גדליהו בן אחיקם

גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם (לעיתים גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם), דמות מקראית, היה נציב יהודי שמונה על ידי הבבלים כמנהיג תושבי יהודה בתאריך י' באב, לאחר שנחרב בית המקדש הראשון[1]. גדליהו נרצח בידי ישמעאל בן נתניה פחות מחודשיים מאז מונה לתפקידו; יש האומרים שנרצח בא' בתשרי[2], ויש אומרים בג' בתשרי[3]. בעקבות הירצחו ברחו תושבים רבים מיהודה למצרים, ולפי מקורות במסורת היהודית פסק אז כליל היישוב היהודי בארץ עד לשיבת ציון[4]. לזכרו, ולאות אבלות על הירצחו המסמל את חורבנו המוחלט של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת בית המקדש הראשון, מציינים את צום גדליה, בג' בתשרי.

Pergamonmuseum Babylon Ischtar-Tor
שער עשתר המשוחזר, כפי שהקימו נבוכדנאצר השני מלך בבל, במוזיאון פרגמון בברלין (2004)

חורבן ירושלים

בשנת 586 לפני הספירה (ועל פי המסורת היהודית בשנת ג'של"ח, 422 לפנה"ס) בא נבוכדנאצר השני מלך בבל בראש צבאו אל ירושלים, ולאחר מצור ממושך נפרצה חומת העיר. כעבור שבועות אחדים, בתשעה באב, נכבשה העיר ובית המקדש הראשון נשרף ונחרב למחרת היום.

אחרון מלכי יהודה, צדקיהו המלך נמלט לערבות יריחו, אך נתפס שם על ידי הבבלים והוגלה לבבל. הבבלים החריבו כליל את ירושלים, והגלו את אצולת העם לבבל (התאוריה המקובלת סוברת שרק האצולה הוגלתה, עקב הקושי להעביר המוני אדם למרחק כה רב, והעובדה שהבבלים לא נהגו להגלות קהילות שלמות). על פי המקרא, ביהודה נותרו ששת אלפים איש מדלת העם, אשר היו עובדי האדמה: "כורמים ויוגבים", על מנת לספק מזון לאנשי הצבא ולפקידות הבבלית שהושארה ביהודה.

מלך בבל מינה לאוכלוסייה זו נציב יהודי, הוא גדליהו בן אחיקם, אשר חז"ל דרשו על פי המקרא כי היה מאלו שנשמעו לדרישת ירמיהו הנביא בזמן המצור ונכנע לבבלים[5], ולכן לא נענש על ידי הבבלים בגלות כשאר שרי צדקיהו. מאוחר יותר בחר ירמיהו הנביא לשבת עם גדליהו במקומו, במצפה[6].

גדליהו בן-אחיקם וסופה של ההנהגה היהודית ביהודה

גדליהו בן אחיקם היה מחשובי ירושלים, ומשפחתו - משפחת שפן - מילאה תפקידים נכבדים בימי המלך יאשיהו ובניו[7] (מלכים ב כב, ג,יב). בלכיש נמצאה טביעת חותם ובה כתוב: "לגדליהו אשר על הבית", ויש המזהים את גדליהו מחותם זה עם גדליה בן אחיקם בעת היותו שר בממשלת צדקיהו[8]. ממינויו של גדליהו למושל מסתבר שהוא ומשפחתו נודעו כמתנגדים לקו האנטי-בבלי שנקטו צדקיהו ושרים בממשלתו, ונטו יותר לדרכו של ירמיהו[9].

גדליהו קבע את מושבו במצפה אשר בארץ בנימין. גדליהו קרא לאוכלוסייה שנותרה ביהודה, ולתושביה שברחו לארצות שכנות מפני הבבלים, לחזור ולהתיישב בערי בנימין: "וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ, וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר-תְּפַשְׂתֶּם" (ירמיה מ, י).

קשה להגדיר במדויק מה היה מעמדו הרשמי של גדליהו. אין עדות לכך שהבבלים ארגנו את ארצות יהודה ובנימין לפחוות שומרון, וגדליה מונה לייצג את ענייני היהודים בלבד וסר למשמעתו של פחת שומרון. ככל הנראה, הבבלים לא שינו מעיקרה את החלוקה המנהלית של ארץ ישראל כפי שנקבעה על ידי שליטי האימפריה האשורית. סיוע לכך נמצא בפסוקים בספר יחזקאל מ"ז, ט"ו-י"ח, שם הוזכרו מקומות הידועים כפחוות אשוריות: חמת, דמשק וגלעד.

ישמעאל בן נתניה, "מזרע המלוכה", שככל הנראה השתייך למשפחת המלוכה של בית דוד, רקם קנוניה עם בעליס מלך עמון לרציחת גדליה. ייתכן וישמעאל קיווה לתפוס את השלטון בארץ יהודה בתמיכת בני עמון, וקיווה שיקבל גם את תמיכת רוב הקהילה היהודית שנותרה (מלבד המיעוט שגלה לבבל).

ברם, לאחר הרצח נתקל ישמעאל בהתנגדות האוכלוסייה היהודית, ובראשם איש הצבא יוחנן בן קרח, ונאלץ לברוח ולמצוא לו מקלט בעבר הירדן. הנשארים בבנימין וביהודה, וכן אלו שניצלו מידי ישמעאל, יראו מפני נקמת הבבלים ונמלטו מצרימה (ירמיהו מ"ב-מ"ד).

רצח גדליהו בן אחיקם הביא להתפוררות נוספת בחברה היהודית ביהודה. בתקופה זו היגרו רבים מבני יהודה למצרים ולארצות אחרות. רצח פוליטי זה נחשב לאסון היסטורי בהיסטוריה היהודית ולסוף תקופת הבית הראשון, ויום ג' בתשרי הוא מאז יום תענית לדורות. גם אלו שסברו כי נרצח בא' בתשרי, מסבירים כי קובעי הצום דחוהו לג' בתשרי, כיוון שאין לצום בראש השנה, שהוא יום חג.

במקורות חז"ל

חז"ל ראו בגדליה אדם צדיק, אבל ביקרו אותו על שלא שעה לאזהרתו של יוחנן בן קרח מפני ישמעאל בן נתניה[10]:

" 'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה' (ירמיהו מ"א, ט'). וכי גדליה הרגן?! והלא ישמעאל הרגן! אלא, מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח, ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן."

ומדברים אלו הסיק האמורא רבא הלכה בהלכות לשון הרע:

"אמר רבא: לשון הרע זו - אף על פי שלקבל אותה [להאמין לה] אסור, לחשוש לה צריך [במקרה שיש בדברים אזהרה]."[11]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מלכים ב', כ"ה, כ"ה; וירמיה, נ"ב.
  2. ^ ראו: סדר עולם רבה פרק כ"ו. וכן כתבו האברבנאל והרד"ק בפירושם על ירמיהו, מ"א, א'. על פי זה נמשך תפקידו 52 יום, וסימנך: גדליה=52 (בגימטריה), סדר הדורות שנת ג'של"ח.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב', משנה תורה לרמב"ם, הלכות תענית, פרק ה', הלכה ב', וכך משמע אף מן התלמוד הירושלמי מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'.
  4. ^ בתלמוד נאמר: "חמישים ושתיים שנה לא עבר איש ביהודה";תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ה, עמוד ב'. על פי הרמב"ם: "יום שלושה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן";משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תענית, פרק ה', הלכה ב'.
  5. ^ רש"י לירמיהו, ל"ט, י"ד.
  6. ^ ירמיהו, מ', ו'.
  7. ^ דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, הערך: גדליהו, עמ' 199.
  8. ^ אתר מקראנט
  9. ^ מאמרו של יהודה אייזנברג, באתר דעת
  10. ^ בבלי, נדה סא ע"א.
  11. ^ בבלי שם, בתרגום לעברית.
אלימות פוליטית

אלימות פוליטית היא התנהגות כוחנית שבבסיסה עומדת מטרה פוליטית. האקט האלים עשוי לכלול אלימות מילולית, הפגנה ללא רישיון, עימות פיזי עם כוחות הביטחון, פגיעה ברכוש, גרימת נזקים גופניים, רצח פוליטי וטרור. מטרותיה של האלימות הפוליטית עשויות להיות מאבק על זכויות ומשאבים, ערעור על הלגיטימיות של הממשל או של נושאי התפקידים בשלטון, החלפת השלטון וכן הפצת אידאולוגיות. אלימות פוליטית עשויה להיות מופעלת בידי יחידים או קבוצות.

ג' בתשרי

ג' בתשרי הוא היום השלישי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלישי בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ג' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בג' תשרי היא פרשת וילך, אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי בשנת בר המצווה. לעומת זאת, אם ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת בשנת בר המצווה, פרשת בר המצווה תהיה פרשת האזינו.

גדליה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

גלות בבל

גלות בבל היא תקופה בהיסטוריה של העם היהודי המתחילה בהגליית תושבי ממלכת יהודה לממלכת בבל וחורבן ממלכת יהודה במאה השישית לפנה"ס עד תקופת שיבת ציון, שבה התהוותה הנהגה לאומית ודתית בפחוות יהודה.

הגליית תושבי יהודה לבבל התרחשה לפחות בשלושה גלים בעקבות מרידות נגד האימפריה הנאו-בבלית במזרח הקרוב הקדום: ממרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, דרך מרד צדקיהו בשנת 589 לפנה"ס וניסיון ההפיכה של ישמעאל בן נתניה נגד גדליהו בן אחיקם, שמונה למושל/נציב בבלי ביהודה בשנות ה-80 של המאה השישית לפנה"ס. מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, לאורכו של הסהר הפורה, למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומן שוכנו הגולים באזורים שונים בממלכה – העיר בבל, סביב העיר סיפר, העיר אורוכ ומרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית.

בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית והצהרת כורש, החלו מספר גלי שיבת גולים לציון. קיימת מחלוקת לגבי גודל שיבת ציון, אולם ברור כי בסוף המאה השישית לפנה"ס והמאה החמישית לפנה"ס, חודש ביהודה פולחן אלוהי ישראל, הוקם בית המקדש השני (516 לפנה"ס) ונוצר מוקד תרבותי והנהגתי מחדש בפחוות יהודה הפרסית.

גמריהו בן שפן

גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הוא דמות מקראית מספר ירמיהו, סופר ושר בחצר יהויקים מלך יהודה. על פי התארוך המקובל, חי סביב שנת 600 לפנה"ס.

גמריהו היה ממשפחה של סופרי המלך; אביו שפן היה סופר למלך יאשיהו, ובן אחיו, גדליהו בן אחיקם, היה מושל יהודה האחרון. המקרא מזכיר גם את בנו של גמריהו, מיכיהו. לשכתו של גמריהו הייתה ממוקמת ב"חצר העליון פתח שערי בית ה' החדש", שם קרא ברוך בן נריה את אגרת ירמיהו אודות החורבן העתידי.

יהוד (פרובינציה בבלית)

יהוד הייתה פרובינציה של האימפריה הנאו-בבלית בעקבות דיכוי המרד ביהודה בשנת 586 לפנה"ס. היא התקיימה בתחילה כמחוז היהודי של האימפריה הנאו-בבלית תחת הנהגת גדליהו בן אחיקם, אף על פי שכמות האוכלוסייה בה צנחה לאחר רצח גדליהו ולאחר מרד כושל נוסף בסביבות שנת 581 לפנה"ס. עם קריסת האימפריה הבבלית החדשה בשנת 539 לפנה"ס הפכה הפרובינציה לחלק מהאימפריה האחמנית.

יוחנן בן קרח

יוחנן בן קרח היה ראש הצבא בתקופת גדליהו בן אחיקם, אחרי מותו של צדקיהו, מלך יהודה.

ישמעאל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

ישמעאל בן נתניה

ישמעאל בן נתניה היה רוצחו של גדליה בן אחיקם, מנהיג "שארית הפליטה" שנשארה בארץ אחר חורבן בית המקדש הראשון.

לאחר חורבן בית ראשון, כאשר רוב עם ישראל הוגלו לבבל, מספר קטן של יהודים הורשו להישאר בארץ ישראל, ועל אנשים אלה הציב נבוכדנצאר מלך בבל את גדליה בן אחיקם. בין הנותרים בארץ היה ישמעאל בן נתניה שהיה מבית דוד, ולכן שאף ישמעאל בן נתניה להחזיר את המלוכה למשפחתו, ולא ראה בעין יפה את היחסים עם הבבלים. רציחתו של גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתניה מתוארת בספר ירמיה:

רצח גדליהו בן אחיקם הביא להתפוררות נוספת של תושבי יהודה. בתקופה זו ברחו רבים מבני יהודה למצרים ולארצות אחרות. רצח פוליטי זה נחשב לאסון היסטורי בהיסטוריה היהודית ולסוף תקופת הבית הראשון, ויום ג' בתשרי שבו או בסמוך לו בוצע הרצח (ג' או א' בתשרי) נקבע כיום תענית ומוכר כצום גדליה.

מצפה (עיר מקראית)

מצפָּה הייתה אחת מערי נחלת שבט בנימין. ידועה כעיר מרכזית בארץ ישראל, ואחת מערי שפיטתו של שמואל. המלכתו הפומבית של שאול התקיימה במצפה.

נבוזראדן

נְבוּזַרְאֲדָן (בבבלית נבו-זר-אידין, Nabu-zer-idin - האל נבו נתן צאצא) היה איש צבא בבלי בכיר, אשר השתתף בכיבוש וחורבן יהודה ב-586 לפנה"ס.

נבושזבן

נְבוּשַזְבָּן מופיע בספר ירמיהו כרב סריס של נבוכדנצר מלך בבל.

נבושזבן מוזכר רק פעם אחת בתנ"ך, בפסוקים:

"וישלח נבוזראדן רב טבחים ונבושזבן רב סריס ונרגל שר אצר רב מג וכל רבי מלך בבל. וישלחו ויקחו את ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אתו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן להוצאהו אל הבית וישב בתוך העם."

בפסוקים אלו נמנים מספר אישים הממלאים את פקודת נבוכדנצר, לאחר כיבוש ירושלים וחורבן בית ראשון, להציל את ירמיהו שקרא לכניעת ממלכת יהודה לנבוכדנצר.

המצודות והמלבי"ם מפרשים על הפסוק שהאישים הנמנים בפסוק היו אלו ששלחו שליחים להוציא את ירמיהו מחצר המטרה. אזכורו של נבושזבן בפסוק עם נבוזראדן ונרגל שראצר הידועים כשרים רמי דרג מעיד, ככל הנראה, על מעמדו הרם.

השם נבושזבן היה שם נפוץ בתרבות האכדית ומשמעותו היא "נבו (אל) הושיעני".

ספר מלכים

ספר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, האחרון שעוסק בתיאור כרונולוגי של קורות עם ישראל. הספר מתאר את ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם, מימיו האחרונים של דוד המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון.

בין הנביאים הבולטים המופיעים בספר ניתן למנות את אחיה השילוני, אליהו ואלישע.

עלילת הדם בבלואה

עלילת הדם בבלואה (ידוע בשם גזירת בלוייש) התרחשה בבלואה (Blois; בכתיב של אותה תקופה: בלויש) שבצרפת בשנת 1171 (ד'תתקל"א). כתוצאה מהעלילה הועלו על המוקד למעלה משלושים יהודי העיר. הייחוד בעלילה זו, הוא בכך שהופצה על אף שלא נמצאה גופה כלל, וללא שנטען שילד כלשהו נעדר.

צום גדליה

צוֹם גְּדַלְיָה (או צוֹם גְּדַלְיָהוּ) הוא יום תענית ביהדות החל בג' בתשרי, יום לאחר ראש השנה (אם יום זה חל ביום שבת, הצום נדחה ליום המחרת). צום גדליה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון.

תענית זו נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו סימל את סופו המוחלט של היישוב היהודי בתקופת בית ראשון.

שבועה (יהדות)

שבועה היא התחייבות טקסית של אדם או אישור ואימות של דבריו. ההתחייבות שבשבועה אינה תלויה בתנאי.

שכם הקדומה

שכם הקדומה או שכם העתיקה היא עיר מקראית, שעל פי ממצאים ארכאולוגיים הייתה קיימת כבר בתקופה הכלקוליתית. במקרא מופיעה שכם כעיר חשובה במרכז ארץ כנען, שאוכלסה על ידי העם החיוי מבני כנען, ולאחר כיבוש הארץ על ידי עם ישראל בראשית תקופת ההתנחלות יועדה להיות אחת משלוש ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי, ולכך אכן שימשה בשנותיה הראשונות, אולם ברוב שנות קיומה ישבו בה כנענים מבעלי שכם, וישראלים משבט מנשה.

בראשית התפלגות הממלכה שימשה שכם לזמן מה כעיר הבירה של ממלכת ישראל, אך כעבור זמן קצר הועתקה הבירה לעיר תרצה, ומעמדה של שכם נפגע ללא שוב עד גלות עשרת השבטים. על פי המסופר במקרא, גם לאחר חורבן בית המקדש הראשון נותרה התיישבות ישראלית מועטה בשכם, אך היא פסקה לאחר רצח גדליהו בן אחיקם ורציחת אנשי שכם על ידי ישמעאל בן נתניה זמן קצר לאחר החורבן. חשיבות נוספת הוענקה לשכם בשל היותה מקום קבורתו של יוסף, שנקבר בחלקת השדה שרכש יעקב מבעלי שכם בעת שובו לארץ מחרן.

שנים עבריות ג'ש' - ג'שצ"ט

שנים עבריות ג'ש' (3300) - ג'שצ"ט (3399)

התחילו, על פי המסורת המקובלת של מניין השנים בלוח העברי המבוססת על סדר עולם רבה, בשנת 462 לפנה"ס והסתיימו בשנת 362 לפנה"ס לפי הלוח היוליאני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.