גיהנום

לפי אמונה נפוצה בדתות השונות, גיהנום הוא המקום שאליו נשלחות לאחר המוות נשמותיהם של אלה שחטאו בחייהם, ובו הן סובלות ייסורים שונים, הכוללים לדוגמה שריפה באש, מכות וחבלות על ידי מלאכי חבלה ועוד. לגיהנום גרסאות שונות, המנוסחות בידי הדתות השונות, אך לכולן בסיס זהה: מקום נורא, לפי חלק מהן הוא שוכן מתחת לפני האדמה.

במקביל לאמונה בקיום הגיהנום מתקיימת אמונה בקיומו של גן עדן, אליו מגיעות נשמותיהם של צדיקים (כולל חוטאים שחזרו בתשובה).

Hortus Deliciarum - Hell
איור של הגיהנום מימי הביניים (שנת 1180 לערך)

מקור השם העברי "גיהנום"

"גיהנם" מופיעה לראשונה במשנה כמקום משפט הרשעים. מקורה של המילה אינו ברור. בסביבות המאה ה-17 או ה-18 שינו המדקדקים את הכתיב מגיהנָם בקמץ לגיהנום בחולם חסר או מלא, בעקבות השערה הקושרת בין הגיהנום ושם המקום גיא בן הנום, המופיע במקרא בגרסאות שונות (גיא בן הנם, גי-הינום וכו').

גיא בן הנום מוזכר לראשונה בתיאור גבולות שבטי יהודה ובנימין בספר יהושע: "וְעָלָה הַגְּבוּל גַּי בֶן-הִנֹּם אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶגֶּב הִיא יְרוּשָׁלָיִם, וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֶּי-הִנֹּם יָמָּה." (יהושע, ט"ו, ט'). זהו שמו של אפיק עמוק בגבול המערבי-דרומי של העיר העתיקה של ירושלים.

בימי המלוכה בישראל בנו תושבי ירושלים בגיא זה במות לעבודה זרה, לאל מולך הכנעני, הקריבו לו את ילדיהם הרכים ושרפו אותם באש. גם אחדים ממלכי יהודה קיימו מנהג זה, שהרגיז נביאים ומלכים אחרים. יאשיהו המלך יצא נגד העבודה הזרה שפשתה בישראל: "וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ" (מלכים ב', כ"ג, י'). הגיא שימש מקום פולחן עבודה זרה סמוך לירושלים בזמנו של הנביא ירמיה, שהכריז כי למקום זה יקראו גיא ההרגה, כלומר כה רבים יהיו המתים בו בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנום במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ" .

לפי סברה זו, מכיוון שבגיא בן-הינום הייתה העבודה הזרה של הרשעים ועל פי נבואת ירמיהו גם מקום ענישתם, קיבל השם הוראה מיוחדת: מקום הרשעים בעולם הבא, לעומת גן עדן של הצדיקים. מכאן נולדה האגדה שפתחו של הגיהנום נמצא בירושלים. בשיפולי גיא בן-הינום הייתה התופת, הנזכרת יחד אתו.

מקור השם בן-הינום אינו ידוע. לפי סברה אחת, הינום הוא שם אדם.

ההשערה הרואה את גיא בן הינום כמקור למילה "גיהנום" אינה מוסכמת, ויש הרואים בה אטימולוגיה עממית.

גיהנום ביהדות

בספרות התלמודית והמדרשית מוזכר הגיהנום כמקום שבו נידונים הרשעים אחרי החיים בעולם הזה. לדוגמה: "וסופו יורש גיהנם" (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ה').

מעשים רעים מחמירים את עונשו של אדם בגיהנום: אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: "כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד א'), ולעומתם מעשים טובים מקלים על עונשו שם: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ו, עמוד ב').

במסכת עירובין נאמר: "ואמר רבי ירמיה בר אלעזר: שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים" (תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף י"ט, עמוד א').

המונח "גיהנום" עצמו לא מוזכר בתנ"ך אך בתלמוד זיהו את גיהנום עם שאול המקראית: "שבעה שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית" (תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף י"ט, עמוד א').

על פי התלמוד לגיהנום יש שבעה מדורים (תלמוד בבלי, סוטה, דף י', עמוד ב'), והמדרשים זיהו את שבעת שמות הגיהנום כשמות המדורים השונים: "שבע שמות נקראו לגיהנם: שאול, אבדון, גיהנם, באר שחת, טיט היון, ציה, צלמות. ובין כל אחת ואחת מהלך שלש מאות שנה, נמצא עמוקה של גיהנם שני אלפים ומאת שנה." (אוצר המדרשים, אייזנשטיין, ערך "הלל")

קיים מנהג של אמירת קדיש במשך אחד עשר חודשים לאחר פטירת קרוב. אחד ההסברים לכך הוא שלפי המסורת באגדה ובמדרש תקופת שהותם של הרשעים בגיהנום היא שנים עשר חודשים (למשל "משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש", משנה, מסכת עדיות, פרק ב', משנה י'). כדי שהנפטרים לא ייראו כרשעים הזקוקים להצלה כל אותם שנים עשר החודשים, אומרים קדיש רק במשך אחד עשר חודשים. ממקור זה וממקורות נוספים עולה כי הגיהנום אינו בהכרח עונש נצחי, אלא לפעמים משמש כתחנת מעבר וכעונש זמני. עם זאת יש חטאים כבדים שעליהם, על פי חז"ל: "גיהנם נתנעלת בפניהם ונידונין בה לדורי דורות" (תוספתא, סנהדרין, פרק יג, הלכה ה).

הראשונים נחלקו אם הגיהנום הוא מצב פיזי, ייסורים, סבל וכליה בעולם הזה (רמב"ם, הקדמה לפרק חלק), או ענישת הנשמות לאחר המוות (רמב"ן, שער הגמול).

גיהנום בנצרות

Folio 108r - Hell
השטן מעונה באגם האש

הגיהנום בנצרות מבוסס במידה רבה על שילוב בין תיאור השאול במיתולוגיה היוונית (המצאות הגיהנום מתחת לאדמה, נהר הסטיקס) לבין התבססות על המיתולוגיה היהודית הקדומה והאלילות בכנען.

במיתולוגיה הנוצרית הקדומה השד אביגור הוא דוכס הגיהנום, המגלה נסתרות ויודע את גורל המלחמות ומוכן למכור את מרכולתו תמורת נשמתו של הקונה.

בתרבות המערבית הייתה תהודה רבה גם לתיאורו הלירי של הגיהנום ביצירתו של דנטה אליגיירי, "הקומדיה האלוהית".

בנצרות הקתולית יש בנוסף לגן עדן וגיהנום מקום הידוע בשם "כור המצרף" (purgatorium) שתפקידו לזכך אנשים שחטאו, אך הגיעו לגאולה וטרם שילמו עבור חטאיהם. בניגוד לגיהנום, שם הסבל הוא נצחי – בכור המצרף הסבל זמני.

בקרב תאולוגים ואנשי דת נוצרים בני זמננו יש תופעה בולטת של הסתייגות מן הגיהנום בדמותו המסורתית - וזאת מתוך תחושה כי לא יאה לדת נאורה, שכיום מחויבת לסובלנות ושוב אינה מנסה לכפות עצמה בכוח בעולם הזה, לאיים על מאמיניה בעונש של עינויים נצחיים בעולם הבא. במקרים רבים אנשי דת נוצריים מנסים כיום לפרש את הגיהנום כמושג מטפורי ולא כמקום בו עוברים החוטאים עינויים נוראים בפועל, או לטעון כי גם אם הגיהנום קיים, ייתכן שאלוהים ברחמיו סולח לחוטאים כולם ומעולם איש לא נשלח לשם בפועל.

תיאור הגיהנום בספרות העברית

"מחברת התופת והעדן" היא המחברת ה-28 בספרו של עמנואל הרומי "מחברות עמנואל", שפורסם בשנת 1320 לערך. היא כוללת תיאור מפורט של סיור בגיהנום, ובו למשל:

מִשָּׁם נָסַעְנוּ וְהִנֵּה שׁוּחָה עֲמֻקָּה
בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה
לֹא יִשָׁמַע בָּהּ רַק קוֹל בְּכִי וְקוֹל צְעָקָה
וּבְתוֹכָהּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים
וְעַקְרַבִּים חֲבַרְבֻּרִים
וַיֹאמֶר אֵלַי הָאִישׁ זֹאת נִקְרֵאת אֶרֶץ נְשִׁיָּה
וּבְשֵׁם אַחֵר שְׁאוֹל תַּחְתִּיָה
וְהִיא מְקוֹם הָאֲנָשִׁים הַמְּשַׂחֲקִים בְּקֻבְיָא

מקום נרחב מוקדש לתיאורם של אלה שבחייהם נחשבו מוסריים ונכבדים, אך בגיהנום נחשפה דמותם האמיתית, כגון "זֶה הָאִישׁ הָיְתָה לוֹ לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת, אַף בַּלֵּב פָּעַל עַוְלוֹת". רעיון דומה מופיע בסאטירה "עמק רפאים" מאת יצחק בר לווינזון - חולה מסוכן המבקר בגיהנום רואה בו "כמה אנשים שהיו מוחזקים אצלנו לאנשים ישרים, ויש מהם שנחשבים אצלנו לצדיקים גדולים וחסידים ועמודי עולם".

בספרו של אליהו וידאש איש צפת, מתלמידיו של משה קורדוברו, "ראשית חכמה", שהודפס לראשונה בשנת 1578, ניתן תיאור מפורט של שבעת מדורי הגיהנום וסוגי החוטאים המאכלסים אותם.

ספר "שבט מוסר", מאת אליהו הכהן מאיזמיר, שיצא לאור בשנת 1712, כולל אף הוא תיאורים של הגיהנום, שנועדו לקורא "הרוצה לדעת מהו גיהנום כדי לשמוע ולכניע לבבו הערל לשוב אל ה' ולזכות ולנחול חלקו בגן עדן". בתיאורים: "יש מי שתולין וחונקים אותו ויש מי שהורגים אותו וחונקים אותו ויש מי שנוקרים את עיניהם ויש מי שתולין אותם בקדקדי ראשיהם. הכל כפי כבדות העבירות שעשה".

תיאור של הגיהנום מופיע גם בסיפורו של ש"י עגנון "המשל והנמשל" (הנכלל בקובץ "עיר ומלואה").[1] בניגוד לתנאי החום והקור הקיצוניים המופיעים ברבים מתיאורי הגיהנום, מתאר עגנון: "באותו המדור לא חם ולא קר ולא פושר".

גיהנום בתרבות הפופולרית

בתרבות הפופולרית הגיהנום מתואר ככבשן לוהט או "תופת" (Inferno) עם להבות בכל מקום, הנמצא במעמקי האדמה. קירות הגיהנום הם בצבעי אדום עזים ובין הסלעים המחודדים זורמים נהרות לבה רותחת. האנשים בגיהנום עוברים עינויים שונים ואכזריים בידי השטן ומשרתיו. השטן מתואר לרוב כשד אדום, גדול ובריון בעל קרני תיש גדולות על המצח וקלשון בידו.

סגנון תרבותי ומוזיקלי אשר ידוע בהתעסקותו בגיהנום, בשטן ובמוות הוא ההבי מטאל. שירי המטאל אשר נכתבו על נושא הגיהנום והשטן רבים מספור. עם המפורסמים שבהם נמנים "Highway to Hell" ("כביש ראשי לגיהנום") ו-"Hells Bells" ("פעמוני הגיהנום") של AC/DC, ‏"The Number of the Beast" ("המספר של החיה") של איירון מיידן, "Burn in Hell" ("להישרף בגיהנום") של טוויסטד סיסטר, "Dante's Inferno" ("התופת של דנטה") של Iced Earth ורבים אחרים (ראו פולחן השטן ברוק הכבד). סרט הקומדיה "שטן על הזמן" ("Little Nicky") מציג באופן הומוריסטי את התעסקותה של תרבות המטאל בנושא הגיהנום והשטן.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ שמואל ורסס, "גלגולי מוטיב בספרו של ש"י עגנון, 'המשל והנמשל'", בספר מחקרים בספרות ישראל, מוגשים לאברהם הולץ, בעריכת צביה בן-יוסף גינור, 2003
אנטיתזה

אנטיתזה או אנטיתזיס ( ביוונית ἀντίθέσις ניגוד. אנטי - נגד, תזה - עמדה) היא ניגוד ישיר או הפך מדויק למשהו. לדוגמה: גיהנום אנטיתזה לגן עדן; אי-סדר אנטיתזה לסדר.

ברטוריקה, אנטיתזה היא צורת דיבור המביעה ניגוד רעיוני על ידי הפך חד משמעי במילים, פסקאות או משפטים, בעזרת מבנה דקדוקי מקביל, כמו בדוגמה: "כשצריך שקט אתה מדבר, וכשצריך דברים אתה שותק; כשאתה נמצא אתה רוצה להיעדר, וכשאתה נעדר אתה רוצה להיווכח; בזמן שלום אתה רוצה מלחמה, בזמן מלחמה אתה דורש שלום; במועצה אתה שר על אומץ, אך בקרב אתה רועד".

המשפט הידוע באנגלית "Man Proposes, God Disposes" - "האדם מציע, האלוהים משליך לפח" הוא דוגמה לאנטיתזה. אנטיתזה מופיעה גם בספרו של ג'ון דריידן, "הצביה והפנתר": "שחור מדי לגן-עדן, ועם זאת לבן מדי לגיהנום".

אנטיתזה יכולה להיות כפולה או מתחלפת לסירוגין כמו במשפט הבא של הקיסר אוגוסטוס: "הקשיבו, אנשים צעירים! הקשיבו לאדם זקן, שאנשים זקנים שמחו להקשיב לו כשהיה צעיר".

בין הכותבים האנגלים שעשו שימוש בולט באנטיתזה נמצאים אלכסנדר פופ (Alexander Pope), אדוארד יאנג (Edward Young), סמואל ג'ונסון ואדוארד גיבון.

בדיאלקטיקה, הסינתזה היא התוצאה הסופית של הניסיונות ליישב את הסתירה הפנימית בין האנטיתזה והתזה.

אש גיהנום

אש גיהנום (באנגלית: Hell-Fire) הוא סיפור מדע בדיוני קצר שנכתב בידי אייזק אסימוב בשנת 1956, ותורגם לעברית ב-1976 בקובץ 'גדול ורחב הוא העולם' ושוב ב-2009 בקובץ 'כתבי אייזק אסימוב חלק 1'. הסיפור קצר מאוד ואורכו רק כשני עמודים.

גדול ורחב הוא העולם

גדול ורחב הוא העולם (במקור: Earth Is Room Enough) הוא קובץ של שבעה עשר סיפורי מדע בדיוני מאת אייזק אסימוב שראה אור ב-1957. הקובץ תורגם לעברית על ידי חיים גליקשטיין וראה אור בהוצאת מסדה ב-1976.

גיא בן הינום

גֵּיא בֶן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק הנמצא מדרום לעיר העתיקה ועיר דוד ומקיף את הר ציון. הוא מתחבר במזרח אל נחל קדרון. מתחם ממילא מהווה את קצהו השני. מקום זה הוא מקור השם גיהנום שניתן למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.

גיהנום בכלוב (2018)

גיהנום בכלוב (2018) היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-WWE, ששודר בערוץ של ה-WWE Network. האירוע כלל את שני המותגים (Raw וסמאקדאון) ונערך ב-16 בספטמבר 2018, באולם AT&T סנטר שבסן אנטוניו, טקסס. האירוע היה האירוע העשירי בסדרת אירועי גיהנום בכלוב.

גיהנום בכלוב (WWE)

"גיהנום בכלוב" (באנגלית: Hell in a Cell) הוא אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות, ה-WWE, ומשודר אחת לשנה בערוץ של ה-WWE Network. האירוע התקיים לראשונה בשנת 2009, כשהחליף את האירוע "ללא רחמים" כאירוע של חודש אוקטובר.

בשנת 2012, ה-WWE החליטו להזיז את האירוע למתכונת האירועים של חודש אוקטובר, מה שהשאיר אירוע שלם וצפה בודד בחודש זה. לעומת זאת, בשנת 2013, ה-WWE הוסיפו לתחילת חודש אוקטובר את האירוע באטלגראונד. בשנת 2018, האירוע גיהנום בכלוב הוזז למתכונת האירועים של חודש ספטמבר.

לאחר פיצול המותגים (Raw לחוד וסמאקדאון לחוד) בשנת 2016, הפך האירוע להיות בלעדי לתוכנית Raw. למרות זאת, שנה לאחר מכן הפך האירוע לשמש כאירוע הבלעדי של התוכנית סמאקדאון. בשנת 2018 הוחלט שהאירוע יהיה אירוע משותף לשני המותגים.הרעיון לאירוע הגיע מהקרב "גיהנום בכלוב", שהתקיים לראשונה בשנת 1997 בקרב בין שון מייקלס לבין אנדרטייקר, ובו המתאבקים כלואים בתוך כלוב המקיף את הזירה. שם האירוע נבחר בהצבעה שבה הוצעו שמות כמו "אין יציאה", "כלואים" ו"זעם בכלוב".

הגיבן מנוטרדאם (סרט, 1996)

הגיבן מנוטרדאם (באנגלית: The Hunchback of Notre Dame) הוא סרט אנימציה משנת 1996 שהופק על ידי חברת וולט דיסני ויצא לאקרנים ב-21 ביוני 1996. הסרט הוא ה-34 המופק על ידי החברה ומבוסס באופן רופף על רומנו בעל אותו שם של ויקטור הוגו. כמו כן, בניגוד למחזה המקורי שמתמקד בגיבורה הצועניה, אזמרלדה, עלילת הסרט מתמקדת בקוואזימודו, מצלצל הפעמונים המעוות של נוטרדאם ומאבקו להתקבל בחברה.

הסרט נחשב לאחד מסרטיהם האפלים ביותר של אולפני דיסני בדומה לסרטים כמו "הקדרה השחורה", בין היתר עקב השיר "אש גיהנום" (Hellfire) אותו שר השופט קלוד פרולו, אשר בתוכן השיר מופיעות מילים ברורות ותוכן המדבר על הגיהנום, השמדה, הדת הקתולית, השטן, תאווה וחטא.

בין היתר גם באותו קטע של השיר מוצגת דמותה של אזמרלדה הרוקדת ריקוד פרובוקטיבי בלהבות האש באח של השופט קלוד פרולו.

בשנת 2002 הופק סרט ההמשך "הגיבן מנוטרדאם 2: סוד הפעמון", שהופץ ישירות בווידאו.

כיבוד אב ואם

כיבוד אב ואם היא מצוות עשה דאורייתא, הדיבר החמישי בעשרת הדיברות.

מצוות כיבוד אב ואם היא מאותן מקצת מצוות שהתורה פירטה בהן את שכרו של המקיים מצווה זו כפי המופיע בהמשך הפסוק: "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך".

באחרונים חקרו בגדר מצווה זו האם היא מצווה שבין אדם למקום או מצווה שבין אדם לחברו.

לימבו

לִימבּוֹ (מלטינית מאוחרת, מהמילה הטווטונית "limbus" שפירושה אימרת הבגד, גבול) בתאולוגיה של הכנסייה הקתולית הוא הגבול בין גיהנום לגן עדן שבו שוהות נשמות של אנשים שלא חטאו אישית אך לא נוקו מהחטא הקדמון. על אף שלא נידונו להיענש, נשמות אלו אינן נהנות מהשהות הנצחית עם אלוהים בגן עדן.

מושג הלימבו התפתח כנראה באירופה בימי הביניים. קיימים שני סוגים של לימבו בתאולוגיה הנוצרית-קתולית:

לימבו האבות – בו שהו באופן זמני נשמות הקדושים הקדמונים שמתו לפני תחייתו של ישו.

לימבו הילדים – בו שוהות באופן קבוע נשמות התינוקות שמתו לפני שהוטבלו.

מושג זה אינו חלק מהדוקטרינה הרשמית של הכנסייה (בהשוואה לכור המצרף למשל). על פי ספרי ההדרכה הרשמיים של הכנסייה, "לימבו" הוא מצבן של נשמות שלכאורה אינן ראויות לגיהנום, אך אינן יכולות לפסוע בנתיב השמימי לגן העדן.

בהשאלה נעשה שימוש במונח זה בספרות האנגלית (לדוגמה בגן העדן האבוד של ג'ון מילטון) לתיאור מקום או מצב של ריתוק או בידוד, כלומר ל"כלא". מהספרות עברה המלה לשפה האנגלית לתיאור מצב של אדם או מיזם הנמצאים בקיפאון עד שפעולה חיצונית תניע אותו.

מארק קאלאווי

מארק ויליאם קאלאווי (באנגלית: Mark William Calaway; נולד ב-24 במרץ 1965, ביוסטון, טקסס) הידוע גם בשם דמותו "הקברן" (The Undertaker), הוא מתאבק מקצועי שלוקח חלק בארגון ה-WWE החל מ-1990.

יכולותיו הפיזיות של קאלאווי, בשילוב אופיו, דמותו ועיניו המפחידות, הפכו אותו לאחד המתאבקים הידועים, המכובדים והחשובים ביותר בענף מאז ומעולם. מיד עם הופעת הבכורה שלו הפך הקברן לאחת הדמויות הייחודיות בענף. דמותו ידועה בפחד הרב שדמויות יריביו לוקות בו ובטקס הכניסה המרשים לאולם הכולל אורות מכובים וצעידתו האיטית לעבר הזירה כשברקע מתנגנת נעימת הכניסה שלו המזכירה שיר הלוויות, ולמעשה בנויה סביב המוטיב ממארש ההלוויה של שופן.

הקברן הוא אחד המתאבקים הפופולריים בכל הזמנים וזכה עקב כך להיות הדמות המרכזית בעלילות רבות, במהלכן זכה 4 פעמים באליפות ה-WWE, ‏3 פעמים באליפות העולם במשקל כבד, פעם אחת באליפות ההארדקור ו-7 פעמים באליפות זוגות (6 פעמים של ה-WWE ופעם אחת של ה-WCW). חלק גדול מהפופולריות של דמות הקברן התבטאה במה שמכונה "הרצף" שבו הדמות הייתה בלתי מנוצחת במשך 21 קרבות באירוע השנתי המרכזי של ה-WWE - רסלמניה. "הרצף" נמשך החל מרסלמניה 7 בשנת 1991 ועד רסלמניה 29 בשנת 2013 (מלבד האירועים 10 ו-16 שבהם לא השתתף) ונקטע ברסלמניה 30 בהפסד לברוק לסנר. בסך הכל מאזן הדמות ברסלמניה הוא 24 ניצחונות לעומת 2 הפסדים.

ההצגה של דמות "הקברן" על ידי קאלאווי נחשבת לאחת מהאיכותיות והמסורות ביותר שידעה ההיאבקות המקצוענית בכלל וה-WWE בפרט, כאשר במהלך רוב הקריירה שלו הוא מיעט להתראיין ולהופיע בפומבי כאשר הוא מחוץ לדמות על מנת לשמור על האמינות שלה. במהלך השנים קיבלה הדמות כינויים רבים כאשר הבולטים מביניהם הם "הפנומן" (The Phenom) ו"האיש המת" (The Dead Man).

מסכת

מַסֶּכֶת היא ספר המרכיב את המשנה והתלמוד, כאשר המשנה והתלמוד מחולקים לנושאים שונים ובכל מסכת נידון נושא אחד או שניים.

מפיסטו (קומיקס)

מפיסטו (באנגלית: Mephisto) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Silver Surfer #3 מדצמבר 1968, ונוצרה בידי הכותב סטן לי והמאייר סאל בוסימה. הדמות מבוססת על הדמות מפיסטופלס.

ביקום מארוול, מפיסטו הוא שד ממוצא לא ידוע, השולט בממד כיס לוהט אותו הוא מכנה "גיהנום". הוא נתפס ביקום מארוול בתור השטן, אם כי הוא לא השטן האמיתי וחלק מקבוצה בעל מעמד דומה לשלו. לרוב מפיסטו הוא אויב של גיבורי מארוול המיסטיים דוגמת גוסט ריידר ודוקטור סטריינג', אם כי נקלע לעימותים עם גיבורים דוגמת ספיידרמן, תור והאוונג'רס.

דמותו של מפיסטו מדורגת במקום ה-48 ברשימת מאה נבלי-העל הגדולים של כל הזמנים, לפי אתר IGN. את דמותו של מפיסטו גילמו בסרטי הלייב אקשן "גוסט ריידר" ו"גוסט ריידר: רוח הנקמה" השחקנים פיטר פונדה וקירן היינדס, בהתאמה.

סעודות שבת

בשבת ישנה מצווה על אכילת שלוש סעודות: האחת בליל שבת (סעודת ליל שבת), השנייה בבוקר יום השבת (סעודת יום שבת), והשלישית לקראת צאת השבת (סעודה שלישית). מצווה זו מוטלת על גברים ועל נשים בשווה.

עדי יהוה

עדי יהוה (באנגלית: Jehovah's Witnesses או JW) הוא ארגון משיחי יוצא הנצרות שנוסד בארצות הברית בסוף המאה ה-19 וטוען שיש לחזור לאמונותיהם של שליחי ישו במאה הראשונה לספירה. בישראל עדי יהוה אומרים שאינם רואים עצמם כגוף נוצרי משום שבשונה מהזרמים הנוצריים המרכזיים, הם דוחים את האמונה בשילוש הקדוש, באש גיהנום ובנפש בת אלמוות, והצלב אינו מהווה סמל עבורם. עם זאת, הברית החדשה היא חלק אינטגרלי של כתבי הקודש - ה"ביבליה", ומומרים חדשים נדרשים בטבילה. שם הארגון מבוסס על הפסוק "אתם עדיי, נאום יהוה, ועבדי אשר בחרתי...".בראש הארגון עומדת קבוצה של גברים המכונה "הגוף המנהל של עדי יהוה" והיא אחראית להדרכה דוקטרינרית ולעניינים ארגוניים אחרים. בארצות רבות הקימו עדי יהוה תאגידים ועמותות שלא למטרות רווח במטרה לקדם את פעילותם. הראשונה שבהם והעיקרית מביניהם היא "חברת המצפה לכתבי הקודש ועלונים של פנסילבניה". יתר הגופים החוקיים שקמו אחריה נועדו לשרת את יעדיה. בישראל עושה זאת "עמותת המצפה לישראל". חברת המצפה מפרסמת כתבי עת הנקראים "המצפה" ו"עורו!" וספרים רבים אחרים.

חברי קהילת עדי יהוה משתתפים באספות שבועיות, המסתכמות בשלוש שעות וחצי מדי שבוע. בנוסף לכך הם מקדישים חלק מזמנם לשם הפצת אמונתם בציבור, בייחוד בהטפה מבית לבית. בשנת 2018 היו כ-8 מיליון עדים ברחבי העולם שדיווחו על פעילותם בתנועה.אמונתם של עדי יהוה היא שצריך לפרסם בעולם את שמו של אלוהים, יהוה, ושהגייתו הכרחית ליצירת יחסי קרבה עמו. הם מאמינים שהן התנ"ך והן הברית החדשה הם חלק מהמקרא, ולשיטתם מותו של ישו היה שלב חשוב בתהליך שהחל בחטא עץ הדעת על ידי אדם הראשון - תהליך המוביל למלחמת ארמגדון. לפי חקירתם במקרא, בשנת 1914 נעשה ישו למלך בשמים, ובעתיד יצטרפו אליו 144,000 שותפים מקרב בני האדם. שלטון רוחני זה יהפוך את כדור הארץ לגן עדן ויחולל את תחיית המתים. לפי השקפתם, המלחמה הבלתי נמנעת, ארמגדון, תחסל את הרוע ותותיר על הארץ את הצדיקים.

פייבאק (WWE)

"פייבאק" (באנגלית: Payback או בעברית: "תגמול") היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-WWE, ושודר אחת לשנה בערוץ של ה-WWE Network. האירוע התקיים לראשונה בשנת 2013 כתחליף לאירוע "אין דרך החוצה" בחודש יוני. בשנת 2015 האירוע הוקדם בחודש לחודש מאי. ה-WWE החליפו תאריכים בין פייבאק לחוקי אקסטרים בשנת 2016, כשהאירוע פייבאק התקיים ב-1 במאי, בעוד שהאירוע חוקי אקסטרים התקיים ב-22 במאי, מה שהפך את פייבאק לאירוע ששימש כאירוע הראשון לאחר רסלמניה.

בעקבות הרחבת המותגים לאחר האירוע באטלגראונד של שנת 2016, שנה לאחר מכן האירוע הוקדם שוב לחודש אפריל ושימש לראשונה כאירוע הבלעדי למותג Raw. האירוע היה אמור להיערך בשנת 2018, אך הוחלט לבטלו לאחר שה-WWE הודיעו שכל אירועי השלם וצפה שיתקיימו לאחר רסלמניה 34 יהיו בלעדיים לשני המותגים (גם Raw וגם סמאקדאון).

שטאנה (קומיקס)

שטאנה (באנגלית: Satana) היא דמות בדיונית של נבלת-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. דמותה הופיעה לראשונה בחוברת Vampire Tales #2 מאוקטובר 1973 ונוצרה על ידי הכותב רוי תומאס והמאייר ג'ון רומיטה האב.

שטאנה הלסטרום היא בתו של מרדוך קוריוס שד וטוען כי הוא השטן, שלפי שד אחר הוא לוציפר. מרדוך לבש צורה אנושית ונישא לוויקטוריה הלסטרום, שהולידה לו שני ילדים - דיימון ושטאנה. שטאנה הייתה קרובה הצטרפה לאביה במעשיו וביצעה עמו מעשי קסם שחור, בניגוד לדיימון שדחה אותם ותיעב את דרכיהם. באחד מריטואלי קסם שחור, נתפסו שטאנה ואביה בידי אמה במרתפי אחוזתם. אמה השתגעה ומתה למראה צורתו הדמונית של בעלה, שלקח את שטאנה איתו לגיהנום להמשך האימונים בכוחותיה והותיר את דיימון בבית יתומים. בגיהנום, נשמתה אוחדה עם שד מרושע בשם הביסיליסק, שנוכחותו מעצימה את כוחותיה.

שטאנה החלה לעבוד בשירותו של אביה, וגורשה לכדור הארץ כסוקובוס בידי רביעיית שדים. לאחר שהביסיליסק הטיל קללת ליקנתרופיה על דוקטור סטריינג', שטאנה הקריבה את חייה כדי להרוג את הבסיליסק, לאחר שראתה את חשיבותו של דוקטור סטריינג' ביקום מארוול. היא הוחייתה לאחר מכן בידי אביה, וככל הנראה נהרגה מחוץ לחוברות הקומיקס.

שטאנה הוחייתה בידי דוקטור סטריינג' והצטרפה לקבוצת "המכשפות", שמטרתן הייתה הבסת שד שנכנס בגופו של אחיה של ג'ניפר קייל. היא הצטרפה לקבוצת ת'נדרבולטס של לוק קייג', ונראתה לאחרונה כשליטת מימד גיהנום שיצרה.

שיימוס

סטפן פארליי (באירית: Stíofán Ó Fearghaile; נולד ב-28 בינואר 1978) הוא שחקן ומתאבק מקצועי ממוצא אירי הידוע יותר בשם הבמה שלו שיימוס בארגון ה-WWE.

תחבולה שלוש

תחבולה שלוש (באנגלית: Gimmicks three) הוא סיפור פנטזיה קצר שנכתב בידי אייזק אסימוב בשנת 1956. הסיפור תורגם לעברית ב-1976 בקובץ גדול ורחב הוא העולם, ושוב ב-2009 בשם 'תעלולים שלושה' בקובץ כתבי אייזק אסימוב כרך 1. שם הסיפור מתייחס לשלוש תחבולות שחוקות בהן משתמשים סופרים כדי להשיג התעניינות מצד הקורא: ברית עם השטן, תעלומת חדר נעול ומסע בזמן, ולכך שגיבור הסיפור ניצל באמצעות התחבולה השלישית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.