גיא רולניק

גיא רולניק (נולד ב-2 בספטמבר 1968) הוא מייסד העיתון TheMarker ועורכו הראשי עד שנת 2013,[1] סגן המוציא לאור של קבוצת "הארץ" ופרופסור חבר קליני בבית הספר למנהל עסקים בות' ׁ של אוניברסיטת שיקגו.[2]

גיא רולניק
Guy-rolnik
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

גיא רולניק נולד בצפון תל אביב לעמוס ולרבקה רולניק. שירת בגלי צה"ל ככתב כלכלי לאחר שלא נקרא לגיוס מטעמים רפואיים. עם שחרורו מצה"ל בשנת 1990 הצטרף לעיתון "הארץ" ככתב כלכלי ולאחר ארבע שנים הקים את מדור שוק ההון בעיתון והפך לעורכו הראשון. החל מינואר 1994 כתב טור יומי בשם "שווי שוק" שהפך עם השנים לטור כלכלי משפיע.

בשנת 1998 מונה לעורך הכלכלי של "הארץ" וחבר הנהלת המערכת, והיה העורך הצעיר ביותר שהתמנה לתפקידים אלה (30). בשנת 2000 פתח בפרק היזמות בקריירה שלו כאשר עזב את תפקיד העורך הכלכלי של "הארץ" והקים ביחד עם משקיעים אמריקאים וקבוצת "הארץ" חברה חדשה אשר הוציאה לאור את אתר האינטרנט החדשותי העצמאי הראשון בישראל - TheMarker. שנה לאחר הקמת TheMarker החלה פעילות החברה להתרחב והיא הוציאה לאור את המגזין החודשי TheMarker. בשנת 2005 הוביל רולניק את הפיכתו של המותג TheMarker שנולד באינטרנט גם לעיתון כלכלי יומי מודפס (כחלק מ"הארץ"). בשנת 2007 מונה על ידי מועצת המנהלים של "הארץ" לתפקיד סגן מו"ל קבוצת הארץ. במעמד זה ציין מו"ל "הארץ", עמוס שוקן:

רולניק הוביל בשנים האחרונות את הקמתו של TheMarker כיזם, כעיתונאי, ולמעשה כמו"ל. פעילות TheMarker המגוונת הפכה בשנים האחרונות לזירת התקשורת העסקית המרכזית בישראל, למנוע צמיחה חשוב של הקבוצה. ב-TheMarker רולניק הוכיח שניתן להפוך את השינויים בעולם המדיה להזדמנות ולצמוח בקצב מהיר בתקופה מאתגרת לענף. אני משוכנע שנדע לעשות זאת בכל שאר החלקים של קבוצת "הארץ".[3]

גיא רולניק - כנס שדרות לחברה במכללה האקדמית ספיר-2
גיא רולניק בכנס שדרות לחברה, 2015

בשנת 2014 הוביל רולניק קורס מיוחד בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב: "סוגיות מבניות בכלכלת ישראל", במסגרת התוכנית לתואר שני במנהל עסקים עם התמחות בניהול טכנולוגיה יזמות וחדשנות.[4]

עמדותיו הכלכליות והמחלוקת עליהן

רולניק מתבלט כעיתונאי הממקד את ביקורתו בגורמים הגדולים בשוק הפרטי בישראל, ודורש הגברת הפיקוח עליהם. עם זאת, בעבר שיבח[5] את הממשלה בשל העברת החברות הגדולות לקבוצה מצומצמת של בעלי הון, לדבריו אז, בשל השיפור ברווחיות ובביצועי החברות. ב-2005, כשחברת B.D.I דווחה[6] על עוצמת קבוצות ריכוז במשק, רולניק שיבח את 16 הגופים ששולטים במשק לפי הפרסום וכתב:[7] "הסיפור של "המשפחות" השולטות במשק הישראלי תמיד עובד. מספיק לזרוק לאוויר את המלה "משפחות" והמסר כבר ברור: פעם היה לנו משק פתוח, מפוזר, מבוזר, דמוקרטי וחופשי - ואילו בשנים האחרונות השתלטו עליו כמה משפחות שלופתות אותנו בגרון ובכיס. אפשר להוסיף לזה את הסיסמה על "הון" ו"שלטון" (ואם רוצים גם "עיתון"), והכל ברור: מצבנו מידרדר". רולניק סיכם ש"עדיף משק בידיים פרטיות מאשר בידיים ממשלתיות ופוליטיות; הוא בדרך כלל יותר יעיל, יותר חזק ויותר עשיר".

בהמשך מיקד את ביקורתו בהתנהלות קבוצות פרטיות אלו, קרא להרחיב את התחרות ביניהן ותקף בחריפות כלי תקשורת[8] שלא הצטרפו לדעתו, אלא המשיכו להחזיק בעמדתיו הקודמת בזכות הפרטת המשק וטען ש"לא קוראים מספיק על שלטון העשירים".

עמדותיו אלו בלטו במיוחד בתקופת המחאה החברתית בשנת 2011, אז התנגד בחריפות למיקוד הביקורת הציבורית בממשלת בנימין נתניהו, וסבר שהמחאה היא הזדמנות לטפל בכוחן של בעלי החברות הגדולות. זאת אף על פי שלפי סקרים רוב משתתפי המחאה הגיעו[9] ממפלגות השמאל והמרכז. רולניק טען שהמחאה "זכתה לעידוד מכלי התקשורת בשבועות הראשונים, כל עוד התמקדה בממשלה".[10]

לדבריו אחר כך המחאה "דוכאה באלימות" כשהמיקוד עבר מהתקפות על ממשלת נתניהו, אל השיטה ו"קבוצות האינטרס". על עמדותיו אלו נמתחה ביקורת קשה מצד כלכלנים ופעילים במחאה. פרופ' דני גוטווין כתב שרולניק מפיץ[11] את "אגדת המחוברים" לפיה "התחרות היא פתרון קסם לכל תחלואי המשק והחברה בישראל". לדבריו "העורך הראשי של "דה מרקר", גיא רולניק ארז את מרכיביה הסותרים של התזה יחד ומיתג אותם תחת הכותרת "מחוברים". רולניק טווה את אגדת המחוברים כמערבון כלכלי ובאמצעות שינון חוזר, הפך אותו למנגנון פרשני בנוסח מלחמת בני אור בבני חושך". גם יוני לוי, מיוזמי המחאה החברתית כתב[12] ש"רולניק סותם את הגולל על כל אפשרות לשינוי במדינת ישראל".

בשנת 2015 רולניק ביטא את עמדותיו הכלכליות בפרק הראשון של הסדרה "מגש הכסף", סדרה דוקומנטרית על המצב הכלכלי והחברתי בישראל, בה המתייחס בפרק שכותרתו "שליחותו של גיא רולניק" לריכוזיות במשק הישראלי, קשרי הון-שלטון, שחיתות שלטונית הון חברתי וכן לחוסר הרגולציה השוררת בתקציב משרד הביטחון.[13]

רולניק הוא בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני במנהל עסקים מתוכנית קלוג-רקנאטי של אוניברסיטת תל אביב ובית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו ובוגר התוכנית למנהלים בכירים של בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הארוורד (AMP).

רולניק נשוי לנעמה ולהם 3 ילדים.

פרסים

בשנת 2005 קיבל את אות אביר איכות השלטון. בנימוקי הזכייה נכתב "בהוקרה על תרומה ייחודית בתחום התקשורת לחשיפת פגמים ותקלות בשירות הציבורי, למאבק בנגע השחיתות ולשיפור איכות המנהל הציבורי. במאמריו מעלה גיא רולניק את רמת הביקורת הציבורית על התנהלות השלטון ומבליט את חשיבותה לשיפור איכות השלטון. בכך הוא משמש כאות ומופת של איכות לעמיתיו בתקשורת ולחברה בישראל".[14]

בשנת 2007 זכה בפרס לתקשורת כלכלית איכותית, שמוענק על ידי נשיאות הכבוד של "האגודה לזכות הציבור לדעת". בנימוקי הזכייה נכתב כי "העיתונאי גיא רולניק הינו מטובי העיתונאים והפרשנים הכלכליים הקיימים כיום בארץ. בכתיבתו הבהירה וקוראת התיגר, מפגין מר רולניק אומץ לב אזרחי ממדרגה ראשונה, כאשר אינו נמנע מלעסוק ואף לתקוף גורמים בעלי מעמד והשפעה בכלכלה הישראלית"[15] רולניק הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013 על מפעל חיים "על הפיכת העיתונות הכלכלית לגורם משמעותי בשיח כלכלי חברתי".

הפרת זכויות יוצרים

ב-2012 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי רולניק אחראי באופן אישי על שורה של הפרות זכויות יוצרים והעתקות של ידיעות עיתונאיות באתר TheMarker מבלי לקבל רשות מיוצריהן ואף מבלי לתת להם קרדיט כיוצרים. על הפרות אלה חויב רולניק, באופן אישי וביחד עם אתר TheMarker ועורכו איתן אבריאל - לשלם לעיתון "מעריב" פיצויים בסך של 6 מיליון ש"ח.[16] שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, ובפשרה שהושגה ביניהם נקבע ש-TheMarker ישלם ל"מעריב" פיצוי בסך 3.3 מיליון ש"ח ותבוטל החבות האישית של רולניק ואבריאל.[17]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ העין השביעית, 1/9/2013, סמי פרץ יהיה עורך "דה-מרקר"[1]
  2. ^ "Guy Rolnik: Clinical Associate Professor of Strategic Management".
  3. ^ גיא רולניק מונה לסגן המו"ל של קבוצת "הארץ", באתר הארץ, 14 במאי 2007
  4. ^ מערכת שעות תשע"ד בתוכנית ניהול טכנולוגיה, יזמות וחדשנות(הקישור אינו פעיל, פברואר 2018)
  5. ^ "סיפורן האמיתי של 16 המשפחות" באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2005
  6. ^ "16 משפחות שולטות ב-20% מכלל ההכנסות של 500 החברות המובילות במשק" באתר גלובס, 21 באוגוסט 2005
  7. ^ "סיפורן האמיתי של 16 המשפחות" באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2005
  8. ^ ""בארגון העיתונאים עדיין לא טרחו ללמוד את עולם האינטרסים של המו"לים"" באתר וואלה, 12 בפברואר 2013
  9. ^ "שלישיית הגבעות – על ההקצנה בליכוד" באתר nrg‏, 6 בינואר 2012
  10. ^ "זה לא המילקי, זאת בטח לא ברלין" באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2014
  11. ^ "אגדת המחוברים"
  12. ^ יונתן לוי, ממארגני המחאה החברתית, נגד עמדות רולניק
  13. ^ פוסט בפייסבוק, 26 באוקטובר 2015
  14. ^ אביר איכות השלטון 2005, באתר התנועה למען איכות השלטון בישראל
  15. ^ גיא רולניק הוא הזוכה בפרס הישראלי לתקשורת כלכלית איכותית על שם קורט, באתר TheMarker‏, 2 בינואר 2008
  16. ^ לי-אור אברבך, ‏"דה מרקר" ישלם ל"מעריב" כ-6 מ' ש' על הפרת זכויות יוצרים, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2012
  17. ^ אורן פרסיקו, שוטף פלוס 3,650, באתר העין השביעית, 12 ביוני 2013
TheMarker

TheMarker (בעברית: דה מרקר) הוא עיתון יומי כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי מבית עיתון "הארץ". הוקם בידי גיא רולניק ואיתן אבריאל. החל מינואר 2008, הוא נמכר כעיתון יומי עצמאי. לעיתון גם ירחון כלכלי (הנושא את השם TheMarker Magazine) ורשת חברתית מקוונת בשם TheMarker cafe. מערכת העיתון פועלת בבניין "הארץ" בתל אביב. העורך הראשי של TheMarker הוא אלוף בן, אבי בר-אלי משמש כעורך תחתיו ועורך המגזין הוא איתן אבריאל.

אור-לי ברלב

אור-לי בר לב (נולדה ב-2 ביוני 1972) היא אקטיביסטית חברתית, עיתונאית עצמאית ומרצה בנושא פוליאמוריה.

איתן אבריאל

איתן אבריאל (נולד ב-11 בדצמבר 1960) הוא עיתונאי ישראלי, ממייסדי העיתון TheMarker ועורך המגזין כיום.

אלוני חץ

אלוני-חץ נכסים והשקעות בע"מ היא חברת נדל"ן ישראלית השולטת בחברות "אמות השקעות" וב"אנרג'יקס אנרגיות מתחדשות" החברה נסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

אנרגיה גאותרמית

אנרגיה גאותרמית היא אנרגיה תרמית שמקורה בכדור הארץ. ניתן להשתמש באנרגיה זו לייצור חשמל.

המושג גאותרמי מקורו במילים היווניות גא (γη) שפרושה ארץ, ותרמוס (θερμος) שפרושה חום. החום נובע מתוך פנים כדור הארץ, מתחת לקרום כדור הארץ. מקור אנרגיה זה נחשב למקור שאינו מתכלה. האזורים בעולם שבהם האנרגיה הגאותרמית זמינה הם האזורים הפעילים מבחינת פעילות טקטונית. החום עולה לפני השטח באזורים וולקניים עם הלבה הרותחת שמקורה במעמקים, או בצורת מים חמים, או קיטור מגייזרים.

בעל טור

בעל טור (באנגלית: Columnist) הוא תואר לעיתונאי המפרסם טור קבוע בעיתון או בכתב עת, טור המתאפיין בסגנון ייחודי ובתחומי עניין ייחודיים. בין בעלי הטורים יש העוסקים בפובליציסטיקה, אך יש העוסקים בנושאים אחרים. מרטין גרדנר, למשל, עסק בטורו ב"סיינטיפיק אמריקן" במתמטיקה, ו"בשער", טורו של עלי מוהר, במקומון "העיר", עסק בכדורגל.

מהעיתונות הכתובה עברו בעלי טורים גם לעיתונות האלקטרונית (שבה הטור קרוי "פינה"), ברדיו ובטלוויזיה. דוגמה לכך היא פינתו של יאיר גרבוז בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבה הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית. עם התפתחות הבלוגים באינטרנט, יש בין בעלי הטור שפתחו בלוג, כתוספת לטור שלהם בעיתונות הכתובה.

טורו של בעל טור מתאפיין בזיהוי קבוע: מיקום קבוע בעיתון, ולעיתים גם שם מזהה לטור, כגון "חץ מסילבי קשת" של סילבי קשת, "מדרש ביתי לפרשת השבוע" של ג'קי לוי ו"אזור הדמדומים" של גדעון לוי; אך יש גם טורים רבים ללא שם. לעיתים מכונסים הטורים בספר. דוגמה בולטת לכך הם טורי "חד גדיא" של אפרים קישון וטורי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן.

ג'ורג' אקרלוף

ג'ורג' ארתור אקרלוף (באנגלית: George Arthur Akerlof; נולד ב-17 ביוני 1940) הוא פרופסור יהודי-אמריקאי לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001 (יחד עם ג'וזף שטיגליץ ומייקל ספנס).

דואופול

דואופול הוא סוג של אוליגופול בו קיימים בשוק שני יצרנים בלבד. בפועל גם שתי חברות השולטות ברוב גדול של שוק מסוים תתוארנה כדואופול, אף שקיימים בו מתחרים נוספים מלבדן. חוקרים בתחום המיקרו-כלכלה מתמקדים על פי רוב בדואופול משום שהוא פשוט יותר לתיאור מאוליגופול הכולל מספר רב יותר של יצרנים.

המודל הידוע ביותר של דואפול הוא דואופול קורנו של אנטואן אוגוסטין קורנו: בגרסתו המודרנית מגיעות שתי הפירמות, על ידי התאמות הדדיות כל אחת לכמות המוצעת של רעותה, לשיווי משקל נאש. התוצאה בשווי המשקל, בדומה למקרה של מונופול היא כמות קטנה יותר ומחיר גבוה יותר של המוצר מאלה שהיו מתקבלים בשוק תחרותי.

מודל נוסף לדואופול הוא דואופול סטקלברג, שבו יש פירמה מובילה ופירמה מובלת: המובילה פועלת ראשונה והמובלת פועלת לאור פעולתה.

חוקים להגבלה עסקית קיימים ברוב המדינות ובמפורש אוסרות התנהגות אוליגפוליסטית כעניין של מדיניות ציבורית.

בישראל האיסור נאכף בצורה חלקית בלבד, עקב הלוביסטים הרבים שנמצאים בכנסת ודואגים לאינטרס של הדואופולים.

דורון צברי

דורון צברי (נולד ב-8 במרץ 1964 בחיפה) הוא במאי, עורך, שחקן, תסריטאי ומפיק ישראלי.

די לחכימא ברמיזא

דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא או דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא וּלְשַׁטְיָא בְּכוּרְמֵיזָא הוא ביטוי בשפה הארמית בבלית שנעשה בו שימוש גם בשפה העברית. פירושו המילולי של הביטוי הוא לחכם מספיק רמז ולשוטה אגרוף.לרוב משתמשים בביטוי בגרסתו המקוצרת די לחכימא ברמיזא או בכתיב וד"ל בראשי תיבות, והוא בא לבטא שימוש ברמז תחת אמירת דברים מפורשים.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

וורן באפט

וורן באפט (באנגלית: Warren Buffett; נולד ב-30 באוגוסט 1930) הוא איל הון אמריקאי המתמחה בהשקעות ונחשב למשקיע הפרטי הגדול ביותר בעולם. עומד בראש חברת ההחזקות ברקשייר האת'וויי. נכון למרץ 2019 הוא מדורג במקום השלישי בטבלת האנשים העשירים ביותר בעולם, עם הון אישי הנאמד בכ-82 וחצי מיליארד דולר. הוא הבטיח לתרום 99% מהונו במהלך חייו.

הווארד גראהם באפט הוא בנו האמצעי.

ישקר

ישקר בע"מ היא חברה הפעילה בישראל ובמקומות אחרים בעולם, בבעלות חברת ברקשייר האת'וויי האמריקאית. בבעלות ישקר מספר מפעלים. נשיא החברה ומייסדה הוא סטף ורטהיימר, מנכ"ל החברה ויושב ראש מועצת המנהלים של קבוצת IMC מאז 1985 הוא יעקב הרפז.

מפעלה הראשי של החברה ומשרדיה נמצאים באזור התעשייה תפן, שבסמוך לכפר ורדים, ובנוסף ל"ישקר" שני מפעלים נוספים בצפון, באזור תעשייה דלתון, ובאזור התעשייה הצפוני בקריית שמונה (גן תעשייה תל-חי).

ישקר היא אחת החברות המובילות בעולם בייצור כלי חיתוך ממתכת קשה (מתק"ש), שנייה רק ל־Sandvik השוודית, המיועדים לתעשיית העיבוד השבבי ולייצור מוצרי מתכת מתקדמים. בין מגוון מוצריה ניתן למצוא בין היתר כלים ושימות למחרטות וכרסומות.

ישקר וחברות־הבת שלה מעסיקות אלפי עובדים במפעליה בישראל ובעולם.

לב לבייב

לב (לוי) לֶבַיֶיב (נולד בכ"ב באב תשט"ז, 30 ביולי 1956) הוא איש עסקים ועומד בראשות איגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים ובראשות הקונגרס העולמי של יהודי בוכרה. לשעבר גם יו"ר לשכת המסחר והתעשייה רוסיה-ישראל-חבר המדינות. היה יו"ר קבוצת אפריקה ישראל להשקעות בין השנים 1997-2018. לבייב התגורר בישראל 36 שנים מ-1971 עד 2007 אז עבר להתגורר בלונדון ומשנת 2017 מתגורר ברוסיה.

מגש הכסף (סדרת טלוויזיה)

מגש הכסף היא סדרת טלוויזיה דוקומנטרית זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה על המצב הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל שנוצרה על ידי דורון צברי ואמיר בן-דוד בשנת 2015. הסדרה מורכבת משלושה פרקים: הפרק הראשון מועבר על ידי גיא רולניק, הפרק השני על ידי ירון זליכה והפרק השלישי על ידי דני גוטווין. הסדרה שודרה בערוץ 8.

על פי רולניק, תוך שבועיים מעלייתה לשידור, נחשפו יותר ממיליון איש לסדרה ולסרטונים קצרים מתוכה שהופצו ויראלית באינטרנט.

מנואל טרכטנברג

פרופ' מנואל טְרַכְטֶנְברג (בספרדית: Manuel Trajtenberg; נולד ב-21 בספטמבר 1950) הוא פוליטקאי ישראלי יליד ארגנטינה, שכיהן כחבר בכנסת העשרים מטעם רשימת המחנה הציוני, כלכלן ישראלי, ולשעבר יושב ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. באוגוסט 2011 מונה לעמוד בראש ועדת טרכטנברג.

סמי פרץ

סמי פרץ (נולד ב-9 באוקטובר 1966) הוא עיתונאי ישראלי. שימש כעורך הראשי של עיתון ואתר "דה מרקר"

ענת אדמתי

ענת רות אדמתי (באנגלית: Anat R. Admati; נולדה ב-1950) היא פרופסור למימון וכלכלה באוניברסיטת סטנפורד.

ריכוזיות כלכלית

ריכוזיות כלכלית היא המידה בה נתח שוק נמצא בידיים מועטות. את רמת הריכוזיות הכלכלית במשק ניתן לבחון לפי ענפים או לפי המשק כולו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.