גד החוזה

גָּד החוזה (או גָּד הַנָּבִיא), המכונה בכמה מקומות 'חוֹזֵה דָוִד',[1] היה נביא בימי דוד.

גד נזכר לראשונה כאשר הצטרף לדוד בברחו מפני שאול. הוא ציווה על דוד ללכת מהמצודה בה ישב אל ארץ יהודה (שמואל א, כ"ב, ה).

לאחר חטא ספירת העם, שלח ה' את גד כדי לתת לדוד לבחור בין שלושה עונשים: רעב של שבע שנים (בדברי הימים: שלוש שנים), הפסד במלחמות לשלושה חדשים, או שלושה ימים של דבר. דוד בחר בדבר, משום שרצה להענש בידי האל ולא בידי אדם. לאחר שניחם ה' על העונש שהטיל על העם, הוא שלח את גד לצוות על דוד לעלות ולבנות מזבח בגורן ארונה היבוסי (שמואל ב' כ"ד, יא ואילך, ובמקבילה בדברי הימים א, כ"א, ט ואילך)

"דברי דוד המלך הראשונים והאחרונים" נכתבו על ידי שלושה נביאים: שמואל, נתן וגד. ככל הנראה מדובר בספר זכרונות למעשי דוד המלך, שלא נמצא בידינו כיום.

בפסח שעשה חזקיהו מסופר שהעמיד משוררים מהלויים, על פי ההנהגה של דוד, גד ונתן. מכך יוצא שהם היו אלו שחדשו את מצוות שירת הלויים.

על פי חז"ל (בבא בתרא ט"ו, א), היו אלו נתן וגד שהמשיכו לכתוב את ספר שמואל מהמקום בו מת שמואל.

על פי דעות מסוימות (סדר עולם רבה פרק כ', רש"י סוכה נ"א, ב), תוכנית בית המקדש שהכין דוד ניתנה לו מגד ומנתן.

מסורת יהודית מזהה את קברו של גד החוזה במסגד בעיירה חלחול שמצפון לחברון.

גד החוזה בספרות החיצונית

ב-1806 התגלה בקוצ'ין שבהודו כתב יד המכיל חיבור עברי חיצוני למקרא בשם "דברי גד החוזה", שכתיבתו מוערכת למאות הראשונות לספירה בארץ ישראל. החיבור, הנושא אופי פסאודואפיגרפי, מייחס את כתיבתו לגד החוזה המקראי. מהימנותו של חיבור זה נתונה במחלוקת. החוקר פרופ' מאיר בר-אילן הוא אחד מחוקרי המקרא הבולטים שעסקו ביצירה זו ומצדדים במקוריותה. החוקר הרב משה הלל טוען כנגדו שהחיבור הינו זיוף פרי עטו של עמנואל יעקב ואן דורט[2].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל ב, כ"ד, יא; דברי הימים א, כ"א, ט.
  2. ^ דיון אודות מקור החיבור בפורום אוצר החכמה.
בזוכרי על משכבי

בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי הוא פיוט מאת הרב יהודה אבן בַּלְעָם, אשר נכתב בסביליה, ספרד, באמצע המאה ה-11. הפיוט מושר בקרב עדות המזרח והמגרב לקראת סוף סדר סליחות.

גד (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דברי גד החוזה

דברי גד החוזה הוא כתב יד שנמצא בספריית אוניברסיטת קיימברידג' (סימונו: O0.1.20) המכיל בין היתר חזיונות אלוהיים, וכן סיפורים שונים על דוד המלך השופט החכם, חזיונות של גד הנביא, נבואתו של חירם, צוואתו של דוד, גבורתה של תמר בת דוד ועוד. בכתב היד 14 פרקים בהם למעלה מ-5200 מילה. ה', בשמותיו השונים, מוזכר בחיבור למעלה מ-170 פעם, אך הבריח התיכון של הספר הוא דוד המלך, אשר מוזכר בחיבור 89 פעם (ופעם נוספת כ'בן ישי'). רובו הגדול של החיבור עוסק בדוד המלך, בין אם בגוף ראשון (דוד מדבר), בין אם בגוף שני (מדברים אל דוד), ובין אם בגוף שלישי (מדברים על דוד).

הספרים החיצוניים

הספרים החיצוניים (או [ה]ספרים החיצונים) הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.

התרגומים של חלק מספרים אלו, נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים, ונכללים אצלם בברית הישנה.

חלחול (עיר)

חלחול (בערבית: حلحول) היא עיר פלסטינית בהרי יהודה, כק"מ אחד צפונית לחברון. העיר שייכת לנפת חברון של הרשות הפלסטינית. ייתכן שמקור שמה נעוץ בכך שהמשקעים מחלחלים בקלות לתוך הסלעים עליהם בנויה העיירה.

המקום מהווה את פסגת הר חברון והפסגה הגבוהה בהרי יהודה, בגובה של 1020 מטרים מעל פני הים. משום כך, העיר חלחול הוא היישוב העירוני הגבוה ביותר בארץ-ישראל. כיום, ידועה חלחול גם בזכות מחצבות סלעים רבות הסמוכות לה.

יהדות קוצ'ין

יהדות קוצ'ין היא שם כולל למספר קהילות יהודיות בשטחה של מדינת קרלה, המהוות חלק מיהדות הודו, אשר התגבשו בדרום-מערב הודו בתקופת קיומה של ממלכת קוצ'ין. יהדות זו היא עתיקת יומין ומהעתיקות שבקהילות ישראל. בשיא גודלה היא מנתה כמה אלפי בני אדם. מרבית בני הקהילה עלו למדינת ישראל בין השנים 1950–1962, ונכון לשנת 2000 מתגוררים בישראל כ-8,000 איש מבני הקהילה וצאצאיה. בקרלה נותרו כמה עשרות יהודים בלבד, מתוכם כ-20 בעיר קוצ'ין (קוצ'י).

רק חלק מבני הקהילה חיו בעיר קוצ'ין עצמה. יתרתם חיו ביישוב ארנקולם ובכפרים מאלה, פארור, צ'אנמאנגאלם וכפרים נוספים באזור.

יהודה ושומרון

יהודה ושומרון (בראשי תיבות: יו"ש או איו"ש), לפי המינוח הישראלי, ו"הגדה המערבית" (בערבית: الضـّفـّة الغربيـّة, בתעתיק מדויק: "אל-צ'פה אלע'רביה") לפי המינוח הירדני והמקובל בעולם, הם כינויים לשטח בין ישראל לירדן, המוחזק על ידי ישראל במעמד של תפיסה לוחמתית מאז מלחמת ששת הימים, עת נכבש מידי ירדן, שכבשה אותו בעצמה ב-19 השנים שלפני כן. מיד לאחר המלחמה סיפחה ישראל את מזרח ירושלים, ולפי זה שטחם של יהודה ושומרון עומד על 5,790 קמ"ר, אך לפי ההגדרה של מרבית הקהילה הבינלאומית, שאינה מכירה בסיפוח הישראלי של מזרח ירושלים, עומד השטח על 5,860 קמ"ר.

בדו"ח שמפרסם מזכיר המדינה של ארצות הברית, יהודה ושומרון מוגדרים "שטחים בשליטה ישראלית". ביוני 2019 הצהיר שגריר ארצות הברית בישראל כי לישראל זכות להחיל ריבונות על חלק מיהודה ושומרון. חלק הקהילה הבינלאומית רואה ביהודה ושומרון שטח כבוש. עמדה זאת התקבלה, למעט מזרח ירושלים, גם על ידי בית המשפט העליון הישראלי, הרואה בהחזקת ישראל בשטחים אלה "תפיסה לוחמתית". ממשלת ישראל לא מקבלת עמדה זו ורואה ביהודה ושומרון "שטחים בסכסוך" שעתידם אמור להיקבע במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.

לפי הערכת הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, באמצע שנת 2019 יחיו בגדה המערבית כ-2,987,000 פלסטינים, מתוכם 452,000 בירושלים. לפי נתוני מועצת יש"ע (המבוססים על רישומי מנהל האוכלוסין, ולא על מספר התושבים החיים בהתנחלויות בפועל), ביהודה ושומרון ישנם כ-449,000 מתנחלים ישראלים (לא כולל הישראלים תושבי מזרח ירושלים). מעמד ההתנחלויות ביהודה ושומרון שנוי במחלוקת חריפה; מרבית הקהילה הבינלאומית רואה בהן הפרה של החוק הבינלאומי, אך ממשלת ישראל חולקת על כך.

שטח יהודה ושומרון מקביל באופן רופף לשני חבלי הארץ הגאוגרפיים ששמותיהם ההיסטוריים הם יהודה ושומרון. ההתייחסות לחבלי ארץ אלו כאל יחידת שטח אחת נובעת ממעמדם הפוליטי השנוי במחלוקת. השטח היה מיועד להיות חלק מהמדינה הערבית שאמורה הייתה לקום בארץ ישראל כחלק מתוכנית החלוקה. המונח "הגדה המערבית", כלומר הגדה המערבית של נהר הירדן, הוטבע על ידי ממלכת ירדן, לאחר שזו כבשה את השטח במהלך מלחמת העצמאות. לאחר שנכבש ב-1967 העדיפו גורמים ישראלים לכנות את השטח "יהודה ושומרון", מונח בעל זיקה היסטורית לעם ישראל. הזכות לשליטה על השטח נתונה במחלוקת בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים, מחלוקת שבאה לידי ביטוי בעימות פוליטי, בקביעת עובדות בשטח ובמאבק מזוין.

לאה זליגר

לאה זליגר (1883 – 1953) הייתה פעילה להנחלת העברית, עורכת ומתרגמת ישראלית. ממקימות "הסתדרות נשים מזרחי".

מאיר בר-אילן (חוקר)

מאיר בר-אילן (נולד ב-5 בנובמבר 1951) הוא פרופסור במחלקות לתלמוד ולתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ומומחה במדעי היהדות ובהיסטוריה חברתית ותרבותית של העת העתיקה. תחומי מחקרו המגוונים כוללים את ספרות המקרא, הספרים החיצונים, ספרות חז"ל, ליטורגיה, נומרולוגיה, מיסטיקה ומאגיה ועוד, והוא חיבר ספרים ומאמרים רבים בתחומים אלה.

נחמיה מוטא

הרב נחמיה בן אברהם מוטא (1555–1621) שימש כמנהיג רוחני, כפייטן וכמשורר בקהילה היהודית בקוצ'ין. הוא נחשב לסמכות הדתית הגבוהה ביותר בקרב יהודי קוצ'ין ולמקובל היהודי הגדול ביותר בהודו בתקופתו.

נתן הנביא

נָתָן הנביא היה נביא שפעל בתקופת המלכים דוד ושלמה, בימי טרום בית ראשון, במאה ה-10 לפנה"ס. נתן היה כהן. הוא נטל חלק בהמלכת שלמה, יחד עם צדוק הכהן ובניהו בן יהוידע.

שתי נבואותיו הידועות נאמרו לדוד, והן: דחיית בניית בית המקדש לימי בנו (שמואל ב' ז', א-יז), וההבטחה בדבר קיום מלכות בית דוד לעולם, והתוכחה לדוד על מעשה בת-שבע כולל משל 'כבשת הרש' המפורסם, שנאמר בתוכחה זו (שמואל, י"ב, א-יד).

נתן העניק לשלמה את השם ידידיה, מיד לאחר לידתו (שם, י"ב, כה). והיה מי שסיכל את הכתרתו של אדוניה בן חגית למלך על ישראל, בכך שדירבן את בת שבע ודוד להמליך מיד את שלמה (מלכים א', א', יא-כז).

כותרת מזמור תהילים נ"א בספר תהילים מזכירה את נתן הנביא הבא אל דוד לאחר מעשה בת-שבע.

בדברי הימים (א', כ"ט, כט; ב', ט', כט) מוזכרים "דברי נתן הנביא", שהכילו, כך על פי הכתוב, את דברי ימי מלכות דוד ושלמה.

על פי התלמוד הבבלי (מסכת בבא בתרא דף יד), נתן כתב את ספר שמואל (ממות שמואל הנביא ואילך) יחד עם גד החוזה.

מסורת יהודית מזהה את קברו של נתן הנביא במסגד בעיירה חלחול שמצפון לחברון.

שמואל

שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוא דמות מקראית, בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים. שמואל היה נביא, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים, בין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים - יואל ואביה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.