גדר תיל

גֶדר תיל או תיל דוקרני או תלתלית היא גדר העשויה תֵילים, בה מותקנים קצוות חדים המונחים במרווחים. אדם או חיה שינסו לעבור דרך גדר התיל, או מעליה, צפויים לחוש אי-נוחות או להיפגע ולהיפצע מן הקצוות החדים.

הנחת גדר תיל דורשת הנחת עמודים במרווחים וביניהם נמתחת גדר התיל. לעיתים מונחת גדר התיל מעל מכשול או חומה קיימים, על מנת למנוע את המעבר מעליהם. גדר התיל היא מכשול זול וזמין, וקל להניחו באמצעות צוות של עובדים, שאינו צריך להיות מיומן.

התיל בצורתו המוכרת כיום נרשם כפטנט על ידי ג'וזף פ. גלידן מאילינוי בשנת 1874. היה זה שיפור של דגם מוקדם יותר שהומצא בשנת 1865 על ידי לואי ז'נין מצרפת.

גדר התיל הייתה הטכנולוגיה הראשונה השימושית לתיחום בקר. גדרות תיל היו זולות להקמה יותר ממכשולים אחרים, וכאשר, בסוף המאה ה-19 הן הפכו לזמינות בארצות הברית, ניתן היה לגדר שטחים נרחבים, ולהפוך את רעיית הבקר למעשית יותר בקנה מידה נרחב בהרבה.

Barbed Wire 1
תיל מודרני
Razor Wire Bunch
גדר תיל עם שיניים מחודדות

גדר התיל בדרום-מערב ארצות הברית

גדר התיל הודגמה לראשונה על ידי ג'ון וורן גייטס בטקסס ב-1876. בתוך 25 שנה גודר כמעט כל השטח הפתוח שהיה בבעלות פרטית. ב-1875 יוצרו בארצות הברית 270 טונות של תיל, וב-1901 עלה הייצור ל-135,000 טונות, רובן על ידי חברתו של גייטס.

הגידור יצר מחלוקות ומריבות בין הבוקרים החופשיים ובין בעלי האחוזות הגדולות. מחלוקות אלו הסתיימו לטובתם של בעלי החוות והאחוזות, והחוק הטיל עונשים כבדים על מי שיחתוך גדר או יפגע בה. בתוך 25 שנים חולק השטח הפתוח לבעלים פרטיים. מסיבה זו מציינים ההיסטוריונים של ארצות הברית את המצאת גדר התיל כתאריך סיומו של "המערב הישן".

כיום גדר התיל נותרה הטכנולוגיה הסטנדרטית לגידור בקר ברוב אזורי ארצות הברית.

גידור נגד אדם

Holot detention center 4
גדר תיל סביב מתקן חולות בנגב

רוב גדרות התיל עשויות למנוע מעבר בקר, אך אינן מונעות מעברם של בני אדם, היכולים לטפס מעל הגדר, או לעבור דרכה באמצעות מתיחת חוטי התיל ומעבר ביניהם. עם זאת, השימוש הצבאי של התיל החל כמעט עם המצאתו.

במהלך מלחמת ארצות הברית ספרד, השתמשו "הפרשים הקשוחים" של תיאודור רוזוולט בגדר תיל לגידור שטח המחנה שלהם. בדרום אפריקה בשלבי הסיום של מלחמת הבורים השנייה נוצר מערך של גדרות תיל, בהם היו משולבים מבני בלוקהאוס, ששימשו לריסון תנועת הגרילה של המתיישבים הבורים. שימוש זה בגדר תיל נראה כמוצלח.

השימוש המאסיבי והידוע ביותר בגדר התיל היה במהלך מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה. גדר התיל הונחה בשטח ההפקר שבין הצדדים הלוחמים על מנת לעצור את מעברם של החיילים, או, למעשה, לעכב התקדמותם של תוקפים מספיק זמן עד שניתן יהיה להרגם באמצעות מכונת ירייה. בשלבים מסוימים של המלחמה, הייתה גדר תיל רציפה, כשמשני צדדיה חפירות, שהשתרעה בין תעלת למאנש ובין הגבול שבין צרפת ושווייץ. הצדדים הלוחמים השקיעו מאמץ ניכר בניסיונות לעבור את גדר התיל. בשלבים מסוימים ניסו לחתוך את גדר התיל באמצעות הפצצת ארטילריה. הטנק הומצא ככלי למעבר גדר התיל. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה נמצא לו השימוש המוכר כיום.

גדר התיל זכורה לרעה בהיסטוריה היהודית כגדר שהקיפה את מחנות ההשמדה והריכוז במהלך השואה. הנאצים הקימו גדרות תיל שהקיפו את המחנות למניעת בריחת האסורים, ובתוך המחנות עצמם בשביל להפריד ולבודד את היהודים ואת יושבי המחנה מהעולם החיצוני.

השימוש הצבאי בגדר תיל נמשך גם לאחר מכן. המצאת הטנק והמטוס הפכה את השימוש בגדר תיל כנגד צבא סדיר ומשוריין לחסר תועלת, אך במלחמה כנגד כוחות גרילה ניתן עדיין להשתמש בגדר. כך, למשל, הקימו הבריטים את גדר הצפון על גבולה הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית, במטרה לדכא את המרד הערבי הגדול ולמנוע הגעתם של אנשים, אספקה ותחמושת מסוריה ולבנון לסיוע למורדים. במהלך מלחמת אפגניסטן השתמשה פקיסטן בגדר תיל למנוע מעבר פליטים. גדר תיל מקיפה את רצועת עזה, משמשת בגדר ההפרדה וכן בחלקים נוספים מגבולותיה של מדינת ישראל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

1874 במדע

ערך מורחב – 1874

אנדרטת מחנה המעצר בלטרון

אנדרטת מחנה המעצר בלטרון היא אנדרטה לזכר עצורי המחתרות העבריות בארץ ישראל, שהיו במחנה המעצר בלטרון.

האנדרטה הנמצאת לצד הכביש, המחבר את כביש 3 לנווה שלום וצמודה לאתר ההנצחה של גדוד 32 בחטיבת אלכסנדרוני. האנדרטה הוצבה במקום בספטמבר 2016. היא בוצעה על ידי האמן חן וינקלר ותוכננה על ידי האדריכל יהודה יהב, שתכנן גם את אנדרטת חטיבת אלכסנדרוני במקום. האנדרטה הוקמה בסיוע המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ונציגי ההגנה, האצ"ל והלח"י.

בבסיס האנדרטה מתוארת ההיסטוריה של כליאת אסירי המחתרות במחנה. במרכז יש תרשים של מחנה המעצר לטרון א' מ-1945 ומעליו סמלי שלוש המחתרות. למעלה יש אלמנט פיסולי של גדר תיל המסמל את המעצר וציפור המסמלת את הרצון לחופש.

ביצורים

ביצורים הם מבנים צבאיים שנועדו ללוחמה הגנתית. גורמים שונים השתמשו בביצורים לאורך אלפי שנות היסטוריה, במבחר רחב של עיצובים הולכים ומורכבים. הפעולה של שיפור ההגנה של אזור מסוים נקראת "ביצור". מבנים מבוצרים נקראים מבצרים. ביסוד הביצורים עומדות שתי תכליות עיקריות: מניעת מעבר וחדירה של כוחות עוינים, והגנה על מתחם מסוים (ועל מערך ההגנה עצמו) מפני פגיעות פיזיות כגון ירי קליעים.

בני ערובה יהודים ברומניה של אנטונסקו

בתקופת מלחמת העולם השנייה כלאו שלטונות רומניה בני ערובה מבין ראשי הקהילה היהודית, כערובה להתנהגות צייתנית של האוכלוסייה היהודית, באיום מפורש של הוצאתם להורג על כל גילוי אי צייתנות.

לאחר פלישת הוורמכט והצבא הרומני לברית המועצות, ב-22 ביוני 1941, פנה ב-30 ביוני משרד הפנים הרומני אל צבא רומניה ודרש לבצע מעצרים של יהודים עשירים או בעלי השפעה בתוך הקהילה היהודית ולכלוא אותם במחנות ריכוז בעריהם. במסגרת מעצרים אלה נכלאו בערי רומניה יהודים רבים, נשיאי קהילות, רבנים, וביניהם הרב הראשי של העדה הספרדית ברומניה, ד"ר שבתאי ג'אין, ומשמשים בקודש אחרים, אינטלקטואלים ואנשי תרבות, בעלי מקצוע וסוחרים. העצורים, שהיו בני 18 עד 60 נדרשו לכיבוד ותמיכה בחוקים ובצווים שהוציא השלטון ואיימו עליהם בהוצאה להורג על כל מעשה חבלה, ריגול, טרוריזם או פגיעה כלשהי באנשי הצבא הרומנים והגרמנים או על הימלטות ממחנות העבודה שהוקמו.

בני הערובה נכלאו במבנים של הקהילה היהודית, דוגמת בתי ספר ובתי כנסת, בתנאיים סניטרים קשים, כשהם ישנים על הרצפה החשופה, ללא שמיכות בחורף הרומני הקשה. לא סופק מזון לבני הערובה וקבלת חבילות מזון, ביגוד ותרופות מהמשפחות הייתה תלויה בתשלום שוחד לשומרים. מסביב למבנים הוצבה גדר תיל דוקרני ובכניסה שמרו שוטרים מקומיים.

מספר בני הערובה נקבע על ידי השלטונות המקומיים תוך התייעצות עם המשטרה והז'נדרמריה. בערים בוזאו, פוקשאן, ברלד וחוש נעצרו אלפי גברים יהודים. בפיאטרה נאמץ נעצרו 1,500, בברשוב 500. בבקאו נעצרו 500 גברים ונשים, אך בהמשך מספרם צומצם ל-70 ואחרי זה ל-20. בבוטושאן, וסלוי וטקוץ' נעצרו פחות ממאה בכל מקום ובמקומות קטנים יותר, כמו בוצ'צ'אה, סוליצה ושטפנשט, נעצרו רק עשרה מכל יישוב והם הועברו למעצר בבוטושאן. לקראת סוף יוני 1941 נכלאו בגאלאץ 3,700 גברים יהודים, בגילאי 18 עד 60, באולם של בית קולנוע. המעצר הוצג כהחלטה זמנית עד שיתרחק קו החזית מהעיר וכדי למנוע פוגרום דוגמת פרעות יאשי. ביום המעצר השלישי הועברו הכלואים לכפר פילשט, במרחק 4 קילומטרים מהעיר. מאוחר יותר, לאחר שהופצה שמועה זדונית שיהודי הרג גרמני, הובאו למעצר גם נערים שמעל גיל 15. כלואים אלה שהו יותר משלושה חודשים בתנאיים קשים ביותר ונלקחו לעבודות פיזיות מפרכות.

ברונה גורה

ברונה גורה (בפולנית: Bronna Góra) היה אתר רצח המוני של יהודים בתקופת השואה, בשטח המזרחי של פולין הכבושה. לפי ההערכות, בו נרצחו כ-52,000 יהודים.

יער ברונה גורה (מילולית: "הר ברונה") הפך בידי הגרמנים לאתר מרכזי לרצח יהודי הגטאות שהוקמו במחוז פוליסיה (כיום מערב בלארוס), לאחר כיבוש האזור בזמן מבצע ברברוסה. האתר היה פעיל ב-1942, ממאי ועד נובמבר.

יער ברונה גורה נבחר בידי הגרמנים לשמש כאתר הריגה מרכזי בשל מיקומו בסמוך למסילת הברזל, ושיטת הרצח בו הייתה באמצעות בורות ירי. היהודים הובאו לתחנת הרכבת שביער מגטאות ומיישובים רבים באזור פוליסיה, ובהם גטאות בריסק, פינסק, קוברין, אנטופול, ברזה קרטוסקה ודרוהיצ'ין. לפי עדויות של ניצולים בודדים מהאתר, היהודים שהורדו מהקרונות העמוסים בתחנת ברונה גורה, צוו להתפשט, ולקחת עמם סבון ומגבות, לכאורה לשם מקלחת. מאתר הכינוס הובלו היהודים למתחם מוקף גדר תיל, בו הוצעדו עד לבורות הירי עצמם, מבלי שהיה באפשרותם להימלט.

במהלך מבצע 1005 ניסו הגרמנים לטשטש את עקבות הרצח במקום, באמצעות כמאה עובדי כפייה, אשר שרפו את רבבות הגופות באתר, ונטעו עצים על בורות הירי המכוסים. לאחר מכן, נרצחו עובדי הכפייה.

כיום מוצבת באתר הרצח אנדרטה, שלשון כתובת ההנצחה בה היא: "לזכרם של 50 אלף יהודים אזרחי ברית המועצות ומערב אירופה שנרצחו באכזריות על ידי הנאצים בתקופת השואה".

גדר

גדר או סְיָג היא מכשול שנועד לתחוֹם שטח מסוים, כדי לציין בעלות עליו ולהקשות על הכניסה אליו. גדרות עשויות לרוב מרשת או מוטות ברזל, ובעבר נפוצו יותר גדרות עץ.

גדר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

גדר הצפון

גֶדר הצפון היא גדר תיל מבוצרת שהוקמה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בצפון פלשתינה-א"י, במסגרת המאבק במרד הערבי. הגדר הוקמה בשנת 1938 בידי פועלים יהודים, עובדי חברת "סולל בונה". לצד הגדר הוקמה שורה של מצודות טגארט ופילבוקסים. תוואי הגדר היה לאורך כביש הצפון, ובהמשך ממצודת כח לכנרת ומדרום הכנרת לירמוך, באופן שיישובי אצבע הגליל נותרו מחוץ לגדר.

על מידת ההצלחה של הגדר בדיכוי המרד הערבי ניטש ויכוח. רבים הסבורים כי הצלחתה בייעודה זה הייתה חלקית בלבד. מבחינת היישוב העברי בארץ ישראל, היה מדובר במעשה חשוב, שחשיבותו אף בעצם עשייתו. משלוח אלף פועלים (מתוך אוכלוסייה ובה 400,000 איש) לחבל ארץ קשה ועוין, על מנת לפתחו, היווה אתגר של ממש לכושר הארגון של היישוב. הגנתם של הגוֹדְרִים, שהוטלה גם היא על היישוב העברי, הייתה כשלעצמה מבצע צבאי קשה; בהפעלתו צברה "ההגנה" ניסיון וידע שלימים שימש אותה היטב. הקמת הגדר הייתה אחד ממבצעי התיישבות והביטחון הגדולים של היישוב העברי בימי המנדט הבריטי. מסכם דוד הכהן בספר זיכרונותיו:

הגדר פורקה בין 1942 ל־1946, וכיום אין לה כל זכר. לאורך כביש הצפון מבנים ואתרים הקשורים להקמת הגדר ולפעולתה.

חנקניים

חנקניים (שם מדעי: Laniidae) הם משפחת עופות קטנים אוכלי בשר מסדרת ציפורי שיר. החנקניים הם עופות גדולים בסדרתם ובעלי ראש גדול, עיניים גדולות בעלות "מסיכה" כהה ומקור גדול ומעוקל דמוי עוף דורס. הם ניזונים בעיקר מחרקים גדולים כמו חגבים, חיפושיות, ציקדות, דבורים ותיקנים וכן מתולעים, עכבישים, עקרבים, נדלים וחסרי חוליות דומים, אך גם מדוחיים, זוחלים קטנים, ציפורים קטנות וכן גוזלים וביצים ואף יונקים קטנים כמו עכברים וחדפים. הטרף נתפס על ידי המקור ומשופד על ענף דוקרני, שיח קוצני או גדר תיל, שם הוא גם נאגר במזווה טבעי. שיטה זו גם מאפשרת לחנקנים לאכול יצורים ארסיים כמו החגב Romalea guttata, שהארס מתפוגג בגופו לאחר שהוא משתמר במזווה.

החנקנים נפוצים בכל היבשות ובתי הגידול, אך נדירים בעולם החדש, שם יש רק 2 מינים: חנקן לוגרהד (Lanius ludovicianus) וחנקן גדול (Lanius excubitor), והם כלל לא נפוצים באמריקה הדרומית או באוסטרליה. בעיקרון הם שוכני אזורים פתוחים וחמימים, אך נפוצים גם ביערות ובמרומי הרים. אורכם הממוצע עד 50 מ"מ.

להב

להב הוא חלק בכלי עבודה, כלי נשק או במכונה (למשל, מאוורר) שבדרך כלל יהיה בקצהו חד או מחודד. חלק זה יכול להיות מאבן, למשל צור, או ממתכת, כיום בעיקר פלדה. הלהב משמש לחיתוך, דקירה, פריסה, תפיסה (לדוגמה, גדר תיל) גירוד וכיוצא בזה.

ליובליאנה

ליובליאנה (בסלובנית: Ljubljana (מידע • עזרה)) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בסלובניה.

מפוחית יד

מפוחית יד (או קונצרטינה) הוא כלי נגינה (ממשפחת כלי המפוח) הדומה לאקורדיון, אך קטן ממנו. בניגוד לאקורדיון המלבני, מפוחית היד היא בדרך-כלל בעלת חתך בצורת מתומן. עוד בניגוד לאקורדיון, כיוון הלחיצה של הכפתורים במפוחית היד אינו מאונך לכיוון הכיווץ של המפוח, אלא מקביל לו.

נחשון (קיבוץ)

נַחְשׁוֹן הוא קיבוץ בעמק איילון, דרומית למודיעין, המשתייך למועצה אזורית מטה יהודה.

הקיבוץ הוקם בשנת 1950 על ידי אנשי "השומר הצעיר" מחו"ל ומהארץ.

שמו של הקיבוץ הוא כשמו של מבצע נחשון שהוביל לפריצת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות.

סמולביצ'י

סמולביצ'י (בבלארוסית: Смалявічы, רוסית: Смолевичи, ביידיש נקראת גם סמאלעוויטש וסמאלביטש) היא עיירה בבלארוס במחוז מינסק. העיירה משמשת כמרכז אזור סמולביצ'י ונכון ל-2005, אוכלוסייתה מונה כ-17,000 תושבים.

עד מלחמת העולם השנייה הייתה בעיר קהילה יהודית גדולה. ברבנותה כיהנו רבנים נודעים כמו: הרב אליעזר רבינוביץ, חתנו של הגדול ממינסק; והרב יחזקאל אברמסקי. בתחילת המאה ה-20 בעיר התגורר אחד מאילי ההון היהודיים בליטא, סוטין.

בעיירה נולד הצייר חיים סוטין, שחי ופעל בצרפת, וגם פרופ' חיים נחמן שפירא, מחנך, מרצה, מחבר ספרי עיון, מתרגם יהודי, פעיל ציוני, ומהדמויות הבולטות ביהדות ליטא בין שתי מלחמות העולם.

עם כיבוש העיירה בסוף יוני 1941 בידי הגרמנים, רוכזו כ-1,400 יהודיה בגטו מוקף גדר תיל שהוקם באזור הרוס בה. ב-28 ביולי 1941 נרצחו כ-120 גברים יהודים מהגטו, וב-28 באוגוסט 1941 רצחו גרמנים וליטאים את כל יושבי הגטו הנותרים ביער גורודישצ'ה הסמוך ליישוב.

סמולנסק

סְמוֹלֶנְסְק (ברוסית: Смоленск) היא עיר ברוסיה, בירת מחוז סמולנסק.

סמולנסק נמצאת בזרם העליון של הנהר דנייפר. אוכלוסיית העיר מונה 330,961 בני אדם (נכון לשנת 2014). העיר ידועה מהמאה ה-9. היא בעלת תואר עיר גיבורה של ברית המועצות הודות להתנגדות תושבי העיר לחיילים הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

פריפיאט (נהר)

פְּרִיפְּיַאט (בבלארוסית: Прыпяць; באוקראינית: Прип'ять) הוא נהר במזרח אירופה. אורכו כ-775 ק"מ ואגן הניקוז 114,300 קילומטר רבוע. הנהר זורם דרך אוקראינה, בלארוס ושוב אוקראינה ואז נשפך לנהר דנייפר. הנהר שופע דגה ולכן חשוב כלכלית. הוא אף משמש כעורק תחבורה לספינות.

בסוף שנת 1941 רוכזו יהודי מאזיר בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה, אליו הובאו גם יהודי כפרי הסביבה. ב-7 בינואר 1942 נרצחו כל יושבי הגטו, בין 1,150 ל-1,500 איש, ליד הכפר הסמוך בוברי, חלקם בירי וחלקם בהטבעה בנהר פריפיאט.

הנהר עובר ליד מוקד התאונה בכור הגרעיני צ'רנוביל. במורד הזרם, אחרי הכור, מי הנהר עדיין נגועים בקרינה גרעינית. הריכוז של צסיום-137, איזוטופ רדיואקטיבי של היסוד צסיום עדיין גבוה במי הנהר. העיר שנמצאת בסמוך לנהר, פריפיאט, הייתה אחת הערים שבהן התגוררו עובדי הכור הגרעיני בו קרתה התאונה, וכל אוכלוסייתה, כ-50,000 איש, פונתה אחרי האסון.

לאורך הנהר נמצא האזור הגאוגרפי המכונה ביצות פינסק או ביצות פריפיאט.

ציבולווקה

ציבולווקה (באוקראינית: Цибулівка, ציבוליבקה; בפולנית: Cybulówka, ציבולובקה; ברוסית: Цибулевка) הוא כפר במחוז ויניצה שבאוקראינה, בו התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

הכפר, השוכן על גדות נהר, נזכר מהמאה ה-18, ובשנת 1772 נבנתה בו כנסייה. הכפר מחולק לשני חלקים - המכונים "הישן" ו"החדש". לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל היישוב בתחום ברית המועצות.

ביולי 1941 נכבש הכפר בידי הגרמנים והרומנים, ואלו רצחו בו תוך מספר ימים את אלפי תושביו היהודים.

עם סיפוח אזור הכפר למחוז טרנסניסטריה הרומני, הובאו ליישוב כ-2,470 יהודים שגורשו מבסרביה ומבוקובינה, ואלו רוכזו בגטו מוקף גדר תיל שהוקם ברפתות בו. בשל מגפת טיפוס הבהרות שפרצה בגטו, מתו בו תוך שלושה חודשים כ-2,000 מהיהודים שהובאו אליו, ואלו נקברו בשלושה קברי אחים.

עד ינואר 1942 נותרו בחיים בגטו כ-200 יהודים בלבד. אוכלוסייה זו נלקחה מדי יום לעבודות כפייה מפרכות, בתנאי רעב והתעללות. בהמשך הובאו לגטו כמה מאות מגורשים יהודים נוספים.

במרץ 1944 שוחרר הכפר בידי הצבא האדום.

קו השליטה

קו השליטה, מכונה גם LoC (מאנגלית: Line of Control) מתייחס לקו המפריד בין אזורים הנמצאים בשליטה צבאית של הודו או של פקיסטן המהווים חלקים של המדינה לשעבר (1846–1952) של הראג' הבריטי, "ג'אמו וקשמיר". קו זה אינו מוכר כגבול רשמי על ידי הודו ופקיסטן, הטוענות כל אחת לבעלות מלאה על השטח, ואף אינו מוכר בינלאומית כקו גבול, אולם הוא קו הגבול דה פקטו.

לאורך קו השליטה, שאורכו 740 ק"מ, בנתה הודו גדר הפרדה שאורכה 550 ק"מ וגובה 2.4–3.7 מטר. זו גדר תיל חשמלית, שבה משולבים חיישני תנועה ואמצעי דימות תרמיים.באזור מתקיימת מתיחות תמידית ואף אירועים אלימים הגובים את חייהם של עשרות ולפעמים מאות חיילים ואזרחים בשני הצדדים כל שנה.

תיל

תַּיִל (בריבוי: תֵּילִים) הוא סיב מתכתי דק וארוך בעל תכונות של אלסטיות, חוזק והולכה חשמלית. בהתאם, משמשים תילים למאמצים מכניים ולהולכת חשמל. על פי רוב תילים מיוצרים על ידי משיכת המתכת דרך חור.

תילים מיוצרים במגוון רחב של קטרים וממגוון של מתכות, בהתאם לייעודם. מספר תילים שזורים ביחד נקראים כבל. ליפוף תיל סביב ליבה נקרא סליל.

את הפעלים גזורי השם תִּיֵּל וכן תֻּיַּל (במובן קשירה וחיבור בתיל) חידש המילונאי ראובן אלקלעי, לפי הכתוב במילונו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.