גאלפסטרים G200

'גאלפסטרים G200אנגלית: Gulfstream G200) הוא מטוס מנהלים סילוני בגודל בינוני, בעל שני מנועים. המטוס תוכנן במקורו על ידי התעשייה האווירית לישראל ונקרא גלקסי ויוצר על ידי גאלפסטרים איירוספייס בין השנים 19992011.

גאלפסטרים G200
Gulfstream G200 at Hanover-Langenhagen International Airport
גאלפסטרים G200
מאפיינים כלליים
סוג מטוס מנהלים
ארץ ייצור ישראל (הרכבה) וארצות הברית (גימור)
יצרן גאלפסטרים איירוספייס
טיסת בכורה 25 בדצמבר 1997
תקופת שירות ינואר 2000 –
צוות 2
נוסעים בדרך כלל 8-10, 18 (מקסימום)
יחידות שיוצרו 250
מחיר 20 מיליון $

היסטוריה

תכנון ופיתוח

תכנונו של ה-G200 החל בשלהי שנות ה-80 על ידי התעשייה האווירית לישראל, כגרסה משופרת של מטוס ה"אסטרה" בשם "אסטרה גלקסי" ואחר כך "גלקסי". המטרה הייתה לפתח מטוס גדול יותר מה"אסטרה", שיהיה גם זול משמעותית מכל המתחרים. עיצובו של המטוס היה מבוסס על שיפורים בעיצובו של מטוס האסטרה, תוך הרחבת גוף המטוס, התקנת מנועים חזקים יותר והתקנים נוספים. בכדי להוזיל את עלויות הפיתוח והייצור נבחרה שותפה חיצונית בספטמבר 1993, חברת יאקובלב הרוסית, שהתחייבה לספק שירוח תכנון עתירי ניסיון. חברת יאקובלב הייתה אחראית לעיצוב ולייצור חלקו הקדמי של כלי הטיס. אולם, יאקובלב התקשתה לעמוד בלוח הזמנים המתוכנן לייצור והשותפות הופסקה בשנת 1995[1].

בעקבות התפרקות השותפות עם יאקובלב חתמה התעשייה האווירית הסכם ייצור עם חברת EADS Sogerma בצרפת, חלק מ"תאגיד התעשייה אווירית אירופי", בגלל עלות הייצור הזולה יותר שלו[2]. כמו כן החליטה התעשייה האווירית להחזיר את התכנון כולו אליה, אך הפרויקט סובל מעיכובים יקרים. כדי להתמודד עם העיכובים הוחלט לדלג דור טכנולוגי ולהשקיע בתשתיות מחשוב שיאפשרו לקצר את זמן הפיתוח ולהוזיל את העלויות. התשתית שפותחה עבור הפרויקט כללה יישום שיטות עבודה מבוססות מחשב, אשר היו חדישות ביותר ורק חברות מעטות בעולם יישמו אותן באותה עת. לצורך כך נערך מכרז בינלאומי לתוכנת תכנון בעזרת מחשב (תיב"ם) בו זכתה חברת EDS, המייצרת את תוכנת "יוניגרפיקס". הגלאקסי הוא המטוס הראשון בעולם שהורכב ישירות מתוכנות מחשב. באמצעות מערכת התיב"ם נבנה מודל תלת מימדי ממוחשב של המטוס ונבדקו אלפי שרטוטים המתארים את כל חלקי המטוס. ככל שהתקדם הפרויקט קליטת המידע, הלך המודל התלת-מימדי של המטוס וקיבל צורה ובשלביו המתקדמים איפשר תכנון ממוחשב מלא של המטוס כולו, הישג ראשון מסוגו למערכות תיב"ם. עד אז נעשו פעולות דומות בתת-מערכות, אך לא נבחנו תכנונים של מטוסים שלמים, מפאת גודלו של מודל הנתונים. השימוש במחשב חסך כסף בשלב הייצור המכני של החלקים. מערכת התיב"ם שימשה לביצוע בדיקות רבות כמו בדיקת ההתאמה בין חלקים, בדיקה צורנית של שטח הפנים, החיונית במיוחד למשטחים אווירודינמיים ובדיקות התנגשות[1].

יצור ושיווק

ביוני 1996 עבר שיווק המטוס לחברה חדשה - "גלקסי איירוספייס", שותפות של התעשייה האווירית ו"הייאט קורפ", שבשליטת משפחת פריצקר משיקאגו[3].

התעשייה האווירית סיימה את פיתוח וייצור שני מטוסי ה"גלאקסי" הראשונים בספטמבר 1997[4], והמטוס הראשון יצא לטיסת בכורה ב-28 בדצמבר 1997[5]. רשויות התעופה בישראל ובארצות הברית אישרו את המטוס לשימוש מסחרי בדצמבר 1998[6]. באוקטובר 1998 ביצעה טיסה טרנס-אטלנטית ראשונה, כאשר הוא הוטס על ידי טייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית, עדי בניה, למרחק 6,012 ק"מ, בין פריז לניו-יורק במשך כ-10 שעות[7].

בתחילת שנת 1999 החלה התעשייה האווירית לספק את המטוסים הראשונים ללקוחותיה ועד אפריל 2004 כבר סופקו כ-20 מטוסים[8]. במקביל נבחנה האפשרות לשדרוג המטוס[9], כולל לגרסה שתטוס במהירות על-קולית[10]. בספטמבר 2004 מסרה התעשייה האווירית את מטוס ה"גלאקסי" ה-100[11].

שמו של המטוס שונה ל"גאלפסטרים G200" לאחר שבמאי 2000 רכשה חברת גאלפסטרים איירוספייס את חברת גלקסי איירוספייס מידי התעשייה האווירית[12][13]. מטוס ה-G200 האחרון יצא מפס הייצור ב-19 בדצמבר 2011, סך הכל ניבנו 250 מטוסים מדגם זה.

"גאלפסטרים G280"

בשנת 2005 תעשייה אווירית החלה לתכנן את הדגם הבא בסדרת מטוסי מנהלים זו. המטוס נודע תחילה כדגם G250 ובהמשך שונה שמו ל-G280 כמהלך שיווקי מול לקוחות סינים, שכן בסלנג מנדרינית המספר 250 משמעותו "אדם טיפש"[14]. המטוס נחשף לראשונה בטקס שנערך באוקטובר 2009, בתעשייה האווירית[15][16].

נכון ל-2018 מיוצרים כ-30 מטוסים מאותו סוג בשנה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תמיר אשל, ‏תודה לרוסים שפישלו, באתר גלובס, 19 באוקטובר 1997
  2. ^ דרור מרום, ‏הגלאקסי ממריא, באתר גלובס, 4 בספטמבר 1997
  3. ^ רן דגוני, ‏תע"א ופריצקר מסרבות לפרסם את מבנה הבעלות בחברה המשותפת למטוסי מנהלים, באתר גלובס, 24 בנובמבר 1996
  4. ^ דרור מקום, ‏תע"א השלימה ייצור אב הטיפוס של מטוס המנהלים "גלאקסי", באתר גלובס, 7 באוגוסט 1997
  5. ^ דרור מקום, ‏טיסת בכורה מוצלחת ל"גלאקסי" של תע"א - לאחר עיכוב של כשנה בפיתוח, באתר גלובס, 28 בדצמבר 1997
  6. ^ דרור מרום, ‏מטוס המנהלים גלאקסי של תע"א קיבל רישוי ממינהל התעופה האזרחית בארה"ב, באתר גלובס, 17 בדצמבר 1998
  7. ^ דרור מרום, ‏טיסה טרנס-אטלנטית מוצלחת ראשונה למטוס המנהלים "גלאקסי" של תע"א, באתר גלובס, 8 באוקטובר 1998
  8. ^ דרור מרום, ‏מטוסי המנהלים של התעשייה האווירית ממריאים, באתר גלובס, 19 באפריל 2001
  9. ^ דרור מרום, ‏תע"א ופריצקר מתכננים לייצר מטוס מנהלים שיחליף את ה"גלאקסי", באתר גלובס, 16 ביוני 1999
  10. ^ דרור מרום, ‏תע"א ופריצקר בוחנים פיתוח מטוס המנהלים העל-קולי הראשון בעולם, באתר גלובס, 27 ביולי 2000
  11. ^ פליקס פריש, ‏התעשייה האווירית מסרה את מטוס "גלאקסי" ה-100, באתר גלובס, 1 בספטמבר 2004
  12. ^ דרור מרום, ‏ג'נראל-דיינמיקס רוכשת את חברת מטוסי המנהלים גלאקסי של תע"א ומשפ' פריצקר, באתר גלובס, 1 במאי 2001
  13. ^ דרור מרום, ‏ג'נרל-דיינמיקס משנה את מותגי מטוסי הגלאקסי והאסטרה מתוצרת תע"א למותגי גולפסטרים, באתר גלובס, 21 ביוני 2001
  14. ^ Why in Chinese does 250 'erbaiwu' mean stupid?
  15. ^ אורה קורן, תע"א חשפה מטוס מנהלים חדש, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2009
  16. ^ מירב אנקורי, ‏תע"א משיקה מטוס מנהלים בשת"פ עם גאלפסטרים, באתר גלובס, 6 באוקטובר 2009
MS-21

מטוס ה-MS-21 (ברוסית: МС-21; ראשי תיבות של Магистральный Самолёт XXI века, "מטוס עיקרי למאה ה-21") הוא פרויקט לבניית מטוס נוסעים רוסי לטווח קצר עד בינוני, שעתיד להחליף את מטוסי הטופולב Tu-154 ומשפחת מטוסי הטופולב Tu-204. המטוס צפוי להתחרות במטוסי הבואינג 737 והאיירבוס A320 המערביים.

המטוס מפותח על ידי תאגיד המטוסים המאוחד וחברות הבת שלו, חברת יאקובלב ותאגיד אירקוט. עד פברואר 2008 נטלה חלק בפרויקט גם חברת איליושין, אז נטשה מיוזמתה את הפרויקט. בתכנון המטוס משתתפות גם חברות מצרפת ומארצות הברית. עלות הפיתוח מגיעה לכ-190 מיליארד רובל, מתוכם ממשלת רוסיה מימנה 70 מיליארד רובל. בניית המטוס מתבצעת במפעל החברה בעיר אירקוטסק. המהנדס הראשי הוא קונסטנטין פופוביץ'.

ביולי 2010 חברת התעופה המלזית "Crecom Burj Resources" הייתה לחברה הזרה הראשונה שהזמינה מטוסים מדגם זה. העסקה שנחתמה בינה לבין הרוסים הגיעה לשווי של 3 מיליארד דולר כאשר על פי התכנון המטוסים יוצעו למכירה החל משנת 2017. ביוני 2016 הייתה אארופלוט לחברה השנייה שהזמינה מטוסים מדגם זה ואלה יסופקו לה החל משנת 2018 כאשר בסך הכל 9 חברות תעופה הזמינה מטוסים מדגם זה. בהתאם להודעת נשיא חברת אירקוט תחילה צפויה אספקת מטוס בגרסת 180 מקומות ישיבה. לחברה כבר קיימות הזמנות ל-185 מטוסים.במאי 2018 אב טיפוס שני של המטוס ביצע טיסת מבחן שעברה בהצלחה.במרץ 2019 אב טיפוס שלישי ביצע טיסת מבחן מוצלחת.

עלות הפיתוח מגיעה ל-4.54 מיליארד דולרים בעוד שעלות כל מטוס נעה בין 72 ל-85 מיליון דולרים. טקס חשיפת המטוס נערך במפעלי אירקוט ב-8 ביוני 2016. ייצור סדרתי ייצא לדרך בשנת 2021.

אירקוט (חברה)

תאגיד אירקוט (ברוסית: ПАО Корпорация „Ирку́т“) היא חברה רוסית, העוסקת בתעופה ובמערכות חלל ומהווה חלק מתאגיד המטוסים המאוחד.

החברה נוסדה כמפעל התעופה של אירקוטסק, בהחלטת הסובנרקום משנת 1932 ובצו קומיסר התעשייה הכבדה סרגו אורדז'וניקידזה. בשנת 1992 המפעל הופרט והפך לתאגיד אירקוט. שתי החטיבות העיקריות שלה הן החטיבה הצבאית (מוצרי צבא) והחטיבה למטוסי נוסעים. זו אחת מיצרניות המטוסים הגדולות במדינה ומניותיה נסחרות בבורסת מוסקבה.

החברה נמצאת בבעלות תאגיד התעופה המאוחד, המאגד מספר יצרניות מטוסים ובבעלות מזערית של חברת סוחוי ואף סייעה לה בהשבחת מטוסי הקרב סוחוי Su-30. מאז 2005,התאגיד שולט על 75% ממניות יצרנית המטוסים יאקובלב ואחראי לייצור מטוסי האימון יאק-130.

בשנת 2017 החברה החלה בייצור סדרתי של מטוס הנוסעים MS-21.

גאלפסטרים איירוספייס

גאלפסטרים איירוספייס קורפוריישן (Gulfstream Aerospace Corporation) ממוקמת בסוואנה, ג'ורג'יה, ארצות הברית, והיא יחידה של ג'נרל דיינמיקס מאז 2001. החברה מכרה מעל 2,000 מטוסים מאז 1958.

התעשייה האווירית לישראל

התעשייה האווירית לישראל בע"מ, או בקיצור: התעשייה האווירית, בראשי תיבות: תע"א (באנגלית: Israel Aerospace Industries; בראשי תיבות: IAI) היא חברה ממשלתית ישראלית אשר מפתחת ומייצרת בעיקר מוצרים תעופתיים, מערכות חלל, מערכות ביטחוניות וצבאיות, ומוצרי אלקטרוניקה. התעשייה האווירית היא החברה הגדולה בישראל בתחום תעשיית המטוסים והחלל. משרדיה ומתקניה של התעשייה האווירית נמצאים בחלקו המזרחי של נמל התעופה בן-גוריון על פני שטח של כ-2,000 דונם. בנוסף, קיימים מפעלים ביהוד, באשדוד, בבאר יעקב, בבאר שבע, בשדה התעופה עטרות וברמת הגולן. נכון לשנת 2016 מועסקים בחברה כ-15,000 עובדים, רובם מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, בנוסף מועסקים עוד כ-3,400 עובדים מקומיים בחברות קשורות וחברות בת ברחבי העולם.

בסוף 2017 דווחה החברה על התקשרויות בהיקף שיא בעסקאות עם לקוחות, בסך של כ-4.5 מיליארד דולר מתחילת שנת 2017, וגידול בצבר ההזמנות לסך של 10.8 מיליארד דולר. אגרות החוב של החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

יאק-1

יאק-1 (ברוסית: Як-1) הוא מטוס קרב סובייטי ששימש את חיל האוויר הסובייטי במלחמת העולם השנייה.

הוא היה המטוס הראשון שפותח על ידי "משרד תכנון א.ס. יאקובלב" (לימים: "יאקובלב חברת כלי טיס"). המטוס נכנס לשירות פעיל ב-1940 ושירת עד לסוף מלחמת העולם השנייה.

תכנון המטוס החל בשנת 1939, לאחר החלטת פיקוד חיל האוויר הסובייטי לפתוח מכרז לבניית מטוס יירוט מתקדם, אשר יחליף את מטוסי I-16 - "סוס העבודה" של החיל דאז. תכנון המטוס נמשך כחצי שנה. התוצאה הייתה מטוס חד מנועי, הבנוי מאלומיניום (גוף המטוס) ומעץ (הכנפיים). החימוש העיקרי של המטוס כלל תותח בקוטר של 20 מ"מ, אשר הותקן בגוף המטוס והיה מסוגל לירות מבעד להבי המדחף. החימוש המשני כלל שני מקלעים בקוטר 7.62 מ"מ, ו-4 קני נשיאה לרקטות RC-82, אשר הותקנו כולם בכנפי המטוס.

בינואר 1940 נערכה טיסת הבכורה לאב הטיפוס של המטוס, אשר כונה I-26. המטוס נכנס לשירות בחיל האוויר הסובייטי בסוף אותה שנה. ייצור המטוס הופסק בשנת 1944 ובסה"כ נבנו 8,734 מטוסים מדגם זה.

יאק-11

יאק-11 (ברוסית: Як-11, קוד דיווח נאט"ו: "מוס") הוא מטוס אימון מתוצרת יאקובלב. היה בשימוש חיל האוויר הסובייטי בין השנים 1947 ועד 1962.

התכנון של היאק-11 התבסס ברובו על מטוס הקרב יאק-3 ממלחמת העולם השנייה. היאק-11 נבנה ממתכת ועץ, והוא בעל זוג כני נסע מתקפלים וגלגל זנב קבוע.

טיסת הבכורה של אב הטיפוס של המטוס נערכה ב-10 בנובמבר 1945, והוא נכנס לשימוש ב-1946. בסך הכל יוצרו 3,859 מטוסי יאק-11 בין השנים 1947 ו-1956. החל מ-1953, יוצרו ברישיון 707 מטוסים נוספים על ידי חברת לט קונוביס בצ'כוסלובקיה תחת הכינוי C-11.

דגם בעל מערכת כני נסע תלת-אופנית שכונה יאק-11U תוכנן להחליף ב-1958 את הדגם המקורי של המטוס לצורך אימון טייסי מטוסי סילון של חיל האוויר הסובייטי. ברם, היאק-11U יוצר לבסוף בכמות קטנה, והדגם המקורי של המטוס נותר בשירות חיל האוויר הסובייטי עד 1962.

יאק-3

יאק-3 (ברוסית: Як-3) הוא מטוס קרב סובייטי ששימש את חיל האוויר הסובייטי במלחמת העולם השנייה. המטוס פותח על ידי משרד תכנון יאקובלב במהלך מלחמת העולם השנייה, נכנס לשירות פעיל ב-1944, ושירת עד לסוף מלחמת העולם השנייה.

התכנון בוצע על בסיס מטוס יאק-1 תוך ביצוע מספר שינויים ושיפורים. במהלך התכנון נלקחו בחשבון הערות טייסים על בסיס לקחים של קרבות אוויר בתחילת מלחמת העולם השנייה. המטוס נבנה במפעל למטוסים בעיר טביליסי ובסך הכול נבנו 4848 יחידות עד להפסקת ייצור בשנת 1946. לדעת מרסל אלבר, שהיה בין טובי טייסי צרפת בתקופת המלחמה מטוס זה היה עדיף על P-51 מוסטנג וספיטפייר שתוכננו עוד לפני המלחמה. הטייסת נורמנדי-ניימן צוידה במטוס זה בשנת 1944. 41 מטוסים הועברו לצרפת ביחד עם הטייסים ושירתו בחיל האוויר הצרפתי עד לשנת 1947.

יאק-38

היאקובלב יאק-38 (רוסית: Яковлев Як-38; קוד נאט"ו: "Forger") היה מטוס הקרב המבצעי הראשון והיחיד בעל טכנולוגית דחף וקטורי של חיל הים הסובייטי, ובנוסף המטוס הראשון בעל כנף קבועה שלה. היא פותחה במיוחד עבור נושאות המטוסים מסדרת קייב.

יאק-40

יאק-40 (קוד דיווח נאט"ו: Codling) הוא מטוס נוסעים תלת-מנועי לטווח בינוני וקצר מתוצרת ברית המועצות. זה היה מטוס הנוסעים הסילוני הראשון בעולם למטרה זו.

יאק-7

יאקובלב יאק-7 (ברוסית: 7-Яковлев Як) הוא מטוס קרב ומטוס אימון ששירת בחיל האוויר הסובייטי בימי מלחמת העולם השנייה. המטוס תוכנן להיות מטוס אימון מתקדם לטייסי קרב וכלל תא אחורי למדריך, חימוש מזערי ואף כני נסע קבועים, אך לאחר מספר התאמות שכללו הוספת שריון, חימוש כבד וכני נסע מתקפלים התגלה שמטוס זה מתעלה בביצועיו על היאק 1. המטוס אושר מיידית לייצור כמטוס קרב ויוצר בכמויות משמעותיות.

יאק-9

יאק-9 (ברוסית: Як-9) הוא מטוס קרב סובייטי ששימש את חיל האוויר הסובייטי במלחמת העולם השנייה.

המטוס פותח על ידי משרד התכנון יאקובלב בתחילת מלחמת העולם השנייה, ונכנס לשירות פעיל ב-1942. הוא שירת בחיל האוויר הסובייטי עד 1950.

התכנון בוצע על בסיס מטוס יאק-1 ו-יאק-7 תוך ביצוע מספר שינויים ושיפורים. במהלך התכנון נלקחו בחשבון הערות טייסים על בסיס לקחים מקרבות אוויר בתחילת מלחמת העולם השנייה ומסקנות מייצור יאק-1, והוחלט על ניצול רחב יותר של סגסוגת אלומיניום. הדבר איפשר להקטין את משקל המבנה ולצייד את המטוס בנשק כבד יותר או בדלק נוסף. המטוס נבנה במפעלים בערים נובוסיבירסק, אומסק ומוסקבה. בסך הכול נבנו 16,769 יחידות עד להפסקת הייצור ב-1950. במפעל בנובוסיבירסק הגיע קצב הייצור בשיאו ל-20 מטוסים ביום. בשנת 1944 היה זה מטוס היירוט הנפוץ ביותר בחיל האוויר הסובייטי - יותר מ-50% ממצבת כלי הטיס בחיל.

המטוס נכנס לשימוש מבצעי במהלך השלבים האחרונים של קרב סטלינגרד. היאק-9 נהנה מעליונות על מטוסי המסרשמיט Bf 109 וה-פוקה-וולף Fw 190 הגרמניים.

יאקובלב

יאקובלב חברת כלי טיס (הידועה גם בשם משרד תכנון א.ס. יאקובלב) היא חברה רוסית ליצור, תכנון ועיצוב כלי טיס.

מטוסי יאקובלב זכו לקידומת יאק (ברוסית : Як). המשרד נוסד בשנת 1934 לפי צו של "קומיסריון לתעשייה כבדה" תחת השם OKB‏-115 ואלכסנדר סרגייביץ' יאקובלב מונה למנהלו. במהלך מלחמת העולם השנייה יצר יאקובלב סדרת מטוסי קרב (יאק 1,2,7 ו 9) שהיוו את עמוד השדרה של מטוסי חיל האוויר הסובייטי.

בשנת 1992 התמזג המשרד יחד עם מפעל התעופה של סמולנסק, ליצירת "חברת יאקובלב למטוסים" שהופרטה, וכיום מייצרת מזל"ט סיור בשם "פצ'לה" (דבורה). בשנת 2005, לאור המצב הכלכלי, צומצם מספר העובדים מכ- 1300 ל-311, ורוב הנכסים נמכרו. החל משנת 2005 החברה מהווה חלק מתשלובת "אירקוט" שמרכזה במוסקבה.

ממדים
אורך 18.97 מטר
גובה 6.53 מטר
מוטת כנפיים 17.70 מטר
ביצועים
מהירות שיוט 0.8 מאך
מהירות מרבית 0.85 מאך
טווח טיסה מרבי 6,300 ק"מ, ב-0.75 מאך, עם 4 נוסעים
סייג רום 45,000 רגל
כלי טיס מתוצרת התעשייה האווירית לישראל
מטוסי קרב נשרכפירנמרלביא
מטוסים צבאיים ערבהסי-סקאןצוקית
מטוסים אזרחיים וסטווינדגאלפסטרים G100 (אסטרה) • גאלפסטרים G200 (גלקסי)
מזל"טים Bird-Eye 400 • Bird-Eye 650 • I-View
כטב"מים טקטיים מוסקיטוסקאוטRQ-2 פיונירהאנטרסרצ'רפנתרתעתוע
כטב"מים ארוכי טווח הרון 1איתןסופר הרוןיסעורון ירוק
חימוש משוטט הארפיהארופברקן ירוק
טילים שביט (משגר לוויינים)יריחולהטנמרודברק 8גבריאללורהחץחץ 2חץ 3ג'אמפר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.