גיפו (מחוז)

מחוז גיפויפנית: Gifu-ken ,岐阜県) הוא אחד ממחוזות יפן. המחוז, שבירתו היא העיר גיפו, נמצא באזור צ'ובו שבמרכז האי הונשו, האי המרכזי של יפן.

בזכות מיקומו המרכזי באזור יפן, שיחק המחוז תפקיד משמעותי בדרכי יפן, כמחבר בין המזרח למערב. במהלך תקופת סנגוקו, נודעה האמירה על גיפו - "השולט בגיפו, שולט ביפן".[1]

גיפו (מחוז)
岐阜県 (גיפו-קן)
Symbol mark of Gifu prefecture
סמל גיפו
Flag of Gifu Prefecture
דגל גיפו
Gifucastleview
מדינה יפן  יפן
חבל צ'ובו
מושל האג'ימה פרוואוטה
בירת המחוז גיפו
שטח 10,621.17 קמ"ר
 ‑ הנקודה הגבוהה Mount Hotaka
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 1,999,406 (נכון ל־1 באוקטובר 2018)
קואורדינטות 35°29′00″N 136°54′00″E / 35.483333333333°N 136.9°E 
אזור זמן UTC +9
https://www.pref.gifu.lg.jp/

לחצו כדי להקטין חזרה

קגושימהמיאזקיקוממוטוסאגהנגסאקיפוקואוקהאויטהימאגוצ'יהירושימהשימאנהטוטוריאוקיאמההיוגואוסקהקיוטושיגהנארהוקאיאמהמיאהאאיצ'יפוקויגיפואישיקווהטויאמהנאגנושיזואוקהיאמאנאשיקנאגווהטוקיוסאיטאמהצ'יבהאיבראקיגונמהטוצ'יגיניאיגטהפוקושימהיאמאגטהמיאגיאקיטהאיווטהאאומוריהוקאידוקאגווהאהימהקוצ'יטוקושימהאוקינאווהקגושימהקוממוטומיאזקיקוריאה הדרומיתקוריאה הצפוניתרוסיההרפובליקה העממית של סיןהאיים הקורילייםסלעי ליאנקורGifu in Japan.svg
(למפת מחוז גיפו רגילה)
Japan Gifu Prefecture location map
 
אוגאקי
אוגאקי
טג'ימי
טג'ימי
טקאימה
טקאימה
סקי
סקי
נאקצוגאווה
נאקצוגאווה
מחוז גיפו

היסטוריה

חבל הארץ המוכר כיום כמחוז גיפו, נהפך לחלק מחצר יאמטו באמצע המאה הרביעית לערך. בשל מיקומו המרכזי במרכז האי הונשו, המחוז היה מוקד בקרבות רבים בהיסטוריה של יפן, כאשר הבולט מבין המוקדמים הוא מלחמת ג'ינשין ב-672, אשר הובילה לביסוס הקיסר טמו כקיסר ה-40 של יפן.

אזור המחוז מכיל את הפרובנציות הישנות של הידה ומינו, כמו כן חלקים קטנים יותר מאהיזן ושיננו.[2] השם של המחוז נובע מעיר בירתו, גיפו, אשר שמה ניתן לה בידי אודה נובונאגה במהלך הקמפיין שניהל לאיחוד כל יפן, ב-1567. האות הראשונה באה מההר האגדי קישין (岐山), אשר ממנו אוחדה כמעט כל סין והאות השנייה באה מצ'ופו (曲阜), העיר בה נולד קונפוציוס. נובונאגה בחר באותיות אלו כיוון ששאף לאחד את כל יפן, וקיווה להיתפש כדמות גדולה וחשובה בראי ההיסטוריה. המחוז היווה את מרכז יצור החרבות ביפן. בעקבות כך נודעה העיר סקי אשר במחוז, כמקום בו מייצרים את החרבות הטובות ביותר ביפן. בשלבים מאוחרים יותר, בלטה העיר בתעשיית האופנה שלה, במיוחד בעיר גיפו.

ב-28 באוקטובר 1891, העיר המודרנית מוצו הייתה מוקד רעידת אדמה של הרעידה ההמינו-אוורית, אשר עוצמתה מוערכת ב-8 בסולם ריכטר. הרעידה השאירה סדק ענק באדמה, אשר עדיין ניתן לצפייה.

הערות שוליים

  1. ^ מתוך חומר ההסברה (באנגלית) Instant Gifu, מרכז המבקרים הרשמי של גיפו, 1995
  2. ^ האנציקלופדיה של יפן, מאת לואי פרידריך, עמוד 780
גיפו

גיפו (ביפנית: 岐阜市, "גיפו-שִי") היא בירת מחוז גיפו בחבל צ'ובו שביפן. לאורך ההיסטוריה של יפן נודעה העיר בחשיבותה בזכות מיקומה במרכז המדינה. במהלך תקופת סנגוקו, מצביאים רבים, כולל אודה נובונאגה, השתמשו באזור כבסיס לניסיון לאחד ולשלוט בכל יפן . גיפו המשיכה לשגשג גם לאחר איחוד יפן, כשאקובה (עמדה על דרך סחר בימי אדו), ומאוחר יותר כאחד ממרכזי האופנה הבולטים ביפן. לפני שהפכה לעיר מודרנית, הייתה גיפו חלק מנפת אצומי, אך במאה ה-20 הוגדרה מחדש כעיר ליבה לאומית.

העיר שוכנת על מישור הסחיפה של נהר הנאגרה.

יאוטסו

יאוטסו (ביפנית - 八百津) היא עיירה בחלק הדרום מזרחי של מחוז גיפו שבמרכז יפן.

יאוטסו שוכנת על גדותיו של נהר הקיסו שמוצאו באלפים היפניים באזור מחוז נגנו והנשפך לאוקיינוס השקט בסמוך לעיר נאגויה. חלקה המרכזי של יאוטסו שוכן בעמק המוקף בהרים משלושה צידיו. חלקים נוספים של העיר שוכנים בהרים שמסביב. יאוטסו היא עיירה שהזמן קפא בה, מוקפת שדות אורז רבים (כמו באזורים כפריים אחרים ביפן) ומתגאה בשלוש מבשלות סאקה וקו ייחודי של עוגיות חיטה המיוחדות רק לה.

יאוטסו ידועה גם בתור עיר הולדתו של צ'יאונה סוגיהארה. אחר פרסום הספר "ויזות לחיים", שנכתב על ידי רעייתו של סוגיהארה, נודע גם בעיר על מעשיו ומועצת העיר החליטה להקים פארק לזכרו. שמו של הפארק הוא 人道の丘-Jindou no oka, "גבעת האנושיות" ובו אנדרטאות ומוזיאון לזכרו. המוזיאון נחנך בשנת 2000 וביקרו כבר למעלה מ־100 אלף מבקרים, ביניהם ישראלים רבים. עם זאת, בראיון טלוויזיה ברשת צ'ובו ניפון ברודקסטינג (CBC) הועלתה טענה על ידי נינו של סוגיהארה כי סביו-רבו נולד בעיירה קוזוצ'י שבעיר מינו.מ־1996, משתתפת יאוטסו בפרויקט JET של משרד החוץ היפני ובמסגרתו מעסיקה ישראלי דובר יפנית בתפקיד "מתאם ליחסים בינלאומיים".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.