גארי ברתיני

גארי בֶּרְתִינִי (Gary Bertini;‏ 1 במאי 192717 במרץ 2005) היה מנצח, מורה, מוזיקאי, ומלחין ישראלי, יליד בסרביה, חתן פרס ישראל לשנת 1978.

גארי ברתיני
GaryBertiniPhoto
כלי נגינה כינור, פסנתר
www.garybertini.com
Bertini memorial in Tel Aviv
לוחית זיכרון על ביתם של גארי ברתיני ואביו

ילדותו וצעירותו

גארי ברתיני נולד בשם שלמה גוֹלֶרְגַנְט (Golergant) בשנת 1927 בבריצ'בה (Briceva), כפר יהודי שבבסרביה (אז חלק מרומניה, כיום יישוב ברפובליקת מולדובה). הוא היה בנם של קלמן אהרון גולרגנט, שנודע כק.א. ברתיני, משורר עברי, מתרגם, מורה ופעיל ציוני, וברתה, לבית לכט, רופאה. השם ברתיני נבחר על ידי אביו כשם עט, איתו חתם על שירים שכתב לאשתו, ברתה.

בילדותו עברה המשפחה לעיר סורוקה, בה שימש אביו כמנהל בית הספר התיכון היהודי של רשת "תרבות". בזמן השואה, עת היה נער, נשלח יחד עם רבים מיהודי בסרביה לגטאות ומחנות טרנסניסטריה שבדרום-מערב אוקראינה. בתקופת הגירוש נותק מהוריו, וחזר ופגש אותם רק לאחר תום המלחמה. ברתיני עלה יחד עם הוריו לארץ ישראל בסוף שנת 1946.

בצעירותו הוא למד נגינה בכינור ובפסנתר, ואת לימודיו המוזיקליים החל ברתיני בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב (1951-1947) אצל מרדכי סתר, גאורג זינגר ואחרים, והמשיך בלימודיו בקונסרבטוריון של מילאנו באיטליה (1948) ולאחר מכן בשנים 1954-1951 בקונסרבטואר וב"אקול נורמאל דה מוזיק" בפריז.

עם מוריו נמנו דמויות מפורסמות במוזיקה של המאה ה-20, כמו נדיה בולאנז'ה, לואיג'י דאלאפיקולה, ארתור הונגר, ז'אק שאייה ואוליביה מסיאן.

פעילותו המוזיקלית בישראל ובעולם

עם שובו לארץ בתום לימודיו ב-1955 הקים את מקהלת רינת, ובשנת 1965 את "האנסמבל הקאמרי הישראלי", שהפך לתזמורת הקאמרית הישראלית. ניהל אותה עד שנת 1975. בהמשך, בשנים 19771986 היה מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים. בשנת 1986 הוא אף חנך יחד עם התזמורת הסימפונית ירושלים ועם הכנר אייזק שטרן את אולם הנרי קראון שבתיאטרון ירושלים. לברתיני גם הייתה הצלחה בינלאומית רבה. בשנת 1959 ניצח לראשונה בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. ב-1965 ניצח לראשונה באנגליה על התזמורת הקאמרית האנגלית. בשנים 1981-1971 היה מנצח אורח ראשי של התזמורת הסקוטית הלאומית. מ-1981 ועד 1983 שימש כיועץ מוזיקלי בתזמורת דטרויט. בשנים 1991-1983 ניהל את התזמורת הסימפונית של קלן. מ-1987 ועד 1991 היה המנהל האמנותי והמנהל המוזיקלי של האופרה בפרנקפורט. בשנים 2005-1998 כיהן כמנצח ראשי של התזמורת הסימפונית של המטרופולין טוקיו. כמו כן היה מנצח אורח קבוע באופרה הלאומית הסקוטית וניצח גם באופרה בסטיליה בפריז, ב"לה סקאלה" במילאנו, ובתיאטרון לאופרה "קירוב" (מארינסקי) בסנקט פטרבורג. היה מנהל אמנותי של האופרה ברומא, מנצח ראשי של האופרה בג'נובה וזמן קצר לפני מותו - מנהל תיאטרון האופרה "סאן קארלו בנאפולי". החל משנת 1994 ועד מותו שימש כמנהל האמנותי של האופרה הישראלית החדשה.

ברתיני הלחין מוזיקה לעשרות הצגות תיאטרון בישראל (ביניהן "פונדק הרוחות", "כנרת כנרת", "פאוסט" ו"הלילה השנים עשר"). כמנצח עודד הזמנת יצירות מקוריות וניצח על ביצועי בכורה רבים, לרבות שלוש אופרות מאת יוסף טל, "לקול הזכרונות" מאת מרק קופיטמן."תיקון חצות" מאת מרדכי סתר, בשנת 1963 ניצח על המוזיקה שהלחין עדן פרטוש לסרט בירושלים של דוד פרלוב. בשנת 1975 לבקשתו של רולף ליברמן ניצח על הפקה מחודשת של האופרה "אריאן וכחול הזקן" מאת פול דיקא באופרה של פריז. הסימפוניות של מאהלר היו אהובות עליו במיוחד, וסדרת התקליטורים בניצוחו על יצירות אלה (EMI Classics 40238) זכתה לשבחי הביקורת. הרפרטואר המועדף עליו כלל יצירות כמו הסימפוניה התשיעית ומיסה סולמניס מאת בטהובן, הרקוויאמים של מוצרט, ורדי, כמו כן קללת פאוסט מאת ברליוז, רקוויאם המלחמה מאת בריטן, כל יצרותיו של מאהלר, יצירות רבות מן המאה ה-20, לרבות מאת דריוס מיו, איגור סטרווינסקי, ג'ורג' ליגטי ואחרים. פרט לסימפוניות של מהלר, הקליט ברתיני את הסימפוניות של בטהובן עם תזמורת האופרה בג'נובה, את האורטוריה "אברהם ויצחק" מאת סטרבינסקי, עם דיטריך פישר-דיסקאו,

בשנת 1978 זכה בפרס ישראל למוזיקה.[1] באיטליה זכה פעמיים בפרס מבקרי המוזיקה: ב-1995 כמנצח השנה וב-1998 כמנצח האופראי הטוב ביותר. בשנת 2000 זכה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים והקדיש את הכסף למימון השתלמויות של מנצחים ישראלים צעירים.

באחרית ימיו, עבד גארי על הפקת האופרה "מסע אל תום האלף", לפי מחזהו של א"ב יהושע, ומוזיקה שכתב יוסף ברדנשווילי. תקוותו הייתה לנצח על האופרה, אך הוא הלך לעולמו טרם הופעת הבכורה.

ברתיני נפטר ב-17 במרץ 2005 בגיל 78, ונקבר בבית העלמין בכפר ויתקין. הותיר אחריו אישה, רוזט, שתי בנות ונכדים.

הנצחה

יצירות שעל בכורתן ניצח

  • 1962 - דריוס מיו - Cantate de l'initiationקנטטה "בר מצווה לישראל" - שנכתבה במיוחד לפסטיבל ישראל, לרגל 13 שנה להקמת מדינת ישראל)
  • 1967 - יוסף טל - מות משה
  • 1970 - יוסף טל - קונצ'רטו כפול לכינור, לצ'לו ולתזמורת קאמרית
  • 1971 - יוסף טל - האופרה "אשמדאי" - באופרה של המבורג
  • 1973 - יוסף טל - האופרה "מצדה 967" בפסטיבל ישראל
  • 1976 - יוסף טל - האופרה "הנסיון"
  • 1978 - יוסף טל - בכל נפשך
  • 1981 - יוסף טל - קונצ'רטו כפול לשני פסנתרים ותזמורת
  • 1982 - יוסף טל - ריקוד המאורעות
  • 1984 - יוסף טל - קונצ'רטו לקלרניט ותזמורת
  • 1980 - ניקולו קסטיליוני -האורטוריה Le Favole di Esopo ("משלי איסופוס")
  • 1984 - וולפגנג ריהם - Chiffre V לתזמורת, עם Ensemble Intercontemporain בתיאטר דה לה ויל בפריז
  • 1986 - וולפגנג ריהם - Abkehr ("ויתור") לתזמורת, בציריך, עם התזמורת הפילהרמונית הגרמנית הצעירה
  • 1986 - דיטר שנבל - Mahler -Moment (רגע מהלר) לתזמורת כלי מיתרציריך, עם התזמורת הפילהרמונית הגרמנית הצעירה
  • 1989 - מאוריסיו קאגל - Fragende Ode (אודת שאלות) לשתי מקהלות, כלי נשיפה, כלי הקשה
  • 1989 - ג'אקומו מנצוני - "דוקטור פאוסטוס" סמנות מוזיקליות
  • 1990 - מאוריסיו קאגל - ליטורגיות
  • 1995 - יוסף טל - האופרה "יוסף" [1]

לקריאה נוספת

  • 'אופרה ומסורת: גארי ברתיני בין תל אביב לפריס', אופרה 18 (1996), 8-9.
  • יהואש הירשברג, 'הפרס השנתי למבצעי מוזיקה מטעם שר המדע, התרבות והספורט' (ראיון עם גארי ברתיני), אוזניים למוזיקה 1 (2000), 2-3.
  • מיכאל אייזנשטדט, 'גארי ברתיני: הרהורים אישיים על מנצח אדיר, מוזיקאי מופתי ואדם בעל לב של זהב שהלך לעולמו', אופרה 47 (2005), 24-25.
  • מיכאל אייזנשטדט, 'מסע אל תום', קלסיק 4 (2006), 58-59. (על מורשתו של ברתיני)
  • מיכל זמורה-כהן, גארי ברתיני בחיי המוזיקה בישראל; עורך הספר: אברהם יבין, ירושלים: כרמל; בהשתתפות מרכז הספר והספריות בישראל – המפעל לספרות מוזיקה, בסיוע משרד התרבות והספורט, תשע"ב 2012.
  • עקיבא צימרמן, מזמור למנצח, מוסף שבת של מקור ראשון, 31 באוגוסט 2012
  • 1995 Alain Pâris Dictionnaire des interprètes et de l'interprétation au XXe siècle, Bouquins, Robert Laffont, Paris

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978
17 במרץ

17 במרץ הוא היום ה-76 בשנה (77 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 289 ימים.

1 במאי

1 במאי הוא היום ה-121 בשנה (122 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.

אבנר איתי

אבנר איתי (נולד ב-1934) הוא מנצח מקהלות ישראלי, מהמובילים בפיתוח שירת המקהלה האמנותית בישראל.

איתי נולד בקיבוץ כפר גלעדי. כילד, למד לנגן באבוב ובאקורדיון. את דרכו המוזיקלית המקצועית החל כאבובן בתזמורת צה"ל ואחר כך כאבובן ראשי בתזמורת הקאמרית הישראלית. למד נגינה וניצוח בישראל, בפריז ובלונדון.

אבנר איתי ניצח על מקהלת האיחוד במשך כ-35 שנה. בשנת 1969 ייסד את המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובאמצע שנות ה-70 ייסד את מקהלת "זמרי קאמרן". 13 שנים שימש כמנצח וכמנהל המוזיקלי של המקהלה. בשנת 1987 היה בין מייסדי בית הספר לשירת מקהלה. בתחילת שנות ה-90 ניסה, ללא הצלחה, להחיות את מקהלת רינת, שנוסדה בשנות ה-50 על ידי גארי ברתיני ועמדה בפני פירוק. בשנת 1997 הקים את אנסמבל זמרי קולגיום וניצח עליה עד לשנת 2011. משנת 2012 מנהל אבנר איתי הרכב קאמרי קולי-אינסטרומנטלי בשם בארוקאמרי.

בשנת 2000 הוענק לאיתי פרס שר המדע התרבות והספורט ע"ש פרנק פלג לשנת תש"ס, על פעילות אמנותית ברמה גבוהה רבת שנים.

איתי לימד ניצוח מקהלה באקדמיות למוזיקה בתל אביב ובירושלים, ורבים מתלמידיו מנצחים כיום בישראל ובחו"ל. לימד וריכז את מגמת ניצוח המקהלה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה שבאוניברסיטת תל אביב.

בשנים האחרונות עוסק אבנר איתי גם בעיבוד אמנותי של שירים ישראליים.

בית הספר לשירת מקהלה

בית הספר לשירת מקהלה על שם גארי ברתיני נוסד בשנת 1987, ביוזמתם של המנצחים אבנר איתי, סטנלי ספרבר ומיכאל שני, שלושתם מנצחי מקהלות עתירי ניסיון וידועי שם בישראל. בית הספר, היחיד במינו בארץ, בא לענות על הצורך בזמרי מקהלה מיומנים, שנוצר עם העלייה במספר המקהלות, הקונצרטים והפסטיבלים למוזיקה ווקאלית בישראל.

בית הספר לשירת מקהלה פעל במכללת לווינסקי בתל אביב, לצד המדרשה למוזיקה. בוגריו השתלבו במקהלות השונות בארץ. רבים מהם ממשיכים בלימודים אקדמיים בתחום המוזיקה והזמרה ויש בהם גם המפתחים קריירה כזמרי סולו מקצועיים או כמנצחי מקהלות.

המוסד נסגר בשנת 2013 מחוסר תקציב.

האופרה הישראלית החדשה

האופרה הישראלית החדשה נוסדה בשנת 1985 ופועלת בתל אביב. קדמה לה האופרה הישראלית, שפעלה בעיר בשנים 1947–1982.

המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני

המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני, בהדרכתו ובניצוחו של רונן בורשבסקי, נוסדה בשנת 2009 כמקהלה מקצועית מודולארית בגודלה.

המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים

המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים היא מקהלה קאמרית מעורבת, מהחשובות בישראל. המקהלה מונה כ-30 חברים שרובם סטודנטים מהאקדמיה ולכן מתחלפים בתדירות גבוהה יחסית. כבר בראשית דרכה הוכרה כאחת המקהלות הטובות בארץ והופיעה במהלך השנים עם תזמורות רבות, בהן התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הקאמרית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. כמו כן, המקהלה הופיעה תחת שרביטם של המנצחים ליאונרד ברנשטיין, זובין מהטה, גארי ברתיני, דניאל בארנבוים, קורט מאזור, ג'ון נלסון ואנדרו פארוט. מנצחה הקבוע של המקהלה ומנהלה המוזיקלי משנת 1972 ועד היום הוא פרופ' סטנלי ספרבר.

התזמורת הקאמרית הישראלית

התזמורת הקאמרית הישראלית נוסדה בשנת 1965 כאנסמבל הקאמרי הישראלי על ידי גארי ברתיני, אשר

שימש כמנהלה המוזיקלי ומנצחה במשך 10 שנים.

בשנים שלאחר מכן שמשו בתפקיד זה: לוצ'אנו בריו, רודולף ברשאי, אורי סגל, יואב תלמי, שלמה מינץ, פיליפ אנטרמון (אשר מונה כמנצח כבוד של התזמורת), סלבדור מאס קונדה, נעם שריף, גיל שוחט, רוברטו פטרנוסטרו ויואב תלמי, אשר סיים את תפקידו ביולי 2014.

המנצח והחלילן אריאל צוקרמן הוא המנהל המוזיקלי של התזמורת החל משנת 2015.

במשך שנות קיומה הופיעו עם התזמורת מנצחים ואמנים ידועי שם כמו: אייזק שטרן, מסטיסלב רוסטרופוביץ', ולדימיר אשכנזי, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן, יפים ברונפמן, יוסף קליכשטיין, קשישטוף פנדרצקי, ז'אן-פייר רמפל, דוד שלון, טביאה צימרמן ועוד רבים אחרים.

אולם החזרות והמשרדים של התזמורת ממוקמים במרכז המוזיקה העירוני, ברחוב שארית ישראל בתל אביב.

התזמורת הופיעה עם מקהלות מפורסמות רבות מהארץ ומחו"ל בשפע תוכניות ווקאליות, החביבות על הקהל לאורך כל השנים.

בנוסף להופעותיה הקבועות בתל אביב, מוזמנת התזמורת להופיע בתוכניות מגוונות בכל רחבי הארץ ובפסטיבלי מוזיקה שונים בארץ, בהם: פסטיבל קלאסיקאמרי בשיתוף עם רשת מלונות ישרוטל, פסטיבל אבו גוש, פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, פסטיבל צלילים במדבר ועוד. כמו כן, עורכת התזמורת בקביעות סיורי קונצרטים בחו"ל: ברחבי אירופה, ארצות הברית, קנדה, אמריקה הדרומית והמזרח הרחוק. התזמורת משתתפת בפסטיבלים יוקרתיים, בהם: זלצבורג, הלסינקי, איסטנבול, אתונה, מרכז אירופה והונג קונג.

התזמורת הקליטה עבור החברות צ'אנדוס, נקסוס, מוזיק מאסטרכט, קוץ', הוצאת המוזיקה הישראלית וטלדק.

התזמורת הקאמרית הישראלית מקדישה בתוכניותיה מחשבה ודמיון במטרה לקיים קונצרטים שייהנו הן את חובבי המוזיקה הקאמרית הקלאסית המושבעים והן את אלה המוכנים להתנסות בחוויה מוזיקלית שונה, כפי שבא לידי ביטוי בסדרות הקונצרטים המגוונות ובפרויקטים המיוחדים שלה.

התזמורת הקאמרית הישראלית נתמכת על ידי משרד התרבות והספורט/מינהל התרבות ועל ידי עיריית תל אביב-יפו.

התזמורת הקאמרית רמת גן

התזמורת הקאמרית רמת גן נוסדה בשנת 1955 על ידי המנצח מיכאל טאובה. מיד עם ייסודה פנה טאובה אל פאול בן חיים וביקשו לכתוב יצירה מתאימה לתזמורת החדשה. בן חיים נענה לבקשה והלחין ב-1956 את "מוזיקה לכלי קשת", יצירה שחמשת פרקיה מבוססים על נושא אחד. באותה שנה גם ניגנה תזמורת רמת גן את יצירתו של אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', "שישה קטעים לבני הנעורים", שעובדה למענה.

בשנת 1957 ניגנה התזמורת בביצוע בכורה את "חזיונות" של עדן פרטוש, בניצוח מיכאל טאובה ועם החלילן חנוך תל אורן. אותה שנה גם הזמין מיכאל טאובה אצל פרטוש יצירה לחליל, פסנתר ותזמורת כלי קשת, המבוססת על נושאים תימניים.

בשנת 1958 ביצעה התזמורת הקאמרית רמת גן את "מוזיקת אבל" של עדן פרטוש בעיבודה הסימפוני, בניצוח גארי ברתיני ועם עוזי ויזל בצ'לו סולו. בביצוע הבכורה ניגנו אותה עדן פרטוש, ויולה ואילונה וינצה-קראוס, פסנתר.

בשנת 1978 כתב חנוך יעקבי לתזמורת הקאמרית רמת גן גרסה חדשה של יצירתו, "כינור היה לדוד", שחיבר במקור לכבוד הכרזת המדינה בתש"ח. היצירה נכתבה במקור לויולה ופסנתר ועובדה לויולה ותזמורת כלי קשת. הסולן בקונצרט זה היה זאב שטיינברג. עוד קודם לכן, בשנת 1959 השמיעה התזמורת, בניצוח מיכאל טאובה, בביצוע בכורה את "פרטיטה ישראליאנה" של יעקבי.

בין השנים 1960 ל-1967 ניהל את התזמורת הקאמרית רמת גן המנצח סרג'יו קומיסיונה. המנצח הישראלי אביב רון הוא המנהל המוזיקלי הנוכחי של התזמורת משנת 1996 ועד היום. התזמורת הקאמרית רמת גן מופיעה באולמות שונים בעיר, בין השאר במרכז התרבות ראסל ובתיאטרון רמת גן.

בשנת 2005 חגגה התזמורת הקאמרית רמת גן 50 שנה להיווסדה והיא ממשיכה בפעילות ענפה בתחומי מוזיקה שונים, בין השאר בתוכניות מוזיקליות לילדים ונוער.

ו' באדר

ו' באדר הוא היום השישי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השישי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בו' אדר א', או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת פקודי.

חבורת רננים

חבורת רננים הייתה מקהלה ישראלית, שהוקמה בשנת 1962 על ידי המוזיקאי גיל אלדמע, ביוזמת חנוך חסון. המקהלה הוקמה במטרה לשמש חבורת זמר של קול ישראל, אשר תקליט ביצועים לשירים עבריים שטרם הוקלטו בצורה מקצועית.

זמרי המקהלה נבחרו מתוך חברי מקהלת רינת בניצוחו של גארי ברתיני. רוב העיבודים הקוליים נכתבו על ידי אלדמע עצמו.

החבורה שרה והקליטה מאות שירים ממיטב הרפרטואר של הזמר העברי המוקדם, שירים מראשית הציונות, שירי העליות ותנועות הנוער, שירי התיישבות ועוד.

מלבד הקלטות אולפן השתתפה המקהלה במופעים פומביים של קול ישראל ובתוכניות זמר שונות.

יוסף טל

יוסף טל (18 בספטמבר 1910 – 25 באוגוסט 2008) היה מלחין ישראלי, חתן פרס ישראל (1970) ופרס וולף במוזיקה (1982), הנחשב לאחד האבות המייסדים של המוזיקה האמנותית הישראלית.

כ"ט בניסן

כ"ט בניסן הוא היום העשרים ותשעה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ותשעה בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. כ"ט בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

מקהלת רינת

מקהלת רינת הייתה מקהלה ישראלית שביצעה מוזיקה קלאסית ומוזיקה קלאסית ישראלית ופעלה בשנים 1955–1994. הוכרה כ"מקהלה הלאומית" של ישראל.

נפוליון - חי או מת!

נפוליון – חי או מת! הוא מחזה מאת נסים אלוני אשר הועלה לראשונה בתיאטרון בימות בחודש אוקטובר 1970.

המחזה נפתח בסוף המאה העשרים ובמרכזו השד של נפוליאון בונפרטה מצליח לברוח מעולם השדים, ולחזור אל המאה התשע עשרה במטרה להזהיר את עצמו מלפלוש לרוסיה. במקביל רוצח שכיר בשם דון-בריגלה נשכר להביא את נפוליון "חי או מת", אך השניים, נפוליון המת והרוצח, מתקשים למצוא את נפוליון האמיתי מכיוון שישנו ריבוי של נפוליונים מתחזים.

המחזה הועלה במקור בתיאטרון בימות (בהנהלתו של יעקב אגמון) בשנת 1970, כמחזה מוזיקלי כולל שירים בהלחנתו של גארי ברתיני. במאי ההצגה היה אלוני עצמו, המעבד המוזיקלי היה יוסי מר-חיים ואת התפאורה הכין שלמה ויתקין. השחקנים: איצקו רחמימוב, יוסי פולק, אדית אסטרוק, שולה חן, גליה ישי, חנה רוט, הוגו ירדן, דובי גל, נורית כהן, קובי רכט ושמעון לב-ארי.

הייתה זו ההפקה הגדולה ביותר של התיאטרון עד אז: בהצגה השתתפו 11 שחקנים ו-4 נגנים, והוקלטו תזמורת גדולה ומקהלת רינת.

הוצאות ההפקה הסתמכו ב-214,000 ל"י, וההצגה זכתה לתמיכה בסך 30,000 ל"י מטעם משרד החינוך (הייתה זו ההצגה הראשונה ש"בימות" זכה לתמיכה ציבורית עבורה).

ההצגה זכתה לביקורות טובות ואולם ירדה מן הבמות כעבור שבועות ספורים, בסוף חודש נובמבר אותה שנה, עקב מחסור בצופים.. בטורו 'הטיוטות שלי' ניתח העיתונאי אורי קיסרי את הסיבות לכישלון ההצגה והסיק שהאשם איננו במנהל יעקב אגמון, וגם לא בבמאי המוכשר ניסים אלוני, ואף לא במחזאי ("ניסים אלוני לא בייש את ניסים אלוני, הבמאי את המחזאי") ומכאן הסיק קיסרי שהסיבה לכישלון ההצגה הוא ש"לקהל אין כשרון".

באביב 1979 הועלה המחזה מחדש על ידי התיאטרון הקאמרי, שוב בבימויו של אלוני, עם מוזיקה מאת ברתיני ותפאורה ותלבושות מאת שלמה ויתקין, הפעם בניהול מוזיקלי ועיבוד מאת אלכס כגן, ועם תאורה על ידי אברהם צברי, בהשתתפות: אורנה פורת, אורי לוי, יוסי פולק (השחקן היחידי מהליהוק המקורי), יוסי גרבר, יוסף כרמון, אלברט כהן, גבי קרן, דב רייזר, ששי סעד, לירון נירגד, אסתי קוסוביצקי, מיקי מרין ותמי אשל. העילה להפקה המחודשת הייתה התעניינותו של הבמאי הנודע הרולד פרינס בהצגה, לאחר ששמע עליה מפי ברתיני. עבור ההפקה המחודשת עיבד אלוני את המחזה מחדש, בין היתר הוא אפשר לדמותו של נפולאון המת, לקרום עור וגידים במהלך המחזה, להבדיל מהגרסה הראשונה בה הדמות היא שד לאורך כל המחזה. ההפקה המחודשת זכתה להצלחה גדולה, ובזכותה המחזה נודע כאחד החשובים ביצירתו של אלוני.

בשנת 1993 יצא המחזה לאור בהוצאת כתר כחלק מספריית המחזות העבריים 'צד התפר'. זאת לאחר שדורי פרנס ערך את המחזה עבור הופעה בניסן נתיב, מה שדרבן את אלוני להכין את המחזה לדפוס.

בשנת 2004 הועלה חידוש למחזה על ידי הסטודיו למשחק ניסן נתיב, בבימויו של אודי בן משה, ועם לחן מחודש לשירים פרי עטה של קרן פלס.

בשנת 2017 עלה בתיאטרון החאן חידוש למחזה, בבימויו של אודי בן משה. ההצגה זכתה בפרסים בטקס פרסי התיאטרון לשנת 2017 בקטגוריית תאורה (רונ יכן) ותלבושות (יהודית אהרון).

פסטיבל הזמר והפזמון 1960

פסטיבל הזמר והפזמון 1960 הייתה תחרות שירים ששודרה בקול ישראל והראשון בתולדות התחרות.

התחרות התקיימה במוצאי יום העצמאות ה' באייר תש"ך, 2 במאי 1960, בהיכל התרבות בתל אביב-יפו בהנחיית יצחק שמעוני. המנצח על התזמורת גארי ברתיני והמפיקים הם: ישראל דליות, נקדימון רוגל ויצחק שמעוני.

השיר "ליל החג" נכתב במקור בערבית ותורגם על ידי יוסף ליכטבאום. לשיר קיימים שני ביצועים, ביצועו של ג'ו עמר וביצועהּ של לילית נגר. בביצוע המשותף שרו הזמרים את הבית הראשון בשפת המקור.

כל שיר הושמע בשני ביצועים והשיר הזוכה גם בביצוע משותף. השיר שזכה בתחרות הוא "ערב בא" והפרס שהוענק לזוכה עמד על 1500 לירות, שהעניק שר החינוך והתרבות אבא אבן. השיר הזוכה הוקלט שוב והופיע בתקליטון.

פסטיבל הזמר והפזמון 1961

פסטיבל הזמר והפזמון 1961 הייתה תחרות שירים ששודרה בקול ישראל.

התחרות התקיימה במוצאי יום העצמאות בהיכל התרבות בתל אביב-יפו בהנחיית יצחק שמעוני. המנצח על התזמורת גארי ברתיני והמפיקים היו חנוך חסון, מאיר הרניק ויצחק שמעוני.

כל שיר הושמע בשני ביצועים. השיר שזכה בתחרות הוא "שאני עמך".

פסטיבל הזמר והפזמון 1964

פסטיבל הזמר והפזמון 1964 הייתה תחרות שירים ששודרה בקול ישראל.

התחרות התקיימה ביום חמישי, במוצאי יום העצמאות, ה' באייר תשכ"ד, 16 באפריל 1964 בהיכל התרבות בתל אביב-יפו בהנחיית יצחק שמעוני. המנצח על התזמורת היה גארי ברתיני והמפיקים היו חנוך חסון וגיל אלדמע.

כל שיר הושמע בשני ביצועים. השיר שזכה בתחרות הוא "ילדתי אמרי".

פסטיבל ישראל

פסטיבל ישראל הוא פסטיבל רב-תחומי המתקיים מדי שנה באביב למשך מספר שבועות, ומרכזו בירושלים. הפסטיבל החל את דרכו ב-1961 כפסטיבל קיץ למוזיקה קלאסית. מהשנה השנייה ובמשך מספר שנים הוא כלל גם מופעי תיאטרון. עם השנים הורחבו תחומי ומוקדי פעילותו, וכיום הוא כולל מופעי מוזיקה קלאסית, תיאטרון, מחול, מוזיקת ג'אז, תערוכות אמנות פלסטית ואף הרצאות מומחים. כל זאת, תוך שימת דגש על תוכנית רב-תרבותית המשלבת מופעים בינלאומיים לצד מופעים ישראליים איכותיים.

בתחילה נערך הפסטיבל במוקדים שונים בארץ – בעיקר בירושלים, בתל אביב ובתיאטרון קיסריה. ב-1982 הוא אומץ על ידי עיריית ירושלים, ומאז מתקיימות מרבית ההופעות בתחומי העיר. פסטיבל ישראל נהנה מתדמית יוקרתית ובמשך השנים עלו טענות כנגד מחיר הכרטיסים הגבוה, אך עם זאת מתקיימים במסגרתו גם מופעי רחוב והכניסה לחלק מההופעות היא ללא תשלום. הפסטיבל פועל כגוף ללא כוונת רווח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.