גאונים

גאון היה התואר של ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל ושל ישיבת ארץ ישראל, מסוף המאה ה-6 (או סוף המאה ה-7) ועד אמצע המאה ה-11 – תקופה הידועה בתולדות ישראל כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בכל ישראל. הגאונים עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על כל תחומי החיים.

בעברית מודרנית משמש הכינוי "גאון" לציון יכולת שכלית גבוהה, ובהקשר התורני כתואר חשיבות תורני כללי, המתייחס לכל תלמיד חכם גדול.

השתלשלות ההלכה

המונח גאון

התואר "גאון" הוא ככל הנראה קיצור של "ראש ישיבת גאון יעקב",[1] כאשר מקור התואר בפסוק בספר תהלים: "יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה."[2] לאחר תקופת הגאונים, שימש תואר זה את ראשי הישיבות בארץ ישראל, בבגדאד, בדמשק ובמצרים ומאוחר יותר הפך לתואר כבוד כללי לגדול בתורה.

תואר נוסף בישיבות הגאונים, אשר שורשיו עוד מתקופת האמוראים, היה "ריש כלה" - חכם מן החכמים אשר עמדו בראש ירחי הכלה, בהם התכנס כל העם ללמוד תורה, פעמיים בשנה. תואר נוסף בישיבות הגאונים, שלא התברר עדיין די הצורך, הוא התואר "אלוף", ייתכן שהוא קשור לכך שמנהיג הציבור נמשל לצאן והאלוף הוא הרועה.

המינוי למשרת גאון

בדרך כלל מינוי הגאון לראשות הישיבה נעשה לאחר התייעצות עם הגאון של הישיבה השנייה, עם חכמי הישיבה עצמה, עם ראש הגולה ולבסוף היה המינוי גם צריך לקבל את אישור של הח'ליפה השולט באותה עת. לעיתים נבחר לתפקיד המועמד הראוי ביותר, לעיתים בעל ותק וניסיון רב אך לעיתים מונה מועמד שפשוט היה נוח לראש הגולה. על רקע ניגוד האינטרסים הזה פרץ לעיתים סכסוך בין חכמי הישיבות ובין ראש הגולה, כאשר כל אחד מהצדדים מינה גאון משלו. בנוסף לידע מעמיק וכושר ניהולי, גם ייחוס משפחתי סייע לקבלת מינוי לגאון – מרבית הגאונים נמנו עם שש או שבע משפחות שחלקן אף היו מיוחסות לדוד המלך.

תולדות התקופה

אחרי כ-50 שנה שישיבות סורא ופומבדיתא היו סגורות, שב רב חנן מאישקיא, בראש סיעת חכמים, לעיר פומבדיתא ופתח שם את סדר הלימודים כמקדם (ד'שמ"ט - 589). לאחר שנתיים, או 20 שנה (ד'שנ"א או ד'שס"ט, הדבר תלוי בחילופי נוסחאות באיגרת רב שרירא גאון), התחדשה גם ישיבת סורא, שהלימודים בה פסקו אחר פטירת רב עינא, ובראשות הישיבה עמד רב מר בר רב הונא. מכאן ואילך נמשך רצף של ראשי ישיבות בישיבות סורא ופומבדיתא.

רבים רואים באירוע זה, של פתיחת ישיבת פומבדיתא מחדש (ד'שמ"ט - 589), את ראשיתה של תקופת הגאונים, שנמשכה כ-450 שנה, עד לפטירתו של רב האי גאון בשנת ד'תשצ"ח (1038). הם מתבססים על דברי רב שרירא גאון באיגרתו, שפותח את רשימת ראשי הישיבות במילים (בתרגום מארמית; ראו כאן) "ואלו הגאונים שהיו בישיבתנו".

יש החולקים על קביעה זו, ותקופת הגאונים התחילה - לשיטתם - מאוחר יותר, כמאה שנים לאחר מכן. דעה זו מתבססת על דבריו של רבי אברהם אבן דאוד (הראב"ד הראשון), שבספרו "ספר הקבלה" מונה חמישה דורות של סבוראים ומציין את סיומה של התקופה בשנת ד'תמ"ט (689), עם פטירתו של רב ששנא, ראש ישיבת סורא. אחר כך - כתב הראב"ד - התחילה תקופת הגאונים.[3]

בתשובה ששלח רב שרירא גאון כינה את רב רבא גאון (שפעל סביב שנת ד'תי"א-651) וסיעתו "רבנן סבוראי".[4] בין כך ובין כך, באיגרת רב שרירא גאון משמעותו של התואר "גאון" היא ראש ישיבה (כך היו ראשי הישיבות נקראים בתקופת הגאונים), ורב שרירא משתמש בתואר זה באופן שוטף ביחס לראשי הישיבות מרב חנן ואילך. על כן מקובל להתחיל את סדר הגאונים ברב חנן מאישקיא (בפומבדיתא) וברב מר בר רב הונא (בסורא), וכן יש מי שמחשיב את החכמים עד לרב ששנא גם כסבוראים וגם כגאונים.[5]

תקופות משנה

תקופת הגאונים מתחלקת לשתי תקופות לפי אופי החיבורים שהגיעו לימינו מתקופות אלו. בכללות ניתן להגדיר את התקופה הראשונה כפרק הזמן בו כמעט ולא כתבו ספרים מסודרים אלא רק שו"תים, בעוד שהתקופה השנייה היא תקופה של פוריות ספרותית (יחסית) וממנה הגיעו לידינו ספרים רבים.

התקופה הראשונה נמשכת בערך עד שנת 750, ומקבילה מבחינה היסטורית-פוליטית לתקופת שלטון בית אומיה. בתקופה זו הבירה של האימפריה הערבית הייתה דמשק. התקופה השנייה, משנת 750-1050, מקבילה מבחינה היסטורית-פוליטית לתקופת שלטון בית עבאס. בתקופה זו בירת העולם הערבי הייתה בגדאד שבבל וכבר בסוף המאה התשיעית עברו אליה שתי הישיבות החשובות והעתיקות מהערים סורא ופומבדיתא.

קשרי הגאונים עם תפוצות ישראל

תקופת הגאונים יצרה סוגה ספרותית חדשה, ספרות השו"ת. בגלל המרחק הגאוגרפי הגדול בין הקהילות בגולה, המציאות השלטונית המשתנה והקושי להבין את התלמוד שנפוץ ללא פירוש, נתקלו היהודים במקומות פזוריהם בבעיות הלכתיות רבות. את בעיותיהם העלו על הכתב ושלחו אל הישיבות הגדולות בסורא ובפומבדיתא, והגאונים או תלמידיהם שלחו את תשובותיהם בחזרה. באופן הזה נוצרו חילופי מכתבים שיצרו את ספרות השו"ת. בידינו מצויות אלפי תשובות מתקופה זו, ועוד רבות נמצאות כנראה בגניזת קהיר ובגניזות אחרות.

יחד עם מכתבי השאלות שנשלחו אל הגאונים שלחו הקהילות שבתפוצות גם סכומי כסף לקיום מרכז לימוד התורה בבבל. עד ימיו של כהן צדק גאון בן רב יוסף ראש ישיבת פומבדיתא, שעמד בראשה בשנים 936-917, קיבלה ישיבת סורא כשני שלישים מכלל הכספים שתרמו הקהילות לישיבות, בעוד שישיבת פומבדיתא קיבלה רק שליש אחד. עם התחזקות ישיבת פומבדיתא בימי רב כהן צדק, חולקו התרומות באופן שווה.

הצלחתם של הגאונים בהפצת התלמוד וההלכה הפסוקה ובהטמעתם בכל תפוצות ישראל הביאה, באופן פרדוקסלי, לירידה בכוחם, עם התפתחותם של מרכזי תורה במקומות נוספים, כגון קירואן בתוניסיה, ספרד, מגנצא בלותרינגיה ועוד. לכך נוספו שקיעת הח'ליפוּת בבגדאד, ירידת כוחה הכלכלי של יהדות בבל וגזירות של השלטונות בבבל. כל אלה הביאו לסוף מוסד הגאונות בבבל בשנת 1040 בערך ומעט מאוחר יותר גם להפסקת הגאונות בארץ ישראל. עם פיזור הסמכות ההלכתית ברחבי העולם היהודי התחילה תקופת הראשונים.

שמות הגאונים

עם הבולטים שבגאונים נמנים רב נטרונאי גאון, רב ששנא גאון, רב צמח גאון, רב חנינא גאון, רב עמרם גאון, רב סעדיה גאון, רב שמואל בן חפני גאון, רב שרירא גאון ובנו הרב האי גאון אשר למעשה חותם את תקופת הגאונים.[6]

ראשי ישיבת סורא

  • מר בר רב הונא - 591
  • רב חנניה (חיננאי) - בערך 610
  • רב הונאי (הונא) - בערך 650
  • רב ששנא (משרשיא בר תחליפא) - בערך 670
  • רב חנניה הכהן מנהר פקוד (חיננאי) - 694-689
  • רב נהילאי (הילאי) הלוי מנרש - 712-694
  • רב יעקב הכהן מנהר פקוד - 730-712
  • רב שמואל גאון מפומבדיתא, נכדו של רב רבה - 748-730
  • רב מרי הכהן מנהר פקוד - 756-748
  • רב אחאי גאון - ב-756
  • רב יהודאי בן נחמן - 761-757, הספר הלכות פסוקות מיוחס לו
  • רב אחונאי (אהונאי) כהנא בן פפא - 769-761
  • רב חנינאי כהנא בן הונא - 774-769
  • רב מרי הלוי בן משרשיא - 778-774
  • רב ביבוי הלוי בר רבא מנהר פקוד - 789-778
  • רב הילאי בן מרי - 798-789
  • רב יעקב הכהן בן מרדכי- 798
  • רב איבומאי אחיו של רב מרדכי
  • רב צדוק בן אשי (יצחק בן ישי) - 812-810
  • רב הילאי בן חנניה - 816-812
  • רב קימוי בן אשי - 820-816
  • רב משה (משרשיא) גאון בר רב יעקב - 830-820
  • שנתיים ללא גאון
  • רב כהן צדק בן איבומאי - 843-832
  • רב שר שלום בן בועז - 853-843
  • רב נטרונאי גאון בן הילאי - 861-853
  • רב עמרם גאון בן ששנא - 872-861, כתב את סידור התפילה הראשון
  • רב נחשון בן צדוק - 879-872
  • רב צמח בן חיים - אחיו של רב נחשון מאמו, 886-879
  • רב מלכא - ב-886
  • רב האי בן נחשון בן צדוק - 896-886
  • רב הילאי בן נטרונאי בן הילאי - 904-896
  • רב שלום בן מישאל - 904
  • רב יעקב בן נטרונאי - 924-911
  • רב יום טוב כהנא בן יעקב - 924
  • רב סעדיה גאון בר רב יוסף אלפיומי, היה במחלוקת עם ראש הגולה דוד בן זכאי 928-942
  • רב יוסף בן יעקב בר סטיא 930 בקירוב
  • הישיבה נסגרה כ-45 שנה
  • רב צמח צדק - בן יצחק בן פלטוי - 990 בקירוב-998 בקירוב[7]
  • רב שמואל הכהן בן חפני 998 בקירוב-1012, היה חותנו של רב האי גאון וחיבר ספרים רבים.
  • רב דוסא גאון 1012-1018, בנו של רב סעדיה גאון
  • רב ישראל הכהן בן שמואל בן חפני - 1018-1033
  • רב עזריה הכהן בן ישראל בן שמואל
  • רב יצחק - גאון אחרון בסורא

ראשי ישיבת פומבדיתא

  • רב חנן מאישקיא - מ-589
  • רב מרי בר רב דימי סורגו - בערך 591
  • חנא (הונא) - בערך 630
  • רב רבה (רבא, ראבא) - 651
  • רב בוסאי (בוסתנאי) - בערך 660
  • רב הונא מרי בן מר יוסף - בערך 689
  • רב חייא ממישן - בערך 700
  • רב רביא בן רב אביי (מורונאי) - סביב 710
  • רב נטרונאי בן נחמיה (בר מר ינקא) - מ-719
  • רב יהודה גאון - סביב 730
  • רב יוסף גאון (בר כותנאי) - 748-739
  • רב שמואל בן רב מרי - 755-748
  • רב נטרוי כהנא בן אמונה - שמשו של רב אחאי, בערך 755 עד 761
  • רב אברהם כהנא - כנראה ב-681
  • רב דודאי בן נחמן (רב דוראי) - אחיו של רב יהודאי גאון סורא, 767-761
  • רב חנניא בן משרשיא - 771-767
  • רב מלכא בן אחא - 773-771
  • רב רבא (אבא) בר דודאי - 782-773
  • רב שנוי - ב-782
  • רב חנינאי כהנא בן אברהם - 786-782
  • רב הונא הלוי בן יצחק - 788-786
  • רב מנשה בן יוסף - 796-788
  • רב ישעיה הלוי בן אבא - 798-796
  • רב יוסף בן שילא משלחי - 804-798
  • רב רברבי כהנא בן חנינאי - 810-804
  • רב איכומאי (אחונאי) כהנא בן אברהם - 814-810
  • רב יוסף בן אבא - 816-814
  • רב אברהם בן שרירא - 828-816
  • רב יוסף בן מר חייא - 833-828
  • רב יצחק בן חנניה - 839-833
  • רב יוסף בן רברבי - 841-839
  • רב פלטוי בן אביי - 858-841
  • רב אחא כהנא בן מר רב - ב-858
  • רב מנחם בן יוסף בן חייא - 860-858
  • רב מתתיהו הכהן בן רברבי בן חנינא - 869-860
  • רב אבא (רבה) בן אמי בן שמואל - 872-869
  • רב צמח בן פלטוי - 889-872
  • רב האי בן דוד - 896-889
  • רב קימוי בן אחאי - 905-896
  • רב מבשר הכהן בן קימוי - 905-917
  • רב כהן צדק בן יוסף - 917-922
  • רב צמח בן כפנאי - 937-935
  • רב חנניה בן יהודה 943-937, אביו של רב שרירא גאון
  • רב אהרן הכהן בן יוסף (כלף סרג'דו) - 960-943
  • רב נחמיה בן כהן צדק 968-960
  • רב שרירא גאון 968-1006, העביר בחייו את התפקיד לבנו רב האי גאון. האיגרת שחיבר נחשבת למקור היסטורי חשוב מאוד לתולדות העם היהודי.
  • רב האי גאון בן רב שרירא, 1004 - נפטר בשנת 1038. פטירתו נחשבת לסיומה של תקופת הגאונים.
  • רב חזקיה בן דוד ראש הגולה. נרצח על ידי הח'ליפה המוסלמי. יש מן החוקרים הסבורים שלא שימש כגאון[דרוש מקור].

חכמי בבל המאוחרים לתקופת הגאונים, הידועים לנו:

  • רב יצחק בן סוכרי - סביב 1070
  • רב עלי - עד 1130 בקירוב
  • רב שלמה - מ-1130 בקירוב עד 1160 בקירוב
  • רב שמואל בן עלי - מ-1160 בקירוב עד 1198 בקירוב
  • רב זכריה בן ברכאל - ב-1198
  • רב אלעזר בן הלל בן פהד - מ-1198 בקירוב עד 1201 בקירוב
  • רב דניאל בן אלעזר בן היבת אללה - 1201 בקירוב עד 1209
  • רב היבת אללה בן אבי אלרביע - ב-1209
  • רב יצחק הכהן בן אלאוני - 1210 בקירוב עד 1220 בקירוב
  • רב יצחק בן ישראל אבן אלשוויח - 1220 בקירוב עד 8 בינואר 1248
  • רב דניאל הכהן בו שמואל בן אבי אלרביע - 1248-1251
  • רב עלי בן זכריה - מ-1251
  • רב שמואל הכהן בן דניאל - ב-1288
חכמים ידועים שלא שימשו כגאון (ראש ישיבה)

גאוני ארץ ישראל

חשיפת קטעי גניזה רבים מעלים תמונה של מציאות של ספרות הלכה בארץ ישראל בתקופה שלאחר חתימת הירושלמי, ושלבני ארץ ישראל הייתה מסורת הלכתית מיוחדת שנשענה על התלמוד הירושלמי ועל מסורות ארצישראליות נוספות. ומכאן "ששלשלת של תורה וראשי ישיבות לא פסקה בארץ ישראל מעולם עד סוף תקופת הגאונים". יש שטענו שמסורת ארצישראלית זו היוותה בסיס להבדלים בין יהדות אשכנז שנסמכה עליה לבין יהדות ספרד שנסמכה על המסורת הבבלית[8], אולם טענה זו נכונה במידה מוגבלת בלבד. בין גאוני ארץ ישראל נמנים:

לקריאה נוספת

  • מרדכי מרגליות, הלכות ארץ ישראל מן הגניזה(ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ד).
  • ירחמיאל ברודי, ציון בין הפרת לחידקל: עולמם של גאוני בבל (יד הרב נסים, 2016).
  • עוזיאל פוקס, תלמודם של גאונים, יחסם של גאוני בבל לנוסח התלמוד הבבלי (הוצאת מאגנס, 2017).
  • רפאל וויינברג, "ביטול ההגמוניה של ישיבת סורא באמצע המאה התשיעית", בתוך: ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי (ירושלים-ניו יורק תשל"א), עמ' קסט

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מגאון הירדן לגאונת הכיתה באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ ספר תהלים, פרק מ"ז, פסוק ה'
  3. ^ סדר הדורות ורבים הבינו מאיגרת רש"ג שתקופת הגאונים מתחילה ברב חנן; אבל ראו "תקופת הסבוראים וספרותה" לר' יעקב אליהו אפרתי.
  4. ^ תשובות הגאונים חמדה גנוזה סימן קמ.
  5. ^ ראו "סדר הדורות", "תורתם של גאונים" לפרופ' שלמה זלמן הבלין ויצחק יודלוב. ראו גם "אוצר הגדולים אלופי יעקב" לר' נפתלי יעקב הכהן, כרך א, פתח האוצר עמ' יד-יז.
  6. ^ התאריכים בפסקה זו הם על פי "ממלכת ישראל בתקופת הגאונים", פרופ' משה גיל, התשנ"ז-1997. חלק מן המידע בעניין התאריכים מסתמך על מקורות עובדתיים, אבל חלקו מסתמך על השערות, בהיעדר מקורות מוסמכים או בשל סתירה בין מקורות. לכן ישנם חילוקי דעות בין החוקרים בנוגע לפרטים מסוימים בחלק מן התאריכים.
  7. ^ ספר אוצר הגדולים אלופי יעקב לר' נפתלי יעקב הכהן, חלק ח', אות צ', ערך כ"ח
  8. ^ עיין לדוגמה שו"ת הרא"ש כלל כ' אות כ'.
בולגרים (עם טורקי)

הבולגרים היו חלק מהקבוצה המערבית של משפחת העמים דוברי השפות הטורקיות.

הבולגרים הגיעו במאה השנייה ממרכז אסיה והתיישבו בצפון מזרח הים השחור, בטריטוריה שבין הדון ובין הוולגה. הבולגרים התחלקו לשתי קבוצות, האוטריגורים והקוטריגורים, לפי שמות מנהיגיהם. הקוטריגורים התיישבו במאה החמישית, לאחר מות אטילה, בצפון הים השחור ובחצי האי קרים. מכאן פשטו הבולגרים על האימפריה הביזנטית ושבו עם שלל ועבדים. כדי להתמודד עם פלישות השוד הקימו נגדם הביזנטים את האווארים ואת הענף הבולגרי השני, האוטריגורים. במאבק זה הפסידו הקוטריגורים ונשלטו על ידי האווארים עד תקופתו של קובראט.

קובראט, שהתחנך והוטבל לנצרות בקונסטנטינופול, קיבל סיוע של הביזנטים נגד האווארים, שהתחזקו יתר על המידה לדעת הביזנטים. ב-628 שב קובראט מביזנטיון לאזור בו חיו שבטי הבולגרים, איחד אותם תחת הנהגתו למדינה (בולגריה הישנה) והביס את האווארים בשנת 632. בסביבות שנת 660 הוביל, עם בניו, את שבטי הבולגרים להתיישבות בבולגריה של הוולגה.

אחרי מותו של קובראט התפצלו הבולגרים לחמש חטיבות בהנהגת חמשת בניו. הבן הבכור, בתבאיאן, המשיך להנהיג את בולגריה הישנה, קוטראג, את בולגריה של הוולגה, קובר הוביל את אנשיו להתיישבות במקדוניה ומזרח אלבניה, אלטזק נדד על פני מרכז אירופה עד ששארית אנשיו בפיקודו של אמנצור התיישבו באיטליה, מצפון מזרח לנאפולי והצעיר בבניו, אספרוך, הוביל את הבולגרים שהתיישבו מעבר לדנובה, בבולגריה הבלקנית.

הבולגרים שהובלו על ידי אספרוך יצרו ברית עם שבטי הסלאבים המקומיים נגד האימפריה הביזנטית. הבולגרים היו חיל הפרשים והסלאבים, שמספרם היה גדול בהרבה, היו חיל הרגלים. עם הזמן נקלטו הבולגרים לתוך הסלאבים המקומיים וקיבלו את שפתם, אך שם העם נשאר בולגרים.

על מנהגי הבולגרים שחיו בבולגריה שעל הוולגה כתב הנוסע אחמד אבן פדלאן ברשמי המסע שלו. אבן פדלאן מספר שאם היה בין הבולגרים מישהו שבלט בפיקחותו, היו תולים אותו על עץ ומשאירים אותו שם עד שיירקב. לדעת המזרחן הטורקי זקי ולידי טוגאן, המנהג היה דרך ההתגוננות של אנשים ממוצעים בפני "גאונים" שעלולים להוביל את עמם להרפתקאות מסוכנות.

גאון

גאון הוא אדם הנחשב לבעל אינטליגנציה או יצירתיות גבוהות במיוחד. המילה הייתה במקורה תואר כבוד מופלג ביהדות בתקופת הגאונים ומאוחר יותר תואר לרבנים גדולים. השימוש בה התפשט לתחומים נוספים בעברית החדשה, כמקבילה למילה הרומית genius שמשמעותה המקורית קשורה ליצירתיות ולא לידענות.

הלכות גדולות

הלכות גדולות הוא ספר הלכה מתקופת הגאונים, שפסקי ההלכה שבו מוזכרים בכתבי הראשונים פעמים רבות.

יש המכנים את הספר בה"ג: בעל הלכות גדולות. יש הסבורים כי הספר התחבר מחוץ לבבל, אף כי ברור שהוא משקף הלכה בבלית מובהקת, עם השפעות ארץ-ישראליות מעטות. זמן חיבורו אינו ידוע בוודאות, אך נראה שהוא במאה ה-9.

חנן מאישקיא

רב חנן מאישקיא (מאישקא) היה ראש ישיבת פומבדיתא החל משנת ד'שמ"ט (589). הקים מחדש את הישיבה בפומבדיתא לאחר שהישיבה הייתה סגורה; פעולה זו נחשבת בעיני רבים לתחילתה של תקופת הגאונים, ולדעה זו רב חנן הוא ראשון הגאונים. יש שמונים אותו עם הסבוראים, ומתחילים את תקופת הגאונים כמאה שנים אחר כך, לאחר פטירת רב ששנא. רבותיו היו חכמי הדור השני והשלישי של הסבוראים.

יהודאי גאון

רב יהודאי בן נחמן גאון היה ראש ישיבת סורא (757-761), ואחד מחשובי הגאונים.

הרב יהודאי היה סגי נהור.

כהן צדק בן איבומאי גאון

רב כהן צדק בן איבומאי הכהן או רב כהן צדק גאון - הגאון ה-23 משלשלת הגאונים אשר בישיבת סורא שבבבל בשלהי שלטון האימפריה הסאסנית.

סבוראים

סָבוֹרָאִים (מסבירים) - ובספרות התורנית רבנן סבוראי - הוא כינוים של חכמי ישיבות בבל מסוף תקופת האמוראים (סוף המאה ה-5) ועד לתקופת הגאונים (אמצע המאה ה-6 או אמצע המאה ה-7). כינוי זה מבוסס על השם "סבורא", שמופיע בתלמוד הירושלמי, מסכת קידושין, שפירושו בעל סברא, מבין דבר.

המקור הקדום ביותר המזכיר את הסבוראים, מגדיר אותם כקבוצה-תקופה ומכנה אותם בשם זה הוא אגרת רב שרירא גאון.

בשונה מקודמיהם, האמוראים, שיצרו את התלמוד, עסקו הסבוראים לא ביצירה חדשה אלא בעיקר בהסברה, הטמעה והשלמה של התלמוד. לסבוראים חלק רב בעריכת התלמוד הבבלי – ליקוט גרסאות והשוואת נוסחאות, ויש מדבריהם שנכנסו לגוף התלמוד. בכך סיימו הסבוראים את תהליך כינוסו ועריכתו של התלמוד. מלבד זאת, לא הותירו הסבוראים אחריהם טקסט כתוב, בשונה מכל שאר תקופות ישראל, לכן הידע עליהם הוא דל ביותר.

סעדיה גאון

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 - 21 במאי 942) בן העיר פיום, המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא בבגדאד.

רס"ג הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו. היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, כהשפעה מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. על תלמידיו בתחום זה נמנים המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק. שפת כתיבתו הייתה ערבית-יהודית.

ראש הגולה

רֹאשׁ הַגּוֹלָה (בארמית: רֵישׁ גָּלוּתָא) הוא התואר של בעל הסמכות הפנימית והמדינית של הקהילה היהודית בבבל מאז המאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-12. לפי המסורת ראשי הגולה התייחסו על זרע מלכי בית דוד (ועל המלך יהויכין) שהוגלו לבבל עם חורבן בית ראשון.

התואר ראש הגולה ניתן מכיוון שבתקופה האמורה הייתה גלות בבל מרכז של העם היהודי בגולה.

ראש הגולה היה שליט היהודים בכל העניינים הכלליים בבבל, וככזה הייתה לו סמכות שיפוטית בקהילה היהודית; הוא קבע במידה רבה את שיעורי המיסים שהושתו על יהודי בבל, וכן מינה את הדיינים ואת ראשי הישיבות, שנקראו גם גאונים.

רב אביתר גאון

רב אביתר גאון בן רב אליהו הכהן גאון (מכונה: רב אביתר הכהן; 1042–1112 בקירוב, (ד'תת"ב - ד'תתע"ג בלוח העברי) נמנה בין גאוני ארץ ישראל בתקופת הגאונים ואחרון ראשי ישיבת ארץ ישראל - "ישיבת גאון יעקב".

רב אחא משבחא

רב אחא (ידוע גם בשם אחאי) משַבָּחָא שבבבל (ד'ת"מ (680) לערך - סביבות ד'תקי"ב (752)) היה מחכמי פומבדיתא שבבבל. נודע בעקבות ספרו, השאילתות. השאילתות הוא הספר הראשון שנתחבר לאחר חתימת התלמוד, ונקרא ע"ש מחברו. בעקבות מינוי לגאון של רב נטרוני בר רב אמונה, שהיה כפוף לרב אחא על ידי שלמה בר חסדאי ראש הגולה, עלה רב אחא לארץ ישראל בסביבות שנת ד'תק"י.

רב האי גאון

רב האי גאון (939, ד'תרצ"ט – 1038, ד'תשצ"ח) אחרון גאוני בבל, ראש ישיבת פומבדיתא. בנו של רב שרירא גאון. ענה אלפי תשובות על שאלות שנשלחו אליו על ידי יהודים ברחבי אסיה, אירופה וצפון אפריקה, בכל תחומי היהדות.

רב נטרונאי גאון

רב נטרונאי בר רב הילאי היה אחד מגאוני סורא בשנים ד'תרי"א - ד'תרט"ז בלוח העברי (853-858).

בנו של הגאון רב הילאי בר רב מארי. חמישים ושש שנה לאחר מות אביו הגיע לגאונות, רק לאחר ששמונה גאונים אחרים ישבו על כיסאו של אביו בזה אחר זה. הגיע לגאונות בגיל זקנה מופלג ובכל זאת הוא הגאון הפורה ביותר עד ימיו. היה קשור עם יהודי התפוצות, בעיקר עם יהודי ספרד. תשובות רבות שלו עסקו בענייני תפילה, ברכות וקריאת התורה. עשרות מתשובותיו בנושאים אלו אף נכנסו לסידורו של רב עמרם גאון.

במיוחד רבתה השפעתו על יהודי ספרד, אשר מאז תקופתו העמיק הקשר שלהם עם גאוני בבל. הוא היטיב להכיר את אורח חייהם והפנה אליהם תשובות רבות. בין התשובות שלח לקהילת אליסאנו, היא לוסנה (Lucena) שבספרד, סדר מאה ברכות שאדם חייב לברך בכל יום, ובזאת התווה את היסוד לסידור התפילה שחיבר לאחר מכן רב עמרם גאון. כמאה וחמישים שנה אחר פטירתו כבר הייתה נפוצה בקרב היהודים בספרד האגדה כי "מסורת מאבותיהם, כי מר רב נטרונאי בקפיצת הדרך בא אליהם מבבל וריבץ תורה וחזר, וכי לא בא בשיירה ולא נראה בדרך". ואמנם בתשובה של רב האי גאון שהופנתה לחכמי קירואן הוא מתייחס למסורת זו וכותב "שמא אדם רמאי נזדמן להם ואמר אני נטרונאי".

הוא הקפיד לעקור מנהגים החשודים בקראות, אך עם זאת לא כפה על שואליו לנהוג כמנהגו. יחסו למינים שחזרו בתשובה היה מקרב, אך את צאצאיהם הורה לרחק במקום חשש ממזרות. חיבר פירושים למסכתות שונות, ולעיתים אף היו כתוצאה מתשובות שהשיב למבקשים פירוש למסכת פלונית. יוחס לו קובץ הלכות, על אף שחלק מהתשובות בקובץ זה שייכות לגאון פומבדיתא הקדמון, רב נטרונאי בר רב נחמיה.

תשובות הגאון קובצו בידי ירחמיאל ברודי ויצאו לאור במהדורה ביקורתית.

רב עמרם גאון

רב עמרם גאון (ובשמו המלא: רב עמרם בר רב ששנא) (נולד 810 בקירוב-נפטר בערך בשנת ד'תרל"ה 875) אחד מהגאונים וראש ישיבת סורא בין השנים 853–871. רב עמרם גאון התמנה לראשות הישיבה עוד בימי רב נטרונאי גאון - הגאון שקדם לו, אך מפני כבודו של רב נטרונאי ירש תפקיד זה רק לאחר מותו.

רב עמרם התפרסם בעיקר בזכות סידורו, סדר רב עמרם גאון. הסידור נערך בעקבות כתשובה לבקשה שיכתוב את סדר התפילות והברכות לכל השנה עבור קהילת ברצלונה. הסידור, שהיה ראשון מסוגו, היה ערוך בסדר קבוע של ימי חול, שבתות ומועדים. סדר רב עמרם השפיע השפעה מכרעת על נוסח התפילה ברוב קהילות ישראל.

רב שמואל בן חפני גאון

רב שמואל בן חפני גאון (או שמואל בן חפני הכהן או בראשי תיבות רשב"ח) - הוגה, פרשן ופוסק בתקופת הגאונים. גאון ישיבת סורא שבבבל בין השנים 998–1013 (נפטר כ"ה באב ד'תשע"ג ללוח העברי). נולד בשנות השלושים או שנות הארבעים המוקדמות של המאה העשירית, לרב חפני הכהן ששימש כדיינא דבבא בישיבת פומבדיתא בתקופת רב נחמיה גאון (אחיו של חפני הכהן). היה מחותן עם ראש ישיבת פומבדיתא, רב שרירא גאון, בבנו רב האי גאון.

רב שרירא גאון

רב שרירא גאון (ד'תרס"ו, 906 - ד'תשס"ו, 1006) היה ראש ישיבת פומבדיתא ונפטר כבן מאה שנים. בנו היה רב האי גאון.

רב שרירא גאון בר חנינא, שהיה נצר לשושלת ראשי הגולה המיוחסת לדוד המלך, מונה כראש הישיבה בפומבדיתא בשנת ד'תשכ"ח 968, והחליף בתפקיד זה את רב נחמיה גאון בר רב כהן צדק. את תפקידו הקודם כאב בית דין מילא בנו, רב האי גאון שלימים ירש אותו בחייו כראש ישיבה, אך עזר לו בניהול הישיבה גם לפני כן.

שמעון קיירא

רב שִׁמְעוֹן קַיְירָא, בַּעַל "הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת". (חי בסביבות שנת 840) היה תלמיד חכם ופוסק שחי בתקופת הגאונים, ככל הנראה מן העיר בצרה שבבבל. לא ידוע עליו כמעט מאומה מלבד העובדה שחיבר את הספר הלכות גדולות.

קיירא לא הוגדר כ"גאון" שכן לא תפס משרה רשמית של ראש ישיבה. יש המשערים שהוא הושפע מדרכה של ישיבת סורא ואף ששימש כאחד מחכמיה. לדעת חלק מהחוקרים, לספרו "הלכות גדולות" היה מעמד מיוחד בקרב גאוני סורא. ספרו, הלכות גדולות, מבוסס על החיבור הלכות פסוקות בשילוב השאילתות וקטעים נוספים מהתלמודים וממסורות על-פה שרווחו בישיבות הגאונים. הוא מראשוני הגאונים שהשתמשו בחומר ארץ-ישראלי בתר-משנאי, ויש המשערים שהחיבור לא חובר בבבל גופא.

תקופת הזוגות

על פי המסורת היהודית, תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים.

על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, יצר מחקר התלמוד בידול ביניהם ובין התנאים ומקובל להתייחס אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים [דרוש מקור].

גאונים
ראשי ישיבת סורא רב מר בר רב הונא • רב חנניה (חיננאי) • רב הונאי (הונא) • רב ששנא (משרשיא בר תחליפא) • רב חנניה הכהן מנהר פקוד (חיננאי) • רב נהילאי (הילאי) הלוי • רב יעקב הכהן מנהר פקוד • רב שמואל גאון • רב מרי הכהן מנהר פקוד • רב אחא גאון • רב יהודאי בן נחמן • רב אחונאי (אהונאי) כהנא בן פפא • רב חנינאי כהנא בן הונא • רב יהודאי בן נחונאי הכהן גאון • רב מרי הלוי בן משרשיא • רב ביבוי הלוי • רב הילאי בן מרי • רב יעקב הכהן בן מרדכי • רב איבומאי • רב צדוק בן אשי (יצחק בן ישי) • רב הילאי בן חנניה • רב קימוי בן אשי • רב משה (משרשיא) גאון • רב כהן צדק בן איבומאי • רב שר שלום בן בועז • רב נטרונאי גאון • רב עמרם גאון • רב נחשון בן צדוק • רב צמח בן חיים • רב מלכא • רב האי בן נחשון • רב הילאי בן נטרונאי • רב שלום בן מישאל • רב יעקב בן נטרונאי • רב יום טוב כהנא בן יעקב • רב סעדיה גאון • רב יוסף בן יעקב בר סטיא • רב צמח צדק • רב שמואל הכהן בן חפני • רב דוסא • רב ישראל הכהן בן שמואל • רב עזריה הכהן בן ישראל • רב יצחק
ראשי ישיבת פומבדיתא רב חנן מאישקיארב מרי בר רב דימי • רב חנא (הונא) • רב רבה (רבא, ראבא) • רב בוסאי (בוסתנאי) • רב הונא מרי בן מר יוסף • רב חייא ממישן • רב רביא בן רב אביי (מורונאי) • רב נטרונאי בן נחמיה • רב יהודה גאון • רב יוסף גאון (בר כותנאי) • רב שמואל בן רב מרי • רב נטרוי כהנא בן אמונה • רב אברהם כהנא • רב דודאי בן נחמן (רב דוראי) • רב חנניא בן משרשיא • רב מלכא בר רב אחא • רב רבא (אבא) בר דודאי • רב שנוי • רב חנינאי כהנא בן אברהם • רב הונא הלוי בן יצחק • רב מנשה בן יוסף • רב ישעיה הלוי בן אבא • רב יוסף בן שילא משלחי • רב רברבי כהנא בן חנינאי • רב איכומאי (אחונאי) כהנא בן אברהם • רב יוסף בן אבא • רב אברהם בן שרירא • רב יוסף בן מר חייא • רב יצחק בן חנניה • רב יוסף בן רברבי • רב פלטוי בן אביי • רב אחא כהנא בן מר רב • רב מנחם בן יוסף בן חייא • רב מתתיהו הכהן בן רברבי בן חנינא • רב אבא (רבה) בן אמי בן שמואל • רב צמח בן פלטוי • רב האי בן דוד • רב קימוי בן אחאי • רב מבשר הכהן בן קימוי • רב כהן צדק בן יוסף • רב צמח בן כפנאי • רב חנניה בן יהודה • רב אהרן הכהן בן יוסף • רב נחמיה בן כהן צדק • רב שרירא גאון • רב האי גאון • רב חזקיה בן דוד
אחרים רב יצחק מפירוז שבוררב אחאי גאון משבחארב שמעון קיירארב ניסים גאוןרבנו חננאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.