גדעון קוץ

גדעון קוץ (נולד ב-12 ביולי 1948) הוא עיתונאי ישראלי והיסטוריון של התקשורת. נודע זה שנים ככתב ושליח מיוחד לענייני חוץ בקול ישראל ובאמצעי תקשורת מודפסים ואלקטרונים אחרים. פרופסור מן המניין לתקשורת ותרבות באוניברסיטת פריז 8.

גדעון קוץ
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

גדעון קוץ נולד ב-1948 בעיר לודז' פולין. משם עבר לוורשה וב-1957 עלה עם הוריו לישראל. אביו, אלכסנדר קוץ, מהנדס אגרונום במקצועו, היה עובד בכיר בחברת "טבע". הוא היה ממפקדי הפרטיזנים שלחמו בנאצים ביערות אוקראינה וקצין בצבא האדום ובצה"ל. אמו מרים, ניצולת גטו טוצ'ין ובתו של ראש המרד בגטו זה, גצל שורצמן. גדעון קוץ נושא את שמו. הוא למד בבית הספר התיכון "אליאנס" ברמת אביב, שם סיים בגרות במגמה ריאלית, היה יו"ר מועצת התלמידים וחבר מערכת עיתון בית הספר. הוא שיחק כדורסל בהפועל תל אביב והופיע בתפקידים על הבמה בתיאטרון ירושלים ובתיאטרון החאן. היה קצין בצה"ל והשתתף במלחמת יום הכיפורים בחזית הדרום.

קריירה אקדמית וציבורית

כיהן כיו"ר הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה העברית, שם סיים ב-1971 תואר ראשון בכלכלה וביחסים בינלאומיים, ותואר שני במנהל עסקים (ב-1974) ובקומוניקציה (ב-1976). שימש יועץ לענייני רווחה חברתית לראש הממשלה יצחק רבין. אחר-כך היה נציג תנועת העבודה הציונית באירופה ובאינטרנציונל הסוציאליסטי ונציג המחלקה האקדמית של ההסתדרות הציונית בפריז. סיים בהצטיינות את לימודיו לתואר דוקטורט בתקשורת בסורבון, ב-1980. בשנת 1997 הוענק לו "דוקטורט ממלכתי" על ידי נשיא הרפובליקה הצרפתית על מחקריו בתחום תולדות העיתונות העברית באירופה. בין השנים 1992–1994 היה מרצה במחלקה לעיתונאות ולתקשורת באוניברסיטה העברית והשתתף בהקמת מסלול הלימודים לתואר ראשון שם. החל משנת 1994 היה מרצה בכיר, פרופסור חבר ופרופסור מן המניין לתקשורת ותרבות באוניברסיטת פריז 8. שם הוא מכהן כראש לימודי התואר השני בתרבות וחברה, ראש המחלקה ומעבדת המחקר לתרבות יהודית ועברית, ראש המגמה להיסטוריה, תרבות ותקשורת וראש המכון האירופי לחקר העברית. החל משנת 1996 הוא עורך את כתב העת לחקר התרבות העברית והיהודית באירופה REEH. מ-2006 הוא משמש כעורך כתב העת "קשר" לתולדות העיתונות והתקשורת היהודית והישראלית באוניברסיטת תל אביב. על פעלו בתחום הפצת התרבות העברית באירופה הוענקה לו פעמיים "מדליית בן יהודה" מטעם "ברית עברית עולמית" (בפעם הראשונה בשנת 2003 בכנס פריז ובפעם השנייה בשנת 2011 בכנס פולין). כן זכה במענק ממשלת צרפת לחוקרים מצטיינים ב-2007, 2008, 2009, 2010, 2011. ב-2016 נבחר לעמוד בראש חטיבת ההיסטוריה של האגודה הבינלאומית לחקר המדיה והתקשורת IAMCR.ב-2017 מונה כפרופסור אורח באוניברסיטה היגילונית בקרקוב, פולין. מ-2018 הוא עמית מחקר במכון דניאל אברהם ללימודים בינלאומיים ואזוריים באוניברסיטת תל אביב.

תרומתו המרכזית לחקר התקשורת מתבטאת באימוצם של מודלים ודפוסים היסטוריים ייחודיים של התפתחות העיתונות והתקשורת היהודית והעברית לחקר התקשורת בישראל, ובשילוב חקר העיתונות והתקשורת היהודית והעברית במחקר ההיסטוריה הכללית של העיתונות והתקשורת העולמית. במיוחד ניתוח מניעיהם האישיים ותפקודם המקצועי של אנשי התקשורת וחקר המדיה בפרספקטיבה מערכתית. ספריו ומאמריו שנכתבו בעברית, צרפתית, אנגלית ופולנית תורגמו ללשונות נוספות. הוא הוזמן כמומחה לוועדות פרלמנטריות בצרפת ולמוסדות שונים בישראל וכפרופסור אורח באוניברסיטאות, בוועידות וכנסים ברחבי העולם. הוא חבר בארגונים מדעיים בינלאומיים רבים.

קריירה עיתונאית

קוץ הוא העיתונאי הישראלי היחיד שנבחר ושימש, במשך חמש שנים, כנשיא איגוד עיתונאי החוץ בצרפת. כיום הוא נשיא הכבוד של האיגוד. הוא חבר בקבוצה המצומצמת של עיתונאים המסקרים את נשיאות צרפת ומתלווים לנשיא בפעילויותיו ובמסעותיו. הוא משמש כסגן נשיא איגוד עיתונאי הקולנוע של צרפת והשתתף בחבר השופטים של הביקורת הבינלאומית בפסטיבלי סרטים חשובים בעולם, בכללם פעמיים בפסטיבל קאן.

קוץ החל את דרכו המקצועית בעיתונות כסאטיריקן בעיתון הסטודנטים "פי האתון" ונודע במיוחד בטורו "סיפורי טעמון". הוא כתב את תוכניות הקברט הסאטירי של הסטודנטים בירושלים ואחר-כך עבור במות סאטיריות כמו "מועדון התיאטרון" בתל אביב (רביעית הבנות, הרביעייה החדשה) וכן לתוכניות טלוויזיה ("עלי כותרת") ורדיו ("בירה ומצב רוח"). הוא כתב טור סאטירי בעיתון דבר ("מה הולך") משנת 1975. בשנת 1977 שימש לראשונה ככתב העיתון בפריז ושליחו המיוחד ברחבי העולם. הוא המשיך לכתוב ולהשתייך למערכת דבר עד לסגירת העיתון ב-1996. כן כתב בעיתונים מעריב, שהוא משמש רשמית ככתבו בפריז משנת 2010, וכך גם בידיעות אחרונות, בגלובס ובחדשות. מ-1979 שידר בגלי צה"ל. משנת 1986 משדר בקול ישראל. בין השנים 20012007 שימש ככתב ערוץ 2 באירופה. מ-2008 שימש ככתב הערוץ הראשון. ב-2017 הצטרף לתאגיד השידור הישראלי "כאן". הוא מופיע ומשתתף כפרשן קבוע באמצעי תקשורת בינלאומיים רבים, בכללם ערוץ France 24, הערוץ הראשון וFrance 2 של צרפת, רדיו צרפת, רדיו בי.אף.אם. אלג'זירה, ל'ארש, ג'ואיש כרוניקל ועוד. כתבותיו שודרו וצוטטו באמצעי תקשורת ברחבי העולם, כולל במדינות ערב.

בעבודתו העיתונאית מעניק גדעון קוץ קדימות לדיווח מן השטח שמאפשר לדייק גם בפרשנות. מאז סוף שנות השבעים של המאה העשרים הוא נודע בסיקור מרבית האירועים המרכזיים באקטואליה העולמית, ברובם כעיתונאי ישראלי יחיד, ובדיווחים ממדינות שלא קיימו יחסים עם ישראל - מן הגוש הקומוניסטי ועד המדינות הערביות.

בין השאר הוא סיקר את אירועי כיכר טיין-אן-מן; מלחמת האזרחים בקמבודיה; ביקורי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בפולין ובקובה; נפילת חומת ברלין; המהפכות בברית המועצות ובמזרח אירופה- פולין, רומניה, אלבניה, צ'כיה; מלחמות האזרחים ביוגוסלביה לשעבר; מלחמת צ'צ'ניה הראשונה ובבירתה גרוזני; המשברים באלג'יריה ובקוסובו; תהליך השלום מועידת מדריד; השבעתו של נלסון מנדלה בדרום אפריקה; הבחירות באיראן ותנועת המחאה; ועידות פסגה בינלאומיות; ועידות פסגה של הליגה הערבית; דיווחים מארמון המלך בסעודיה, מארמונות הנשיא בדמשק ובביירות, מלוב מוייטנאם ומן הפאבלות בשליטת עולם הפשע הברזילאי; מן הפיגוע במגדלי התאומים; מפקיסטן ומן המלחמה באפגניסטן; ממהפכות "האביב הערבי" במצרים, תוניסיה ולוב; מפיגועי הדמים בפריז, בטולוז, בבריסל, בניס, באיסטנבול, בברלין ובלונדון; משיחות הגרעין עם איראן בז'נבה ובווינה; מן המשבר באוקראינה ובחצי האי קרים, ממשאל העם בכורדיסטן בצפון עיראק, ממהומות המחאה החברתית של "האפודים הצהובים" בלב פריז.

בין האישים הבולטים אותם פגש וריאיין: האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, נשיאי איראן אחמדינז'אד וחתאמי, חאפז אל-אסד ובשאר אל-אסד, מועמר קדאפי (בארמונו באב-אל-עזיזיה), פידל קסטרו, מיכאיל גורבצ'וב ומנהיגי הפוטש נגדו, מנהיג סין דנג שיאופינג, ראש ממשלת סין לי פנג, מזכיר המפלגה ג'או ג'י יאנג, בוריס ילצין, הנשיאים פוטין ומדבדב, נשיא המשטר הצבאי בפולין ירוזלסקי, המהפכן נשיא פולין לך ולנסה, נשיאי פולין אלכסנדר קוושנייבסקי, לך קצ'ינסקי וברוניסלב קומורובסקי. האפיפיורים יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס השישה עשר, ג'ורג' בוש האב והבן, ביל קלינטון, ברק אובמה, אנואר סאדאת, חוסני מובארכ, חסן השני ומוחמד השישי מלכי מרוקו, המלך חוסיין עבדאללה השני, מלך ירדן, נסיכים סעודים בריאד, יאסר ערפאת בתוניס, נשיא אלג'יריה עבד אל-עזיז בותפליקה, ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא פקיסטן הגנרל מושאראף, נשיאי תוניסיה מונסף מרזוקי ואל-באג'י א-סבסי, מנהיג האיסלמיסטים שם ראשד ראנושי, נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס, רב המחבלים קרלוס, נשיאי צרפת : ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, פרנסואה מיטראן, ז'אק שיראק, ניקולא סרקוזי, פרנסואה הולנד, עמנואל מקרון, נשיא כורדיסטן מסעוד ברזאני ועוד.

משפחתו

גדעון קוץ נשוי לעיתונאית והצלמת יפה עירון-קוץ, כתבת ynet בפריז, שגם כותבת מאז שנות התשעים של המאה ה-20 בשבועון "לאשה" מבית ידיעות אחרונות. בתו ד"ר אורית קוץ, היא סוציולוגית, במאית קולנוע, תסריטאית, מוסמכת של אוניברסיטת קיימברידג' ,הסורבון ובית הספר הגבוה למדעי המדינה . בנו ארי, הוא מוסמך אוניברסיטת דופין בשיווק ומדעי המחשב, אחראי לפרויקטים של טכנולוגיות חדשות בחברת אוראנג'.

מספריו

  • סיפורי טעמון, הוצאת טרקלין, גוונים תל אביב, 1977, 102 עמודים
  • מעריכים ומכתבי עתים - עיונים בתולדות העיתונות העברית והיהודית, הוצאת ירון גולן, תל אביב, 1999, 152 עמודים
  • חדשות וקורות הימים - מחקרים בתולדות העיתונות והתקשורת העברית והיהודית, הוצאת הספרייה הציונית, המכון לחקר העיתונות והתקשורת

היהודית על שם אנדראה וצ'ארלס ברונפמן, אוניברסיטת תל אביב, תשע"ג/2013, 216 עמודים

  • La naissance de la presse hébraïque: Les grands périodiques en Europe, Paris, 1993
  • La presse hébraïque en Europe, ses origines et son évolution de 1856 à 1897, 2 vol. Lille, 1997
  • The Hebrew and Jewish Press in Europe: Select Problems in Its History, Paris-London, 2006
אודרה אזולאי

אוֹדרֵה אזולֶאי (בצרפתית: Audrey Azoulay; נולדה ב-4 באוגוסט 1972) היא פוליטיקאית יהודייה-צרפתייה המכהנת כמזכירה הכללית (מזכ"לית) אונסק"ו. בעבר כיהנה כשרת התרבות בממשלת צרפת ה-38, ממשלתו השנייה של מנואל ואלס.

ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בפולין (1979)

ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בפולין נערך מ-2 ביוני עד 10 ביוני 1979. היה זה הביקור הראשון של אפיפיור במדינה קומוניסטית, וככזה, נחשב לפורץ דרך ואף למחולל השינויים הדמוקרטיים שהחלו בפולין ובמדינות מזרח אירופה בשנים שלאחר הביקור.

בריז'יט מקרון

בריז'יט מארי-קלוד מקרון (בצרפתית: Brigitte Marie-Claude Macron; נולדה ב-13 באפריל 1953) היא מורה לספרות, לצרפתית ולתיאטרון, רעייתו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון.

ברית עברית עולמית

ברית עברית עולמית (בע"ע) היא ארגון מתנדבים ואנשי רוח, שקם למטרת קידום השפה העברית והפצתה, ולחיזוק הקהילה היהודית בגולה באמצעות פעולות תרבות.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

הכרמל (כתב עת)

"הכרמל" היה כתב עת עברי בעריכת שמואל יוסף פין שיצא לאור בעיר וילנה שבצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא) בשנים 1860–1880, בתחילה כשבועון ואחר כך כירחון.

פין קיבל את הרישיון להוצאת "הכרמל" בנובמבר 1859, בערך באותו זמן שבו ניתן לאלכסנדר צדרבוים (ארז) הרישיון להוצאת "המליץ" באודסה. מטרתו הייתה להוציא כתב עת שיפנה לא רק לחוגי המשכילים אלא לכל ענפי החברה היהודית. העיתון החל לצאת בתמוז תר"ך (יוני 1860) במתכונת שבועון. היו בו תרגומים של הודעות הממשלה, מאמרים מחקריים ומדעיים בחלק עיוני שנקרא "השרון", ומוסף ברוסית, שהיה מתנאי הרישיון. מאמצע שנות ה-60 גבר חלקו של החלק החדשותי בכתב העת, והחלו לפרסם בו מאמרים פובליצסטיים מפרי עטם של בני הדור הצעיר והרדיקלי של ההשכלה ברוסיה, על פי מדיניות עריכה ליברלית למדי של פין. בין הכותבים ב"הכרמל" היו יהודה ליב גורדון (שפרסם בו את שירו החשוב "הקיצה עמי"), יחיאל מיכל פינס, אברהם אורי קובנר, אברהם פפירנא ורבים אחרים. פין עצמו כתב בכתב העת מאמרים פובליציסטיים רבים. הוא קרא להשתלבות היהודים בכלכלה ובתעשייה המודרנית, לחינוך מודרני ולשחרור האישה היהודייה. ב-1868 פתח מעל דפי כתב העת פולמוס, כשהציע שינויים הלכתיים קלים בהוראת שעה (היתר קטניות בפסח בשעת מחסור). למרות הבמה שנתן להם פין, התרעמו המשכילים הרדיקלים על עמדתו השמרנית ופשרנותו, וחלקם פנו לבמות אחרות.

החל בגיליון 14 של שנה ג' (י"ח בחשוון תרכ"ג) נדפס כתב העת בדפוס פין-רוזנקרנץ בווילנה, שהיה בבעלות משותפת של פין והאחים רוֹזֶנקרַנץ–שריפטזֶצֶר–ציוֹנסוֹן, זמן קצר לאחר היווסדו.

בעקבות עומס עבודה וקשיים כלכליים שינה פין ב-1870 את אופיו של "הכרמל" והפך אותו משבועון לירחון. כתב העת התמקד כעת יותר במחקר ובחכמת ישראל, ופורסמו בו בין השאר מאמרים של שלמה בובר, אד"ם הכהן, חיים זליג סלונימסקי, משה שטיינשניידר, הלל נח מגיד שטיינשניידר ושל פין עצמו. כשכתב פרץ סמולנסקין ביקורת חריפה על משה מנדלסון, "אבי תנועת ההשכלה", יצא פין במאמר להגנת מנדלסון. לקראת סוף שנות השבעים עבר מוקד הדיון בשאלות השעה לכתבי עת אחרים, בעיקר "השחר" ו"המליץ"; פין מסר את מלאכת העריכה לעוזריו, חיים ליב קצנלנבוגן, משה שמעון אנטוקולסקי וחיים ליב מארקון, ובסופו של דבר סגר את "הכרמל" ב-1880.

הלבנון

"הַלְּבָנוֹן" היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל. יצא לאור בהפסקות, ובתדירות שונה, בשנים 1863–1886 (20 כרכים שנתיים), בירושלים, בפריז, במיינץ ובלונדון. עורכו הראשי במשך כל השנים היה יחיאל ברי"ל.

המגיד

"המגיד" היה השבועון הראשון בתולדות העיתונות העברית. הוא יצא לאור בין השנים 1856–1903, תחילה בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית, ואחר כך בברלין, בקרקוב ובווינה.

בין השנים 1856–1880 נערך "המגיד" על ידי אליעזר ליפמן זילברמן ודוד גורדון, בין 1880 לשנת 1886 על ידי דוד ודב גורדון, ובין 1890-1886 בידי דב גורדון בלבד. בשנת 1890 העביר יעקב שמואל פוקס (פוכס) את העיתון מברלין לקרקוב והיה לעורכו, עד שבשנת 1896 מינה לעורך את שמואל מנחם לאזר שערך את העיתון עד ל-1903, עת פוקס הסתבך, נאלץ לעזוב את קרקוב ולסגור את העיתון.הגיליון הראשון של "המגיד" יצא לאור ביוני 1856, לפני חג השבועות, בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית (Lyck; כיום אֶלְק (Ełk) בצפון-מזרח פולין). המילה "עיתון" טרם נוצרה (אליעזר בן יהודה יצר אותה ב-1891), ולכן תואר "המגיד" כ"מכתב קורות הימים". בעמודו הראשון התנוססה ההבטחה:

בגיליון הראשון הפציר העורך במתנדבים לשלוח ידיעות לעיתון: "השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה".

דוד גורדון, עורכו השני של המגיד ומתומכי "חיבת ציון", הפך את העיתון לאחת הבמות החשובות של תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ושל התיישבות בארץ ישראל. לאחר מותו של דוד גורדון בשנת 1886 ירדה קרנו של העיתון.

המליץ

המליץ היה כתב עת עברי שיצא לאור ברוסיה בין השנים 1860–1904, תחילה במתכונת של שבועון, ומ-1886 כעיתון יומי. העיתון נכתב בשנתו הראשונה בעברית ובגרמנית באותיות עבריות.

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

חדשות (עיתון)

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993.

יהודה ליב קנטור

יהודה לֶיבּ קַנטוֹר (בכתיב היידי, שנהג בזמנו: קאנטאָר; ברוסית: Лев Осипович (Иегуда Лейб) Кантор;‏ 1849, וילנה – 1915, ריגה) היה סופר ועיתונאי יהודי-רוסי ורב מטעם, עורכו של היומון העברי הראשון "היום". לזכותו נזקפת יצירת לשון דיווח עיתונאית עברית עניינית, תמציתית ומדויקת.

יוסי גל

יוסי גל הוא דיפלומט ישראלי, כיהן כשגריר ישראל בצרפת ומנכ"ל משרד החוץ.

יחסי ישראל–צ'אד

בין ישראל וצ'אד מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים. יחסים רשמיים התקיימו עד לשנת 1972, אך נותקו כנראה עקב לחץ, שהפעילה לוב בראשות מועמר קדאפי, וחודשו ב-20 בינואר 2019, בביקורו של בנימין נתניהו בצ'אד.

מעריב השבוע

מעריב השבוע הוא עיתון אקטואליה ישראלי יומי. בראשיתו הוקם כשבועון סוף שבוע בלבד בשם "סופהשבוע". במאי 2014, לאחר איחוד העיתון עם "מעריב" הוא הפך לעיתון יומי ומותג מחדש בשם "מעריב השבוע", לו מהדורה חינמית מקוצרת בשם מעריב הבוקר, ומהדורת סוף שבוע בשם "מעריב סופהשבוע". עורכי העיתון הם דורון כהן וגולן בר יוסף.

פי האתון

פי האתון הוא כתב עת המיועד לאוכלוסיית הסטודנטים בירושלים.

"פי האתון" הוא עיתון הסטודנטים הוותיק ביותר בישראל. הוא החל לצאת לאור בשנת 1958 על ידי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בראשותם של יוסי ליבוביץ' וראובן מרחב. שם העיתון מבוסס על סיפור אתונו של בלעם, על פי הצעת אביו של יוסי ליבוביץ', פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שטען שהסטודנטים בישראל הם אקדמאים חסרי השכלה ודימה אותם ל"חמורים נושאי ספרים". באמצע שנות ה-60 שונה שמו של כתב העת, לשנים אחדות, לשם "ניצוץ".

עם עורכי וכותבי העיתון לאורך השנים נמנו כאלה שהפכו לעיתונאים וכותבים בולטים, ביניהם יגאל עילם, נחום ברנע, תום שגב, חנוך מרמרי, ב. מיכאל, אפרים סידון, גדעון קוץ, ברוך לשם, שאול צדקא, דני זקן, יעקב רוטבליט ודן אלמגור, והקריקטוריסטים יעקב שילה ומשה לין החלו דרכם בו.

צ'אד

רפובליקת צ'אד (בערבית: جمهورية تشاد, תעתיק מדויק: ג'מהורית תשאד; בצרפתית: République du Tchad) היא מדינה במרכז אפריקה ללא מוצא לים שגובלת בלוב בצפונה, בסודאן במזרחה, ברפובליקה המרכז-אפריקאית בדרומה, בקמרון ובניגריה בדרום-מערב ובניז'ר במערב. רוב תושבי צ'אד הם מוסלמים.

קפה טעמון

קפה טעמון הוא בית קפה ותיק בירושלים.

קפה טעמון שוכן בקרן הרחובות המלך ג'ורג' והלל - מול בית פרומין ששימש משכנה של הכנסת הראשונה. עיקר פרסומו בא בשנות ה-60 וה-70, כאשר שימש מקום מפגש לאנשי בוהמה, תקשורת ושמאל ירושלמים.

קשר (כתב עת)

קשר הוא כתב עת אקדמי לחקר תולדות העיתונות והתקשורת היהודית בעולם היהודי ובישראל.

כתב העת מתפרסם על ידי המכון לחקר העיתונות והתקשורת היהודית ע"ש אנדראה וצ'ארלס ברונפמן, הפועל במסגרת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. כתב העת יוצא לאור פעמיים בשנה בעברית, עם תקצירי מאמרים באנגלית. באביב 2018 יצא לאור גיליון מס' 51.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.