גדרה

גְּדֵרָה היא מושבה ומועצה מקומית באזור השפלה הדרומית במחוז המרכז בישראל. המושבה הוקמה על ידי קבוצת הביל"ויים בשנת 1884, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא מכונה "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו.

גדרה
Gedera COA
צילומים שונים מרחבי גדרה
צילומים שונים מרחבי היישוב
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה יואל גמליאל
גובה ממוצע[1] ‎57 מטר
תאריך ייסוד 1884
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 28,092 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 71
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.2% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 2,410 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 85
תחום שיפוט[2] 11,410 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 118
(למפת השפלה רגילה)
HaShfela
 
גדרה
גדרה
31°48′47″N 34°46′48″E / 31.8131445030749°N 34.7800915818584°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
7 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4257
    - דירוג מדד ג'יני 81
פרופיל גדרה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.gedera.muni.il/
Antiquities from Gedera
עתיקות גדרה
Gadera22
גדרה בגלויה עתיקה
MUSEUM OF THE HISTORY OF GEDERA AND THE BILU - beith Moshe Mintz
בית מינץ – מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים
פינת ישיבה בפסגת תל קטרה בגדרה
פינת ישיבה בפסגת תל קטרה
גן הפסלים של יומה שגב בגדרה
גן הפסלים של יומה שגב בגדרה
Gedera076
התחנה המרכזית בגדרה
Gedera074
רחוב הביל"ויים

אטימולוגיה

מקור השם גדרה בתנ"ך. ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג: "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה" התלמוד במסכת סנהדרין דף צא' עמוד ב': "וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל". גדרה הנזכרת בדברי הימים היא גדרה הנזכרת בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"ו[3].

גאוגרפיה

גדרה בנויה על פני 7 גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ-80 מטר, מעל פני הים. בשטח השיפוט מצויים שטחים ירוקים רבים. מצפון ומערב יש שטחים חקלאים. כחלק מנופו של היישוב, ניתן לראות בבירור את הרי יהודה אשר נמצאים ממזרח לגדרה, ואף מופיעים בסמל המועצה המקומית. גדרה גובלת מצפון וממזרח במושב קדרון, מועצה אזורית ברנר, ממערב מועצה אזורית גדרות, ומדרום מועצה אזורית באר טוביה.

היסטוריה

בעת העתיקה

תל קטרה הוא תל עתיק בצפון גדרה. עד 1948 שכן עליו הכפר קאטרה שנכבש ונהרס במלחמת העצמאות. לפי החרסים שנתגלו במקום הוא היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברזל עד לתקופה הביזנטית. לפי הסברה זה מקומה של העיר קדרון המוכרת ממלחמות החשמונאים. ייתכן שהשם קטרה שמר על השם העתיק קדרון ואכן המושב הסמוך קדרון נקרא בשם זה. בפסגת התל הוקמה תצפית וספסלי מנוחה. משם יש תצפית יפה על גדרה והסביבה.

בבית מינץ – מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים מוצגים ממצאים שנמצאו במערת קבורה מ התקופה הכנענית ומהתקופה הביזאנטית אשר התגלו בגבעות הכורכר ו"מחורבת חברא".

מערת הקבורה מהתקופה הכנענית כללה חדר אחד בגודל של ששה מטרים מרובעים. המערה נחצבה במדרון הדרום-מזרחי של רכס הכורכר. בקבר נמצאו מנחות קבורה וכן כלי חרס ביתיים, כלי נשק וחרפושיות, המאפשרות תארוך לתקופה הכנענית התיכונה שלב ב'.

במערה מהתקופה הביזאנטית חדר אחד ובו תשעה כוכי קבורה ונחתמה באבן גולל. נמצאו בה מנחות קבורה אופייניות ומטבע מימי קונסטנטינוס הראשון. בין הכחים המוצגים המוזיאון: צמידי זכוכית, חרוזי זכוכית ובקבוקי זכוכית.

בצפונה של גדרה באתר "חורבת חברא" נמצאו מבנים, בית בד ובאר וכן לוח שיש עם כתובת בעברית. התאריך המשוער אף הוא מהתקופה הביזאנטית.

בכניסה יש ציטוט של השם גדרה ממפת מדבא[4] ומספר דברי הימים.[5] אך הם לא קשורים למושבה החדשה.

הקמת המושבה

גדרה נוסדה כיישוב שיתופי, על ידי אנשי ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה), שסבלו תלאות רבות במקומות שונים, מאז עלייתם לארץ בי"ז בתמוז תרמ"ב (1882). רבי יחיאל מיכל פינס אמר עליהם:

תמת לבם עם הרעיון הקדוש לנו ואת חריצותם הנמרצת לעבודה בפעל-כפיים.

משה סמילנסקי

הוא רכש מהקונסול הצרפתי ביפו, באביב 1884, 3000 דונם[6] ליד הכפר הערבי קטרה. האדמה נרשמה על שמו של ר' עזריאל הילדסהיימר מברלין, חולקה ל-25 חלקות שוות ושליח נאמן מכר את החלקות לנדיבים בחוץ לארץ. בני ביל"ו פרעו את חלקם בתשלומים במשך השנים.

בנר שני של חנוכה, כ"ו בכסלו תרמ"ה,[7] 14 בדצמבר 1884, עלו על הקרקע הביל"ויים צבי הורביץ ושלמה זלמן צוקרמן. הם הדליקו על גבעת המושבה שתי מדורות כנגד שני נרות חנוכה. במשך השבועות הבאים עלו גם שאר החברים: בנימין פוקס, דב ליבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב, יעקב מוהילבסקי, מנחם מנדל מוהילבסקי ואליהו סברדלוב. על הגבעה מצאו המייסדים את צריף העץ שבנה עבורם פטרונם יחיאל מיכל פינס. ברשותם היו רק חמור, רובה, תשעה מעדרים ומזומנים – 410 פרנק. בשנה הראשונה הם החליטו לנטוע גפנים וקראו לכרמים על שם משה מונטפיורי ורעייתו: "משה" ו"יהודית". בעקבות קשיים במקום, עלה הרעיון לפזר את הבילויים במושבות. פטרונם רבי יחיאל מיכל פינס הגן עליהם. חובבי ציון נרתמו לעזרתם. כעבור שנה רכשו מחרשות וסוסים והחלו לגדל חיטה. האורווה שנבנתה לסוסים נחשבה על ידי ערבי הכפר השכן "קטרה" למבנה והגג נהרס על ידי השלטונות בסיוע ערביי הכפר. אברהם מויאל – בא כח חובבי ציון ביפו – טען לזכותם בפני השלטונות והם הורשו להשלים את הגג מעל הבור ואפילו עברו לגור בו לצד הסוסים. בינתיים שנים מהראשונים נישאו וזכו לפינה משלהן בפרוזדור של האורווה.

ב-1887 החריפו היחסים בין גדרה ובין הכפר הערבי השכן קטרה. גדרה הוקמה על שטח שבעבר היה שייך לכפריי קטרה או הוחכר להם, ומכירת האדמות נטלה מהם מקור חשוב של פרנסתם. כפריים, שעיבדו שטח של גדרה שלא כחוק, תקפו בתחילת האביב מתיישב מגדרה. כמה מתיישבים, מצוידים בשוטים, עלו בתגובה על שטח המריבה בכוונה לעורר תגרה שתחייב התערבות השלטונות העות'מאנים. המתיישבים שהערבים עלו עליהם במספרם, אולצו לסגת עד מהרה, אולם השלטונות, כמצופה, התערבו ועצרו תשעה ערבים. העוינות בין גדרה לקטרה הגיעה לשיאה שנה אחר-כך, כאשר הכפריים גנבו סוס מגדרה. המתיישבים רדפו אחרי הגנבים, החזירו את הסוס ותפסו אחד מהם. אותו לילה, ב-17 באוקטובר 1888, תקפו הכפריים את גדרה כדי לשחרר את העציר. יריות נורו באוויר ואבנים יודו, אך שני הצדדים נזהרו שלא להרוג איש והערבים נהדפו. למחרת הגיעה לגדרה תגבורת משתי מושבות שכנות, עקרון וראשון-לציון, אך רק הגעת החיילים הטורקים מנעה תגרה המונית. השלטונות עצרו ארבעה מכפריי קטרה ונטלו את הערבי שהוחזק בידי היהודים. התגרה שככה, ושני היישובים השכינו שלום ביניהם אך שתי נשים הפילו את ולדיהן בעת ההתקפה ושני קברים ראשונים נכרו במושבה. נראה שמאז והלאה השלימה קטרה עם קיומה של גדרה[8]

בשנת 1888 קיבלו אנשי המושבה רישיון לבנות בתים במושבה. איתם קיבל רישיון יעקב שכביץ שעלה לארץ ישראל בשנת 1893 והתיישב בגדרה ליד הבילויים, והיה לתלמיד החכם של המושבה[9].

בשנת 1889 עמדו מתיישבי גדרה במוקד מחלוקת חריפה, בה נטלו חלק רבנים ועסקנים ציונים בארץ ובחו"ל, בעניין עיבוד אדמותיהם בשנת השמיטה ("פולמוס גדרה").

בתקופת היישוב

בט"ו בתמוז תרפ"ג, 1895 דווח בעיתון הצבי תחת הכותרת "גדרה מייצרת קוניאק", ובהמשך הכתבה: "הקוניאק שהוכן בשנה הזאת במושבתנו על ידי האדון ברוך פפירמיסטר מהולל ומשובח בפי כל סוחרי יפו וגם מסוחרי חוץ לארץ. אפילו עיר הקוניאק ראשון לציון בעצמה מלאה גיל על שכנתה, כי אין עינה צרה בתחרות הזאת"[10].

בשנת 1912 הגיעו למושבה עוד 34 משפחות ממחוז שרעב בתימן, שעלו ארצה בעקבות קריאתו של שמואל יבנאלי. המשפחות הועסקו בבתי הביל"ויים האיכרים, ושכרם הזעום שולם מידי "המשרד הארץ ישראלי". אנשי גדרה אף קנו מכונה לניפוי חיטה, אשר מחירה נוכה במשך שנתיים משכרם של הפועלים התימנים, אף משעה שהמכונה התקלקלה. תושבים תימנים ראשונים אלו במושבה עזבו אותה בשנת 1924, לאחר שלא נתקבלו לחברות במושבה, ולא הוקצתה להם קרקע חקלאית. וכן בשל בדידותם מיתר בני העדה התימנים, והאופי החילוני של המושבה שלא תאם את אורח חייהם[11].

בשנת 1929 הקים הד"ר אריה בן גפן את בית החולים הראשון לחולי ריאה בארץ ישראל (ביל"ו) בגדרה[12].

בשנים 19331944 הגיעו לגדרה מספר קבוצות של עולים גרמנים, אשר רובם עלו כחלק מקבוצות של תנועת החלוץ[13]. פלוגה של "הקיבוץ המאוחד", בת 200 אנשים, התיישבה במושבה, וגרה תחילה ברפתות האיכרים. הקבוצה עבדה בסלילת כבישים, בחקלאות, ונשות הקבוצה עבדו במשקי בית. לאחר מכן החלו בהקמת אוהלים ופחונים. חלק מחברי הקבוצה עברו לעין זרא בגליל העליון והקימו את קיבוץ כפר סאלד. קבוצה שנייה של יוצאי גרמניה הייתה של חברי פועלי אגודת ישראל שעבדו בתחילה במשק פטר הגדול. הקבוצה הקימה בגדרה אוהלים וצריפים, ומאוחר יותר הצטרפו אליה פליטים מליל הבדולח בגרמניה, קבוצת נוער של אגודת ישראל מפולין, וקבוצת ילדים מילדי טהרן. הקיבוץ השלישי שפעל תקופה קצרה בגדרה מנה 20 איש מ"הסתדרות האקדמאים הציונים" יוצאי פולין, אולם הוא התפרק תוך זמן קצר יחסית וחלק מחבריו נותרו לגור בגדרה. שכונת הקבע של העולים הגרמנית בגדרה הוקמה מדרום לגורן הביל"ויים ומכונה "השכונה הגרמנית". בתחילה היו העולים הגרמנים ותרבותם ללעג מצידם של הביל"ויים ותיקי המושבה, אולם אט אט שיגשגו בתחום החקלאות, והשתלבו בחיי התרבות של המושבה.[14]

לאחר קום המדינה

בשנות החמישים הגיעו לגדרה עולים מתימן מהמבצעים מרבד הקסמים וכנפי נשרים, אשר שוכנו בשיכונים באזור הצפוני של גדרה.

בשנת 1950 הוקם בגדרה כפר אוריאל – מיזם לשילוב עולים עיוורים במסגרתו שוכנו העולים ובני משפחותיהם בשיכון מגורים מיוחד בתוך היישוב ובסמוך למפעל תעסוקה. המיזם פעל עד שנת 1967.

בסוף שנות השמונים, במסגרת עליית משה, הגיעו לגדרה גם עולים מאתיופיה אשר שוכנו ברובם בשכונת שפירא, שבצפון היישוב. נכון לשנת 2006 חיו בגדרה כ-1380 בני העדה האתיופית.

החל משנות ה-2000 נבנו כמה שכונות חדשות במזרח גדרה. רוב דיירי השכונות החדשות הם זוגות צעירים ומשפרי דיור. הקמת השכונות החדשות הובילה לצמיחה משמעותית במספר התושבים ביישוב.

עם פתיחת שנת 2009, במהלך מבצע עופרת יצוקה, גדרה ספגה לראשונה פגיעות של טילי גראד שנורו מרצועת עזה.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בגדרה 28,092 תושבים (מקום 71 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לגדרה דירוג של 7 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 88.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 11,129 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[15]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בגדרה:

ראשי המועצה

  • אליהו פרנקל (1949–1962)[16]
  • צבי צ'צ'קס (עגנון) (1962–1969)[17]
  • יוסף גרפי (1969–1971)[18]
  • שלום כהן (1972–1993}[19]
  • אלי רדיע (1993–2003)
  • ירון בן-נון (2003–2008)
  • יואל גמליאל (2008–ואילך)

אתרים בעלי חשיבות

אתרי עניין

מוסדות רפואיים

  • המרכז הרפואי הגריאטרי הרצפלד –בית חולים גריאטרי ושיקומי.
  • נווה אורנים – בית אבות לתשושים סיעודי ותשושי נפש ומרכז החלמה.
  • בית מרפא גנים – בית אבות סיעודי, ובית חולים גריאטרי ושיקומי.

חינוך

בגדרה פועלים מספר בתי ספר, רובם נפתחו החל מתחילת המאה ה-21 עם בניית השכונות החדשות במזרח גדרה.

תמונות

Gedera048

הפעמון (2010)

Gederamercaz

בנייני קומות במרכז

הפעמון ובית הכנסת

הפעמון ובית הכנסת (2006)

Gedera041

מגדל המים

בית פוקס

בית פוקס

בית פוקס - שלט בני ברית

בית פוקס - מועדון בני ברית

אבישי טייכר 200

אנדרטה לחללי מלחמות ישראל

צריף אליהו סברדלוב

צריף סברדלוב (צריף הבילויים)

Minz068

מוזיאון בית מינץ

גלגל עינויים בגן הפסלים של יומה שגב בגדרה

גלגל עינויים בגן הפסלים של יומה שגב

יהודי עם תפילין - בגן הפסלים של יומה שגב בגדרה

יהודי עם תפילין בגן הפסלים של יומה שגב

Gedera059

הגן בחזיתו של בית מינץ

גדרההחדשה

שכונת מגורים חדשה בגדרה

טיגארטגדרה 2830

מצודת טיגארט נטושה בשולי היישוב

Qatra police station near gedera israel efi elian backside

משטרת קטרה

Qatra police station near gedera israel efi elian first floor

הקומה הראשונה במשטרת קטרה

Qatra police station near gedera israel efi elian upsters

המנהרה. למעלה המגדל בקטרה

Qatra police station near gedera israel efi elian building name

שלט הכניסה המקורי של משטרת קטרה

Apartments2

בנייני דירות בגדרה

Gedera 0181
מראה כללי של גדרה מגבעות מראר שמצפון לה

ערים תאומות

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ במפת מידבא מנסים לאתר את העיר "גדור" (יהושע, ט"ו, נ"ח) בכפר הערבי קטרה. הארכאולוג מיכאל אבי יונה סבור כי "גדור" הוחלפה ב"גזר" - איתור המתאים למיקום. מקור: ארץ ישראל במפת מידבא הוצאת אריאל יולי 1996
  4. ^ ראו ההערה מטה
  5. ^ לפי הפסוק המתאר את נחלת שבט יהודה : הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם; ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג.
  6. ^ באוצר ישראל, הערך: קולוניות, כרך ט' עמ' 143, כתוב 330 הקטאר, שהם 3,300 דונם
  7. ^ הצבי, כ"ט טבת תרמ"ה (1885), "תשעה עלו לגדרה - השתכנו עם החמור ונרתמו לעבודה", מתוך: שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, עמוד 71
  8. ^ בני מוריס, קורבנות. תולדות הסכסוך הציוני-הערבי 2001-1881, ראשון לציון: עם עובד, 2003, עמ' 61
  9. ^ ד. זכאי, מראשיתו, דבר, 11 בספטמבר 1944
  10. ^ הצבי, ט"ו תמוז תרפ"ג, (1895), מתוך : "ארץ ציון ירושלים", שלמה שבא, דן בן אמוץ, הוצאת זמורה, ביתן, מודן, 1973, שער שני : "שחקי, שחקי על החלומות (1883-1904), פרק : "כלכלה ופרנסות", עמוד 96
  11. ^ ההתיישבות התימנית, באתר המועצה
  12. ^ איפה האוויר יותר טוב לבריאות: בגדרה או בשווייץ? מי היה ד"ר בן גפן, ומה הקשר לרחל המשוררת"חכמת הארץ", נעה שרמן-גולדפינגר, 24 במרץ 2016
  13. ^ תושבים זמניים בגדרה – הקיבוצים, באתר המועצה
  14. ^ יורם קניוק, "גדרה כמשל", ynet 14.4.12
  15. ^ פרופיל גדרה באתר הלמ"ס
  16. ^ אחרי שנתיים נתחלפו יושבי ראש מועצת גדרה, מעריב, 17 בינואר 1962
  17. ^ גדרה, צבי עגנון נבחר לראש המועצה, מעריב, 24 בנובמבר 1965
    גדרה, מעריב, 29 באוקטובר 1969
  18. ^ נבחר סגן בשכר לראש מועצת גדרה, מעריב, 10 בדצמבר 1969
  19. ^ מץ אלמוג, הכלנתריזם של המפד"ל, דבר, 7 בפברואר 1972
    אהרן פריאל, בגדרה:מ"מ ראש המועצה עוסק בתיווך קרקעות, מעריב, 5 באפריל 1973
    גדרה על המפה, מעריב, 17 בפברואר 1987
אבשלום פיינברג

אבשלום פיינברג (כ"ח בתשרי ה'תר"ן, 23 באוקטובר 1889 - כ"ו בטבת ה'תרע"ז, 20 בינואר 1917) היה הוגה רעיון מחתרת ניל"י ומייסדה. נהרג בשליחות הארגון, כשניסה לחצות את קו החזית העות'מאני־בריטי במלחמת העולם הראשונה עם שותפו לשליחות יוסף לישנסקי אשר נפצע ושרד, ולחבור לכוחות הבריטיים בחצי האי סיני לצורך חידוש הקשר המודיעיני בינם לבין ניל"י.

איציק מאנגר

יצחק (איציק) מַנְגֶר (מאנגר; בכתיב יידי: מאַנגער; 30 במאי 1901, צ'רנוביץ – 21 בפברואר 1969, גדרה) היה משורר, מחזאי וסופר יידיש. מאנגר חי בארצות: רומניה, פולין, צרפת, אנגליה, ובסופו של דבר בישראל.

ביל"ו

תנועת בִּיל"וּ הייתה ארגון צעירים יהודי ציוני אשר הוקם בא' בשבט ה'תרמ"ב, 21 בינואר 1882 בעיר חרקוב שבאוקראינה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. שמה מורכב מראשי התיבות של הפסוק "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה" (ישעיהו, ב', ה'). בתחילה קראה לעצמה הקבוצה בשם "דאבי"ו" - ראשי תיבות משמות, י"ד, ט"ו: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". התנועה הוקמה לאחר הפוגרומים, "הסופות בנגב", אשר התחוללו ברוסיה בעקבות רצח הצאר בידי מהפכנים, בשנת 1881.

מייסדי ביל"ו הציבו לעצמם למטרה להתיישב בארץ ישראל. הם קראו להתחדשות פוליטית-כלכלית ורוחנית-לאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה, בשל ניסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה, ומאבקם בפקידי הברון רוטשילד, דבר שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם.

גילה גמליאל

גילה גמליאל דִּמְרִי (נולדה ב-24 בפברואר 1974) היא השרה לשוויון חברתי, וחברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד.

דקאפוליס

דקאפוליס (מיוונית: Δεκάπολις - עשר הערים; deka - עשר; polis - עיר) הייתה קבוצה של עשר ערים, רובן מהתקופה ההלניסטית (למעט דמשק), שהיו ממוקמות ברובן בעבר הירדן המזרחי. הערים נתנו את שמן גם לחבל הארץ בו שכנו. עם הערים ברשימה נמנות סקיתופוליס (בית שאן), שהייתה העיר הראשית בחבל, דמשק, ופילדלפיה (היא עמאן).

המרכז הרפואי גריאטרי שיקומי הרצפלד

המרכז הרפואי גריאטרי שיקומי הרצפלד הוא בית חולים גריאטרי שיקומי של שירותי בריאות כללית השוכן בגדרה. הוא קרוי על שמו של הפעיל הציוני וחבר הכנסת אברהם הרצפלד, אשר יזם את הקמתו.

בית החולים נוסד ב-22 ביוני 1969 במטרה לשמש בית החלמה לטיפול בעולים מבוגרים וקשישים חשוכי-מרפא. הרצפלד גייס את המשאבים הדרושים, והמועצה המקומית גדרה הקצתה לשם כך קרקע. מבנה בית החולים תוכנן על ידי האדריכל אברהם יסקי, אשר זכה על כך בפרס רכטר לשנת 1970. מנהלו הראשון של בית החולים היה ד"ר ארנולד רוזין, שעלה מבריטניה לארץ ב-1969 עם משפחתו.

בשנת 1983 הוסב בית ההחלמה לבית חולים גריאטרי, ובשנת 1994 הוא אוחד מנהלתית עם מרכז רפואי קפלן שברחובות. בהמשך נבנו בו מכוני פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, והמקום הפך למרכז גריאטרי שיקומי.

בית החולים ממוקם על שטח של 66 דונם, עליהם שטח בנוי בהיקף של 18,000 מ"ר. במוסד פועלות שש מחלקות ובהן 231 מיטות אשפוז. לצידן פועלים גם מכונות רנטגן ודיאליזה וחדר כושר טיפולי. בית החולים מיועד לעבור למבנה חדש בשטחו של המרכז הרפואי קפלן ברחובות.

הקרב על גבעות מע'אר

הקרב על גבעות מֻע'אר (בערבית: المُغار) נערך ב-13 בנובמבר 1917 כחלק מהמערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל באזור גבעות מע'אר, גבעות הכורכר עליהן שכן הכפר הערבי מע'אר בין גדרה ורחובות. הקרב התנהל בין כוחות חיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי ובין הצבא העות'מאני הנסוג צפונה. בסיומו של הקרב הגיעו הכוחות הבריטיים לוואדי צראר והשתלטו על צומת הרכבות המרכזי לדרום ארץ ישראל ובכך לא רק שחרצו את גורל המערכה בדרום הארץ אלא ניתקו את הקשר המסילתי העות'מאני בין מישור החוף, השפלה וירושלים ובין שני הגייסות העות'מאניים הלוחמים בארץ ישראל – הארמייה ה-8 במישור החוף והשפלה והארמייה ה-7 בהרי ירושלים.

סוברים כי הקרבות שהתחוללו בין 6 לבין 16 בנובמבר 1917 – קרב מעא'ר, קרב עיון קרא ולטרון ונפילת יפו ורמלה ללא קרב – היו קרבות נסיגה והשהייה של הגייסות העות'מאניים ובעלי בריתם הגרמנים ונועדו לעכב את התקדמות חיל המשלוח הבריטי במטרה לחלץ כמה שיותר כוחות ולהסיג אותם לקו הגנה צפוני סביב ירושלים ובשטחים שמצפון לירקון. מטרה זו הושגה על ידיהם במידה רבה.

הכוחות הבריטיים המשיכו להתקדם בגזרת החוף וב-16 בנובמבר 1917 נכבשו יפו ושכונתה הצפונית תל אביב והצבא הבריטי התייצב על גדות נחל הירקון. חלק מהכוח הבריטי החל לנוע מזרחה בכיוון ירושלים ולאחר לחימה קשה באזור נבי סמואל כבש אותה ב-9 בדצמבר 1917.

חדרה

חֲדֵרָה היא עיר במחוז חיפה בישראל שבשרון הצפוני, אשר שוכנת לחוף הים התיכון. היא הוקמה כמושבה על ידי אנשי העלייה הראשונה ב-1891, והוכרזה כעיר בשנת 1952. מקור השם חדרה בערבית, الخضيرة (תעתיק מדויק: אל-חְ'דֵירַה, "הירקרקה"), על שם צבען של האצות בביצות. אבשלום קור הציע כי השם הערבי הוא גלגול של השם העברי "גדרה", שהיה שמו של יישוב קדום ליד קיסריה. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

ט"ו בניסן

ט"ו בניסן הוא היום החמישה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישה עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. ט"ו בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

כביש 40

כביש 40 הוא הכביש השני באורכו בישראל (אחרי כביש 90), ואורכו 302 קילומטרים. הוא נמתח מצומת קטורה שבערבה, לאורך הנגב והשפלה עד כפר סבא שבדרום השרון.

כביש 7

כביש 7 הוא כביש ראשי רוחבי בשפלת החוף בישראל. הכביש מקשר את הכבישים 6 (חוצה ישראל) ו-3 עם כבישי מישור החוף. אורכו של הכביש כ-14 קילומטר ממחלף אשדוד במערב עד צומת יסודות במזרח. בדרכו חוצה כביש 7 את כביש 40 ואת כביש 6 במחלף שורק. הכביש מתחיל את דרכו ככביש מהיר צפונית-מזרחית לאשדוד, עובר מדרום לגדרה ומצפון ליישובים חפץ חיים, בית חלקיה ויד בנימין. במערב, הוא נמשך עוד כ-3 ק"מ כקטע מרומזר ממחלף אשדוד לשערי נמל אשדוד.

קטע מכביש 7, ממחלף אשדוד עד מחלף גדרה, נקרא עד 2014 כביש 41.

מועצה אזורית נחל שורק

מוֹעָצָה אֲזוֹרִית נַחַל שׂוֹרֵק היא מועצה אזורית באזור השפלה, באזור המושבה גדרה. משתרעת על שטח של כ-28,000 דונם.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".בין השנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות, וארבע נוספות הוקמו בחורן.

מחוז המרכז

מחוז המרכז הוא אחד מששת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. שטחו של המחוז 1,293 קילומטר רבוע, והצפיפות בו היא 1,434 איש לקמ"ר. בירת המחוז היא העיר רמלה, והעיר הגדולה במחוז היא ראשון לציון. בית המשפט המחוזי נמצא בעיר לוד. המחוז כולל ארבע נפות:

נפת רמלה

נפת השרון

נפת פתח תקווה

נפת רחובות

משה קפלינסקי

משה (קפלן) קפלינסקי (נולד ב-20 בינואר 1957) הוא אלוף במילואים בצה"ל, לשעבר מנכ"ל בטר פלייס ישראל. בעבר כיהן בין היתר כסגן הרמטכ"ל, כמפקד פיקוד המרכז, כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה וכמפקד עוצבת האש.

נטע גרטי

נטע גרטי (נולדה ב-20 במרץ 1980) היא שחקנית ישראלית.

תחנה מרכזית קריית גת

התחנה המרכזית של קריית גת היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר קריית גת. נמצאת במרכז העיר, בשדרות העצמאות.

תחנה מרכזית רחובות

התחנה המרכזית של רחובות היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר רחובות. נמצאת במרכז העיר, ברחוב ביל"ו.

לאום ודת[2]
יהודים: 97.6%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 2.4%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.4%
גילאי 5 - 9 10.7%
גילאי 10 - 14 10.7%
גילאי 15 - 19 9.8%
גילאי 20 - 29 10.9%
גילאי 30 - 44 19.9%
גילאי 45 - 59 16.1%
גילאי 60 - 64 3.2%
גילאי 65 ומעלה 10.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 14
–  יסודיים 9
–  על-יסודיים 10
תלמידים 6,239
 –  יסודי 3,195
 –  על-יסודי 3,044
מספר כיתות 230
ממוצע תלמידים לכיתה 27.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז המרכז
נפות נפת השרוןנפת פתח תקווהנפת רמלהנפת רחובות

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםסעודיהירדןלבנוןסוריהמחוז תל אביבמחוז חיפהמחוז המרכזמחוז הדרוםמחוז ירושליםמחוז יהודה ושומרוןרצועת עזהמחוז הצפוןCenter District in Israel (undisputed).svg
ערים אלעדגבעת שמואלהוד השרוןטייבהטירהיבנהיהוד-מונוסוןכפר יונהכפר סבאכפר קאסםלודמודיעין-מכבים-רעותנס ציונהנתניהפתח תקווהקלנסווהראש העיןראשון לציוןרחובותרמלהרעננה
מועצות מקומיות אבן יהודהאליכיןבאר יעקבבית דגןבני עי"ש • גדרה • ג'לג'וליהגן יבנהגני תקווהזמרכוכב יאיר צור יגאלכפר בראמזכרת בתיהסביוןפרדסיהקדימה-צורןקריית עקרוןשוהםתל מונד
מועצות אזוריות ברנרגדרותגזרגן רווהדרום השרוןחבל יבנהחבל מודיעיןחוף השרוןלב השרוןנחל שורקעמק חפרשדות דן
ועדי רובע עירוני נוה מונוסוןמכבים-רעות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.