גג

גג הוא חלק המבנה המשמש ככיסוי עליון שלו, והוא החלק החשוף ביותר לפגעי מזג אוויר וטבע. תפקידי הגג הם איטום והרחקת המים מהבית, וכן בידוד תרמי של הבית. פתרונות הקירוי השונים לגג משפיעים באופן מהותי על עיצובו הכולל של הבית.

Roofes
גגות בעיר מייסן בגרמניה
Chinese Temple Roof 1
גג של מקדש סיני מסורתי

סוגי גגות

קיימים כמה סוגי גגות. מבחינה צורנית ניתן להבדיל בין גגות שטוחים לבין גגות משופעים.

Neot smadar
גג עשוי כפות תמר בנאות סמדר

גג שטוח

גג שטוח מוכר היסטורית זה אלפי שנים בקירוי מפתחים קטנים. בעולם העתיק הגג נבנה על בסיס ענפים, זרדים, אדמה מהודקת, טיט וסיד. גג זה דרש תחזוקה שוטפת. הוא נמצא בשימוש נרחב עד היום בארצות מתפתחות בעולם השלישי. עם הופעת השימוש בבטון מזוין במאה ה-20 הופיעו באופן נרחב גגות בטון שטוחים במבני ציבור עם מפתחים רחבים, וכן בבתי דירות ובבתי מגורים פרטיים. הגג השטוח קיבל את פרסומו בסגנון הבינלאומי של שנות ה-20 במאה הקודמת[דרושה הבהרה]. הגג השטוח נפוץ מאוד בבנייה למגורים במזרח התיכון וברחבי העולם הערבי. גגות שטוחים נבנים לרוב מבטון מזוין, ומכוסים בשכבות של חומרי איטום ובידוד.

גג שטוח מרחיב את שטח הפעילות הביתי. הוא נפוץ בארצות חמות, שבהן הוא משמש לתליית כביסה ולייבוש מזון (בעיקר במשך היום) ולשינה בלילות הקיץ החמים. גג שטוח מאפשר תוספת בנייה עליו, של חדר או של קומה שלמה.

גג משופע

הגליל התחתון - אלוני אבא - כנסייה (57)
ציפורים על הגג המשופע של כנסיית אלוני אבא.

גג משופע הוא צורת הקירוי הנפוצה ברחבי העולם. שלד הגג נבנה מקורות עץ, מפלדה או מבטון. איטום הגג המודרני נעשה באמצעות יריעת איטום המכוסה בלוחות מתכת או ברעפים. בעבר השתמשו גם בקש או בלוחות עץ. בידוד הגג נעשה כיום באמצעות צמר זכוכית או צמר סלעים בין הקורות. גגות רעפים משופעים מתועדים כבר לפני 4,000 שנה והם התפתחו בו בזמן בסין וביוון העתיקה.

מבנהו של גג משופע מאפשר גלישה מהירה של משקעים מעליו. עיצובו נועד לצורך פינוי השלג שבגג שטוח עלול, באזורים של שלגים כבדים, להצטבר לטונות רבים. בגגות מודרניים בעיר עוצרים את גלישת השלג כלפי מטה, למדרכות וכדומה, באמצעות Schneefang בשולי הגג ותעלות לרבות חוטי חשמל מחוממים הממיסים את השלג. שלג הוא מבודד מצוין מקור ויש לו תפקיד בבידוד הגג בחורף. גובה שיפועי הגגות נשען על מסורת בנייה שהתפתחה משיטות קירוי היסטוריות מסורתיות. הגגות הים תיכוניים הם גגות מתוני שיפוע, והם מתבססים על הקירוי ברעף הרומי-הלניסטי אשר נמצא בשימוש עד היום. הגגות הצפון-אירופיים התפתחו מקירוי בלוחות אבני צפחה (SLATE) ועץ, אשר דורשים מבנה עץ מסיבי וחפיפה כפולה של הלוחות, וכן שיפוע גבוה למניעת זרימת מים קפילרית. למרות שכיום מקורים גגות רבים בעולם ברעפי חרס ובטון כמעט זהים, עדיין נשתמרה מורשת העיצוב המקורית של הגג בכל אזור, שנגזרה מטכנולוגיית הבנייה המסורתית לכל אזור. בישראל של ימי בית שני והמשנה (עד המאה ה-7 לספירה) בניית גגות רעפים הייתה נפוצה מאוד. מסורת זו נקטעה בארץ עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 והיעלמותם של היישובים היהודים הלניסטיים. הרעפים שבו לארץ ישראל במאה ה-19. הבניין הראשון היה בירושלים בשנת 1851. מרבית האדריכלים כיום תמימי דעים כי בעידן המודרני אין מקום לרעפי חרס בגגות וכי יש לחפותם בחומרים מודרניים. כיום מקובל לעשות גגות בטון שטוחים בערים כדי לנצל את שטחם לפעילויות שונות. מקובל לרצפם במרצפות על גבי שכבות הבידוד הטרמי והאיטום אף ולנטוע עליהם גנים. כיום יש מערכות לנטיעת שיחים בתשתית מיוחדת שעובייה 10–12 סנטימטר בלבד.

רעפים

Roof Japan
גג רעפים

עקרונות הבנייה ברעפים כיום דומים לגגות הרעפים שבנו היוונים והרומאים במאה השישית לפני הספירה. ברוב מדינות העולם המפותח מקורים מרבית בתי המגורים ברעפי חרס או בטון. הרעף הוא האלמנט החיצוני ביותר במערכת הגג, ועל כן נמצא חשוף לפגעי הטבע: חום וקור, קרינה, קרח, פיח. מידותיו הקטנות ואופן חיבורו לגג מאפשרים לו לספוג הפרשי חום וקור קיצוניים ללא עיוותים ופגעים במבנה הגג. עיצובו של הרעף נשאר כמעט ללא שינוי מאז החל ייצורו המודרני התעשייתי, אשר איפשר נעילה מדויקת בין מרכיביו.

קישורים חיצוניים

בית מגורים

בית מגורים הוא מבנה קבע המשמש באופן שגרתי למגורי אדם ומשפחתו. בעבר, ובחלקים גדולים מהעולם גם כיום, היו בעלי החיים מתגוררים בבתים יחד עם בני האדם, בחצרות פנימיות. במובנו הכללי ביותר, זהו מבנה מעשה-ידי אדם המורכב מקירות ומגג ולפחות פתח כניסה אחד, שהוא בדרך כלל הדלת.

גג (סימן דיאקריטי)

גג ˆ (מכונה גם כובע) הוא סימן דיאקריטי הקרוי בלועזית Circumflex או Caret.

הגג משמש כסימן דיאקריטי באיטלקית, בצרפתית, ברומנית, בפורטוגזית, בנורווגית, בוולשית, בוייטנאמית, באפריקאנס ובאספרנטו.

במשמעות זאת נהוג לכנותו circumflex הנובע מהמילה הלטינית circumflexus (מכופף) המתורגם מהמילה היוונית περισπωμένη. ההשפעה של הסימן ברוב השפות הנ"ל היא שיש להאריך את הגיית ההברה. ברומנית הגג משמש רק מעל האותיות I ו-A והופך אותן לצליל שלא קיים בשפה העברית ואפשר לתאר אותו כשווא נע גרוני.

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

הופעת הביטלס על הגג

הופעת הביטלס על הגג הוא הכינוי שניתן להופעה הפומבית האחרונה של להקת הרוק הבריטית הביטלס (בעברית: "חיפושיות הקצב"), אשר נערכה ב-30 בינואר 1969, על גג משרדי חברת התקליטים Apple Corps ברחוב סייוויל רו 3. בשעות הצהריים, בליווי הקלידן בילי פרסטון, הפתיעה הלהקה את עוברי האורח בהופעה מאולתרת ולא רשמית שנמשכה 42 דקות, במהלכה ניגנה הלהקה חמישה משיריה, עד שמשטרת המטרופולין של לונדון אילצה אותם להפסיק את ההופעה בטענה שהם מפריעים למנוחת השכנים. קטעי וידאו אשר צולמו במהלך אותה הופעה שימשו כחומר לסרט התיעודי Let It Be שיצא בשנת 1970.

חברת החזקות

חברת החזקות או חברת גג (באנגלית: Holding company) היא חברה שאין לה פעילות כלכלית משל עצמה, כי אם רק בעלות על חברות אחרות, שהן החברות המוחזקות שלה. בשל החזקתה בחברות רבות, בדרך כלל, מהווה חברת החזקות גוף כלכלי רב עוצמה- הנשלט בידי בעלי הון רב. במילים אחרות, חברת החזקות (או חברת גג) היא חברה שנוצרה, על מנת לרכוש ולהיות בעלת המניות- של חברות אחרות, ובעקבות כך- להתחיל לשלוט עליהן.

ישנן חברות החזקות המתמחות בענף מסוים, כגון חברת אלפאבית בתחום הטכנולוגיה (חברת הבת העיקרית שלה היא גוגל), חברת אלרון בתחום הטכנולוגיה העילית, ולעומתה איי די בי חברה לפיתוח ששלטה בעקיפין או במישרין בחברות רבות ומגוונות בשוק הישראלי.

חך

החך (באנגלית: Palate) הוא גג הפה בבני אדם ובבעלי חוליות אחרים, המבדיל בין חלל הפה לחלל האף. אין לבלבל איבר זה עם החניכיים שהם הרקמות הרכות סביב השיניים. החך מחולק לשני אזורים: החלק הקדמי הגרמי, והחלק האחורי הבשרני. החך מעוצבב על ידי ענף הלסת העליונה של עצב המשולש.

חסר בית

חסר בית, דַּר רְחוֹב, מחוסר בית, או מחוסר דיור (באנגלית: Homeless - הוֹמְלֶס) הוא אדם ללא קורת גג קבועה, בדרך כלל על רקע מחסור כלכלי. המונח "חסרי בית" עשוי לכלול אף מגזר באוכלוסייה אשר לן במקלטים לחסרי קורת גג, המופעלים על ידי גופים פרטיים או ציבוריים. מספר קטן של חסרי בית בוחרים באורח חיים זה. על פי הערכות, בתחילת המאה ה-21 חיו בעולם כ-100 מיליון איש חסרי קורת גג. יש הרואים במונח "חסר בית" מונח שאינו מבוסס באופן בלעדי על בעיית חוסר דיור, אלא מכיל אף מרכיבים רגשיים, חברתיים ופסיכולוגיים בעלי חשיבות.

חתולה על גג פח לוהט

חתולה על גג פח לוהט (באנגלית: Cat on a Hot Tin Roof) הוא מחזה מאת טנסי ויליאמס שעלה על הבמה בשנת 1955 וזיכה את ויליאמס בפרס פוליצר.

טילדה

טילדה (~) (על פי האקדמיה ללשון העברית: גַּל, באנגלית: Tilde) היא סימן כתב המשמש כסימן דיאקריטי בספרדית ובפורטוגזית. במקור שימש לציון ראשי תיבות וכיום יש לה שימושים מגוונים בהקשרים שונים.

המילה טילדה (tilde בספרדית) מקורה מהמילה הלטינית titulus שפירושה כותרת או כתב עילי.

מדעי היהדות

מדעי היהדות הם ענף של מדעי הרוח העוסק בנושאי יהדות: היסטוריה של עם ישראל, מחשבת ישראל, משפט עברי וטקסטים יהודיים, ובהם תנ"ך, התורה שבעל פה, קבלה, ועוד. כענף של מדעי הרוח, הגישה במדעי היהדות היא גישה מחקרית וביקורתית, ושונה מהגישה הדתית הנפוצה לנושאים אלה.

השימוש הראשון במושג זה נעשה בגרמניה, בראשית המאה ה-19, על ידי אנשי תנועת חכמת ישראל, שמטרתם הייתה להציג את יופיה של היהדות בפני העולם האירופי המשכיל של אותה תקופה, ולבסס את חקר היהדות על יסודות מדעיים מודרניים.

את תחום מדעי היהדות מאפיין השימוש הנרחב בכלי המחקר הפילולוגי - חקר הנוסח והעיסוק בכתבי יד, כמו גם בכלים ספרותיים, השוואות לתרבות הכללית, ועוד.

חוגים למדעי היהדות מתקיימים, בשמות שונים, במרבית האוניברסיטאות בישראל, וכן באוניברסיטאות במדינות נוספות. במשך שנים רבות נחשבה האוניברסיטה העברית בירושלים כמובילת תחום זה בעולם. "האיגוד העולמי למדעי היהדות" הוא ארגון גג של חוקרים ותלמידים בתחום זה.

מכונית סטיישן

מכונית סטיישן (באנגלית: Station wagon) מוגדרת כרכב אשר גוף המרכב שלו יוצר בסגנון גרסה של סדאן / סלון עם גג המורחב אחורה.

בדגמי "סטיישן" קיים חלל פנימי יחיד המשותף לנוסעים ולמטען, ודלת אחורית לגישה למטענים.

מכונית קופה

מכונית קופה - היא מכונית בעלת סגנון גוף קבוע הכולל גג קבוע, בדרך כלל בעלת שתי דלתות, שניים או ארבעה מושבים, ובדרך כלל גב הגג משופע.

בנוסף, יוצרו מכוניות 4 דלתות אשר שווקו כ"קופה" בשל קו הגג שלהם שתוכנן בסגנון ה-"קופה" בחלקו האחורי.

ספינה (אדריכלות)

הספינה, הספינה הראשית או אולם התווך (לטינית: Navis, אנגלית: Nave) היא החלל המרכזי של הכנסייה.

החלק המרכזי של הכנסייה, כלומר מבנה האורך שלה, נקרא גם ספינה (לטינית: Navis, אנגלית: Nave) או "אולם התווך", ולצדדיו 'ספינות משניות', 'מעברים' או 'סיטראות' (אנגלית: Aisles). השימוש במילה 'ספינה' נובע מהעובדה שלבזיליקות המוקדמות היה גג עץ בצורת משולש, הנתמך על מערכת עמודים ותומכות המזכירה שלדה של סירה, משום שבוני הגגות המוקדמים בנו במקביל גם ספינות. בנצרות קיבל השם 'ספינה' משמעות נוספת, בכך שהכנסייה משולה לספינה שתביא את המאמין אל גן העדן העתידי.

שורות עמודים מחלקות את החלל המרכזי של הבזיליקה לאגפים משניים (סיטראות), המכונים גם 'ספינות משניות' (לעומת הספינה הראשית). בכנסיות רבות היה החלל מחולק בין סוגי קהלים שונים. בכנסיות ימי הביניים, לדוגמה, ישבו בקדמת הבזיליקה, במקום הקרוב לאפסיס במזרח, בני האצולה.

בדרך כלל כלל אולם התווך ספינה ראשית גבוהה ושתי ספינות משניות (אחת מכל צד) הנמוכות ממנה. קתדרלות גדולות (כגון קתדרלת בורז' וקתדרלת קלן) כללו לעיתים שתי ספינות משניות מכל צד ובכך חילקו את אולם התווך לחמישה אגפים. הספינות המשניות נמוכות יותר מהספינה הראשית ומעליהן נבנתה גלריה ותמיכות לספינה הראשית. למרות זאת, היו כנסיות בהן הספינות המשניות היו באותו גובה כמו הספינה הראשית, כנסיות כאלה נקראות כנסיות אולם (Hall church).

גודל הספינה, הפרופורציות שלה ומידת האווריריות של מעטפת החלל שלה, היוו גורם מחולל בהתפתחות אדריכלות הכנסיות. הניסיונות המתמשכים מצד אדריכלי הכנסיות לאורך ההיסטוריה ליצור חללים גבוהים ורחבים יותר ובעלי קירות דקים יותר שדרך הפתחים שלהם תיכנס כמות גדולה יותר של אור, הביאו בסופו של דבר להתפתחות של צורת הכנסיות הטיפוסית. צורה זו הנובעת כולה ממאפייני הספינה כוללת תמיכות או תמיכות דואות בצידיה אשר תחתן נוצר המקום לספינות המשניות, גג עץ משופע שנבנה מעל לקירוי הספינה וחזית חיצונית המרמזת על צורת החלל הפנימי.

באדריכלות הנוצרית המוקדמת, כמו במבני הבזיליקה של האדריכלות הרומית, קורתה לרוב הספינה הראשית בקורות עץ, או במקרים נדירים יותר בקמרון חבית. אדריכלות הרומנסק החלה להשתמש בקמרונות צולבים כדי ליצור את החלל הראשי מחולק לתאים נפחיים לאורכו. ברומנסק המאוחר נעשה גם שימוש בקמרונות סקספרטייט. הספינה הרומנסקית יצרה חלוקה ברורה של אותם תאים נפחיים כך שלצד כל תא שקורה הקמרון אחד חולקו צידיו על ידי עמוד משני בין שני עמודים עיקריים אשר הקטינו את גודל התאים בספינות המשניות בחצי.

באדריכלות הגותית נעשה שימוש בקמרונות צלעות (בני 6 צלעות במקודמת ובעלי 4 צלעות בבשלה) שהדגישו את הקווים של התקרה. בגותיקה המאוחרת באירופה התפתחו קמרונות רשת מורכבים ובגותיקה המאוחרת באנגליה, התפתחו קמרונות הצלעות לקמרונות מניפה. בסגנון זה הקווים האנכיים שלאורך העמוד מתרחקים זה מזה, לקראת התקרה, ויוצרים לספינה הראשית מראה המזכיר שורת עצים ביער. הספינות הגותיות הרקיעו לגבהים חדשים (ראו רשימה בהמשך) תוך שהן נתמכות בידי מערכת עמודים מורכבים וקשתות מבפנים ותמיכות דואות מבחוץ.

אדריכלות הרנסאנס שהתפתחה באיטליה לא השתמשה כלל בקמרונות מרובי קווים, אלא בקמרונות פשוטים יותר, לרוב קמרון חבית אחד לכל אורך הספינה, או אפילו תקרה שטוחה ללא קמרון בכלל ובה עיטורים בלבד. קיימות כנסיות רבות שנבנו באיטליה במאה ה-15 וה-16 שבהן תקרת הספינה הראשית היא משטח אופקי הבנוי על קורות עץ או גמלון משולש מקורות עץ.

השימוש בקמרונות מסוגים שונים נפוץ עד ימינו. בכנסיות רבות שנבנו במאה ה-20 נעשה שימוש בקמרונות בעלי צורות קלאסיות, שנבנות מבטון מזוין או טכנולוגיות חדשות אחרות. לעומתן, קיימות כנסיות מודרניות, בעיקר בנצרות הלא-קתולית, אשר צורת החלל בהן שונה לחלוטין, או שכלל לא קיימת ספינה ראשית ברורה כבדורות הקודמים.

צריח (מבנה)

צְרִיחַ הוא מבנה או חלק ממבנה גדול יותר המתאפיין בממדים צרים וגבוהים ועם אלמנט בולט כלשהו בקצהו העליון. בדרך כלל, הצריח מתנשא מעל המבנה שעליו הוא בנוי.

צריח מחודד

צריח מחודד (אנגלית: Spire) הוא תוספת מוגבהת, לרוב בצורת חרוט או פירמידה רב-צלעית, המתנשאת בראש של מגדל או גג מבנה גבוה. מקור המילה הוא אנגלו-סקסוני, והיא גזורה מהמילה Spear שפירושה חנית. מטרתו העיקרית של הצריח היא קישוט המבנה והפגנת עוצמה ועושר.

מעשית, לצריח היו שלושה תפקידים:

לשמש כנקודת ציון עירונית.

להכיל אמצעי אזעקה שאותו ניתן להשמיע בחוזקה, כגון פעמון או אדם שקורא בקול (כמו המואזין במינרט).

לקשט את המבנה.עם זאת, עיקר שימושו של הצריח המחודד היא סמלית. סמלית, לצריחים המחודדים שני תפקידים:

להכריז על העוצמה של בוניו, מזמיניו והמקום בו נבנה. ככל שהצריח גבוה ומפואר יותר כך הוא מעיד על עוצמה רבה יותר.

לגרד את השמיים ולשאוף גבוה.אלו הן הסיבות מדוע צריחים נפוצים במבנים דתיים, ובפרט בקתדרלות וכנסיות נוצריות. מלבד ההצבעה על רוחניות בשאיפה השמיימה, הצריחים היוו גם עדות לעוצמה ולעושר של המסדר הדתי שהחזיק במבנה בהן הן נבנו. לעיתים הצריחים עוטרו בחודם בקישוט כגון צלב, סהר או שבשבת.

קבריולה

קַבּרִיוֹלֶה (מצרפתית: Cabriolet) היא מכונית שאין לה גג קבוע, אלא גג נפתח (מבד, מברזנט או מחומר קשיח). ישנן מכוניות שאין להן גג כלל, כדוגמת למבורגיני אוונטאדור J.

מכוניות מסוג זה פגיעות יותר במצב של התהפכות, וקיימת סכנה ליציבות המבנית של הרכב במקרה של תאונה, היות שאין קורות תומכות העוברות בגג, ויש צורך בחיזוק הקורות האחרות בשלדת הרכב.

קרן התרבות אמריקה-ישראל

קרן התרבות אמריקה ישראל הוא ארגון ללא כוונת רווח שמטרתו לטפח ולקדם את המצוינות בתחומי האמנות השונים - מוזיקה, אמנות ועיצוב, מחול, תיאטרון וקולנוע. הקרן נוסדה בשנת 1939 על ידי הפילנתרופ היהודי אדוארד נורמן, כגוף גג מייצג לריכוז פעילות של גיוס כספים בארצות הברית עבור מוסדות בארץ ישראל. הקרן מחלקת מדי שנה כ-2 מיליון דולר מכספי תרומות.

רעף

רעף הוא לוח המיוצר מחומרים עמידים נגד חדירת מים וחום, כגון חרס, אבן, צפחה, חרסינה וזכוכית, ומשמש לקירוי גגות.

עקרונות הבנייה ברעפים כיום דומים לגגות הרעפים שבנו היוונים והרומאים במאה השישית לפני הספירה. ברוב מדינות העולם המפותח מקורים מרבית בתי המגורים ברעפי חרס או בטון. הרעף הוא האלמנט החיצוני ביותר במערכת הגג, ועל כן נמצא חשוף לפגעי הטבע: חום וקור, קרינה, קרח, פיח. מידותיו הקטנות ואופן חיבורו לגג מאפשרים לו לספוג הפרשי חום וקור קיצוניים ללא עיוותים ופגעים במבנה הגג. עיצובו של הרעף נשאר כמעט ללא שינוי מאז החל ייצורו המודרני התעשייתי, אשר איפשר נעילה מדויקת בין מרכיביו.

רעפים המונחים על קורות עץ ואגדים מתועדים כבר לפני 4,000 שנה ועדיין משמשים ונחשבים ברחבי העולם כשיטת הקירוי המועדפת בבניית בתי מגורים. השיטה התפתחה בשני מוקדים במקביל: בסין וביוון העתיקה. במזרח הקרוב ובאגן הים התיכון נפוץ הגג הרומי / יווני הבנוי משני חלקים: הטיגולה (התחתון) והאימבריקס (העליון). השיטה נמצאת עד היום בשימוש נרחב ללא כל שינוי בארצות הלטיניות (יוון, צרפת, פורטוגל ואיטליה). גגות רעפים כאלו נבנו בהרחבה בארץ ישראל עד המאה השביעית והכיבוש הערבי. גג הרעפים הלטיני הוא בעל שיפוע מתון בניגוד לגג הצפון אירופאי שהתפתח ממסורת של קירוי בלוחות עץ. רעפי חרס לא עברו צפונה מהאלפים עד למאה ה-8 לספירה . הם נקלטו בצפון אירופה בתחילת המאה ה-11 בצורת לוחות שטוחים בעלי חפיפה כפולה ומשולשת, בשונה מהגג הלטיני עם החפיפה הבודדת. השם לרעף המסורתי בשפות הצפון אירופאיות הוא אריח Tile ,Zigel. גג האריחים הצפון אירופאי המסורתי שונה מהלטיני

מבנה קורות עץ מסיבי הנושא משקל כפול ומשולש.

אריחים שטוחים וצפופים עם חפיפה כפולה אשר אינם דורשים כל שכבת איטום תחתונה.

שיפוע חזק מעל 45% למניעת חדירת מים קפילרית. ללא כל קשר לשלג.באמצע המאה ה-19 הופיעו רעפי חרס מתועשים מדויקים וננעלים, אשר יוצרו בבלגיה ובצרפת. רעפים אלו אשר הגיעו גם לארץ ישראל וכונו כאן רעפי "מרסיי" החליפו בכל רחבי העולם את שיטות הקירוי המסורתיות. עם הזמן נבנו בארץ ישראל מספר מפעלים לייצור מקומי של רעפי מרסיי, בעיקר על ידי הקהיליה הטמפלרית בירושלים.

ב-1920 הופיעו לראשונה רעפי בטון ננעלים מתועשים באנגליה. רעפי הבטון מיוצרים בתהליך שונה מרעפי החרס ונפוצים מאוד ברחבי העולם.

בשוק העולמי המתועש מקורים מדי שנה כ 1.5 מיליארד מ"ר של גגות רעפים כ-50% רעפי חרס וכ-50% רעפי בטון.

תנועת המרי העברי

תנועת המרי העברי הייתה ארגון גג של המחתרות העבריות בארץ ישראל. התנועה פעלה מאוקטובר 1945 עד יולי 1946, ותיאמה את פעולות ההתנגדות לשלטון הבריטי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.