גילוי אליהו

ביהדות, גילוי אליהו הוא כינוי להתגלות ותִקשור, של ישות המכונה אליהו, ומזוהה על פי רוב עם אליהו הנביא, הבאה במגע ומעניקה מידע לחלק מבני-אדם.

התיאור המקראי בספר מלכים ב פרק ב (1, 11), מתאר את עליית אליהו הנביא בסערה השמימה; חוסר האזכור של מוות מוחשי של אליהו, הוביל בהקשרים שונים, להתייחסות לאליהו כבן-אלמוות, או כישות שהקשר שלה לעולם הזה ממשיך להתקיים.[1] תפיסה זו הצטרפה לאמונה שקיים קשר בין האל לבני-האדם בדרך כלשהי, פן בקשר זה קיבל את המינוח הכוללני גילוי אליהו; כך התפיסה מזהה גילויים שונים, המגיעים ממקור אלוהי ועל-טבעי, עם אליהו הנביא.

היסטוריה

מסורת חז"ל ביחס לגילוי אליהו, מתייחסות למספר התגלויות המיוחסות לאליהו. באבות דרבי נתן[2] מתואר התגלות של אליהו לבני-אדם, אשר נותן להם מסר כלשהו; במקרים אלו האישים הם דמויות המתוארות כבעלי איכות דתית יוצאת דופן. תופעת ההתגלות מופיעה במכלול ספרות חז"ל, אף ביחס לתנאים ולאמוראים. על פי התלמוד היה אמורא שאליהו הכתיב לו ספרים שלמים, המכונים תנא דבי אליהו.[3] בהמשך תופעה זו של גילוי אליהו, הוזכרה בתקופת הגאונים ובימי הביניים, כגון באגרת רב שרירא גאון ובספר חסידים (תרל). למעשה במשך כל ההיסטוריה, מזמן חז"ל ועד היום, מובאות עדויות שונות על גילוי אליהו, ברמות שונות.

גילוי אליהו במקרא

בספר דברי הימים ב (כא,12-15 ) מתואר שליורם, הגיע "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא"; מכתב זה מתאר את חטאי יהורם, ואת העונש שיבוא בעקבות כך. זו ההתייחסות הראשונה למסר אלוהי, המקושר לאליהו הנביא, המופיע לאחר עליית אליהו בסערה השמימה, בחיי יהושפט (מלכים ב ב,1). הפרשנים השונים העלו אפשרויות שונות, לאזכורו של אליהו לאחר שנלקח למרומים; בין השאר ראו בדבר נס, או התגלות של אליהו והעברת מסר, לנביא אשר בין החיים. המלבי"ם ראה בכך ביטוי למושג גילוי אליהו כיום, כשלדעתו אליהו עדיין חי וקיים 'ונגלה בזה העולם לפעמים, כקבלת חז"ל'. לעומת דברים אלו יש שנטו לפרוש רציונלי יותר, והעלו השערה שאליהו בזמן חייו, כתב נבואה זו במכתב, ועכשיו (לאחר מותו) העבירו את המכתב ליהורם; תקדימים לכתיבת הנבואות, נמצאו אצל ישעיהו, אשר מצווה לכתוב בתעודה (ישעיהו ח, 16).[4] התגלות זו של אליהו לאחר מותו, אף התפרשה במסורת חז"ל; כך בסדר עולם רבה (יז) הביאו שמכתב זה היה שבע שנים לאחר עליית אליהו לשמים.

כפי שצויין, היו שראו במכתב זה של אליהו, התגלות דרך נביא, או אף פעולה טבעית; בהמשך לכך היו ששיערו שהפעולה המתוארת כאן ייחודית, ומכתב זה כבר נקבע בששת ימי בראשית; כשהם מפרשים שהמילה מכתב בדיון במשנה במסכת אבות (ה,ו) מתייחסת למכתב זה.[5]

גילוי אליהו בתלמוד

בתור דמות שזכתה לעלות בסערה השמימה, מבלי שכתוב עליה שהיא מתה, אליהו משמש גם בתלמוד כדמות המעבירה מסרים מן השמיים לארץ ולהפך.

במספר סוגיות מתואר מפגש בין אליהו לבין אחד האמוראים. במסכת חגיגה (דף טו ע"ב), האמורא רבה בר שילא פותח בשאלה במה עוסק הקב"ה ונענה שהקב"ה לומד את דבריו של כל התנאים פרט לדבריו של רבי מאיר, מכיוון שהעז ללמוד תורה מרבו "אחר" (אלישע בן אבויה). לאחר משא ומתן קצר, הקב"ה משתכנע שנכון לצטט גם את רבי מאיר שידע להבחין בין תוכו של הרימון (התורה של אלישע) לבין קליפתו (המעשים שלו).

במסכת גיטין (דף ו ע"ב), האמורא רבי אביתר פותח באותה שאלה, ונענה שהקב"ה בדיוק מצטט את דבריו ואת דברי חבירו, בלי להכריע בניהם.

בשני המקרים, מסופר שהקב"ה לומד תורה ועוסק כאילו במקרה בסוגיה שמעסיקה את אותו אמורא באותו זמן. האמורא רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להגיע לאמת אלוקית מוחלטת. בתשובתו, אליהו אומר שאלוקים עסוק בתורתם של חכמי אותו הדור, ואף נהנה לצטט את המחלוקת ביניהם. בכך אליהו מבהיר שלומדי התורה לא צריכים להתמקד בבירור עובדות היסטוריות מוחלטות, אלא ברעיונות. הוא מבקש להעביר להם את המסר שאלוקים אוהב את תורתם, על אף ריבוי הדעות, המחלוקות והספקות הקיימים בבית המדרש. בניגוד למצופה, אליהו אינו מביא שום חידוש מן השמים פרט למסר שהדברים החשובים באמת קורים בתוך בית המדרש, ושראוי להכיל בתוכו את המחלוקת ואפילו את תורתו של אלישע בן אבויה.

סוגיות נוספות בהן תנא או אמורא פוגש את אליהו בתלמוד הבבלי: מסכת מגילה טו ע"ב; בבא מציעא נט ע"ב (תנורו של עכנאי); מסכת יבמות סג ע"א, ועוד.[6]

זיהוי אליהו

קיימות השערות שונות ביחס לזהותו של 'אליהו' בגילוי אליהו. הזיהוי המקובל מזהה אותו עם הדמות המקראית. דעה אחרת (רש"י בדפוסים, לבבלי קידושין ע.) טוענת שאין הכוונה לאליהו מהמקרא, אלא שם של מלאך, כאשר בשו"ת 'תורה לשמה' המיוחס לרוב לר' יוסף חיים מבגדאד (סימן שפ) מובאת הטענה שכאשר אליהו מתגלה הוא עדיין מלאך, ולעומתו בשו"ת חת"ם סופר (חלק ו סימן צח) נטען שכאשר אליהו מתגלה הוא נחשב כאדם רגיל. לעומתם קיימת גישה רציונלית המזהה את 'אליהו' מאזכוריו בתלמוד כדמות ריאלית, כלומר, אמורא ששמו אליהו.[7] אולם רבים יצאו נגד גישה זו, כגון רבי פנחס זביחי בשו"ת "עטרת פז".[8] בעלי התוספות (חולין ו. ד"ה אשכחיה) העלו את ההשערה שכל מקום שמופיע 'ההוא סבא' בתלמוד הכוונה לאליהו הנביא, ועל אף הבעיות השונות בגישה זו, יש שהמשיכו להחזיק בה, כדוגמת החיד"א (פתח עיניים על מסכת שבת דף לד ע"א) ששאף לתרץ את הקושיות השונות.

מהות ההתגלות

התפוצה הרבה של רעיון גילוי אליהו, והשאיפה הברורה לחשיפה אליו, הובילו אף לדיונים רבים במהות והגדרה של הגילוי המתואר. בדיקה של המקורות מצביעה על כך שחלה התפתחות בתיאור הגילוי המדובר; כך בספרות התנאים והאמוראים אנו נתקלים בגילוי אליהו, אף לצרכים פרטיים, שאינם קשורים ללמוד תורה; כאשר קיימות התגלויות אף לאנשים ללא רקע תורני ברור, שאינם מאופיינים כבעלי אדיקות דתית. במשך השנים חלה התפתחות, והעצמה של אלו שאליהו התגלה אליהם, ואלו היו יחידי סגולה.

תמיד היו אלה ששללו את הפן העל-טבעי בהתגלות זו, ונתנו פרשנות רציונלית למקורות המקובלים, והתייחסו לאגדות כמשלים בעלי מסר-פנימי, ולא קיבלו את הפרוש הפשוט כמציאות אמיתית.

גילוי אליהו במקום גאוגרפי

המהר"ל (נצח ישראל, פרק כח) טוען שבמקומות מסוימים, האזור הגאוגרפי זוכה לאותו "גילוי אליהו", ואינו תלוי באדם הפרסונלי שנמצא שם, וכל אדם שימצא שם יזכה לגילוי: "כי יש מקומות בעולם מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רבי שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן... גם עתה נגלה שם אליהו".

רמות של גילוי אליהו

לצורך פתרון מספר שאלות, הועלו דעות הטוענות שקיימים אופנים שונים של 'גילוי אליהו'. יש הטוענים[9] שאופנים אלו מתבטאים ברמות שונות, כך יש שאליהו עצמו מתגלה להם (כדוגמת האר"י), ויש שניצוץ של אליהו מתלבש בשכלם בלי הרגשתם, וזהו גילוי אליהו אחר, בדרגה פחותה יותר (כדוגמת רבי שלום שרעבי, הרש"ש). לעומת זאת המהר"ל מפראג (נצח ישראל, פרק כח) מתייחס אף הוא לאופנים שונים בגילוי אליהו, אך לדעתו אין הבדל בין אדם שאליהו התגלה לו בצורה ברורה, לבין אדם שאליהו התגלה לו אך הוא לא ידע מאין הגיע הגילוי, וחשב שהדברים הגיעו מעצמו. המהר"ל מוכיח ששניהם נחשבים כגילוי אליהו מדברי התלמוד (מסכת עירובין מג.), שלפעמים לא יודעים מי אמר את הדברים, אך אליהו אמרם. מקורות מסוימים התפרשו על ידי פרשנים מסוימים על דרך הפשט, וכך הובנו שאליהו הנביא דיבר עם חכמים, כדוגמת התלמוד בבלי בברכות (ג.), בתענית (כ ע"ב), ובמגילה (טו ע"ב); אולם מקורות אלו יכולים אף להתפרש כדברי אגדה שאינם מתפרשים כפשוטם.

מטרת הגילויים

הקשרים שונים קושרים את גילוי אליהו, עם דברי תורה, אף אלו הקשורים לקבלה ולתורת הסוד, ואף אלו הקשורים להלכות של איסור והיתר. כך המונח בתלמוד הבבלי 'תיקו', שכוונתו שאין הכרעה בדיון, פורש (תוספות יום טוב, סוף מסכת עדויות) על ידי הפיכת המונח 'תיקו' לראשי תיבות תשבי יתרץ קושיות ובעיות, כלומר שאליהו יפתור דבר זה. פרשנות זו בעייתית הן בהיבט הלשוני, כיוון שלא קיימת אות י במילה תיקו,[10] והן בהיבט העקרוני לפי אין להכריע הלכות על פי דברי אליהו (רש"י על מסכת שבת קח.), והדיון שלו בדברי-תורה אינו בדברים מעשיים.

אגדות עממיות

קיימות אגדות עממיות רבות ביחס לאנשים שזכו לגילוי אליהו, או על דרכים לזכות בגילוי אליהו, ואף על מקומות המתאימים לגילוי אליהו. כך קיימת אגדה שאדם שמתענה ארבעים יום רצופים זוכה לגילוי אליהו; אולם הסיפורת החסידית[11] יודעת לספר שאין זה נכון, כשהיא מגבילה זאת בהתנתקות המוחלטת מהחומר ומדבריים גשמיים.

אליהו בעדת בני ישראל מהודו

מסופר בקרב העדה שאליהו הנביא התגלה בפניהם (המקורות די חלוקים בהקשר הזמן המסוים) במקום הנקרא קאנדלה אשר בהודו, ובישר להם את נבואתו שלפיה, ביום מן הימים יחזרו לארץ ישראל. במקום נמצא סלע ענק ועליו מוטבעים סימני גלגלי מרכבה ופרסות סוסים שבני העדה משייכים לאליהו הנביא.

שמו של אליהו הנביא אף נאמר בטקסים חגיגיים, שמחות למיניהן ובכל אירוע משמח. כמו כן ציור של אליהו הנביא עולה במרכבתו בסערה השמימה נוכח ברוב הכניסות לבתי בני העדה מעל המשקוף. מנהג זה צומצם יחסית עקב התנגדותם של רבנים רבים למנהג זה, המציג את עליונותו הרוחנית של האדם, כאשר ממילא אין הוא מרגיש צורך בקשר גשמי עם העולם עד כדי אי אכילה במשך ארבעים יום (כאשר תקופה רצופה כזו - מהווה התנתקות מוחלטת מהמחויבות הפסיכולוגית והרגשית לחיי והוי המטרליזם (כמשה רבינו שלא אכל ארבעים יום)[דרושה הבהרה].

בתרבות הפופולרית

הפרק החמישי בפואימה "הנער ביער" מאת חיים נחמן ביאליק נקרא "גילוי אליהו". ב-1999 פרסם הסופר ס. יזהר ספר בשם "גילוי אליהו", המתאר את חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים. הספר עובד להצגה והועלה בידי קבוצת תיאטרון רות קנר בשנת 2001.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ אבות דרבי נתן נוסחה ב פרק לח ד"ה שנים עמדו.
  2. ^ נוסחה ב פרק יג, וכן: הוספה ב לנוסחה א פרק ב.
  3. ^ בבלי, מסכת כתובות דף ק"ו עמוד א'
  4. ^ דעת מקרא לדברי הימים ב, מפורש בידי יהודה קיל, עמוד תש"ל הערה 18 אות ג. ירושלים : מוסד הרב קוק, תשמ"ו.
  5. ^ הרב ראובן מרגליות, בהקדמה לשו"ת מן השמים, עמוד לו הערה א.
  6. ^ שמואל פאוסט, מה יביא אליהו הנביא?, דעת
  7. ^ באר-שבע, המובא בחיד"א, שם הגדולים ח"ב, מערכת ס אות ו; זכר יהוסף סוף ח"ב, במאמר תהלוכות האגדות פרק ז ד"ה ובסו"ס פרדס וכו', דף יג ע"ג בדפי הספר.
  8. ^ חלק ראשון כרך ג, אבן העזר, במילואים סימן ט, עמוד רכח.
  9. ^ החיד"א בשו"ת רב פעלים, ח"ג, סימן ד.
  10. ^ דעת היעב"ץ המובא על ידי החיד"א בספר עין זוכר, מערכת ת אות לו.
  11. ^ קול מבשר, ח"ג, משלים, אות י.
אברהם בן דוד מפושקירה

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (ראב"ד, 1120 לערך - 1198), היה רב, ראש ישיבה בעיר פּוֹסְקְיֶיר, שבחבל פרובנס שבצרפת, פרשן תלמוד ומקובל. כונה גם "ראב"ד השלישי" "הראב"ד מקרית יערים" ו"בעל ההשגות", על שם השגותיו המפורסמות על ספר משנה תורה שכתב הרמב"ם. היה חתנו של הראב"ד השני בעל ספר האשכול, ואביו של ר' יצחק סגי נהור.

אליהו

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הוא דמות מקראית, נביא שפעל בזמן מלכותו של מלך ישראל אחאב, ונודע במאבקיו באחאב ובאשתו הצידונית איזֶבֶל. לדמותו ניתנה חשיבות רבה במסורת היהודית, והוא נחשב למבשר הגאולה. מופיע בספרות יהודית מסורתית גם בשם "אליהו התשבי" ו"אליהו הגלעדי".

אליהו (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אליהו לופיאן

הרב אליהו לופיאן (כינוי נפוץ: ר' אֱליְ' לופיאן או ר' אֱליְ' קעלמער; תרל"ו, 1876 - כ' באלול תש"ל, 21 בספטמבר 1970) היה מהבולטים ברבני תנועת המוסר במאה העשרים.

בת קול

ביהדות, בת קול היא מהות על-טבעית המשמשת להעברת מידע מהאל לבני-אדם; ניתן להבין את המושג גם כתיאור של הצורה שבה עובר המסר האלוהי, כמין הד, ולא תיאור של מהות. בת הקול מופיעה במקורות בהקשרים שונים ולצורך מטרות שונות, ללא חוקיות ברורה. קיימים כמה מקומות שמהם יוצאת בת הקול, ובהם "מאחורי הפרגוד" ו"בית קדשי הקדשים". מעמד בת הקול מבחינת איכות העברת המידע האלוהי ותוקפו נחשב פחות מנבואה ומרוח הקודש. בת הקול המשיכה להתקיים אף לאחר הפסקת הנבואה ותחילת הגלות (בבלי יומא ט, ב), ולפי כמה מאמרי חז"ל היא קיימת אף כיום, והיא מהווה את דרך הקישור הסטנדרטית בין האל לאדם.

ג'בל עתקה

ג'בל עתקה (בערבית: جبل عتاقة) הוא הר במזרח מצרים הנמצא ממערב לעיר סואץ ולמפרץ עדביה שבצפון מפרץ סואץ. שיאו של ההר הוא בגובה 871 מטר מעל פני הים והוא בולט במצוקיו הגבוהים הנראים מאזור דרום תעלת סואץ. ההר הוא אחד ממספר גושי הרים הנמצאים בצפון מזרח המדבר הערבי שבמצרים. משמעות השם היא "ההר הענק".הצבא המצרי הקים סמוך לפסגת ההר תחנות מכ"ם שתפקידן העיקרי היה כיסוי שטחים בחצי האי סיני שהוחזקו בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 על ידי ישראל. במלחמת יום הכיפורים הותקפו אתרים על ההר על ידי ישראל. תחילה, במסגרת מבצע פונטיאק ולקראת סיום הלחימה, במהלך כיתור הארמייה השלישית של מצרים, נכבשו חלקים נכבדים מההר על ידי לוחמי "סיירת שקד" בפשיטה מוסקת. לאחר מכם חיל ההנדסה הישראלי פרץ אל מרומי ההר דרך עפר.

גילוי אליהו (ספר)

גילוי אליהו הוא ספרו האחרון של ס. יזהר. הספר, שיצא לאור בשנת 1999, מתמקד בחוויותיו של המספר ממלחמת יום הכיפורים, במהלך חיפושיו אחרי קרוב משפחתו – אליהו.

במהלך המלחמה התנדב יזהר, בחברת שני אנשי רוח אחרים, חיים גורי ועוזי פלד, כדי לתרום את חלקם למאמץ הכללי, ולסייע ככל יכולתם בהרמת המורל של החיילים הנלחמים. השלושה צורפו לאוגדה 252 שנלחמה בסיני, חצתה את התעלה והשתתפה בקרבות הקשים. 26 שנים לאחר המלחמה, מעלה יזהר את חוויותיו בספר.

בלשונו הציורית והמיוחדת מתאר המספר את חוויות המלחמה הקשות, את תחושות האפסות והמורא בעת הפגזות רועמות, את מהלכם של קרבות עקובים מדם ואת נפילתם ופציעתם של חיילים לצדו. לאורך כל הספר מהדהדת מעין זעקה מתמשכת על אובדן חיי אדם, על אי נחיצותה של המלחמה כפתרון לסכסוך בין אויבים, על סדר עדיפויות מעוות, לדעתו, שבו חשיבותם של שטחים קודמת לערך העליון של חיי אדם.

מצד שני, אין המספר חדל מלהתפעם מעוז רוחם של החיילים, מהקרבתם, מאחוות הלוחמים שביניהם וממעשי גבורה יוצאי דופן של רבים כבודדים. שילובם של סיפורי חיילים ממקור ראשון על האירועים שבהם השתתפו מעצים את חוויית הקריאה והאמינות של המסופר.

החוט העלילתי המקשר בין כל האירועים שבספר הוא חיפושו של המספר, הוא ס. יזהר עצמו, אחר חתנו אליהו, צנחן רב מעללים, שעקבותיו נעלמו בערפל המלחמה. המפגש הצוהל של המספר עם אליהו חותם את הספר בתחושה אופטימית שמדגישה את חשיבותו של הפרט האנושי.

הספר נתפס בעיני הביקורת כטקסט בעל מסרים אנטי-מלחמתיים ברורים.

חסידות סאמבור

חסידות סאמבור היא חסידות קטנה שנוסדה בשנת 1878 בעיר סאמבור (Sambir) בגליציה.

טסה (מחנה)

מחנה טסה היה בסיס צבאי ישראלי בצפון מערב חצי האי סיני, אשר שירת את צה"ל עד לשנת 1975.

יעקב נחמני

רבי יעקב נחמני (ה'תרל"ב 1871 - ט"ז סיון ה'תשט"ו 8 במאי 1955), היה מרבניה החשובים של העיר מרקש, שהיה ידוע כתלמיד חכם וכמקובל גדול, וחיבר ספרים רבים.

ליאור רז

ליאור רז (נולד ב-24 בנובמבר 1971) הוא שחקן ותסריטאי ישראלי. זכה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2017 על משחקו בסדרת הדרמה "פאודה" ובאותה שנה היה שותף לפרס נוסף של האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, על כתיבת התסריט הטוב ביותר לסדרת דרמה, גם כן על "פאודה".

מגיד (קבלה)

מַגִּיד הוא מונח בקבלה היהודית המתאר כוח עליון, מלאך או נשמה של צדיק שנפטר, המתגלים לצדיק חי בחוויה מיסטית, בחלום או בהקיץ, פעמים כתוצאה משימוש מהזמנה פעילה וייחודים ופעמים במפתיע. המגיד מגלה לאדם דברי תורה, בתורת הקבלה או הנגלה, וכן מספר לו על מאורעות עתידיים. לרוב המגיד מדבר מפיו של הצדיק, אך במספר מקורות מתואר המגיד כדמות חיצונית המכתיבה את דבריה לצדיק. שיאה של תופעת המגידות היה בין המאות ה-16 וה-18.

לרוב מתואר המגיד כמי שמופיע בעקבות פעילות מסוימת ומיוחדת לצורך גילויו כגון ייחוד ייחודים, ועם זאת, לעיתים מוזכר המגיד כמי שהופיע או ביקש להופיע בלי פעילות אקטיבית מקדימה.

ס. יזהר

ס. יזהר או יזהר סמילַנסקי (27 בספטמבר 1916 - 21 באוגוסט 2006) היה סופר עברי בולט וחבר כנסת, חתן פרס ישראל לספרות יפה וחתן פרס א.מ.ת לספרות.

את שם העט ס. יזהר נתן לו המשורר והעורך יצחק למדן כשפרסם את סיפורו הראשון של יזהר, "אפרים חוזר לאספסת", בכתב העת "גליונות" בשנת 1938, ומאז חתם יזהר על יצירותיו הבדיוניות בשם ס. יזהר, ועל כתביו העיוניים בשם יזהר סמילנסקי. נהוג לזהותו כחלק מסופרי דור תש"ח, אם כי הוא עצמו התנגד לזיהוי זה.

קלמן מגן

קלמן מגן (6 בנובמבר 1929 – 10 במרץ 1974) היה אלוף בצה"ל, שזכה בעיטור העוז. במהלך מלחמת יום הכיפורים קיבל את הפיקוד על עוצבת סיני (אוגדה 252) שלחמה בחזית הדרום, לאחר שנהרג מפקדה הקודם, האלוף אלברט מנדלר.

קרב העיר סואץ

קרב העיר סואץ היה קרב במלחמת יום הכיפורים שניטש ב-24 וב-25 באוקטובר 1973 בין צה"ל לבין הצבא המצרי בעיר סואץ שבמצרים. היה זה הקרב הגדול האחרון לפני כניסת הפסקת האש לתוקף בחזית הדרום. הוא נסתיים בכישלון של צה"ל ברוב חלקי העיר ובאבידות כבדות לו, ונחשב לאחד המשגים הגדולים של ישראל במלחמה בחזית זו.

רבי יהודה

רבי יהודה בר אלעאי, (מוזכר בדרך כלל כרבי יהודה) היה תנא בדור הרביעי של תקופת התנאים, (המחצית השנייה של המאה השנייה לספירה). מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. מאות מובאות מדבריו נזכרו בששה סדרי משנה, והוא התנא שפסקיו מוזכרים במשנה, במספר הגדול ביותר מבין התנאים האחרים.

רוח הקודש (יהדות)

רוח הקודש ביהדות היא אחד מאמצעי התיקשור החשובים שנשארו כדי ליצור קשר עם האל. רוח זו איננה מוגבלת ללאום או למין מסוים, ועשויה לשרות על כל אדם על פי מעשיו.

גישות שונות ממקמות את רוח הקודש במדרג שונה, ביחס לאמצעי קשר אחרים (כגון גילוי אליהו, בת קול). אולם הגישה הקלאסית מזהה את רוח הקודש כדרגת הקשר הגבוהה ביותר, לאחר הפסקת הנבואה, הקיימת כיום. למשל נכתב בחז"ל כי הכתובים "ברוח הקודש נכתבו" מדרג זה מבדיל את הכתובים מדברי חכמה רגילים (כגון ספר בן סירא), שלא נאמרו ברוח הקודש.

בחלק מהמדרשים, רוח הקודש הוא ביטוי האנשה של האל, שלעיתים משיבה ולעיתים מופיעה ואומרת את דברה.

בכתבי קומראן יש לרוח הקודש משמעות שונה מזו שנתפסת בחז"ל, המלמדת על 'רוח טהרה' או 'רוח תשובה' האופפת את האדם להבדיל מ'רוח נדה' הפועלת את ההפך.

רות קנר

רות קנר (נולדה ב-29 באוקטובר 1955), במאית ויוצרת תיאטרון, פרופסור מן המניין נלווה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

תקשור

תקשור בפאראפסיכולוגיה הוא שם כולל לתקשורת לכאורה בין בני אדם לבין ישויות אחרות, שלא מקובל לחשוב כי ניתן לתקשר עמן. בדרך כלל הכוונה לתקשורת בין בני אדם חיים למתים, אך לעיתים המילה משמשת גם על מנת לציין תקשורת עם חוצנים, אלים או ישויות נוספות.

בתחום התקשור קיימת ספרות הדרכה מקיפה, והדעה הרווחת בקרב "מתקשרים" או שחוו תקשור היא שהחוויה נגישה עבור כל אדם. על פי רוב, תקשור עם ישויות של אנשים שנפטרו (כדוגמת סיאנס), נתפס גם בעיני מתקשרים כחוויה לא רצויה, בעוד תקשור עם ישויות אחרות גבוהות יותר כגון מלאכים, מדריכים, ישויות אור וכדומה היא חוויה רצויה ואף מומלצת.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.