גבר

גֶּבֶר או איש הוא זכר המין האנושי. לאיש יש סימנים ביולוגיים המבדילים אותו מהאישה שהיא הנקבה במין האנושי. איש שרק נולד נקרא תינוק ומתפתח לפעוט ברגע שמתחיל ללכת, ילד עד גיל 10, נער בגיל ההתבגרות, עלם או בחור בסוף תהליך ההתבגרות וגבר בחייו הבוגרים. בשלב ההורות ילדיו קוראים לו אבא ונכדיו קוראים לו סבא וניניו קוראים לו סבא רבא. האפיון הכללי שניתן בחברה לתכונות המבטאות את האיש נקרא גבריות.

Pioneer plaque line-drawing of a human male
דמות איש, כפי שצוירה על הדיסקית של פיוניר

ביולוגיה ומגדר

תופעת הדימורפיזם הזוויגי (הבדלים במראה החיצוני בין זכר לנקבה) בולטת במין האנושי. אף על פי שרבים מהבדלים חיצוניים אלו אינם בעלי קשר ישיר ליכולת ההתרבות של בני האדם, יש להם תפקיד במשיכה המינית. דימורפיזם זוויגי בבני-אדם מתבטא לרוב בגובה, משקל ומבנה גוף, אמנם תמיד קיימות דוגמאות החורגות מן הכלל. למשל, גברים נוטים להיות גבוהים יותר מנשים, אך בתחום הגבהים הממוצע לשני המינים, ניתן למצוא נשים וגברים רבים במרכזו.

דוגמאות נוספות למאפיינים זכריים משניים בבני אדם, שנרכשים במהלך גיל ההתבגרות ואף לאחר מכן:

מאפיינים מיניים

Plaque with female and male figures, Tell Asmar, Single-Shrine Temple III, Early Dynastic period, 2500-2330 BC, alabaster, shell, bitumen - Oriental Institute Museum, University of Chicago - DSC07365
לוחית של גבר ואישה מאלבסטר נמצא באתר הארכאולוגי תל אסמר מהאלף השלישי לפנה"ס.

מינו של פרט מהמין האנושי נקבע באופן כללי בזמן ההפריה, באמצעות החומר הגנטי שנושא תא הזרע. אם תא זרע הנושא עמו כרומוזום X מפרה את הביצית, הוולד בדרך כלל יהיה נקבה (XX); אם תא זרע הנושא עמו כרומוזום Y מפרה את הביצית, הוולד בדרך כלל יהיה זכר (XY). אנשים בעלי מבנה אנטומי או כרומוזומלי שונה מהמבנה לעיל, הם אינטרסקסואלים.

מבנה זה של כרומוזומי מין נפוץ ברוב היונקים, אך ישנן שיטות ביולוגיות נוספות לקביעת המין של יצור חי, ביניהן שיטות לא גנטיות.

המונח "מאפיינים מיניים ראשוניים" מתייחס לתאי הרבייה שאיברי המין מייצרים: השחלות מייצרות תאי ביצית אצל הנקבה, והאשכים מייצרים תאי זרע אצל הזכר. המונח "מאפיינים מיניים משניים" מתייחס לכל ההבדלים האחרים הקשורים בעקיפין לתהליך ההתלכדות של הזרע והביצית. כאן נכללות התכונות המיוחדות של אזור איברי המין אצל גברים ואצל נשים, הפלומה המבריקה של ציפורים ממין זכר או שיער פנים אצל גברים, תכונות התנהגותיות כמו חיזור, ועוד.

גורמים ביולוגיים אינם גורם מכריע בנוגע לשאלה האם אדם מגדיר עצמו גבר או נחשב כגבר. בני אדם אינטרסקסואליים, שהם בעלי תכונות גופניות או גנטיות מעורבות כביכול, או לא משויכות למין מסוים, עשויים לבסס את קביעת מינם על קריטריונים אחרים. בנוסף, ישנם גברים טרנסג'נדרים וטרנסקסואלים, אשר נולדו כנקבות, אך מחשיבים עצמם גברים; ישנן הגדרות חברתיות, חוקתיות ואישיות שונות בנוגע לנושאים אלו.

מערכת רבייה

איברי המין הזכריים הם חלק ממערכת הרבייה. איברים אלה הם הפין, האשכים, צינור הזרע ובלוטת הערמונית. תפקידה של מערכת הרבייה הזכרית הוא לייצר נוזל זרע, הנושא תאי זרע, ולפיכך מידע גנטי, שיכולים להתלכד עם ביצית בתוך האישה. תאי הזרע נכנסים לרחם האישה ולאחר מכן אל החצוצרות, וממשיכים אל הפריית הביצית שמתפתחת לעובר או ילד. לכן, מערכת הרבייה הזכרית אינה נחוצה במהלך ההיריון. רעיון האבהות והמשפחה קיים בחברות אנושיות.

מחלות

באופן כללי, גברים סובלים מאותן מחלות שמהן סובלות נשים. בהשוואה לנשים, תוחלת החיים של גברים נמוכה במקצת מתוחלת החיים של נשים, אך הבדל זה הצטמצם במהלך השנים האחרונות.

הבדלים בין הגבר לאישה

AtTheCuttingEdge
גבר מגלח את פניו עם תער

הבדלים פיזיולוגיים עיקריים

ההבדלים הפיזיולוגיים הראשוניים בין בן לבת, הניכרים כבר בלידה, הם באיברי המין: אלה של הגבר הם פין ואשכים, לעומת נרתיק, רחם ושחלות אצל האישה. מאוחר יותר, במהלך גיל ההתבגרות מתחילים להופיע הבדלים נוספים:

  • עור הגוף של הגבר שעיר יותר מזה של האישה, בעיקר בפנים ובחזה.
  • משקל וגובה הגוף של הגבר גבוהים יותר בממוצע מאלה של האישה.
  • מסת השריר ועובי העצמות גבוהות אצל הגבר יותר ביחס לאישה.
  • הקול של הגבר נמוך יותר משל האישה.

הבדלים אנטומיים עיקריים

ההבדלים האנטומיים מופיעים כבר במהלך התפתחות העובר ברחם:

  • אחד מגרעיני המדיאל פראופטיק שנמצא בהיפותלמוס ומכונה "הגרעין הדו-צורתי מינית" (Sexual Dimorphic Nucleus, SDN), גדול פי שניים עד שלושה אצל הגברים מאשר אצל הנשים, בשל העובדה שלתאי עצב של הגברים יש קולטנים לטסטוסטרון, ההורמון הגברי.
  • אלומות סיבי עצב "הצרור הקדמי" (Anterior commissure) וכפיס-המוח (שנקרא גם קורפוס קאלוסום), שמחברות ומקשרות בין שתי ההמיספרות של המוח הגדול, קטנות יותר אצל הגברים מאשר אצל הנשים.

הבדלים נוספים

  • ההורמון הגברי העיקרי הוא טסטוסטרון שמיוצר באשכים ושונה מההורמונים הנשיים שהם אסטרוגן ופרוגסטרון. הורמון זה אחראי על רוב השינויים שבין גוף הגבר לגוף האישה וגם על רגשות כמו תוקפנות, תחרותיות ודחף מיני.[דרוש מקור]
  • זרעו של הגבר מתחדש בתמידות החל מגיל ההתבגרות וזמין למשך כל חייו, בניגוד לאישה שרק כמה מאות מתוך מיליון הביציות איתן היא נולדת מבשילות אחת לחודש החל מגיל ההתבגרות ומפסיקות להבשיל בגיל 50 בערך. התמזגות של תא מין זכרי שהוא תא הזרע עם תא מין נקבי שהוא הביצית, היא תחילת היווצרותו של עובר ברחם הנקבה.
  • בנוסף למחלות הקשורות לאיברי המין, מחלות או תסמונות אחרות שנחשבות לגבריות, ופוגעות בגברים בשכיחות גבוהה יותר מבנשים הן: המופיליה, עיוורון צבעים, חרשות, התקרחות, אוטיזם (יותר מפי 4), מחלת פרקינסון (פי 1.5) ומחלת בירגר.[דרוש מקור]

גבריות

Da Vinci Vitruve Luc Viatour
האדם הויטרובי של לאונרדו דה וינצ'י. הפרופורציות של גופו של הגבר.

במדינות מפותחות תוחלת החיים של הגבר נמוכה במספר שנים מזו של האישה. בישראל, לדוגמה, שנחשבת לאחת המדינות המפותחות ביותר בעולם, על פי מדד הפיתוח של האו"ם, הגבר חי בממוצע 3.5 שנים פחות מהאישה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של שנת 2010, תוחלת החיים הממוצעת של הגבר בישראל עומדת על 79.7 שנים, לעומת תוחלת החיים הממוצעת של האישה שעומדת על 83.4 שנים. הפרש השנים הממוצע הגבוה ביותר בין גברים לנשים נמדד ב-2012 ברוסיה. הגברים הרוסים חיו 15 שנים פחות מהנשים הרוסיות.

הקטגוריות הדומיננטיות במגדר הן קטגוריות הגבריות והנשיות הנתפסות כהפוכות ומשלימות זו את זו, ומקושרות עם שני סוגי מאפיינים, בהתאמה. מאפיינים גבריים (כלומר, מאפיינים המיוחסים יותר לגברים מלנשים) כוללים החלטיות, דומיננטיות, תוקפנות, שאפתנות, כוחניות, ביטחון עצמי ותחרותיות. מאפיינים נשיים כוללים בעיקר עניין ברווחת הזולת, ותרנות ונכונות לסייע, רגישות בין-אישית ואמפתיה, נעימות, חמימות, רב גוניות ועדינות. פרט לתכונות אישיות, מאפיינים מגדריים מתבטאים גם במראה החיצוני, בסגנון הלבוש, ועוד. קבוצות מאפיינים אלו הן היבטים של תפקידי מגדר.

מאפייני מגדר אינם נובעים בהכרח ישירות ובלעדית מהבדלים ביולוגיים בין שני המינים, אלא מבטאים גם את התפיסה התרבותית המתרגמת שוני ביולוגי לערכים הקובעים את המעמד החברתי של המינים בחברה. כך, התפיסה או הציפיות המגדריות מעצבות את תהליכי החיברות של נשים וגברים.

מרווין האריס טוען בספרו "בני מיננו" שההפרש בתוחלת החיים הוא המחיר שהגברים משלמים על שהם מגשימים את הדימוי התרבותי המאצ'ואיסטי של גבר כהלכה - הוא קורא לכך "העלות הסמויה של המאצ'ואיזם": גברים נוהגים מהר יותר מנשים ובפראות רבה יותר, מעשנים יותר, שותים יותר אלכוהול, משתמשים יותר בסמים קשים, אוכלים יותר בשר בכלל ויותר בשר אדום שמן בפרט, חושפים עצמם במידה יתרה לרעלים תעשייתיים, מפתחים אישיות תחרותית יותר הרגישה יותר למתחים מצטברים וחשופים יותר לסיכוני עבודה. כך שלכאורה ביולוגית, ככלל, הנשים עמידות יותר מגברים בכל גיל. אולם, אליבא דהאריס, הסיבה לכך היא יותר תרבותית מאשר ביולוגית.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מרווין האריס. 1991. בני מיננו: מי אנחנו - כיצד נוצרנו? האם נוכל לשרוד?, הוצאה ספריית מעריב, עמ' 200–201.

קישורים חיצוניים

אונס

אונס (קרוי גם אינוס) הוא כפיית מעשים מיניים. ברוב מקרי האונס גבר אונס אישה, אולם קיימים גם מקרי אונס גברים וככלל הקורבן יכול להיות גבר או אישה, והתוקף, המכונה אנס, יכול גם הוא להשתייך לאחד משני המינים.

אילת

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-65,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע ממרכז הארץ לנמל התעופה רמון גם בטיסה האורכת בממוצע כ-35 דקות.

אלמנות

אלמנוּת היא מעמדו האישי של מי שבן-זוגו נפטר. אשה שבן זוגה נפטר בעודה בחיים, קרויה אלמנה; גבר שזוגתו נפטרה בעודו בחיים נקרא אלמן. בתרבויות שונות קיים יחס שונה למצב האלמנוּת בכלל, ולאלמנים ולאלמנות כקבוצות נבדלות מבחינה מגדרית בפרט.

אנדרואיד (יצור מלאכותי)

אנדרואיד או "דרואיד" הוא יצור מלאכותי (בדרך כלל רובוט) הדומה בצורתו ובהתנהגותו לבן אדם - לרוב בעל בינה מלאכותית (מוח מלאכותי) כך שהוא מתנהג, מדבר וחושב בדומה לבן אדם ובעל פעילות עצמאית.

מקור המונח ביוונית: "אנדרו" = גבר, "איד" = דמוי.

אנדרטה

אנדרטה (נהגית אַנְדַּרְטָה, אך גם אַנְדְּרָטָה), או יד הם פסלים, פסל סביבתי, מיצב או מבנה המוצב במקום מסוים, שמטרתו להנציח אישים חשובים, או מאורעות היסטוריים וכדומה.

בעת העתיקה התקיימה הפרדה יחסית בין פיסול אנדרטאות לבין פיסול שיועד לעיטור מבנים או שימש כפסל חופשי הניתן להעברה בחלל. פעמים רבות נוצרו האנדרטאות בקנה מידה מונומנטלי, כלומר קנה מידה הגדול מקומת אדם. מיקומה של האנדרטה היה מוגדר וברור; היא הוצבה במקום המרכזי בעיר, מקום שפעמים רבות היה מזוהה עם השלטון. כך לדוגמה הוצבו בפורום הרומאי עמודי ניצחון כמו "עמוד טראיאנוס" או שערי ניצחון כדוגמת "שער טיטוס" ו"קשת קונסטנטינוס".

פעמים רבות ממקמים אנדרטה על גבעה, הר, או על מקום שמבליט אותה באזור ומבודד אותה. פעמים רבות מציבים אנדרטה באזור שבו התרחש האירוע המונצח בה.

לעיתים השתמשו האמנים בתבליט על גבי מבנה אדריכלי, אולם לעיתים שימש פסל פיגורטיבי ותלת-ממדי כאנדרטה. מבנה כזה הציג את דיוקנו של השליט, ובכך ביקש לבסס את שלטונו, או לחלופין הציג רעיון מופשט שנתפש כאידיאל של בני התקופה. כך לדוגמה הוצגו פסלי "טיכה", פסלי נשים אשר היוו ייצוג חזותי של העיר. דוגמה מודרנית של רעיון זה אפשר למצוא ב"פסל החירות" שבניו יורק.

הכתיב "אנדרטא" מופיע בתלמוד, בעיקר בדיונים הנוגעים בפסלי עבודה זרה להבדיל אנדרטא מפסל לעבודה זרה. מקור המילה במילה היוונית "אנדרו" (=איש, גבר). המילה "אנדרטה" נכנסה לשימוש בעברית בתקופת קום המדינה, עם הקמת אנדרטאות לזכר חללי צה"ל. בתשובה למכתב למערכת "לשוננו לעם" כתב הבלשן עלי איתן כי "מכיוון שהמצבות בתל אביב ובקריית ענבים אינן פסלים של בני אדם, אין השם אנדרטה הולמן, אלא היה צריך לקרוא להן מצבת זיכרון או יד".

בטן

הבטן היא אזור בגופם של בעלי חיים, הנמצא בין האגן לבין בית החזה.

הבטן מכילה בתוכה את רוב מערכת העיכול (הכוללת את הקיבה, את המעי וכדומה) ואיברים פנימיים נוספים (כגון הכבד והכליות, למשל). הבטן אצל נקבות היונקים מכילה בתוכה גם את הרחם, המכיל בעת הריון את העובר.

אצל רוב בעלי החיים, החלק החיצוני של הבטן שפונה כלפי הקרקע נקרא "גחון".

אכילה של מזון מקולקל, כמו גם וירוסים וטפילים שונים, יכולים לגרום לכאב בטן.

תרגיל נפוץ לחיזוק שרירי הבטן נקרא בשפה העממית "כפיפות בטן" (באופן רשמי שם התרגיל הוא כפיפות גו), ועיקרו מעבר חוזר ונשנה משכיבה על הגב להתרוממות פלג הגוף העליון.

יש המאמינים כי עיסוי נכון של הבטן מרפה את השרירים, ובמזרח יש הרבה מעסים שעוסקים בתחום זה. עם זאת, יש מדענים שטוענים שעיסוי הבטן גורם לשרירים להיות נוקשים יותר.

היקף הבטן מהווה אחד האלמנטים הנפוצים בבדיקות השמנה וזאת בגלל התרכזות השומנים באזורה.

ג'נדרקוויר

גֶ'נְדֶרְקְוִויר (מאנגלית: Genderqueer, לרוב ניתן להחלפה עם א-בינארי) הוא מי שזהותו המגדרית אינה "גבר" או "אישה". הזהות המגדרית הג'נדרקווירית עשויה להיות מורכבת מזהות כגבר וכאישה יחד, בשילובים שונים, או שונה ונפרדת לחלוטין משתיהן. זהות ג'נדרקווירית עשויה אף לעבור באופן חופשי בין סוגים שונים של מגדר.[דרוש מקור]

דראג (לבוש)

דראג (באנגלית: Drag) הוא כינוי סלנג ללבישת ביגוד בעל משמעות סמלית כלשהי, אך לרוב מתייחס ללבישת ביגוד המזוהה עם התפקיד המגדרי ההפוך למינו של המתלבש.

דראג נקשר לעיתים בהומוסקסואליות, אם כי קשר כזה אינו קיים בהכרח ובמקרים רבים לבישת הבגדים מתבצעת עקב רצון לביטוי עצמי כלשהו או לצורכי בידור, ולאו דווקא מטעמי זהות מינית או מגדרית.בדרן גבר בלבוש דראג המגלם דמות דראג של אישה מכונה "דראג קווין". בדרנית אישה בלבוש דראג המגלמת דמות דראג של גבר מכונה "דראג קינג".

הומוסקסואליות

בהקשר של מיניות האדם, הוֹמוֹסֶקסוּאליות [הלחם של המילים: "ὁμός" (תעתיק: "הומוס"; מיוונית: "זהה") ו-"sex" (תעתיק: "סקס"; מלטינית: מין); כלומר "מין זהה"] פירושה משיכה מינית של אדם אל בני מגדרו. משיכה מינית של אשה אל אשה אחרת מכונה גם לֶסבִּיּוּת.

גבר הנמשך לגברים מכונה גם הומו (או גיי), ואישה הנמשכת לנשים נקראת לֶסבית.

הגדרתהּ של ההומוסקסואליות אינה מוסכמת על כל החוקרים (ראו להלן בפסקה: הסתייגויות), אך ככלל, מקובל כי הומו הוא גבר הנמשך בעיקר לגברים ונמשך ברמה מועטה, או אינו נמשך כלל, לנשים; ובהתאמה, לסבית היא אישה הנמשכת בעיקר לנשים ונמשכת ברמה מועטה, או אינה נמשכת כלל, לגברים.

יש להבחין בין הומואים ולסביות לבין טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים, שהם אנשים החשים אי התאמה בין זהותם המגדרית לבין המגדר שהוקצה להם בלידתם או לבין מינם הביולוגי. ככלל, יש להבחין בין נטייה מינית לבין זהות מגדרית.

התאחדות האתלטיקה הבינלאומית

התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (באנגלית: International Association of Athletic Federations, בראשי תיבות: IAAF) היא הפדרציה הבינלאומית של ענף האתלטיקה הקלה. ההתאחדות נוסדה ב-17 ביולי 1912 במהלך הקונגרס הראשון של הארגון שנערך בסטוקהולם שבשוודיה על ידי נציגים משבעה עשר ארגוני אתלטיקה לאומיים (ארצות הברית, יוון, נורווגיה, דנמרק, גרמניה, רוסיה, בלגיה, אוסטרליה, אוסטריה, מצרים, אנגליה, צ'ילה, קנדה, פינלנד, צרפת, הונגריה ושוודיה). שמה הראשון היה "הפדרציה הבינלאומית לאתלטיקה חובבנית" (International Amateur Athletic Federation). אחד מתחומי אחריותה של IAAF הוא האחדת שיטות מדידת הזמנים והמרחקים. תחום נוסף הוא אישור השיאים העולמיים באתלטיקה. ההתאחדות מארגנת תחרויות אתלטיקה עולמיות גדולות, ובהן אליפות העולם באתלטיקה, ליגת היהלום, ובעבר ליגת הזהב.

בקונגרס שנערך בברלין ב-1913 נבחר זיגפריד אדסטרום להיות נשיאה הראשון של ההתאחדות, בקונגרס זה נרשמו 34 התאחדויות אתלטיקה לאומיות כחברות בהתאחדות. נכון ל-2011 חברים בהתאחדות 213 ארגוני אתלטיקה לאומיים.

החל משנת 1982, אישרה ההתאחדות מספר שינויים בתקנונה, שאיפשרו לאתלטים לקבל תמורה כספית עבור השתתפותם בתחרויות אתלטיקה בינלאומיות. עם זאת, ההתאחדות שימרה את התואר "חובבני" בשמה עד הקונגרס של שנת 2001, בו שמה הרשמי שונה לזה הנוכחי.

לאמין דיאק מסנגל התמנה לנשיא בפועל סמוך לאחר פטירתו של הנשיא הקודם, פרימו נביולו מאיטליה, ב-8 בנובמבר 1999. הוא נבחר כנשיא קבע של ההתאחדות בקונגרס 2001 וכיהן בתפקיד עד לשנת 2015.

ב-19 באוגוסט 2015 נחבר לתפקיד נשיא התאחדות האתלטיקה הבינלאומית הלורד סבסטיאן קו, אלוף אולימפי, אלוף אירופה ושיאן עולם. הוא גבר בהתמודדות על סרגיי בובקה מאוקראינה בבחירות שנערכו בבייג'ינג.

מטה ההתאחדות שוכן במונקו מאז שנת 1993 (לפני כן שכן בשוודיה ובאנגליה).

זכר

זכר (♂) בבעלי החיים הוא הזוויג המייצר את תאי הזרע. בצמחים, הזכר הוא הזוויג המייצר את האבקה שבאבקנים.

הזכר והנקבה יוצרים יחדיו את מנגנון הרבייה הזוויגית (בניגוד לרבייה אל-זוויגית).

התופעה שבה קיימים הבדלים חיצוניים בין זכר ונקבה מאותו מין נקראת דו צורתיות זוויגית. עם זאת, יש מינים שבהם לא קיימים הבדלים בולטים בין הזכר מהנקבה.

המושגים זכר ונקבה משמשים גם לתיאור מנגנוני רבייה בעולם הצומח.

במין האנושי קרוי הזכר הבוגר "איש" (אף שכיום המילה איבדה ממשמעותה הזוויגית והיא מילה נייטרלית יותר, בעוד "גבר" תפסה את מקומה כמילה זכרית במופגן).

בביולוגיה מקובל לסמן זכר באמצעות מעגל שממנו יוצא חץ, סימון השאול מהסימון המקובל לכוכב מאדים באסטרולוגיה ובאסטרונומיה. מקובל לקשר את מאדים לאל מלחמה הרומי מרס, ולפיכך רואים בו סמל לתכונות גבריות.

הזוויג זכר נקבע בבני האדם וביונקים הודות לקבלת כרומוזום Y מהאב, כרומוזום זה וכרומוזום X נקראים כרומוזומי זוויג, כך שהקריוטיפ של הזכר יהיה XY ואילו של הנקבה יהיה XX. בחרקים ובעופות קביעת המין הפוכה מביונקים.

ספרים רבים נכתבו על המלחמה בין הכרומוזום Y לכרומוזום X, כאשר הכרומוזום X מנצל את היותו שכיח יותר כדי לייצר חלבונים הפוגעים בפעילות כרומוזום Y ואילו זה מקצר את אורכו ומשאיר אצלו אך ורק גנים שיתנו עדיפות גבוהה לזכר ולפיכך נחשבים ל"תכונות גבריות".

נטייה מינית

נטייה מינית (או אוריינטציה מינית) היא כלל המשיכות המיניות שאדם מסוים חש באופן כללי, ובאופן עקבי, כלפי פרטים המשתייכים לקטגוריות מסוימות שהן בדרך כלל אנושית, ושייכת לקבוצה מגדרית מסוימת, כגון גברים או נשים.

רוב האנשים מייחסים לעצמם נטייה מינית עיקרית אחת, אך ייתכן ויתקיימו מספר כאלו יחדיו, כל אחת בעוצמתה. בנוסף, לנטייה מינית עצמה לרוב יש גם מאפיינים משניים, כמו במקרה של גבר הטרוסקסואל שנוטה להיות מעורר מינית מנשים הנועלות מגפיים, או גבר הומוסקסואל שנוטה להיות מעורר מינית מגברים הנועלים מגפיים - בשני המקרים ישנו ביטוי למאפיין משני של הנטייה המינית העיקרית (שהיא לנשים או לגברים במקרה הזה).

המונח "נטייה מינית" בדרך כלל עוסק בקטגוריה של פרטים ולא בפרט יחיד, דהיינו, כאשר מדברים על נטייתו המינית של אדם יהיה זה בהקשר קבוצה מסוימת של פרטים (כגון נשים או גברים) ולא בהקשר של גבר או אישה יחידים, אליהם בעל הנטייה נמשך.

נישואים

נישואים (מקובלת גם הצורה "נישואין") הם מיסוד קשר בין בני זוג. לעיתים קרובות, זוג יינשא לפני הבאת ילדים לעולם, אך אין קשר הכרחי בין השניים. ההגדרה המדויקת של נישואים השתנתה לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, אך אפשר להגדיר כמה מאפיינים עיקריים: נישואים יוצרים קשר פומבי ומחייב בין אנשים שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה; לקשר הנישואים השלכות חברתיות, משפטיות ודתיות.

הנישואים מסדירים שלושה מישורים של סטטוס הנישואים:

דרך יצירת הנישואים

מערכת זכויות וחובות המהוות את תוכן הנישואים

דרך להפקעת הנישואיםהסדרת הנישואים נעשית בשתי דרכים נפוצות:

נישואים במסגרת דתית, שבהם בני הזוג מקיימים את התהליך הנדרש לנישואים מתוקף דתם או שמוסד דתי מקנה לנישואים את מעמדם.

נישואים אזרחיים, שבהם המדינה, כגוף חילוני, מקנה לנישואים את מעמדם.

נסיך

נסיך (בלטינית: princeps) הוא תואר שניתן לחבר באצולה הגבוהה, ולעיתים לבעל תואר רם מעלה בארץ או מדינה כלשהי.

בשפות הלטיניות, שימשו הטיות שונות של הצורה הלטינית של השם (לדוגמה, בפורטוגזית: Príncipe). בשפות הגרמאניות שימשו מקבילות ל-Fürst, למשל בהולנדית: Vorst, ולצידו הנוסח הלטיני (בהולנדית, Prins). בשפות הסלביות שימשו שני אלה לצד הטיות של המילה הרומית קיסר, מלך קטן (צ'כית: Kníže), קרל (על שם קרל הגדול) כמו במקדונית: Kralevich).

במקורו, ברומא ובביזנטיון, שימש התואר לציון כל שליט, אם בירושה או כזה שנבחר, בלי קשר לתוארו או דרגתו הממשית. נוהג זה נמשך גם הלאה, כפי שניתן ללמוד מכותרת ספרו הנודע של ניקולו מקיאוולי, "הנסיך" (Il Principe), המתייחס לא לבעל תואר נסיך אלא לשליט באופן כוללני.

שימוש נפוץ לא פחות הוא התייחסות לנסיך במובן הגנאלוגי. כאן, נסיך משמעו גבר שיש לו קשר דם למשפחת המלוכה ונמצא בעמדה העשויה להוביל אותו, מעשית או תאורטית, לכהן כשליט. מאחר שבמקרים מסוימים תואר נסיך ניתן גם למי שמרוחקים עד שני דורות מן המלך בשרשור הירושה, ובהתחשב בשפע נישואי הביניים בין בני משפחות מלוכה, מספר הנושאים בתואר זה היה עשוי במקרים מסוימים להגיע למאות רבות. התואר נסיך הוענק לעיתים גם לבעלה של מלכה. לדוגמה, בעלה של המלכה אליזבת השנייה תוארו נסיך (הנסיך פיליפ). נסיכה הוא מונח המשמש בדרך כלל בהתייחס למי שנשואה לנסיך או לבתו של שליט.

שימוש אחר בתואר נסיך הוא לציון אדם השולט בנחלה מסוימת, לא בהכרח עם קשר כלשהו לקשרי דם למשפחת מלוכה כלשהי. נסיך כזה מכונה לעיתים "נסיך שולט" והשטח שבשליטתו מכונה נסיכות. לדוגמה, הנסיך אלברט השני, נסיך מונקו, המולך על נסיכות מונקו. כינוי זה נפוץ במקרים רבים בהתייחסות לשליט שטח קטן יחסית. בימי הביניים, שימש הכינוי גם כשמו של בעל נחלה ראשית, שהוא וסאל המלך בלבד. בכנסייה הקתולית שימש התואר לציון הבישוף השליט בשטח מסוים. לדוגמה, הבישוף של רומא, האפיפיור, מכונה לעיתים נסיך הוותיקן.

בארצות שונות באירופה, שימש התואר נסיך לציון כל אדם בעל דרגת אצולה גבוהה, בלי קשר דם הכרחי למשפחת המלוכה. כך, לדוגמה, הנסיך הגרמני (Fürst), הדופן (Dauphin) הצרפתי או הרוסי (קניאז) לא היו בהכרח בני מלוכה או שליטים של שטח מסוים ותוארם ציין רק את היותם בני המעלה העליונה בדירוג תוארי האצולה.

במקרים שונים, תואר הנסיכות נוצר כדי לכנות שליט של שטח מסוים, אך עם אובדנו של זה נותר כסימון טיטולרי בלבד להיותו נסיך. לדוגמה, מלך הולנד יכונה "נסיך אוראנז'" (Prins van Oranje) על שם השליטה הממשית שהייתה בעבר באוראנז' שבצרפת, בספרד יכונה יורש העצר "נסיך אסטוריאס (Principe de Asturias), בבלגיה ישנם נסיך ליאז' ונסיך ברבן, ואילו יורש העצר הבריטי הוא "הנסיך מויילס" (Prince of Wales), למרות שגם כאן אין התואר מייצג שליטה ממשית בשטח כלשהו.

פטריארך

פטריארך (מיוונית, פטרארכון: πάτερ, אב; άρχων, מנהיג; בעברית: אב) הוא תואר הניתן לאבי משפחה מורחבת.

בנצרות, בכנסייה היוונית-אורתודוקסית, הכנסייה המזרחית, הכנסייה הקתולית הכנסייה הארמנית והכנסייה האשורית המזרחית, משמעות המונח היא הבישוף הבכיר ביותר. הפטריארך שולט בשטח הנקרא פטריארכיה. היסטורית, פטריארכים היו לעיתים קרובות גם אתנרכונים, אנשי הדת הבכירים ביותר במדינה או ארץ מסוימת, אך אין הדבר כך בכל זרמי הנצרות. בכנסיות האוריינטליות הפטריארך הוא עצמו האפיפיור; בכנסייה המורמונית פטריארך הוא המקביל לכומר.

פטריארכיה

פטריארכיה (πατριάρχης - "שלטון האב"; בעברית: אַבְהָתָנוּת) בהגדרה המילונית היא "שלטון האב בתא המשפחתי", בהגדרתה הפמיניסטית הנרחבת היא שיטת ארגון חברתי שבה הסמכויות מרוכזות בידיו של גבר, והשליטה במוסדות החברתיים נמצאת, ברובה או כולה, בידיהם של גברים, המעבירים את השלטון ביניהם. הכוח נשאר ונשמר תמיד בידי הגברים נותני הטון, וכולל זכויות יתר על הנשים בנושאים הבאים: דת, כלכלה, פוליטיקה, שפה ותרבות והן השתלטות על כל הנגזרות כגון: אומנות, משפט, מדע, רוחניות ואידאולוגיה. משפחה פטריארכית, כנגזר מכך, היא משפחה שבה משטר האב מהווה מרות שחלה על נשים, ילדים ורכוש, ובמובן הרחב זהו מוסד של שליטה ופריבילגיה גברית - שתלויה, בין השאר, בנחיתותן היחסית של נשים.

בשיח הפמיניסטי, נהוג להגדירה "חברה פטריארכלית" כחברה בה שוררים יחסי כח לא שוויוניים בין גברים לנשים ויחסי כח אילו הביאו עיצבו את הנורמות החברתיות באופן שאינו שוויוני בין המינים. המינוח המתאר את אגד הנורמות הללו מכונה "המבנה", ומכאן השימוש במילים כגון "אפליה מבנית" וכדומה. האפיון של חברה כפטריארכלית הוא למעשה יישום של רעיונות העולים בתאוריה המרקסיסטית, תוך שהגורם המבחין באפליה המבנית אינו מעמד כלכלי-חברתי אלא מגדרי.

בנצרות (על כל זרמיה) הפטריארך שהוא הבישוף הבכיר ביותר באזור מסוים שולט בשטח הנקרא פטריארכיה.

פין

פין הוא איבר המין הזכרי. הפין משמש להטלת שתן ולקיום יחסי מין.

בעת ההשתנה, השתן עובר משלפוחית השתן דרך השופכה שבמרכז הפין וזורם החוצה.

לקראת קיום יחסי מין הגופים שבפין מתמלאים בדם והוא מתקשה כאשר מתעורר אצל הגבר גירוי מיני. מצב זה נקרא "זקפה". בעת קיום יחסי מין הטרוסקסואליים (עם אישה), הגבר מחדיר את הפין לתוך נרתיק האישה. עם הגעתו לפורקן מיני, נפלטים מהפין תאי זרע לתוך נרתיק האישה, באמצעות נוזל הזרע. הגופים המתמלאים דם בעת זקפה הם שני גופים הנמצאים בחלקו העליון של הפין והסמוכים זה לזה, והחלק הספוגי שבמרכזו, מסביב לשופכה. החלק הספוגי מתרחב לקראת קצה הפין ויוצר את העטרה (בסלנג: "כיפה"), המכוסה בעורלה.

גודל (אורך והיקף) הפין משתנה מגבר לגבר, אבל כל עוד הוא בתחומי הנורמה, אין הגודל משפיע בהכרח על התפקוד המיני. אורך הפין במצב רפוי הוא 9.16 ס"מ בממוצע, ובעת זקפה 13.12 ס"מ. היקפו במצב רפוי הוא 9.31 ס"מ, ובעת זקפה 11.66 ס"מ. הפין כמעט ולא גדל מהלידה ועד תחילת גיל ההתבגרות (גיל 12 לערך).

בתרבויות שונות נהוגה מילה, שהיא כריתת העורלה העוטפת את ראש הפין. יש הנוהגים כן כמסורת דתית (כמו יהודים) או מתוך מניע תרבותי או בריאותי-מניעתי (כמו בארצות הברית), ויש העושים זאת מטעמי אסתטיקה והיגיינה.

המילים "פין" או "איבר" משמשות בטקסטים פורמליים כגון ספרי ביולוגיה, אך בלשון הדיבור נפוצות מילות הסלנג "זַיִן" או "בולבול", ובעבר גם "זרג".

קרוס-דרסינג

קרוס-דרסינג (אנגלית: cross-dressing) הוא לבישת פריטי לבוש ואביזרים המזוהים וקשורים למין השני בתוך חברה מסוימת, באופן זמני ושאינו קבוע. המושג "קרוס-דרסינג" מתקשר מצד אחד לפעילות בידורית ומצד אחר, לרצון ללבוש הבגדים מסיבות שונות (אישיות או חברתיות), כך לדוגמה, לאורך ההיסטוריה, נשים שרצו לעשות פעילות שנאסרה עליהן, לעיתים התלבשו כגברים (על מנת לשרת בצבא, לעסוק במחקר או בכל עיסוק אחר שנאסר על נשים).

לעיתים מחברים בין קרוס-דרסינג לזהות הטרנסג'נדרית או להתנהגות מינית או פטישיסטית, אך המונח עצמו אינו מעיד בהכרח על מניעים לבחירה בלבוש פריטים המזוהים עם בני המין השני. קרוס-דרסינג יוצר לעיתים אי נוחות חברתית ותרבותית בגלל אלה המתלבשים בשונה מהמצופה מהם מעצם המגדר שלהם; אלה נתפסים ככאלה המערערים על נורמות חברתיות, על תפיסות ואפילו על חוקים.

שלמה ארצי

שלמה ארצי (נולד ב-26 בנובמבר 1949) הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, מלחין, פזמונאי, בעל טור ושחקן ישראלי. נמנה עם הבולטים שבזמרי ישראל ובזמר העברי, וזוכה לקריירה מצליחה.

דרכו המוזיקלית החלה בלהקה בתנועת הצופים שהייתה מופיעה בערבי שישי. ארצי התפרסם לראשונה כסולן בלהקת חיל הים והפך לכוכב עם זכייתו בפסטיבל הזמר והפזמון 1970. מאז ראתה הקריירה המוזיקלית שלו עליות ומורדות. בין השנים 1970–1976 הוציא מספר אלבומים, חלקם עם להקת גברת תפוח. בשנים אלו זכה ארבע פעמים בתואר זמר השנה בקול ישראל, בפרס כינור דוד היוקרתי, זכייה נוספת בפסטיבל הזמר 1974 ובחירתו כנציג ישראל באירוויזיון 1975. עם זאת, שני אלבומיו הבאים נכשלו מבחינה מסחרית. בשנת 1977, כאשר כמעט היה מוכן לוותר על קריירה מוזיקלית, ביקש להוציא אלבום אחד אחרון, "גבר הולך לאיבוד" ולהפיק אותו בעצמו לפי ראות עיניו וללא התערבות חברת התקליטים. בעקבות הצלחת אלבום זה זכה ארצי בהכרה ובפופולריות מחודשת, שהגיעה לשיאה החל משנות השמונים, ועד לעשור השני של המאה ה-21.

בנוסף לפעילותו המוזיקלית, שידר ארצי את תוכניתו "עוד לא שבת" בתחנת גלי צה"ל משנת 1980 ועד שנת 2012.

ארצי הוא זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים לשנת 2009. ב-2012 העניקה לו אוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד. ב-2018, כחלק מחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל, ארצי נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.