גבול

בגאוגרפיה, גבול הוא קו המפריד בין ישויות גאוגרפיות השונות זו מזו. אספקט גאוגרפי של אזור, יוצר גבול גאוגרפי, או גבול טבעי. לדוגמה גבול ימי, גבול אקלימי וגבול טופוגרפי קרוי גבול טבעי. משתמשים במונח "גבול מדיני" כדי לסמן הפרדה בין מדינות, אך גם לציין "גבול עירוני" להפרדה בין ערים באותה מדינה, גבול מחוזי להפרדה בין מחוזות שלטון מחוזות וגבול אף קיים בין חצרות בתים. להצגת קו הגבול משמשת גם מפה. גבול המפריד בין מדינות נקרא לעיתים גבול בינלאומי.

Egyptian soldiers patrolling border between Israel and Egypt (2005)
חיילים מצריים מסיירים לאורך גבול ישראל-מצרים

גבול מדיני

IsraelCVFRchart-BorderNorth copy
מתאר הגבולות בין ישראל, סוריה ולבנון באזור הר חרמון[1]. הקו הכחול בין ישראל ולבנון, נקבע על ידי האו"ם בשנת 2000 – מצוין בכוכבית שחורה. קו קדמי ישראלי של קוי הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה 1974 – מצוין בכוכבית כחולה. קו קדמי סורי של קוי הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה 1974 – מצוין בכוכבית אדומה

כאשר גבול מוסדר בין מדינות כתוצאה מהסכם שלום הוא נקרא גבול מוסכם. שינויי גבול יכולים להיקבע על ידי התיישבות מדינית בשטח שאין עליו ריבונות של מדינה כלשהי, מה שמעביר שטח זה לריבונותה של המדינה המיישבת. נוסף על כך, שינויי גבול יכולים להיווצר על ידי קניית שטחים או כיבושם ממדינה אחרת; מה שמביא ליצירת הסכם גבולות חדש. הגבול המדיני קובע את תחום הריבונות של המדינה ואת תחום השיפוט שלה. אין מדינה רשאית לשנות את גבולה עם מדינה אחרת אלא בצורת הסכם משפטי מסודר.

סכסוכי גבול

לעיתים מיקומו המדויק של קו הגבול שנוי במחלוקת. במקרים קיצוניים גורמת מחלוקת זו לעימות מזוין ולעיתים ארוך-טווח. סכסוך הגבולות בין בוליביה ופרגוואי על השליטה באזור הצ'אקו התפתח בשנת 1932 למלחמת הצ'אקו. במלחמה שפרצה בשנת 1998 בין אתיופיה לאריתריאה בעקבות סכסוך גבול ביניהן נהרגו אלפי חיילים משני הצדדים. כיום[דרושה הבהרה] מצויים כ-80 סכסוכי גבול בפועל אך רק לעיתים רחוקות הם מתפתחים לעימות צבאי אלים.

אמצעים דיפלומטיים לקביעת הגבול

Israel Lebanon Border
אזור גדר המערכת שבגבול ישראל-לבנון

גבול מדיני נקבע בהסכם שלום בין שתי המדינות, או בהסכמים נחותים ממנו, שבהם נקבע הגבול למעשה, כגון הסכם שביתת נשק או הפסקת אש. הגבולות הנוכחיים של ישראל עם מצרים וירדן נקבעו בהסכמי השלום עם מדינות אלה, ואילו בתום מלחמת העצמאות נקבעו גבולות אלה בהסכמי שביתת הנשק. עד לחתימת הסכמי שביתת הנשק היה הגבול קו הפסקת האש. בחוזה ורסאי שנחתם לאחר מלחמת העולם הראשונה נקבעו גבולותיה של גרמניה.

פעמים אחרות נכפה הגבול בהחלטה של חבר הלאומים או של האו"ם. בדרך זו נקבע בשנת 1921 קו הגבול בין יוגוסלביה לאלבניה, לשם סיום סכסוכי הגבול בין שתי מדינות אלה.

טופוגרפיה של הגבול

גבול טבעי הוא גבול של אזור בעל מאפיינים פיזיים (טבעיים) ללא התערבות האדם. לעיתים משתמשים באלמנט גאוגרפי פיזי, כמו נהר או שרשרת הרים כדי לסמן בהם קו גבול. לדוגמה, הגבול בין ישראל לירדן, עובר בחלקו לאורך נהר הירדן. הנהר אורוגוואי משמש בחלקו העליון גבול בין ארגנטינה לברזיל ומורד הנהר משמש גבול בין ארגנטינה לאורוגוואי. נהר סנט לורנס משמש בחלקו גבול בין ארצות הברית לקנדה ואילו נהר הריו גרנדה משמש כגבול בין מקסיקו לארצות הברית. רכס הרי הפירינאים משמש גבול בין צרפת לספרד, ורכס ראש הנקרה משמש כחלק מגבול ישראל - לבנון.

פעמים אחרות נקבע הכל גבול מדיני נקבע על ידי אדם. לעיתים נקבע קו גבול לאורך מעלות אורך או רוחב גאוגרפי - גבול מצרים לוב נמשך בעיקרו לאורך קו האורך 25 מזרח וגבולה עם סודן עובר לאורך קו הרוחב 22 צפון. לעיתים נקבע קו הגבול כקו ישר בין שתי נקודות. חלק ניכר מקו הגבול בין ישראל למצרים, למשל, עובר באזור שאין בו עצמים גאוגרפיים בולטים, ולכן נמתח הגבול בעיקרו בקו ישר שעובר בין חוף הים התיכון בסמוך לרפיח לחוף מפרץ אילת בסמוך לטאבה. גבול קנדה-ארצות הברית, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בחלקו בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49, ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם.

במקרים קיצוניים עובר קו הגבול בתוך עיר, תוך שהוא מפריד בין יושביה. דוגמה מפורסמת לכך הוא הגבול בין מזרח גרמניה ומערב גרמניה, שעבר בין שני חלקי ברלין מסיום מלחמת העולם השנייה (1945) ועד איחוד גרמניה (1990), שלשם מניעת חצייתו הוקמה חומת ברלין. כך גם הגבול החוצה, דרך העיר ניקוסיה, בין קפריסין לבין קפריסין הצפונית, הטורקית. דוגמאות ישראליות הן רפיח (משנת 1982, עת השלימה ישראל את נסיגתה מחצי האי סיני, עד הנסיגה מרצועת עזה ב-2005), ירושלים (מחתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן ב-1949 ועד איחוד העיר וסיפוחה למדינת ישראל ב-1967), וע'ג'ר (משנת 2000, עם סיום השהות ברצועת הביטחון וההתבססות לאורך הקו הכחול).

גבול שטח השיפוט

גבול שטח השיפוט קובע את תחומה של רשות מקומית: עיר, מועצה מקומית וכו'. לגבול זה יש חשיבות בכל הנוגע לתחומי אחריותה של הרשות המקומית: תכנון עירוני, היתריי בניה, אספקת מים, ניקיון, תחזוקת כבישים וכו'.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרסום מידע תעופתי פנים ארצי (פמ"ת) המפורסם על ידי מנהל התעופה האזרחית מכח הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981. מפות נתיבי טיסה (נתיבי התובלה הנמוכים ו- ATS) מהוות חלק בלתי נפרד מהפמ"ת
אזרבייג'ן

הָרֶפּוּבְּלִיקָה שֶׁל אָזֶרְבַּיְיגָ'ן (באזרית: Azərbaycan Respublikası) היא מדינה בקווקז הסמוכה לים הכספי. היא גובלת ברוסיה בצפון, בגאורגיה ובארמניה במערב, ובאיראן בדרום. הרפובליקה האוטונומית של נחיצ'יבאן היא מובלעת המצויה אף היא בשליטת אזרבייג'ן, ולה גבול עם ארמניה מצפון וממזרח, עם איראן מדרום וממערב, ורצועה קצרה של גבול עם טורקיה מצפון-מערב.

לאזרבייג'ן מורשת תרבותית עתיקה. היא שוכנת בחבל ארץ הנחשב למקור של ציוויליזציות עתיקות. היא ידועה כבעלת אחת החברות האסלאמיות המתקדמות והחילוניות ביותר, ונחשבת לאחת המדינות המוסלמיות בעלות הסובלנות הדתית הגבוהה ביותר. בעוד שהחוקה האזרית לא מגדירה דת רשמית במדינה, רוב האוכלוסייה משויכת לזרם השיעה. למרות זאת, הזהות המוסלמית של האזרחים נוטה להיות מבוססת יותר על אתניות ותרבות.

אזרבייג'ן היא המדינה המוסלמית הראשונה (אחרי הרפובליקה העממית של קרים) שהייתה לרפובליקה דמוקרטית וחילונית (הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן). היא נוסדה בשנת 1918, והצטרפה לברית המועצות בשנת 1920. בשנת 1991 עם התפרקות השלטון הסובייטי היא שבה והפכה לעצמאית. זמן קצר לאחר מכן, במהלך מלחמת נגורנו-קרבאך, כבשה ממנה ארמניה את חבל נגורנו-קרבאך, השטחים המקיפים אותה, ובנוסף מספר מובלעות.

אינסוף

אינסוף הוא מושג שזוכה במתמטיקה, בפילוסופיה, בתאולוגיה ובשפת היומיום למשמעויות רבות ושונות. המשותף למשמעויות אלו הוא כל דבר שאין לו סוף ושהשכל האנושי לא מסוגל להבין את גבולותיו. אם זה במרחב מקום (מקום ללא גבול) זמן (זמן אינסופי) מספרים (שלעולם לא יגמרו) וכד׳.

סימונו ברוב ענפי המתמטיקה הוא .

בהירות

באסטרונומיה, בהירות או בהירות נראית (באנגלית: Apparent Magnitude) היא סקאלה יחסית המציינת את שטף הקרינה האלקטרומגנטית של כוכבים ושל גרמי שמים אחרים, שהיה מגיע אל כדור הארץ, אלמלא הייתה קיימת האטמוספירה (אשר מקטינה את השטף עקב בליעת אור). הבהירות מצוינת על סקאלה לוגריתמית יורדת, בה ככל שהערך גבוה יותר - השטף נמוך יותר, כלומר גרם השמיים יותר "כהה". הבהירות מסומנת בדרך כלל על ידי האות m.

בעת מדידת בהירות משתמשים במסנן תדרים, שבורר תחום תדרים מסוים מספקטרום האור של הכוכב. לרוב מקורות האור יש בהירות שונה בתחומי תדרים שונים, ועל כן בציון בהירות של כוכב יש לציין גם את המסנן שבו נעשה שימוש בעת המדידה. אם לא מצוין מסנן, הכוונה לבהירות בתחום האור הנראה.

גבולות מדינת ישראל

גבולות מדינת ישראל מגדירים את השטח עליו חל המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה וכן את השטחים שבהם היא מחזיקה בתפיסה לוחמתית.

מדינת ישראל גובלת בארבע מדינות: לבנון, סוריה, ירדן ומצרים, וכן ברצועת עזה ובאזור יהודה ושומרון, בו נחלקות הסמכויות השלטוניות בין הרשות הפלסטינית וישראל. לישראל גם שלושה גבולות ימיים, בים התיכון, בים המלח ובים סוף, בהם יש חשיבות לגבול המים הטריטוריאליים ולגבול המים הכלכליים של ישראל.

מדינת ישראל לא הצהירה על גבולותיה במגילת העצמאות שלה. הגבולות נקבעו בתהליך הדרגתי, שראשיתו בהסכם סייקס-פיקו בין המעצמות ששלטו באזור כ-30 שנה קודם להכרזת המדינה, המשכו בכתב המנדט, עבור בתוכנית החלוקה, מלחמת העצמאות, סעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות תש"ח-1948 - חקיקה של מועצת המדינה הזמנית, ובהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, לאורם נקבע הקו הירוק - גבולה בפועל של ישראל עד למלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שטחים נרחבים משכנותיה - סוריה, ירדן ומצרים. הסכם השלום בין ישראל למצרים, במסגרתו חזר חצי האי סיני לשליטת מצרים, הביא להסכמה על גבול ישראל-מצרים. הסכם השלום בין ישראל לירדן הביא לייצוב קו הגבול בין ישראל לירדן, תוך הסכמה על שינויים זעירים בו.

חלק מגבולותיה של מדינת ישראל נחשבים כגבולות זמניים: "קווי שביתת נשק", "קוי הפרדת כוחות" או "קווי הפסקת אש". שליטתה של ישראל ברמת הגולן נמצאת בלב המחלוקת בין ישראל לסוריה על גבולן המשותף. על הגבול בין ישראל ללבנון קיימת הסכמה, למעט שטח קטן של חוות שבעא. מאז שנות ה-90 מתקיים משא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית על קביעת גבול ביניהן.

דנובה

דַנוּבָּה (בגרמנית: Donau; ברומנית: Dunăre; בהונגרית: Duna; בסרבו-קרואטית: Dunav; באוקראינית: Дунай; בפולנית: Dunaj; ביוונית עתיקה: Ἴστρος) הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורכו של הדנובה הוא 2,860 ק"מ.

הדנובה נובע באזור היער השחור (Schwarzwald) בגרמניה ונשפך לים השחור כדלתה בתחום רומניה. הוא עובר דרך 10 מדינות ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, ברטיסלאבה, בודפשט ובלגרד. הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

הים השחור

הים השחור (טורקית: Karadeniz; רוסית: Чёрное море; אוקראינית: Чорне море; גאורגית: შავი ზღვა; רומנית: Marea Neagră) הוא ים בין-יבשתי השוכן בין דרום-מזרח אירופה ובין אסיה הקטנה. הים השחור מחובר לים מרמרה על ידי מצר הבוספורוס, החוצץ בין חלקה האירופאי והאסיאתי של טורקיה ובין שני חלקי העיר איסטנבול. רומניה, בולגריה והחלק האירופאי של טורקיה תוחמים את הים השחור ממערב. הגדות הצפונית והמזרחית נתחמות על ידי אוקראינה, רוסיה וגאורגיה. כל חופו הדרומי הוא טריטוריה טורקית.

אורכו 1,200 קילומטרים ממזרח למערב, רוחבו המרבי 610 קילומטרים, ושטחו 436,400 קמ"ר (לא כולל ים אזוב). עומקו המרבי 2,206 מטרים. אל הים מתנקזים חלק גדול מנהרות מזרח אירופה, לרבות הדנייפר, הדניסטר, הבוג הדרומי והדנובה. הוא מקבל מים גם מנהרות חלקה המזרח אירופאי של רוסיה כמו נהר הדון אשר זורם אל ים אזוב וגם מהקווקז המערבי כמו נהר הקובן אשר זורם גם הוא לים אזוב, כמו כן מגיעים אליו עוד כמה נהרות קטנים. לכן מליחות הים השחור נמוכה משמעותית ממליחות הים התיכון, והוא אגן דילול.

ערים חשובות לחופו של הים השחור הן אודסה, איסטנבול, סמסון, קונסטנצה, בורגס, ורנה, סבסטופול, בתומי, אורדו, ילטה וסוצ'י. בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה, הפכו עשרות ערים ועיירות לאורך חופי הים השחור לאתרי נופש ותיירות פופולריים.

בעת העתיקה כונה הים ביוונית בשם "Εὔξεινος Πόντος" (אפקסינוס פונטוס) - "הים הידידותי", כנראה לשון נקייה לעובדת היותם של חופיו מאוכלסים בשבטים עוינים ליוונים בטרם תהליך הקולוניזציה. הרומים כינו אותו Pontos Axeinos (הים האואקסיני).

הים השחור הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית ובשפות נוספות על שם צבעים נפוצים - כשהאחרים הם הים הלבן, הים האדום, והים הצהוב.

המפרץ הפרסי

המפרץ הפרסי (בפרסית: خلیج فارس, ח'ליג' פארס) הוא לשון של מפרץ עומאן המשתרעת בין חצי האי ערב ואיראן.

המפרץ, המשתרע על שטח של 251,000 קמ"ר, מתחבר למפרץ עומאן במזרח דרך מצר הורמוז. בקצהו המערבי קיימת הדלתא הגדולה של נהר שט אל-ערב (شط العرب/اروند رود), אליו מתנקזים מימי נהרות הפרת והחידקל. אורכו של המפרץ הוא 989 ק"מ, ורוחבו בנקודה הצרה ביותר (מצר הורמוז) הוא 56 ק"מ. המים בדרך כלל רדודים מאוד, ועומקם המרבי הוא 90 מטרים בלבד. זרמי המפרץ אטיים מאוד, וטווח הגאות מוגבל אף הוא.

המפרץ הפרסי וחופיו הם המקור הגדול בעולם להפקת נפט גולמי (כ-60% מהעתודות הידועות בעולם מרוכזות בסביבתו), ותעשיות הנפט ומוצריו הן הדומיננטיות באזור. אף שהנפט התגלה כבר ב-1908, רק בשנות השלושים - במקביל לגילוי שדות הנפט הגדולים - שב ועורר המפרץ התעניינות בינלאומית, במקביל להקמת מתקנים מודרניים לקידוח, הפקה וזיקוק.

הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות

הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לשכנותיה בעקבות מלחמת העצמאות הם הסיום הרשמי של מלחמה זו. הסכמים אלו ידועים גם בשם הסכמי רודוס.

בסוף שנת 1948 היה ניצחונה של מדינת ישראל במלחמת העצמאות ברור. ב-22 באוקטובר 1948, עם הניצחון של ישראל במבצע יואב, הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת אש, אך זו לא נכנסה לתוקף, ולאחריה פתח צה"ל במבצע חירם, שבו נכבש כל שטחו של הגליל העליון. במבצע חורב לסילוק הכוחות המצריים מן הנגב, הגיע צה"ל עד אל עריש.

ב-16 בנובמבר 1948 פנתה מועצת הביטחון לצדדים בדרישה תקיפה לפתוח במשא ומתן על שביתת נשק וב-29 בדצמבר קיבלה החלטה הקוראת לפתיחת שיחות על שביתת נשק בין מדינת ישראל למדינות ערב, בחסותו של המתווך מטעם האו"ם, ראלף באנץ'. ב-12 בינואר 1949 נפתחו שיחות שביתת הנשק במלון השושנים באי רודוס (מכאן שמם - "הסכמי רודוס"). השיחות ארכו שישה חודשים ונסתיימו ב-20 ביולי 1949 עם חתימת ההסכם עם סוריה, שהיה האחרון מבין ההסכמים שנחתמו. הלחימה במלחמת העצמאות נמשכה במקביל לשיחות בחלק מהחזיתות, במטרה לקבוע עובדות בשטח, ונסתיימה ב-10 במרץ 1949, עם כיבוש אילת במבצע עובדה. באופן רשמי נסתיימה המלחמה עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון.

בהסכמי שביתת הנשק נקבע מנגנון פיקוח של משקיפי או"ם באמצעות ארבע ועדות שביתת נשק מעורבות של נציגי ישראל ונציגי כל אחת מארבע המדינות שחתמו עמה על ההסכמים. תוואי "הקו הירוק", שהיה גבולה של ישראל עד למלחמת ששת הימים, נקבע רשמית בהסכמים אלו.

הקו הירוק

הקו הירוק הוא קו שביתת-הנשק של מדינת ישראל עם מצרים, עם ירדן, עם סוריה ועם לבנון, כפי שנקבע בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בשנת 1949, לאחר מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים בשנת 1967. שמו ניתן לו מכך שבמפות המודפסות שלפני מלחמת ששת הימים, הוא סומן בצבע ירוק. כינויים נוספים לקו הירוק הם "גבולות 4 ביוני 1967", "גבולות 67" וגם "גבולות 48".

גבולותיה של ישראל לפני 1967 שיקפו את פרישת הכוחות הישראלים והערבים בעקבות הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות. רשמית לא היה זה קו גבול אלא קו הפרדת הכוחות בין ישראל לשכנותיה. רוב חלקי הקו הירוק משמשים היום כגבול מינהלי בין השטחים עליהם חלה ריבונות ישראל, לבין שטחים המנוהלים על-ידה באמצעות ממשל צבאי או על-פי הסכמים עם הרשות הפלסטינית. לדוגמה, בהסכם לשיתוף פעולה שנחתם בין ארגון מגן דוד אדום ומקבילו הסהר האדום הפלסטיני בדצמבר 2005 נקבע כי הקו הירוק יגדיר את הגבול בין תחומי הפעילות הגאוגרפיים של הארגונים.

טקטוניקת הלוחות

טֶקְטוֹנִיקַת הלוחות (מיוונית: Τέκτων, טֶקְטוֹן - "בונה"; tektonike – אוּמנות הבנייה) היא תאוריה גאולוגית המסבירה את התנועות המתחוללות בליתוספירה. התאוריה ירשה את מקומה של תאוריית נדידת היבשות מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, ומתבססת על יסודותיה: תנועת הלוחות הטקטוניים מקורה בהתפשטות קרקעית האוקיינוסים.

טריטוריה

טריטוריה (לפי החלטת האקדמיה ללשון: תְּחוּמָה ) היא ההגדרה המתארת שטחים השייכים לפרט, לחברה, למדינה או לרשות מסוימת (שטח שליטה). שטחים אלה מוגדרים או מתוחמים באמצעות גבול, בין אם על ידי אמצעים פיזיים טבעיים (כמו נהרות וימים) או מלאכותיים (גדרות למשל) ובין אם על ידי אמנות, הבנות והסכמים בינלאומיים.

טריטוריה מסוג שונה יש לאנשים פרטיים בשטח קטן כמו בית או חצר. גם להרבה בעלי חיים ישנה טריטוריה עליה הם מגוננים מחיות אחרות.

ים בופור

ים בופור (בצרפתית: mer de Beaufort) מהווה חלק מאוקיינוס הקרח הצפוני ונמצא צפונית לטריטוריות הצפון-מערביות, יוקון ואלסקה ומערבית לארכיפלג הארקטי הקנדי. גבולו הצפון-מערבי של ים בופור הוא הקו המחבר בין היישוב פוינט ברו, היישוב הצפוני ביותר באלסקה, והיישוב לנדס אנד על אי הנסיך פטריק שבקנדה. שטחו של הים כ-450,000 קמ"ר. הים קרוי על שם ההידרוגרף האירי סר פרנסיס בופור.

על פי הערכות מומחים בקרקעית ים בופור קיימות עתודות נפט משמעותיות. ים בופור נסקר לראשונה בשנות ה-60 ובשנת 1986 החלו בו קידוחי נפט.

בתחומי ים בופור קיים סכסוך גבול ימי מזה שנים, בין ארצות הברית לבין קנדה. קנדה טוענת כי הגבול הבינלאומי הימי בין יוקון לאלסקה נמשך למרחק 370 ק"מ על קו אורך 141, בהמשך לגבול היבשתי שבין המדינות. ארצות הברית טוענת מנגד כי הגבול הימי בין המדינות הוא קו אנכי לקו החוף למרחק 370 ק"מ לתוך הים. טענותיהן שתי המדינות יוצרות שטח ים בצורת טריז, שעליו קיימות טענות בעלות מתחרות. קיומן של עתודות נפט משמעותיות בקרקעית ים בופור החריפה את סכסוך הגבול שבין המדינות, ושתיהן פתחו מכרזים על חיפושי נפט בשטח המריבה.

רוב שטחו של ים בופור קפוא לאורך רוב ימות השנה וכיפת הקרח הצפונית מכסה את קצהו הצפוני של ים בופור באופן קבוע.

ים סוף

ים סוּף, המכונה גם הים האדום (בערבית: أَلْبَحْر الْأَحْمَر; תעתיק מדויק: אַלְבַּחְר אלְאַחְמַר), הוא ים בין-יבשתי המהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי. הוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ, ולחופיו שוכנות המדינות ג'יבוטי, אריתריאה, סודאן, מצרים, ישראל, ירדן, ערב הסעודית ותימן.

מפרץ אילת

מפרץ אילת, הידוע מחוץ לישראל כמפרץ עקבה (ערבית: خليج العقبة), הוא לשון ים ארוכה וצרה, שלוחה צפונית של הים האדום המפרידה בין חצי האי סיני ובין חצי האי ערב. אורכו של המפרץ כ-180 קילומטר, ורוחבו המרבי 25 קילומטר. שטח המפרץ הוא 2,880 קמ"ר המהווים כ-0.5% משטח הים האדום כולו. נפח המפרץ הוא 2,500 ק"מ מעוקב, המהווים כ-1% מנפח הים האדום כולו. עומקו הממוצע הוא 900 מטר מתחת פני הים והעומק המרבי הוא 1,820 מטר מתחת פני הים (באזור שמול נואיבה בסמוך לחוף הסעודי). מבחינה גאולוגית, מפרץ אילת מהווה חלק מהבקע הסורי-אפריקני ומכאן עומקו הרב.

משני עבריו של מפרץ אילת מתנשאים הרים תלולים - הרי סיני ממערב והרי אדום ומדין ממזרח. זווית השיפוע הממוצעת של קרקעית המפרץ היא 21% ובקטעים מסוימים מגיע השיפוע למעל 50%. מפרץ אילת נחשב לים טרופי, שטמפרטורת מימיו היא יותר מ-20 מעלות צלזיוס בממוצע השנתי. מאות מינים של דגים טרופיים מצויים בשפע במפרץ, העשיר גם בצדפים, בחלזונות, באלמוגים ובחסרי חוליות אחרים. כל אלה מושכים אליו תיירים וצוללים רבים מרחבי העולם. מפרץ אילת הוא עורק תחבורה חשוב של ישראל יחד עם ארצות רבות באפריקה ובאסיה, בנוסף לתעלת סואץ. בכניסה אל המפרץ מצד הים האדום, מול ראס נצרני, שוכנים שני איים קטנים - טיראן וסנפיר. שני האיים, שבעבר היו בבעלות סעודית, העברו לידי מצרים לפני מלחמת ששת הימים. ערב מלחמת ששת הימים, סגרו המצרים את מצרי טיראן מפני שיט ישראלי ואיימו על הספינות בתותחים שהיו בראס נצרני. במהלך מלחמת ששת הימים, השמידו כוחות צה"ל את התותחים ופתחו מחדש את המפרץ לשיט אוניות.

בקצהו הצפוני של המפרץ נמצאות ערי הנמל והקיט, אילת בישראל ועקבה בירדן. לאורך מזרח סיני, בחוף המצרי של המפרץ מצויים אתרי צלילה ותיירות רבים, יישובים קטנים וכפרי נופש. ביניהם אי האלמוגים, נואיבה, דהב והפרקים הלאומיים - ראס אבו גלום ונבק. האי טיראן מפורסם גם בזכות עולם החי המגוון שבו ובשוניות האלמוגים שסביבו. מקננות בו ציפורי ים רבות כדוגמת שלך, שחפים, שחפיות ולבניות.

אזור המפרץ משופע באתרי טבע, תופעות גאולוגיות מרתקות, שוניות אלמוגים ייחודיות ומגוון בעלי חיים וצמחים. עושר אקולוגי זה נובע מהיותו של המפרץ אזור סגור בו הגלים חלשים יחסית, ובנוסף בזכות הסביבה היבשה לא נשפכות כמויות גדולות של מים מעורבים בחול ופסולת למפרץ. גורמים אלו תורמים תרומה מכרעת לשקיפות המים; כתוצאה מכך קרני השמש יכולות לחדור עמוק ולהפרות את הדגים והאלמוגים בעומק. הרי אדום והמדבר הצחיח המקיף את המפרץ יוצרים סביבת חיים מרהיבה המחייבת שמירה קפדנית על האיזון הטבעי הנחוץ להמשך קיומה.

נהר

נהר הוא מוביל מים מתוקים ממקור יבשתי, כגון מעיינות ושלגים, אל אגם או אל ים, והוא גדול מנחל. זרימתם של הנהרות היא באפיק טבעי, מן המקום הגבוה אל הנמוך.

הנהרות ממלאים תפקיד חשוב בתולדות התרבות, וכבר בימי קדם התיישב האדם והקים את עריו לאורך גדותיהם. התרבויות הגדולות הראשונות צמחו בעמקי הנהרות: עמק הפרת והחידקל, עמק האינדוס, עמק הנהר הצהוב ועמק הנילוס.

הנהר מספק לתושבים מים לשתייה ולהשקיה, דגים לאכילה, אתר לרחיצה ולכביסה, חול וחלוקי נחל לבנייה, מישורי סחף פוריים, כוח להניע טחנות מים, דרך נוחה לתחבורה ולתובלה ואמצעי הגנה טבעי נגד אויבים. בימינו מספקים נהרות מהירי זרימה גם אנרגיה הידרואלקטרית וכן נתיב לסילוק מי שופכין ופסולת תעשייתית (דבר המזהם את הנהרות וגורם נזק לחי ולצומח בהם). פעמים רבות נקבע גבול בין מדינות לאורך נהרות (גבול כזה קרוי גבול טבעי). הגבול בין ישראל לירדן, למשל, עובר לאורך נהר הירדן. מעלה הנהר ריו אורוגוואי משמש גבול בין ארגנטינה לברזיל ומורד הנהר משמש גבול בין ארגנטינה לאורוגוואי.

נהר הירדן

נְהַר הַיָּרְדֵּן (בערבית: نهر الأردن) הוא נהר העובר בשבר הסורי אפריקני, לאורכה של ארץ ישראל מצפון לדרום וחוצה אותה לשני חלקים, עבר הירדן המזרחי והצד המערבי של הירדן.

הירדן הוא אחד הנהרות המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובספרות, בעיקר מבחינה היסטורית ודתית. אורכו הכולל של הנהר ממקורותיו למרגלות החרמון ועד ים המלח 251 ק"מ וספיקתו בשפך לכנרת היא כחצי מיליארד מטר מעוקב בשנה.

פרוסיה המזרחית

פְּרוּסְיָה הָמִזְרַחִית (גרמנית: Ostpreußen, להאזנה (מידע • עזרה), ליטאית: Rytų Prūsija, פולנית: Prusy Wschodnie, רוסית: Восточная Пруссия) הייתה בתחילה פייף של ממלכת פולין, ונקראה דוכסות פרוסיה, ולאחר מכן הייתה מחוז בממלכת פרוסיה ובמדינה החופשית של פרוסיה.

פרוסיה המזרחית שכנה לאורך החוף הדרום-מזרחי של הים הבלטי. בירתה הייתה קניגסברג, ששמה שונה ב-1946 לקלינינגרד על ידי ברית המועצות.

בגלל קרבתה לגבול הרוסי, היותה החזית במלחמת העולם הראשונה, הפרדתה מגרמניה במסגרת הסכמי ורסאי ב-1919 והאלימות הרבה בה עשו שימוש חיילי הצבא האדום בעיר ב-1945, הפכה פרוסיה המזרחית לסמל לזוועות מלחמה ופשעי המלחמה.

קנט

קנט (באנגלית: Kent) הוא אחד ממחוזות אנגליה. המחוז, אשר נמצא בדרום-מזרח אנגליה אשר בממלכה המאוחדת, גובל בסאסקס מזרח, סארי ולונדון רבתי.

בנוסף, לקנט גבול עם צרפת אשר עובר במחצית מנהרת התעלה.

בירת מחוז קנט היא מיידסטון ובנוסף לה 40 ערים בקנט. הבולטות שבהן קנטרברי, דובר ומרגייט.

מיקומה של קנט כחיץ בין הממלכה המאוחדת ליבשת האירופית הוביל להיות המחוז "קו החזית" במספר מערכות, בהן הקרב על בריטניה במלחמת העולם השנייה.

בשל ריבוי המטעים והפרדסים במחוז קנט, הוא מכונה בחיבה "הגינה של אנגליה".

ריין

ריין (בגרמנית: Rhein, בצרפתית: Rhin, בהולנדית: Rijn) הוא נהר שאורכו 1,233 קילומטר (הנהר הארוך במערב אירופה) אשר מקורותיו בהרי האלפים בדרום שווייץ ובצפון איטליה והוא זורם צפונה דרך אגם קונסטנץ, גרמניה והולנד עד שנשפך לים הצפוני. יובליו העיקריים של הריין הם הנהרות ארה, נקאר, מיין ומוזל; והוא מחולק באופן מסורתי לריין הגבוה (Hochrhein) עד בזל, הריין העילי (Oberrhein) עד בינגן, הריין המרכזי (Mittelrhein) עד בון, ולריין התחתי (Niederrhein).

משמעות השם ריין היא "זה אשר זורם" ומקורו בשורש הקלטי "reie" שמשמעותו להזיז, לזרום, לשטוף ולרוץ.

אף שהריין עובר דרך מספר מדינות, ובהן שווייץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, צרפת והולנד, חלק הארי של הנהר זורם בגרמניה ומשמש אותה לצורכי תעשייה ומסחר וכנתיב מים. חגיגות ופסטיבלים רבים נערכים לכבודו, אך גם עימותים צבאיים רבים נערכו באזור הנהר במהלך ההיסטוריה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.