גאליה

גאליהלטינית: Gallia) הוא שמו ההיסטורי, בתקופת הברזל ובתקופה הרומית, של אזור במערב אירופה החופף בגבולותיו לצרפת המודרנית ולאזורים נוספים ממערב לנהר הריין, בהם בלגיה, לוקסמבורג וחלקים מערביים של שווייץ, הולנד וגרמניה. באזור זה ישבו בתקופת האימפריה הרומית הגאלים, שהם עם קלטי, אשר התפשטו אף מחוץ לגבולות גאליה. בין היתר, הם יישבו את המישורים בצפון איטליה, באזור שכונה על ידי הרומאים בשם גאליה קיסאלפינה (הצד הקרוב של הרי האלפים). החלק הנותר של גאליה היה "גאליה טראנסאלפינה" (גאליה שמעבר לאלפים), אלו היו שטחי גאליה שמצפון להרי האלפים ועד בלגיה של ימינו.

צרפת
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של צרפת

גאליה

גאלים

גאליה נארבוננסיס

גאליה אקוויטניה

מלחמת גאליה

גאליה בלגיקה

פרנקים

האימפריה הפרנקית

השושלת המרובינגית

השושלת הקרולינגית

פרנקיה המערבית

ממלכת צרפת

צרפת בעת החדשה

המהפכה הצרפתית

הרפובליקה הראשונה

הקיסרות הראשונה

הרסטורציה של ממלכת צרפת

המונרכיה של יולי

הרפובליקה השנייה

הקיסרות השנייה

הרפובליקה השלישית

צרפת של וישי

צרפת החופשית

הממשלה הזמנית

הרפובליקה הרביעית

הרפובליקה החמישית

צרפת
Map Gallia Tribes Towns
מפת גאליה, בסביבות 58 לפני הספירה

היסטוריה

מרבית הידע על גאליה מגיע ממקורות ארכאולוגיים. המקור הכתוב העיקרי להיסטוריה של הגאלים הם כתביו של פוסידוניוס מאפמאה, שצוטטו על ידי טימגנס, יוליוס קיסר, ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס וסטרבו.

בתקופת הברונזה המאוחרת יושבו האזורים של מזרח ודרום צרפת על ידי תושבים שדברו שפה פרוטו-קלטית המכונים בני תרבות אורנפילד (המאה ה-12 – המאה ה-8 לפנה"ס) מהם התפתחה תרבות הולסטאט שהתאפיינה ביכולת לייצור ועיבוד ברזל. עד שנת 500 לפנה"ס הפכה תרבות זה לתרבות השלטת במרבית שטחה של צרפת (למעט אזור האלפים והקצה הצפון מערבי).

ברקע של תרבות הולסטאט החלה מתפתחת במאות ה-7 וה-6 לפנה"ס תרבות קלטית קונטיננטלית מוקדמת המכונה תרבות לה טנה שספגה השפעה ניכרת מהתרבויות המפותחות של היוונים, הפניקים והאטרוסקים והחלה מתפשטת לאורך נהרות הסיין, הריין והאלבה. עד לסוף המאה ה-5 לפנה"ס התפשטה תרבות לה טנה בכל שטחה של גאליה וגם באזורים נוספים באירופה.

במאות ה-4 וה-3 לפנה"ס התפשטו הגאלים הרבה מעבר לשטחה של גאליה הרומאית (אזור צרפת ובלגיה) ואף ישבו באזורים בצפון איטליה תוך שהם מהווים איום ישיר על האימפריה הרומית המתהווה.

בנוסף לגאלים ישבו באזור בני עמים עמים נוספים כגון היונים והפיניקים שהתבססו לאורך חוף הים התיכון והקימו ערי נמל ונקודות מסחר כגון מסיליה (מרסיי של היום). בנוסף לכך לאורך החוף הדרום המזרחי התערבבו עמים ליגורים עם הקלטים ליצירת תרבות קלטית-ליגורית.

במאה ה-2 לפנה"ס דרום מזרח גאליה (לאורך חוף הים התיכון) הפכה לאזור מפותח ומשגשג כלכלית, בצפון גאליה לעומת זאת נודעו מספר ערים שכללו את העיר המבוצרת אוואריקום (כיום בורז') עיר גדולה בת כ-40,000 תושבים, סנבאום (אורליאנס), אווטריקום (צ'רטרס) והאופידיום ביבראקטה בנוסף למבצרים נוספים בהם השתמשו בזמן מלחמה.

הערים המשגשגות של גאליה הים תיכונית הותקפו על ידי קואליציה של ליגורים וגאלים, ותושבי מסיליה פנו לעזרתה של רומא. הרומאים התערבו בסכסוך בגאליה ב-125 לפנה"ס וב-121 לפנה"ס השתלטה רומא על האזור הים תיכוני של גאליה שסופח לאימפריה הרומית וכונה בהמשך גאליה נארבוננסיס.

מלחמת גאליה

גאליה נכבשה על ידי יוליוס קיסר בשנים 58 - 50 לפנה"ס וסופחה לאימפריה הרומית. מלחמתו של יוליוס קיסר עלתה בחייהם של גאלים רבים, ורבים אחרים נמכרו כעבדים. הגאלים שנותרו הפכו לחלק מהאימפריה הרומית. בירת גאליה בימי הרומאים הייתה אופידום בשם לוגדונום (כיום ליון). לאחר הכיבוש, שימשה גאליה את הרומאים גם כ"ארץ גזירה" אליה הגלו יריבים פוליטיים, כך לאחר שהדיח אוגוסטוס קיסר רומא את ארכלאוס נשיא העם ביהודה מכיסאו, הגלה אותו לגאליה, בה מת ארכלאוס בשנת 16 לספירה והוא בן 39.

במאה השלישית לספירה, פלשו לאימפריה הרומית שבטים גרמאניים והביאו לנפילתה. בין הפולשים היו גם הפרנקים, שהתיישבו בגאליה. בעקבות כך, נטמעו התושבים הגאלים בתוך אותם השבטים.

המושל הגאלו-רומי העצמאי האחרון היה סיאגריוס, שאת ממלכתו כבש כלוביס הראשון.

"גאליה" נשאר שמה של צרפת בלטינית, במקביל לחלופות: "Francia" ו-"Francogallia".

ראו גם

קישורים חיצוניים

אקיטן

אַקִיטֵן או אקוויטניה (בצרפתית Aquitaine) היה אחד מ-26 חבלי הארץ (régions) של צרפת על פי החלוקה המנהלית שנהגה בה עד לסוף שנת 2015. משנת 2016 החבל הוא חלק מהחבל אקיטן החדשה. החבל נמצא בדרום מערב המדינה, לאורך האוקיינוס האטלנטי ורכס הפירנאים, וגובל בדרומו עם ספרד. העיר הראשית והגדולה בחבל זה היא בורדו. בעבר היה החבל חלק מן הפרובינקיה הרומית גאליה אקוויטניה.

בריטניה (פרובינקיה רומית)

בריטניה (לטינית: Britannia) הייתה פרובינקיה רומאית שהוקמה בשנת 43 והתקיימה עד לשנת 410.

גאליה אקוויטניה

גאליה אקוויטניה הייתה פרובינקיה קדומה של האימפריה הרומית, ששכנה בדרום-מערב צרפת המודרנית וגבלה בפרובינקיות גאליה לוגדוננסיס, גאליה נארבוננסיס והיספניה טארקוננסיס.

גאליה בלגיקה

גאליה בלגיקה הייתה פרובינקיה רומית אשר מוקמה בשטחים הדרומיים של הולנד, בלגיה, לוקסמבורג, צפון-מזרח צרפת וצפון-מערב גרמניה. האוכלוסייה המקורית של אזור גאליה בלגיקה הכילה תערובת של שבטים קלטים וגרמאנים, שנקראו לרוב בלגים. לפי יוליוס קיסר, הגבול בין גאליה לבלגיקה נקבע על פי הנהרות מארן, סן והריין. האזור הוא הלב ההיסטורי של ארצות השפלה, שטח שתואם באופן גס את שטחן של מדינות קבוצת בנלוקס, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג, ובנוסף חלקים מפלנדריה הצרפתית וחבל הריין.

גאליה נארבוננסיס

גאליה נארבוננסיס הייתה פרובינקיה רומאית בדרום צרפת דהיום. בתחילה נקראה הפרובינציה "גאליה טרנסאלפינה" (גאליה שמעבר לאלפים), ואחר כך שונה שמה ל"נארבוננסיס" על שם בירתה הרומית "נארבו". מאוחר יותר כונתה פשוט "הפרובינציה", מה שנתן לה את שמה הנוכחי, פרובנס.

גאליה קלטיקה

גאליה קלטיקה (בלטינית: Gallia Celtica, מילולית: גאליה הקלטית) הייתה אזור גאוגרפי ותרבותי של גאליה, שאוכלוסייתו הורכבה בעיקר מקלטים. כיום, אזור זה משתרע על חלקים של שווייץ, צרפת, לוקסמבורג, וגדתו המערבית של הריין בגרמניה.

לפי יוליוס קיסר ומספר אתנוגרפים רומיים, גאליה חולקה לשלושה אזורים, בכל אחד מהם עם ותרבות שונים: בלגיקה, אקוויטניה, וקלטיקה. תושבי אזור קלטיקה קראו לעצמם קלטים. לאחר שהרומאים כבשו את כל גאליה, הם חילקו אותה לפרובניקיות, וגאליה קלטיקה חולקה בין גאליה אקוויטניה וגאליה לוגדוננסיס.

גאלים

גאלים היו עם בעת העתיקה ממוצא קלטי, ששמו מוזכר בראשונה בכתבים רומיים במאה ה-4 לפנה"ס. תחילה כינו הרומים את כל הקלטים בשם גאלים, אך בתקופות מאוחרות יותר יוחד השם לתושבים הקלטים של גאליה.

במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס שבטים גרמניים דחקו את הגאלים מאזור הדנובה. הגאלים שנאלצו לחפש לעצמם אזור מחיה חדש, הכירו את אזור עמק נהר הפו באיטליה ממסחר שערכו עם האטרוסקים שישבו שם, וידעו שהשטח ריק יחסית.

במהלך המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס יושב חלק הארץ שבין הרי האלפים לבין עמק נהר פו בשבטים גאליים. חלקם התיישבו כחקלאים ורועי בקר שלווים וחלקם, בהם שבט Senones בהנהגת ברנוס, פלשו דרומה ומוטטו את האומה האטרוסקית. כאשר הגיעו לעיר קולסיום (Clusium) קראו תושבי העיר לעזרת רומא. על פי טיטוס ליוויוס, הרומים שלחו משלחת בת שלושה נציגים, האחים Fabii, שהפרו את כללי Ius Gentium המקובלים לגבי שגרירים, תקפו בנשק את הגאלים, פגעו באנשי המשא ומתן מהצד הגאלי ונמלטו חזרה לרומא. הגאלים ביקשו את הסגרת אנשי המשלחת ונדחו. הצבא הגאלי הגיע למרחק של כ-15 ק"מ מצפון לרומא, ושם הצליחו הגאלים להביס את הצבא הרומי, בקרב אליה שנערך ב-387 לפנה"ס, (על פי גרסאות אחרות נערך הקרב ב-390).

מגיני העיר התבצרו בגבעת הקפיטולין והגאלים נכנסו לרומא, בזזו אותה ושרפו אותה. על פי האגדה הרווחת, באחד הניסיונות לכבוש את גבעת הקפיטולין העירו האווזים של מקדש יונו את הרומאים וכך נמנע כיבוש המקום. אולם, האספקה של הנצורים נגמרה והם נאלצו לשלם לגאלים כופר בסך 1,000 ליבראות זהב (327 ק"ג).

ליוויוס מספר כי בעת ביצוע התשלום התברר לרומאים שהגאלים משתמשים במשקולות מזויפות. הרומאים פנו לברנוס שיכבד את ההסכם ויושיעם, אולם הוא השליך את חרבו על כף המאזניים בה היו המשקלות וקבע: Vae victis – "אבוי למנוצחים" והרומאים הביאו עוד זהב כדי לשלם את המחיר המופקע.

אירוע זה היה הזרז להקמת הצבא הרומי החזק, במטרה למנוע השנות מקרים כאלו.

במאה ה-2 לפנה"ס נכבשו רוב שטחי הגאלים באיטליה על ידי הרומים, ובשנת 51 לפנה"ס נכבשה גאליה עצמה.

עמים קלטיים נוספים כונו לעיתים גאלים.

דוכס

דוכס הוא תואר אצולה אירופי. בהיררכיה של תוארי האצולה נמצא הדוכס מעל למרקיז ונופל בחשיבותו ממונרך, היסטורית ניתן לשולט בדוכסות.

מקור המילה בלטינית - Dux ("מנהיג"). בתואר נעשה שימוש לראשונה ברפובליקה הרומית כדי להתייחס למפקד צבאי שאינו בעל דרגה רשמית. תואר זה שימש גם לתיאור מפקדים של צבאות זרים. בספר על מלחמת גאליה, יוליוס קיסר השתמש בתואר דוכס רק כאשר התייחס למפקדים קלטים.

בתקופה בה שלט הצבא הרומי על ארץ ישראל, שימש התואר דוכס הן לתיאור פיקוד על כוח צבא והן כדי להתייחס למושל רומי של פרובינקיה. מהרומית הגיע הביטוי גם לעברית וכך נאמר באיכה רבה א, פרק ל"א "שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלם והיו עמו ארבעה דוכסין, דוכס דערביא, דוכס דאפריקא, דוכוס דאלכסנדריא, דוכוס דפלסטיני".

בימי הביניים נעשה שימוש בתואר "דוכס" בקרב מונרכיות גרמאניות.

הדוכסים היו שליטי הפרובינציות, מעל לרוזני הערים, ולאחר מכן, במונרכיות הפאודליות, הדוכסים היוו את עמיתיו רמי המעלה של המלך. גם במאה ה-19 מדינות גרמניות ואיטלקיות רבות נשלטו על ידי דוכסים או ארכידוכסים, אך כיום הדוכסות היחידה בעולם היא לוקסמבורג, ורק אנרי, הדוכס הגדול של לוקסמבורג, מחזיק בסמכויות שלטון.

התואר "דוכס" הוא תואר האצולה הרם ביותר בצרפת, באיטליה, בפורטוגל, בספרד ובממלכה המאוחדת. בסמכותו של האפיפיור להעניק תוארי דוכס ודוכסית למשרתי הכס הקדוש, אך פעולה זו אינה שכיחה. כאשר אישה נשואה לדוכס היא נקראת "דוכסית". כאשר תואר הדוכס עובר בירושה בשושלת, נהוג להוסיף מספר לשם הדוכס. לדוגמה, ג'ון ספנסר-צ'רצ'יל, הדוכס האחד-עשר ממרלבורו, שהיה לאדם ה-11 שמחזיק בתואר דוכס מרלבורו.

דלמטיה

דלמטיה (קרואטית: Dalmacija, איטלקית: Dalmazia) הוא אזור גאוגרפי והיסטורי בחוף המזרחי של הים האדריאטי בקרואטיה. דלמטיה משתרעת מהאי ראב בצפון ועד למפרץ קוטור (Boka Kotorska) במונטנגרו בדרום. האזור כולל את רצועת החוף של הים האדריאטי ואת רוב האיים השייכים לקרואטיה, וכן את חלקה דרומי והמרכזי של שרשרת האלפים הדינריים.

דלמטיה מחולקת לארבעה מחוזות (מצפון לדרום):

מחוז זאדאר - בירתו בזאדאר.

מחוז שיבניק-קנין - בירתו בשיבניק.

מחוז ספליט-דלמטיה - בירתו בספליט.

מחוז דוברובניק-נרטבה - בירתו בדוברובניק.בדלמטיה שורר אקלים ים תיכוני, לעומת רוב חלקי קרואטיה האחרים בהם האקלים יבשתי. האזור שהוא חלק מהריביירה הקרואטית הוא יעד תיירותי ראשון במעלה בדרום אירופה.

דלמטיה ההיסטורית השתרעה על שטח גדול בהרבה מזה שתופס האזור כיום, והגיעה עד איסטריה וסלובניה בצפון, עד אלבניה בדרום, וכן כללה שטחים נרחבים מזרחית לאלפים הדינריים. מקור שמו של האזור הוא ככל הנראה בדלמטים (Dalmatae), שבט אילירי שישב באזור באלף הראשון לפנה"ס. דלמטיה העניקה את שמה לשפה הדלמטית (שפה מתה ממשפחות השפות הרומאניות), לגזע כלבים, ולציפור, הפליקן הדלמטי.

רובה של דלמטיה הייתה בריבונות הרפובליקה של ונציה עד לכיבושה על ידי נפוליאון, ומאז נמסרה למרותה של הקיסרות האוסטרית כארץ כתר, בנפרד מיתרת קרואטיה שהייתה כפופה לממלכת הונגריה.

הרסטורציה הצרפתית

הרסטורציה (Restauration) הייתה תקופה שלטונית בצרפת, בין נפילתו של נפוליאון בשנת 1814 לבין מהפכת יולי 1830 אשר בישרה את התקופה המכונה המונרכיה של יולי.

השושלת המרובינגית

השושלת המרובינגית היא שושלת פרנקית סאלית, ששלטה בפרנקים באזור גאליה העתיקה מאמצע המאה ה-5 עד אמצע המאה ה-8. תקופת שלטונה של השושלת אופיינה במלחמות פנימיות רבות בין ענפיה השונים. במאה האחרונה לשלטונם החלו בני השושלת המרובינגית לאבד את עוצמתם הממשית, שעברה בהדרגה לשרי הבית (שנקראו "מאיורדומוס"), בני השושלת הקרולינגית. הללו לקחו על עצמם את כל סמכויות המלך, שתפקידו הפך לטקסי בלבד וריק מתוכן, והשתלטו על הכס הפרנקי באופן סופי ב-751, עם הדחתו של המלך כילדריק השלישי בידי פפין הגוץ.

השושלת נקראה לעיתים בזמנה "המלכים ארוכי השיער" (בלטינית reges criniti) בשל מנהגם לגדל את שערם, בניגוד לרומאים שהעדיפו תספורת קצרה.

יוליוס קיסר

גאיוס יוליוס קיסר (בלטינית: Gaius Iulius Caesar;‏ 13 ביולי 100 לפנה"ס – 15 במרץ 44 לפנה"ס) היה מנהיג צבאי ופוליטי חשוב ברפובליקה הרומית. הוא הרחיב את גבולות הרפובליקה ואת תחום השפעתה של התרבות הרומית אל תוך גאליה, יזם מלחמת אזרחים וניצח בה – ניצחון שהותיר אותו כשליט בלתי מעורער של האימפריה הרומית – והחל ברפורמה מקיפה של הממשל והחברה ברומא. הוא הכריז על עצמו כדיקטטור לכל ימי חייו, וריכז את הכוח הפוליטי בידיו.

רציחתו הדרמטית באידו של מרץ (15 במרץ) זירזה מלחמת אזרחים נוספת, שציינה את קיצה של הרפובליקה הרומית ואת ראשיתה של הקיסרות הרומית. בסוף מלחמת האזרחים עלה לכס הקיסר בנו המאומץ אוגוסטוס קיסר כשליט יחיד של האימפריה הרומית.

מוקדון

מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה קדומה ששכנה באזור חבל הבלקן שבדרום-מזרח אירופה, בצפון-מזרח חצי האי הבלקני. היחס של היוונים לממלכה זו היה כאל ישות חצי-ברברית. שליטיה היו חסרי חשיבות של ממש בפוליטיקה הפנים יוונית. הממלכה עלתה לגדולה בסוף התקופה הקלאסית במאה ה-4 לפנה"ס. לאחר מכן הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. סופה שנכבשה על ידי רומא ושולבה באימפריה הרומית.

מלחמת גאליה

מלחמת גאליה (בלטינית: Bellum Gallicum) הייתה מלחמת כיבוש שניהלה הרפובליקה הרומית המאוחרת כנגד השבטים הקלטיים השונים בשטח גאליה העתיקה בין 58 ל-50 לפנה"ס. היא הסתיימה בניצחון רומאי ובכיבושה של גאליה על ידי הרפובליקה הרומית. יוליוס קיסר, שפיקד על הצבא הפולש, יזם את המערכה במטרה להאדיר את שמו ולזכות ביוקרה הפוליטית המתלווה לכיבוש ולסיפוח שטחים חדשים. במהלך המלחמה ניצל קיסר לתועלתו את הסכסוכים בין השבטים השונים. גאלים רבים שירתו בצבאו, בעיקר בחיל הפרשים, שיתפו עמו פעולה וסיפקו אספקה לצבאו.

המלחמה ארכה תשע שנים, ובמהלכן הצליח יוליוס קיסר לכבוש את כל שטחה של גאליה, לפלוש פעמיים לאי הבריטי, ואף לחצות את נהר הריין ולהפיל את חיתתו על השבטים הגרמאניים. המלחמה לוותה בהרס רב וגרמה לפגיעה קשה באוכלוסיית גאליה. הצבאות הגאלים הובסו, והתושבים שהתנגדו לכיבוש הרומי נטבחו או נמכרו לעבדות. ההשתלטות על גאליה הסתיימה אמנם בשנת 51 לפנה"ס, אך קיסר נותר בה גם במהלך שנת 50 לפנה"ס. האוצרות שנשדדו מגאליה, ומכירת מקומיים רבים לעבדות העשירו את קיסר ואת מקורביו.

כפי שציפה יוליוס קיסר, המלחמה העלתה את קרנו בעיני הרומאים ושימשה לו קרש קפיצה לעמדת מתחרה בכיר על השלטון. הצבא, שאיתו כבש את גאליה, ראה בו מנהיג נערץ והעניק לו גם את הניצחון במלחמת האזרחים שפרצה שנה מתום המערכה. כתוצאה מכך הפך קיסר לדיקטטור לכל ימי חייו.

מרקוס אנטוניוס

מרקוס אנטוניוס (בלטינית: Marcus Antonius; ‏83 לפנה"ס - 1 באוגוסט 30 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי רומאי, מתומכיו החשובים של יוליוס קיסר. לאחר רציחתו של קיסר, חבר אנטוניוס לאוקטביאנוס וללפידוס על מנת ליצור את הטריומווירט השני. הסכמה משולשת זו הסתיימה בשנת 33 לפנה"ס, ובמלחמת האזרחים שפרצה הובס אנטוניוס והתאבד ביחד עם קלאופטרה ב-30 לפנה"ס.

פאנוניה

פאנוניה (Pannonia) הוא חבל ארץ גאוגרפי-היסטורי במרכז אירופה.

המישור הפאנוני מתוחם בין הרי הקרפטים, הרי הבלקן והרי האלפים. פאנוניה השתרעה על פני שטחים השייכים היום למדינות: הונגריה, אוסטריה, צ'כיה, סלובניה, קרואטיה, סרביה ובוסניה והרצגובינה.

במישור הפאנוני הייתה פרובינקיה רומית בשם פאנוניה שגבולה הצפון מזרחי היה על הדנובה.

פרנקים

הפרנקים (בלטינית: Franci או gens Francorum) היו איחוד של מספר שבטים גרמאניים שחלקו סממנים תרבותיים משותפים בתקופת נדידת העמים. לאחר התיישבותם במרכז ומערב אירופה ובעיקר בגאליה הרומית, הייתה להם השפעה רבה על התקופה שאחרי נפילת האימפריה הרומית ועל אירופה של ימי הביניים. הפרנקים נחשבים לגורם מרכזי בהיסטוריה של צרפת, גרמניה, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג.

הפרנקים מוזכרים לראשונה בהיסטוריה הכתובה בסביבות השנה 260 לספירה. לעיתים הם התאחדו עם שבטים שלא דיברו פרנקית, כמו הפריזים והסקסונים. רוב הפרנקים חיו בגבולות הצפוניים של נהר הריין, באזור לו קראו הרומאים פרנקיה. הם הפעילו מדי פעם לחץ על הגבולות הרומאים אך גם שירתו בצבא הרומאי וטיפסו בו לדרגות גבוהות. לאחר מחצית המאה החמישית לספירה הם השתלטו על האזור בו נמצאת כיום הולנד ונכנסו לשטחי האימפריה הרומית עד לדלתא של נהר סכלדה, שם הם חסמו את אספקת הדגן לצבא הרומאי. עם פשיטות מאוחרות יותר תחת הנהגתם של כלודיו וכילדריק הראשון הם התקדמו על הסכלדה והתבססו בסביבות העיר טורנה, משם הסאלים ניצחו לבסוף את הצבא הרומאי שנתמך על ידי פרנקים אחרים. השושלת המרובינגית של כילדריק הראשון איחדה את כל הפרנקים בגאליה והרחיבה את השפעתה לטריטוריות אחרות עד ששושלת חדשה, השושלת הקרולינגית, לקחה את השלטון וכבשה חלק גדול ממערב אירופה. תחת כלוביס הראשון הוקמה האימפריה הפרנקית (Regnum Francorum), פרנקיה, שהפכה מאוחר יותר ל"פרנקיה המזרחית" (האימפריה הרומית הקדושה) ו"פרנקיה המערבית" (צרפת).

הפרנקים השפיעו רבות על התפשטות הנצרות בצפון ובמערב אירופה והאימפריה הרומית הקדושה, גלגול של פרנקיה המזרחית, הייתה הגוף המדיני המרכזי במרכז ומערב אירופה בימי הביניים ולמעשה עד תחילת העת החדשה. בנוסף, בשורשי שפות ודיאלקטים רבים באזורי גרמניה ובנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג) של ימינו עומדות השפות של הפרנקים. הפרנקים הסאלים דיברו שפה שדמתה להולנדית העתיקה. מספר אזורים חשובים באירופה המערבית והמרכזית נקראים על שם הפרנקים, הבולטת שבהם היא צרפת (בצרפתית: France, בגרמנית: Frankreich, ממלכת הפרנקים). בגרמניה, אחד האזורים הגדולים בדרום המדינה נקרא פרנקוניה.

צרפתים

צרפתים, או העם הצרפתי (בצרפתית Français), הוא מונח המתייחס לאזרחי צרפת, או לאנשים שמוצאם מצרפת. מספר הצרפתים (בעלי אזרחות צרפתית) ברחבי העולם, על פי נתוני הבנק העולמי, היה 65,436,552 ב-31 בדצמבר 2011. בעבר אוכלוסיית צרפת הייתה בעיקרה ממוצא קלטי, לטיני וגרמאני, אולם כיום אזרחי צרפת מגוונים יותר וכוללים גם אזרחים רבים שמוצאם מאפריקה ואסיה.

תראקיה

תראקיה (בטורקית: Trakya, נהגה תֶרַאקיה; בבולגרית: Тракия; ביוונית: Θράκη) היא חבל ארץ גאוגרפי והיסטורי בפינה הצפונית מזרחית של חצי האי הבלקני באירופה. היא נחלקת בין בולגריה (צפון תראקיה), יוון (מערב תראקיה) וחלקה האירופי של טורקיה (מזרח תראקיה), שם היא מכונה גם רומלי (Rumeli).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.