גוש חלב

גוש חלב הייתה העיירה החשובה ביותר בגליל העליון היהודי ובירת המנהל של האזור מימי בית שני, ולאורך תקופת המשנה והתלמוד, ונזכרת רבות במקורות[1]. לפי המסורת הייתה עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. יוחנן מגוש חלב מילא תפקיד חשוב במרד הגדול נגד הרומאים בשנת 66. אחרי חורבן הבית השני נשמרה רציפות היישוב היהודי במקום עד למאה ה-19. העיר הייתה ידועה בסביבתה הפוריה אשר הניבה שמן זית משובח. כיום בנוי על שרידי העיירה הכפר הערבי ג'ש.

במקום נמצאו שרידי בית כנסת עתיק, בית קברות יהודי שכלל חצר אשר ממנו מסתעפות מערות קבורה וכותרת אבן ועליה שרידי כתובת עברית חקוקה המתוארכת בין המאה ה-11 למאה ה-15 בה נזכרת ישיבת גאון יעקב, יורשת מוסד הסנהדרין וממשיכת המסורת התורנית הארץ ישראלית לאחר שנת 425[1]. לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון שהיו בנים למשפחת גרים[2] מבני בניו של סנחריב.

Etzba hagalil
ANP Gush Halav R10370001
שרידי בית הכנסת בגוש חלב
שמעיה ואבטליון
קבר שמעיה ואבטליון בגוש חלב

על המקום

שם המקום הוא גוש חלב, בין שהכוונה היא לחֵלֶב - החלק השומני של בהמה או לחָלָב - תוצרת הפרה, השם מעיד על עושרה של העיר. יש הסבורים שמקור השם הוא בצבע הלבן של סלעי המקום. לפי המסורת כבר מימי יהושע בן-נון - המאה ה-13 לפנה"ס מצודת העיר הייתה מוקפת בחומה.[3] זאת כנראה על פי הכתוב בספר שופטים על שבט אשר, שלא הצליח לכבוש מספר ערים באזור המיוחס לו, שתיים מהן נושאות שמות הקשורים במילה חלב, ונמצאות באזור בו שכבות הקירטון בולטות:

אָשֵׁר - לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב.

חז"ל כתבו על עושרה החקלאי של העיר: (תוספתא מנחות פ"ט מ"א)

תקועה אלפא לשמן.
אבא שאול אומר: שנייה לה רגב בעבר הירדן.
רבי אלעזר בן יעקב אומר: שלישית היה לה גוש חלב בגליל.

חז"ל גם קבעו את מועד סיום אכילת זיתי שנת שביעית בכל ארץ ישראל בהתאם לסיום עונת הזיתים בגוש חלב ובמירון הסמוכה - "עד שיכלו ממרון ומגוש חלב"[4].

מקור השם

צבי אילן סבור כי מקור השם בלובן של הגבעה עליה הוא שוכן. סלעי הגבעה הם ברובם סלעי גיר, רכים ולבנים. אלה הסבורים כי שמו של הכפר בא מעושר השמן שהיה בכפר, או, שבכפר גידלו בקר שהניב שפע חלב - אין להם סימוכין במקורות[5].

בכתבי יוסף בן מתתיהו העיר מכונה גיסקלה, כנראה לפי שמה היווני שהיה (Giscala).

איזכור במשנה

במשנה במסכת ערכין נכתב שמצודת החקרא של גוש חלב, נכללה בין הערים שהיו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון. וכך נכתב במשנה: "עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה: שלוש חצרות של שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדוד, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן" (פרק ט' י'). המשמעות של היות העיר בעלת חומה היא לגבי גאולת הקרקע בשנת היובל שאינה חלה על בתים בעיר חומה. בימי בית שני נוספה לכך משמעות לגבי מועד קריאת מגילת אסתר.

סוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל, שפעלה בין השנים 18711878 בארץ ישראל, מצאו שרידי בית כנסת בראש גבעת הכפר. הם סברו כי הגבעה היא "החקרא הקדומה של גוש חלב". עליה מצויה היום כנסית מר בוטרוס. ליד הכנסייה מצויים שרידים עתיקים. לדברי תושבי הכפר, בבנין הכנסייה, שולבו שרידים רבים של בית כנסת בקירותיה[5][6].

שבחי זיתי גוש חלב

חז"ל שיבחו את הזיתים של גוש חלב. בילקוט שמעוני ובמדרש ספרי דברים דרשו על הפסוק "ושמן מחלמיש צור"[7] - אלו זיתים של גוש חלב"[8].

אגדת חז"ל נוספת המובאת בתלמוד הבבלי במסכת מנחות, ו במדרש ספרי דברים, מספרת על השפע הרב של השמן היוצא מזיתי גוש חלב.

תנו רבנן (דברים, ל"ג) "וטובל בשמן רגלו". זה חלקו של אשר, שמושך שמן כמעין.
אמרו: פעם אחת נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן. מינו להן פולמוסטוס אחד. אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו לך אצל פלוני לשדה הלז. ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך? אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי.
המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיון שהגיע לעירו, הוציאה לו שפחתו קומקמום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו. הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר "וטובל בשמן רגלו". לאחר שאכלו ושתו מדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו: כלום אתה צריך ליותר? אמר לו: הן, אלא שאין לי דמים. אמר לו: אם אתה רוצה ליקח קח, ואני אלך עמך ואטול דמיו. מדד לו שמן בשמונה עשר ריבוא. אמרו: לא הניח אותו האיש לא סוס, ולא פרד, ולא גמל, ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. כיון שהגיע לעירו יצאו אנשי עירו לקלסו. אמר להם: לא לי קלסוני, אלא לזה שבא עמי. שמדד לי שמן במאה ריבוא, והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא - לקיים מה שנאמר (משלי, י"ג, ז') יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב[9]

תולדות המקום

האיזכור ההיסטורי הראשון של העיר היא בכתבי יוסף בן מתתיהו המספר על חלקה במרד הגדול. לאחר המרד לא פסק היישוב ביהודי בגליל ויש עדויות כי היה בגוש חלב יישוב גדול וחשוב. הגאוגרף הערבי מוקדסי מספר שגודלה היה קרוב לעיר ראשית בפרובינציה וזאת על אף שלא שכנה על הדרך הראשית מטבריה לצור. לפי עדויות נוסעים ועולי רגל, הרציפות היהודית נשמרה במקום. לפי יצחק בן צבי, נשיא מדינת ישראל לשעבר וחוקר תפוצות ישראל, הייתה המשפחה המרונית הראשונה בכפר ג'ש, היא גוש חלב הנוכחית, ממוצא יהודי, ואולי היא שריד ליישוב היהודי הכפרי הקדום שבמקום[5].

יוחנן מגוש חלב

יוחנן בן לוי מגוש חלב, היה עשיר מקומי, שהיה עד "המרד הגדול" אחראי על איסוף מס התבואות מכל האזור לגוש חלב עבור השלטון הרומי. בשעה שהמלחמה נשאה אופי של מלחמה בין האוכלוסיות היהודיות והלא יהודיות השוכנות בארץ, יוחנן קיבץ אליו לוחמים מכל קצות הגליל, כארבע מאות במספר, וארגן אותם לכוח צבאי שהגן על ערי הגליל. באמצעותם הוא פשט על הערים הנכריות. כאשר הגיע לגוש חלב יוסף בן מתתיהו, אשר מונה למפקד הגליל מטעם השלטון היהודי בירושלים, יוחנן בקש ממנו כי יבנה מחדש את חומותיה של גוש חלב על מנת להגן עליה מפני הרומאיים הקרבים לגליל. יוסף בן מתתיהו סירב, ויש המפרשים את הדבר כחוסר רצון מצידו לפגוע בקיסר הרומי. סירוב זה הראה ליוחנן את אופיו האמיתי של מפקדו, לאן נתונה נאמנותו. יוחנן מכר את תבואת הקיסר והשתמש בכסף לביצור עירו, גוש חלב.

בשנת 67 החל מפקד הצבא הרומי אספסיאנוס את מסעו בגליל. עד מהרה נפלה בירתו של יוסף, יודפת ולאחריה יתר הגליל. גוש חלב הייתה האחרונה מערי הגליל אשר החזיקה מעמד, לאחר נפילת המעוזים האחרונים בידי הרומאים – גמלא והר תבור. בנו של אספסיאנוס, טיטוס נשלח אל גוש חלב, ועמו אלף רוכבים. משהגיע טיטוס אל העיר, לדברי יוסף בן מתתיהו, יוחנן ביקש ממנו שלא להתחיל במלחמה ביום השבת. טיטוס נענה לבקשה זו, ויוחנן עזב את העיר בחשכת הלילה, ועמו כמה אלפים מן הקנאים. למחרת פתחו תושבי העיר את שעריה, והסגירוה בידי טיטוס. טיטוס רדף אחרי יוחנן ואנשיו, ואף הרג רבים מהם, אך יוחנן הצליח להימלט לירושלים.

היישוב היהודי

זאב וילנאי במדריך הגליל וצבי אילן בספרו מביאים את תאורי הנוסעים על היישוב היהודי בגוש חלב:

  • שמואל בן שמשון שהיה בגליל בשנת 1210 מספר:" משם הלכנו לגוש חלב ועל פני העיר מצאנו קברי שמעיה ואבטליון ובצידם קברי הדראצר ושראצר. ועמדנו שם ועשינו פורים. ושם יש אנשים טובים בעלי חסדים, ובכל מקום בואינו שם יוצאים עמנו יותר מב' מניינים לכבודנו".
  • מהמאה ה-13 מצוי מכתב ששלחו יהודי הגליל אל יהודי מצרים ונמצא בגניזת קהיר. במכתב נזכרת עיר "גוש חלב" הקרויה גם (אלג'יש).
  • אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח היה בעיר בשנת 1320. הוא מתאר את מיקומה, כחצי שעה מצפון למירון. הוא כותב: "ואני בבואי אל ארץ הקדושה, בחסד עליון, שמעתי כי בירושלים וגוש חלב... היו קורים את המגילה בימים י"ד וט"ו אדר .[11]
  • כמה שנים לאחר מכן, כותב ר' יצחק חילו[12]: "גוש חלב רחוקה מעט מצפת. שם נמצא קהלה קדושה של יהודים עשירים, נדיבים ובעלי טובות. הם עושים מסחר גדול בשמן ויין, אשר ישלחו למרחקים. יש להם בית כנסת ישן ובית מדרש והם מחזיקים מספר רב של תלמידי חכמים. קברי שמעיה ואבטליון ישנם שם, וגם קברי אדרמלך ושראצר אבות אבותיהם, שהם בני סנחריב ושהתגיירו במקום הזה. מצבותיהם יפות ועתיקות והן מאבני גזית. גם קברים עתיקים ומערות רבות המכילות קברים עתיקים יש למצוא בגוש חלב.
  • לדעת מ. איש שלום מזכיר גם הנוסע א. רוג'ה 1629 - 1634 יישוב יהודי בגוש חלב.
  • במאות השנים האחרונות היו יהודים בכפר, אשר עסקו בחקלאות ובמסחר. באמצע המאה ה-19 היו עוד יהודים בעלי קרקע בכפר.

בשנת 1885 כמעט נרכשה אדמה באזור על ידי רבי שמואל מוהילבר עבור חובבי ציון. במהלך השנה, השקיעו עשרות יהודים מפולין כספים לרכישת חלקות בכפר. אך בסוף אותה שנה בוטלה הקנייה.[13]

רבי מאיר בעל הנס ורבי יצחק מגוש חלב

בספר יחוס הצדיקים[14] שנדפס במנטובה בשנת ה'שכ"א (1560 או 1561) נרשם לראשונה קבר חדש בגוש חלב עם אדם עלום: רבי מאיר בעל הנס, ובפרק על טבריה רשם בהרחבה על קבר התנא רבי מאיר בטבריה. שם זה "בעל הנס" התגלגל אל ספר ביידיש בשם "אליר לייא גשיכטי" (= תולדותיך לאה) ובו נתווסף תיאור קבר "רבי יצחק מגוש חלב" בגוש חלב.[15][16][17] במחקריו חשף הרב י"ל מימון שהייתה זו הפעם הראשונה בה הופיע הביטוי "בעל הנס", ובפרט בהקשר לאדם ושמו מאיר. החוקר הרב אשר ישעיה זליג מילר הראה ששמות אלו הועתקו לספר "סדר הדורות" (ובו נכתב ש"מאיר בעל נס" זה אינו מוּכָּר למחבר). הספר סדר הדורות היה בעל תפוצה גבוהה, ועמו הודפסו הגהות והערות של חוקרים לאורך הדורות, ומכאן זכה התואר "בעל הנס" לעיון רב. עם זאת, לדברי מילר, יחוס התואר "בעל הנס" לתנא רבי מאיר הופיע כבר בציטוט מכתב משנת תק"ד (סביבות 1744). תואר זה הופיע בספר מודפס לראשונה בשנת תקנ"ד (הספר כתר שם טוב, 1794~).[16]

על פי מחקרים אלו תיתכן אחת משתי אפשרויות:
א. הכינוי "רבי מאיר בעל הנס" - הוא אכן כינויו של התנא רבי מאיר, ובספר יחוס צדיקים טעו והזכירו את קברו בגוש חלב בנוסף על הקבר המיוחס לו בטבריה (אף שעל פי התלמוד רבי מאיר נפטר באסיה הקטנה)
ב. "רבי מאיר בעל הנס" הוא אדם נוסף (המזוהה עם אחד מבעלי התוספות) שאכן קבור בגוש חלב, ואינו התנא רבי מאיר.[16][17]

האתרים הקדומים

קברי שמעיה ואבטליון

סמוך לכניסה לכפר מצוי הקבר המיוחס לשמעיה ואבטליון. אבטליון היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות. חברו של שמעיה, שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.

עולי רגל כבר מימי הביניים נהגו לעלות על קברם. גם מקובלי צפת נהגו כן. האר"י הקדוש נהג לבקר בקברים. זאב וילנאי מביא בשם "עמק המלך" ושבחי האר"י הקדוש" שני סיפורים מפי תלמידיו:

  • בשנת 1572 הלך הרב להשתטח על ציון שמעיה ואבטליון.. כדי לשאול אותם רז מרזי התורה. שכן היה דרכו תמיד כל זמן שהיה מצטרך לדבר עם נביא או תנא אחד, היה הולך על קברו ומשתטח עליו בפישוט הידיים והרגלים ושם פיו על פיו"
  • ופעם אחת שהאר"י בעמדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עמו ואמר אל התלמידים: בני ! תדעו ששמעיה ואבטליון צוו לי לאמר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות...ומרוב טפשותינו לא היה דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבנו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ומרוב ענוותונו לא רצה לגלות את עצמו.

בית הכנסת העתיק

Gush Halav Synagogue Eagle 01
תבליט העיט על משקוף בית הכנסת

לרגלי הכפר, נמשך לצפון-מזרח כביש לאורך נחל גוש חלב. כביש זה מסתיים בדרך ובשביל. כעבור כמחצית ק"מ מצוי כרם זיתים ובו שרידי בית כנסת קדום. (ראו תמונה לעיל). בשנת 1905 ערכו היינריך קוהל וקרל וטצינגר חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום, במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת העתיקים שבגליל. סקירת השרידים העלתה שמדובר בבית מרובע, בעל פתח אחד, לדרום - דהיינו לכיוון ירושלים. במקום נמצא משקוף ובו תבליט עיט פרוש כנפים המחזיק מקלעת במקורו. בתוך האולם טורי עמודים מקבילים, במקביל לשלושת הקירות, כמקובל בבתי הכנסת הגליליים. על העמוד הדרומי בטור המזרחי חקוקה כתובת הקדשה בארמית: " יוסה בר נחום עבד האדן תאה לה ברכתה." ובתרגום: יוסה בן נחום שעשה זה העמוד, תהיה לו לברכה. ככל הנראה זוהי כתובת הקדשה שבאה לייחס את העמוד לתורם.

בית הכנסת בגוש חלב שונה במעט מרב בתי הכנסת הגלילים אולי זה משום שבשתי הפעמים שבית הכנסת נחפר נלקחו חלק מהאבנים. בנין בית הכנסת נבנה ככל הנראה בסוף המאה השלישית, כיוונו צפון – דרום, ובמרכזו אולם תפילה שאורכו כמעט 14 מטר ורוחבו כמעט 11 מטר, משלושת צדדיו יש מרחבים צרים וארוכים. בין המרחב המערבי לבין האולם יש פתח. במרחב זה נמצא כד חרס ובתוכו מטמון שהכיל 1943 מטבעות מהמאה הרביעית והחמישית לספירה רובם מטבעות צוריים. הפתח עשוי ממזוזות מגולפות גדולות, שעליהן מונח משקוף יוצא דופן. בצדו החיצוני הפונה לכיוון דרום יש גילוף של "קשקשים ". בחלק התחתון, מעל לראשי האנשים הנכנסים יש תבליט גבוה ויפה של נשר שעטרה את הפתח.

בשלב השני של בניין שחודש במאה ברביעית לספירה נבנתה בימה קטנה על הבימה הנזכרת. הבניין נהרס או נפגע בשנת 551.

ייתכן שאין קשר בין גוש חלב שעל ההר (שמאוחר יותר הפך לגוש חלב) לבין יישוב זה שנבנה צמוד לנחל, שכן הבדלי הגובה ביניהם גדולים, ואין ביניהם בינוי רצוף. היישוב הקרוב לנחל נהנה ממעיין קטן, שנובע מצפון מערב לו. ייתכן שהמקום היה ישוב-בת של היישוב גוש חלב והפך ליישוב עצמאי.

בית קברות

במדרון המערבי של הכפר נחשף בשנת תשל"ג (1973) בית קבורה, בנוי היטב, כאשר אבניו תואמים זה את זה. הוא מצוי בדרום חצר, אשר ממנו מסתעפים פתחים למערות קבורה. מן החצר המרוצפת באים אל אולם כניסה מקומר, וליד קירותיו בנויים ספסלי אבן. הדלת מאבן למערת הקבורה מצוי במקומו ויש בו מקום לידית מברזל ומקום לבריח. למערה כיפה מקומרת וחצובים בה עשרה כוכי-קבורה - חמישה בכל צד. על קירותיה חרותות שושנות וכן עיגולים וקווים אשר משמעותם אינה ברורה לחופרים. על הרצפה נמצאו נרות חרס ובקבוק זכוכית.

מעל אולם הכניסה מצוי חדר קטור, ללא גג ובו ארון קבורה סרקופג כפול. בארון נמצאו 15 שלדים, תכשיטים וכלים עתיקים מזכוכית, זהב וברונזה. הסגנון האדריכלי הוא מהמאות ה-2 וה-3. זמן המנחות שנמצאו - המאה ה-4.[18]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 יוסף סטפנסקי, ‏כתובת ישיבת גאון יעקב מגוש-חלב: אור חדש על יהודי הגליל העליון בימי-הביניים, קתדרה 93, ספטמבר 1999, עמ' 80-67
  2. ^ ב(ספר מלכים ב' י"ט, ל"ז) נזכרים אדרמלך ושראצר בני סנחריב מלך אשור. ולפי דברי התלמוד הבבלי (גיטין נז ע"ב)
  3. ^ ואלו הן "בָּתֵי עָרֵי חוֹמָה": שלוש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושוע בן נון. כגון: קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדוד, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן. (משנה ערכין פ"ט מ"ו)
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה ב'.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 מקור: צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל
  6. ^ אודות גילוי זה ראו גם: מכתב מהקונסול האוסטרי בצפת אל הסופר הנודע מר אליעזר רוקח ע"א התגלית מגוש חלב, התרל"א, בתוך: פנקס ירושלים (פנחס גרייבסקי), באתר HebrewBooks
  7. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק י"ג
  8. ^ מקור: ילקוט שמעוני דברים פרק ל"ב רמ"ז תתקמד, ספרי דברים, האזינו, לב.
  9. ^ רש"י שם מסביר יש מתעשר ואין כל - שנוהג בעצמו כעשיר ואין לו כלום מתרושש והון רב - ויש נוהג כעני ויש לו הון רב כגון זה שהיה עשיר גדול והוא עושה עבודת שדהו בעצמו כמו עני
  10. ^ במירון בנימין אינו מזכיר את קבר רבי שמעון בן יוחאי אלא את קברי שמאי והלל.
  11. ^ כתבנו לעיל כי בגוש חלב הייתה חומה מימי יסושע בן נון וכך נוהגים בעיירות כאלה
  12. ^ צבי אילן מעיר שיש המפקפקים במהימנותו
  13. ^ צבי אילן מוסר כי המקור לידיעה זו הוא בכתבים לתולדות חיבת ציון של דרויאנוב, בו מובאת חליפת מכתבים בנושא בין רש"י פיין וד"ר י.ל. פינסקר
  14. ^ יחוס הצדיקים פרק 'גוש חלב' (אתר כתבים עבריים)
  15. ^ חגים ומועדים הרב יהודה לייב הכהן מימון, עמוד רמ"ד
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 על סדר הדורות מקורותיו ומהדורותיו בירחון אור ישראל, טבת תשס"ט (שנת 2008 או 2009), עמוד רל"ג (אתר כתבים עבריים)
  17. ^ 17.0 17.1 מאיר בעל הנס (אתר דעת)
  18. ^ פ. וחטו וג. אדלשטיין, קדמוניות ז' תשל"ד עמ' 49 -55
בקעת קדש

בקעת קֶדֶשׁ היא בקעה קטנה בגליל העליון המזרחי, בסמוך לגבול לבנון, ברום של כ-400 מטרים מעל פני הים. רוב שטחה של הבקעה מעובד.

הבקעה תחומה במערב בהר מלכיה, בדרום בהר זמר ובהר צבי, במזרח בגבעה עליה ממוקם מושב רמות נפתלי ובצפון בגבעה עליה ממוקם קיבוץ יפתח, וחוצה אותה כביש הצפון.

בקצה המזרחי של הבקעה, מעל עמק החולה, נמצאת מצודת כ"ח, ובקצה המערבי של הבקעה, למרגלות מלכיה, נמצא תל קדש (המחולק לתל המקראי ולחורבה הרומית).

הבקעה קרויה על שם העיר הקדומה קֶדֶשׁ, ויוסף בן מתתיהו מתאר כי בימי המרד הגדול, טיטוס חנה את גייסותיו במקום לקראת כיבוש גוש חלב הסמוכה.

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

עד כה נתגלו כמאה ושלושים בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, המתוארכים לתקופות שמן המאה הראשונה לספירה ועד ימי הביניים. גילויים ארכאולוגיים חשפו קיומם של בתי כנסת בארץ עוד בתקופת הבית השני.

בבתי הכנסת העתיקים אותרו במקרים רבים רצפות פסיפס מפוארות, כתובות הקדשה בעברית, בארמית וביוונית, וכן עיטורי סמלים יהודיים, כגון מנורת שבעת הקנים, שופר, מחתה וארבעת המינים.

בתי הכנסת העתיקים אותרו ברובם באזור הגליל והגולן, שהיווה מרכז היישוב היהודי בארץ בתקופת המשנה והתלמוד, אך בתי כנסת לא מעטים אותרו גם באזור דרום הר חברון ובאזור יריחו.

ג'ש (גוש חלב)

גִ'ש (בערבית: الجش, נודע גם בשם גוש חלב כשם היישוב העברי הקדום) הוא יישוב בגליל העליון, מצפון-מערב לצפת, על כביש 89. היישוב נמצא בגובה בין 700-840 מטר מעל פני הים.

הוא קיבל מעמד של מועצה מקומית בשנת 1963 ושייך מנהלית למחוז הצפון של ישראל. ג'ש הוא היישוב דובר-הערבית היחיד בישראל שרוב תושביו הם נוצרים-מארונים, לצד מיעוט של מוסלמים.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

טחנת קמח

טחנת קמח היא מבנה או מנגנון אשר מיועד להפיק קמח על ידי טחינת דגנים.

יוחנן מגוש חלב

יוחנן מגוש חלב (שמו המלא: יוחנן בן לוי) היה ממנהיגי המרד הגדול ברומאים, במאה הראשונה לספירה. מוצאו מגוש חלב שבגליל העליון.

יער ברעם

יער ברעם הוא יער אלונים טבעי משולב עם יער מעורב נטוע המשתרע על פני שטח של כ-10,000 דונם בגליל העליון. היער תחום בצורה גסה בין היישובים הבאים: ברעם, יראון, ואביבים בצפון, כרם בן זמרה במזרח, ג'ש (גוש חלב), וצבעון בדרום ודוב"ב במערב.

בתחומי היער זורמים הנחלים צבעון, גוש חלב, ברעם, יראון, אביב ודישון. בתחומיו מתנשאים גם שני הרים בולטים: הר שפרה והר פועה.

מועצה אזורית מרום הגליל

מרום הגליל היא מועצה אזורית בגליל.

המועצה האזורית מרום הגליל משתרעת על שטח של כ-200,000 דונם. היא גובלת בצפון בגבול ישראל-לבנון, במערב במועצה אזורית מעלה יוסף, בדרום במועצה אזורית הגליל התחתון ומועצה אזורית משגב, במזרח במועצה אזורית עמק הירדן, מועצה אזורית הגליל העליון ובמועצה אזורית מבואות החרמון. שם המועצה קשור לכך שישובי המועצה נמצאים ברובם בגובה רב, על רכס הרי מירון שבגליל.

המועצה כוללת יישובים יהודיים וכן כפר דרוזי וכפר צ'רקסי.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

נחל גוש חלב

נַחַל גּוּשׁ חָלָב הוא נחל אכזב קצר בגליל העליון, שראשיתו ברום של כ-830 מטרים מעל פני הים, בסמוך לאגם דלתון, וסופו בחיבור לנחל דישון.

אפיקו של הנחל הוא בכיוון צפון מערב, והוא עובר בעמק צר למרגלות הכפר ג'ש. באפיק הנחל מצויים שרידיו של בית הכנסת קדום, שרידי טחנות קמח ומספר מעיינות.

בסמוך למעיין "עין חלב", ובין הר שפרה והר פועה, חובר הנחל לאפיקו הצר של נחל דישון. הנחל קרוי על שם העיר מתקופת בית שני ומתקופת התלמוד גוש חלב, אשר שכנה במקום.

נחל דישון

נַחַל דִּישוֹן (בעבר ואדי חינדאג') הוא הגדול שבנחלי הגליל העליון המזרחי. ראשיתו במורדות המזרחיים של הר מירון, אורכו כ־26 ק"מ, ובסיומו הוא נשפך לנהר הירדן (בעבר לאגם החולה), מצפון לגשר הפקק.

שטח הניקוז של הנחל משתרע על 96 קמ"ר, והוא כולל את השטח התחום בין המורדות המזרחיים של הרי מירון - סאסא - דובב במערב, אזור גוש חלב - דלתון - עמוקה מדרום, ויראון - אביבים - דישון מצפון. שטח הניקוז של הנחל תחום מדרום על ידי נחל מחניים ונחל ראש פינה, ומצפון על ידי נחל גרשום.

בנחל ובסביבותיו נובעים מספר מעיינות, העיקריים שבהם הם עין דישון ועין אביב.

בתקופות קדומות ניצלו תושבי האזור את מימי הנחל לשם הפעלת טחנת קמח. עד 1948 היה הנחל נחל איתן אך כיום הוא נחל אכזב, ומימי מעיינותיו נשאבים לטובת מפעל 'עין אביב' של חברת מקורות, לטובת צורכי האוכלוסייה והחקלאות באזור. בנחל תופעות גיאולגיות שונות ובאביב ובחורף זרימת המים בו מרשימה. בעקבות פיגוע אוטובוס ילדי אביבים נסלל כביש עוקף לכביש הצפון בין דובב לאביבים, המתבסס בחלקו על תוואי נחל דישון ונחל יראון, יובל של נחל דישון.

חלקים מהנחל הם שמורת טבע (שמורת נחל דישון ושמורת יער ברעם), וחלקים אחרים משמשים למרעה. חלק משטח הניקוז של הנחל (נחל קציון ונחל מרות) הוא שטח אש, שגבולותיו מגיעים עד לאפיק הנחל בחלקו התחתון.

החל מ-15 במרץ 2013 החל שחרור מי ששת המעיינות המזינים את נחל דישון ובראשם עין אביב באמצעות קידוחי עומק, במטרה להפוך את הנחל לנחל איתן בשנית. במקביל מתבצע טיהור של מי קולחין ושימושם בחקלאות במקום הזרמתם לנחל. בנוסף נאסרה כניסת כלי רכב (כמו טרקטורונים) לחלקו התיכון של הנחל כדי למנוע את סימני הגלגלים שלהם (קוליסים) בשטח. המטרה היא גם למנוע פגיעה בבעלי החיים (בעיקר דו-חיים) השוכנים בנחל.אל הנחל נשפכים שלושה יובלים מרכזיים:

נחל אביב

נחל גוש חלב

נחל צבעוןהחל משנת 1998 מתקיימת בנחל מדי שנה "צעדת האביב" לזכר נופלי מושב דישון הסמוך לנחל.

נפת יזרעאל

נפת יזרעאל (נקראת לעיתים נפת עפולה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם עמק יזרעאל הנמצא בשטחה.

שטח הנפה הוא 1,193 קמ"ר.

נכון לשנת 2015 חיים בנפה כ-490,300 תושבים.

נפת כנרת

נָפַת כִּנֶּרֶת (נקראת לעיתים נפת טבריה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם הכנרת הנמצאת בשטחה.

שטח הנפה הוא 529 קמ"ר. ההתיישבות היהודית על גדות הכנרת החלה בעשור הראשון של המאה ה-20 ובה הוקם הקיבוץ הראשון בארץ ישראל, דגניה.

הנפה מחולקת לשני אזורים טבעיים: אזור כנרת 221 ואזור גליל תחתון מזרחי 222

נפת עכו

נפת עכו היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. קרויה על שם העיר עכו.

לנפה שישה אזורים טבעיים: אזור אילון, אזור יחיעם, אזור נהריה, אזור עכו, אזור כרמיאל ואזור שפרעם.

שטח הנפה הוא 928 קמ"ר.

הנפה חופפת פחות או יותר את אזור הגליל המערבי.

נפת צפת

נפת צפת היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל השכונת בצפון מזרח הגליל ועמק החולה. הנפה קרויה על שם צפת שהיא העיר הגדולה בנפה. עמק החולה יושב על ידי יהודים כבר בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל.

שטח הנפה הוא 670 קמ"ר.

הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: עמק החולה 211, גליל עליון מזרחי 212 ואזור חצור 213.

פארק תעשיות רמת דלתון

פארק תעשיות רמת דלתון הוא אזור תעשייה הממוקם ברמת דלתון, בין המושבים דלתון וכרם בן זמרה.

הפארק נפתח בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. שטח הפארק כ-640 דונם, ומפעילות אותו המועצות האזוריות מרום הגליל ומבואות החרמון, המועצה המקומית גוש חלב, ועיריית צפת. ראש מועצת מבואות החרמון בני בן מובחר משמש כיו"ר הנהלת הפארק, וללו וילנסקי כמנכ"ל.הפארק ממוקם באזור עדיפות לאומית א' ובקו העימות, דבר המעניק למפעלים השוכנים בו הטבות מס, ועדיפות במכרזי משרד הביטחון.

קבר אסתר ומרדכי

קברי מרדכי ואסתר הוא נושא שנוי במחלוקת. מקום קבורתם של מרדכי ואסתר אינו מתואר בתנ"ך, וקיימות מספר מסורות לגביו מימי הביניים. המרכזיות הם בהמדאן שבאיראן, וביישוב ברעם בישראל.

קצרין

קַצְרִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. מדרומה של קצרין נמצאת שמורת יער יהודיה.

חוקרים משערים כי מקור השם "קצרין" הוא ביישוב קיסרין שהתקיים בתקופת התלמוד ברמת הגולן. שם היישוב נשתמר בכפר ערבי שהיה מצפון לקצרין. בתחומי פארק קצרין העתיקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.