גדי טאוב

גדי טאוב (נולד ב-19 באפריל 1965 בירושלים) הוא עיתונאי, פובליציסט, תסריטאי וסופר ישראלי; ד"ר להיסטוריה של ארצות הברית, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים, במגמה לתקשורת ומדיניות ציבורית, במסלול האקדמי של המכללה למנהל בראשון-לציון ובמרכז הבינתחומי הרצליה. מהמבקרים הבולטים של הפוסטמודרניזם בישראל.

גדי טאוב
גדי טאוב, 2009
גדי טאוב, 2009
מדינה ישראל  ישראל
עיסוק דוקטור ומרצה בכיר להיסטוריה
סוג כתב פובליציסט
קישורים חיצוניים
פייסבוק gadi.taub
טוויטר TaubGadi
www.gaditaub.com/hblog

ביוגרפיה

נולד בישראל, בנו של העיתונאי והפרשן הכלכלי יצחק טאוב. למד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. בצעירותו, הגיש בימי שבת בבוקר ברשת א' של קול ישראל את תוכנית התסכיתים "מי ישן" ואחר כך הגיש בערוץ הראשון את רצועת תוכניות הילדים וכן מספר תוכניות בגלי צה"ל, בהן "ציפורי לילה". למד לתואר ראשון ושני בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, ולתואר דוקטור באוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בהגותו של הפילוסוף האמריקני ריצ'רד רורטי.
ערך את כתב העת לספרות ולחברה "מקרוב" יחד עם נסים קלדרון, כתב במשך השנים טורי דעה ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות", וכיום כותב דרך קבע בעמוד הדעות של עיתון "הארץ". הוא היה משתתף קבוע בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10, ומשמש כחבר בוועד המנהל של מרכז מציל"ה למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית. טאוב מעיד על עצמו שהוא אתאיסט בעל זהות יהודית.[1] הוא מלמד בבית הספר למדיניות ציבורית ובחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית. באוגוסט 2011 התמנה למרצה בכיר.[2]

כתב גם ספרי ילדים. על ספרו "המכשפה מרחוב מלצ'ט 3" זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת תשס"א (2000-2001). הספר עובד לסרט טלוויזיה בבימויה של דינה צבי-ריקליס.

הרומן רב המכר מפרי עטו "אלנבי" עובד על ידו, יחד עם ארז קו-אל, לסדרת טלוויזיה בערוץ 10 הנושאת את אותו שם. בנוסף, הוא תסריטאי שותף והבמאי של הסדרה "הרמון", אשר שודרה ברשת 13, ומבוססת על סיפוריהן האמיתיים של כתות בישראל, וביניהן הכת של גואל רצון.[3]

דעותיו וכתיבתו

ביקורתו על הפוסט-מודרניזם

עיקר ביקורתו של טאוב על הפוסטמודרניזם הישראלי מתמקדת בממד ה"מפרק" שבו. ההגות הפוסטמודרנית טוענת, לרוב, שמסגרות לאומיות, אידאולוגיות, ערכים וכלל התפיסות התרבותיות שיש לבני-האדם הן תבניות שנוצרות באופן חברתי והיסטורי, ויש בהן ממד מדכא (הן קודמות לסובייקט ו"מבנות" אותו). עיקר ההגות הפוסט-מודרנית עוסקת בפירוק של מבני השיח ושל "הנרטיבים הגדולים", שכן לטענתה אין תרבות "גבוהה" או "נמוכה", ואין תרבות "טובה יותר" או "טובה פחות". בישראל בא הדבר לידי ביטוי בעיקר בביקורת של הוגים האמונים על קו מחשבה זה, כלפי כור ההיתוך הישראלי, שהדיר לטענתם את המהגרים היהודים הלא-אשכנזים, וכן את הפלסטינים ואת ערביי ישראל. לטענת חלק מהמבקרים הפוסט-מודרניים והפוסט-ציונים יש לאפשר מציאות רב-תרבותית, שכן, בין השאר, לא ייתכן מכנה משותף שאינו משקף מבנה כוח, והעדפה תרבותית של קבוצה אחת על אחרת. לטענת טאוב, מה שנתפס בטיעונים הללו כביקורת חברתית-שמאלית אינה אלא תפיסה ימנית אינדיווידואליסטית. לטענתו, יש בביקורת על הערכים המשותפים משום קריאה לפירוק החברה, הפוגעת בחלשים יותר, שכן התוצאות הפרקטיות של מהלכים כאלו הן פירוקה של מדינת הרווחה, הפרטתה הכלכלית והחברתית של החברה, והעדר האפשרות לסולידריות וחיים משותפים. מה שנראה לטענתו כשמאל רדיקלי (פוסט-מודרניסטי) אינו בעצם אלא ימין קיצוני.

ביקורתו על התקינות הפוליטית

טאוב מותח ביקורת חריפה על התקינות הפוליטית, וטוען שמדובר בתופעה הרסנית ופגיעה בחופש המחשבה והדיבור. הוא ביקר בחריפות את התקינות הפוליטית בהקשר לטרור האסלאמי וטען שהריאקציה לתקינות זו תהייה עליית הימין הקיצוני. הוא ביקר את התבטאות התקינות הפוליטית והפוסט-מודרניזם באקדמיה בארצות הברית, בייחוד בחוגים להיסטוריה ולימודי מגדר, שם הפרופסורים מצהירים שמטרתם היא לקדם נרטיבים מוטי-אג'נדה (למען המדוכאים ואוכלוסיות מוחלשות) ולא לחתור לגילוי האמת ולהציג תמונה נכונה של המציאות. הוא סיכם שהתקינות הפוליטית היא לדעתו "איסור לומר את האמת".[4]

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

בעבר טאוב ראה עצמו שייך לשמאל הציוני, אך כיום הוא מגדיר עצמו איש מרכז.[5] טאוב תומך עקרונית בפתרון שתי מדינות לשני עמים, אך עומד על כך שהוא לא ניתן ליישום בעתיד הקרוב, עקב הכאוס ששורר במזרח התיכון וברשות הפלסטינית בפרט. לטענתו, סיום הכיבוש הישראלי באופן חד-צדדי על ידי ישראל רק ירע את מצבם של הפלסטינים, שייפלו קורבן לשלטון כנופיות אלים שיפגע בזכויות אדם.

ביקורת על האקטיביזם השיפוטי וה-"Deep State"

טאוב מותח ביקורת חריפה על האקטיביזם השיפוטי שהתבטא במשפטיזציה של הפוליטיקה ובפוליטיזציה של המשפט, ופגע הן בדמוקרטיה ובמשילות אך גם באמון הציבור במערכת המשפט. בפוסט בפייסבוק הוא כתב: "אלה שעשו פוליטיזציה של המשפט כדי לכפות את דעתם, יקבלו פוליטיזציה של המשפט בחזרה. הם רצו שהכל יהיה שפיט, ומה שיצא להם זה שהכל פוליטי".

טאוב גם מותח ביקורת על תופעת ה-"Deep state" ושלטון הפקידים, המונעים מנבחרי הציבור לממש את המדיניות שלהם.

ספריו

ספרי עיון

סיפורת

ספרי ילדים

  • דברים שאני לא מגלה (כתר, 1990)
  • דברים שאני לא מגלה ליעל (כתר, 1992)
  • המכשפה מרחוב מלצ'ט 3 (כתר, 2000)
  • הג'ירף שאהב לרחם על עצמו (כתר, 2003)
  • האיל שאהב נקיון (כתר, 2005)
  • האריה שחשב שהוא פחדן (ידיעות ספרים, 2007)

תרגומים

  • הגיבן מנוטרדאם / סרטי וולט דיסני (תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996)
  • 101 דלמטים / סרטי וולט דיסני (תל אביב: ידיעות אחרונות, 1997)

לקריאה נוספת

  • על השפה הרזה, גדי טאוב, נדפס ברחוב, 1, 1994.
  • פוסט-ציונות: הקשר הצרפתי-אמריקאי-ישראלי, גדי טאוב, נדפס במקרוב, 8, 2002.
  • שנות השישים האמריקניות בישראל: ממרד לקונפורמיזם, גדי טאוב, נדפס בעיונים בתקומת ישראל, 13, תשס"ד 2004.
  • אהבה על קצות האצבעות, מאת מנחם רגב, על ספרו של גדי טאוב "המכשפה מרחוב מלצ’ט 3", נדפס ברוח אחרת, 11, תשס"א 2001.

קישורים חיצוניים

ממאמריו:

על כתביו:

הערות שוליים

  1. ^ יוני קמפינסקי, כתבת וידאו, באתר ערוץ 7, 21 במאי 2010
  2. ^ העלאות ומינויים, ידיעון האוניברסיטה העברית בירושלים, אוגוסט 2011
  3. ^ רן בוקר, בתפקיד גואל רצון: אלון אבוטבול או צחי גראד, באתר ynet, 30 ביוני, 2016
  4. ^ גדי טאוב, אסור לומר את האמת — למה אובמה מסרב להכיר בטרור האיסלאמיסטי?, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2015.
  5. ^ "אני יודע שרוב הציונות הדתית לא תנטוש את המדינה", מקור ראשון, 8 בינואר 2018.
19 באפריל

19 באפריל הוא היום ה-109 בשנה (110 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 256 ימים.

אהרן דומב

אהרן דוֹמְבּ (מכונה דומפה, נולד בשנת 1956) הוא איש ציבור דתי לאומי, שימש מזכ"ל מועצת יש"ע ומנכ"ל משרד התיירות.

דומב שימש עוזר ראש המועצה בקריית ארבע, מנכ"ל החברה לפיתוח קריית ארבע ודובר מועצת יש"ע. אחר כך שימש כמזכ"ל מועצת יש"ע. בתקופתו כהונתו במועצת יש"ע הוא נחקר בשל כספים שהועברו למועצה ושימשו לתמיכה בליכוד במסגרת פרשת עמותות הליכוד. המשטרה המליצה להעמידו לדין, אך היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק.

דומב הוא בעל תואר ראשון בתקשורת מטעם American Coastline University (שתאריה אינם מוכרים). בדצמבר 2001 מונה על ידי שר התיירות, בני אלון, למתאם שר התיירות בתחומי הדוברות וההסברה, ובמרץ 2002 מונה למנכ"ל משרד התיירות.באוגוסט 2004 אושר מינויו למנהל מרכז ההשקעות במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה תחת השר אהוד אולמרט, אך כמה חודשים לאחר מכן הורה היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הורה על ביטול המינוי, מאחר שדומב לא דיווח על שהורשע בעבר בעברות של הפרת צווי המפקד הצבאי בשטחים, השתתפות בהתקהלות אסורה ועוד, ועל כך שביולי 2004 נחקר בחשד בסחיטה באיומים והטרדת עד. במסגרת הסדר טיעון נמחקו סעיפי האישום המקוריים, ודומב הודה בסעיפים של קבלת דבר במרמה וקבלת משרה שלא כחוק, בגין אי הדיווח. הוא הורשע בבית משפט השלום בירושלים ונידון לקנס של 1000 ש"ח.ביוני 2009 נערך הסדר גישור בין דומב לבין ידיעות אחרונות בעקבות תביעת הוצאת דיבה שהגיש נגד העיתון בעקבות תחקיר שפרסם יום לפני ההצבעה בממשלה על מינויו למנהל מרכז ההשקעות. לפי ההסדר ישלם העיתון לדומב 150,000 ש"ח ויפרסם התנצלות.

בעקבות הפצת הספרון "השמאל הלאומי" הגיש אהרון דומב תביעת לשון הרע נגד מחבריו, אלדד יניב ושמואל הספרי, ונגד גדי טאוב, שסייע בהפצתו. לאחר הליך משפטי ארוך, בינואר 2016 דחה בית המשפט העליון את התביעה, וחייב את דומב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 70000 ש"ח.בשנים האחרונות עובד במזכירות היישוב נוף איילון ובייעוץ לחברות.

נשוי ואב לשישה.

אלנבי (סדרת טלוויזיה)

אלנבי היא סדרת דרמת פשע רומנטית ישראלית בהפקת ינוסן הפקות ובבימויו של אסף ברנשטיין, המבוססת על ספרו רב-המכר של גדי טאוב באותו השם, "אלנבי". הסדרה שודרה לראשונה ב-21 ביולי 2012 בערוץ 10.

אלנבי (ספר)

אלנבי הוא רומן מאת גדי טאוב, שיצא לאור בתחילת שנת 2009 בהוצאת הוצאת משכל. עלילת הספר מתרחשת במועדון לילה וסביבתו, ברחוב אלנבי בתל אביב.

הספר מתאר את עולם מועדוני הלילה בתל אביב ומספר אודות הגברים והנשים המאכלסים עולם זה, על המיניות והאלימות המתרחשים שם. הספר מתאר סביבה ואוכלוסייה בשולי החברה ואנשי העולם התחתון, עולם המכיל אלימות רבה, מין, סמים וקנוניות.

טאוב משתמש בסגנון כתיבה מיוחד המורכב ממשפטים קצרים המזכירים את לשון הדיבור, ולעיתים קרובות מתמצים לכדי משפטים בני מילה אחת או שתיים. הספר מכיל תאורים מפורטים וסגנון כתיבה המאריך במילים מצד אחד וכתוב במשפטים קצרים מצד שני.

לגדי טאוב, כמו לאסף ענברי, ישנה אידאה שהשפה העברית היא שפת פעלים, כמו השפה העברית של תקופת התנ"ך. אסף ענברי כתב כך את ספרו "הביתה". גדי טאוב במאמר שכתב אודות הספר "הביתה" מתייחס לטיוטת ספרו "אלנבי" וכותב כי העלילה בספר מתרחשת בעולם שרצה לכתוב עליו, שברגל אחת לפחות הוא "מצא את הכלי: הזירה הזאת, הסוג הזה של ישראל שעוברת לנו מתחת לרדאר, התחבר לעברית של פעולה, ולעלילה. לדבר הפשוט הזה: לספר סיפור".

בשנת 2012 עלתה סדרה בשם אלנבי בערוץ 10, הסדרה מגוללת את עלילת הספר, גדי טאוב הוא יוצר הסדרה ואחד מתסריטאיה.

אלנבי (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

באדולינה

באדולינה הוא ספר פנטזיה מאת הסופר הישראלי גבי ניצן. הספר, שיצא בהוצאת "ידיעות אחרונות - ספרי חמד" בשנת 1999 ואויר על ידי איילת זורר, טיפס בהדרגה לצמרת רשימת רבי המכר וזכה להצלחה מסחרית גדולה לאורך זמן ממושך. הספר מקדם רעיונות של אינדיבידואליזם, אהבת החיים, שחרור מכבלים וחתירה למימוש עצמי.

במעגלי צדק

עמותת 'מעגלי צדק'- עמותה חברתית שקמה בירושלים בשנת 2004, במטרה להעלות לשיח בחברה הכללית, ובחברה הדתית לאומית בפרט, את הצורך בעיסוק בסוגיות חברתיות-כלכליות.

זאפ לראשון

זאפ לראשון הייתה רצועת הילדים היומית של הערוץ הראשון, אשר שודרה בין השנים 1989–2006 ובמסגרתה שודרו תוכניות הילדים והנוער של הערוץ הראשון. בראשיתה, ב-1989, הרצועה הועברה במתכונת מצומצמת מאוד תחת השם הפשוט "תוכניות הילדים והנוער" אולם ב-1995 הרצועה עברה למתכונת נרחבת של שידור חי מאולפן עם מנחים.

חתול בשק

חתול בשק הייתה תוכנית רדיו לילדים ונוער ששודרה בשנים 1970–1986 בחלק השני של התוכנית לאם ולילד ברשת א', ובמסגרתה תסכיתים וסיפורים בהמשכים (ובהם "עלילות שרלוק הולמס", "סכנה באנדימון", "באין משפחה", "גבעת ווטרשיפ", "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול", "אברבנאל 0030", "מערת השד השחור" ועוד), קטעי הומור ועוד. בין מגישיה: עליזה רוזן, דויד גרוסמן (שהגיש במסגרת תוכנית זו את "סטוץ" ביחד עם דני אלדר), אריה אלדד, יואב גינאי, אבנר אברהמי, מיכל גזית, גדי טאוב, מירי שרף, טלי שושני, אמיר שחם ואחרים. את התוכנית ערכה תמר ליבס.

שם התוכנית נובע מהביטוי "לקנות חתול בשק" שפירושו לקבל משהו בלי לבחון אותו היטב קודם, ועל כן בלי לדעת מה טיבו.

מוזיקת הפתיחה של התוכנית הייתה האוברטורה מתוך אופרת הרוק "טומי" של להקת ה"מי".

טאוב

טַאוּבּ (Taub) הוא שם משפחה ממקור גרמני. בגרמנית פירושו הוא "אדם חרש", או יונה.

האם התכוונתם ל...

מועצת החכמים

מועצת החכמים הייתה תוכנית דיונים ישראלית בהנחיית דן מרגלית ששודרה בערוץ 10 בין השנים 2006 ל-2010.

התוכנית עלתה לאוויר ב-2006 כאיחוד חד פעמי של משתתפי התוכנית פופוליטיקה בערוץ 10 לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה. כאשר לאחר הבחירות הוחלט על המשך שידורים שבועיים של התוכנית, שונה שמה מפופוליטיקה ל"מועצת החכמים" מטעמי זכויות יוצרים.

בתוכנית גובש פאנל קבוע שכלל את אריה דרעי, יוסף לפיד, אמנון דנקנר, ארי שביט ועורכת הדין ציפי חוטובלי כסמן ימני וגדעון לוי כסמן שמאלי. בדצמבר 2007 התוכנית יצאה לחופשה ארוכה כדי לפנות מקום לתוכנית "הישרדות" ושבה ביולי 2008 ללא טומי לפיד שנפטר וללא אמנון דנקנר שעזב. בנובמבר 2008 נבחרה ציפי חוטובלי, שהכרתה הציבורית נבעה בזכות התוכנית, לכנסת ברשימת הליכוד. ב-25 בספטמבר 2010 שודרה התוכנית האחרונה.בין המשתתפים הקבועים בתוכנית נמנו דב וייסגלס, אלדד יניב, גדעון לוי, ארי שביט, מור אלטשולר, גדי טאוב ויפעת ארליך.

מרקו כרמל

מרקו כרמל (נולד ב-15 ביולי 1965) הוא יוצר קולנוע ישראלי.

נאו-ציונות

נאו-ציונות הוא זרם הגותי ופוליטי בציונות שצמח במדינת ישראל ובתפוצות ישראל. נושא עיקרי בנאו-ציונות הוא התמודדות עם האידאולוגיה הפוסט-ציונית. ישנן דעות שונות ממתי החלה צמיחתו; יש הסוברים שמשנות ה-60 של המאה ה-20, ויש הסוברים ששנות ה-80 של המאה ה-20.

האידאולוגיה הנאו-ציונית מתמודדת עם שני זרמים פוסט-ציונים להגדרתה: פוסט-ציונות מן הימין, ופוסט-ציונות מן השמאל, כאשר שתיהן לרוב תומכות בסיפוח השטחים אך מצדדים שונים של המפה הפוליטית:

פוסט-ציונות מן הימין (על פי השיטה הנאו-ציונית) הוא זרם הגותי ופוליטי המעמיד את קיומה של שליטה יהודית בכל ארץ ישראל כערך קובע, הגובר על ההשלכות שתהיינה על הדמוגרפיה והדמוקרטיה במדינת ישראל, כתוצאה מהגדרת כל שטחי ארץ ישראל כנתונים באופן בלעדי תחת שלטונה וחוקיה של ישראל. אידאולוגיה זו לרוב מצדדת בסיפוח השטחים ולמעשה גם בביטול צביונה הדמוקרטי של המדינה, ובכך מנוגדת לבסיסי הציונות שהגה בנימין זאב הרצל. תפיסה זו מתבטאת בעיקר בקרב המתנחלים ונערי הגבעות שרואים במוסדות המדינה דבר הצורך שינוי בתפיסה הדתית.

פוסט-ציונות מן השמאל הוא זרם הגותי ופוליטי אשר בבסיסו משתייך להגות הפוסט לאומית. בניגוד לפוסט-ציונות הימנית המשמרת את שטחי 67 כחלק משטחה של ארץ ישראל, הפוסט ציונות מן השמאל התפתחה לאחר מכן, להבנה כי אין צורך במלחמה דמוגרפית וגאוגרפית במדינה. אידאולוגיה זו גם היא כאמור מצדדת בסיפוח השטחים, אך תוך כינון מדינת כלל-אזרחיה פוסט-לאומית ובכך שוללת גם את הציונות וגם את הלאומיות הפלסטינית. כמו כן, טוענים ההוגים הנאו-ציונים, כי הפוסט ציונות משמאל מונעת ממניעים כלכליים נאו-ליברליים המושתתים על ניצול עובדים והרחבת הפערים הכלכליים.חלק ממפלגות הימין בישראל שמציעים מדינה יהודית על כל שטחי ארץ ישראל (כמו למשל מפלגת זהות של משה פייגלין ומפלגת עוצמה יהודית של מיכאל בן ארי) נתפסות כפוסט-ציוניים משתי סיבות:

חלק רואים במדיניות זו של אותם מפלגות, הקבלה למדיניות כל אזרחיה (פוסט-ציונות מן השמאל), אף על פי שבפועל מוצע על ידם מדיניות פנים בררנית לגבי דמוגרפיה, מיעוטים ואזרחות.

חלק רואים במדיניות זו של אותם מפלגות, ביטול הדמוקרטיה והנחלת חוקי התורה ומדינת הלכה, וחלק רואים במדיניות זו שלילת זכויות דמוקרטיות ממיעוטים במדינה בעקבות הסיפוח.בשני המקרים הנראים לעיל יוצעו פתרונות לבעיות דמוגרפיות ולבעיות בטוהר הדמוקרטיה.

הנאו-ציונות גורסת כי המשותף לשתי אידאולוגיות אלו הן הרדוקציה שהן עושות לציונות ההיסטורית ממפעל ליצירת חברה יהודית צודקת בא"י, ללאומנות יהודית בשטחי המדינה ותו לא. היא מבדילה בין שאיפה לאומית, שהיא השאיפה לריבונותו של כל עם בארצו, לשאיפה לאומנית, שהיא השאיפה לעליונות עם אחד וצרכיו על כלל העמים והקבוצות האחרות. לכן התנועה מצהירה כי היא מבקשת לחבר בין השורשים היהודיים של הציונות, לבין צרכיה המודרניים; וגורסת כי העם היהודי וריבונותו על ארץ ישראל לצד הקמת מדינה פלסטינית, תוך שאיפה לתיקון עולם היא יעדו של עם ישראל ושל הציונות.

קיימת מחלוקת על הגדרתה המדויקת של האידאולוגיה הנאו-ציונית גם בקרב דובריה. הוגים פוסט-ציונים מן השמאל מבקשים להגדירה כתנועה ימנית אשר הגיחה לאחר מלחמת ששת הימים. מאידך, הוגים שונים (הנמנים בזרם זה) רואים בה תגובה להגות פוסט-ציונית הן מימין והן משמאל, כתוצאה מהתערערות האתוס הציוני החל משנות ה-80 של המאה ה-20, ולכן דובריה סוברים כי יש לשייכה לצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלק מההוגים המזוהים ביותר עם הנאו-ציונות מגדירים את עצמם כימין מובהק (לדוג' רונן שובל), וחלקם טוענים כי הציונות ההרצליאנית המקורית היא אידיאל שמאלי של שחרור ושוויון, ולכן חזרה אליה היא חזרה לעקרונות שמאליים של מדינת רווחה והכרה ושלום עם העם הפלסטיני (לדוג' גדי טאוב).

נגד בדידות

נגד בדידות - מחשבות הוא ספר מאת גדי טאוב העוסק הכולל אוסף של מסות וסיפורים על הכמיהה לאהבה, לקשר אנושי ותחושת הביחד, ועל החששות והקשיים למימושה.

הספר יצא לאור בעברית בשנת 2016 בהוצאת משכל.

עוזי וייל

עוזי וייל (נולד ב-29 במאי 1964) הוא סאטיריקן, מתרגם, עיתונאי וסופר ישראלי.

עלמה גניהר

עלמה גַנִּיהַר (נולדה ב-24 בדצמבר 1964) היא סופרת, תסריטאית, מחזאית ופעילת חברתית ישראלית.

פוסט-ציונות

פּוֹסְט-ציונות היא גישה שהתפתחה בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20, שעיקרה - ערעור על האידאולוגיה הציונית כאידאולוגיה מנחה במדינת ישראל כיום. גישה זו מהווה חלק מהתופעה הכלל-עולמית של פוסט לאומיות, שהיא בתורה חלק מתהליך הגלובליזציה והגישה הפוסטמודרנית.

שמה של הגישה הוא צירוף של הקידומת פּוֹסְט (שאחרי־) והמילה ציונות. פוסט היא קידומת מקובלת בשמן של תנועות שמערערות על עקרונות של תנועות שקדמו להן.

לדברי ההיסטוריון תום שגב, המונח הומצא על ידי העיתונאי אורי אבנרי, והוא "גלגול מודרני של מה שכונה בשנים הראשונות לקיומה של המדינה ציונות במירכאות".שגב טוען כי המונח "פוסט-ציונות" משמש להערכת מצב, בבחינת: "הציונות מיצתה את תפקידה, בהצלחה ניכרת, וישראל עוברת לשלב הבא". לדבריו, "יש הרואים בכך מטרה, יש הרואים בכך איום. לא קל להסכים מיהו 'פוסט-ציוני', כי לא קל גם להסכים מיהו ציוני".

תפיסת הפוסט-ציונות בפשטות טוענת שעבר זמנו של רעיון מדינת היהודים בארץ ישראל.

תום שגב

תּוֹם שֶׂגֶב (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי. נחשב לאחד מ"ההיסטוריונים החדשים". היה בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".

תקינות פוליטית

תקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט (באנגלית: Political correct, ידוע גם בקיצור: PC) היא עגה, מדיניות או אמצעים שנועדו למנוע עלבון או עמדת נחיתות מחברי קבוצות מסוימות בחברה. גישה זו שוללת ביטויים בהם יש אפליה, סקסיזם, אנטישמיות, אסלאמופוביה, גזענות, הומופוביה, טרנספוביה וכו'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.