוא מבצע צבאי של צה"ל שהחל ב־28 ביוני 2006 והסתיים ב-26 בנובמבר 2006 בשטחי רצועת עזה. זוהי הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה של תוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן. במבצע נהרגו 5 ישראלים ו-394 פלסטינים.

המבצע בא כתגובה מצד מדינת ישראל על הריגת שני חיילים וחטיפתו של רב"ט גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום, ועל ירי הקסאמים מצד ארגונים פלסטיניים לכיוון ישראל ובמידה מסוימת גם בעקבות חטיפתו ורציחתו של אליהו אשרי.

מסמך האסירים

מסמך האסירים הוא השם שנודע בו בתקשורת הישראלית - "המסמך הלאומי" או "מסמך ההסכמה הלאומית" שנחתם ב־10 במאי 2006 בכלא הדרים.

על המסמך חתומים חמישה מבכירי האסירים הפלסטינים בישראל:

מרוואן ברגותי - מזכ"ל פת"ח בגדה המערבית.

מוסטפא בדראנה מהחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין.

עבד אל ח'אלק אל נטשה מחמאס, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית.

בסאם אל סעדי מהג'יהאד האיסלאמי.

עבד אל רוחמן מלווח מהחזית העממית לשחרור פלסטין.המסמך כולל 18 סעיפים המתייחסים הן למטרות הפלסטיניות הלאומית והוא קובע בין השאר כי זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית תמומש בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות הקו הירוק אשר בירתה ירושלים ומימוש זכות השיבה.

בזירה הפנים פלסטינית הוא קובע, בין השאר, כי חמאס והג'יהאד האיסלאמי יצטרפו למסגרת אש"ף וכי אש"ף הוא המסגרת הפלסטינית הלגיטימית.

חשיבות המסמך בזירה הפנים פלסטינית נובעת מהמעמד החזק לו זוכים האסירים בתודעה הציבורית הפלסטינית. כתוצאה מכך הפך המסמך ל"שובר שוויון" בתיקו הפוליטי הפנימי וגרר שרשרת מאורעות פוליטיים ובהם אולטימטום של נשיא הרשות אבו מאזן לחמאס לקבלת המסמך או שיכריז על משאל עם. לקראת סוף יוני 2006 הגיעו כנראה אנשי חמאס ופת"ח להסכמה על חתימה משותפת על המסמך.

חטיפתו של גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 קטעה את השיחות על המסמך וב-14 ביוני 2007 השתלט חמאס על רצועת עזה ונסגר חלון ההזדמנויות לעת עתה להסכמה בין חמאס ופתח.

עסקת שליט

עסקת שליט (או ההסכם לשחרור גלעד שליט) היא עסקת חילופין בין ישראל לבין הארגון חמאס, שנחתמה באוקטובר 2011, ובמסגרתה שחררה ישראל 1,027 אסירים ביטחוניים ועצירים תמורת חייל צה"ל החטוף גלעד שליט. באסירים שהוסכם על שחרורם נכללים 280 מחבלים פלסטינים שנשפטו למאסרי עולם על תכנון וביצוע פיגועי טרור ורצח בישראל. ההסכם נחתם לאחר משא ומתן ארוך, שהתנהל בצל פעילות ציבורית בישראל לשחרורו של שליט, ולאחר שחלפו חמש שנים וארבעה חודשים מאז שפעילי החמאס חטפו את שליט בצדו הישראלי של הגבול עם רצועת עזה.

העסקה, שהושגה בתיווכם של מתווכים גרמנים ומצריים, תואמה על ידי סוכן שירות הביון הפדרלי הגרמני גרהרד קונרד, ונחתמה במצרים ב-11 באוקטובר 2011. השלב הראשון של העסקה יצא לפועל ב-18 באוקטובר 2011, ובו העביר חמאס את שליט לשטח מצרים (ממנה הועבר לישראל), ובמקביל שיחררה ישראל בתמורה 477 אסירים ביטחוניים. השלב השני של העסקה התקיים ב-18 בדצמבר 2011, ובמהלכו שיחררה ישראל 550 אסירים ביטחוניים נוספים.

צבא האסלאם (עזה)

צבא האסלאם (נקרא גם: גדודי הג'יהאד והתווחיד, אל-קאעידה בפלסטין או אל-קאעידה ברצועת עזה. בערבית: جَيش الإسلام; תעתיק: ג'יש אל-אסלאם) הוא ארגון טרור קטן המסונף לארגון הטרור העולמי אל-קאעידה. מרכז הארגון בשכונת סברה שבמרכז העיר עזה.

כמה מהפעולות הידועות בהן השתתף הארגון הן חטיפת החייל הישראלי גלעד שליט, חטיפת כתב ה-BBC אלן ג'ונסון והצתת בית הספר האמריקאי בעזה. הקבוצה הייתה בתחילה מקורבת לחמאס, אך התרחקה ממנה בעקבות התנגדות החמאס והפת"ח לפעולותיה.

שבויי צה"ל

שבויי צה"ל הם חיילי צה"ל שנפלו בשבי של צבא אחר. חיילי צה"ל (וגם אזרחים) שמוחזקים כבני ערובה בידי ארגוני טרור או מיליציות, קרויים בישראל "חטופים", אם כי מבחינה מעשית, ישראל נושאת ונותנת על שחרורם כאילו היו שבויים.

שליט

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.