גילה

גִּלֹה היא שכונה בדרום ירושלים, שנוסדה בשנת 1971 כאחת משכונות הטבעת לאחר מלחמת ששת הימים, והיא השכונה הגבוהה ביותר בירושלים מבחינה טופוגרפית - 857 מטרים מעל פני הים.[1] לפי החוק הישראלי גילה נכללת במדינת ישראל. בקהילה הבינלאומית יש מחלוקת בנוגע למעמד השטח עליו השכונה בנויה - האו"ם, האיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית וגופים אחרים רואים בה התנחלות.[2] בשכונה מתגוררים נכון לסוף שנת 2017 כ-32,290 תושבים.[3]

גילה
GilostreetS
מידע
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1971
מספר תושבים 32,290 (נובמבר 2017)
קואורדינטות 31°43′53″N 35°11′11″E / 31.73139°N 35.18639°E
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2
 
גילה
גילה
GilostreetS
רחוב בשכונת גילה
DJI 0089
רחוב צביה ויצחק בשכונה בשעת שקיעה

שם השכונה

גילה נקראה בשמה של עיר מקראית בשם זה, אשר זוהתה עם העיירה בית ג'אלא הסמוכה לשכונה מדרום: "וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה".[4] עיר מקראית זו הייתה גם מקום מוצאו של אחיתופל הגילוני, יועצו של דוד המלך.[5] עם זאת, כיום מקובל לזהות את בית ג'אלא עם היישוב "גלים" הנזכר באזור בית לחם בתרגום השבעים לספר יהושע, כאשר "גילה" המקראית שכנה לפי ההקשר בדרום הר חברון, ויש שהציעו לזהותה עם ח'רבת ג'אלא הסמוכה לחלחול.[6]

היסטוריה

MuralbarrierS
גדר הגנה באחד מרחובות הטבעת של גילה, אשר נועדה למנוע פגיעות ירי מבית ג'אלא הסמוכה

בעת העתיקה

במקום התגלו עתיקות המתוארכים לימי בית ראשון, ביניהם קולומבריום (מקום גידול יונים). היונים שגודלו שם שימשו ככל הנראה כקורבנות וכן לשם העברת דואר.

האזור המשיך להיות מיושב לאחר תקופת המקרא בזכות מספר מעינות המצויים בסביבה, ביניהם עין יעל ועין לבן. בתקופה הרומית התיישבה בסביבה משפחה חשובה שאת עתיקותיה ניתן לראות באתר עין יעל השוכן למרגלות השכונה.

העת החדשה

בתקופה העות'מאנית המקום יושב על ידי משפחות ערביות מהסביבה, ומספר כפרים ערביים כבית ג'אלא, אל-מאלחה ובית צפאפא הקיפו אותו. במלחמת ששת הימים, 1967, נכבש האזור וסופח לירושלים. במסגרת שכונות הטבעת שנבנו סביב לעיר לאחר המלחמה, הוקמה במקום ב-1971 שכונת גילה.

האוכלוסייה בגילה ידעה תנופה גדולה בשנות ה-80 לאחר שעולים אשר הגיעו למרכז הקליטה שהיה בשכונת גילה המשיכו להתגורר בשכונה. לקראת תחילת שנות ה-90 בעקבות תנופת פיתוח ביישוב אפרת, קטנה האוכלוסייה לכ-30,000 תושבים. למרות זאת, האוכלוסייה המשיכה להתפתח עד שבסוף שנות ה-90 האוכלוסייה מנתה כ-39 אלף איש.

במאה ה-21

במהלך האינתיפאדה השנייה, הייתה שכונת גילה יעד לטרור פלסטיני - ירי ישיר של מקלעים על ידי מחבלים מהעיירות הפלסטיניות הסמוכות, בית ג'אלא ואל-ח'דר, לתוך השכונה. במשך שנת 2000 היו כ-100 אירועי ירי כאלה. אף תושב לא נהרג במהלך תקיפות אלו, אך מספר אנשים נפצעו, חלקם באורח קשה. כמו כן נגרם נזק לרכוש. כדי להגן על השכונה נבנתה חומת בטון המונעת ירי נשק קל לעברה. בעקבות התקפות אלו ולאחר בניית שכונת הר חומה הידלדלה אוכלוסיית השכונה לכדי 32 אלף איש.[7] חומת הבטון פורקה בשנת 2010[8] בשל השקט הביטחוני.

תוכנית שאושרה בשנת 2009, להרחבת השכונה, עוררה התנגדות של ארצות הברית.[9] נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ציין כי הבנייה בגילה "מסבכת את מאמצי הממשל להתניע מחדש את שיחות השלום".[10] בתגובה הדגישו נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר החוץ, אביגדור ליברמן ויושבת ראש האופוזיציה ציפי לבני את העמדה הישראלית לפיה גילה היא חלק בלתי נפרד מירושלים.[11]

גאוגרפיה

Gilo Settlement - Jerusalem
מבט מגילה לבית לחם

גילה ממוקמת על הרכס הדרומי של ירושלים וחולשת על דרום העיר. גובה הרכס הוא כ-850 מטר מעל פני הים, נתון שהופך את גילה לשכונה הגבוהה ביותר בירושלים. מדרום לגילה ניתן למצוא את בית ג'אלא ובית לחם. ממזרח לגילה ניתן למצוא את שכונת חומת שמואל (הנקראת גם הר חומה), תלפיות וכן תחילה אזור ספר המדבר. ביום בו הראות טובה, ניתן לראות את קצה ים המלח. השכונות הצמודות לגילה הן השכונות הנמצאות בנחל רפאים (נחל אכזב) כגון מלחה, בית צפאפא, וקטמון. ממערב לגילה חולש הר גילה כאשר בעמק ביניהם נמצאים מספר מעיינות.

השכונה משתרעת על שטח גדול מאוד, יחסית לשכונות המגורים הוותיקות של ירושלים, והמבנה שלה היה זר מאוד לתושבי העיר שגרו בירושלים לפני הרחבתה בעקבות מלחמת ששת-הימים, והורגלו לשכונות קטנות ואינטימיות. המבנה הטופוגרפי של השכונה יוצר בניה פרוסה (ומכאן פיזור האוכלוסייה על פני כל השכונה). השכונה תוכננה על בסיס של חמישה מתחמי משנה, שבכל אחד מהם כ-1,500 יחידות דיור, ומהווה למעשה יחידה תפקודית שבמרכזה מוסדות ציבור כגון: בתי ספר, גני ילדים, שטחי משחק ומוסדות דת. תכנונה של השכונה שם דגש על מרחבים גדולים בין יחידות הבינוי השונות, שנועדו לתרום לשיפור איכות החיים של תושבי השכונה וליצור שטחי נוי וגן למכביר. כמו כן, בולט מספרם הרב של סגנונות בנייה המנסים להשתלב במבנה הטופוגרפי ולתת לשכונה צביון מיוחד.

שכונת גילה מחולקת למספר תתי שכונות: גילה א', גילה ב', גילה ג', גילה ד' וגילה ה'. בגילה א' וגילה ה' ישנם אזורי משהב בהם מתגוררת אוכלוסייה דתית. בשכונה גינות רבות ושני פארקים מרכזיים. פארק גילה הממוקם בקצה של אזור גילה ה' ופארק זיידנברג בסמוך לרחוב הגננת בגילה. בשכונת גילה מספר מרכזים מסחריים ואף קניון שכונתי בן שתי קומות (קניון גילה).

גילה היא שכונה גדולה והטרוגנית מבחינת רמות ההכנסה של תושביה, אף שמחירי הנדל"ן בשכונה נמוכים משמעותית מהממוצע בשכונות היהודיות של העיר ירושלים. שני פארקים מרכזיים קיימים בשכונה: פארק גילה בקצה גילה ה', המשמש כנקודה מרכזית של מחנאות בשכונה, ופארק זיידנברג בצמוד לרחוב הגננת, המשמש כאחד מגני המשחקים הגדולים בשכונה. זאת לצד גינות רבות הפזורות בין המבנים השונים ומשמשות כריאות ירוקות בתוך השכונה. בגילה ישנו מינהל קהילתי אחד. המינהל מוציא גם עיתון הנקרא "גילון".

ארכיטקטורה

האדריכלים שתיכננו את שכונות הטבעת ובכללן גילה, חששו שבשל בניית שכונות ענק באזורים המרוחקים ממרכז העיר, יאבדו השכונות את זהותן הירושלמית. על כן דאגו לשוות לארכיטקטורה המקומות מאפיינים מסורתיים של בנייה ירושלמית. כך למשל הוקמו בשכונה צברי בניינים המקושרים זה לזה, ואשר כוללים חצרות פנימיות, בדומה לבתים בעיר העתיקה. כמו כן, הבתים שבחצר חוברו זה לזה בצורה דומה לחומת העיר העתיקה. הבנייה בשכונה משתמשת במאפיינים נוספים של בנייה מקומית, כגון פתחי חלונות קמורים, קשתות, אבן ירושלמית, ועוד.

דת

בגילה מצויים כ-44 בתי כנסת ושני מקוואות המספקים את צורכי האוכלוסייה הדתית של השכונה. לגילה שני רבנים ראשיים, הרב האשכנזי הרב אליהו שלזינגר והרב הספרדי הרב משה בן אבו. כמו כן, בשכונה פועל בית חב"ד המופעל על ידי הרב הירש פרבר - שליח חב"ד לשכונה.

חינוך

Beit Or, Gilo settlement of Jerusalem
בית אור בית לילדים אוטיסטים

בגילה יש כעשרה בתי ספר וגני ילדים רבים. בתי הספר היסודיים הם תל"י, גילה א', גילה מאוחד ואריאל (גילה ג' לשעבר), בית הספר התורני מדעי ממ"ד ב',[12] בית ספר יסודי לבנות 'בית חיה מושקא', בית הספר העל-יסודי המרכזי בגילה, אשר מרכז כמעט את כל התלמידים בגילה, הוא מקיף גילה. בנוסף הוקם בית ספר על-יסודי דתי הקרוי "ארץ הצבי" במקום בית הספר הרא"ה שנסגר. קיימים גם תלמודי תורה בית ספר תורני לבנות יד אשר, תלמוד תורה חב"ד גילה נער ישראל.

בנוסף, החל משנת 2008 החלה לפעול בשכונה עמותת "בקהילה", הפועל בבתי הספר: אריאל, גילה א', ממלכתי דתי, וכן בבית הספר "מקיף גילה". העמותה מפעילה מרכזי למידה אחרי הצהריים, חונכויות אישיות לילדי השכונה, ופרויקטים המקדמים את השכונה.

בגילה א' פועלת המכינה הקדם-צבאית בית ישראל, מכינה קדם צבאית מעורבת לדתיים וחילוניים (כ-65 חניכים בשנה) שמגיעים לשנת לימודים ופעילות חברתית בשכונה. בשכונה מתקיימת מזה 9 שנים פעילות רצופה של עמותת "שכן טוב". העמותה פועלת עם המנהל הקהילתי בגילה ופועלת בנושאי תרבות בשכונה בנוסף לחלוקת מזון למשפחות מעוטות יכולת בשכונה.

בשכונה פועלות תנועות נוער אחדות: הצופים, הנוער העובד והלומד, נוע"ם (נוער מסורתי), אריאל ובני עקיבא. בשכונה מופעלים גם מועדוני נוער באמצעות תנועת הנוער הארצית צבאות השם באה"ק.

בשכונה ממוקמת אוניברסיטת ארץ הקודש - מוסד נוצרי שלא מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

כביש גישה

לצורך חיבור השכונה, שתוכננה ל-35,000 נפש, למרכז ירושלים, הוחל בתכנון כביש רחב של ארבעה נתיבים מרמות לגילה, שהיום נודע ככביש בגין. תוואי הכביש בקרבת גילה תוכנן להמשיך ישירות דרומה לחצות את העמק דרומית לאזור בו נמצא היום קניון מלחה, לעלות לגילה ולהתחבר לבית לחם. אולם אברהם יסקי, שתכנן את גילה מטעם משרד השיכון, לא רצה שהכביש יעבור דרך העמק ושכונת גילה ועל כן לחץ יחד עם משרד השיכון שהתוואי יעבור דרך בית צפאפא[13].

בהתאם לכך, הוחלט על סלילת כביש רחב משכונת פת לגילה[14]. בפברואר 1975 החליטה ועדת התכנון והבנייה שהתוואי יעבור בתוך בית צפאפא ולא קרוב יותר לשרפאת, כדי לא לפגוע בעץ אלון עתיק ליד ביתו של מוסא אל-עלמי. תושבי בית צפאפא עתרו לבג"ץ, והעבודות על הכביש הוקפאו בעיצומן בסוף 1975[15]. ביוני 1976 הורה בג"ץ, ברוב דעות, להחזיר את הדיון בכביש לוועדת התכנון, לאור החשש שמניעים זרים נכללו בשיקולים לבחירת התוואי[16]. באוגוסט 1976 שבה ועדת התכנון ואישרה את התוואי דרך בית צפאפא[17]. תושבי בית צפאפא שבו ועתרו לבג"ץ[18]. הדיונים החוזרים על תוואי הכביש עכבו מאוד את סלילת הכביש ועד תחילת שנות ה-80 תושבי גילה נאלצו לנסוע בדרך חברון או דרך בית צפאפא[19].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בקואורדינטות 31°43′52.31″N 35°11′12.05″E / 31.7311972°N 35.1866806°E הגובה 857 מטר לפי גוגל ארץ, ראו דיון בנושא בדף השיחה
  2. ^ ראו מעמדה החוקי של ירושלים וכן המלחמה במזרח ירושלים (אנגלית)
  3. ^ לפי אתר עיריית ירושלים
  4. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ"א.
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוק י"ב.
  6. ^ יהוסף שוורץ, כותב ב"תבואות הארץ", עמ' קכ"ו: "גלה. למערב בית לחם כחצי שעה הכפר הגדול בית ג'אלא". אולם במהדורה שהוציא אברהם לונץ בשנת 1900 כותב לונץ בהערה: "לפי סדר הערים הנזכרים ביחד את העיר הזאת המבוארים למעלה כמעט אי אפשר לאחד אותה עם הכפר בית ג'אלה הסמוך לבית לחם, ולכן השערת החקירות החדשות לאחדה עם "חירבת ג'אלא" הנמצאת בהרי חברון רחוקה 3 פרסאות אנגליות מצפון הכפר חלחול"
  7. ^ נתונים סטטיסטיים מאתר עיריית ירושלים
  8. ^ רונן מדזיני, עשור אחרי: שכונת גילה נפרדת מחומות הבטון, באתר ynet, 15 באוגוסט 2010
  9. ^ רונן מדזיני, למרות לחץ ארצות הברית: אושרה הרחבת שכונת גילה, באתר ynet, 17.11.2009
  10. ^ אובמה: הבנייה בגילה מסבכת אותנו, באתר ynet, 18.11.2009
  11. ^ גיל חלפון, אובמה: גילה היא התנחלות פרס: גילה בדיוק כמו ת"א, 20 בנובמבר 2009, אתר hebrewnews
  12. ^ אתר בית הספר התורני מדעי ממ"ד ב גילה
  13. ^ עמוס לבב, הכפר בית־צפפא זכה בעתירה לבג"ץ ־ איכלוס שכונת גילה בדרום ירושלים יתעכב בשנתיים, מעריב, 21 ביוני 1976
  14. ^ בנייה חדשה בירושלים, מעריב, 21 בנובמבר 1975
  15. ^ בימ"ש הורה לעכב סלילת הכביש לשכ' גילה בבירה, מעריב, 25 בדצמבר 1975
    עמוס לבב, סלילת כביש בירושלים הופסקה - בצו ביהמ"ש, מעריב, 18 באפריל 1976
  16. ^ ראו גם צע"ת נגד שר השיכון, דבר, 3 ביולי 1973
  17. ^ אושרה הפקעת שטחים ל"כביש המריבה" ברמות, מעריב, 23 באוגוסט 1976
  18. ^ עמוס לבב, בית המשפט העליון עיכב שוב סלילת הכביש לשכונת גילה, מעריב, 27 בדצמבר 1976
    עמוס לבב, צו ביניים נוסף נגד הכביש לשכונת גילה, מעריב, 7 בפברואר 1977
    עמוס לבב, סלילת הכביש לגילה עוכבה שוב בצו של בית המשפט, מעריב, 15 במרץ 1977
  19. ^ צבי לביא, תושבי גילה דוהרים בכביש בית צפפה, מעריב, 2 בדצמבר 1979
לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
אוונגרד

אוונגרד (מצרפתית: Avant-garde - "משמר קדמי") הוא מונח המתאר זרמים מהפכניים באומנות: בספרות, במוזיקה ובאמנויות הפלסטיות. משמעותו המקורית של המושג היא כוח חלוץ צבאי ההולך לפני המחנה.

אוונגרד הוא מושג חדש יחסית, הנמצא בשימוש מראשית המאה העשרים. הוא התפשט במהרה לכל הלשונות האירופיות וחדר גם לעברית. כיום יש מספר פירושים דומים אך שונים לאוונגרד: חבורת יוצרים חדשניים, הנאבקים בממסד האמנותי השמרני; יוצרים צעירים הבוחרים במכוון בדרכי ביטוי קיצוניות, והורסים במתכוון דרכי ביטוי ישנות; וחבורת יוצרים המערערת על המקובל באמנות, ומגייסת לשם כך יוצרים מדורות קודמים או מתרבויות רחוקות במקום ובזמן.

סימן מובהק לחבורות האוונגרד בספרות העברית למשל, היה אימוץ מחדש של יוצרים שכוחים וזנוחים, ומתן פירוש חדש ותקף ליצירתם: בשנות השלושים גילה האוונגרד העברי בשירה, בהנהגת אברהם שלונסקי, את שיריו ויצירתו של אברהם בן יצחק (סונה); האוונגרד של שנות השישים, בהנהגת נתן זך, אימץ את שיריו ויצירתו של דוד פוגל; חבורת "סימן קריאה" האוונגרדית, שבהנהגת מנחם פרי, אימצה בשנות השבעים והשמונים את שיריו ויצירתו של אבות ישורון. גם בסגנון הפוסט מודרניסטי ניתן לראות סגנון מהפכני.

לאחר שנות הסער והפרץ של תנועות האוונגרד למיניהן, שבהן הביאו לעולם האמנות תפיסות חדשות ודרכי ביטוי חדשות, הן התנוונו, נעשו שמרניות, התמזגו בממסד האמנותי וסופן שאוונגרד חדש מרד גם בהן.

אטום

האָטוֹם (ביוונית: ἄτομος), שפירושו "לא ניתן לחיתוך" - "א" (לא ניתן/לא אפשרי) "טומי" (חתך/חיתוך) הוא המערך החלקיקי הקטן ביותר שמטענו החשמלי הכולל הוא אפס, והמאפיין יסוד כימי ומבדיל אותו מיסודות כימיים אחרים. הוא מורכב מחלקיקים קטנים יותר שאינם מיוחדים לו אלא נמצאים במערכים שונים בכל היסודות הכימיים.

המונח "אטום" נטבע במאה ה-5 לפנה"ס על ידי הפילוסוף היווני דמוקריטוס, ששיער את קיומו של חלקיק שאינו בר חלוקה. בתחילת המאה ה-19 השתמש ג'ון דלטון בהשערה זו על מנת להסביר מדוע יסודות מגיבים ביניהם תמיד ביחסים כמותיים קבועים של מספרים שלמים. מאוחר יותר, בשנת 1897 גילה ג'יי ג'יי תומסון את האלקטרון והסיק כי הוא חלקיק המשותף לכל היסודות הכימיים. מכאן התברר כי היסודות ניתנים לחלוקה למרכיבים יסודיים יותר ולכן אינם ראויים לשם "אטום" במובנו המקורי. מכל מקום, השם "אטום" ממשיך לשמש עד היום ככינוי למערך החלקיקי הקטן ביותר של יסוד, מבלי לפקפק באפשרות קיומם של חלקיקי יסוד שבאמת אינם ניתנים לחלוקה, כהשערת דמוקריטוס.

רוב האטומים בטבע נמצאים בתצורה מולקולרית, כלומר במבנים המכילים שניים או יותר אטומים הקשורים זה לזה בקשר כימי.

כל יסוד בטבע מאופיין באטומים שכולם בעלי מספר פרוטונים מסוים המיוחד לאותו יסוד. מספר זה מכונה המספר האטומי. בטבלה המחזורית של דמיטרי מנדלייב רשומים היסודות השונים בסדר עולה לפי המספר האטומי שלהם, והם מסומנים בסימון מקוצר של אותיות לטיניות המיוחד לכל יסוד כימי. לדוגמה: C עבור אטום פחמן, ו-Al עבור אטום אלומיניום.

אטום שנגרעו ממנו או נוספו לו אלקטרונים כך שמטענו החשמלי שונה מאפס, נקרא יון.

איזוטופים הם אטומים בעלי אותו מספר אטומי אך נבדלים במספר הנייטרונים שבגרעיניהם (מספר האלקטרונים והפרוטונים באיזוטופים שונים של אותו אטום זהה).

המדע העוסק בתכונות מערכי האלקטרונים באטום נקרא פיזיקה אטומית. הכימיה עוסקת בקשרים שבין אטומים. פיזיקה גרעינית עוסקת במבנה גרעין האטום ובתגובות גרעיניות, כמו למשל פצצה גרעינית.

גודלו של אטום נע בין 62 פיקו-מטר (מיליונית של מיליונית מטר) עבור אטום הליום ל-500 פיקו-מטר עבור אטום צסיום. אטומים הם קטנים מכדי לראותם בעין, אך קיימים מיקרוסקופים בעלי כושר הבחנה עדין מספיק כדי להבחין בהם, למשל מיקרוסקופ מִנהור סורק, ואחרים המסוגלים לזהות את סוג האטום.

אפליה

אפליה (מכונה גם אפליה פסולה) היא מונח סוציולוגי המציין הבדלה בין קבוצות חברתיות שונות, קטגוריות חברתיות או פרטים שונים, הבדלה המעניקה לקבוצה, קטגוריה או פרט מסוימים יתרונות או חסרונות יחסיים בהתייחסות אליהם, מבלי שתהיה הצדקה עניינית לכך.

אפליה עשויה להיות על בסיסים שונים (מגדר, גזע, לאום, דת, גיל ועוד) וליתרונות או לחסרונות הנובעים ממנה עשויים להיות ביטויים שונים (כלכליים, פוליטיים וכו'). אפליה עשויה להיות מכוונת (כלומר, בסיס האפליה הוא המניע הישיר לאפליה) או עקיפה (כלומר, בסיס האפליה משפיע על גורם מתווך, שהוא המניע הישיר לאפליה). אפליה על בסיס גזעי קרויה גזענות.

בין בני אדם קיימת שוֹנוּת, ולא כל התייחסות לשונות זו, במעשה אנושי שאינו מביע שוויון מוחלט, היא בגדר אפליה, משום שבמקרים רבים ההבחנה מוצדקת. כאשר יצרן שמלות, למשל, מבקש דווקא אישה לדוגמנות של מוצריו, אין בכך כל אפליה.

אפליה נוצרת בהקשרים אחדים:

הבחנה לא צודקת, כלומר - הבחנה שאינה מתבססת על שוני ענייני המצדיק הבחנה זו, ובכך פוגעת ביכולת האדם להתפתח ולמצות את הפוטנציאל הגלום בו.דוגמה: דיכוי שחורים על ידי לבנים המונע מהם לרכוש השכלה, תרבות ומיומנויות הוא הבחנה לא צודקת, כלומר אפליה.הבחנה בין קבוצות או פרטים על בסיס מאפיינים הסותרים את דפוס ההתנהגות המצופה מיוצר האפליה.דוגמה: מורה, המצופה לתמוך בתלמידיו על בסיס צורכיהם הלימודיים, יחשב למפלה אם יתמוך יותר בתלמיד על בסיס חיבור רגשי אליו. או על בסיס צבע עור וגזעשני מובנים אלו נחשבים ברוב המקרים ללא לגיטימיים בחברה, אך ההתייחסות אליהם היא סובייקטיבית ותלוית הקשר תרבותי. הגדרת האפליה כבלתי צודקת מקשרת אותה למוסר הנהוג בתרבות, והגדרתה כחריגה מההתנהגות המצופה, מקשרת אותה עם הנורמות והחוקים הנהוגים בה.

דוגמה: לרוב, פקיד אשר מבחין בין לקוחות שונים שלא על-פי נוהלי הארגון אליו הוא משתייך, נחשב בתרבות אליה הוא משתייך למפלה, אך אם יפורסם בעיתונות כי פקיד גילה יחס מועדף למעוטי יכולת, ייתכן שלא ייחשב לכזה (אם כי הפסוק "לא תהדר דל בריבו", המתייחס למשפט צדק, דורש להימנע גם מהעדפת הדל).

בודהיזם

בודהיזם הוא דת ו"דהרמה" (בסנסקריט) משמעותה "הדרך", חוקי הטבע (או "תורת הבודהה"), המושתתים על הדרכותיו של גאוטמה בודהה, שחי ולימד בהודו במאה החמישית או השישית לפני הספירה, כאשר מטרתם העיקרית היא הפחתת הסבל האנושי של הפרט.

הבודהיזם שם את הדגש על דרכו האינדיווידואלית של האדם להגשמה (במקום על אלוהים או ישות חיצונית, או משנה חברתית/תרבותית כפי שעושות ברוב המקרים דתות אחרות).

על-פי הדהרמה, אדם החפץ להכחיד את הסבל או להשתחרר יפעל על פי הנחיותיו של הבודהה כפי שהן באות לידי ביטוי בדרך המתומנת, ואין הוא תלוי בחסדיו של אל או כוח חיצוני מיטיב אחר.

מקור הבודהיזם בהודו, אולם רוב הבודהיסטים היום מתגוררים במדינות אחרות במזרח ודרום אסיה. יש מיעוט בודהיסטי הולך וגדל גם באירופה וצפון אמריקה. גרסאות שונות של ההשקפה הבודהיסטית משקפות את תרבותן של המדינות שאליהן הגיע.

המושג הבודהה (פאלי וסנסקריט: "זה שהתעורר") אינו כינויו של אדם מסוים אלא כינוי למי שהגשים את הדרך הבודהיסטית והשתחרר, ובפועל משתמשים בביטוי רק למי שגילה את הדרך בכוחות עצמו וללא סיוע חיצוני. גאוטמה מייסד הבודהיזם, גילה את הדרך בכוחות עצמו ובתקופה שאיש לא ידע עליה.

"בודהיזם" הוא הכינוי הנפוץ לכל הזרמים השונים. הבודהיסטים עצמם משתמשים לרוב במונחים אחרים. למשל המילה "סאסנה" מתייחסת למה שלימד גאוטמה, "דהרמה" (בסנסקריט) משמעותה "הדרך", חוקי הטבע, או מה שלימד גאוטמה.

בטיבט ובחבלי הודו המאוכלסים על ידי פליטים טיבטיים קוראים ללימודי בודהיזם טיבטי בשם "צ'ו".

בודהיזם הוא הדת הרביעית בגודלה בעולם ומספר המאמינים בבודהיזם נאמד ביותר מ-500 מיליון או כ-7% מאוכלוסיית העולם.

גורגון (בלתי אנושי)

גורגון (באנגלית: Gorgon) הוא דמות בדיונית של גיבור-על חייזרי המופיע בחוברות הקומיקס הבלתי אנושיים ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Fantastic Four #44 מנובמבר 1965, ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

גורגון הוא בנם של האדריכל קוראת' - אחיו של מלך הבלתי אנושיים אגון - ועובדת ארכיון בשם מילנה. היות שאביו היה אחיו של המלך, גורגון נעשה לחלק ממשפחת המלוכה של הבלתי אנושיים. הוא נחשף למוטגן ערפילי טריגן בינקותו, וקיבל כוחות על-אנושיים אך רגליו נהפכו לפרסות. כאשר מקסימוס נעשה שליט הבלתי אנושיים באופן זמני, הוא שלח את גורגון להחזיר את מדוזה לאטילאן. גורגון איתר אותה מחוץ לבניין בקסטר של ארבעת המופלאים ותקף אותה ואת הלפיד האנושי, אשר סייע לה לברוח. הוא טיפס ברגליו על הבניין, פצע את מיסטר פנטסטיק, חיבל במכונית ומסוק הפוגו של הארבעה וגנב מטוס אחר של הארבעה. הוא רדף אחרי הלפיד ומדוזה עד לאוניברסיטת המדינה, שם איש הדרקון נלחם בגורגון כדי להגן על מדוזה, חברתו לקבוצת ארבעת המפחידים. גורגון נלחם באיש הדרקון ובשאר ארבעת המופלאים, ולבסוף לכד את מדוזה והביא אותה למחבוא הבלתי אנושיים שבעיר. שם הוא הופתע לראות את הלפיד האנושי יחד עם קריסטל, שטעתה לחשוב שהוא בלתי אנושי. כאשר קארנאק גילה את התרמית, התפתח בקרב שבסופו הלפיד ברח והזהיר את שאר הארבעה. בהנהגת חזיז שחור, הבלתי אנושיים נלחמו עם הארבעה עד שקריסטל הודיעה שטריטון נלקח על ידי "המחפש". הם הועברו על ידי לוקג'או לאטילאן, שם מקסימוס הסביר כי שלח את גורגון על מנת שמדוזה תהיה מלכתו. התפתח מאבק, אשר במהלכו מקסימוס יצר אזור שלילי סביב לאטילאן. חזיז שחור גילה את סודו, והשתמש בקולו החזק כדי לשבור את המחסום.

בעקבות כך הבלתי אנושיים סייעו לארבעת המופלאים מספר פעמים, בהן נגד פסיכו-מן, הספינקס ודוקטור דום. גורגון סייע בהבסת המנדרין ומגנטו, בשיחרור מקסימוס ובחיפוש אחר חזיז שחור בארצות הברית. גורגון עבר הרפתקאות רבות, רובן לצד הבלתי אנושיים. הוא צוות לקארנאק בחיפושים אחר בנו של חזיז שחור, במהלכם נלחם לצד דרדוויל וקארנאק נגד אולטרון, מפיסטו ובלאקהארט. הוא קרא תיגר על מועצת הגנטיקה של אטילאן, ונתפס לצד קארנאק משתמש באלפא פרימיטיבים כעבדים. בתו של גורגון, אלקטו, החלה קשר רומנטי עם אלפא פרימיטיב בשם ריינו. גורגון ומשפחת המלוכה קטעו את הקשר בכך שהפרידו את הזוג.

לאחר שפייטרו מקסימוף גנב את גבישי טריגן מאטילאן, הבלתי אנושיים הכריזו מלחמה על ארצות הברית. גורגון הוביל כוח תקיפה על ארצות הברית, אך במהלך משימה הבלתי-אנושי ג'ולן הרג חפים מפשע. גורגון לקח את האשמה עליו, נלקח למאסר ונחשף לערפילי טריגן מתחת לפנטגון. גורגון עבר טריגנסיס משני, אשר גרם לו להצמיח פרווה, קוצים וניבים באופן דמוי חיית פרא. במהלך אירועי "מלחמת המלכים", גורגון הוביל את התקיפה על אימפריית הקרי ונראה כי הוא שולט או נרפא מצורתו החייתית. במהלך אירועי "בלתי אנושיות" נראה לראשונה בנו של גורגון, פטרס פטראגון. כמו גורגון מארץ-9997, פטרס נחשף לערפילי טריגן ויצא כיצור דמוי-מינוטאורוס ומגמגם.

את דמותו של גורגון בסדרת הלייב אקשן "הבלתי אנושיים" עתיד לגלם השחקן אים איקוואקור.

גילה אלמגור

גילה אלמגור-אגמון (נולדה ב-22 ביולי 1939) היא שחקנית, סופרת ותסריטאית ישראלית. שיחקה בהצגות תיאטרון רבות וכן בכ-50 סרטי קולנוע - עובדה שזיכתה אותה בכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס אופיר ופרס ישראל לקולנוע.

גילה גמליאל

גילה גמליאל דִּמְרִי (נולדה ב-24 בפברואר 1974) היא השרה לשוויון חברתי, וחברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד.

גלילאו גליליי

גַּלִילֵאוֹ גַּלִילֵיי (באיטלקית: Galileo Galilei; ‏15 בפברואר 1564 – 8 בינואר 1642) היה פיזיקאי, אסטרונום, מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי. פעל בתקופת המהפכה המדעית. הישגיו כוללים גילויים אסטרונומיים רבים שגילה באמצעות הטלסקופ שבנה, וחיזוק המודל ההליוצנטרי, לפיו כוכבי הלכת נעים סביב השמש. בין היתר חקר גלילאו את מופעי נוגה, גילה את ארבעת ירחיו הגדולים של צדק (שהיו היחידים שנתגלו אז) ואת הכתמים על פני השמש והירח.

גלילאו, יחד עם מדענים אחרים בני דורו, הניח את היסודות למדע המודרני בתרבות המערבית, המבוסס על ניסויים ותצפיות, ובניית תאוריות המסבירות תופעות נצפות. גלילאו נחשב ל"אבי המדע המודרני" ו"אבי הפיזיקה המודרנית" בתקופה הקלאסית שלה, ולאחד מאנשי המדע הדגולים בכל הזמנים, אשר השפעתם ניכרת עד היום.

המרכז לטכנולוגיה חינוכית

המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח), חברה לתועלת הציבור הפועלת למען קידום מערכת החינוך בישראל ומתמקדת בשילוב טכנולוגיה ופדגוגיה. מטח נוסד ב-1971 בעקבות החלטת ממשלה מספר 78 מיום 25 באוקטובר 1970 כשותפות בין מדינת ישראל ו"יד הנדיב". מנהלה הראשון והמייסד היה ד"ר יונה פלס. ישראל רגב מונה למנכ"ל מטח בין השנים 1987 - 2014, גילה בן הר שימשה מנכ"לית מטח בין השנים 2004 ל-2018 והוחלפה על ידי יוסי בידץ.

המרכז נמצא בתל אביב ומעסיק כ-600 עובדים נכון לשנת 2018, לרובם תארים מתקדמים במגוון מקצועות הלימוד וכן בתכנון לימודים, במדידה והערכה ובטכנולוגיה.

מיום הקמתו ועד לשנת 2018 מטח הוציא לאור מעל 1,400 כותרים מודפסים ומעל 1,000 כותרים דיגיטליים, פיתח ובנה מאות אתרי אינטרנט והכשיר עשרות אלפי מורים.

החזון של מטח הוא לקדם את החינוך בישראל ולהעניק לכל תלמיד הזדמנות ללמוד בסביבת למידה מתקדמת, המשלבת טכנולוגיה ופדגוגיה עדכניות ועשירות בתוכן איכותי - סביבת למידה שתציב את התלמידים בחזית הידע ותכין אותם למאה ה-21 כאזרחים תורמים מבחינה יצרנית, ערכית וחברתית

העת החדשה

העת החדשה (או העידן המודרני), היא התקופה השלישית והנוכחית בתיקוף ההיסטוריה, על פי המקובל בהיסטוריוגרפיה המערבית. ראשיתה של העת החדשה נקבעה בחלק ניכר מההיסטוריוגרפיה המערבית בשנת 1492, השנה בה גילה קולומבוס את יבשת אמריקה.

העת החדשה מחולקת בהיסטוריוגרפיה לתקופות משנה; למשל, העת החדשה המוקדמת (משלהי המאה ה-15 עד לשלהי המאה ה-18), והעת החדשה המאוחרת (החל מהמאה ה-19).

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

ויליאם הרשל

סר פרדריק ויליאם הרשל (באנגלית: Sir William Herschel;‏ 15 בנובמבר 1738 – 25 באוגוסט 1822) היה אסטרונום ומלחין בריטי שנולד בגרמניה, והתפרסם הודות לגילוי כוכב הלכת אורנוס. הוא גילה גם את הקרינה התת-אדומה ותגליות רבות נוספות באסטרונומיה. אביו של ג'ון הרשל.

כביש בגין

כביש בגין הוא כביש עירוני החוצה את ירושלים. הכביש ידוע גם כשדרות מנחם בגין. לפי משרד התחבורה היה מספר הכביש "404", אך בשנת 2012 המספר שונה ל-"50". בתיעוד הפנימי של עיריית ירושלים מספר הכביש היה "4", אך החל משנת 2012 גם העירייה משתמשת במספר "50". הכביש נקרא על שמו של ראש הממשלה לשעבר של מדינת ישראל, מנחם בגין.

מדף הקרח רוס

מדף הקרח רוס (באנגלית: Ross Ice Shelf) הוא מדף הקרח הגדול ביותר באנטארקטיקה. שטחו של המדף 487,000 קילומטר רבוע, ואורכו 800 קילומטר (שטחו גדול משטח צרפת).

עובי המדף כמה מאות מטרים, ואורך חזית הקרח הפונה אל האוקיינוס הדרומי כ-600 קילומטר. גובה מדף הקרח מעל פני הים הוא בין 15 ל-50 מטרים, אולם 90% מהקרח המרכיב את המדף נמצא מתחת לפני הים.

מרבית שטח מדף הקרח מהווה חלק משטח חסות רוס המהווה (על פי הכרזתה) חלק מניו זילנד. מרבית מדינות העולם אינן מכירות בתביעת ריבונות זו.

המדף קרוי על שם רב החובל ג'יימס קלארק רוס אשר גילה אותו ב-28 בינואר 1841. רוס מיפה את חזית המדף.

ממדף הקרח רוס ניתק קרחון B-15 שהוא הקרחון הימי הגדול ביותר שתועד. שטחו המקורי היה כ-11,000 קמ"ר, יותר ממחצית שטחה של ישראל. הקרחון ניתק במרץ 2000 ונשבר לאחר מכן למספר קרחוני משנה שהגדול בהם היה קרחון B-15A בשטח 3,100 קמ"ר.

מסע

מסע הוא מעבר של נוסע בין מקומות שונים. לעיתים מסתיים המסע בחזרה לתחנת המוצא, ולעיתים תכליתו היא מעבר למקום אחר. טיול הוא מסע שנועד להנאה, לימוד ובילוי, ובסופו חוזר המטייל בדרך כלל אל תחנת המוצא. משך המסע משתנה, החל ממסע קצר שמשכו נמדד בשעות, וכלה במסע ארוך הנמשך חודשים ואף שנים. בשונה מטיול, מסע עשוי להיערך כחלק מאילוץ.

מסעות נערכו מאז שחר האנושות. האדם גילה את סביבתו המרחבית, העשיר את קניינו החומרי והרוחני ויצא למלחמות וכיבושים באמצעות תנועה, כאינדיבידואל או בקבוצה, ממקום מושבו הקבוע אל עבר מקום אחר. בתוך כך בנה האדם ערים, מצא אוצרות ושינה את תוואיי-הטבע המוכרים.

מטרות אפשריות למסע:

מסחר: לקטגוריה זו משויכים מסעותיהם של מגלי-הארצות שביקשו להעביר סחורות בין יבשות שונות ואגב כך מצאו טריטוריות חדשות.

הגירה: מעבר לארץ חדשה.

תיירות: חוויה בלתי-אמצעית, שמהותה מפגש עם מקומות בעלי משמעות סמלית, דתית (עליה לרגל), תרבותית, היסטורית או סנטימנטלית. פעולת הטיול היא גם נסיעה או הליכה לצורכי נופש, כשהמטרה היא לגלות מקומות או להינפש משגרה או מהרגל מסוים.

מסע בזמן הוא מסע בדיוני, שבו התנועה איננה במרחב הגאוגרפי התלת-ממדי, אלא בזמן, כלומר מעבר מתקופה אחת בהיסטוריה לתקופה אחרת.

סילק (קומיקס)

סילק (באנגלית: Silk, משי) היא דמות בדיונית של גיבורת-על המופיעה בחוברות הקומיקס ספיידרמן ביקום מארוול קומיקס. דמותה הופיעה לראשונה בחוברת Amazing Spider-Man Vol.3 #1 מיוני 2014, ונוצרה בידי הכותב דן סלוט והמאייר אומברטו ראמוס.

סילק היא האלטר-אגו של סינדי מון, תלמידה שננשכה גם היא בידי העכביש הרדיואקטיבי שנשך את פיטר פארקר/ספיידרמן. היא הוכרחה להצטרף לטיול בו העכביש הופיע בעקבות סירובה להתמקד בלימודיה, על מנת להמשיך לשחק בנבחרת ההוקי קרח יחד עם חברה הקטור. כאשר העכביש נשך את פארקר בידו, הוא נפל ונשך את סינדי בקרסולה. היא גילתה את כוחותיה כאשר הדביקה בטעות את הוריה בקורי-עכביש, ונלקחה משם בידי אדם בשם אזקיאל סימס. הוא אימן אותה בשימוש בכוחותיה, עד שהבין כי טורף טוטמי-העכביש מורלן צד אחריה. הוא נעל אותה בבונקר מוגן מתחת למגדל סימס, אותו מורלן אינו מסוגל לאתר, ושם נשארה שלוש-עשרה שנים. הבונקר היה מלא באוכל, ספרים וקלטות מהעולם החיצון, ולמרות שידעה את קוד היציאה, סינדי נשארה בבונקר בידיעת ההשלכות.

כאשר הצופה נרצח באירועי "החטא הקדמון", הנבל "גלגל-העין" גרם למעין פיצוץ באמצעות אחת מעיני הצופה, שגרם למושפעים לחוות את סודותיהם העמוקים והנשכחים ביותר, או לחוות כאלו הקשורים אליהם. פארקר גילה על קיומה של סינדי בעקבות הפיצוץ, וכשהלך להוציאה מהבונקר, נתקל בסירוב בגלל מורלן. כאשר גילה לה שמורלן נהרג, סינדי יצאה מהבונקר והחלה לחפש את משפחתה. כשגילתה שהם עברו דירה, פארקר הבטיח לה למצוא אותם, אך הם התעמתו כאשר הוא גילה לה שמורלן נהרג פעמיים לפני כן וחזר לחיים כל פעם. הקרב הסתיים כאשר הם התנשקו והחלו במערכת יחסים רומנטית בגלל טבעם המשותף, והם נלחמו ביחד נגד החתולה השחורה ואלקטרו.

ואכן, מורלן חזר, ויחד עם משפחתו החל לצוד את כל טוטמי-העכביש ברחבי המולטי-יקום. סינדי הייתה חלק חשוב בציד זה, והצטרפה לצבא-העכבישים של ספיידר-אנגליה לצד ספיידרמן 2099, ספיידרוומן וספיידר-גירל. מתברר שהיא טוטמית של ישות עכביש חזקה בשם "הכלה", ובכך משכה את תשומת לבם של מורלן ומשפחתו, "היורשים". לאחר מותם של טוטמים רבים, צבא-העכבישים הביס את היורשים, שנכלאו בבונקר מגדל סימס מארץ-3145. כל העכבישים חזרו לעולמם, פרט לספיידר-אנגליה וספיידר-גירל, וסינדי חזרה לחייה הנורמליים. היא החלה להלחם בפשע תוך כדי חקירת מיקום משפחתה, ונפגשה עם הקטור המאורס.

את דמותה של סינדי מון בסרט הלייב אקשן "ספיידרמן: השיבה הביתה" מגלמת השחקנית טיפאני אספנסן, שעתידה לשוב לגלמה בסרט "הנוקמים: מלחמת האינסוף".

פחמן דו-חמצני

פחמן דו-חמצני, נקרא גם דו-תחמוצת הפחמן, CO2 בכתיב כימי, הוא גז (בטמפרטורת החדר) המהווה תרכובת של פחמן וחמצן. כל מולקולה של CO2 מורכבת מאטום פחמן (C) אחד ושני אטומי חמצן (O), הקשורים אליו בקשר קוולנטי כפול. זהו גז חסר צבע. מצב הצבירה המוצק של פחמן דו-חמצני קרוי קרח יבש, בזכות תכונת ההמראה המאפיינת אותו, כלומר מעבר ישיר ממצב מוצק למצב גז. שכיחותו באטמוספירה נמוכה - רק 0.035 אחוזים. CO2 הוא התחמוצת המצויה ביותר בעולם.

פרויקט גילה להעצמה טרנסית

פרויקט גילה להעצמה טרנסית, או בשמו הרשמי טרנסג'נדרים למען צדק חברתי (ע.ר) הוא ארגון חברתי לתמיכה ולסיוע בקהילה הטרנסג'נדרית, העמותה נוסדה בשנת 2011, טרם המחאה החברתית בישראל כיוזמה חברתית-פוליטית של חברי הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל. בין מקימי הפרויקט היו עו"ד עידו קטרי, לילך בן דוד ואלישע אלכסנדר, והוא נועד להעצים טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות בישראל, הסובלת, לטענת העמותה, מאפליה קשה והדרה בכלל תחומי החיים. השם פרויקט גילה ניתן על שמה של גילה גולדשטיין, אחת הפעילות הטרנסג'נדריות הראשונות בישראל.

קרני רנטגן

קַרְנֵי רֶנְטְגֶּן (או קרני X) הן קרינה אלקטרומגנטית מייננת בעלת אורך גל בתחום 5 פיקומטר עד 10 ננומטר, הקרויה כך על שם הפיזיקאי שגילה אותה, וילהלם רנטגן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.