גד בן-עמי צרפתי

גד בן-עמי צרפתי (ט' בחשוון ה'תרע"ז, 5 בנובמבר 1916 - ל' בכסלו ה'תשס"ו, 30 בדצמבר 2005) היה בלשן וחוקר העברית, חתן פרס ישראל.

גד בן-עמי צרפתי
ג'ורג'ו רניירי צרפתי
GadBenAmiZarfatti
לידה 5 בנובמבר 1916
פטירה 30 בדצמבר 2005 (בגיל 89)
ענף מדעי בלשנות
מדינה איטליה, ישראל
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל בשנת 2000.
תרומות עיקריות
מחקרים בסמנטיקה של העברית

קורות חייו

גד בן-עמי צרפתי נולד בפיזה, איטליה, בשם ג'ורג'ו רניירי צרפתי, למשפחה יהודית. בן לאלואיזה לוי ולגאלטירו צרפתי, גנרל בצבא איטליה, יהודי ללא זיקה דתית (ג'ורג'ו אף לא נימול עם הולדתו). את רוב שנות ילדותו עשה בפירנצה. מילדות היה ג'ורג'ו יסודי ומעמיק והצטיין בלימודיו. לאחר שגילה את יהדותו העמיק בנעוריו את לימודי היהדות ואף החל לקיים מצוות ולהשתתף במחנות קיץ יהודים.

הוא החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת פירנצה. באוניברסיטה הכיר סטודנטים מארץ ישראל, ובעזרתם למד עברית. בשנת 1937 קיבל תואר דוקטור במתמטיקה. בשלב זה עבר ברית מילה. הוא שירת כקצין ביחידת תותחנים איטלקית. עליית כוחו של המשטר הפשיסטי באיטליה גרמה לו להתרחק מהחברה הסובבת אותו, להתנתק מהערכים הלאומיים-אירופאים ולחקור יותר את הזהות היהודית שלו, בה החל להתעניין עוד כנער.

גנרל גאלטירו צרפתי נעזר במעמדו הרם כדי להשיג לבנו הציוני אשרת תייר לארץ ישראל בשנת 1939. ג'ורג'ו צרפתי החליט להישאר בארץ ישראל, וכשפגה אשרת התייר שינה את שמו הפרטי לגד בן-עמי. שהה בקיבוץ גבעת ברנר בניסיון להקים יישוב משותף לדתיים וחילוניים - ניסיון שלא צלח. גד היה מדריך בהכשרה שעלתה לטירת צבי, שם שימש בתפקידים שונים, בין היתר נעזר בניסיונו כפרש איטלקי ושימש כשומר רכוב. באחד הסיורים נתקל בהתגרות של בדואים מקומיים, התפתחה קטטה, וגד נאלץ לשנות את שמו לגרשון מחשש לנקמה או למעצר על ידי הבריטים. בהמשך, מתוך רצון להעמיק בלימודי קודש, הצטרף לצעירים ממנו בלימודים תורניים בישיבות כפר הרוא"ה ומרכז הרב. במלחמת העצמאות הוצב במפקדת חיל התותחנים ועסק בעריכה ותרגום של ספרי הדרכה לתותחנים.

גד בן עמי נשא לאישה את רחל לבית לוי ולזוג נולדו שלושה ילדים. בשנת 1984 נהרגה רחל בתאונת דרכים, בעת שהשניים שהו בשבתון באוניברסיטת הרווארד. נישא בשנית לבלה לבית שור, ובשנותיו האחרונות התגרש ממנה.

לגד בן עמי ולרחל צרפתי תשעה עשר נכדים ונינים רבים.

פעילות אקדמית

ב-1946 החל ללמוד תלמוד ולשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, בין השאר אצל יחזקאל קוטשר. הדוקטורט שלו שילב את הרקע המתמטי ואת הידע הבלשני ועסק בנושא "מונחי המתמטיקה בספרות העברית והמדעית בימי הביניים", ויצא לאור לימים כספר בהוצאת מאגנס. את התואר דוקטור בלשון עברית קיבל ב-1963[1] ואז החל ללמד במחלקה ללשון עברית באוניברסיטת בר-אילן. מ-1978 עמד בראש המחלקה עד פרישתו לגמלאות בשנת 1984. מלבד זאת היה חבר האקדמיה ללשון העברית, פעיל בוועדות המקצועיות וסגן הנשיא של האקדמיה, והשתתף בעריכת המילון ההיסטורי ללשון העברית. בתש"ס (2000) זכה בפרס ישראל בחקר הבלשנות על מחקריו.

גד בן-עמי צרפתי עסק בעיקר בסמנטיקה של העברית, והוציא לאור שני ספרים בתחום זה: "סמנטיקה עברית" (1978) ו"העברית בראי הסמנטיקה" (2001). ספרים אלו משמשים כספרי היסוד בתחום הסמנטיקה בעברית. כן עסק במינוח המדעי בעברית של ימי הביניים ובשנותיו האחרונות חקר כתובות עבריות ביצירות אמנות מתקופת הרנסאנס ואילך. אסופה של מחקריו בשם "כלשון עמי" יצאה לאור בהוצאת האקדמיה ללשון העברית בתשנ"ז (1997).

קישורים חיצוניים

מאמרים

הערות שוליים

  1. ^ תואר דוקטור לפילוסופיה, דבר, 15 ביוני 1964
אברהם אבן עזרא

רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (מכונה ראב"ע; ד'תתמ"ט, 1089-א' באדר ד'תתקכ"ד, 23 בינואר 1164 או ד'תתנ"ב, 1092-ד'תתקכ"ז, 1167) משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד. הוגה יהודי בולט בימי הביניים. עסק גם באסטרולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה (על שמו קרוי מכתש בירח: "Abenezra"). נולד בטודלה שבספרד. רבים מספריו נכתבו בעברית.

אברהם בר חייא

רבי אברהם בר חייא היה תלמיד חכם, מתמטיקאי, אסטרונום ופילוסוף יהודי שפעל בשלהי המאה ה-11 ובמחצית הראשונה של המאה ה-12 בברצלונה שבספרד. בעברית נוסף לשמו תואר הכבוד "הנשיא", ובערבית ניתן לו תואר הכבוד "צָאחִב א-שֻרְטַה" (صاحب الشرطة), שפירושו "מפקד המשמר".

על פי שד"ל, תואר 'הנשיא' ניתן לו בעקבות היותו מזרע דוד המלך. מבני בניו של חזקיה ראש גלות בבל, שהיגרו לספרד.

אין ידיעות ברורות על חייו. על-פי המשוער חי בשנים 1065 עד 1136, אך יש סימנים לכך שחי לפחות עד 1145.

אטימולוגיה עממית

גיזרון עממי או אטימולוגיה עממית היא תפישה שגויה או לא-מדויקת של מקורה של מילה בתודעת הדוברים בציבור הרחב. בניגוד לאטימולוגיה מדעית, המחפשת אחר התפתחותה של מילה על פי קריטריונים היסטוריים וסמנטיים, האטימולוגיה העממית מתבססת בדרך כלל על קרבה בצורה או בהגייה למילה אחרת.

אטימולוגיה עממית עשויה לעיתים לשנות את משמעותה של מילה. כך למשל הפועל העברי "הציע", שמשמעותו "ערך, שיטח, פרש", קיבל את המשמעות של "נתן עצה", בגלל הקרבה בין השורשים יצ"ע ויע"ץ. המילה המקראית "מנזר" מציינת היום את מושבם של הנזירים, אף על פי שבמקורה המקראי אין לה כל קשר לכך, שכן הוא כינוי לפקיד גבוה בבבל ("מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגֹב גּוֹבָי" (נחום, ג', י"ז)). גם צורתה של המילה עשויה להשתנות: לדוגמה, דוברי עברית המפרקים את הביטויים "אי-רגולרי" (במקור irregular) או "אי-לגאלי" (illegal) כאילו מדובר בתחילית העברית "אי-" המציינת שלילה, בעוד למעשה מדובר בהידמות של התחילית הלטינית "im-‎". בביטוי "הנץ החמה", צורת המקור "הנץ" נתפסה כהרכבה של ה"א הידיעה למילה "נץ", וכך נוצרה הצורה "נץ החמה". אותה תופעה קיימת לגבי הביטוי "יום הנף".

תופעה הקרובה לאטימולוגיה עממית היא תופעת המילים התאומות, שבה זוגות של מילים שמשמעותן קרובה וגם צורתן דומה מתחלפות זו בזו. זוגות כאלה בעברית הם למשל טפל-תפל, עפר-אפר, חרת-חרט, נתש-נטש, תעיה-טעיה ועוד.

במקרא ובמקורות קדומים אחרים משמשת לעיתים אטימולוגיה עממית לצורך מדרשי שם (שמות המעידים על בעליהם). כך למשל השם המצרי "משה" נדרש בספר שמות: "ותקרא שמו משה, כי מן המים משיתִהו" (ב, י), לעומת ישנם חוקרים הטוענים כי המקור הוא דווקא המילה המצרית ל"ילד" ,ms ‏.

אמונה טפלה

אמונה טפלה (או: אמונה תפלה; על מקור הביטוי ראו להלן) היא אמונה שאין לה יסוד, שאינה מסתמכת על עובדות מוכחות, אמונה בלתי רציונלית. מושג זה משמש גם כשם גנאי לאמונותיו של הזולת.

ישנן אמונות טפלות מקובלות המכונות גם "אמונות עממיות". חלקן, כגון הפחד מיום שישי ה-13 או מחתול שחור ניתנות למעקב ולהסבר היסטורי. ישנן גם אמונות טפלות שאדם, או יצור חושב אחר, מגבש בעצמו בשל הסקה לא נכונה ממאורעות חייו. לדוגמה, בניסויים בתחום הפסיכולוגיה של הלמידה, בהם חיית מעבדה אמורה ללמוד בניסוי וטעייה ללחוץ על דוושה כדי לקבל מזון, יש חיות שלומדות להסתובב סביב עצמן וללחוץ על הדוושה, להנהן בראשן וללחוץ על הדוושה וכיוצא באלו. זאת על אף שדי בלחיצה על הדוושה בלבד כדי לקבל מזון.

יש הטוענים[דרוש מקור] כי הקביעה מהי אמונה טפלה היא קביעה סובייקטיבית. כך, למשל, יכול אתאיסט לטעון שהאמונה בכל דת באשר היא, היא אמונה טפלה. אחרים טוענים שאמונה הנשענת על מערכת עקרונות מנחים מגובשת, אינה אמונה טפלה, גם אם היא שגויה. על פי טענה זו, אמונה באסטרולוגיה, למשל, היא אמונה טפלה במאה ה-21, אך בזמנים בהם האסטרולוגיה הייתה מקובלת על מרבית המלומדים ומנומקת לפי מיטב יכולתם, היא לא הייתה אמונה טפלה.

ה'תש"ס

ה'תש"ס (5760) ובקיצור תש"ס –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-11 בספטמבר 1999, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 29 בספטמבר 2000.המולד של תשרי חל ביום שישי, 21 שעות ו-801 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג זשה, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים.זו שנה שישית לשמיטה, ושנת 3 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 20 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,931 לחורבן הבית, ושנת 2,311 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תש"ס 52 שנות עצמאות.

המים העליונים

על פי הסיפור המקראי של בריאת העולם, המים העליונים (בלשון המקרא: המים אשר מעל לרקיע) הם מים שנמצאים מעל לרקיע, והובדלו על ידי אלוהים מ"המים התחתונים" ביום השני מששת ימי בראשית. גם בבבל הקדומה האמינו שמעל הרקיע קיים מאגר מים שממנו יורד הגשם.

חוק פיליפי

חוק פִילִיפִּי הוא חוק בבלשנות היסטורית הקובע כי תנועת i הקדומה, המתבטאת בצורות המוכרות בימינו כחיריק מלא וצירי, ברבות הימים עברה תהליך שבו היא הפכה לתנועת - a (פתח) כאשר התנועה i הייתה הברה סגורה המוטעמת טעם ראשי בשם או בפועל, או בהברה סגורה מוטעמת טעם משני - בו ההברה הסופית בהטעמה היא בצורת הנסמך בשם..

טבע או הסכמה

טבע והסכמה הם מונחים מרכזיים במחלוקת השייכת לתחום הפילוסופיה של הלשון. עיקר המחלוקת סובב סביב השאלה האם השפה מורה על מהותם של הדברים או שמא היא הסכמה שרירותית שהומצאה למען הנוחות האנושית.

לשון אחר, האם המילים נקבעו לפי הסכמה (thesis) או לפי טבע (physis).

יחזקאל קוטשר

יחזקאל קוּטשר (1 ביוני 1909, י"ב בסיוון ה'תרס"ט - 12 בדצמבר 1971) היה בלשן ופילולוג ישראלי בתחום חקר השפה העברית, יליד סלובקיה. היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן ברמת גן. חתן פרס ישראל במדעי הרוח.

מלאך

מלאך הוא ישות על-טבעית הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

משמעות לוואי

בסמנטיקה – משמעות לוואי או הוראת לוואי, ובלעז: קונוטציה. המשמעות הנוספת, הנלווית, שניתן להסיק אותה מהמסר – ממה שרואים שומעים או קוראים. המושג קונוטציה מתייחס לאסוציאציות התרבותיות-החברתיות או האישיות של האדם. זוהי הדרך שבה החברה או מישהו בתוך החברה חושבים על המסר. פירוש קונוטטיבי קשור למעמד, גיל, מגדר, מוצא של הנמען.

כוללת את כל מה שהמסר מביעה מעבר למשמעות הבסיסית שלו, הדנוטציה. הדנוטציה היא בדרך כלל אובייקטיבית ושווה אצל כל הדוברים, ואילו הקונוטציה משקפת את עמדת הדובר ואת התייחסותו הסובייקטיבית למילה. בנוסף, קונוטציה היא גם המשמעות הרגשית של כל אדם הנלווית למילה, סיפור, תמונה, מוזיקה ועוד.

הבלשן גד בן-עמי צרפתי כתב:

לעיתים הקונוטציה עשויה להבדיל בין מילים בשפה שיש להן משמעות יסודית זהה. לדוגמה, לביטויים "נפטר", "הלך לעולמו", "מת" ו"התפגר" יש משמעות יסודית אחת שווה – חייו של האדם נפסקו. ואולם, ל"נפטר" ול"הלך לעולמו" יש קונוטציה חיובית, ל"התפגר" יש קונוטציה שלילית ואילו ל"מת" אין בדרך כלל קונוטציה. קונוטציה יכולה לשמש גם כאמצעי ספרותי או רטורי: לדוגמה, שימוש במילה "אביב" מעורר קונוטציות של התחדשות ולבלוב אצל הקורא או השומע.

משנת המידות

משנת המידות (או מ"ט מידות) הוא חיבור יהודי-עברי קדום העוסק בחישובים גאומטריים, אשר יש המייחסים אותו לתנא רבי נחמיה, בן המאה ה-2 לספירה, בעוד שאחרים מאחרים אותו לאמצע המאה ה-9 לספירה, ראשית התקופה המוסלמית.

ציטוטים מהחיבור נותרו משוקעים בדברי חכמי היהודים מימי הביניים, אולם רק במאה ה-19 התגלה מקטע של כתב יד של החיבור עצמו. מאז התגלו עוד שני כתבי יד, המרכיבים יחדיו את החיבור בשלמותו; 49 משניות בשישה פרקים.

מתמטיקה

מָתֵמָטִיקָה היא תחום דעת העוסק במושגים כגון כמות, מבנה, מרחב ושינוי. המתמטיקאים מחפשים דפוסים ותבניות משותפות במספרים, במרחב, במדע ובהפשטות דמיוניות.המתמטיקה התפתחה ממנייה, חישוב ומדידה ומהמחקר השיטתי של צורות ותנועה של עצמים מוחשיים. הידע והשימוש במתמטיקה בסיסית היוו תמיד חלק טבעי וחיוני בחיי האדם והקבוצה. ניתן למצוא שכלולים של הרעיונות הבסיסיים בטקסטים המתמטיים שהגו המצרים, הבבלים, ההודים, הסינים, היוונים והמוסלמים. כבר בשלב מוקדם בלטו שלושה מאפיינים המלווים את המתמטיקה עד היום:

הפשטה: אף שמקורם של חלק מן העצמים המתמטיים בעולם הממשי, הדיון המתמטי בהם כרוך בהפשטה ניכרת. המספר 5 עשוי לייצג 5 אבנים או 5 תפוחים, אך המתמטיקה עוסקת במספר כישות עצמאית, שאינה מייצגת דבר. המעגל מזכיר לנו חפצים מוחשיים עגולים, כגון גלגל, אך הגאומטריה עוסקת במעגל מופשט, חסר משקל וחסר נפח ומושלם בצורתו.

הכללה: המתמטיקה בוחנת את עצמיה המופשטים בראייה רחבה, תוך חיפוש מאפיינים כלליים שלהם. מושג המספר כולל בתוכו סדרה של הכללות: מעבר ממספרים טבעיים למספרים שלמים, מהם למספרים רציונליים, מהם למספרים ממשיים ומהם למספרים מרוכבים. בכל אחת ממערכות המספרים הללו מוכלת המערכת שקדמה לה.

הוכחה: כל טענה מתמטית יש להוכיח, כלומר לנמק את נכונות הטענה באמצעות סדרה של כללי היסק. המתמטיקאי מעלה השערות חדשות, שאת אמיתותן עליו לבסס באמצעות הוכחות פורמליות דדוקטיביות הנובעות מתוך אקסיומות (הנחות יסוד שקובעים כי הן נכונות), והגדרות שנבחרו בהתאם. הוכחות פורמליות הופיעו לראשונה במתמטיקה היוונית, ובמיוחד ב"יסודות" של אוקלידס.פיתוח המתמטיקה המשיך, בצורה בלתי מסודרת, עד תקופת הרנסאנס במאה ה-16, שבה החידושים המתמטיים קיימו יחסי גומלין עם התגליות המדעיות של התקופה. דבר זה הוביל להאצה במחקר המתמטי, ובמקביל לכך החלה התרחבות מהירה של המתמטיקה כמדע עצמאי. שני כיווני התפתחות אלה נמשכים עד היום.המתמטיקה משמשת ככלי חיוני בתחומים רבים, ובכלל זה במדעי הטבע, בהנדסה, ברפואה ואף במדעי החברה כגון כלכלה, פסיכולוגיה ודמוגרפיה. בעיות שמקורן בענפי מדע אחרים ממשיכות להוות זרז ומניע לתגליות מתמטיות חדשות, ולעיתים מתפתחים תחומים מתמטיים חדשים לחלוטין בעקבות זאת. במקביל מתפתחת המתמטיקה כענף ידע נרחב ועצמאי, ללא התייחסות ליישומו בענפי מדע אחרים, אם כי לעיתים קרובות מתגלים בהמשך יישומים מעשיים לתגליות שהחלו כמתמטיקה עיונית בלבד.

סעדיה שוראקי

רבי סעדיה שוראקי (1603 – 1704) היה מלומד רבני בן המאה ה-17 מתלמסאן שהיה ידוע עבור מאבקו בשבתאות וכן עבור ההשכלה הכללית הרחבה שלו. הוא עסק במתמטיקה ופילוסופיה וכן חיבר שירה ופיוטים.

פיבונאצ'י

פִיבּוֹנַאצִ'י, או לאונרדו מפיזה, לאונרדו ביגולו או לאונרדו פיזנו (= איש פיזה) (1170–1250‏), היה מתמטיקאי איטלקי. הכינוי פיבונאצ'י, שניתן לו לאחר מותו, משמעותו "בנו של בונאצ'י" (Filius Bonacci), על שם אביו שכונה בונאצ'י. התפרסם בעיקר בשל תרומתו למעבר לשיטת הספירה על בסיס עשרוני כאשר היה הראשון שפרסם אותה במערב אירופה, וכן בשל סדרת המספרים שהגדיר, הקרויה על שמו - סדרת פיבונאצ'י.

פעולת דיבור

פעולת דיבור (או מעשה דיבור; באנגלית: speech act), בתחום הבלשנות ובתחום הפילוסופיה של הלשון, היא פעולה המתממשת על ידי הבעת מבע. כך למשל, המבע "אני מבטיחה לך שאגיע בזמן" אינו רק משפט חיווי המתאר את פעולת ההבטחה, אלא הוא עצמו בגדר ביצוע של פעולת ההבטחה. ההנחה המצויה בבסיס מושג זה היא שלדובר יש כוונה העומדת מאחורי דבריו והמבע הלשוני נועד לממש כוונה זו. עולה מכך שמשמעות של מבע אינה נקבעת רק על פי התוכן הסמנטי שלו, אלא גם על פי כוונת הדובר ועל פי האופן שבו הוא מנסה לממש כוונה זו באמצעות פעולת הדיבור. המושג פעולת דיבור נטבע על ידי הפילוסוף ג'ון אוסטין ופותח על ידי ג'ון סרל ובלשנים ופילוסופים נוספים ונחשב למושג יסוד בתחום הפרגמטיקה. פעולות דיבור נפוצות הן בקשה, התנצלות, הבטחה, אזהרה ועוד.

פרי

פרי הוא מונח מתחומי הבוטניקה והקולינריה. הפרי במובן הבוטני הוא אחד מהאמצעים של הפרח להפצת זרעיו, ומכיל בתוכו זרעים שמסביבם חומר עסיסי ומזין שעטוף בקליפה.

פירות רבים משמשים למאכל אדם ובעלי חיים אך ההגדרה הקולינארית מהו פרי נקבעה באופן תרבותי והיא מכילה רק חלק מהפירות (במובן הבוטני) האכילים. לרוב, שאר הפירות מוגדרים מבחינה קולינרית כירקות.

צרפתי (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שפות שמיות

השפות השמיות הן ענף צפון-מזרחי במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות (כונו בעבר "שפות שמיות-חמיות"). הכינוי "שפות שמיות" נטבע לראשונה בידי ההיסטוריון הגרמני אוגוסט לודוויג פון שלצר בשנת 1781. הכינוי מתבסס על תיאור "לוח העמים" שבמקרא, בו מתוארת התפצלות עמי העולם מבני נח לאחר המבול. שם בן נח נחשב לאבי אשור וארם, ולאבי סבו של עֵבֶר - אלה מוכרים כשמות של ממלכות או עמים דוברי שפות שמיות.

שפות אלו נפוצות כיום במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאתיופיה ומקורן הוא כנראה, או בחצי האי ערב, או בלבנט. תקציר המאפיינים הכלליים של השפות השמיות:

הגייה: מספר העיצורים גדול פי כמה ממספר התנועות (במודל לאם השפות השמיות יש שלוש תנועות ועשרים ותשעה עיצורים). שפות אלו מכילות עיצורים גרוניים ונחציים רבים או שרידים של עיצורים כאלו.

אוצר מילים ומורפולוגיה: שורשים, שרובם תלת עיצוריים המרכיבים משפחות מילים, בעלות מכנה משותף במשמעותן. שפות אלו מכילות מערכת תבניות משקל ליצירת שמות עצם ותארים על ידי שיבוץ השורשים ומערכת בניינים ליצירת פעלים בשיבוץ השורשים. קיים דמיון ברור בין השורשים, המשקלים, הבניינים והמילית של השפות השמיות השונות. במרבית השפות השמיות קיים יידוע. על פי רוב הוא תוספת בתחילת שם העצם ועל פי רוב, התוספת הזו דומה למילה "הַל" (למשל ה' הידיעה בעברית או "אל" בערבית).

דקדוק: ריבוי גופים להטיית הפעלים ומיעוט תצורות זמן להטייתם. על פי רוב, הטיות הפעלים נעשות בשינוי התנועות שלהם ובצירוף אותיות - לא בהוספת פועלי עזר. בניגוד לשפות הינדו-אירופיות, לא כל משפט חייב פועל בשפות שמיות. השפות השמיות הן שפות צירופיות - מילה אחת בשפה שמית עשויה ליצג רעיון, שבהרבה שפות לא שמיות הוא ייוצג בעזרת רצף של מספר מילים. זאת משום, שהשורש המשובץ בתבניות כבר יוצר מספר משמעויות, משום שמילות היחס מוצמדות למילים ומשום שכינויי השייכות מוצמדים למילים. (דוגמאות קיצוניות למילה בודדת בעברית או בערבית, ששקולה למשפט ארוך באנגלית: Is it as bad as her sounds? = הכצעקתה?, I did not get them to know each other.= عرّفتهمش).

כתב: מרבית השפות האלו נכתבות מימין לשמאל ובציון חלקי או חסר לתנועות (הפיניקית נכתבה בעיצורים בלבד, בלא שום תנועה, בלא אמות קריאה ואפילו בלא עיצורים למחצה. השם "ינאי" יכתב בפיניקית כ-"ין"). הממצאים הארכאולוגיים בתחום הכתובים בשפות השמיות, הם מן המוקדמים ביותר בעולם. רבות משיטות הכתב של השפות, שאינן שמיות, הן שכלולים של הכתיבה השמית.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.