גימנסיון

גימנסיוןיוונית עתיקה: γυμνασιον) היה מוסד חינוכי מיוחד שהיה נפוץ ביוון העתיקה, ובהמשך גם בעולם ההלניסטי, ובו התחנכו בניהם של האזרחים. במוסד זה הושם דגש מיוחד על איזון ושילוב הרמוני בין הגוף (ענפי ספורט) והרוח (מוזיקה שכללה את האמנויות החופשיות). חניכי הגימנסיון הוכשרו לקראת קבלת תואר האזרחות בפוליס.

Palestra, Pompeii
מבנה הגימנסיון של פומפיי.

חינוך וחינוך גופני

החברה ההלנית הקדומה, ובמיוחד זו האתונאית, העלתה על נס את החינוך בכלל והחינוך הגופני בפרט כאמצעי להקניית אזרחות טובה ומועילה. כלומר, דרך לצייד את הנער בסגולות גופניות ומעלות נפשיות כאלה, על מנת שיוכל, בבוא העת, לעמוד לשירות המדינה - עיר המדינה ("פוליס").

האתונאים בפרט הציבו לפניהם את החינוך בכלל כיעד הכרחי ומיוחד במינו, ומתוך כך ראוי לו להיות יזום, מתוכנן וממומן על ידי רשויות הפוליס. האתונאים שאפו להנחיל את האיזון המושלם ("איידוס" ביוונית) וההרמוניה האידיאלית בין גוף לרוח, בין החוסן הגופני לבין בריאות הנפש (שכללה חוכמה, בינה ונימוסים).

תפיסה זו חוזרת בגלגולים שונים במרוצת כל התקופה הקלאסית, ופילוסופים מפורסמים תמכו בה. לדעתו של אפלטון (427-347 לפנה"ס), למשל, נועדה הגימנסטיקה (דהיינו, החינוך הגימנסיוני) להעניק יופי לגוף על מנת שישמש כלי מתאים לנפש ובעזרתה יכיר האדם טוב יותר את גופו ואת רוחו על כל המשתמע מכך.

לוקיאנוס, פילוסוף סקיתי בעל תרבות יוונית, כתב ב-600 לפנה"ס לערך את השורות הבאות:

"אם תתאמץ ללמוד פעם כיצד לנהל מדינה שתחנך אזרחים מעולים, אזי תסכים גם אתה לתרגילים (הגופניים) הללו ותעריכם כמונו... כי כל עיקר הכוונה איננה לתחרויות, לפומביות ולפרסים שאפשר לזכות בהם. ואת אלה הלוא יכולים להשיג רק מעטים (בכל תחרות נרשם רק מנצח אחד), כי אם לטובה הצומחת מהן לרפובליקה (הדמוקרטיה האתונאית) ולאזרחיה בני-החורין. הכוונה היא לתחרות האחרת, הכללית, של כל האזרחים הטובים, שלהם אין זר הדפנה (פרס שחולק במשחקים הפיתיים בדלפוי) קורץ בסופה, כי אם הפרס הנעלה, הכולל בקרבו את כל הדרוש להרגשת האושר של האדם. כלומר, החופש והחירות לכל אזרח ואזרח כפרט ולכל המדינה (הפוליס) בכלל... אנו שמים לב בעיקר לכך, שאזרחינו יהיו מוכשרים בגופם, חזקים ברוחם ובנויים לתפארת, מכיוון שאנו משוכנעים כי רק בעזרת כך יהיו מסוגלים לנהל את ענייני הכלל בעתות שלום על הצד הטוב ביותר, ובימי מלחמה - להגן ולשמור על חופש המדינה ועל אושרה..." (מתוך "דו-שיח על הגימנסטיקה").

גימנסטיקה בחינוך

הנער היווני ובעיקר האתונאי, החל את פרק חינוכו מגיל שבע בשני מוסדות חינוך, שעל-פי-רוב היוו מכלול אחד. הוא למד בשני המוסדות במקביל, עד גיל 16. בהם הראשון - "פלאייסטרה", או בית ספר להיאבקות. היה זה בניין יווני טיפוסי בעל חצר פתוחה במרכז, ובכנפיו חדרי סיכה, עיסוי, רחצה ומלתחה. היוונים ייחסו חשיבות עליונה לענף ההיאבקות, אשר סימל עבורם את מגוון הקווים המייחדים את כל הענפים גם יחד. השני - "דידאסקליאום", או בית ספר למוזיקה (מקצועות שהמוזות מופקדות עליהם) כגון קרוא וכתוב, חשבון, פרוזה, שירה ומוזיקה. מקצועות אלה תאמו, יחד עם ההיאבקות, את החתירה לקראת האיזון ההרמוני בין גוף לנפש. ביטוי קצת מאוחר לממד זה עולה מדברי אפלטון: "ופרט למוזיקה (הכוללת את האמנויות היפות) חייבים נערינו להתחנך גם בתחום הגימנסטיקה... האחת (האחרונה) יוצרת מזג של קשיחות ופראות ואילו השנייה - מזג של רכות ונשיות (עידון)... צריך שתהיה הרמוניה בין השתיים" (מתוך "המדינה", ג' 403 ואילך).

הנערים שסיימו את חוק לימודיהם בגיל 16 פנו להמשך חינוכם במסלול השני, הגימנסיוני, עד גיל 18. בגימנסיון, מוסד שהעמיד במרכזו את התרבות הגופנית (מבלי לזנוח את החינוך הרוחני-המוזיקלי), התאמנו הנערים, התחנכו והתחרו בענפי ספורט שונים.

שמו של הגימנסיון נגזר מ"גימנוס" (עירום ביוונית, ובמשמעות הרחבה יותר מובנו "תרגיל שלמענו מתערטלים"). אכן, אין תמה בכך שהאימונים והתחרויות נערכו בעירום מוחלט. היה זה בהתאם לשאיפת הפגנת החוסן הגופני בהרמוניה פיזית ועל מנת לחשל את הגוף. הסופר לוקיאנוס התייחס לכך כשאמר: "כי אנו אמונה, שכאשר הם (הספורטאים) נוכחים לדעת עד כמה הננו מכבדים את המנצחים ובאיזו חגיגיות אנו מכריזים ומפרסמים את שמותיהם בקרב היוונים כולם, תגדל תשוקתם לתרגילים גימנסטיים, וכדי שיאצלו על עצמם את הכבוד הזה, עליהם להיראות עירומים קבל עם נכבד ורב, ואז תרבה דאגתם לגוף ולשמירה על מצבו התקין. כל החותר בשקידה לניצחון יהיה ראוי להופיע בלי בושה בגופו המעורטל".

Discobolus red figure Louvre G292
דיסקובולוס - זורק דיסקוס הלני (מאה שישית לפנה"ס). שיבוץ ציורים ספורטיביים על גבי כלים משקף את השאיפה להפיץ את המודעות החיובית כלפי הספורט. בגימנסיון הרבו להתחרות בזריקת דיסקוס.

תצוגת הגוף בעירום הייתה מהתרומות של החברה הספרטאית לספורט ההלני. בני ספרטה חתרו להטמעת הידידות בכלל ההתמודדות. נימוק נוסף להתמודדות בעירום היה, שהם בקשו להפריד בין הספורט לבין הקרביות, ומתוך כך דגלו ב"טוהר הנשק" - להתמודד זה עם זה ללא פריטי לבוש, שעלולים להסתיר בקפליהם כלי נשק.

הגימנסיון והפוליס

במהלך הזמן הפך הגימנסיון לחלק בלתי נפרד מן החינוך והווי עיר הפוליס. זה הגיע עד כדי כך, שלא ייתכן קיומה של עיר פוליס ללא גימנסיון. בשלב זה נשא הוא צביון של מוסד חינוכי, בחינת חובה לריבוד אזרחי. כלומר, לא יזכה אדם באזרחות העירונית, על כל היתרונות הטמונים בה, אם לא יתחנך בגימנסיון.

הגימנסיון נבנה על פי רוב בסמוך למים זורמים ולחורשת עצים על מנת להעניק תנאים אופטימליים לחניכים, וזאת בסיסמת "נפש בריאה בגוף בריא". מבנה זה שימש ביטוי נאמן לתנופה האדריכלית היוונית הקלאסית, בבחינת ניצול מירב הנתונים הטופוגרפיים לטובת המתקן. בדרך כלל הגימנסיון נבנה על צלע של הר לאורך טראסות רחבות, כשעל גבי מפלסים אלה נפרש המבנה הארכיטקטוני שכלל פלאייסטרה, גימנסיון, מסלול ריצה, מרחצאות ועוד.

לעיתים הקימו ערים מבוססות וגדולות מספר גימנסיונים בתחומן, ואף ייעדו אותם לשכבות גיל שונות. דבר זה נבע מתוך רגשי תחרותיות בין-עירונית ורדיפת תהילה.

במרכז הגימנסיון נמתח מסלול הריצה, ובכנפיו נמצאו חדרים שנועדו לסיכת הגוף, לעיסוי, לרחצה, למלתחות, לחדרי אחסון לעזרים ולאביזרי ספורט. חדרים אלה היו פתוחים לחזית, על מנת שצופים יוכלו להתבונן במתאמנים. החצר המרכזית כוסתה בחול עדין לנוחיות המתאבקים.

כאמור, הגימנסיון שימש תנאי הכרחי לקבלת אזרחות, ומתוך כך עמד הוא בסימן הכשרת החניך לתפקוד אזרחי טוב יותר ויעיל יותר. בהיותו מוסד ציבורי היה נתון תחת שרביט פיקוחו של ממונה מטעם הציבור, ה"גימנסיארכס". אדם זה היה אחראי על מהלך האימונים, התחרויות ואחזקה שוטפת של הגימנסיון. כמו כן פרש חסותו על צוות המאמנים והמדריכים שהופקדו על הפעילות המגוונת של החניכים, כשלכל ענף ספורטיבי יועד מאמן מקצועי.

השמן תפס מקום חשוב בחיי הגימנסיון וחלוקתו לחניכים הייתה מתפקידיו היותר מכובדים של ה"גימנסיארכס". העובדה שחדרים רבים בגימנסיון נועדו לאחסון שמן מדברת בעד עצמה. השמן נועד לעיסוי הגוף וקנה לו מקום חשוב במיוחד בהווי המתאבקים (ההיאבקות תפסה את מקום הבכורה מבין ענפי הספורט הקלאסיים), ואשר על כן הם נקראו גם בשם "אלה המשמנים את עצמם". טרם צאתם לתחרות נהגו לסוך גופם בשמן, שנועד להבליט את שריריהם ולהקשות על היריב ללפות אותם, ולהפך - מה שקידם מאוד את פיתוח המיומנויות בהיאבקות. לאחר התחרות, כדי לבטא את ממד הידידות שבהתמודדות, נהג כל זוג מתאבקים לסוך בשמן, זה את גופו של זה, תוך כדי עיסוי משחרר ומרפה.

אפביון

לאחר שעמדו בהצלחה בבחינות, הגופניות והמוזיקליות כאחת, פנו בוגרי הגימנסיון להתחנך במוסד גבוה ובכיר בשם "אפביון", למשך שנתיים (עד גיל 20). משמעות השם אפביון הייתה "מוסד הצעירות" (אפבוי ביוונית פירושו בני הנעורים). האפביון הועמד תחת פיקוח המדינה (הפוליס), ומתוך שנועד להכשיר את בוגריו לקראת קבלת סטטוס האזרחות, ובכללה - היכולת לעמוד על משמר העיר, הקנה הגימנסיון גם מיומנויות צבאיות. עם זאת המשיכו החניכים לספוג מערכות של לימודים מתקדמים בסימן ההרמוניה בין גוף לנפש.

בשנתם הראשונה שרתו האפבוי ביחידות של חיל מצב במבצרים שונים, ובשנת השירות השנייה שלהם הופקדו על הגנת גבולות הפוליס. עם סיום שירותם, ולאחר שעמדו בהצלחה בבחינות, זכו הבוגרים ברומח, מגן, כובע מיוחד וגלימה מטעם המדינה. הבוגרים נשבעו אמונים לפוליס בטקס מרשים, ובסיומו הוענקה להם האזרחות כדת וכדין.

הגימנסיון כמועדון קשישים

בוגרי הגימנסיון והאפביון נהגו לשמור על כושרם הגופני, באופן עצמאי, על ידי פעילות ספורטיבית בגימנסיון העירוני. היה זה בבחינת מועדון "אקסקלוסיבי" לאזרחים, ששימשו בו גם אלמנטים ספורטיביים וגם חברתיים ותרבותיים. לעיתים העמידה העיר לרשות הקשישים גימנסיון מיוחד, נפרד. כדי לבטא את הקשר ההדוק בין הגימנסיון לאזרחות הפוליס, נקראו האזרחים גם בשם "אנשי הגימנסיון".

הרומאים סלדו מן הגימנסיון, אך זה השתלב במסגרת המתקן הרומי המפורסם - בית המרחץ.

ראו גם

אדריכלות יוון העתיקה

אדריכלות יוון העתיקה היא סגנון אדריכלי שהתפתח ביוון העתיקה החל מסוף התקופה המיקנית (המאה ה-12 לפנה"ס) ועד המאה הרביעית לפני הספירה אז הגיעה האדריכלות היוונית לשיאה. שיאה של האדריכלות היוונית היה זיקוק של כמה סגנונות שהיוו את האדריכלות הקלאסית שהמשיכה גם לסגנון האדריכלות ההלניסטית והאדריכלות הרומית. סגנון אדריכלי זה הוא הבסיס הקדום ביותר לרוב סגנונות האדריכלות שהתפתחו עד המודרניזם במאה ה-20.

האמנות המינואית-מיקנית מבוססת על אלמנטים הבאים מהטבע, מהיבשה וממעמקי הים, כמו צמחי מים, דגים, תמנונים ועוד נושאים ייחודיים שכמעט לא הופיעו באמנות היוונית.

על אף הפריחה התרבותית חלה בה ירידה כאשר רעידות האדמה גרמו לנסיגה תרבותית. סמוך לשנת 1,100 לפנה"ס נשרפה העיר מיקנה עד היסוד. תאריך זה מציין בספרי ההיסטוריה את סופה של התרבות המינואית- מיקנית. כ-100 שנה מאוחר יותר פלשו למיקנה שבטים דוריים שהחריבו תרבות זו. השבטים הדוריים התיישבו בעיר והתרבות שהביאו איתם תפסה את מקומה של התרבות שנחרבה. על רקע התרחשויות אלה התפתחה התרבות והאומנות היוונית הקדומה.

תהליך התגבשותם של השבטים הנודדים שפלשו לשטחי יוון נמשך כשלוש מאות שנים, וכדי להגיע ליציבות מדינית-טריטוריאלית אחידה הם הקימו ערי-מדינה (פוליס) עצמאיות שהיו מאוחדות סביב הדת והמיתולוגיה היווניות. "הפוליס" הייתה עיר מדינה עצמאית עם שלטון עצמאי, צבא עצמאי ומערכת חוקים משלה, וסיפקה את רוב צורכיה הכלכליים-חברתיים-תרבותיים. הפוליס הוצגה כלפי ארצות אחרות כגוף עצמאי לחלוטין.

שורשיה של האדריכלות היוונית הם בסגנונות בנייה של תרבויות עתיקות שחיו באזור יוון והים האיגאי באלף השני לפנה"ס כמו התרבות המיקנית, התרבות המינואית ושבטים שונים שהיגרו לצפון יוון ואסיה הקטנה. רוב המבנים שנבנו בראשית התקופה של יוון העתיקה כמעט ולא שרדו משום שנהרסו ונבזזו במהלך השנים או שנבנו מעץ. רוב הבניינים שנשתמרו, עד התקופה הרומית או עד היום, הם בעיקר מבני ציבור שנבנו מהמאה ה-5 לפנה"ס ולאחריה.

האדריכל ביוון העתיקה, כמו פסל או צייר, לא נחשב לאמן אלא היה אוּמן שהיה אחראי על הבנייה. המילה "ארכיטקט" מקורה במילה היוונית "ארכי-טקטון" שפירושה בנאי ראשי (ארכי-ראשי, טקטון-בנאי). האדריכל היה אמון על תכנון המבנה ובנייתו לרבות קישוטיו הפיסוליים. רוב האדריכלים היווניים היו אלמוניים. אפילו האדריכל איקטינוס שבנה את הפרתנון באתונה בשנים (447–432 לפנה"ס), אליו היו מתייחסים היום כאל גאון רב-אומן, קיבל הכרה של בעל מלאכה שעשה את עבודתו ולא זכה בחייו להכרה מכובדת ומשמעותית.

אדריכלות קלאסית - מונחים

רשימת מונחים בנושא אדריכלות קלאסית. הרשימה כוללת מושגים הקשורים באדריכלות יוון העתיקה, אדריכלות רומית ונושאים קשורים נוספים. חלק מהמונחים שלהלן משמשים גם להגדרות של מבנים או חלקי מבנים בסגנונות מאוחרים יותר ואף מודרניים. הגדרות אלו מתארות את שימושם בעת העתיקה בלבד.

בסוגריים מופיעה צורת הכתיב של המושג באנגלית. לכל מושג קיים גם תעתיק מקורי ביוונית עתיקה או בלטינית.

אולימפיה

אולימפיה (ביוונית: Ολυμπία - נהגה "אולימביה") הייתה מתחם מקודש בחבל ארץ אליס במערב חצי האי פלופונסוס ביוון, והיא התפרסמה בשל המשחקים האולימפיים בעת העתיקה אשר נערכו בה אחת לארבע שנים משנת 776 לפנה"ס לערך ועד שבוטלו בשנת 394 בידי הקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון.

עוד יצא שמה של אולימפיה בזכות מקדש זאוס באולימפיה ופסל זאוס באולימפיה שניצב בו, אשר נחשב לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. האתר הוקם בחורשה קדושה (τέμενος) שנקראה אלטיס, מדרום לגבעת קרוניון, הקרויה על שם האל קרונוס ונישאת לגובה של 125 מטר. הוא ניצב על הגדה הימנית של נהר אלפיוס (Αλφειός), בסמוך ליובלו קלדאוס (Κλάδεος), כ-18 ק"מ מזרחית לחוף הים היוני.

כיום ניצבת העיירה המודרנית אולימפיה סמוך לאתר העתיק. בשנת 2001 מנתה אוכלוסייתה 11,069 איש.

אקדמיה

אֲקָדֶמְיָה היא מוסד לפיתוח, שימור והפצת הידע האנושי, בכל תחומי המדעים לסוגיהם. כיום מתייחס המונח בעיקר למוסדות להשכלה גבוהה.

ארכימדס

אַרְכִימֶדֶס (ביוונית: Άρχιμήδης;‏ 287 – 212 לפנה"ס) היה מתמטיקאי, פיזיקאי, פילוסוף, מהנדס, ממציא ואסטרונום יווני. אף על פי שמעט ידוע על חייו, הוא נחשב לאחד המדענים המובילים של העת העתיקה.

כתלמיד בבית הספר של אוקלידס, ארכימדס החל את דרכו בלימוד עבודתו שלו ושל ממשיכיו, אך עד מהרה עבודתו עלתה בהרבה על כל קודמיו, וכיום הוא נחשב לגדול המתמטיקאים של העת העתיקה. ארכימדס חזה את החשבון האינטגרלי והאנליזה המודרנית, ונעזר במושג האינפיניטסימל ובשיטת המיצוי כדי לגזור ולהוכיח ריגורוזית מגוון של משפטים גאומטריים, ביניהם שטח המעגל, שטח הפנים והנפח של הספירה, והשטח החסום תחת פרבולה - אשר במסגרת חישובו ביצע את הסיכום הידוע הראשון של טור אינסופי. הישגים מתמטיים אחרים שלו הם מתן אומדן מדויק למדי לקבוע המתמטי פאי (שנקרא מאז "מספר ארכימדס"), הגדרת הספירלה הנושאת שמו, וחקירתה ויצירת מערכת חדשה לכתיב מספרים גדולים מאוד.

הוא היה בין הראשונים ליישם את המתמטיקה לחקר תופעות פיזיקליות, וייסד את מדעי ההידרוסטטיקה והסטטיקה בכך שתיאר את החוק הראשון של ההידרוסטטיקה (הידוע כחוק הציפה או חוק ארכימדס) ותיאר גם את החוק עליו מבוסס המנוף, המכשיר עליו מבוססת המכניקה. הוא יישם את הכלים המתמטיים שפיתח לחקר בעיות הידרוסטטיות הנוגעות ליציבותם של גופים במים (בספרו "על גופים צפים"), וגם יישם את הידע הזה בבניית הספינה הגדולה ביותר שנבנתה בעת העתיקה, הסירקוזיה. בנוסף לתגליות בתחומי המתמטיקה, הגאומטריה, והפיזיקה, תכנן ארכימדס מכונות רבות שהיו חדשניות מאוד. נזקפות לזכותו המצאות חדשניות רבות, ביניהם משאבת הבורג המפורסמת שלו, מערכות גלגלות מורכבות, ומכונות מלחמה הגנתיות שנועדו להגן על מולדתו סִירָקוּסַאי (סירקוזה) מפלישת רומי. ההיסטוריונים של רומא העתיקה הראו עניין רב בארכימדס וכתבו חיבורים רבים על חייו ועבודתו. העתקים ספורים של חיבוריו שרדו במהלך ימי הביניים, והיוו מקור משפיע של רעיונות עבור מדענים במהלך הרנסאנס, במהלך המהפכה המדעית ועד לימינו.

ארכימדס נהרג במהלך המצור על סירקוסאי. על פי האגדה, בזמן הפלישה הרומאית לסירקוסאי, ארכימדס היה שקוע כולו בלימוד צורה גאומטרית שצוירה בחול, ולפיכך לא השיב לשאלות התיחקור של חייל רומאי. כתוצאה מכך דקר אותו החייל למוות. היסטוריון המתמטיקה אריק טמפל בל מנה את ארכימדס כאחד משלושת המתמטיקאים הגדולים בכל הזמנים, יחד עם סר אייזק ניוטון וקרל פרידריך גאוס, ורבים נוספים מחשיבים את עבודתו המתמטית לחשובה ביותר.

גזירות אנטיוכוס

גזירות אנטיוכוס, הידועות גם כגזירות השמד, היו גזירות דת שהוטלו על היהודים על ידי אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" בשנת 167 לפנה"ס. גזירות אלו היו אירוע יוצא דופן בהיסטוריה של הדתות במערב, עד אז. גזירות השמד היו המניע המיידי לפרוץ מרד החשמונאים. במובן עמוק יותר, הייתה זו התנגשות בין דת מונותיאיסטית לבין דת פוליתאיסטית.

גימנסיה

גימנסיה (בלטינית: Gymnasium) הוא שמו של מוסד חינוכי במדינות רבות באירופה, המעניק לחניכיו השכלה על-יסודית. במדינת ישראל המושג מקביל לבית ספר תיכון, אם כי לא במלואו.

הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה

הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה (בשעתה נקראה: הגימנסיון הריאלי העברי בקאוּנָס או הריאל-גימנסיון העברי; בהמשך: הגמנסיון העברי הפרטי הראשון בקאונס; בליטאית: Kauno žydų realinė gimnazija, ומאוחר יותר – Kauno žydų I gimnazija; בשנותיה הראשונות נקראה גימנסיית קרליבך, Carlebach-Gymnasium, על שם מייסדה, וגם גימנסיה ריאלית יהודית, .Jüdisches Realgymnasium I.E בגרמנית) הייתה הגימנסיה העברית הראשונה שפעלה במערכת החינוך היהודית של העיר קובנה (Kaunas) שבליטא. הגימנסיה נוסדה על ידי הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך בדצמבר 1915 בזמן מלחמת העולם הראשונה, כשקובנה הייתה תחת כיבוש הקיסרות הגרמנית. לאחר המלחמה הייתה קובנה ל"בירתה הזמנית" של הרפובליקה הליטאית הראשונה ובירתה בפועל – עד לכיבוש ליטא וסיפוחה לברית המועצות בקיץ 1940, במלחמת העולם השנייה.

מ-1922 ועד לסגירתה ב-1940 נוהלה הגימנסיה על ידי ד"ר צמח פלדשטיין.

המוסד טיפח ערכים חינוכיים ותרבותיים, יהודיים וציוניים, בקרב בני קהילת ליטא בין שתי מלחמות העולם, והיה הגדול במוסדות החינוך העבריים בליטא.

החברה ביוון העתיקה

החברה ביוון העתיקה אופיינה בהבחנה בין עבדים לבני חורין, הבחנה בין תפקידי גברים לתפקידי נשים, חוסר משמעות יחסי למוצאו של האדם ומרכזיותה של הדת. סגנון החיים האתונאי איפיין את העולם היווני העתיק, בניגוד למערכת החברתית של ספרטה, שהייתה ייחודית לה.

התקופה ההלניסטית

התקופה ההֶלֶנִיסְטִית היא פרק זמן בהיסטוריה האנושית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ועד התאבדותה של המלכה ההלניסטית האחרונה, קלאופטרה, בשנת 30 לפנה"ס. כיבושיו של אלכסנדר הגדול כללו את הפולֵייס היווניים, שטחי האימפריה הפרסית וחלקים מהודו, ויצרו אימפריה רחבת ידיים. הממלכות שנוצרו עקב פירוק אותה אימפריה, הושפעו רבות מתרבות יוון העתיקה, ויחד עם התרבויות המקומיות יצרו את התרבות ההלניסטית. מלבד ארצות שנכבשו על ידי אלכסנדר הגדול, ארצות אחדות שנוסדו על ידי מתיישבים יוונים היו אף הן חלק מהעולם ההלניסטי.

העילית העירונית במדינות אלו דיברה ניב קוינה של השפה יוונית, שהפך ללינגואה פרנקה (שפה בינלאומית), ואילו התרבות, הדת, האמנות והספרות במדינות השונות היו תערובת של התרבות המקומית והתרבות ההלניסטית. ערים חדשות רבות נבנו, שהחשובה מכולן הייתה אלכסנדריה שבמצרים התלמיית שנקראה על שמו של אלכסנדר הגדול. בין הממלכות התקיים מסחר פורה וקשרים אמיצים. בריתות שונות נכרתו בין כמה ממלכות נגד השלישית ולהפך. קשרי נישואים רבים נקשרו בין השושלות השונות, דבר שחיזק אף יותר את אחיזת ההלניזם באותן ממלכות.

בתקופה זו ירדה חשיבותה של יוון ההיסטורית ונוצרו מדינות רבות, שהחשובות שבהן היו מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית. אחרות, כדוגמת מוקדון, המשיכו את מעמדן הדומיננטי באזורן שמקורו בתקופה שקדמה להלניזם.

התקופה ההלניסטית בארץ ישראל

התקופה ההלניסטית בארץ ישראל החלה עם כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס מממלכת פרס, והסתיימה בשנת 63 לפנה"ס, עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הרפובליקה הרומית. לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון ב-323 לפנה"ס החלו מאבקי כוח על השליטה בארץ ישראל בין יורשיו השונים, והחלה מלחמת הדיאדוכים, ובהמשך נשלטה ארץ ישראל החל מ־301 לפנה"ס בידי השלטון ההלניסטי של בית תלמי, ומשנת 200 לפנה"ס בידי השלטון ההלניסטי של בית סלאוקוס. מרד החשמונאים, שפרץ ב-167 לפנה"ס, והיחלשות הממלכה הסלאוקית הביאו להקמת ממלכת החשמונאים העצמאית. בשנת 63 לפנה"ס כבש המצביא הרומי פומפיוס את ירושלים, ובשנת 37 לפנה"ס החלה התקופה הרומית בארץ ישראל והסתיימה התקופה ההלניסטית.

כיבוש ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון הביא לא רק לחילופי שלטון אלא גם לשינוי תרבותי באזור, והתרבות ההלניסטית החלה להשתרש בארץ ישראל. בשלביה המוקדמים הורגשה השפעת התרבות ההלניסטית באזורים העירוניים ובעיקר בעיר ירושלים. דווקא עם יסוד הממלכה החשמונאית הואץ תהליך ההתייוונות וחדירת המנהגים ההלניסטיים לחיי התושבים היהודים בארץ ישראל.

אף שהשלטון ההלניסטי הסתיים עם כינונה של ממלכת החשמונאים, נהוג לכלול את תקופת החשמונאים בתקופה זו בשל השפעת התרבות ההלניסטית על הארץ ועל שליטיה היהודים, בעיקר בתקופות המאוחרות יותר.

התרבות ההלניסטית

התרבות ההלניסטית נוצרה באגן המזרחי של הים התיכון בתקופה ההלניסטית. התרבות נוצרה כתוצאה משילוב תרבות יוון העתיקה עם תרבויות המזרח הקדום, כגון: תרבות מצרים העתיקה, התרבות הפרסית העתיקה ותרבויות נוספות. שילוב תרבויות זה התאפשר כתוצאה ממסע הכיבושים של אלכסנדר הגדול במאה ה-4 לפנה"ס.

הממלכות ההלניסטיות נכבשו בסופו של דבר על ידי רומא או התפרקו. לתרבות ההלניסטית הייתה השפעה מכרעת על התרבות הרומית, ודרכה על תרבות אירופה המערבית שהתבססה במידה רבה על התרבות הרומית. הרושם העז שהותירה תרבות זו על התרבות המערבית ניכר עד היום.

יאסון

יָאסוֹן (ביוונית: Ἰάσων), או בשמו העברי יהושע או ישוע, היה הכהן הגדול ביהודה בין השנים 175 - 172 לפנה"ס. יאסון היה מבית חוניו. פעולותיו של יאסון לפני עלייתו לכס הכהונה הגדולה ובמהלך כהונתו היו מהגורמים העיקריים להתמוטטות האוטונומיה היהודית בממלכה הסלאוקית.

יצחק הירשברג

יצחק הירשברג (23 באפריל 1907, ראדום – 21 במרץ 1978, תל אביב) היה מורה ומתרגם ישראלי.

כלכלת יוון העתיקה

כלכלת יוון העתיקה התאפיינה בחשיבות הרבה של תחום החקלאות בכלכלה. בשל העובדה שאדמת יוון הייתה לא-פורייה, והיה קושי רב לגדל מזון, העיסוק בחקלאות היה עיסוק מרכזי בחיי היוונים הקדומים. החל מהמאה השישית לפנה"ס החל להתפתח המסחר ביוון העתיקה, ובהתאם החלו להתפתח מוצרי צריכה בהם ניתן לסחור.

המונח "כלכלה" כפי שהוא מוכר היום אינו מתאים לתיאור יוון העתיקה. המונח היווני העתיק אויקונומיה (οἰκονομία), המקביל ל"כלכלה", אינו מתייחס למונח כפי שהוא מובן היום, אלא לניהול משק הבית (אויקוס - οἶκος משמעו "בית" או "תנור"). ספרו של קסנופון הקרוי "כלכלה" ("אויקונומיקוס") מתייחס לניהול משק הבית והמשק החקלאי, ולא לכלכלת המדינה. ליוונים לא היו מונחים המתאימים לתאוריות של התפתחות סחר חליפין או של ייצור, אולם הפילוסופים היוונים אכן דנו, מנקודות מבטם, בהיבטים שונים של הכלכלה.

ליקיאון

ליקיאון (ביוונית: Λύκειον), חורשה שהוקדשה לאל היווני אפולו, ליד אתונה.

אחד משמותיו של אפולו היה אפולו ליקיוס Apollo Lyceios, כלומר אפולו מהיישוב ליקיה ועל פי השם הזה נקראה החורשה. ליד החורשה היה גימנסיון בו לימד אריסטו את תלמידיו ומכאן נגזר שמו של בית ספר זה ל"ליקיאון".

בית ספר זה שכן במספר בניינים שהיו מוקפים בשבילים מכוסים. אריסטו נהג ללמד כשהוא מתהלך עם תלמידיו בשבילים אלה (peripatoi ביוונית) ומכאן הכינוי "פריפטטים" שדבק בתלמידיו.

הפריפטטים היו מדענים ומלומדים שהקדישו את זמנם למחקר ועסקו בזואולוגיה, בוטניקה, ביוגרפיה, היסטוריה של המדע, פילוסופיה, ספרות ומשפטים.

אחרי מות אריסטו ב-322 לפנה"ס עמד תלמידו תאופרסטוס בראש הליקיאון, ואחרי מות תאופרסטוס ב-287 לפנה"ס הליקיאון לא שרד זמן רב ולימוד המדעים עבר מאתונה לאלכסנדריה שבמצרים.

ספר מקבים א

ספר מקבים א', נקרא גם בשם ספר חשמונאים א', הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המספר על מרד החשמונאים בממלכה הסלאוקית, ועל ימיה הראשונים של ממלכת החשמונאים, תקופה התחומה בין גזירות אנטיוכוס לבין עלייתו של יוחנן הורקנוס.

שני ספרי המקבים, ספר מקבים א' וספר מקבים ב' נכתבו סמוך לתקופת מרד החשמונאים. נראה שמקבים א' נכתב בעברית בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב. לעומת זאת, ספר מקבים ב' הוא ספר שנכתב כנראה בפזורה היהודית מחוץ לארץ ישראל, כנראה במצרים בשפה היוונית. יוסף בן מתתיהו מעיד, שבימי הבית הייתה בידי העם "מגילה של חשמונאים", שבה היו קוראים על מלחמותיהם של החשמונאים ועל ניצחונם ההיסטורי במאבק מול היוונים.

המקור העברי של הספר אבד ושרד רק התרגום ליוונית. הספר מהווה מקור היסטורי חשוב ביותר להכרת התקופה. בספר 16 פרקים.

שמעון (נגיד המקדש)

שמעון היה יהודי מתייוון בתקופת בית שני ומרד החשמונאים, שלפי ספר מקבים ב׳, שימש כנגיד בית המקדש.

תרבות יוון העתיקה
תרבות יוון העתיקה: מיתולוגיה | אמנות | פיסול | קדרות | הומוסקסואליות | זנות | חקלאות | כלכלה | מטבח | משפט | עבדות | פדרסטיה | רפואה | מלחמה

פילוסופיה ביוון העתיקה: פיתגורס | הרקליטוס | פארמנידס | פרוטגורס | אמפדוקלס | דמוקריטוס | סוקרטס | אפלטון | אריסטו | זנון מקיטיון | אפיקורוס

מתמטיקה: ארכימדס | אוקלידס | תאלס | פיתגורס | דיופנטוס | ארטוסתנס | תלמי

ספרות: הומרוס | האיליאדה | האודיסאה | הסיודוס | פינדארוס | הרודוטוס | תוקידידס | קסנופון | פוליביוס

תיאטרון: אייסכילוס | סופוקלס | אוריפידס | אריסטופנס | מושגים

ספורט: המשחקים האולימפיים | תרבות הגוף | המשחקים הפיתיים | המשחקים האיסתמיים | המשחקים הנמאיים | המשחקים הפאן-אתנאיים | גימנסיון

אדריכלות: מקדש יווני | הסדרים הקלאסיים | הפרתנון | מקדש ארטמיס | אקרופוליס | האגורה | מקדש זאוס באולימפיה | מקדש הפייסטוס | מקדש ארטמיס

ראו גם: פורטל יוון העתיקה
AGMA Tetradrachm Athens 5c BC

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.