גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים"[1].

Jerusalem location map with titles2

תולדות העיר

הברכה אשר בגבעון
הבריכה הקדומה בגבעון - 1980

לפי המסופר במקרא, לאחר שבני-ישראל כבשו את העי ויריחו, ובטרם תקפו את גבעון, יצאו אליהם זקני העיר והונו אותם לחשוב כי מרחוק הגיעו, כדי לכרות ברית עם בני-ישראל, שמסע הכיבוש שלהם נודע למרחוק. מבלי להוועץ באלוהים כרתו יהושע בן נון ונשיאי העדה ברית עם החיווי, ואז התבררה להם התרמית; אולם הם לא הפרו את הברית, ולא פגעו בחיווי. בני-ישראל הענישו את החיווי בכך ש"יִחְיוּ; וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם, לְכָל-הָעֵדָה" (יהושע, ט 27).

על פי המסופר בספר יהושע, פרק י', מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון כרתו ברית (נקרא : "ברית הדרום") נגד גבעון, כשהאחרונה השלימה עם יהושע וישראל, ויצאו נגדה למלחמה. ישראל ובראשם יהושע יצאו לעזרת גבעון, הביסו את צבאות הדרום והרגו את מלכיהם. במהלך המרדף אחר הצבאות הנסוגים גרם יהושע לשמש לעמוד במקומה, כדי לאפשר לעם ישראל למקסם את הניצחון במערכה, ולהמשיך במרדף אחר האמוריים. זהו מקור האמרה שמש בגבעון דום.

גבעון הייתה בנחלת שבט בנימין ונמנית כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים שנתנו בני ישראל על פי הגורל במשכן שילה: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת... גִּבְעוֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ" (יהושע כא יז).

גבעון נחשבה למולדת משפחתו של שאול המלך לפי הנאמר בספר דברי הימים על תולדות שבט בנימין: " אֵלֶּה רָאשֵׁי אָבוֹת לְתֹלְדוֹתָם, רָאשִׁים; אֵלֶּה, יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם. וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ, אֲבִי גִבְעוֹן; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ, מַעֲכָה...וְנֵר הוֹלִיד אֶת-קִישׁ, וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת-שָׁאוּל; וְשָׁאוּל, הוֹלִיד אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ, וְאֶת-אֲבִינָדָב, וְאֶת-אֶשְׁבָּעַל.(דברי הימים א' פרק ח', כ"ח - ל"ג, בהשמטות).

חוקרי מקרא מביעים דעה שמכאן יחסם של הגבעונים אל שאול[2], אשר התנחל בעירם וזאת גם הסיבה למציאות שבה "וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" (ספר שמואל ב', פרק כ"א, הקטע כולו שדן בנושא פסוקים א' עד י"ד).

העיר מוזכרת בתנ"ך במספר הקשרים נוספים: בימי דוד ושלמה הייתה במקום "הבמה הגדולה" (מלכים א ג', ד'), נביא השקר חנניה בן עזור היה מגבעון (ירמיה כ"ח א'), ולאחר גלות בבל נמנתה גבעון בין ערי פחוות יהודה האוטונומית (נחמיה ג' ז').

זיהוי המקום

מקובל לזהות את גבעון המקראית עם הכפר הפלסטיני אל ג'יב ששימר את שמה. זיהוי זה נתמך במציאת 63 מרתפי יין מהמאה השמינית והשביעית לפנה"ס, כאשר כתובות בעברית על כדי היין מאששות את זיהוי המקום כגבעון. פריצ'רד, אשר חפר במקום בשנת 1956 פרסם מאמרים על הפקת יין לייצוא בגבעון, הכתובות בעברית, מרתפי היין החצובים בסלע ומפלשי המים המתוכננים היטב, שסיפקו לעיר את מימיה.

ממצא נוסף המאפשר את זיהוי המקום הוא הבריכה העתיקה הקיימת במקום. לפי הסברה זו הבריכה אשר סביבה נקשר מעשה הקרב בין חיילי יואב בן צרויה לחיילי אבנר בן נר כפי שמתואר במקרא, בספר שמואל ב' :

וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן-נֵר, וְעַבְדֵי אִישׁ-בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל, מִמַּחֲנַיִם, גִּבְעוֹנָה. וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד, יָצְאוּ, וַיִּפְגְּשׁוּם עַל-בְּרֵכַת גִּבְעוֹן, יַחְדָּו; וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל-הַבְּרֵכָה, מִזֶּה, וְאֵלֶּה עַל-הַבְּרֵכָה, מִזֶּה. וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, אֶל-יוֹאָב, יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יָקֻמוּ. וַיָּקֻמוּ, וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן, וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל, וּשְׁנֵים עָשָׂר, מֵעַבְדֵי דָוִד. וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ, וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ, וַיִּפְּלוּ, יַחְדָּו; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא, חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן.

פרק ב' , י"ב = ט"ז

ארכאולוגים מעריכים כי האתר היה מיושב בתקופת הברונזה המוקדמת ובמרבית תקופת הברונזה התיכונה (בערך 3000 עד 1550 לפנה"ס). משלהי תקופת הברונזה המאוחרת (1550 עד 1200 לפנה"ס), התקופה בה (על פי חלק מהחוקרים) נכבשה כנען בידי בני-ישראל, אף שלא נמצאו שרידי יישוב בתל, נמצאו בקברים קדומים יותר כלי חרס המאפיינים תקופה זו. בניגוד לעולה מהממצאים הארכאולוגיים, במקרא מתוארת גבעון כעיר גדולה מאוד בתקופה זו: "וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן, כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה; וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן-הָעַי, וְכָל-אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים" (יהושע י, ב).

על שמה של גבעון המקראית נקראת ההתנחלות גבעון החדשה, שהוקמה כ-2 קילומטרים מאל-ג'יב.

"ברכת גבעון"

ירידה לבור בגבעון העתיקה

הירידה לברכה בגבעון

המדרגות בירידה - מבט מקרוב

מבט על המדרגות בירידה לבור

הכניסה למוצא התחתית של המעיין בתחתית הבור
הכניסה למעיין בתחתית הבור
Gibeon entrance to the well

העלייה למעיין בנקבה מתחתית הכפר

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט', פסוק י"ז
  2. ^ דעת מקרא שמואל א עמ' 71 במבוא
אדני צדק

אֲדֹנִי צֶדֶק דמות מקראית, מלך ירושלים בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, שמו נזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק א':

כאשר נודע לאדני צדק כי הערים העי ויריחו נפלו בידי הצבא הישראלי ותושבי גבעון נכנעו, כרת אדני צדק ברית עם מלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון והכריז מלחמה על הגבעונים. לדעת יהודה אליצור, כוונת המלכים הייתה להלחם נגד הגבעונים אותם ראו כבוגדים ולא נגד ישראל.

יהושע נחלץ לעזרת הגבעונים ונלחם בחמשת המלכים. המלכים ברחו והסתתרו במערה ליד מקדה. יהושע ציווה לקחת את חמשת המלכים ולתלות אותם.

אל-ג'יב

אל-ג'יב (מערבית: الجيب) הוא כפר ערבי-מוסלמי בנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית, כ-4 ק"מ מדרום מזרח לרמאללה, סמוך להתנחלות גבעון החדשה. המקום מזוהה עם העיר המקראית גבעון. בכפר חיים 4,933 תושבים, נכון ל-2016.

אתרי המקרא

אתרי המקרא הם מקומות אשר נזכרים בספרי המקרא. השמות הם של יישובים, אזורים ואתרים.

לעיתים, אזכור השם בא בהקשר לאירועים שהתרחשו בו ואפילו האתר נקרא על שמם. כך למשך מובא מקום, בו חנו שבטי ישראל במסעם במדבר סיני וגם התרחש בו נס הפיכת המים המרים למתוקים - כמו "ויחנו במרה" על שם המים המרים שמצאו במקום.

זיהוי אתרים מקראיים, בדרך כלל, אינו ודאי. מעטים הם האתרים שבהן נמצאו כתובות המציינות את שמם. וגם במקרים אלא לא ברור האם הכלי הוא תוצרת המקום. לדוגמה בחפירות שנערכו בגבעון נמצאו ידיות כדים רבות עם השם גבעון, מכאן עלתה ההשערה שאכן זו גבעון הקדומה. במקום נמצאה בריכת מים, שהתאימה לכתוב במקרא ("הבריכה אשר בגבעון"), הוסיפה נדבך להכרה בשם המקראי של המקום.

קיימים אטלסים מיוחדים, כמו אלה בהוצאת כרטא, שבהם מוצגים האתרים המיקראיים. גם ועדת השמות הממשלתית עושה שימוש בשמות מקראיים. הוועדה מוכנה להעניק שם מיקראי גם ליישוב חדש. התנאי שהוא ממוקם במרחק שאינו עולה על 3 ק"מ מהאתר המקראי.

בית הסוהר גבעון

בית הסוהר גבעון הוא בית סוהר במחוז מרכז של שירות בתי הסוהר. הוא שוכן ברמלה סמוך למתחם איילון. בית הסוהר הוקם במאי 2004, כלואים בו בעיקר אסירים פליליים השפוטים לעד 5 שנים, אסירים פליליים שנותרו להם 5 שנות מאסר או פחות ושוהים בלתי חוקיים. דירוגו הביטחוני הוא הנמוך ביותר. פועלות בו מסגרות חינוכיות, הכשרות מקצועיות וחוגים שונים. האסירים מועסקים בעבודות משק ובינוי בתוך בית הסוהר ומחוצה לו (ביחידות מחוז מרכז).

בית הסוהר גבעון מכיל כ-350 אסירים ומשרתים בו כ-140 אנשי סגל בהם אנשי מנהלה, ביטחון וטיפול.

באוקטובר 2015 נפתח בבית הסוהר אגף לקטינים לאסירים ביטחוניים, והוא מאכלס כ-60 בני נוער פלסטינים.

גבעון החדשה

גִּבְעוֹן הַחֲדָשָׁה היא התנחלות באזור הרי בנימין בין גבעת זאב לבית סוריכ. ההתנחלות התארגנה כיישוב קהילתי ומשתייכת למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב שואב את שמו מן היישוב גבעון ששכן באזור בימי המקרא. ליישוב אופי חילוני, אך מתגוררות בו גם כמה משפחות דתיות לאומיות.

גבעת המטוס

גבעת המטוס היא גבעה בגובה 813 מטר מעל פני הים הנמצאת בדרום ירושלים, מדרום לקו הירוק, ליד בית צפאפא וצפונית מערבית למנזר מר אליאס. הגבעה נקראת על שם מטוס פוגה מגיסטר שנפל במקום ב-6 ביוני 1967, ביום השני לקרבות מלחמת ששת הימים וטייסו סגן דן גבעון נהרג. "גבעת המטוס" הוא גם שמו של אתר קראוונים לעולי אתיופיה שהוקם במקום. שטח מתחם הקראוונים הוא כ-170 דונם. גבולות המתחם הם תלפיות בצפון, דרך חברון במזרח, גילה בדרום ובית צפאפא במערב.

במסגרת תוכניות הבנייה בירושלים בעקבות ביטול תוכנית ספדיה, מקדמת העירייה מאז שנת 2007 תוכנית לפינוי הקראוונים הנותרים במקום והקמת שכונה חדשה. בספטמבר 2014 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים תוכנית "גבעת המטוס א'" לבניית 2,610 יחידות דיור בשכונה, מתוכם כ-600 יחידות דיור לאוכלוסייה הערבית של בית צפאפא. תוכנית נוספת, "גבעת המטוס ד'" מדברת על הקמת מתחם מלונות לאורך דרך חברון ואזור תעסוקה ושירותים עירוניים לאורך כביש הרכבת. התוכנית אושרה ב–2013 בוועדה המחוזית, אבל מאז הוקפאה. הממשל האמריקאי הביע מספר פעמים את התנגדותו להקמת השכונה בגבעת המטוס, בטענה שיצירת רצף ישראלי מהר חומה ועד לגילה, תנתק את מזרח ירושלים מבית לחם ומדרום הגדה ותחסום אפשרות של רצף טריטוריאלי עתידי למדינה פלסטינית.

גבעת זאב

גִּבְעַת זְאֵב היא התנחלות עירונית צפונית מערבית לירושלים, אשר הוקמה ב-1977 והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1983. היישוב נמצא דרומית לכביש 443. היישוב נקרא, באופן רשמי, על שם זאב ז'בוטינסקי לכבוד מאה שנה להולדתו.

גלריה גבעון

"גלריה גבעון" היא גלריה לאמנות מודרנית ישראלית בתל אביב, שהוקמה ב-1975 על ידי שמואל גבעון (2000-1914) ומנוהלת כיום על ידי נעמי גבעון ונורית וולף, בנותיו.

דביר מלך עגלון

דְּבִיר היה מלך עגלון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה דְּבִיר עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל יהוה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום דביר בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את דְּבִיר ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את דְּבִיר ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם דביר) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

שמו של דביר מלך עגלון הוא שם יחידאי במקרא. לדעת שמואל אחיטוב הופעת שם זה ומנגד אי הופעת שמה של העיר דביר בין ערי הברית מעוררת תהיות לגבי מטרת הסופר, ששינה את שם העיר לשמו של המלך, מלך עגלון.

השיר שלנו

השיר שלנו היא סדרה מסוג דרמה יומית מוזיקלית ישראלית ששודרה בערוץ yes ישראלי של yes. הסדרה נוצרה כדי לנצל את הפופולריות הרבה של נינט טייב, עם זכייתה בעונה הראשונה של כוכב נולד. הסדרה נהנתה מהצלחה ושודרה במשך 4 עונות ו-361 פרקים. ושודרה אין ספור פעמים בשידורים חוזרים. היא הסדרה הישראלית הארוכה ביותר מבחינת מספר הפרקים שבה.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

יפיע מלך לכיש

יָפִיעַ היה מלך לכיש הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה יפיע עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל ה' נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום יפיע ברח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף למקדה בה הם התחבאו מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את יפיע ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את יפיע ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם יפיע) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

שמו של המלך מבטא את האמונה שהאל יופיע וימזל מזלו של האדם הנושא את שמו. בשפה האוגריתית ישנו דמיון לשם יפעבעל.

מלחמת מלכי הדרום

מלחמת מלכי הדרום או מלחמת גבעון היא סיפור מקראי על סכסוך בין עם ישראל והכנענים שתחילתו, על פי הסדר עולם, בג' בתמוז ב'תפ"ח. המלחמה נעשתה במסע מלחמה אחד בלבד והתרחשה בחבל יהודה.

משה גרשוני

משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות ה-80 של המאה ה-20, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית. בנוסף נוצר ביצירותיו חיבור חדשני בין שכול לבין מיניות הומוארוטית, באופן שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. על יצירתו הוכרז כזוכה בפרס ישראל לציור לשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס.

משכן גבעון

משכן גבעון היה מבנה מקודש שנבנה לאחר חורבן המשכן בנוב, בערך בשנת 876 לפסה"נ (או כ-200 שנים קודם לפי מניין שנות המלוכה עד חורבן ביהמ"ק). המבנה בגבעון התקיים במשך כ-50 שנה, 44 שנה עד תחילת בנית בית המקדש ושבע שנות בניתו. לאחר השלמת בניית בית המקדש על ידי שלמה המלך (2936 ליצירה) נגנז משכן גבעון, ונחנך בית המקדש. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות (משנה, זבחים יד,ז). כמו כן ארון הברית לא שהה במשכן גבעון, אלא בקריית יערים ומקום זמני בירושלים. מקומו של משכן גבעון מזוהה על ידי רוב החוקרים (אנציקלופדיה מקראית, עמ' 419, ערך גבעון) כעשרה ק"מ צפונית-מערבית לירושלים, במרום ההר (895 מטר מעל פני הים) מדרום לגבעון המקראית (הכפר אל-ג'יב), במקום שבנוי הכפר נבי סמואל.

לפי המסורת היהודית משכן גבעון עמד בין השנים ב'תתפ"ד - ב'תתקכ"ח (876 לפנה"ס - 832 לפנה"ס), או 1004 לפנה"ס - 961 לפנה"ס לפי מניין המלכים עד לחורבן.

פראם

פִּרְאָם היה מלך ירמות הכנענית. הוא נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן".לפי המסופר בספר יהושע, עלה פראם עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל יהוה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום פראם בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את פראם ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את פראם ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם פראם) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

רחוב הארבעה

רחוב הארבעה הוא רחוב במרכז העיר תל אביב. הרחוב מחבר בין רחוב קרליבך ורחבת סינמטק תל אביב במערב לבין דרך בגין (פינת שדרות יהודית) במזרח. משם הוא צפוי בעתיד להמשיך צפונה, במקביל לדרך בגין, עד המגדל של קריית הממשלה בתל אביב. הוא קרוי על שמם של "הארבעה" - ארבעת חברי ההגנה עמירם בלינקוב, שרגא הר, אהרן ידידיה ואריה קסלמן שנהרגו ב-22 בפברואר 1946, בהתקפה על מפקדת המשטרה הניידת שישבה בשרונה, במסגרת ליל המשטרות.

שביט (משגר לוויינים)

שביט הוא משגר לוויינים מתוצרת מפעל מל"מ של התעשייה האווירית, ומשמש לשיגור סדרת הלוויינים "אופק". בניגוד למשגרי לוויינים אחרים בעולם, ה"שביט" משוגר מערבה, בניגוד לסיבוב כדור הארץ, וזאת עקב הרצון למנוע נפילתם של שברים על מקומות מיושבים וכן להימנע מטיסה מעל מדינות עוינות. לשביט יכולת נשיאה של 290 ק"ג ואילו גרסה מתקדמת שלו מיועדת לשאת 350 ק"ג. המשגר הוא בעל שלושה שלבים המונעים בדלק מוצק. השניים הראשונים מיוצרים על ידי מפעל "גבעון" (בעבר של תעש ומנובמבר 2018 של "תומר"), והשלב השלישי מיוצר על ידי רפא"ל ומכונה "אזוב".

ניהוג המשגר מתבצע בתחילה באמצעים אווירודינמיים והטיית וקטור הדחף של השלב הראשון. ניהוג השלב השני מתבצע על ידי הזרקת נוזל לתוצרי הפליטה של המנוע.

שלם (אל)

שָׁלֶם (מהשורש ש.ל.ם) הוא אל השקיעה ואל היבוסים. במיתולוגיה הכנענית שלם היה אחיו התאום של שחר, ושניהם נולדו כתוצאה מיחסי מין בין ראש הפנתיאון הכנעני אל לבין אישה בת-תמותה. סיפורם מוזכר בשירה האוגריתית ב"שיר האלים הנעימים והיפים".

מניחים כי מקור השם "ירושלים", או במקור "ירושלם", הוא: 'ירה-שלם'. כלומר: "[העיר ש]יסד שלם". אפשרות אחרת, לפי הקרי המודרני בעברית ובערבית, מפרש "אור-שלם", עירו של שלם. בספר בראשית מתואר מלכיצדק כמלך העיר שלם וככהן לאל עליון. בספר יהושע מסופר שאדוני צדק מלך ירושלים מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע, ונוחל מפלה בקרב גבעון.

ערי הכהנים בעת בית ראשון ושני
תשע ערים משבט יהודה ושמעון חברוןלִבְנָהיַתִּראֶשְׁתְּמוֹעַחלןדְּבִר • עין • יֻטָּהבית שמש
ארבע ערים משבט בנימין גבעון • גבעעֲנָתוֹתעַלְמוֹן
כ"ד ערי הגליל בהן התיישבו משמרות הכהונה לאחר חורבן בית שני מירוןציפוריפסוטהעילוטבית לחם הגליליתיודפתעיילבוןשדה עמודיםחירבת אירבידכאבולכפר כנאצפת • תל מעון (טבריה) • שיחיןמע'אר • חרבת יבנית • כפר ממלח • נצרתעראבהמגדלכוכב הירדן - כאוכב אל הווא • כפר ענאןתל צלמוןחמי טבריה (חמת אריח)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.