גדר ההפרדה

גדר ההפרדה (גם חומת ההפרדה או גדר הביטחון, לעניין השם ראו בהמשך) היא מחסום הפרדה הנבנֶה על ידי ישראל בעיקר לאורך הקו הירוק מאז 2002, לשם מניעת מעבר בלתי מורשה של פלסטינים מיהודה ושומרון למרכזי אוכלוסייה ישראליים, במטרה למנוע חדירת מחבלים פלסטינים, ובכללם מחבלים מתאבדים.

BarrierMay2005Hebrew
תוואי גדר ההפרדה המאושר והלא מעודכן, נכון למאי 2005
Jerwall
גדר ההפרדה במבט משכונת משכנות שאננים לכיוון דרום מזרח באוקטובר 2005
West Bank Fence South Hebron
גדר ההפרדה בדרום הר חברון, מאי 2006
BatHefer020
הגדר מדרום לבת חפר. מעברה נראית טולכרם
BatHefer023
רחוב השומרון בבת חפר שלאורכו טיילת המקבילה לגדר
BethlehemRoad
כביש לעיר בית לחם
Beit Ijza Agricultural Gate
שער חקלאי המפריד בין הכפר בית איג'זא לאדמותיו החקלאיות. ברקע נראית גבעת זאב
AbuDisWall
גדר ההפרדה באבו דיס, יוני 2004
BarbedWireFence1
קטע של גדר ההפרדה בצידי כביש 443, סמוך לצומת גבעת זאב. קטע זה בנוי ממספר קומות של גדר תלתלית ("גדר תייל")

שמות

כמו הגדר עצמה, גם שמה שנוי במחלוקת, בעיקר בשאלה האם היא "גדר" או "חומה". שמות שונים למכשול נגזרים מתפישת עולמו הפוליטית של הדובר ומעמדתו כלפי המכשול. בעברית לרוב קוראים לה "גדר ההפרדה" אך בנאום שנשא אריאל שרון באו"ם הוא השתמש במונח "גדר הביטחון", מונח זה מופיע גם בסעיף 2.ד בהחלטת הממשלה מ-24 ביוני 2002‏. לעיתים קוראים לזה "מכשול ההפרדה". שר ההסברה, יולי אדלשטיין, שילב בין הכינויים ואמר כי "בצד הישראלי של הגדר עומדת חומה בת מאות קילומטרים".[1]

בערבית היא מכונה جدار (גִ'דאר - שתרגומה: קיר, חומה, או גדר), אולם עיקר הוויכוח הוא דווקא על השם באנגלית.

מדינת ישראל קוראת לגדר באנגלית "The Security Fence" ("גדר הביטחון")[2] ולעיתים גם Anti-terrorist Fence ("גדר אנטי-טרוריסטית") על מנת להדגיש את חשיבותה הביטחונית במניעת טרור. כלל מערכת הביצורים והגדרות כנגד מחבלים באזורי קו התפר נקרא "מכשול קו התפר". הפלסטינים ומתנגדי הגדר קוראים לה "The Separation Wall" ("חומת ההפרדה"), או "Apartheid Wall" ("חומת האפרטהייד/הפרדה גזעית"), בשל ההפרדה הגזעית שהיא מבססת, ועקב היות חלקים רבים ממנה, ובייחוד באזורים העירוניים, חומת בטון גבוהה ולא גדר.

כפשרה נייטרלית בין שתי הגרסאות משתמשים באנגלית במושג "Barrier" ("מחסום" או "מכשול"). שמות נוספים שמקובלים באנגלית הם "Israeli West Bank barrier" (בתרגום חופשי: "המחסום הישראלי של הגדה המערבית"), "Israeli Separation Barrier" ("מכשול ההפרדה הישראלי") ו-"Israeli Security Barrier" ("מחסום הביטחון הישראלי").

מאפייני הגדר

הגדר מצוידת באמצעי חישה אלקטרוניים, באמצעי תצפית ובכלי נשק להפעלה מרחוק[דרוש מקור], ובחלק קטן מהתוואי שלה – בתוך השכונות הפלסטיניות של ירושלים ומערבה לקלקיליה ולטולכרם, היא חומת בטון גבוהה (מאפיין שעליו מסתמכים הפלסטינים בקוראם לה "חומת ההפרדה"), וזאת בין השאר כדי למנוע ירי אל עבר כלי רכב ואזרחים ישראלים.

תיאור של מאפייני הגדר מופיע בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק:

מכשול קו התפר בנוי ממספר מרכיבים. במרכזו עומדת גדר "חכמה". תפקידה להתריע לכוחות הפרוסים לאורכה על כל ניסיון לעבור אותה. מצידה החיצוני של הגדר עובר מכשול נגד רכב, המורכב מתעלה או מאמצעי אחר, שייעודו למנוע פריצת הגדר באמצעות ניגוח של כלי רכב. כן מצויה גדר מעכבת נוספת. בסמוך לגדר נסלל כביש שירות. מצידה הפנימי של הגדר האלקטרונית קיימות מספר דרכים: דרך טשטוש (שנועדה לגלות את העקבות של מי שחצה את הגדר), דרך פטרולים ודרך לרכב משוריין, וכן גדר נוספת. רוחבו הממוצע של המכשול, בצורתו המיטבית, הוא 50–70 מטרים. בשל אילוצים שונים, בחלקים מסוימים של המכשול, יוקם מכשול צר יותר, הכולל רק חלק מן המרכיבים התומכים בגדר האלקטרונית. במקרים מסוימים יכול המכשול להגיע לרוחב של עד 100 מטר בשל התנאים הטופוגרפיים.

בג"ץ 2056/04

תוואי הגדר

אורך תוואי הגדר המתוכנן הוא כ-708 קילומטר,[3] מטירת צבי בצפון מזרח עד ים המלח בדרום מזרח. עד אוקטובר 2007 הושלמו כ-430 קילומטר.[4][5] מנובמבר 2007 הוקטנה ההשקעה בגדר והעבודות מתנהלות בעצלתיים, בין השאר בגלל חוסר עניין ציבורי.[6] עד סוף 2016 הושלמו 462 ק"מ ואילו עוד 242 ק"מ נמצאים בשלבי תכנון. בקטע בן 7 ק"מ מנחל ערוגות עד ים המלח לא מתוכננת כלל גדר בשל מכשול גאוגרפי טבעי קשה למעבר ובשל הימצאות תוואי גדר מתוכנן בתוך שמורות טבע.

קטעי הגדר:

  • מטירת צבי לסאלם, 60 ק"מ, הושלם באפריל 2004
  • מסאלם לאלקנה, 123 ק"מ, הושלם ב-31 ביולי 2003[7]
  • מאלקנה עד מחנה עופר: 60 קילומטרים מתוך 110 הושלמו עד מאי 2006[8]
  • אזור עוטף ירושלים: 88 קילומטר, ממחנה עופר בצפון לכביש המנהרות בדרום. 18.7 קילומטר שכללו קטעים בדרום: כביש המנהרות, הר-חומה ובית סחור, וקטעים בצפון: מחנה עופר, עטרות ומחסום רמה, הושלמו עד 31 ביולי 2003, עד מאי 2006 הושלמו עוד 14 קילומטר[8]
  • אזור גוש עציון מכביש המנהרות עד ג'בע: העבודות החלו באמצע שנת 2006, אך רובן עוכבו ולא השולמו מסיבות תקציביות. הממשלה מתכננת לחדש את העבודות ב-2012
  • מג'בע לתרקומיא: 20 קילומטרים היו בעבודה ב-2006
  • מתרקומייה למצדות יהודה: הושלם עד 2006, למעט 13 קילומטרים באזור אשכולות, שיצרו פרצה של 2 קילומטר על הקו הירוק
  • ממצדות יהודה להר חולד במדבר יהודה, 27 קילומטר, תחילת עבודות באמצע 2006, בעקבות פניות של ארגונים ירוקים,[9] הקמת הגדר הוקפאה
  • מהר חולד לעין גדי תוכנן להישאר בלי גדר

תוואי הגדר המתוכנן ארוך יותר מכפליים מאורך הקו הירוק (320 ק"מ). הגדר נצמדת בחלקה הקטן (15%) לאורך הקו הירוק, וברובה הגדול (85%) נכנסת לתוך הגדה המערבית, לעיתים בצורה מינורית ולעיתים - כמו במובלעות טל מנשה, לטרון וגבעת זאב - עד מספר קילומטרים מעבר לקו הירוק. בסך הכל היא עוטפת 9.4% משטחה של הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים.[3]

התוואי הסופי של הגדר אינו ברור בשל מחלוקות פוליטיות בציבור הישראלי, דיונים מתמשכים בבג"ץ ולחץ בינלאומי על ישראל. לפי הדרישה הערבית ודרישת בית הדין הבינלאומי לצדק, על הגדר להיות ממוקמת על הקו הירוק ולא בתוך שטחי יהודה ושומרון. מנגד טוענת ישראל, כי אם מופקעות קרקעות בשטחם של הפלסטינים, הרי מדובר בהכרח שנועד להצלת נפשות ולא פועל יוצא של הסכמה על גבול מדיני בינלאומי. לטענת ישראל אין הגדר קובעת את קו הגבול, אלא מדובר בגדר ביטחונית זמנית. כך מנוסחת עמדה זו בידי משרד הביטחון: "התוואי נקבע על סמך שיקולים ביטחוניים אסטרטגיים. בעתיד, לכשיקבעו הסדרי קבע עם הרשות הפלסטינית יקבע הגבול ואם יהיה צורך, ישונה תוואי הגדר".

היסטוריה של רעיון הגדר

במקביל להעברת מרבית רצועת עזה לשליטת הרשות הפלסטינית ב־1994, נבנתה סביב הרצועה גדר ביטחונית, שאפשרה יציאה מהרצועה רק באמצעות מעברים מסודרים. הקמת הגדר הובילה לירידה מהותית בפעילות מפגעים מרצועת עזה, בשטחה המרכזי של ישראל.[10]

כשעלה לראשונה הרעיון לבנות מכשול פיזי בין ישראל גופא לשטחים הן אנשי שמאל והן אנשי ימין התנגדו לו. טענתם של אנשי הימין הייתה שהדרך הנכונה ללחום בטרור היא באמצעות הפעלת לחץ צבאי רצוף, ולא באמצעות הסתגרות מאחורי גדרות, וכי הגדר תעלה כסף רב למשלם המיסים הישראלי, כשתועלתה מוטלת בספק. בנוסף חששו אנשי הימין שבכוח הגדר להביא לחלוקה דה פאקטו של הארץ ולגרום להפניית הפיגועים כלפי ההתנחלויות הנמצאות מעברה המזרחי של הגדר. טענתם של אנשי השמאל הייתה שאין לתמוך בהקמת גדר הפרדה ביטחונית שאינה מלווה בפינוי התנחלויות או בנסיגה משטחי יו"ש שיישארו בצד שאינו מוגן בגדר. כמו כן, הציעו אנשי השמאל גדר המבוססת על תוואי הקו הירוק.

התרקמות ההחלטה על הקמת הגדר וקבלתה בציבור

לאחר הפיגוע בצומת בית ליד ב־1995, התקבלה בממשלת רבין החלטה על הקמת גדר. החלטה זו לא יושמה מסיבות שונות (ביניהן רצח רבין).

ב־1999 המליצה "מנהלת השלום" בממשלת אהוד ברק להקים חלק מהאלמנטים של הגדר אולם ברק דחה את ההמלצה. לאחר ועידת קמפ דייוויד הודיע ברק על הקמת שתי גדרות, אחת על הקו הירוק והשנייה סביב גושי ההתנחלויות אולם לא נקט צעדים כלשהם בנושא. הדיון בנושא הופסק לאחר בחירתו של אריאל שרון. באפריל 2001 העביר שרון, שהתנגד תחילה להקמת הגדר, את הטיפול בנושא למועצה לביטחון לאומי. אבל במחצית 2002 החל לשנות את עמדתו ביחס לגדר.

את המאבק הציבורי למען הקמת גדר הפרדה ביטחונית רציפה החלה תנועת "גדר לחיים - התנועה הציבורית להקמת גדר ביטחון", שהוקמה ביוני 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום על ידי אזרחים מכל רחבי הארץ.

הבולט ביותר במאבק היה חיים רמון, שניהל במפלגתו (העבודה), בכנסת ובציבור, החל ב-2001, מסע למען גדר ההפרדה[11] (לימים כינה אותו ראש הממשלה אריאל שרון "אבי תוכנית ההפרדה"). בלטו בתמיכתם בגדר האלוף במיל. עוזי דיין, ראש השב"כ אבי דיכטר והעיתונאי דן מרגלית. החל משלב מוקדם הצטרף גם אהוד ברק לתומכיה של הגדר, ובהמשך הצטרפו לתומכים בנימין נתניהו, אז שר האוצר בממשלת שרון, והנשיא דאז משה קצב. עם זאת, נתניהו הדגיש, כי יש לגדר כחלק מתוכנית ההתנתקות את כל גושי ההתיישבות וגם את בקעת הירדן.

בהדרגה, לאחר מאות קרבנות כתוצאה מפיגועי התאבדות, התעצמה התמיכה הציבורית בגדר הפרדה ושכנעה לבסוף גם מתנגדים, כמו שר הביטחון בנימין בן אליעזר, הרמטכ"ל ושר הביטחון שאול מופז, הרמטכ"ל משה יעלון, ראש "שינוי" יוסף לפיד ואחרים. בעיקר היה זה ראש הממשלה אריאל שרון שהביע במשך תקופה ארוכה התנגדות לרעיון הגדר, אולם הוא שינה את דעתו לבסוף. בשל השתהותו הועלתה דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את אחריותו לעיכוב בבניית הגדר שהביאה, על פי המציעים, למותם של מאות ישראלים.

באפריל 2002 אישרה הממשלה את בניית הגדר, ללא תוואי סופי וסוכם כי משרד הביטחון יקבע קריטריונים, וביוני באותה שנה החלה בנייתה באופן רשמי. בסוף 2002, כאשר הושלמו 4 הקילומטרים הראשונים של הגדר באזור צומת מגידו התברר כי לא תואמה העברתם לצה"ל ולכן התעכבה הפעלתם. לאור הלחץ הציבורי הוטלה משימת התיאום של הקמתה על עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון.

שלבים בבניית הגדר

משהשתכנע בנימין בן אליעזר בנחיצות המכשול הפיזי בין ישראל לשטחים פעל במרץ לקדמו. תחילה נבנה על ידו קטע הגדר על ואדי ערה, בדחיפת דני עטר, יו"ר המועצה האזורית גלבוע מטעם מפלגת העבודה. עם פרישת מפלגת העבודה מהממשלה והקמת ממשלת שרון השנייה, החליטה הממשלה על המשך הבנייה, אולם בתוואי שהשאיר את רוב המתנחלים בתוך הגדר, חצה ערים וכפרים פלסטיניים והשאיר בצד הישראלי של הגדר מאות אלפי תושבים פלסטיניים. התוואי אמור היה אף להקיף את אריאל וקדומים ולהגיע עד פאתי שכם. בלחץ אמריקאי הוחלט להשאיר את בניית חלק זה לסוף, ולהותיר בינתיים חלל לא בנוי בתוואי הגדר. עקב שינויים אלו בתוואי, איבדה הגדר את תמיכתם של רבים בשמאל שטענו כי גדר שמספחת פלסטינים רבים לישראל כלל אינה אפקטיבית מבחינה ביטחונית.

בלחץ ציבורי ובינלאומי שונה תוואי הגדר פעמים רבות. גם לקראת שלהי 2004 עדיין היה התוואי הסופי שיינתן לגדר מעורפל. עם זאת, פסיקת בג"ץ (ראו להלן) והלחץ הבינלאומי נתנו את אותותיהם, והגדר שעליה דובר היא כזו שתהיה צמודה יותר לקו הירוק מאשר זו שתוכננה מלכתחילה.

פרויקט "מרחב התפר"

לשם הקמת הגדר הוקמה במשרד הביטחון מִנהלת מרחב התפר, שעסקה בניהול פרויקט הקמת הגדר, תוך הפעלתם של גופים קיימים במערכת הביטחון. המִנהלת עסקה בתיאום בין גורמי הממשלה המעורבים בפרויקט (משרד הביטחון, צה"ל, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל). בגיבוש וריכוז של דרישות מבצעיות עסק פיקוד המרכז. בפיקוח על הקבלנים המבצעים את הפרויקט עסק אגף הבינוי במשרד הביטחון, בתיאום עם מרכז בינוי באט"ל. בסוגיות המקרקעין טיפל אגף אמו"ן במשרד הביטחון.[12]

מטרת הגדר ותוצאות הלוואי שלה

מטרתה המוצהרת של הגדר, לפי מדינת ישראל, היא ביטחונית: מניעת כניסתם של מחבלים לישראל, ובפרט מניעת כניסתם של מחבלים מתאבדים. גורמים שונים בישראל ובעולם טוענים, כי קיים פער בין הצהרותיה לבין כוונותיה האמתיות של מדינת ישראל, וכי מניעיה של ישראל בהקמת הגדר אינם ביטחוניים בלבד, וכוללים גם סיפוח קרקעות והרחבת התנחלויות.[13] מדינת ישראל עצמה, הודתה בדיון שנערך בבית המשפט בעניין תוואי הגדר ליד אזור עזון ונבי אליאס, כי תוואי הגדר באזור נקבע על בסיס תוכנית מתאר להרחבת ההתנחלות הסמוכה צופין, ולא משיקולים ביטחוניים בלבד.[14]

יש מקומות בהם הקשתה או מנעה הגדר מעבר של חקלאים פלסטינים אל אדמות אותן עיבדו.

הכניסה המבוקרת של פלסטינים דרך המעברים שנועדו לכך, מאפשרת אכיפה טובה יותר של דיני העבודה. זאת בניגוד למצב ששרר קודם להקמת הגדר, שבו התאפשרה כניסה חופשית של פלסטינים לישראל והעסקתם הלא מבוקרת תוך התעלמות מדיני העבודה ומחוקים נוספים.

לעיתים גם בישראלים פוגעת הגדר - התנחלויות רבות נותרו מעבר לגדר (אם כי מספר התושבים בהתנחלויות אלה מועט יחסית[15]), והנסיעות דרך המעברים גורמות מטרד לתושבי היישובים ולאורחיהם[דרוש מקור].

השפעות ביטחוניות

Mural on Israeli wall
ציורים על הגדר
Bil'in2005
פיזור הפגנה נגד הגדר בבילעין, 2005
WestBankBarrier443
קטע של גדר ההפרדה בצידי כביש 443
Mauer-betlehem
ציור מחאתי של אמן הרחוב הבריטי בנקסי כנגד הגדר.

בשנים בהן נבנה החלק הצפוני של גדר ההפרדה חלה ירידה משמעותית בפיגועים, בייחוד בערי השרון כגון חדרה, כפר סבא ונתניה. בשנים 2004 ו-2005 ירד מספר פיגועי ההתאבדות בערים אלה כמעט לאפס, כאשר הפיגועים התרכזו באזורים דרומיים יותר (ירושלים, תל אביב ובאר שבע) - שם עדיין לא נבנתה הגדר.[16] תומכי הגדר טוענים לקשר בין קיום הגדר לבין הירידה במספר הפיגועים. חלק מהמתנגדים לגדר טוענים שהירידה במספר הפיגועים החלה כבר לפני התחלת בניית הגדר וכי הסיבות לירידה במספר הפיגועים אינה קשורה כמעט או בכלל לבניית הגדר.[17]

אף על פי שגדר ההפרדה מצמצמת את אפשרויות המעבר הבלתי חוקי, היא אינה מונעת אותו לגמרי. היו מקרים בהם מחבלים עברו דרך תחנות המעבר בגדר כדי לבצע פיגועים. בנוסף, באזור הר חברון היו מקרים בהם בעזרת מזרן או שמיכה עברו פלסטינים את הגדר ונעלמו לפני שהחיילים שקבלו התראה על מעבר הגדר הגיעו למקום.[17]

תוצרי לוואי של הגדר

לגדר תוצאות לוואי חיוביות מבחינתה של ישראל: פיחות בהגירה הלא חוקית של פלסטינים לישראל והקטנת היקף גנבות הרכב, הגנבות החקלאיות[18] ושוד העתיקות[19] על ידי פלסטינים.

ההתנגדות לגדר בישראל

גדר ההפרדה כיום חוצה מחנות בישראל ויש לה תומכים בימין ובשמאל (בעיקר בימין ובשמאל המתונים), אך גם מתנגדים בשני המחנות (בעיקר בשני קצוות הקשת הפוליטית). חלקית נימוקי המתנגדים בימין שונים מאלה של המתנגדים בשמאל. בימין חוששים שהגדר תשאיר את ההתנחלויות מאחוריה לא מוגנות ומפחדים שהגדר תהיה תוואי הגבול הסופי עם הפלסטינים וכן תסגור את הכביש בין ירושלים למודיעין. בשמאל מוחים על הפגיעה בחיי הפלסטינים והפקעת קרקעותיהם. חלק מהמתנגדים מימין ומשמאל טוענים שהגדר לא תהיה יעילה כי ניתן לירות מעליה, לפגע על ידה ולחפור מתחתיה.

מתנגדים נוספים הם ארגוני איכות סביבה המבכים את ההשפעות השליליות שיש לגדר על ערכי טבע ונוף. דוגמאות להשפעות כאלה הן הפגיעה בנוף הטבעי, מניעת מעבר בעלי חיים מצד אל צד, מניעת סחף טבעי ומניעת זרימת מי גשמים.

בעיות שנגרמות מתוואי הגדר

אחת מהבעיות הסבוכות שהתעוררו היא תחימתן של נקודות-ישוב קטנות לרוב, אך גם כפרים, בין הגדר לבין קו תיחום איו"ש (הקו הירוק, למעט באזור ירושלים), כאשר כל יציאה מגבולותיהן דרך פשפשים שנבנו בגדר במיוחד, מחייבת את פתיחת השערים בידי החיילים הישראליים, נעשית רק בשעות מוגבלות ומותרת רק לתושבי הכפר ובעלי היתרים מהמנהל האזרחי. לפיכך, גישתם של אלפי תושבים למקורות פרנסתם, לאדמותיהם החקלאיות, לבתי החולים ולבתי הספר, מוגבלת יותר מבעבר. בנוסף, הבנייה מחייבת הפקעת קרקעות חקלאיות מסביב לכפרים ולבתים. תושבים פלסטינים רבים שחשו עצמם נפגעים עתרו לבג"ץ, דבר שהביא לעיכוב בבנייה.

בעיה נוספת שנגרמה בשל תוואי הגדר היא הפגיעה בגישה של תושבי מזרח ירושלים, שמתגוררים ממזרח לגדר ההפרדה, אל מרכז העיר. מחקר שהתפרסם בשנת 2010 בדק את השפעת גדר ההפרדה על הנגישות לבתי החולים בירושלים. החוקרים מצאו שהפגיעה הקשה ביותר נגרמת דווקא לתושבים המתגוררים בסמיכות לירושלים, וזאת בשל התוואי בו נבנה הגדר, מיקומי המעברים הביטחוניים והמרחק של משרדי התיאום והקישור.[20]

בנוסף קיימות בעיות נוספות כהוצאתו של כביש 443 שמחבר בין ירושלים למודיעין מחוץ לגדר. האיום על נתיב זה, הופך את כביש מספר 1 לאחד מהכבישים הבודדים לבירה. כפועל יוצא מגישת בג"ץ בנה משרד הביטחון גדר ביטחון משני צידי הכביש ובסמיכות רבה אליו. תוואי זה מקל על אפשרויות המילוט של מחבלים האורבים לנוסעים בכביש. ארגונים ירוקים העלו גם הם טענות נגד תוואי הגדר, העובר בשטחים פתוחים וטבעיים רבים.

אירועים ועימותים בעקבות בניית הגדר

אנשי השמאל המתנגדים לגדר עורכים בשיתוף עם התושבים הפלסטינים, הפגנות ופעולות מחאה באזורי בניית הגדר בהם יש טענות לפגיעה חמורה במרקם החיים של הפלסטינים, או לשיקולים מדיניים פסולים בבניית הגדר והפקעות קרקע מיותרות.

לעיתים מסתיימים אירועים אלו בהיתקלויות אלימות ובמעצרים. תקרית זכורה במיוחד הייתה ב-26 בדצמבר 2003, כאשר במהלך הפגנה של ארגוני שמאל (כגון אנרכיסטים נגד הגדר), ירו חיילי צה"ל לעבר המפגינים שנענעו את הגדר, ופצעו ברגלו את אחד מהמפגינים הישראלים, גיל נעמתי, שניסה לחתוך את הגדר בעזרת פלייר.

ארגוני שמאל וח"כים ערביים המשיכו לארגן הפגנות ביחד עם הפלסטינים במקומות בהם מתבצעות עבודות להכנת התוואי לגדר. בהרבה מקרים, ההפגנות הללו הופכות לאלימות וכוללות יידוי אבנים מצד המפגינים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות מצד כוחות הביטחון. בכמה מקרים היו בין מידי האבנים מסתערבים ישראלים (מיחידת "מצדה" של שירות בתי הסוהר). מפגיני השמאל טוענים שהם אלו שפתחו בידוי האבנים כפרובוקציה, ואילו צה"ל טוען שהמסתערבים רק הצטרפו ליידוי האבנים של הצעירים הפלסטינים על מנת שלא להתגלות.[21] באחת ההפגנות איבד חייל את חוש הראייה בעין אחת כתוצאה מאבן או גולה מקלע שיידו בו מתפרעים.[22]

החל משנת 2006 בימי שישי כל שבוע יוצאות הפגנות מהכפרים מעסרה, בילעין, ניעלין ומוקדים נוספים.

פגיעה הומניטרית שנגרמת לאוכלוסייה מהגדר

Boy and soldier in front of Israeli wall
ילד פלסטיני על רקע הגדר וחייל צה"ל

ארגון השמאל "בצלם", נוקט עמדה לפיה גדר ההפרדה גורמת נזק לאוכלוסייה הפלסטינית והפיק מספר קמפיינים כנגד הגדר, בהם היא מכונה "מכלאות אנושיות". לטענת הארגון, הגדר תותיר מערבה לה בין 9.5% ל 13.2% משטחי יהודה ושומרון וכ-21 יישובים פלסטינים המונים כ-30,000 תושבים (לא כולל מזרח ירושלים, בה עוד כ-200,000 תושבים ערבים). בסך הכל, טוען בצלם, כ-490,500 תושבים פלסטינים המצויים ב 92 יישובים יפגעו מהקמת הגדר.[23]

מעמדה המשפטי של גדר ההפרדה

פסיקת בג"ץ

בסוף יוני 2004 קבע בג"ץ בפסיקה תקדימית, כי "לא מתקיים יחס מידתי בין מידת הפגיעה בתושבים המקומיים לבין התועלת הביטחונית הצומחת מהקמת גדר ההפרדה בתוואי שקבע המפקד הצבאי", ולכן על מערכת הביטחון לשנות את תוואי הגדר באזור ירושלים, כדי להפחית את הפגיעה באדמות החקלאים הפלסטינים.

ברם, בפסיקה זו קבע בג"ץ שהגדר, לצורכי הגנה, היא חוקית ושתוואי הגדר שהציג לו משרד הביטחון אכן מבוסס על שיקולים שיעניקו מקסימום ביטחון ובכך אישר את טענת המדינה שמדובר בגדר ביטחונית. ברם, במקרים מסוימים קבע בג"ץ שיש להתפשר על הביטחון כדי להקל על הפגיעה בפלסטינים המתגוררים באזורים הסמוכים לגדר.

ב-15 בספטמבר 2005 הורה בג"ץ לשנות את תוואי הגדר באזור קלקיליה ואלפי מנשה, בעקבות עתירה שהגישו תושבים פלסטיניים שכפריהם נותרו במובלעות מחוץ לגדר.[24] לאחר שמשרד הביטחון בחן מספר חלופות, תוקן תוואי הגדר, ועתירה נוספת שהגישו תושבי הכפרים, וכן המועצה המקומית אלפי מנשה, נדחתה.[25]

ביוני 2006 אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, ביקר בחריפות את המדינה שטענה כי מטרת הגדר היא ביטחונית בלבד. לדבריו של אהרן ברק, לנגד עיניה של המדינה עמדו גם מטרות שונות כגון הרחבת התנחלויות על חשבון זכויותיהם, שגרת חייהם ופרנסתם של עזון ונבי אליאס, שני כפרים שעתרו נגד גדר ההפרדה. בפסק הדין השופט אהרן ברק כתב: "בעתירה שלפנינו התגלתה תופעה חמורה... אירוע שאין להשלים עמו, שלפיו המידע שסופק לבית המשפט לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו נגד עיני מקבלי ההחלטות". אהרן ברק התייחס למפות תוואי הגדר שהוגשו לו על ידי אלוף-משנה דני תירזה, יועץ שר הביטחון לענייני גדר ההפרדה ומי שנחשב למנהל גדר ההפרדה, ונטען[דרושה הבהרה] כי הציגו גבול שנקבע למטרות ביטחון כשלאחר מכן הסתבר כי התוואי נועד להרחיב את היישוב צופים על חשבון שטחים בבעלות פלסטינית. עקב הפסיקה עלתה מאוד המתיחות בין דני תירזה לבין שר הביטחון החדש, עמיר פרץ.[26]

ב-4 בספטמבר 2007 קבע בג"ץ כי יש לשנות את תוואי גדר ההפרדה סמוך לכפר בלעין כך שלא יפגע אורח החיים של תושביו.[27]

חוות הדעת של בית הדין בהאג

גדר ההפרדה
פילבוקס משולב בגדר ההפרדה סמוך לשכונת גילה בדרומה של ירושלים, ספטמבר 2005

ב-8 בדצמבר 2003 החליטה העצרת הכללית של האו"ם, לבקש חוות דעת מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג בדבר "המסקנות החוקיות הנובעות מבניית החומה על ידי ישראל, הכוח הכובש, בשטחים הפלסטינים הכבושים". בית המשפט קיבל הצהרות כתובות ממדינות שונות, ושמע טיעונים בעל פה מה-23 ועד ה-25 בפברואר. ישראל סירבה להכיר בסמכותו של בית הדין לפסוק בעניין, לא מימשה את זכותה לשלוח שופט להרכב בית הדין, לא הציגה טיעונים בעל פה בפני בית הדין אלא רק טיעונים בכתב שרובם נסובו על סמכותו של בית הדין לדון בנושא ישראלי פנימי. גם ארצות הברית מתחה ביקורת קשה על בית הדין בהאג ויחד עם 22 מדינות דמוקרטיות הגישה חוות דעת לביה"ד שהגדר היא נושא פוליטי ולא משפטי.

ישראל בחרה לנהל קמפיין מתוקשר בהאג, שכלל הפגנות של משפחות נפגעי טרור. להפגנות הובא מישראל, לשם המחשה, אחד האוטובוסים שבו בוצע פיגוע תופת ובו נרצחו ישראלים רבים.

ב-9 ביולי 2004 נתן בית הדין את חוות דעתו. בית הדין רשם את הבטחתה של ישראל כי המכשול ישמש רק כאמצעי ביטחון זמני. עם זאת הוא ציין כי קיים חשש כבד כי תוואי המכשול יצור עובדות בשטח שיובילו לסיפוח דה-פקטו של שטחים וישפיעו על קביעת הגבולות העתידיים בין ישראל למדינה פלסטינית.

ההיבט השני, בו דנה חוות הדעת הוא חוקיות המכשול לפי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בית הדין החליט, כי טענת ישראל, כי אמנת ז'נבה הרביעית אינה חלה בשטחי יהודה ושומרון, שכן הגדה המערבית ורצועת עזה מעולם לא היו חלק ממדינה ריבונית, איננה רלוונטית בשל העובדה, כי ישראל הכריזה, שהיא מחילה את "הסעיפים ההומניטריים" של האמנה על השטחים. לגופו של עניין, קבע בין הדין כי מכשול ההפרדה נועד לסייע למפעל ההתנחלות שמהווה הפרה של סעיף 49 של האמנה. בנוסף, קובעת חוות הדעת כי ההשתלטות על אדמות פרטיות הכרוכה בהקמת המכשול מהווה פגיעה בקניין הפרטי ועל כן היא הפרה של סעיפים 46 ו-52 בתקנות האג ושל סעיף 53 באמנת ז'נבה הרביעית.

ההיבט השלישי של חוות הדעת הוא חוקיותה של הגדר לאור המשפט הבינלאומי לזכויות האדם. בהקשר זה קבע בית הדין בניגוד לדעתה של ישראל, כי משפט זה חל במלואו בשטחים כבושים. לדעת בית הדין, גדר ההפרדה פוגעת בזכויות שונות המעוגנות באמנות עליהן חתומה ישראל.

בית הדין התעלם כמעט לחלוטין מההיבט הביטחוני של הגדר. האזכור היחידי לטרור נגד ישראל היה בהצהרה ש"ישראל ניצבת בפני התקפות אלימות כנגד האוכלוסייה האזרחית שלה, ושזכותה, ואף חובתה, להגיב כדי להגן על חיי אזרחיה, אך על הצעדים להיות בהתאם למשפט הבינלאומי." בפועל קבע בית הדין שמאחר וההתקפות כנגד ישראל לא מבוצעות על ידי מדינה אחרת ובאות משטח בו היא שולטת, לא עומדת לה הזכות להגנה עצמית במקרה זה. פיסקה זו התקבלה בתמיהה רבה בקרב משפטנים רבים ותומכי הגדר השתמשו בו אחר כך כדי להדגים את האבסורדיות של חוות הדעת ולנגח את ההחלטה.[28]

במסקנות חוות הדעת נקבע כי "חומת ההפרדה" (בלשון בית הדין) מנוגדת למשפט הבינלאומי וקרא לישראל להפסיק את הקמת "החומה בשטחים הפלסטינים הכבושים כולל מזרח ירושלים וסביבתה", לפרק את חלקיה שנבנו על שטחים שמעבר לקו הירוק, ולשלם פיצויים לפלסטינים שנפגעו מהקמתה. כמו כן קרא בית הדין לקהילה הבינלאומית להימנע מלסייע להתמשכות המצב הבלתי חוקי (לטענתו) שנוצר עקב הקמת הגדר, ולנקוט באמצעים חוקיים על מנת להביא להפסקת ההפרות מצד ישראל.[29] חוות הדעת ניתנה ברוב של 14 תומכים מול מתנגד יחיד - השופט האמריקאי היהודי, תומאס בורגנטל - שגם הוא הביע ביקורת כלפי מעשי ישראל, אך טען שבפני בית הדין לא עמד בסיס עובדתי מספיק בשביל ממצאיו הגורפים, וכי היה עדיף שהוא היה נמנע מדיון בנושא.

תגובות על חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בעניין הגדר

גדר ההפרדה באבו דיס
מסתננים מבעד לפִרצה בגדר ההפרדה באבו דיס. ספטמבר 2005
Elkana and barrier
גדר ההפרדה השוכנת בצמידות ליישוב אלקנה, נובמבר 2006, מבט מתוך היישוב אל הגדר

האיחוד האירופי אימץ את חוות הדעת של בית הדין. מספר ארגונים לזכויות אדם ברכו על ההחלטה, וכמוהם גם במדינות ערב: סוריה, לבנון, ירדן ומצרים, ובמדינות נוספות בעולם. לעיתים קרובות הציגו המחייבים את חוות הדעת (שאיננה מחייבת) בתור פסק דין מחייב ותבעו להטיל סנקציות על ישראל בשל הפרתו לכאורה של פסק דין מחייב מטעם בית הדין.

ממשלת ישראל מתחה ביקורת קשה על חוות הדעת והאשימה אותה בחד-צדדיות. בתגובתה הרשמית, ממשלת ישראל דחתה את חוות הדעת והודיעה שתמשיך לבנות את הגדר בשם הזכות להגנה עצמית. עיקר הכעס היה על ההתעלמות מפיגועי הטרור כנגד ישראלים ומכך שהגדר מונעת רבים מהם. בציבור הישראלי ברובו נטען שזו צביעות ששופטים ממדינות כמו סין אשר כבשה את טיבט, רוסיה שניהלה מלחמה אכזרית בצ'צ'ניה, או ירדן והתנהגותה כלפי הפלסטינים בספטמבר השחור שופטים את מעשיה של מדינת ישראל בהתגוננותה כנגד הטרור הפלסטיני. כמו כן הובע כעס על כך שבית הדין טען שישראל לא יכולה להצדיק את הקמת הגדר בזכות להגנה עצמית המובטחת באמנת האו"ם, משום שאין מדובר על התקפה מצד מדינה.

אחרי חוות הדעת, העביר בית הנבחרים האמריקני ברוב מוחץ של 45–360 החלטה המגנה את החלטת ביה"ד ותומכת בזכותה של ישראל להקים את הגדר. קולין פאואל, שר החוץ של ארצות הברית, קרא לפסיקת ביה"ד "לא לגיטימית" והביע תמיכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית.[30]

בשנת 2005, בעקבות הוראת בג"ץ באוגוסט 2004, חיברה פרקליטות המדינה מסמך בן 170 עמודים ובו היא מנמקת מדוע היא דוחה את חוות הדעת של ביה"ד בהאג. במסמך נכתב שחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין גדר ההפרדה "איננה רלוונטית", מכיוון שעמדת ישראל לא הוצגה שם ועל-כן אין להתייחס אליה. המסמך מציין כי: (1) ההחלטה הסתמכה על נתונים חלקיים ולא מעודכנים. (2) מאז מתן חוות הדעת שונה תוואי הגדר באופן משמעותי. (3) הממשלה אמורה לשנות בקרוב את התוואי בחלקים נרחבים בגדר. (4) עמדת הפרקליטות אושרה על ידי הדרג המדיני הבכיר.[31]

בפרשת מרעאבה, שבה נדון תוואי הגדר באזור קלקיליה ואלפי מנשה, פסק בג"ץ, בהרכב של תשעה שופטים, שהחלטת בית המשפט הבינלאומי איננה מחייבת את ישראל. השופט מישאל חשין אף כתב בפסק דינו כי "החלטתו של בית הדין הבינלאומי אין בכוחה להאיר את דרכי. אורה דל מכדי שאדריך עצמי על-פיה לעשות משפט אמת וצדק".[24]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מסמכים ואתרים רשמיים

על הגדר

דעות בעד הגדר

דעות נגד הגדר

הערות שוליים

  1. ^ שלמה צזנה, ‏יוזמה חדשה: ציורי קיר בצד הישראלי של גדר ההפרדה, באתר "ישראל היום", 2 בנובמבר 2012
  2. ^ ברק רבידאל על לא תשתמש במונח "גדר ההפרדה" במפות, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
  3. ^ 3.0 3.1 United Nations Barrier Update (עמ' 4), ‏יולי 2011
  4. ^ הצעת תקציב הביטחון לשנת 2008, פרק 1400 מרחב התפר, עמוד 88
  5. ^ עקיבא אלדרמתכנני הגדר לא הביאו בחשבון את ארגוני זכויות האדם ואת בג"ץ, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2009
  6. ^ שאול אריאליגדר ההפרדה. זוכרים?, באתר הארץ, 29 במרץ 2009
  7. ^ הושלם השלב הראשון בגדר ההפרדה; מכרז לבניית 22 דירות בנווה דקלים, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2003
  8. ^ 8.0 8.1 עמוס הראל‏, צה"ל: לפחות עוד שנה לסיום בניית גדר ההפרדה, באתר וואלה! NEWS‏, 17 במאי 2006
  9. ^ ייחודיותו של מדבר יהודה-וההרס הצפוי לו, 17 בדצמבר 2006, החברה להגנת הטבע
  10. ^ טל אלוביץ', גדר נגד טרור: הדוגמה של רצועת עזה ויהודה ושומרון, מערכות 458, דצמבר 2014
  11. ^ "אריק שרון ראש ממשלה", דב ויסגלס, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 166
  12. ^ "מרחב התפר"
  13. ^ כך, לדוגמה, בעתירה נגד הקמת הגדר על אדמות הכפר בילעין כתב בית המשפט העליון כי "התוואי הקיים של הגדר מעורר תהיות גם מבחינת היתרון הביטחוני שהוא מעניק. אין חולק כי התוואי עובר ברובו בשטח נחות מבחינה טופוגרפית הן ביחס למודיעין עלית, הן ביחס לבילעין. הוא מותיר מספר גבעות בצד הפלסטיני ושתי גבעות בצד הישראלי. הוא מסכן את הכוחות המסיירים לאורך התוואי. על רקע תפיסת הביטחון שהוצגה לנו במקרים רבים אחרים, לפיה קיימת חשיבות ביטחונית להקמת הגדר בשטחים טופוגרפיים שולטים, מעורר התוואי הקיים תמיהות. ככלל, מציג המפקד הצבאי במקרים רבים של תכנון תוואי הגדר את החזקתן של גבעות שולטות כיתרון ביטחוני משמעותי, ואילו במקרה שלפנינו נקבע תוואי אשר לפחות בחלקו מצוי בשטח נחות ביחס לגבעות. אין להסביר תוואי זה אלא ברצון לכלול את החלק המזרחי של "מתתיהו מזרח" ממערב לגדר, שאלמלא כן ספק אם קיים טעם ביטחוני צבאי לקבוע את תוואי הגדר במקום בו הוא עובר עתה." [1]
  14. ^ יובל יועז, תוואי הגדר ליד ההתנחלות צופין יפורק. בג"ץ: המדינה הסתירה שהתוואי נועד להרחבת היישוב, באתר הארץ, 19 ביוני 2006
  15. ^ נדב שרגאירוב ההתנחלויות נמצאות מחוץ לגדר ההפרדה, אך רוב אוכלוסיית המתנחלים נשאר ממערבה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2007
  16. ^ נתונים מראים שבשנים 20012003 בוצעו 73 פיגועים בערי ישראל, בהם נרצחו 293 ישראלים ונפצעו 1950. לעומת זאת, בשנת 2003 נרצחו בפיגועים 89 ישראלים ונפצעו 411 באזורים בהם לא נבנתה בגדר, בעוד שבאזורים בהם הושלמה הגדר נרצחו 46 ונפצעו 221. בשנת 2004, בה הושלם הקטע הצפוני והחלו העבודות על התוואי במרכז ובאזור צפון ירושלים, נרצחו 19 ישראלים ונפצעו 102 באזורים בהם לא הייתה גדר בעוד שבאזורים בהם הושלמה הגדר לא נפגע אפילו ישראלי אחד.
  17. ^ 17.0 17.1 דיווח של ערוץ 7 מציין שדו"ח של השב"כ לשנת 2007 על הסיבות למניעת פיגועים כלל אינו מונה את גדר ההפרדה: חגי הוברמן, תופעה: מדלגים בקלילות מעל גדר ההפרדה, באתר ערוץ 7, 8 בינואר 2008
  18. ^ בצלם - מעבר לגבול החוקיות, מרץ 2007, אתר בצלם
  19. ^ איתי רום, ‏המקצוע העתיק ביותר בעולם, באתר גלובס, 17 בינואר 2007. לפי כתבה זו פחתו מקרי השוד מאז הקמת הגדר בכ-50 אחוז.
  20. ^ נועם שובל ואסף שטרן "השפעת גדר ההפרדה על נגישות לבתי חולים" המשפט י"ד 127 (2010).
  21. ^ ארנון רגולר, יותר מעשרה פצועים, בהם ח"כ, בהפגנה בכפר בלעין, באתר הארץ, 29 באפריל 2005
  22. ^ עמוס הראל, יובל אזולאי, החייל שאיבד עין: המפגינים שכחו שהם בטוחים בגלל אנשים כמוני, באתר הארץ, 10 ביוני 2005
  23. ^ ע"פ הנתונים המובאים בכתובת [2]
  24. ^ 24.0 24.1
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 7957/04 מראעבה ואח' נ' ראש ממשלת ישראל ואח'
  25. ^ בג"ץ 10309/06 ובג"ץ 10714/06 - פסק דין מועצה מקומית אלפי מנשה ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'
  26. ^ חנן גרינברג, האם ה"פרויקטור" של גדר ההפרדה יסיים את תפקידו?, באתר ynet, 19 ביוני 2006
  27. ^ שמואל מיטלמן, בג"ץ מציג: הגדר הלא טובה, באתר nrg‏, 4 בספטמבר 2007
  28. ^ ד"ר אייל גרוס, פרשנות: ההחלטה בהאג - צעד נוסף לבינאום ומישפוט הסכסוך, באתר ynet, 10 ביולי 2004
  29. ^ חוות דעתו של בית הדין הבינלאומי לצדק - סיכום חוות הדעת מתורגם לעברית, באתר בצלם
  30. ^ US House of Representatives Rejects Hague Court Ruling, ‏15 ביולי 2004
  31. ^ יובל יועז‏, הפרקליטות: החלטות ביה"ד בהאג לא רלוונטיות, באתר וואלה! NEWS‏, 7 בפברואר 2005
א-ראם

אַ-רַּאם היא עיירה בנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית, דרומית מזרחית לעיר רמאללה. חלק מן העיירה כלול בשטחה המוניציפלי של ירושלים, אך מרביתה מחוץ לגדר ההפרדה. חלק מהחוקרים מזהים את א-ראם עם העיר המקראית רמה, שהייתה מן הערים החשובות בנחלת שבט בנימין

אל-ולג'ה

אל-וולג'ה (בערבית: الولجة) הוא כפר פלסטיני הנמצא דרומית-מערבית לירושלים וצפונית-מערבית לבית ג'אלא ובית לחם. דרומית לו נמצאת ההתנחלות הר גילה והכפר בתיר.

אלפי מנשה

אַלְפֵי מְנַשֶּׁה היא התנחלות ישראלית במערב השומרון, סמוך לקו הירוק, דרומית-מזרחית לקלקיליה ודרומית לכביש 55. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1987.

היישוב הוקם בספטמבר 1983 ביוזמת משרד הביטחון כיישוב לעובדים של מערכת הביטחון ולמשפחות אנשי קבע. ראש המועצה הראשון היה שלמה קטן. גדר ההפרדה הותוותה כך שהיישוב נכלל בצדה המערבי.

מקור שם היישוב בפסוק מספר דברים: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (ל"ג, יז).

אנרכיסטים נגד גדרות

"אנרכיסטים נגד גדרות" היא קבוצה המורכבת מפעילי שמאל רדיקלי ישראליים המתנגדים לבניית גדר ההפרדה ולהפקעת שטחים פלסטינים ואדמות גידול חקלאי.

בקבוצה אין חברות רשמית, אך נטען כי יש בה כמאה פעילים, העוסקים, בתיאום עם פלסטינים וקבוצות כגון תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM), בארגון פעולות ישירות, תהלוכות, פעולות של אי ציות אזרחי וכדומה. לעיתים פעולות אלה מתפתחות להפגנות אלימות הכוללות השחתת רכוש ויידוי אבנים שבהן נפגעים גם חיילי צה"ל.

בהודעה לתקשורת שנשלחה בשם הקבוצה ב-23 בפברואר 2004 תוארה הגדר כ"אחד מהאיומים הגדולים שידעה החברה הפלסטינית במאה האחרונה... אשר מטרתה לגרום לחיי הפלסטינים להיות כה בלתי נסבלים עד שהם ישארו עם ברירה אחת: לעזוב".

בודרוס

בודרוס (בֻּדְרֻס) (ערבית: بٌدرُس) הוא כפר פלסטיני הנמצא כ-30 קילומטרים צפון-מערבית לרמאללה, צפונית למודיעין, כמה מאות מטרים מהקו הירוק. יישובים סמוכים הם קיביה וניעלין ממזרח ובית נחמיה שבישראל ממערב. בכפר כ-1,500 תושבים.

בידו

בידו (ערבית: بدّو) היא עיירה פלסטינית בהרי ירושלים המשתייכת לנפת ירושלים של הרשות הפלסטינית. העיירה מצויה כ-6 קילומטרים מצפון מערב לירושלים וסמוך לקוביבה, בית סוריכ והר אדר. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2006 התגוררו ביישוב 6,368 תושבים.

בית סירא

בית סירא (בערבית: بيت سيرا) הוא כפר פלסטיני בגדה המערבית בגבול הרי בנימין ושפלת יהודה צמוד לגדר ההפרדה שמצידה השני שוכנת מודיעין-מכבים-רעות. מבחינה אדמיניסטרטיבית משתייך לנפת רמאללה ואל-בירה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 3,518 תושבים בשנת 2016.

בלעין

בִּלעין (ערבית: بلعين) הוא כפר פלסטיני הנמצא מערבית לרמאללה ומזרחית למודיעין עילית, ב"שטח B", שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. בכפר כ-1,800 תושבים, המתפרנסים בעיקר מחקלאות. מהכפר יוצאות דרכים לכפרים סאפא מדרום, כפר ניעמה ממזרח וחרבתא מצפון, וכן כביש נוסף לכיוון מודיעין עילית ממערב, הקטוע על ידי גדר ההפרדה סמוך ליציאה מהכפר. המשפחות ("חמולות") העיקריות בכפר הן אבו רחמה, ח'טיב ובורנאת.

הכפר התפרסם בעיקר בגלל המאבק הממושך נגד הקמת גדר ההפרדה בסמוך אליו.

ג'יוס

ג'יוס (ערבית: جيوس) הוא יישוב כפרי פלסטיני שנמצא במערב השומרון סמוך לקלקיליה ולהתנחלות צופים. היישוב מונה 3,200 נפש.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הופקעו 1400 דונם מאדמות הכפר לטובת הקמת ההתנחלות צופים. עיקר פרנסת האוכלוסייה היא מגידולים חקלאיים. הקמת גדר ההפרדה בעשור הראשון של המאה ה-21 ניתקה את הכפר מ-70% ויותר מאדמות תושביו (8,600 דונם) ומשש בארות מים. שער חקלאי בגדר פתוח מספר שעות ביום. בנוסף, עוד כ-600 דונם בסביבות היישוב הופקעו לשם בניית הגדר. תושבי הכפר מנהלים מאבק משפטי להסטת תוואי הגדר ולהחזרת אדמותיהם.

תושבי ג'יוס נהגו מדי יום שישי לקיים הפגנות מחאה כנגד הגדר המפרידה בין תושבי הכפר לבין השטחים החקלאיים השייכים להם. הפגנות אלה נפסקו לאחר שמדינת ישראל שינתה את תוואי הגדר והחזירה לתושבי הכפר את רוב אדמותיהם[דרוש מקור]. הפגנות אלו נהגו פעמים רבות לגלוש לפסים אלימים ופוזרו על ידי צה"ל.

פאלקירק שבסקוטלנד היא עיר תאומה של הכפר.

כביש 443

כביש 443 הוא כביש ראשי בישראל, המחבר בין לוד למודיעין-מכבים-רעות. המשכו של הכביש בהרי בנימין ומשם הוא מתחבר לכביש 45 ובהמשך לכביש 50 (דרך בגין) החוצה את ירושלים מצפון לדרום. כך, הוא הופך לחלק מציר חלופי לכביש 1 לנסיעה בין ירושלים וגוש דן.

אורכו הכולל של כביש 443 הוא כ-28 קילומטר, מצומת גינתון במערב ועד צומת גבעת זאב במזרח. הכביש מואר, ובכל 500 מטר ישנו שלט המציין את מספר קטע הכביש (ממזרח למערב).

חלקי הכביש העוברים בשטחי יהודה ושומרון עוררו מחלוקת עקב מספר סיבות:

שטחים שהופקעו מתושבים מקומיים פלסטינים לצורך הקמת הכביש.

איסור תנועה בכביש לנהגים פלסטינים, החל משנת 2002, בעקבות מספר פיגועי ירי בו.

פתיחתו מחדש לנהגים פלסטינים בשנת 2010, לאחר פסיקת בג"ץ בנושא.הכביש חוצה את גדר ההפרדה בשני מקומות: במחלף בית חורון, סמוך לבית חורון, ובסמוך למחסום מכבים.

מדיניות ההפרדה

מדיניות ההפרדה היא מדיניות הפרדת האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון וחבל עזה מהאוכלוסייה בישראל באופן חלקי או מלא, בה נקטו ממשלות ישראל לאורך השנים. כחלק מהמדיניות הוקמה גדר ההפרדה ביהודה ושומרון, וכן גדר דומה והסדרי כניסה ויציאה לתושבי רצועת עזה. גם ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה נחשבת לחלק ממדיניות זו.

מדיניות ההפרדה היא אחד מארבעת המרכיבים של מדיניות הביטחון בנוגע לפלסטינים: סיכול טרור פלסטיני, הפרדת האוכלוסייה הישראלית מהאוכלוסייה הפלסטינית, שמירה על מרקם החיים הפלסטיני, ואכיפת חוק וסדר בשטחים.בדיונים במדיניות ההפרדה בשפה האנגלית מכנים אותה בכתיב הלועזי "hafrada" ולעיתים בשמות נוספים, כמו "unilateral separation" (הפרדה חד-צדדית) או "unilateral disengagement" (התנתקות חד-צדדית).

המושג חדר לשיח הציבורי במיוחד לאחר תוכנית ההתנתקות, והוא מוזכר לעיתים קרובות בדיונים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מדיניות ההפרדה מוזכרת פעמים רבות בדו"ח משנת 2014 של ריצ'רד פאלק, שליח מיוחד של האו"ם: "דו"ח מיוחד על מצב זכויות אדם בשטחים הפלסטיניים".

מעסרה

מעסרה או אל-מעסרה (בערבית: المعصرة, תעתיק מדויק: אלמעצרה) הוא כפר פלסטיני בשטחי הרשות הפלסטינית דרומית לבית לחם. הוקם באמצע המאה ה-20 על ידי בדואים בני שבט התעמרה. משמעות שמו - בית בד.הכפר נודע בשל הפגנות היוצאות ממנו מדי שבוע, מאז נובמבר 2006, בשיתוף עם הכפרים הסמוכים, ערב א-שמעה, ג'ורת א-שמעה, ואדי א-ניס, אום סלמונה וואדי רחל, כנגד גדר ההפרדה. לטענת מארגני ההפגנות הופקעו 3,500 דונם מאדמות הכפר לצורך בניית גדר ההפרדה. במאי 2010, על פי מקור פלסטיני, אחד המפגינים נפצע קשה מפגיעת רימון גז מדמיע שנורה על ידי חיילי צה"ל.

מרחב התפר

מרחב התפר הוא כינוי לתוכנית הגנה ביטחונית שמתבססת על נוכחות צבאית והקמת מכשולים באזור קו התפר. אזור קו התפר הוא האזור שליד הקו הירוק, ירושלים ושכונותיה וגושי ההתיישבות הקרובים אליו.

תוכנית "מרחב התפר" נועדה להקטין את יכולת החדירה של מפגעים משטח הרשות הפלסטינית לשטח ישראל שמספרם עלה מאז פריצת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. עקב העצמת תופעה של מחבלים מתאבדים. מפגעים אלו נכללים בתוך קבוצה רחבה וגדולה של שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) המונה עשרות אלפי פלסטינים שעוברים מתוך שטחי הרשות הפלסטינית לשטחי ישראל באופן בלתי חוקי לצורכי פרנסה, מדי יום ביומו.

תוכנית "מרחב התפר" כוללת מספר אלמנטים ביטחוניים:

הקמת גדר מערכת לאורך קו התפר בהתאם לשיקולים ביטחוניים. גדר זו ידועה בשם "גדר ההפרדה" והיא החלק העיקרי בתוכנית. גדר ההפרדה הושלמה עד כה בחלק הצפוני של קו התפר וכרגע נבנית באזור ירושלים והמרכז.

פריסת כוחות משמר הגבול וצה"ל בסיורי בט"ש באזור קו התפר.

הקמת רשת נקודות בידוק ביטחוני וחסימות כבישים ("מחסומים") על מנת לשלוט בתנועה של הפלסטינים ולמנוע תנועה חופשית של מחבלים ומכוניות תופת.

הקמת מכשולי ביטחון קדמיים כדי להקשות על חדירת מחבלים הן לתוך תחומי הקו הירוק והן ליישובים ישראלים שמחוצה לו (התנחלויות).

נעלין

נִעְלִין (בערבית: نعلين) הוא כפר פלסטיני בהרי בנימין, בגובה של כ-260 מטר מעל פני הים. הכפר נמצא בשטחה של נפת רמאללה ואל-בירה. שטח הכפר 14,756 דונמים, מהם 660 דונמים מיושבים והיתר מיועדים לחקלאות. כ-60% מתושביו מתפרנסים מחקלאות. נכון לשנת 2010 הכפר מונה 4,926 תושבים.

הכפר נעלין נמצא כשלושה קילומטרים מזרחית לקו הירוק, שני קילומטרים צפונית למודיעין עילית וארבעה קילומטרים דרומית לקיביה.

עאבוד

עאבוד (בערבית: عابود) הוא כפר ברשות הפלסטינית בשומרון השוכן בסמוך ליישוב בית אריה ועופרים. בכפר מתגוררים כ-2,300 תושבים, מוסלמים ונוצרים (קתולים ויוונים-אורתודוקסים). ליד הכפר נמצאים מעיינות רבים, המהווים חלק ממקורות נחל הירקון. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה אוכלוסיית עאבוד 2,667 תושבים.

עוטף ירושלים

עוטף ירושלים הוא שמו של קטע בגדר ההפרדה באזור ירושלים. מטרת תוואי הגדר באזור זה לחצוץ בין ריכוזי האוכלוסייה הישראליים והפלסטינים, על מנת לשפר את הביטחון בישראל. אורכו של עוטף ירושלים עומד על 168 ק"מ, מהר אדר בצפון ועד גוש עציון בדרום. ב-2004 הוקמה מפקדה ייעודית של משמר הגבול באזור זה.

צופים (יישוב)

צוּפִים (בעבר נקראה צופין) היא התנחלות אשר הוקמה בשנת 1989 על ידי ארגון אמנה. היישוב ממוקם בחבל השומרון, משתייך למועצה אזורית שומרון ושוכן צפונית לאלפי מנשה ודרום-מזרחית לכוכב יאיר צור יגאל, בין קלקיליה לג'יוס.

היישוב ממוקם בצידה המערבי של גדר ההפרדה וצמוד לכביש 6 ולמחלף אייל.

קלנדיה

קלנדיה (בערבית قلنديا - קלנדיא או قلنديه - קלנדיה) הוא שמו של כפר ערבי באזור עטרות בצפון ירושלים וכן שמו של מחנה פליטים פלסטינים סמוך. בין הכפר המקורי שאוכלוסייתו כאלף תושבים לבין מחנה הפליטים שבו אוכלוסייה של כ-10,000 איש, חוצצים שדה התעופה עטרות וכביש ירושלים-רמאללה.

הן הכפר קלנדיה והן מחנה הפליטים נכללים בשטחי הרשות הפלסטינית ומחוץ לגדר ההפרדה. בצד מחנה הפליטים פועל מעבר קלנדיה (ידוע גם כ"מחסום קלנדיה"), אחד המרכזיים והחשובים במעברים לאורך גדר ההפרדה, ובו מתנקזת מרבית התנועה הפלסטינית בין ירושלים ורמאללה.

"קלנדיה" הוא גם השם הערבי של אזור עטרות כולו, ושמו הערבי של שדה התעופה עטרות. עד 1967 היה זה שמו הרשמי של שדה התעופה.

שוקבא

שוקבא (בערבית: شقبا או شقبه, תעתיק מדויק: "שקבא" או "שקבה") הוא כפר פלסטיני הנמצא בנפת רמאללה ואל-בירה, הממוקם 17.7 ק"מ מצפון-מערב לרמאללה וצפונית ליישובים ניל"י ושיבתין. ממערב לו נמצא הכפר קיביה. באמצע שנת 2016 מנה הכפר 5,755 תושבים ובשיפוטו נמצאים 13,183 דונם.

ההיסטוריה של מדינת ישראל

הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק

שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | ישראל במלחמת סיני | אירועי ואדי סאליב

שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | קריה למחקר גרעיני - נגב | ישראל במלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה

שנות ה-70: הפנתרים השחורים | ישראל במלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע יונתן | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים

שנות ה-80: מלחמת לבנון הראשונה | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה

שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מברית המועצות לשעבר | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין | המהפכה החוקתית

עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה | מבצע עופרת יצוקה

עשור שני של המאה ה-21: המחאה החברתית | מבצע עמוד ענן | מבצע צוק איתן | הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל


Flag of Israel

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.