גבעת עדה

גִּבְעַת עָדָה היא מושבה במורדות רמות מנשה, מזרחית לבנימינה וצפונית לפרדס חנה. מאז 2003 מהווה המושבה חלק מהמועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה.

Adda101
המרכז המסחרי
PikiWiki Israel 12820 Architecture of Israel
בית העם בגבעת עדה בשנת 1926

היסטוריה

גבעת עדה נקראת על שם אדלהייד (עדה) רוטשילד, אשתו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד. היא הוקמה בשנת 1903 על ידי שמונה משפחות, ארבעה בני משפחת בלנק, אוורבוך, קרופיק וקוניצר. (ה"מוכתר" הראשון של גבעת-עדה היה אבא'לה תשבי, בן שפיה צאצא למקימי שפייה מיכאל ומלכה חמלניצקי ולמקימי פתח תקווה משפחת למפרט).שמה הקודם של המושבה היה מראח, שזה מנוחה בערבית.[1]

היא הוקמה כמושבה חקלאית ועד אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, עת התחילו ההרחבות ותוספות האוכלוסייה המאסיביות, הייתה החקלאות מקור גאווה ואבן יסוד בחיי המושבה. בתחילה, ענפי המשק עיקריים התבססו על פלחה וגידולי בעל. עם הנחת קווי מים בשטחים החקלאיים נכנסו גם גידולי שדה (ירקות כמו מלפפונים, עגבניות, חצילים, גזר וכו'), אולם במהרה גידול ענבי היין התבסס כענף החקלאי העיקרי של חקלאי גבעת עדה, כמו גם מטעי רימון ונשירים אחרים: אפרסק, שקד, משמש ושזיף. מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, עם ירידת הרווחיות וירידת קרנה של החקלאות בישראל, חל פיחות גם במשקים החקלאיים בגבעת עדה, אך למרות זאת, רבים מבני הוותיקים נאחזים בקרקע ובחקלאות, המהווה עבורם סמל וגורם בעל ערך רגשי ואידאולוגי.

שנים רבות הייתה גבעת-עדה אי-בודד של התיישבות יהודית בלב שטח שנשלט על ידי יישובים ערביים. גבעת-עדה סבלה רבות מפרעות הכנופיות הערביות בתקופת המאורעות, ובעיקר בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. במאורעות תר"פ נרצח במקום בנימין קרופיק.[2] בכ"ד בסיון ה'תרצ"ח (23 ביוני 1938) נחטפו ונרצחו שלושה נערים מבני המושבה, בני משפחות: אוורבוך, קרופיק ופרנק[3] בעת שהובילו קש בעזרת זוג פרדות בשדות המושבה.[4] גופותיהם נמצאו רק לאחר כשנתיים מושלכות בבור בפאתי הכפר זלפה. ב-10 ביולי 1938 פרץ המון ערבי למושבה והחל לירות. במהומה נהרגו תושבי המושבה נעמי גולדברג, שמעון מרגלית והנוטר יצחק קומורניק.[5][6] שתי בנותיה של נעמי גולדברג ניצלו מניסיון חטיפה.[7] באותה שנה אף נהרג בן המושבה בהגנת חניתה. בשנת תרצ"ח לבדה איבדה המושבה שבעה מבניה במאורעות.

היישוב כיום

גבעת עדה הוכרזה כמועצה מקומית על שטח שיפוט של 11,000 דונם בשנת 1949. בספטמבר 2003 אוחדה גבעת עדה עם בנימינה לרשות מקומית אחת. באותה עת, היו במושבה 2,600 תושבים (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). בשנים האחרונות נמצאת גבעת עדה בתנופה של בנייה. אוכלוסייה חדשה, חלקה הגדול משפחות צעירות, מצטרפת ליישוב ומרחיבה את אזורי המגורים שלו.

בימים אלו וותיקי היישוב מעוניינים לבצע מהלך של פירוד רשויות בעקבות הטענות הרבות על הזנחה של גבעת-עדה לעומת בנימינה.[8]

אתרים ביישוב

בעקבות המאורעות בשנות ה-20 וה-30 בהם נפגעו אנשים מבני היישוב, הקים ועד היישוב מבנה בן שתי קומות שנועד לשמש כבית הביטחון של היישוב וכ"בית העם". במבנה שכנו משרדי הוועד, כיתות בית הספר, חדר נשק ואולם גדול ששימש כבית קולנוע ומקום מפגש לאירועים שונים. על הגג הוקמה עמדת תצפית ואיתות, והמבנה שימש כאתר אימונים לאנשי ההגנה וחיל הנוטרים.

אתר היסטורי נוסף הוא הבאר ששוחזרה בשנות ה-2000 לאחר הפסקת השימוש בה בשנות ה-40, כאשר המושבה חוברה למקורות המים של חברת מקורות. הבאר שימשה את ראשוני המתיישבים כבר משנת 1903. המים הועברו בחביות על גבי עגלות מהבאר למגדל המים ולבריכה שבתוך המושבה. לאחר השחזור הפך המקום לפינת חמד מוצלת על ידי עצי ערבה, ובו גם בוסתן עצי פרי, צמחי תבלין ופינת ישיבה. המקום הפך לאתר תיירותי, ולעיתים נערכים בו אירועים כגון חתונות.

ביישוב יש שבט צופים, שבט גפן, והוא מונה כ-450 חניכים.

גלריית תמונות

PikiWiki Israel 12857 Events in Israel

לווית הרוגי מאורעות 1936, מסע ההלוויה עובר בסמטה בין בית אפרתי לבית הכנסת המרכזי

PikiWiki Israel 12863 Israel Defense Forces

שמירה על סוסים בשדות המושבה, 1944 לערך

PikiWiki Israel 12730 Agriculture in Israel

קציר תבואה בשדות המושבה

PikiWiki Israel 12921 People of Israel

ביקור משפחת רוטשילד בכניסה לבניין בית העם

Givat-ada1

מבנה בית הספר הראשון

Givat-ada2

מבתי הוותיקים

Givat-ada3

הכניסה למושבה

Adda113

בית הכנסת הראשון

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עם עובד, 1977, עמ' 1186
  2. ^ ג. שרוני, נקמת דמו של בנימין קרופיק, מעריב, 5 במאי 1960
  3. ^ גבעת עדה מעלה את זכר חלליה ותובעת הרחבה ומים, דבר, 2 ביולי 1939
  4. ^ מכתב גלוי של ועד גבעת-עדה אל הנציב העליון, דבר, 27 ביוני 1938
  5. ^ עמידת גבורה של מגיני גבעת עדה בקרב עם המון מרצחים שפרצו לתוך המושבה, דבר, 11 ביולי 1938
  6. ^ כיצד הותקפה והתגוננה גבעת-עדה, דבר, 11 ביולי 1938
  7. ^ אשר קרה גבעת-עדה, דבר, 12 ביולי 1938
  8. ^ מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה, www.magazin.org.il
15 באפריל

15 באפריל הוא היום ה-105 בשנה (106 בשנה מעוברת), בשבוע ה-16 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 260 ימים.

4 בנובמבר

4 בנובמבר הוא היום ה-308 בשנה בלוח הגרגוריאני (309 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 57 ימים.

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934, ט"ז באב ה'תר"ה – כ"ד בחשוון התרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב נקרא על שם בנו, בעוד מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

אור עקיבא

אוֹר עֲקִיבָא היא עיר בנפת חדרה של מחוז חיפה בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 2001.

העיר גדלה משמעותית עם העלייה מחבר המדינות כאשר נוספו לה כ-6,700 עולים חדשים (גידול של כ-40% במספר התושבים בעיר לפני גל העלייה).

העיר נמצאת במישור החוף הצפוני בין שני צירי תנועה עורקיים, כביש מס' 2 ממערב, וכביש מס' 4 ממזרח, שבהם נמצאות כניסות אל העיר. העיר ממוקמת דרומית-מזרחית

ברצף היישובים המשתייכים למועצה האזורית חוף הכרמל, ובכלל זה שכנתה הצמודה ממערב, קיסריה. ככלל מצויה אור-עקיבא בסביבה כפרית או סמי עירונית, מזרחית לה המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה. גבולותיה המוניציפליים של העיר הורחבו בנובמבר 2004 והם עולים על 3,000 דונם, אך עדיין היא ישות מוניציפלית בעלת גבולות שיפוט מצומצמים בהשוואה לסביבתה. דרומית לאור עקיבא מתפרש שטח נרחב השייך ברובו לחברה לפיתוח קיסריה (אדמות פיק"א-הברון רוטשילד) ובו מוקמת שכונת "אור ים" בעלת 3,480 יחידות דיור, שיגרמו להכפלת אוכלוסיית העיר ל-30 אלף תושבים.

אורי דיסטניק

אורי דיסטניק (נולד ב-1958) משמש בתפקיד מנכ"ל מדרשת שדה בוקר בנגב. היה ראש המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה החל משנת 2008 ועד שנת 2013, וכיהן בתפקיד יושב ראש איגוד ערים לאיכות הסביבה שרון כרמל. בעבר שירת כמפקד שייטת הצוללות ובשורה ארוכה של תפקידי פיקוד מבצעי, הדרכה, תכנון ודיפלומטיה צבאית. דיסטניק השתחרר בדרגת אלוף-משנה.

איתי ויסברג

איתי ויסברג (נולד ב-1960) הוא ראש המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, מהנדס מכונות וסא"ל (מיל.) בזרוע הים, נשוי ואב לארבעה.

אלוני יצחק

אַלּוֹנֵי יִצְחָק הוא כפר נוער באזור הצפון ליד גבעת עדה, מצפון לקיבוץ כפר גליקסון, השייך למועצה אזורית מנשה.

כפר הנוער הוקם בשנת 1948 על ידי יחיאל חריף, על מנת לקלוט ילדים ניצולי שואה מארצות אירופה. הוא נקרא על שמו של יצחק גרינבוים שהיה ממנהיגי התנועה הציונית בפולין, חבר הסיים הפולני, חבר מינהלת העם ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל.

כיום הכפר קולט ילדים מכל רחבי העולם מכיתות ז'- יב'. אלוני יצחק הוא פנימיה, אך לומדים בה גם תלמידי חוץ שחוזרים לביתם כל יום. בפנימיה כ-300 תלמידים מכל רחבי הארץ, ועוד כ-200 תלמידי חוץ, תושבי הסביבה הקרובה. 77.7% של בוגרי 2016 זכאים לבגרות.

הפנימייה קולטת נוער מהתפוצות, בתוכניות שונות של משרד החינוך, בהן הכרת הארץ ולימוד עברית.

בית ספר יסודי

בית ספר יסודי במדינת ישראל הוא המוסד החינוכי השני, לאחר גן חובה, בו לומדים ילדים במסגרת חוק לימוד חובה.

בשנים הראשונות למדינה היה בית הספר היסודי בן שמונה כיתות – מכיתה א' עד כיתה ח' (וכונה "בית ספר עממי"), ואחריו בא בית הספר התיכון הארבע-שנתי, מכיתה ט' ועד י"ב. כיום, במרבית מוסדות מערכת החינוך, בית הספר היסודי הוא שש-שנתי (כיתות א'-ו'), ולאחריו חטיבת ביניים תלת-שנתית (ז' עד ט'), ולבסוף בית ספר תיכון תלת-שנתי (י' עד י"ב).

בכמה בתי ספר בארץ מאורגן החינוך ההתחלתי במסגרת של חטיבה צעירה, הכוללת גן חובה, כיתה א' וכיתה ב'.

בשנת הלימודים תשע"ג רשומים בחינוך היסודי בארץ 942,057 תלמידים – שינוי של 2.09% משנת תשע"ב.

בנימינה

בִּנְיָמִינָה היא מושבה דרומית לזכרון יעקב, מזרחית לאור עקיבא וצפונית לפרדס חנה. בשנת 2003 אוחדו הרשויות המקומיות בנימינה וגבעת עדה לכדי מועצה מקומית אחת - בנימינה-גבעת עדה.

בנימינה-גבעת עדה

בִּנְיָמִינָה-גִּבְעַת עָדָה היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל.

בנימינה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950. בשנת 2003 אוחדו הרשויות המקומיות בנימינה וגבעת עדה לכדי מועצה מקומית אחת.

הוקי גלגיליות (קואד)

הוקי גלגיליות הוא משחק הוקי המתבצע על זירה יבשה, תוך שימוש בגלגיליות. בניגוד להוקי רולר, המתבצע כשלרגלי השחקנים גלגיליות להב ("רולר בליידס"), משחק הוקי הגלגיליות ה"מסורתי", הקרוי גם "קְוואד" (quad - באנגלית: מרובע או פי ארבעה), מתבצע עם גלגיליות ארבע-גלגליות. המשחק נפוץ בלפחות 60 מדינות ברחבי העולם, בינן ישראל.

ההוקי גלגיליות והרולר הוקי שונים בחוקיהם, ולא רק בסוג הגלגיליות בהן נעשה שימוש. הגלגיליות הארבע-גלגליות (קוואד) מאפשרות חופש תנועה רב יותר ולפיכך הספורט מאופיין בתנועות רגליים מסוגננות, מהלכים חדים, מסירות רבות ומבחינה זו הוא דומה לכדורסל. הוקי גלגיליות עם רולרבליידס דומה יותר להוקי קרח וקיימת בו הרבה מאוד תנועת רדיפה מהירה בין השחקנים היריבים ומגע פיזי קשה (כולל אלימות). השוער של קבוצת הוקי גלגיליות עם רולרבליידס משתמש בכפפה של שוערי הוקי קרח בעוד ששוערי הוקי רולר עם גלגיליות ארבע-גלגליות משתמשים בכפפות דומות למשטח, דבר המאפשר לו גם להחזיר את הכדור.

הוקי גלגיליות השתתף באולימפיאדת ברצלונה (1992) במעמד של טורניר ראווה, אולם לא התקבל למשחקים האולימפיים כענף מן המניין.

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".בין השנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות, וארבע נוספות הוקמו בחורן.

מחוז חיפה

מחוז חיפה הוא אחד מששת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. המחוז הסובב את העיר חיפה ומכיל בעיקר את פרווריה ובירתו חיפה.

נפת חדרה

נפת חדרה היא נפה במחוז חיפה במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם חדרה שהיא העיר הגדולה בנפה. בשנת 2004 חיו בשטח הנפה 342,118 נפש.

שטח הנפה 572 קמ"ר, גבולותיה: במערב - חוף הים התיכון, ממזרח - נפת יזרעאל, מצפון - נפת חיפה, מדרום - נפת השרון.

פארק ז'בוטינסקי

פארק ז'בוטינסקי, הנקרא גם מבצר שוני, נמצא בין בנימינה לזכרון יעקב (בתחום המועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה). המקום שימש בתקופת המנדט כבסיס ההדרכה המרכזי של האצ"ל וכיום, בנוסף על הפארק עצמו המשמש כאתר נופש פעיל, פועלים במקום מוזיאון לוחמי האצ"ל בתוך מבנה מהתקופה העות'מאנית, מוזיאון אחיעם לפיסול הכולל פסלי אבן, אורכסטרה ותיאטרון מהתקופה הרומית מהמאה השלישית לספירה, מוזיאון לתולדות ההתיישבות הבית"רית ומוזיאון ארכאולוגי.

פנחס זוארץ

פנחס (פינקי) זוארץ (4 בנובמבר 1964 – 15 באפריל 2017) היה ראש מועצת בנימינה-גבעת עדה. קודם לכן היה אלוף-משנה בצה"ל, שכיהן בין היתר כמפקד עוצבת שועלי מרום, כמפקד החטיבה הדרומית ברצועת עזה וכמפקד קורס פו"ם ברק.

רצח השלושה מגבעת עדה

רצח השלושה מגבעת עדה הוא מעשה רצח של שלושה צעירים, שהתרחש ביוני 1938. שלושה צעירים בני המושבה גבעת עדה נחטפו ולאחר מכן נרצחו על ידי ערבים. גופותיהם נמצאו כעבור שנתיים.

במחצית השנייה של 1938, הגיע הטרור הערבי לשיא. המושבה גבעת עדה הייתה מבודדת ומוקפת בכפרים ערביים. המקום היה בשליטתו של יוסוף חמדאן מאום אל פאחם, סגנו של יוסוף אבו דורה.

בצהרי ה-23 ביוני 1938 יצאו מגבעת עדה שלושה צעירים כדי להעמיס עגלת חציר: יצחק קרופיק בן 19, דוד אוורבוך בן 14 ודוד פרנק בן 21. כעבור זמן מה נתגלתה עגלת החציר במרחק קילומטר מהמושבה, במקום שבו נמצאת כיום שמורת אלוני יצחק. הצעירים נעלמו והחיפושים אחריהם החלו, על ידי מתנדבים, גפירים ושוטרים בריטיים, אך החיפושים לא העלו דבר. הועלתה אף שאילתה בנושא זה בבית הנבחרים הבריטי.

רק כעבור שנתיים בעזרת מידע שנקנה בכסף ממודיע ערבי, נמצאו הגופות בתוך בור בכפר זלפה וזוהו על ידי קרובי המשפחות. הסתבר שלמרות ההוראות הם יצאו לשדה ללא נשק או אבטחה. שם ארבו להם, חטפו אותם והביאו אותם למטהו של יוסוף אבו דורה. שם הועמדו בפני מין "בית דין צבאי" וכעבור שבועיים הם הוצאו להורג ביריות.

הם הובאו לקבורה בגבעת עדה ב-8 באפריל 1940. בינואר 2011 נחנך אתר הנצחה לשלושה במקום חטיפתם, בשמורת אלוני יצחק, בטקס בהשתתפות המשפחות השכולות.

מעודד מ"ניצחונו" תיכנן יוסוף חמדאן, התקפה גדולה על גבעת עדה. זו הייתה מושבה מבודדת, לא מוקפת בגדר תיל, מוקפת מצפון וממזרח ביער אלונים שנתן אפשרות להגיע לקרבתה ולא להתגלות. הפועלים הערביים במושבה סיפקו לו ידיעות על סדרי השמירה במושבה. ההתקפה החלה ב-10 ביולי 1938 בשעה 19:15, לפני צאת השומרים והנוטרים לעמדותיהם. בהתקפה השתתפו כ-100 ערבים. הם פתחו בהתקפת הסחה מערבית למושבה וכעבור זמן קצר חדרו למושבה ממזרח. הנוטרים פתחו באש ובזריקת רימונים, אבל הערבים חדרו למושבה פרצו לבית משפחת גולדברג, הרגו את האם ועמדו לקחת את בנותיה כבנות ערובה. המגינים נלחמו בהם ביריות ובזריקת רימונים. הנשים והילדים פונו לבית העם והמגינים תכננו לסגת אליו כעמדה אחרונה. תוך זמן קצר הגיעה תגבורת של אנשי פו"ש והערבים נסוגו. כתוצאה מחילופי האש, נהרגו 11 ערבים. מתושבי גבעת עדה נהרגו האם רבקה גולדברג והמגינים שמעון מרגלית ויצחק קומורניק.

יצחק שדה הגיע למושבה והרגיע את תושביה. הוא הביא למקום 30 אנשי הגנה כתגבורת לשמירה וקבע עמדות במרחק 500 מטר מהמושבה. כעבור מספר ימים הגיעה למקום קבוצת אנשי פו"ש מובחרים שהשתכנו במושבה ויצאו לסיורי לילה ופגעו בכל ערבי ששוטט בסביבתה. פעולה זו חיזקה את הביטחון במושבה.

שמורת אלוני יצחק

שְׁמוּרַת אַלּוֹנֵי יִצְחָק היא שמורת טבע השוכנת בדרומה של רמות מנשה, בין גבעת עדה מצפון לכפר גליקסון מדרום. השמורה שהוכרזה ב-18 בדצמבר 1969, משתרעת על-פני שטח של 157.3 דונם, מהם 124 דונם מוכרזים והיתר מאושרים.

השמורה עשירה בעצי אלון התבור שנותרו מיער השרון שכיסה עד מלחמת העולם הראשונה את מרבית שטחו של השרון, ולצידם עצי לבנה רפואי, עוזרר קוצני ואשחר ארץ ישראלי. לצד העצים צומחים בשמורה צמחים מטפסים דוגמת שרביטן, פואה מצויה ואספרג החורש, והיא עשירה בפריחת רקפות בעונה. בסתיו ובחורף פורחים בשמורה רקפת מצויה, כרכום חורפי, כלנית מצויה, עירית גדולה ועוד.

למעט מסלול מעגלי משולט בדרום השמורה, שלאורכו שלטי מידע אודות הצומח, אין בשמורה שירותים למטיילים, דוגמת ברזיות או פינות פיקניק. בקצה הדרום-מערבי של השמורה הוקמה בשנת 2003 פינת זיכרון לרויטל אוחיון ושני בניה, שנרצחו בפיגוע בקיבוץ מצר ב-10 בנובמבר 2002. בשמורה נמצאת גם אנדרטה לרצח השלושה מגבעת עדה בשנת 1938.

כמו כפר הנוער הסמוך לה ממזרח, השמורה קרויה על-שם יצחק גרינבוים שהיה ממנהיגי התנועה הציונית בפולין, חבר הסיים הפולני, חבר מינהלת העם ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל.

תחנת הרכבת בנימינה

תחנת הרכבת בנימינה היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל המשרתת את אזור המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, אור עקיבא וזכרון יעקב.

התחנה נמצאת בסמוך לאזור התעשייה שבדרום בנימינה על מסילת החוף של רכבת ישראל. למעשה, מסילת הברזל מחלקת את בנימינה לאזור מזרחי ולאזור מערבי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.