גאות ושפל

מחזור גאות ושפל (כְּרִית) הוא תופעה שבה גובה פני הים, "עולה" או "יורד" במחזוריות קבועה. לפי הידוע לנו מן הכתובים, הראשון שהצליח לקשור בין תופעת הגאות והשפל ובין הירח היה מגלה הארצות היווני פיתאס. הכוחות הגורמים לתופעה זו קרויים כוחות גאות ושפל.

התופעה באה לידי ביטוי באופן חזק בחופים אשר נושקים לאוקיינוסים (מדובר בהפרשים של 8-6 מטרים). לעומת זאת בים התיכון שהוא ים הכלוא בין יבשות אפריקה ואירופה, תופעה זו חלשה יחסית (חצי מטר בערך בחופי ישראל). מחזור הגאות והשפל מתרחש פעמיים ביום. הזמן בין גאות אחת לשנייה הוא כ-12 שעות ו-24 דקות, כתוצאה משילוב סיבוב כדור הארץ סביב עצמו עם מסלולו של הירח סביב כדור הארץ.

מקום בו מגיעה תופעה זו לשיא מבחינת ההבדל בין גובה המים בגאות ובשפל הוא מפרץ פאנדי, קנדה וארצות הברית.

Bay of Fundy High Tide
מפרץ פאנדי בעת גאות
Bay of Fundy Low Tide
מפרץ פאנדי בעת שפל
Moon Earth Tidal Forces
כוח הגאות בארבע נקודות שונות בכדור הארץ (באדום) כהפרש בין כוח המשיכה של הירח (בכחול) לבין הכוח הצנטריפוגלי בנקודות אלו (לא בתמונה)
Field tidal
כוחות הגאות בנקודות שונות על היקף כדור הארץ
Gorey Harbour at low tide
מפרץ גורי בג'רזי בשעת שפל.
Tidalwaves1
אנימציה שבה ניתן לראות את השפעותיהם המשולבות של השמש והירח על הגאות והשפל, תוך כדי הסיבוב היומי של כדור הארץ. כאשר הירח מלא או חסר הגאות של השמש והירח מחזקות זו את זו (באנימציה מאוזן), וכאשר הירח חצי מלא, השפעת השמש והירח מבטלות זו את זו, וההפרשים הם הקטנים ביותר(באנימציה מאונך).

הסבר פיזיקלי לתופעה

כדור הארץ והירח סובבים סביב נקודת מרכז המסה שלהם. סיבוב זה גורם לכוח צנטריפוגלי שכיוונו מנקודת מרכז המסה החוצה, הפועל על חלקיקי המים הן בנקודה A והן בנקודה B המתוארות באיור. הכוח הצנטריפוגלי הוא בעצם כוח מדומה הנוצר כתוצאה מההתמדה של טיפות המים בסיבוב כדור הארץ.

לפי חוק הכבידה העולמי של ניוטון, כוח המשיכה קטן ככל שהמרחק גדל, ולכן בנקודה B הוא חלש יותר מאשר במרכז כדור הארץ, ובמרכז כדור הארץ הוא חלש יותר מאשר בנקודה A. כוח הגאות הוא למעשה ההפרש הווקטורי בין הכוח הצנטריפוגלי (הקבוע בכל הנקודות) וכוח המשיכה של הירח (המשתנה עם המרחק).

כוח המשיכה של כדור הארץ חזק עשרות מונים מזה של הירח ומן הכוח הצנטריפוגלי, ולכן בנקודות A ו-B אין די בהשפעת הכוחות כדי "למשוך" את טיפות המים. אלא שבנקודות C ו-D תורגש השפעת הכוחות, מפני שבנקודות אלה יש לכוח השקול רכיב מקביל לפני כדור הארץ שאינו פועל בניגוד לכוח המשיכה של כדור הארץ. רכיב זה של הכוח גורם לטיפת המים "לגלוש" לכיוון הירח או בכיוון ההפוך. רכיב זה משתנה בגודלו, וקטן ככל שמתקרבים לנקודות A ו-B. בנקודות A ו-B אין לכוח רכיב המקביל לפני כדור הארץ ולכן המים "מצטברים" באזורים A ו-B. כיוון וכדור הארץ מסתובב, נקודה מסוימת על פניו לעיתים משנה את מיקומה במהלך הסיבוב מ- A, ל-C, ל-B ול-D - כך שלעיתים היא באזור בו יש "הרבה" מים (למשל, A ו-B; נקודות שהן על הציר "ארץ- ירח"), ולעיתים היא באזור בו יש "מעט" מים (למשל, C ו-D; נקודות שהן לא ממש על הציר "ארץ-ירח"). השינוי בכמות המים, מתבטא בגובה פני הים בחופים (ולעיתים גם באגמים) ונראה כגאות ושפל.

כוחות הגאות מותחים את כדור הארץ לצורת ספרואיד מוארך, שצירו הארוך נמצא על הקו המחבר את מרכז כדור הארץ ומרכז הירח. בגלל שכוח המשיכה של כדור הארץ הרבה יותר גדול מכוח הגאות שמפעיל הירח, עיוות זה הוא קטן ביותר, ומסתכם במטרים ספורים יחסית לרדיוס של אלפי קילומטרים.

גודלם של כוחות הגאות פרופורציוני למסת הגוף שמפעיל אותם, ויורד לפי המרחק בשלישית - בניגוד לכוח המשיכה עצמו, שיורד לפי המרחק בריבוע (מפני שכוחות הגאות הם שקלול עם כוחות נוספים). לכן כוחות הגאות של הירח (שמסתו קטנה מזו של השמש פי 107 × 2.7 אך גם מרחקו הממוצע מכדור הארץ קטן פי 390 ממרחקה של השמש) גדולים פי 2.2 מאלה של השמש. זאת למרות שכוח המשיכה של השמש על כדור הארץ עצמו גדול פי 180 מזה של הירח. השילוב של השפעות השמש והירח גורם למחזור גאות ושפל שמוכתב על ידי הירח, ואילו השמש רק משפיעה על ההפרש בין הגאות לשפל: עם מולד הירח ובזמן ירח מלא השמש הירח וכדור הארץ נמצאים בקירוב על אותו קו, הגאות של השמש והירח מחזקות זו את זו, וההפרשים בין גאות לשפל הם הגדולים ביותר. אולם כשהירח חצי מלא, השפעת השמש והירח מבטלות זו את זו, וההפרשים הם הקטנים ביותר (כמו שניתן לראות באנימציה משמאל).

בנקודה אמפידרומית מחזור הגאות והשפל הוא אפסי וככל שמתרחקים ממנה, הפרשי הגאות והשפל גדלים. לרוב הנקודות ממוקמות בתוך ים, אך ישנן נקודות שמיקומן חושב בתחומם של איים, כמו ניו זילנד ומדגסקר.

הפקת אנרגיה

ניתן להפעיל תחנת כוח על ידי ניצול הגאות והשפל אולם מספר קשיים מהותיים מקשים על ניצול האנרגיה:

  1. יש צורך להקים סכר שהטורבינות המייצרות חשמל יהיו משולבות בו, כלומר יש צורך בגוף מים סגור כמעט לחלוטין.
  2. ניצול הגאות והשפל כלכלי רק כאשר ההפרש הוא משמעותי, בגופי מים כמו הים התיכון בהם ההפרש קטן יחסית אין הצדקה כלכלית להקמת תחנת כוח.
  3. האופי המחזורי של התהליך גורם לכך שהטורבינות מסובבות בכיוון ההפוך בשפל יחסית לגאות, דבר שמסבך את הבניה.
  4. הכמות המופקת של החשמל לא ניתנת להגדלה לפי הצורך אלא תלויה בתהליכים טבעיים שאין לאדם שליטה עליהם ובפרט אין אפשרות לתאם בין הכמות המופקת לשעות הביקוש.

למרות קשיים אלו יש בעולם מספר תחנות כוח המפיקות חשמל על ידי כוח הגאות והשפל שהראשונה שבהן, תחנת הכוח לה ראנס, הוקמה בנהר ראנס בצרפת בשנות ה-60 של המאה ה-20.

קישורים חיצוניים

איי אכזיב

איי אכזיב או איי חוף אכזיב הוא שמם של קבוצת איים ישראלים בים התיכון כקילומטר ממערב לחוף אכזיב. הקבוצה מכילה שני איים קטנים, אכזיב ושגביון, ושונית, שונית אכזיב. האיים הם יחידה גאולוגית אחת עם איי ראש הנקרה, הנמצאים מצפון להם.

בעוד שהאי אכזיב ושונית אכזיב קרויים על שם אכזיב, האי שגביון קרוי על שם שגביון, ראש בית כנסת בעיר אכזיב בתקופת המשנה.

גודל האיים אכזיב ושגביון הוא כמה מאות מטרים רבועים בודדים, בעוד שהשונית מורכבת ממאות גושי כורכר קטנים.

איי אכזיב הם חלק משמורת הטבע שמורת ים ראש הנקרה. האיים הם שריד של רכס הכורכר המערבי של מישור חוף הגליל. בדומה לשאר האיים שמול חופי ישראל בים התיכון, הם נוצרו בעקבות תהליכי גידוד שגרמו להרס הרכס ולנסיגתו של קו החוף מזרחה. שני האיים והשונית הם הפסגות הדרומיות השורדות של הרכס. האיים נתונים להשפעה מתמדת של גלי ים, דבר היוצר תהליך מתמשך של בלאי וסחיפה בשטחם. איי אכזיב מאופיינים בריבוי בריכות טבעיות ושלוליות, המשמשות אזור מחיה טבעי לבעלי חיים שונים. יחד עם זה, עקב רסס מי המלח ותהליכי גאות ושפל, אין כמעט צמחייה באיים. בשנות ה-90 החלו לעבור ולנוח באיים להקות של קורמורנים.

באיים יש שרידים לחציבת אבנים מימי קדם למטרות בנייה בחוף הסמוך.

בקיץ 1987 הקים שמוליק ויזנגרין, יזם נהרייני, אתר תיירות על האי שגביון שמשך אליו תיירים ישראלים רבים והעניק לאי את הכינוי "אי האהבה". בית הקפה נסגר בלחץ רשות שמורות הטבע בתום הקיץ.

אלמנך

אַלְמָנָךְ (אולי מערבית: المناخ. תעתיק מדויק: אלמנאח') או ספר שנה הוא כרונולוגיה או לוח שנה עם תוספת מידע בתחומים שונים. האלמנך מתאר בדרך כלל את המתרחש בתחום מסוים בתקופה קצובה וערוך בטבלאות. האלמנך כולל מראי מקומות, קטעי פרשנות וניתוחים סטטיסטיים בתחום אותו הוא סוקר בהרחבה. אלמנך יכול להכיל מידע אסטרונומי כמו זמני הזריחה והשקיעה של השמש או הירח, ליקוי חמה או ירח וכן זמני גאות ושפל, רשימות מסוגים שונים "קוי הזמן" בתחומים שונים ועוד.

אנרגיה הידרואלקטרית

אנרגיה הידרואלקטרית (מיוונית: הידרו [ὑδρο-‎] = מים, אלקטרו [ἠλεκτρο-‎] = חשמל) היא אנרגיה חשמלית שמקורה בתנועת המים. זוהי האנרגיה המתחדשת הנפוצה ביותר על כדור הארץ, המיוצרת באמצעות ניצול תנועת המים בנהרות, בנחלים, במפלים, בגלי ים ובתנועת גאות ושפל של האוקיינוסים. את האנרגיה מתנועת המים ניתן להסב בקלות לחשמל על ידי ניצול זרימת המים לסיבוב גלגל (טורבינה), המייצר אנרגיה חשמלית. האתר שבו מותמרת האנרגיה מאנרגיה מכנית לחשמלית נקרא "תחנת כוח הידרואלקטרית". בתחנת כח הידראולקטרית מים הנופלים מפתח סכר או ממפל מים טבעי, ומסובבים טורבינה. מרגע שתחנת כוח כזו נבנית ומופעלת, כמעט שלא נוצרים גזי חממה או פסולת בעקבות פעולת התחנה.

המים ניתנים לאגירה באגמים טבעיים או מלאכותיים או במאגרים אחרים. באופן זה ניתן לאגור את אנרגיית המים הפוטנציאלית (כאנרגיה שאובה) ולהשתמש בה לייצור חשמל כאשר יש צורך בכך.

אנרגיה מתחדשת

אנרגיה מתחדשת היא אנרגיה שמקורה בתהליכים טבעיים מתמשכים שאינם מתכלים כתוצאה מרתימת האנרגיה האצורה בהם. מקורות אנרגיה מתחדשים נבדלים ממקורות אנרגיה כגון דלק מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי), ובמידה מסוימת גם אנרגיה גרעינית, שהשימוש בהם כרוך בהקטנה משמעותית של מאגר האנרגיה הזמינה האצורה בהם. מקורות אנרגיה אלה כוללים אנרגיית מים, אנרגיית רוח, אנרגיה הסולארית, הפקת אנרגיה מתהליכים ביולוגים, אנרגיה גאותרמית שמקורה במאגר החום הפנימי של כדור הארץ; ואנרגיית גאות ושפל כתוצאה מכוחות המשיכה של הירח והשמש.

בישראל, משרד התשתיות משקיע מיליוני שקלים בשנה במחקרים על שימושי האנרגיה המתחדשת. במסגרת מחקרים אלו נרשמו לא מעט פריצות דרך ופטנטים. אולם, למרות ההשקעה במחקר, אחוז קטן מצריכת האנרגיה בישראל, מקורו באנרגיה מתחדשת. נכון לראשית שנת 2019, ההספק המותקן של אנרגיות מתחדשות עומד על כ-7% מכלל ההספק המותקן לייצור חשמל במשק.

ב-16 בפברואר 2019, נרשם בישראל שיא של כל הזמנים בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות שעמד על 1,295 מגה וואט והיווה כ-16.4% מסך ייצור החשמל באותו זמן.

אפוגיאה ופריגיאה

אַפּוֹגֵיאָה (באנגלית: Apogee) ופֶּרִיגֵיאָה (Perigee) הן האפסידים במסלולו של לוויין (טבעי או מלאכותי) סביב כדור הארץ, כלומר הנקודות שבהן נמצא הלוויין במקום הרחוק ביותר מכדור הארץ (אפוגיאה) או הקרוב אליו ביותר (פריגיאה).

האינתיפאדה השנייה

האינתיפאדה השנייה (הקרויה בפי הפלסטינים אינתיפאדת אל-אקצא בערבית: انتفاضة الأقصى; תעתיק מדויק: אנתפאצ'ת אלאקצא) הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000. היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, שהופר באירועי מנהרת הכותל ובאירועי יום הנכבה 2000. הכינוי שניתן על ידי צה"ל לאירועים אלה (עוד לפני פריצתם) היה "'אירועי גאות ושפל". כינוי זה נותר קוד פנימי במערכת הביטחון; השם הנהוג בישראל כיום הוא "האינתיפאדה השנייה", להבדיל מהאינתיפאדה הראשונה.

התקוממות אלימה זו כללה בתחילתה מהומות ופעולות מחאה בדרגות אלימות שונות, אך במהרה הפכו פעולות טרור ולוחמת גרילה לביטויה המרכזי. מאפיין מובהק של הפעילות הפלסטינית במאבק זה היה שימוש נרחב בפיגועי התאבדות נגד אזרחי מדינת ישראל, שהחלו כבר באוקטובר 2000, כחודש לאחר תחילתה והתגברו ככל שנמשכה.

האינתיפאדה השנייה מוטטה כמעט לחלוטין את הסכם אוסלו מ־1993, והסלימה את הסכסוך לרמה שלא נראתה זה עשרות שנים. במהלכה נמנו אלפי קורבנות בשני הצדדים, הן בקרב הלוחמים והן בקרב האזרחים. האינתיפאדה גרמה גם למיתון בישראל, אשר שיאו היה בשנים 2002 ו-2003 ולפגיעה קשה בכלכלה הפלסטינית.

נקודת המפנה באינתיפאדה השנייה הייתה מבצע חומת מגן באביב 2002 בו צה"ל השתלט מחדש על מרכזי הערים הפלסטיניות ומחנות הפליטים ביהודה ושומרון, תוך מעצרם וחיסולם של מאות מחבלים, והחל בפעילות יומיומית לסיכול הטרור הפלסטיני, בסיוע השב"כ והימ"מ. הפעילות הביטחונית, בשילוב בניית גדר ההפרדה ומותו של יאסר ערפאת בסוף 2004, הביאו לדעיכת גל הטרור ביהודה ושומרון.

זניט (אסטרונומיה)

זֵנִיט היא, באופן כללי, כיוון המצביע ישירות "מעל" מיקום מסוים (אנך, ניצב).

באסטרונומיה מוגדרת תפיסת "מעל" כנגדית לכוח הכבידה בכל מקום נתון. המונח "זניט" משמש גם לייצוג הנקודה הגבוהה ביותר הנראית לעין, בתצפית על מהלכו של גוף שמימי במסלולו סביב לנקודה מוגדרת כלשהי.

המונח לנקודה המקבילה לזניט (בכיוון כח הכבידה) הוא "נדיר" או "נאדיר".

כיוון הזניט חופף בקירוב לקו המרידיאן המקומי, אך אינו זהה לו. החפיפה בין שני המונחים אינה מלאה מפני שקו המרידיאן מוגדר במונחים של סיבוב עצמי המאפיינים גוף שמימי, לא במונחים של שדה כח המשיכה שלו. כיוון הזניט וקו המרידיאן עולים בקנה אחד רק עבור גוף סימטרי המסתובב על צירו באופן מושלם ללא סטיות. בכדור הארץ, ציר הסיבוב אינו קבוע ביחס לכדור אלא משתנה (למשל עקב גאות ושפל), כך שלעומת הזניט, לא ניתן להתייחס אל קו המרידיאן כאל קבוע מוחלט.

ים ואדן

ים ואדן (בהולנדית: Waddenzee, בגרמנית: Wattenmeer, בדנית: Vadehavet - "הים הרדוד") הוא אזור בחלק הדרום-מזרחי של הים הצפוני. הים שוכן בין החוף של צפון-מערב אירופה לבין האיים הפריזיים, ויוצר גוף מים רדוד עם מישורי גאות ושפל וקרקעות לחות. האזור עשיר במגוון ביולוגי. בשנת 2009 הוכרזו החלק ההולנדי והחלק הגרמני של החוף כאתר מורשת עולמית.

הים משתרע בין דן הלדר וסוללת האפסלאודייק שבהולנד בחלקו הדרום-מערבי, בסמוך לשפכי הנהרות של גרמניה בגבולו הצפוני, ועד סקלינגן שבדנמרק. אורכו הוא כ-500 קילומטרים, ושטחו הכולל כ-10,000 קילומטרים רבועים.

האיים שבים קרויים איי ים ואדן או האיים הפריזיים, על שם שבט הפריזים. אולם, באי טסל (אי הולנדי בחלק המערבי ביותר של הים) השפה הפריזית לא הייתה בשימוש במשך מאות שנים. האיים הדניים שבים מעולם לא היו מיושבים על ידי הפריזים. האי הגרמני המרוחק הליגולנד היה שייך מבחינה אתנית לאיים הפריזיים, אך הוא לא שייך לים ואדן.

האזור מאופיין במישורי בוץ רחבים, תעלות גאות ושפל עמוקות, איים השוכנים באזורים הללו. הנוף הנוכחי של הים נוצר בעיקר מסערות גאות ושפל שהתרחשו בין המאה ה-10 לבין המאה ה-14, ששטפו וסחפו את אדמת הכבול מאחורי דיונות החוף. האיים שבהם ניתן לצפות כיום הם שרידי הדיונות הללו.

האיים מאופיינים גם בחופים חוליים באזור הסמוך לים הצפוני, ובחופי גאות ושפל נמוכים באזור ים ואדן. השפעת גלי הים והזרמים, הנושאים עמם משקעים, משנה באיטיות את מתאר האיים. לדוגמה, איים אחדים נעו מזרחה במשך מאות שנים בכך שאיבדו אדמה מצד אחד אך התרחבו בצד הנגדי.

ים ואדן עשיר בפאונה ובפלורה, ובפרט בעופות החיים בו. מדי שנה משמש ים ואדן כבית גידול לעד 12 מיליון עופות. חלק גדול מהים מוגן באמצעות שיתוף פעולה של שלוש המדינות שבהן הוא נמצא. ממשלות הולנד, דנמרק וגרמניה עבדו בשיתוף פעולה מאז 1978 על הגנת ושימור הים. שיתוף הפעולה כולל את תחומי הניהול, ניטור ומחקר, כמו גם נושאים פוליטיים. ב-14 במאי 1987 הוכר הים כאזור ראוי לשימור לפי אמנת רמסר, וביוני 2009 הוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.

האיים שבים הם אתר תיירות פופולרי החל מהמאה ה-19.

בדרום חצי האי יוטלנד (South Jutland) הנמצא בדרום מערב דנמרק, שוכנים שלושה איים: פנה (Fanø), מנה (Mandø) ורמה (Rømø) באזור שנמצא בין גאות לשפל נמצאות מספר דיונות בהן מתגוררות אוכלוסיות גדולות של כלבי ים.

כוח גאות

כוחות גאות הם תופעה שיורית של כוח המשיכה, והם המקור לתופעת הגאות והשפל, כמו גם למספר תופעות נוספות, הנסקרות בהמשך. מקורם של כוחות הגאות הוא באי אחידותו של שדה הכבידה לאורך קוטרו (המקביל לציר הכוח) של הגוף עליו הוא פועל. עוצמתו של שדה הכבידה של גוף מסוים, עלולה להיות חזקה בצורה משמעותית בצד הקרוב של גוף אחר עליו הוא פועל, ובצד הרחוק שלו. לכן, נוצרת מתיחות בקצוות של הגוף השני, דבר שעלול להוביל, במקרים יותר קיצוניים, להתפרקותו של הגוף השני. כוחות גאות ושפל לא היו מתקיימים בשדה כבידה אחיד, מאחר שבשדה כבידה אחיד כל פיסת חומר נמשכת אל מקור השדה בכוח שווה.

לגונה

לָגֿוּנָה היא גוף מימי רדוד המופרד מגוף מים גדול יותר ברצועת חול, איי מחסום או שונית, אשר יכולים להימצא מתחת לפני המים או מעליהם.

מדינה ללא מוצא לים

מדינה ללא מוצא לים היא מדינה אשר כולה מוקפת ביבשה, או שכל קווי החוף שלה גובלים באגני ניקוז פנימיים (אגני ניקוז שאינם מאפשרים זרימת מים החוצה לגופי מים אחרים כמו נהרות ואוקיינוסים (לדוגמה הים הכספי, ים המלח, ימת אראל). הגדרה מקוצרת נפוצה למדינה ללא מוצא לים היא "מדינה שכל או כמעט כל גבולותיה הם יבשתיים".

נכון לשנת 2011 היו 45 מדינות בעולם שהוגדרו כמדינות ללא מוצא לים המחובר לאוקיינוסים. מבין יבשות תבל רק באוסטרליה ובצפון אמריקה אין מדינות ללא מוצא לים.

למדינות רבות אחרות קיימת גישה מוגבלת לים. כך במדינות אשר הגבול הימי היחיד שלהן גובל בים אשר ממנו הגישה לאוקיינוסים מוגבלת, כגון הים הבלטי, הים התיכון, והים השחור. במדינות אלה גדול יותר הסיכון כי גישתן לאוקיינוסים תוגבל. לעובדה זו עשויה להיות חשיבות אסטרטגית לנוכח העובדה כי מדינות אחרות שולטות על הגישה מן הים אל האוקיינוס, או שגורמי טבע, כגון זרמי גאות ושפל עשויים להגביל את הגישה לאוקיינוס. מדינה בעלת נמל בו קופאים המים בימות החורף תיוותר ללא מוצא לים בעונה זו.

מון-סן-מישל

מון-סן-מישל (בצרפתית: Mont-Saint-Michel) הוא אי הסמוך לחופי נורמנדי וברטאן בצרפת. האי נמצא כקילומטר אחד מהחוף, על שפך נהר הקואנון. פעמיים ביום הוא הופך לחלק מהיבשה בשל תופעת גאות ושפל קיצונית המאפיינת אזור זה. על האי מצויה עיירה היסטורית קטנה בעלת אותו השם, ומנזר המזדקר בראש ההר מצוי במרכזו של האי.

כיום שייך האי לקומונה הצרפתית "מון-סן-מישל", הנמצאת במחוז מאנש של חבל נורמנדי תחתית. האוכלוסייה הקבועה במקום מונה 50 תושבים (1999).

מפרץ פאנדי

מפרץ פאנדי (באנגלית: Bay of Fundy; בצרפתית: Baie de Fundy) הוא מפרץ הממוקם בחוף האטלנטי של אמריקה הצפונית, בקרבת מפרץ מיין, בין הפרובינציות הקנדיות ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה. ברובו נמצא המפרץ בשטח קנדה, ובמקצתו במדינת מיין, ארצות הברית.

מפרץ פאנדי מתאפיין בהבדלים הניכרים בין גאות ושפל, המגיעים בו לשיאים עולמיים. 16.2 מטרים פעמיים ביום.

מקור השם פאנדי הוא ככל הנראה מהמאה ה-16, עת ימאים פורטוגזים התייחסו אליו כאל "הנהר העמוק" (בפורטוגזית: ריו פונדו). הצרפתים קראו למפרץ בשם המפרץ הצרפתי (Baie Française), שם שניתן על ידי מייסד קנדה הצרפתית, סמואל דה שמפלן, בשנת 1604.

סטאק (גאולוגיה)

סטאק הוא תצורת קרקע גאולוגית המורכבת ממדרון תלול ולעיתים עמוד סלע אנכי או כמעט אנכי, הנמצא בתוך הים בקרבת החוף. סטאקים נוצרים כאשר חלק מהכף מתבלה, ומותיר אחריו איון.

סטאקים נוצרים גם כאשר קשתות טבעיות קורסות בגלל תהליכים על-קרקעיים וכבידה, והם עשויים לקרוס או להתפורר ולהותיר אחריהם אי קטן שיכול להיבלע בזמן גאות ושפל. הים תוקף מרווחים קטנים ופותח אותם, והמרווחים הללו גדלים בהדרגה והופכים למערות קטנות. כאשר המערה חוצה את המפרץ נוצרת קשת. בליה נוספת גורמת לקשת לקרוס, וקריסה זו גורמת ליצירתה של ערימת של סלעים קשיחים העומדים במרחק קטן מהחוף, וערימה זו היא הסטאק. כמו כן, סטאקים נוצרים בעיקר על צוקי קירטון בגלל ההתנגדות הנמוכה לבליה. צוקים העשויים מסלעים חלשים יותר כגון חרסית נוטים לקרוס במהירות רבה שאינה מאפשרת את יצירת הסטאק, ואילו סלעים קשים יותר כגון גרניט מתבלים בדרכים שונות.

הסטאקים מהווים במקרים רבים אתרי קינון חשובים עבור עופות ימיים. חלקם מפורסמים כאתרי טיפוס צוקים.

סת

סת הוא אל עתיק במיתולוגיה המצרית, שבמקור היה אל המדבר. המדבר הוא אחד משתי הביומות שמרכיבות את מצרים, כשהאחרת היא השטח הקטן משני צידי הנילוס המופרה על ידי גאות ושפל או שפך הנילוס.

התרגום המדויק של השם סת לא ידוע בוודאות, אבל בדרך כלל נחשב לאחד מן השניים: 'הקסום' או עמוד של יציבות, כששם אחד קשור למדבר והאחר מכוון יותר למוסד המלוכה.

סת הוא שם יווני מאוחר. המצרים הקדמונים קראו לו סתי או סתח'.

פייר-סימון לפלס

המרקיז פייר-סימון לפלס (בצרפתית: Pierre-Simon Laplace;‏ 23 במרץ 1749 - 5 במרץ 1827) היה אסטרונום, מתמטיקאי ופיזיקאי צרפתי אשר עבודתו הייתה מרכזית להתפתחות המתמטיקה, הסטטיסטיקה, הפיזיקה והאסטרונומיה. הוא סיכם והרחיב את עבודותיהם של קודמיו בעבודתו בעלת חמשת הכרכים מכניקה שמיימית (Mécanique Céleste) (שפורסמה בשנים 1799–1825). עבודה זו תרגמה את השפה הגאומטרית של המכניקה הקלאסית (כפי שהציג אותה במקור ניוטון) לשפת החשבון האינפיניטסימלי, ובכך פתחה צוהר למחקר של היקף רחב בהרבה של בעיות. בסטטיסטיקה, הפרשנות הבייסיאנית להסתברות פותחה לראשונה בעיקר על ידי לפלס.

לפלס ניסח את משוואת לפלס, והוביל את השימוש בהתמרת לפלס אשר מופיעה בתחומים רבים של פיזיקה מתמטית, תחום שהיה לו תפקיד מוביל בעיצובו הראשוני. אופרטור הלפלסיאן, גם נקרא על שמו. לפלס פיתח את השערת הערפילית על מקורה של מערכת השמש, והיה אחד המדענים הראשונים ששיערו את קיומם של מספר מושגי מפתח באסטרונומיה מודרנית, כמו חורים שחורים ואת רעיון הקריסה הכבידתית.

בתקופתו התפרסם הרבה בזכות יישום תורתו של ניוטון בחישוב תנועת גרמי השמים במערכת השמש, על כן זכה לכינוי ניוטון הצרפתי או ניוטון של צרפת. בזכות תרומותיו הענפות, לפלס זכור כאחד המדענים הגדולים בכל הזמנים, ותואר כבעל יכולת מתמטית טבעית שעלתה על זו של רבים מהמדענים הגדולים של זמנו.

בספטמבר 1785 הוא ישב בחבר השופטים בתחרות הסיום של בית הספר הצבאי שאן דה מארס שבה השתתף נפוליאון בונפרטה.

קו המשווה

בגאוגרפיה, קַו־הַמַשְווה הוא הקו הדמיוני המקיף את כדור הארץ באמצע הדרך בין הקוטב הצפוני לקוטב הדרומי. באופן דומה מוגדר קו המשווה של כוכבי הלכת ושל כוכבים אחרים.

בקו המשווה שטח הפנים של כדור הארץ (שצורתו כדור פחוס במקצת, "גאואיד") מקביל לציר הסיבוב. קו המשווה מחלק את פני כדור הארץ לשני חצאים שווים: חצי הכדור הצפוני וחצי הכדור הדרומי. על פי הגדרתו קו המשווה הוא קו הרוחב 0°. אורכו של קו המשווה 40,075 ק"מ, או ליתר דיוק 40,075,016.6856 מטרים. כיון שכדור הארץ פחוס מעט בקטבים, קוטר כדור הארץ בקו המשווה גדול ב-43 קילומטרים מהקוטר הממוצע של כדור הארץ שהוא בערך 12,750 קילומטר.

קו חוף

קו חוף הוא קו המפריד בין ים ליבשה.

בעוד המונח חוף מתייחס לסביבה הגאוגרפית הייחודית המאפיינת את אזור קו החוף, המונח קו חוף מתייחס בעיקר לקו ההפרדה עצמו.

קו החוף נע באופן תמידי בשל גאות ושפל ושינויים סביבתיים ולכן הוא מוגדר לאורך זמן רק בקירוב.

המונח קו חוף יכול להתייחס גם באופן רחב יותר לכל גבול של גוף מים, כגון ימות ואגמים. הגבול של נהר קרוי גדה.

תעלת בריסטול

תעלת בריסטול (באנגלית: Bristol Channel) היא מפרץ צר וארוך בממלכה המאוחדת הנוצר בשפך נהר הסוורן וזורם לכיוון מערב לאוקיינוס האטלנטי.

תעלת בריסטול קרויה כך על שם העיר בריסטול והיא משמשת בתור הגבול הדרומי של ויילס עם אנגליה, בנקודה הרחבה ביותר של התעלה היא מגיעה לכדי כ-50 קילומטרים רוחב. מלבד העיר בריסטול, לחופי המפרץ ישנן ערים נוספות ביניהן; ניופורט, קארדיף, סוונסי ובארי בצד הוולשי, בנוסף לווסטון-סופר-מר ואילפרקום בצד האנגלי.

אזור התעלה מכיל מספר פארקים לאומיים ושמורות טבע (כגון הפארק הלאומי אקסמור), הוא נפוץ מאוד בקרב מטיילים משני צידיו משום הנופים והטבע באזור. לאורך חופי התעלה ישנו טווח גאות ושפל יחסית גדול של כ-13 מטרים, מה שמותיר שטחים בוציים נרחבים בעיתות של שפל נמוך.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.