גבס

גבס הוא מינרל רך מאוד המורכב מסידן וסולפט, והרכבו הכימי הוא CaSO4•2H2O.

כאשר מחממים את הגבס מעל ל-150 מעלות צלזיוס מתאיידים 75% מהמים האגורים במבנה הכימי שלו על פי הנוסחה הבאה:

CaSO4•2H2O + חום → CaSO4•½H2O + 1½ H2O (משתחרר כקיטור)

והגבס רוכש תכונות אנהידריטיות (חסרי מי גבש). בצורה הזאת הוא נקרא טיח פריז. לכן מלט העשוי טיח פריז או המכיל אותו נוטה להתקשות במים, ומכאן נובע השימוש בו לקיבוע איברי גוף שבורים. גבס רך נמס במים בתגובה אקסותרמית.

ברוב המקרים הגבס הוא משקע הנוצר כאשר מים מתאדים בלגונות ימיות או באגמים סגורים. באזורים מדבריים נוצר הגבס כקרום מעלייה נימית של מי תהום מלוחים.

ישנן כמויות מעטות של גבס הנוצרות ממוצא געשי כאשר הגזים העשירים במימן גופרתי מתרכבים עם הסלעים הסידניים שבסביבת ההתפרצות.

כמויות מסחריות של גבס מצויות באנגליה, קנדה, ובניו יורק, מישיגן, איווה, קנזס, ניו מקסיקו, קולורדו ויוטה בארצות הברית.

גבס
גבס מסאות' וולס החדשה שבאוסטרליה
תכונות המינרל
הרכב כימי CaSO4•2H2O
מערך קריסטלוגרפי מונוקליני, סולפט
צורת הגביש גביש בצורת מקבילית, לוחי, להבי. נפוצים שני סוגים של גבישים תאומים.
צבע לרוב לבן, חסר צבע או אפור אך לעיתים עם גוונים של אדום, חום או צהוב.
ברק זגוגי עד ברק הפנינה, במיוחד לאורך משטחי הפצילות.
שקיפות הגבישים שקופים עד שקופים למחצה.
פצילות טובה בכיוון אחד וברורה בשני האחרים.
שבירה לא אחידה.
קשיות 2 בסולם מוס
משקל סגולי 2.3 ג'/סמ"ק
שרטוט לבן
מינרלים נלווים הליט, קלציט, גופרית, פיריט בוראקס ועוד
סוגים

סלניט


בהט

גבס חסר צבע, שקוף, בגוון פנינה המתואר כבעל ברק דמוי אור הירח. מכאן שמו, ביוונית "אבן הירח".

בלועזית: אָלָבַּסטֶר אבן לבנה, שקופה למחצה, המשמשת לצורכי קישוט: ריצוף, פיסול ותכשיטים.

תכונות הגבס

גבס מבודד היטב טמפרטורה ורעש. הוא מתמוסס במים ועל כן קל לאחות בין חלקים ישנים לחדשים. הוא עביד ביותר - כאשר יוצקים אותו לתוך תבנית הוא מקבל פרטים דקים מאד משום שהתמיסה זורמת וממלאת כל נקב בתבנית. קל לשלוט על משקלו המרחבי של הגבס הקשוי - משקל זה תלוי בכמות הנקבוביות שבו וכמות זו היא תוצאה של כמות המים בתמיסה (בתעשייה מתייחסים ל"יחס מים/גבס").

עקב תכונותיו אלה, בנייה בגבס נפוצה מאוד, בייחוד בקירות פנימיים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אבן גיר

אבן גיר היא סלע משקע המורכבת מהמינרל קלציט (סידן פחמתי). המקור העיקרי של סידן פחמתי הוא בשלדי בעלי חיים ימיים.

אורגניזמים אלו מפרישים חומרים ליצירת קונכיות ששוקעים בקרקעית האוקיינוסים כרירית. סידן פחמתי נוסף מגיע מהמים הרווים במשקעי מערות תת-ימיות. אלו מייצרים נטיפים וזקיפים. צורה נוספת של סלעי גיר מורכבת מאואוליטים (סלעי גיר אואוליטים) שניתן להבחין בהם לפי מראם המחוספס. סלעי גיר מרכיבים בערך עשרה אחוזים מסך כל סלעי המשקע בכדור הארץ.

אין להתבלבל בין אבן גיר ובין גיר. האחרון הוא מינרל שונה - סידן גופרתי - המופיע גם בצורת גבס.

אבן גיר בצורתה הטהורה היא בצבע לבן או כמעט לבן. בשל מזהמים כמו טיט, חול, חומרים אורגניים, תחמוצת ברזל וחומרים אחרים, ניתן למצוא גם סלעי גיר בצבעים שונים, בעיקר על משטחים שנשחקו. אבן גיר יכולה להיות גבישית, קלסטית, גרגרית או צפופה, בהתאם לאופן בו נוצרה. גבישי קוורץ, דולומיט או בריט יכולים ליצור קווים בסלע. שכיח למצוא גושי חלמיש (צור) בסלעי גיר. רצועות של סלעי גיר מבצבצות מהקרקע בתצורות הרריות או באיים. דוגמאות לכך ניתן לראות בערוץ ורדון בצרפת; מפרץ מאלהם בצפון יורקשייר שבאנגליה; והפארק הלאומי מפרץ הא לונג בווייטנאם.

טרוורטין הוא סוג של סלע גיר שנוצר לאורך ערוצי נחלים, בעיקר במקומות בהם יש מפלים ומעיינות קרים או חמים. סידן פחמתי מצטבר במקומות שבהם המים מתאדים ומשאירים אחריהם תמיסה רוויה במיוחד של מרכיבי קלציט.

טופוגרפית, קרסט ומערות נוצרים לעיתים קרובות באזורים המורכבים בעיקר מאבן גיר.

אלבסטר

אָלַבַּסְטֶר (alabaster) או בַּהַט הוא כינוי שניתן לשני סוגי מינרלים בעלי גבישים מפותחים: גבס, מינרל המורכב מסידן וגופרית (הרכבו הכימי הוא CaSO4•2H2O), וקלציט, מינרל קרבונטי הבנוי מסידן (Ca) ופחמה (קרבונט CO3). כיום, בדרך כלל, הכינוי אלבסטר מתייחס לסוג הראשון, בעבר הוא התייחס לסוג השני. כינוי נוסף מקובל למינרל זה הוא "פצלת המשי".

קל מאוד להבחין בין שני הסוגים בשל ההבדל בקשיות שביניהם. הגבס (דרגת קשיות של 1.5 עד ל-2 בסולם מוס) הוא הרך מבין השניים וניתן לשרוט אותו באמצעות ציפורן האצבע, בעוד שהקלציט (3 בסולם מוס) קשה מדי על מנת לשורטו בצורה זו, אם־כי ניתן לשורטו בקלות בסכין. בנוסף, אלבסטר מקלציט, בהיותו סוג של פחמה, תוסס במגע עם חומצת מלח דלילה, בעוד שאלבסטר מגבס אינו מושפע ממגע עם חומצה זו.

בנייה

בנייה היא תהליך יצירתו, הקמתו או הרכבתו של מבנה מכל סוג שהוא. במובן הרחב יותר, בנייה היא השם הכולל של הענף העוסק בפיתוח מקרקעין ובתהליך השלם המתחיל ביוזמה כלכלית, תכנון אדריכלי והנדסי והוצאה לפועל של הבנייה.

כל תהליך בנייה, בין אם מדובר בבית מגורים, בניין משרדים, מבני ציבור או מבנים הנדסיים כגון גשרים וסכרים, הוא תהליך מסובך המורכב משלבים רבים, ודורש בעלי מקצוע רבים ושונים אשר צריכים לעבוד בתיאום ובשיתוף פעולה צמוד.

הידרופיליות

הידרופיליות (מיוונית: ύδρο, הידרו – מים; φιλια, פיליה – ידידות, אהבה) מתארת את התכונה הפיזיקלית של מולקולה להיקשר למים: בהתאם לחוקי התרמודינמיקה, מולקולות הידרופיליות שואפות להיקשר למים ולכן הן מסיסות במים ובכל ממס קוטבי אחר.

התכונות האופייניות למולקולה (או חלק ממולקולה) הידרופילית, להיות טעונה או קוטבית ובדרך כלל בעלת יכולת ליצור קשר מימן, מאפשרות לה להתמוסס בקלות יחסית במים מאשר בשמן או בממסים הידרופוביים אחרים.

למולקולות סבון ולחלק מהליפידים קצה הידרופילי וקצה הידרופובי מה שגורם להן ליצור מיצלות בתוך מים באופן ספונטני.

אם החומר הידרופילי חזק, תגובת ההמסה עלולה להיות אקסותרמית (כמו גבס, חומצה גופרתית, חומצה חנקתית וסודה קאוסטית).

חול

גרגיר חול הוא חלקיק סלע בטווח גודל שבין 0.063 מילימטר ל־2 מילימטר. חלקיק גדול יותר מהחול נקרא חצץ והוא יכול להגיע עד לגודל של 64 מ"מ. לעומת זאת, חלקיקים דקים יותר נקראים טין. חלקיק טין הוא בגודל מרבי של 0.063 מ"מ ובגודל מינימלי של 0.004 מ"מ.

המרכיב הנפוץ ביותר בחול שבסביבה פנים-יבשתית ושבסביבה חופית לא טרופית, הוא צורן דו-חמצני, שנמצא לעיתים קרובות בצורת קוורץ. עם זאת הרכב החול משתנה בהתאם למקורות הסלע ממנו הוא בא ובהתאם למצב הכללי. חלק ניכר מהחול הלבן בשוניות האלמוגים, למשל, מקורו באלמוגים טחונים שעברו דרך מערכת העיכול של הדג תּוּכִּינוֹן, המגרד את האלמוגים וניזון מהם. במקומות מסוימים יש חול שמכיל ברזל, פצלת השדה (סוג של מינרל), ואפילו גבס.

החול מועבר ומוזז על ידי הרוח והמים ונמצא בחופים, בדיונות, בשרטונים וכו'. במדבר החול הוא הרכיב הדומיננטי בקרקע. אדמה חולית היא בית גידול אידיאלי ליבולים כמו אבטיחים ובוטנים ולעיתים קרובות מועדפת לפיתוח משקי חלב, הודות ליכולות הניקוז המצוינות שלה.

טיח

טיח הוא כיסוי חיצוני או פנימי על הקירות או התקרות של בניינים. הטיח המודרני הוא מלט המורכב מחומר מליטה (צמנט וסיד, או גבס) ומאגרגט דק (בדרך כלל חול). הטיח הוא חומר הגמר העיקרי בבנייה המודרנית והמסורתית ומשמש למטרות רבות כולל איטום ובידוד. כמו כן הטיח משמש כבסיס לשכבות הצבע במבנה ויכול לשמש כחומר גמר סופי בעצמו כמו במקרה של טיח מסוג שפריץ.

מאוריטניה

הרפובליקה האסלאמית של מאוריטניה (בערבית: الجمهورية الإسلامية الموريتانية, בצרפתית: République islamique de Mauritanie) היא מדינה בצפון-מערב יבשת אפריקה. היא גובלת במאלי מדרום-מזרח, אלג'יריה מצפון, סהרה המערבית מצפון-מערב, סנגל מדרום ובאוקיינוס האטלנטי ממערב. דתה הרשמית של מאוריטניה היא האסלאם, ושפתה הרשמית היא הערבית.

מחצבה

מחצבה היא סוג של מכרה בור-פתוח דרכה סלעים ומינרלים מוצאים מהאדמה. מחצבות משמשות, בדרך-כלל, להפקת חומרי בנייה מהאדמה, כגון אבני בניין. מחצבות לרוב עמוקות פחות ממכרות הבור-הפתוח.

סוגי סלעים נפוצים המופקים במחצבות:

סלעי געש

חרסינה

סלעי משקע

גרניט

חצץ

גבס

גיר

שיש

אבן חול

צפחהבמחצבות הסמוכות למאגרי מים או למי תהום, מתמלאת לעיתים תחתית המחצבה במים לכדי מעין בריכה. במחצבות אלו נדרש פיתוח הנדסי מתאים כדי לאפשר ניקוז של המים מהמחצבה (השפלת מי תהום).

במחצבות שננטשו והמים בהם לא נוקזו, עשוי להיווצר עם הזמן מעין אגם. מחצבות נטושות אחרות הופעות לעיתים למטמנות לפסולת.

גורמי ציבור ותושבים המתגוררים בסמוך למחצבות, מתנגדים לעיתים קרובות לפעילותן, בשל הרעש והאבק הנוצרים במהלך העבודות בה, הפגיעה בנוף ובאיכות הסביבה, וזיהום האוויר והלכלוך בכבישים הנגרם בשל המשאיות הנכנסות ויוצאות תכופות מאזור המחצבה לשם העברת האבן שנחצבה.

מינרל

מינרל במינרלוגיה הוא חומר אי-אורגני שנוצר בתהליכים טבעיים, בעל הרכב אחיד, לרוב גבישי – שהאטומים שלו ערוכים בסדר גאומטרי קבוע בו, או אמורפי – חסר צורה גבישית מוגדרת, דוגמת לימוניט ואופאל. הגדרה זו חלה גם על יסודות מוצקים – למשל מתכות ומלחים – ועל נוזלים כגון מים וכספית. עם זאת, האגודה הבינלאומית למינרלוגיה בהחלטתה משנת 1995 צימצמה את ההגדרה המקובלת ל"יסוד או תרכובת כימית גבישית בדרך-כלל הנוצרים כתוצאה מתהליכים גאולוגיים".מקור המילה הלועזית "mineral" במילה הלטינית minera, שפירושה מחצב ומכרה, ומוצאה כנראה באחת השפות הקלטיות, כגון המילה הגאלית mein, שפירושה אכן "מכרה".שמותיהם של מינרלים ניתנים באופן לא מדעי ועשויים לשקף תכונה פיזיקלית או כימית או מקום גאוגרפי בו נמצאו, וכן עשויים לשאת את שמה של דמות ציבורית או את שמו של מי שגילה אותם. לדוגמה:

אלביט – שם המינרל נובע מהמילה הלטינית "albus" לצבע הלבן

מגנטיט – המינרל בעל תכונת המגנטיות הגבוהה ביותר

אנדלוזיט – התגלה לראשונה בחבל אנדלוסיה

גתיט – נקרא על שם הסופר, המחזאי והוגה הדעות הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה שהיה בין תלמידיו של הגאולוג אברהם גוטלוב ורנרבנוסף לשמותיהם של מינרלים וקבוצות של מינרלים, קיימים שמות גם למגוון הסוגים של מינרל, בדרך-כלל בעלי גוון או תכונה ייחודית. שמות אלה ניתנים לרוב על ידי גמולוגים לסוגים השונים של המינרל, המשמשים אבני-חן.

על-פי האגודה הבינלאומית למינרלוגיה ידועים היום יותר מ-4,000 מינרלים – כ-100 מהם מוגדרים "נפוצים" והיתר "נדירים" בדרגות שונות – ומספר זה עולה בהתמדה.

מלט

המילה מלט משמשת לתאר אבקת צמנט או תערובת של חול, אבקת צמנט ומים; לאחר יישומו הוא מתקשה והופך לקשיח. למלט שני שימושים:

המלט העתיק ביותר עליו ידוע לנו נוצר במצרים העתיקה והיה תערובת רכה של גבס וחול.

מלט המבוסס על סיד היה נפוץ ביותר עד לפיתוח צמנט פורטלנד. קיימים שרידים ארכאולוגים של שימוש במלט רביגה וטיח המבוססים על סיד כבר מהאלף ה-5 לפנה"ס. הסיד הכבוי עביד למדי וקל לשימוש. כאשר הסיד הוא חומר המליטה היחיד במלט, ההתקשרות נעשית על ידי יבוש. במשך הזמן הסיד מגיב עם הפחמן הדו-חמצני שבאוויר והופך שוב ל-, תוך שחרור מים.

במלט סיד מעורב בחומר פוצולני השתמשו ברחבי העולם העתיק כולו, בעיקר באימפריה הרומית, באירופה ואפריקה. מלט כזה עובר התקשרות בתגובה כימית בין הסיד לחומר הפוצלני, ולכן אינו זקוק למגע עם האוויר על מנת להתקשר ולהתחזק. למעשה מלט כזה זקוק ללחות על מנת להתקשר ולהתחזק. מרבית המבנים ההיסטוריים בהם נעשה שימוש במלט כזה שרדו מכיוון שנבנו בתקופה חמה ולחה. כיום עדיין משתמשים במלט סיד מעורב בחומרים פוצלנים בפרויקטים לשימור ושיחזור מבנים היסטוריים.

מלט מודרני מכיל צמנט פורטלנד כדי לאפשר לו התקשרות מהירה וחוזק מוקדם גבוה. יש הנוהגים להוסיף סיד למלט על מנת לשפר את עבידותו, אבל תוספת זו מחלישה את המלט וחושפת אותו לסכנה של סדיקה עקב הצטמקות. שימוש בסיד בתערובת המלט אסור בטיח חוץ, קרוב לים על פי התקן הישראלי, וזאת על מנת להגן על המבנה טוב יותר מפני חדירה של מלח.

מלט הוא המרכיב המקשר בייצור בטון.

סטוקו

סטוקו (Stucco, כיוּר בעברית) הוא טיח העשוי מתערובת של חומר מליטה מגבש, כגון סיד או צמנט פורטלנד, ומים, המשמש לשם יציקה, חיפוי, עיטור ועיצוב של קירות. ההבדל בין סטוקו, גבס ומלט הוא קטן ונעוץ בעיקר בשימוש ופחות בהרכב התערובות השונות.

השימוש המסורתי בסטוקו היה ביצירת עיטורים אמנותיים של ממש וכיום משמש לרוב כטיח דקורטיבי המעניק לקיר מרקם מיוחד ולאו דווקא עיטורים פיסוליים.

פארק דה בוט שומון

פארק דה בוט שומון (בצרפתית: Parc des Buttes Chaumont) הוא גן ציבורי פריזאי שנמצא ברובע התשעה-עשר של העיר. זהו הפארק השלישי בגודלו מבין 426 הגנים שמצויים בעיר (הגדול ביותר הוא פארק דה לה וילט ואחריו גני טווילרי), ושטחו קרוב ל-250,000 מטר רבוע. הגן נבנה על גבי מרבית שטחה של מחצבת גבס ישנה שפעלה באזור עד אמצע המאה ה-19, ושמשה לחציבת אבני הבנייה של בתי מרכז העיר.

קיר

קיר הוא אלמנט אדריכלי בסיסי של מבנים המשמש לשתי מטרות עיקריות: הפרדה בין חללי המבנה (בין לצורכי בידוד תרמי ובידוד אקוסטי ובין לצורכי תיחום אזורים והגדרת חללים) ותמיכה סטטית בעומסים כחלק משלד המבנה.

הקיר נועד להפריד בין חלקים שונים של המבנה (החדרים השונים במבנה) ובכך לאפשר שימושים שונים בכל חלל ואזור במבנה. כמו כן משמש הקיר כאלמנט מפריד המאפשר בידוד חלק מסוים מהמבנה מסביבתו (הפנימית או החיצונית). הקיר מפריד בין חדר לחדר וכן מפריד בין פנים המבנה לחוץ המבנה באמצעות בידוד, הן תרמי והן אקוסטי.

הקיר יכול להוות משטח פונקציונלי, המאפשר שימוש בשטחו, בין על ידי התקנת מתקנים שונים על הקיר (תליית ארונות או גופי תאורה על הקיר) או בתוכו של הקיר (העברת קווי חשמל, צנרת מים או ביוב בתוך הקיר). כמו כן הקיר יכול להוות אלמנט עיצובי, בין על ידי היותו בסיס לאלמנטים אחרים (תליית תמונות על הקיר, או ציור על גבי הקיר (פרסקו או גרפיטי), ובין על ידי שימוש בחומרי גלם שונים היוצרים עיצובים שונים באמצעות מראה הקיר עצמו (שימוש בזכוכית, מתכת, עץ או אבן מסוגים שונים).

קמין

קָמִין (נקרא גם אח) הוא תא מתכת סגור המוסק באמצעות חומרי בערה שונים. החום שנוצר על ידי הקמין משמש בעיקר כמוקד חום לצורכי חימום הבית ויש המשתמשים בו גם לצורכי בישול.

כיום קמינים מוסקים באמצעות עץ, גלולות (Pellet), גז, נפט או סולר.

אח הוא בית אש פתוח העשוי בדרך כלל מאבן או לבני שמוט. המילה אח בעברית מקורה על פי התלמוד הבבלי ב"אחוות" העצים המבעירים ותורמים יחד זה לבערתו של זה.

ישנם קמינים עצמאיים (Free Stand) המונחים כמות שהם בחלל הבית וישנם קמינים בנויים "ליבות" המיועדים להתקנה בתוך דקורציית גבס, אבן, מתכת, אדמה ועוד.

קמינים מודרניים לחימום הבית עשויים מגוף מתכת ונסגרים באמצעות דלת זכוכית כדי שניתן יהיה לראות דרכה את האש. בעלי וסתים לוויסות כמות חומר הבערה, וסתים לכמות האוויר וארובה לפליטת העשן.

כיום קמינים מותקנים לעיתים כפריטי ריהוט ועיצוב דקורטיביים ולא בהכרח למטרות הסקה ובישול.

קשיות

קשיות היא מאפיין של חומר מוצק המשקף את מידת ההתנגדות של החומר לשינוי של קבע בצורתו. יש שלוש הגדרות מעשיות לקשיות:

קשיות חריצה

קשיות עיוות

קשיות מוחלטת

תגובה אקסותרמית

תְּגוּבָה אֶקְסוֹתֶרְמִית (מיוונית exo - החוצה ו-thermic חום) היא תגובה כימית הפולטת אנרגיה לסביבה, להבדיל מתגובה אנדותרמית, הצורכת אנרגיה מהסביבה. בתגובה אקסותרמית אנתלפיית התגובה היא שלילית.

למרות שסך מאזן האנרגיה של תגובה אקסותרמית הוא כך שנפלטת אנרגיה לסביבה, במקרים רבים יש להשקיע אנרגיה ראשונית כדי להתחיל את התגובה, וזאת כדי להתגבר על המחסום האנרגטי הראשוני שלעיתים נגרם מסיבות שונות:

מצב מעבר לא יציב (בתגובת SN2 אקסותרמית למשל)

צורך לפרק את המגיבים לפני התרכבותם מחדש (בתגובה מומסת למשל)

צורך בסימטריית תגובה ספציפית, מה שמחייב תנועת חלקיקים מהירה (כמו בהתלכדות רדיקלים למשל, תגובה מאוד אקסותרמית)

חזרת התגובה לצד ההפוך, האנדותרמי (בתגובות שיווי משקל)

התגברות על דחייה בין אלקטרונים (בתגובות חמצון חיזור למשל)

צורך ב"לעורר" חלקיק (אטום, מולקולה או יון) שנמצא בריכוז נמוך. דוגמה טובה לכך היא שריפה- תגובה אקסותרמית, אך צריך לחמם כי החמצן הוא רק כשישית מהאוויר.אנרגיה ראשונית זו קרויה "אנרגיית שפעול" או "אנרגיית האקטיבציה". ללא המחסום האנרגטי הראשוני, תגובות אקסותרמיות היו עלולות להיות ספונטניות. לדוגמה בתגובת בעירה יש קודם למסור אנרגיה לחומר הבעירה ורק אז כאשר יתחיל לבעור האנרגיה העצמית שלו תגרום להמשך התגובה.

דוגמאות לתגובות אקסותרמיות:

הגבת חומרים הידרופיליים עם מים (כמו המסת אבקת גבס, חומצה גופרתית או סודה קאוסטית והגבת מתכת אלקאלית)

תגובות סתירה

הספגת חומר היגרוסקופי חזק במים (כמו סידן כלורי)

תגובות SN2 וחימצון-חיזור חזקות

המסת מתכות מעבר בחומצות חזקות (לדוגמה: ברזל, אלומיניום או אבץ בחומצת מלח)

תחבושת גבס

תחבושת גבס היא מעטפת חיצונית קשיחה של שכבת גבס המלופפת סביב גפה פגועת שלד. תחבושת גבס היא לרוב הטיפול הרפואי היחיד לקיבוע שברים בעצמות או מפרקי היד והרגל.

הטיפול בגבס הוא רק בשברים ביד או ברגל. שברים אחרים כמו שבר בכתף או באגן הירכיים, אין אפשרות לקבע בגבס אלא באמצעים אחרים כגון הכנסת בורג על ידי ניתוח.

תצורת הלשון

תצורת הלשון (אנגלית: lisan formation), סימנה במפה גאולוגית הוא ql. התצורה הושקעה משני צידי נהר הירדן בעת קיומה של ימת הלשון. סלעי התצורה כוללים: וָרווֹת – שכבות ריבוד עונתיות או שנתיות של סלעי משקע - של ארגוניט, אבן חול, חצץ, קונגלומרט, "מודסטונה" - אבן משקע המורכבת מחרסית ומבוץ, גבס וכן גבישי גפרית.

תצורת הלשון נמנית עם חבורת ים המלח.

תקופתה היא תור הרביעון בעידן הקנוזואיקון, מלפני 1.75 מיליוני שנים ועד ההווה.

תרכובת אי-אורגנית

תרכובת אי-אורגנית (או אנאורגנית) היא תרכובת שאינה תרכובת אורגנית, כדוגמת מינרלים. הגם שמספר התרכובות האי-אורגניות גדול, מרבית החומרים הידועים הם אורגניים.

בעבר רווחה הדעה כי תרכובות אורגניות יכולות להיווצר רק על ידי אורגניזמים חיים (וכך הן קיבלו את שמן). התרכובות האי-אורגניות אמורות היו לייצג את "ההפך" מהתרכובות האורגניות, אך כיום ידוע כי קריטריון זה שגוי. קיימות תרכובות אורגניות מלאכותיות (סינתטיות), שמקורן אינו ביצור חי כלשהו (רוב הפלסטיקים והתרופות, למשל), ולעומת זאת קיימות תרכובות אי-אורגניות רבות בכל יצור חי: פחמן דו-חמצני, נתרן כלורי (מלח בישול), חומצת מימן כלורי, מימן גופרתי ורבות אחרות.

חומרים אי-אורגניים יכולים להיות יסודות פשוטים, כגון מולקולת חמצן, פחמן באחת מצורותיו (יהלום, גרפיט או פחם) או ברזל; תרכובות פשוטות, כמו סידן גופרתי (גבס) או פחמן דו-חמצני; או תרכובות-ענק סבוכות דוגמת סיליקטים (מלחי צורן) למיניהם.

כימיה אי-אורגנית היא התחום העוסק בתרכובות אלו. אחד הנושאים העיקריים בהם עוסקת הכימיה האי-אורגנית הוא המבנים המיוחדים הנוצרים בגבישים ובסריגים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.