גזענות

גִּזְעָנוּת היא עמדה שלפיה בקרב בני אדם מתקיים קשר הכרחי בין מוצאם לבין תכונות אופי מסוימות, או לעיתים גם כישורים שכליים, כך שהיחיד אינו נשפט על פי ייחודו האישי אלא על פי השתייכותו לקבוצה בלבד. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של בני קבוצה אחת על בני הקבוצה האחרת[1].

על פי חוק העונשין הישראלי, גזענות מוגדרת כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.

התאוריות הראשונות שהוכתרו בכינוי 'גזענות' מקורן במאה ה-19 והן התייחסו לקבוצות הנבדלות במוצאן הביולוגי בלבד, אולם עם הזמן התרחבה הגדרה זו ונהוג לכלול בה גם הבחנות על בסיס לאומי[2], ניתן להרחיב זאת גם להבחנה על פי תכונות אחרות, כדוגמת מגדר, נטייה מינית, דת וכדומה[3].

דוגמאות מובהקות לגזענות ממוסדת הן תורת הגזע הנאצית ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

מהות הגזענות

במשמעותה הרווחת, מגדירה הגזענות התייחסות שלילית (שנאה, אפליה) לבני אדם, בגלל מוצאם האתני או צבע עורם. גזענות כזו נחשבת לסותרת את זכויות האדם (בדומה לאפליה מטעמי מין, נטייה מינית, זהות מינית, גיל ומראה חיצוני), והיא פסולה על פי חוק במדינות רבות. בעבר, מדינות שונות נשאו את דגל הגזענות, אך כיום הפך המונח למציין תופעה שלילית ולמילת גנאי בכל העולם.

יש הסוברים כי הבחנה בין גזעים בקרב בני אדם כשלעצמה אינה גזענות, וכי רק שימוש בהבחנה שכזו כדי לקבוע שגזע אחד עליון או נחות מגזע אחר לצורך אפליית הגזע ה"נחות" - הוא מעשה גזעני. אחרים, לעומתם, טוענים שעצם חלוקת בני אדם לגזעים היא תוצאה של הבניה חברתית וביטוי לגזענות[4]. יש המוצאים תימוכין לטענה בכך שגזעים טהורים אינם קיימים מבחינה ביולוגית[5].

העדפה מתקנת אינה נחשבת בדרך כלל כגזענות. הסיבה לכך היא שההעדפה המתקנת הונהגה על מנת לתקן פערים היסטוריים, שנוצרו, לפי הגורם המתעדף, בשל אפליה של קבוצת בני אדם בעבר. בישראל, בית המשפט מחיל מבחן, אשר בוחן את תוצאות המקרה ובוחן שוויון מהותי על פני שוויון פורמלי - כך אי-שוויון ואפליה לכאורה בשלב ראשון, אשר מטרתו צמצום פערים ויצירת שוויון מהותי בשלב שני, מקובל כיום בישראל וברוב המדינות המערביות. עם זאת, יש המתנגדים ל"העדפה מתקנת" של קבוצה גזעית (ורואים גם בה אפליה גזעית) בטענה שכמוה כאפליית בני הקבוצות הגזעיות האחרות, וכדי לבטל תוצאות אפליה מן העבר ניתן להשתמש בכלים אחרים, שאינם קשורים בקטגוריית גזע.

על אף שההגדרה של גזענות מתייחסת אך ורק לאפליה על בסיס מוצא גזעי, צבע עור וכדומה, ביום-יום משמש המושג "גזענות" גם לתיאור סוגי אפליה אחרים, כגון שוביניזם, הומופוביה וכדומה.

תופעות של גזענות

לעיתים קרובות תופעות גזענות הן תוצר לוואי של מאבקים בין תרבותיים. במקרים נפוצים עימות על רקע תרבותי, או אף על רקע כלכלי, מלווה ביצירת תודעה כי מקור ההבדלים התרבותיים בתכונות "מוחלטות" של הגזעים, ולא בנטיות ארעיות, ניתנות לשינוי. לדוגמה, כאשר מתקיים עימות על רקע תרבותי בו לבני קבוצה מסוימת נטייה סטטיסטית למצב כלכלי ירוד ולפשיעה, אזי אלו הופכים בתודעת העמים האחרים לתכונות בלתי נפרדות של בני אותו העם, ובכך למעשה מתפתחת הגזענות.[דרוש מקור]

הגזענות עשויה להיות תופעה מצומצמת, המשויכת לסכסוך מקומי או תופעה נרחבת היוצרת תודעה גזענית אוניברסלית ומקיפה. במקרה האחרון, מזוהים בני עם מסוים עם מספר תכונות על ידי מספר גדול של בני אדם במקומות שונים, ולאו דווקא על-יד בני עם מסוים אחר ובמקום מסוים. לעיתים קיים שילוב בין שתי צורות הגזענות, כאשר בסכסוכים מקומיים נעשה שימוש בגזענות אוניברסלית על מנת "להסביר" את סיבות הסכסוך ואף ללבותו, או כאשר גזענות מקומית משמשת "הוכחה" עבור תופעות גזענות אוניברסליות.[דרוש מקור]

היסטוריה

אנשים ערכו הבחנה על בסיס תכונות קבוצתיות מתקופות קדומות של ההיסטוריה. בזמן המודרני תורות גזעניות, שהובילו לאפליה גזעית ולגזענות, החלו להתפתח באמצע מאה ה-19.

הפרסום הראשון של הטפה גזענית מסודרת ומנומקת מיוחס לספר מסה על אי השוויון בין גזעי האדם שיצא לאור בפריז בשנת 1853. הסופר, ארתור דה גובינו, היה דיפלומט צרפתי, פעיל של התנועה המלוכנית בצרפת. בספרו זה, חילק דה גובינו את המין האנושי לגזעים ולתת הגזעים, כשהנעלה מכולם לשיטתו הוא הגזע הארי, המצוי, לדעת הסופר, בעיקר בצפון צרפת. יתר עמי אירופה, לא היו לדעת דה גובינו בני גזע ארי טהור, אלא בני תת-גזעים לבנים נחותים יותר כמו סלאבים ויהודים, או תוצר של נישואי תערובת בין האריים לתת גזעים אלו.

תופעת הגזענות המפורסמת ביותר, שהפכה לסמל הקיצוני המקובל של תופעת הגזענות, היא תורת הגזע אשר התפתחה בעולם המודרני. תורה זו היוותה בסיס אידאולוגי לגרמניה הנאצית, ולפעולותיה אשר נחשבות לבלתי מוסריות באופן מוחלט. גרמניה הנאצית הובילה ל"פתרון הסופי" שבמהלכו נרצחו כ-6 מיליון יהודים, ומיליוני צוענים ובני עמים אחרים שתורת הגזע הגדירה אותם כנחותים מבחינה גזעית.

מלבד דוגמה קיצונית זו, ניתן להבחין בתופעות של גזענות בעבר ובהווה. לאור משקלם הרב של עמי אירופה בעיצוב ההיסטוריה האנושית, התייחס לעיתים האדם הלבן באופן גזעני כלפי מה שתפס כגזעים אחרים (שמיים, שחורים, אסיאתיים, סלאבים ועוד), וראה את עצמו כגזע עליון. גם כיום, תנועת גאווה לבנה העולמית מעודדת גאווה של האדם הלבן על רקע השתייכותו זו. גם תנועת הקו קלוקס קלאן בדרום ארצות הברית שונאת בעיקר כל מי שאיננו לבן עור.

תפישות נוספות של גזענות

לצד גילויי הגזענות המסורתית, קיימים חוקרים המגדירים שלושה טיפוסי התנהגות חדשים כגזענות, כאשר המשותף להם הוא דחיית הגזענות המסורתית בצורתה הישנה.[דרוש מקור] השלושה הם:

  • גזענות סימבולית (symbolic racism) - הנפוצה בדרך כלל בקרב שמרנים. היא כוללת אמונה שקבוצות בנות גזעים אחרים פוגעות בערכיהם המסורתיים, אך הם נמנעים מלהחצין עמדות אלו מכיוון שהם מודעים לכך שהדבר נוגד את הנורמות המקובלות בחברה. גזענות סימבולית תבוא לידי ביטוי על ידי הצגת המחשבות והפעולות הגזעניות כנובעות מהגנה על ערכי המסורת. לדוגמה, הגזען הסימבולי יתנגד להעלאת הסכום של קצבאות הילדים (כשהמוטבים העיקריים הם קבוצות מיעוט) בטענה כי מקבלי הקצבאות לא עשו דבר המגיע להם (אין הדבר אומר שכל מי שמתנגד להעלאת הקצבאות הוא גזען. אלא רק מי שמשתמש בנימוקים של צדק כמסווה לשיקולים גזעניים). או, לדוגמה, הסקסיסט יתנגד ליציאתה של האישה לעבודה, בטענה כי הדבר יפגע במשפחה שלה.
  • גזענות אברסיבית (aversive racism) - בדרך כלל בקרב ליברלים בדעותיהם. במסגרת זו, נטען למשל כי "לבנים" רבים בארצות הברית עדיין מחזיקים בסטריאוטיפים ודעות קדומות (אמנם מופחתים מבעבר) כנגד אמריקאים-אפריקאים, אך אינם חשים בנוח עם זה, כיוון שהדבר מתנגש עם הדימוי העצמי הליברלי שלהם. לכן, על אף אי הנוחות והפחד שהם חשים אל מול ה"שחורים", הם תומכים בשוויון ולעיתים אף באפליה מתקנת. אמנם במצבים מסוימים, כשהדבר מתאפשר מבחינה חברתית, הם יתירו לעצמם להביע עמדות גזעניות.

גזענות של ציפיות נמוכות

יש הטוענים שהתפתחו סוגים חדשים של גזענות: "גזענות של ציפיות נמוכות"[6]. גזענות זו מתבטאת בכך שאדם או קבוצה מסוימת זוכים להקלה בשיפוט כלפיהם, או שיש מהם ציפיות נמוכות (בתחומי המוסר, התרבות וכו'), רק בגלל הגזע שלהם. הפובליציסט הערבי-ישראלי סלמאן מצאלחה האשים את פעילי השמאל הרדיקלי המתמקדים בישראל ומתעלמים מהטבח שמבצע בשאר אסד באזרחי סוריה בשל ״גזענות של ציפיות נמוכות״, משום שהם נותנים לערבים "פטור" מכללי מוסר אוניברסליים החלים על מדינות המערב הדמוקרטיות, דבר שפוגע בסופו של דבר בערבים עצמם[7]. העיתונאי קלמן ליבסקינד הסביר את היחס הסלחני לכאורה של השמאל והתקשורת לאלימות הערבית והמהומות של ערביי ישראל בגזענות של ציפיות נמוכות[8].

המשורר האמריקני א. א. קאמינגס (E.E Cummings) תמצת את גישת הגזענות של ציפיות נמוכות במימרה הבאה: "חיבה למישהו מפני שהוא שחור מעליבה ממש כמו סלידה ממישהו מפני שאינו לבן"[9].

התנגדויות לגזענות

Anti-racist-rally-Sydney-2005-Dec-18.jpeg
הפגנה נגד גזענות בעיר סידני

התנגדות עמוקה לגזענות נובעת בימינו מהתפיסה של זכויות אדם, בנימוק שזכותו של כל אדם להישפט על פי תכונותיו האינדיבדואליות, ולא רק על פי רקע מוצאו. על פי תפיסה זו הגזענות גורמת להשפלת היחיד, היא בעייתית מבחינה מוסרית, ויש בה גם טעות קוגניטיבית, מכיוון שבכל הקבוצות ניתן למצוא מגוון של טיפוסי אישיות ומאפיינים שאינם כוללים את כל בני הקבוצה. מדובר אפוא בחשיבה סטריאוטיפית שמתעלמת מהשונות האנושית הקיימת בכל קבוצה.

איסורים על גזענות מעוגנים ב"אמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל צורות האפליה הגזעית" שנוסחה ב-1966. סעיף 1 לאמנה מגדיר "גזענות" באופן הבא:

כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה, המיוסדת על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתן או תוצאתן יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Robert Miles, "Racism" in Dictionary of Race and Ethnic Relations. edited by Ellis Cashmore. 4th ed. (London and New York: Rutledge, 1996) 308-11; Encyclopædia Britannica Online, s. v. "racism", accessed April 22, 2013, http://www.britannica.com/EBchecked/topic/488187/racism.; Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118
  2. ^ ראו הצהרת זכויות האדם של האומות המאוחדות (באנגלית)
  3. ^ אלבר ממי, הגזענות, 1998; קלוד לוי-שטראוס, "גזע, היסטוריה ותרבות", בתוך כתב העת "Ethics", ‏1996 (באנגלית) ועוד
  4. ^ ראו, למשל, Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118.
  5. ^ לפי גילוי דעת של האגודה האמריקאית של אנתרופולוגים פיזיים, "גזעים טהורים, במובן של אוכלוסיות הומוגניות מבחינה גנטית, אינם קיימים במין האנושי בימינו וגם אין הוכחה כי הם התקיימו אי פעם בעבר"
  6. ^ אלכסנדר יעקובסוןפצעי ישו והציונים, באתר הארץ, 31 במאי 2009
  7. ^ סלמאן מצאלחההגזענות של הפעילים, באתר הארץ, 17 באפריל 2012.
  8. ^ קלמן ליבסקינד, הערבים מעולם לא הזדקקו להצדקות כדי לרצוח יהודים, מעריב סופהשבוע, 14 בנובמבר 2014.
  9. ^ משרד החינוך, "לומדים זכויות" - גזענות - יחידה ראשונה
  10. ^ אריאנה מלמדאני קוראת את הספר הזה ולבי נחמץ, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2015
אנטישמיות

אַנְטִישֵׁמִיּוּת היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים או שנאת ישראל. הפירוש המילולי של המונח הוא "נגד השֵמִיִים", דהיינו שנאת כל בני הגזע השֵּׁמִי, אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים (על שמו של שם בן נח, על פי ההיסטוריוגרפיה המקראית). בפועל, המושג אנטישמיות משמש לציון שנאת יהודים בלבד, והוא מעולם לא שימש לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים.

הסיבות לאנטישמיות במהלך ההיסטוריה הן רבות, ובהן: שנאה על רקע דתי, שנאה על רקע כלכלי-חברתי, שנאה על רקע תרבותי ושנאה על רקע גזעני. בהיסטוריוגרפיה נהוג לחלק את האנטישמיות לאנטישמיות מסורתית ולאנטישמיות מודרנית, כאשר האנטישמיות המודרנית נבנתה כקומה נוספת מעל לאנטישמיות המסורתית, עם מאפיינים ייחודיים משלה.

סקרים מקיפים מראים כי בשנת 2014, אחד מתוך כל ארבעה מבוגרים בעולם מחזיק בדעות אנטישמיות כגון "היהודים אשמים ברוב מלחמות העולם". (מחצית מהנשאלים לא שמעו מעולם על השואה).

אפליה

אפליה (מכונה גם אפליה פסולה) היא מונח סוציולוגי המציין הבדלה בין קבוצות חברתיות שונות, קטגוריות חברתיות או פרטים שונים, הבדלה המעניקה לקבוצה, קטגוריה או פרט מסוימים יתרונות או חסרונות יחסיים בהתייחסות אליהם, מבלי שתהיה הצדקה עניינית לכך.

אפליה עשויה להיות על בסיסים שונים (מגדר, גזע, לאום, דת, גיל ועוד) וליתרונות או לחסרונות הנובעים ממנה עשויים להיות ביטויים שונים (כלכליים, פוליטיים וכו'). אפליה עשויה להיות מכוונת (כלומר, בסיס האפליה הוא המניע הישיר לאפליה) או עקיפה (כלומר, בסיס האפליה משפיע על גורם מתווך, שהוא המניע הישיר לאפליה). אפליה על בסיס גזעי קרויה גזענות.

בין בני אדם קיימת שוֹנוּת, ולא כל התייחסות לשונות זו, במעשה אנושי שאינו מביע שוויון מוחלט, היא בגדר אפליה, משום שבמקרים רבים ההבחנה מוצדקת. כאשר יצרן שמלות, למשל, מבקש דווקא אישה לדוגמנות של מוצריו, אין בכך כל אפליה.

אפליה נוצרת בהקשרים אחדים:

הבחנה לא צודקת, כלומר - הבחנה שאינה מתבססת על שוני ענייני המצדיק הבחנה זו, ובכך פוגעת ביכולת האדם להתפתח ולמצות את הפוטנציאל הגלום בו.דוגמה: דיכוי שחורים על ידי לבנים המונע מהם לרכוש השכלה, תרבות ומיומנויות הוא הבחנה לא צודקת, כלומר אפליה.הבחנה בין קבוצות או פרטים על בסיס מאפיינים הסותרים את דפוס ההתנהגות המצופה מיוצר האפליה.דוגמה: מורה, המצופה לתמוך בתלמידיו על בסיס צורכיהם הלימודיים, יחשב למפלה אם יתמוך יותר בתלמיד על בסיס חיבור רגשי אליו. או על בסיס צבע עור וגזעשני מובנים אלו נחשבים ברוב המקרים ללא לגיטימיים בחברה, אך ההתייחסות אליהם היא סובייקטיבית ותלוית הקשר תרבותי. הגדרת האפליה כבלתי צודקת מקשרת אותה למוסר הנהוג בתרבות, והגדרתה כחריגה מההתנהגות המצופה, מקשרת אותה עם הנורמות והחוקים הנהוגים בה.

דוגמה: לרוב, פקיד אשר מבחין בין לקוחות שונים שלא על-פי נוהלי הארגון אליו הוא משתייך, נחשב בתרבות אליה הוא משתייך למפלה, אך אם יפורסם בעיתונות כי פקיד גילה יחס מועדף למעוטי יכולת, ייתכן שלא ייחשב לכזה (אם כי הפסוק "לא תהדר דל בריבו", המתייחס למשפט צדק, דורש להימנע גם מהעדפת הדל).

אפרטהייד

אָפַּרְטְהַיְידּ (מאפריקאנס: Apartheid - הפרדה) הוא שמה של מדיניות ההפרדה הגזעית שהונהגה על ידי המיעוט הלבן בדרום אפריקה משנת 1948 ועד שנת 1994. מדיניות זו הייתה גזענית והושתתה על עקרונות של הפרדה גזעית בין לבנים, שחורים וצבעונים (בני תערובת), ומתן זכויות יתר לבני המיעוט הלבן.

מדיניות האפרטהייד ספגה גינויים הולכים וגוברים מצד הקהילה הבינלאומית החל משנות ה-60, תהליך שהביא בהדרגה לנידויה של דרום אפריקה ממשפחת העמים ולהטלת סנקציות נגדה. אלה, בשילוב תסיסה פנימית חריפה מצד ארגוני התנגדות לאפרטהייד, הביאו בסופו של דבר לקריסת משטר האפרטהייד לאחר ארבעה עשורים, בתהליך שבוצע בדרכי שלום ותוך העברה מסודרת של השלטון לידי הרוב השחור בבחירות דמוקרטיות.

גזענות בישראל

בישראל קיים מערך חוקים נגד אפליה על רקע גזע ונגד גזענות והסתה לגזענות, הן מצד הממשל והן מצד פרטים וגופים אחרים. ממשלת ישראל וקבוצות וארגונים שונים בישראל נאבקים בגזענות, וישראל היא מדינה שותפה לאמנה בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית וחתומה על האמנה נגד אפליה בחינוך. עם זאת, כמו בכל העולם, גם בישראל ישנם גילויי גזענות, החל מאי קבלה למקומות עבודה ולמוסדות על רקע מוצא, התבטאויות גזעניות ועד למקרים אלימים של פגיעה ברכוש ובנפש. אירועים אלו משקפים את המתחים הקיימים בחברה הישראלית.

על פי סמי סמוחה, ההגדרות הליברליות של גזענות זו אינן מתאימות לחברות שסועות באופן עמוק, כמו בישראל, שהמוצא האתני משמש בהן בסיס לקשר בין בני המיעוט לבני הרוב. כך למשל, על פי ההגדרה הליברלית, סירוב להינשא לבן זוג מן העדה האחרת ייחשב לגזענות, אך נישואי פנים הם נורמה בחברות שבהן המיעוט אינו מיעוט נטמע. על פי התפישה הליברלית, אי אמון בבני המיעוט ופיקוח עליהם ייחשבו כגזענות, גם אם המצב האובייקטיבי מחייב חשדנות והשגחה - למשל, אם המיעוט שייך במוצאו לאויב ויש מהם המבצעים עבירות ביטחוניות. על פי סמוחה, דוגמאות אלה מראות שההגדרות הליברליות אינן מתאימות לחברות שסועות באופן עמוק. על כן יש לאמץ הגדרה מצומצמת יותר לגזענות, רק כנגד מידה מוגזמת של יחס שלילי, אך עם זאת קשה לקבוע מהי מידה מוגזמת.בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ כנגד השדרן גבי גזית שהשמיע ביטויים בוטים נגד חרדים ומתנחלים קבע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שקבוצות אלו אינן כלולות בלשון החוק כיון שאינן מהוות קבוצה מבחינת "גזע" או "מוצא אתני".

דעה קדומה

דעה קדומה היא עמדה נלמדת, לרוב שלילית, כלפי מושא מטרה כלשהו, עוד בטרם התקיימה עמו אינטראקציה חברתית, כל זאת על סמך השתייכותו החברתית של הפרט. בעוד שסטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והדבקת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה איתה האדם בא במגע, דעות קדומות נוגעות ליסוד הנפשי שבחוויה זו. מדובר, לרוב, ברגשות שליליים כלפי קבוצה חברתית וכל מי שחבר בה.

ההגדרה הקלאסית של "דעה קדומה" מקורה בעבודתו של גורדון אולפורט, "טבעה של דעה קדומה", משנת 1954. לפי גורדון, יש לדעה קדומה שני מרכיבים, יחס ואמונה, והיא באה לידי ביטוי ברמות הולכות וגדלות של אינטנסיביות; הוצאת דיבה, הימנעות, אפליה, אלימות והרס פיזיים, (ראו סולם אולפורט).

האדם הלבן

האדם הלבן הוא מונח תלוי הקשר חברתי ותרבותי, המתאר קטגוריה חברתית או סיווג של בני האדם, המתבסס על מאפיינים חיצוניים כמו צבע עור בהיר. זאת בדומה לקטגוריות אחרות, כגון "שחורים" או "צבעונים" (קבוצה המכילה שחורים ושחומים ביחד). יש התומכים בהנחה, שאינה מדויקת[דרוש מקור][מפני ש...], כי צבע העור משקף את המרחק הגניאולוגי שבין בני-האדם, ואף משתמשים בסיווג זה למטרות גזעניות.

הגדרת קבוצת המשתייכים לקטגוריה 'האדם הלבן' תלויה באלה המגדירים אותה ומשתנה ממקום למקום ומזמן לזמן, בהתאם להקשר החברתי והתרבותי, ובדרך כלל נחשבה לתקינה פוליטית.

המונח מתייחס כביכול רק לצבע עורו של האדם אך למעשה מגדיר גם למאפיינים חיצוניים אחרים, כגון צורת עיניו ושפתיו, וגם אלו מהווים רק סמלים חיצוניים למוצאו מאירופה וממערב אסיה, להיותו צאצא של קולוניאליסטים (מתיישבים) שהגיעו מיבשת זו או להשתייכותו לפלח האוכלוסייה המהווה את הרוב באמריקה הצפונית.

האדם השחור

שחורים הוא מונח נפוץ בארצות המערב לאנשים בעלי צבע עור חום כהה.

בארצות הברית נעשה שימוש בכינוי שחור (black) לצד אמריקאים-אפריקאים ה"שחורים" החיים בארצות הברית. בישראל היה מקובל בעבר הכינוי כושים, שהיא מילה שמקורה בתנ"ך לציון אנשים מממלכת כוש שלפי הפירוש המקובל שכנה בסודאן של ימינו, אולם, בהשפעה עקיפה של אי תקינותו הפוליטית של הביטוי "ניגר" בארצות הברית הפך גם הכינוי "כושי" בהדרגה לבלתי תקין פוליטית בישראל במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, ומסוף שנות ה-90 ואילך הוא נחשב ביטוי של גזענות.בישראל שימש הביטוי "שחורים" לעיתים גם ככינוי (בדרך כלל, כינוי גנאי) לבני עדות המזרח וליוצאי אתיופיה. היו שהשתמשו גם בתרגום היידישאי של המילה - "שווארצע". כיום משמש הביטוי לעיתים קרובות במשמעות אחרת, ככינוי לציבור החרדי, בשל הלבוש האופייני.

הגזע הארי

הגזע הארי הוא מושג שהתפתח בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 במסגרת מחקרים בבלשנות היסטורית ואתנוגרפיה של העמים (בין השאר בעקבות התאוריה הנורדית ובמקביל לה), ובעקבות שורה של תגליות לשוניות שזיהו כי מרבית השפות האירופיות קשורות ללשונות מאזור פרס והודו (השפות ההודו-אירופיות). לפי רעיון זה, הדמיון בשפות מצביע על גזע קדום שממנו התפתחו העמים האירופים לאחר שבני הגזע הזה פלשו לאירופה. כיום הוכח כי תאוריה זו הייתה שגויה וכי השפות ההודו-אירופאיות לא התפתחו מהפרסית העתיקה, אלא כי כולן (כולל הפרסית העתיקה) התפתחו מהשפה הפרוטו-הודו-אירופאית . כיום המושג "ארי" משמש לתיאור קבוצות עמים שהם מצאצאי העמים הקדומים דוברי השפות הפרסיות.

בעוד שבמקור מושג זה נועד לתאר סיווג אתני-לשוני נייטרלי, הרי שהאידאולוגיה הנאצית והנאו-נאציזם, השתמשו בתאוריות הלשוניות לטיעונים בדבר עליונות לבנה בכלל ועליונות "הגזע הארי" בפרט.

החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם

החלטה 3379 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות אשר נתקבלה ב-10 בנובמבר 1975 קובעת כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". ב-16 בדצמבר 1991 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה מנוגדת (מס' 4686) שבה היא מודיעה כי היא חוזרת בה מן ההשוואה.

הפרדה גזעית

הפרדה גזעית היא הפרדה בין בני אדם על בסיס גזעי. ההפרדה יכולה להתבטא בכניסה למסעדות, מערכות חינוך, אולמות קולנוע, בתי חולים, מקומות מגורים ועוד. כיום הפרדה גזעית אינה פעולה חוקית במרבית מדינות העולם, אך היא יכולה להתקיים באמצעות נורמות חברתיות.

הפרדה גזעית יכולה להתבצע באמצעים שונים, החל מאפליה בקבלה לעבודה או בהשכרת ומכירת דירות לאנשים מגזע מסוים, ועד להפרדה גזעית המעוגנת בחוק. בארצות הברית, הפרדה גזעית הייתה מעוגנת בחוק, ואחת הדוגמאות לכך היא חוקים כנגד נישואים בין-גזעיים. חוקים כנגד הפרדה גזעית חוקקו בארצות הברית במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

רק ב-1967 בוטלו סופית במדינות רבות בארצות הברית כל החוקים שנותרו עד אז נגד נישואים בין-גזעיים של לבנים עם צבעוניים (אפריקאים או אינדיאנים).

הפרדה גזעית מספקת אמצעי לשימור היתרון הכלכלי והמעמד החברתי הגבוה של הקבוצה הפוליטית השלטת, ובתקופה המודרנית שיטה זו הונהגה בעיקר על ידי האדם הלבן כלפי אנשים בעלי צבע עור כהה.

חוקי נירנברג

חוקי נירנברג היו חוקי גזע בימי שלטון גרמניה הנאצית, אשר הגדירו מיהו אזרח גרמני ("בעלי דם גרמני או קרוב לו"). חוקים אלו נוסחו בכנס ועידת המפלגה הנאצית השנתי בעיר נירנברג, ב־15 בספטמבר 1935, ומטרתם הייתה לשלול זכויות אזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו מכיוון שאיננו ממוצא ארי. ב־14 בנובמבר אותה שנה פורט החוק הבסיסי, וכוּון ספציפית נגד היהודים. ב-3 בינואר 1936 הורחבה תחולת החוקים כך שיכללו גם את הצוענים שבשטח הרייך.

כושי

כושי היא מילה שמקורה בתנ"ך, שמתייחסת לאדם (לרוב ממוצא אפריקאי) בעל צבע עור כהה ביותר (קרוב לשחור). החל בעשורים האחרונים של המאה ה-20 נחשבת מילה זו למילת גנאי גזענית, או לפחות לבלתי תקינה פוליטית. ההטעמה התקנית של המילה היא במלרע, אך דוברי עברית ישראלית הוגים אותה, בדרך כלל, במלעיל.

כך

כך הייתה תנועה ימנית רדיקלית ישראלית שהוקמה על ידי הרב מאיר כהנא. עמדתה המוצהרת הייתה שארץ ישראל שייכת רק ליהודים באשר הם, ומי שאינם יהודים יכולים לחיות בה בכפוף לתנאי היהודים. לערביי ארץ ישראל היא הציעה תושבות ארעית ובכפיפות לשיקולים ביטחוניים, או לחלופין, טרנספר ופיצוי על רכושם שייקח בחשבון גזל רכוש יהודי בידי ארצות ערב. המפלגה נבחרה לכנסת ה-11 בשנת 1984, אך ב-1988 נפסלה מלהתמודד בבחירות, לאחר שהוכנסו תיקונים לחוק יסוד: הכנסת וחוק הבחירות לכנסת המונעים מרשימות המסיתות לגזענות להתמודד. ב-1994 הוכרזה התנועה על ידי ממשלת ישראל כארגון טרור, והיא כלולה גם ברשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית, האיחוד האירופי וקנדה.

נאו-נאציזם

נאו-נאציזם (Neo-Nazism) הוא מונח המתייחס בהגדרתו המצומצמת לכל אדם או תנועה חברתית או פוליטית המעוניינת להחיות את הנאציזם, בעיקר לכאלו המעוניינות להגשים את חזון הרייך הרביעי שלכאורה יקום אחרי נפילת הרייך השלישי. בהגדרה המורחבת המונח מתייחס לכל אדם או קבוצה בעלת עמדות פשיסטיות אשר תומכות ומעודדות גזענות, לאומנות לבנה, אנטישמיות, הכחשת השואה, שנאה ואלימות כלפי אנשים שאינם לבנים.

סרט דרמה

סרט דרמה (או סרט דרמטי או דרמה קולנועית) הוא סוגה קולנועית (ז'אנר קולנועי) אשר מתמקדת בפיתוח מעמיק של דמויות ריאליסטיות המתמודדות עם נושאים רגשיים. סרט קולנוע דרמטי משתייך לסוגה הרחבה ביותר בקולנוע, הכוללת תתי-סוגה רבים, כגון: דרמה רומנטית, דרמת ספורט, דרמה תקופתית, דרמת חוק ודרמת פשע. בין הנושאים שסרט דרמטי עשוי לעסוק בהם: אלימות כלפי נשים, אלכוהוליזם, גזענות, התמכרות לסמים, מעמד חברתי, עוני, שחיתות שלטונית.

חלק משמעותי מהופעותיהם הקולנועיות הטובות ביותר של שחקנים רבים היה בסרטים המשתייכים לסוגת הדרמה, שבה קיימת הזדמנות לשחקן למתוח את התפקיד, באופן שלא מתאפשר בסוגות אחרות. סרטי דרמה מאז ומתמיד היו מועמדים לעיתים תכופות לקבלת פרס האוסקר, במיוחד בקטגוריה של הסרט הטוב ביותר, בתדירות גבוהה משמעותית מסרטים המשתייכים לכל סוגה קולנועית אחרת.

פשע שנאה

במדעי החברה, פשע שנאה הוא פשע שמכוון כלפי הקורבנות על בסיס שנאה לקבוצה החברתית שאליה הקורבנות שייכים. בחירת הקורבנות מבוססת על הדעה הקדומה של הפושעים נגד הסטטוס החברתי, האמיתי או הנתפש, של הקורבנות. במילים אחרות, המניע העיקרי לפשע הוא שנאת קבוצה (להבדיל משנאה אישית).

קורבנות פשעי השנאה הם לרוב מיעוטים אתניים ודתיים, להט"בים ומוגבלים פיזית ונפשית. פשעי שנאה יכולים לכלול אלימות מילולית ופיזית, ונדליזם, הסתה לגזענות, ואף רצח. פשע השנאה נבדל מפשעים אחרים בגלל הקשרו החברתי המכליל, ובגלל היותו קשור לסטטוס שיוכי (להבדיל מסטטוס הישגי), ולעיתים קרובות נתפש כחמור יותר. פשע שנאה נפוץ הוא פשע על רקע גזעני.

שוביניזם

שוביניזם הוא שילוב של פטריוטיזם קיצוני ולאומנות, כמו גם אמונה בעליונות או דומיננטיות של קבוצת ההשתייכות של אדם. שוביניסט רואה עצמו כייחודי ומיוחד, בעוד האחרים נחשבים בעיניו חלשים או נחותים. בשימוש השגור בימינו, שוביניזם גברי הוא זלזול בנשים או אפלייתן לרעה, ולעיתים גם בהומוסקסואלים. על פי הסיפור, המונח נגזר משמו של ניקולא שובין (Chauvin), חייל בצבאו של נפוליאון בונפרטה, שהיה ידוע בנאמנותו הגבוהה לנפוליאון, תוך שנאת יריביו. שובן הפך לפופולרי, לאחר תיאורו הסאטירי במחזה La Cocarde Tricolore (העיטור בעל שלושת הצבעים) של האחים קוניאר (Cogniard), מ-1831. בעבר, תיאר המושג במיוחד קנאות לאומנית קיצונית, או פטריוטיזם, תוך גילוי איבה כלפי בני הלאומים אחרים, אך מאז הופעת הפמיניזם בשנות השישים והשבעים, נוספה לכינוי משמעות של עליונות המבנה המשפחתי הפטריארכלי.

שנאת זרים

שנאת זרים (או קְסֵנוֹפוביה בתעתיק אותיות מיוונית: ξενοφοβια - פחד מהזר או מהמוזר) היא יחס עוין מצד חברי קבוצה מסוימת - חברה, תרבות - אל חברי קבוצות אחרות, רק בשל היותם נבדלים. המילה קסנופוביה משמשת לתיאור פחד או סלידה מזרים. גזענות מתוארת לעיתים בכלליות כצורה של קסנופוביה, כמו גם דעות קדומות אחרות (למשל הומופוביה). המונח קסנופוב משמש לעיתים קרובות כגנאי לאדם שמתאפיין בגזענות, בדלנות ולאומנות.

שנאת זרים שכיחה מאוד, ובעבר הניחו כי זו תופעה אוניברסלית, ובכל קבוצה תהיה בכל עת עמדה שלילית לזרים. בדרך-כלל אין היא ביטוי לסטייה אצל חברים בודדים בקבוצה, אלא לעמדה המאפיינת את רוב חברי הקבוצה.

התופעה מרכזית בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית בעיקר משום שמחויבות אזרחים לערכים דמוקרטיים, ביניהם השוויון בין בני אדם אינה עולה בקנה אחד עם הנטייה להפלות ולהוקיע מיעוטים. דרושה הבנה מקיפה של התופעה על מנת לשפר את היציבות הפוליטית.

ההבדלה בין "אנחנו" ל"הם" נשענת על מגוון רחב של הבדלים המהווים בסיס לשנאה: גזע, לאום, נטייה מינית, רמת השכלה, עמדות פוליטיות, תרבות, דת מצב כלכלי ועוד.

הסבר סוציולוגי לשנאת זרים יוצא מן ההנחה, כי זוהי עמדה המושרשת בקבוצה, הנורמות של הקבוצה מגדירות כיצד יש להתייחס לזר, בן קבוצה אחרת. ההבחנה בין "אנחנו" לבין "הם" היא הבחנה יסודית בקבוצות רבות, וידועות חברות לא מעטות המצמצמות את הגדרת "בן-אדם" לחבריהן בלבד. הווה אומר, שנאת זרים אינה סימן לקשיים פסיכולוגיים, אלא להפך: הסתגלות לנורמה קבוצתית הרווחת בקבוצה.

תורת הגזע

תורת הגזע היא תאוריה המקטלגת את המין האנושי לגזעים המקיימים סדר היררכי, כך שחלק מהגזעים עליונים ביחס לאחרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.