גאוטמה הבודהה

סִידְּהַארְתָּה גַאוּטַמָה (סנסקריט: सिद्धार्थ गौतम, תעתיק מדויק: סידּהָארטְהַה גַאוּטַמָה; בפאלי: शिद्धत्थ गोतम, סִידְּהַתַּה גוֹטַמַה), שָׁאקְיַמוּנִי (סנסקריט: शाक्यमुनि, "החכם בן שבט השאקיה"), הידוע כבּוּדְּהָה (סנסקריט: बुद्ध, "זה שהתעורר"), היה מנהיג רוחני ששאף לעזור לאנשים להשתחרר מסִבלם על ידי לימוד הדהרמה (הדרך המתומנת הנאצלת). לימים קם זרם הבודהיזם, שהתבסס על עקרונות הדהרמה שלימד. הבודהיסטים מחשיבים אותו לבודהה העליון בזמננו. מועד לידתו ומותו אינם ודאיים; מרבית ההיסטוריונים מעריכים כי הוא חי בין 563 לפנה"ס עד 483 לפנה"ס, אולם יש הטוענים כי הוא חי מאה שנים מאוחר יותר, כלומר מת בשנת 380 לפנה"ס לערך[1]. כיום נחגג יום הולדתו של בודהה ("וסאק") ברוב המדינות הבודהיסטיות ביום הירח המלא הראשון של האביב. על פי המסורת תאריך זה מציין את היום בו הגיע הבודהה להתעוררות והיום בו עזב את גופו.

גאוטמה הוא הדמות המרכזית בבודהיזם. תיאורי חייו, דיונים שניהל והחוקים הנזיריים שקבע סוכמו לאחר מותו ונלמדו בעל פה על ידי הסנגהה, וכך הועברו לאורך הדורות בין תלמידיו. אוסף הדיונים המיוחסים לגאוטמה הועלו לכתב רק כ-400 שנים לאחר מותו. "בודהה" הוא כינויו מהרגע שזכה להתעוררות מלאה. המסורות על חיי הבודהיסטווה ועל תקופת חייו כבודהה מגוונות, ולעיתים אינן זהות. מבחינה ספרותית אפשר לראות במסורות האלה סוג של הגיוגרפיה (סיפורי קדושים), ולאו דווקא תיעוד היסטורי. התיאור שלהלן מבוסס על קוים כלליים המקובלים על רוב המסורות הבודהיסטיות.

גאוטמה הבודהה
Buddha in Sarnath Museum (Dhammajak Mutra)
StandingBuddha
פסל בודהה מאזור גנדהרה בפקיסטן, המאה ה-1 לספירה

קורות חייו

לידתו

על פי המסורת, הוא היה בנם של סוּדְּהוֹדַנהַ (Śuddhodana), מלך שבט השאקיה, ואשתו מאיה (בפאלי מָאיאַדֶוִוי Māyādevī). הם חיו בעיירה לוּמְבִּיניִ, הסמוכה לעיר קאפילאוואסטו ששכנה באזור שהיום הוא דרום נפאל.

על פי האגדה, חלמה אמו בעת או קודם שהרתה אותו, על פיל לבן החודר לגופה. בנוסף, קיימות כמה מסורות על תקופת לידתו, שהמשותף לכולן היא נבואה שלימים הוא עתיד להיות מלך גדול או מורה רוחני מפורסם. נבואה זו גרמה לאביו ששאף שבנו יגדל כמלך, לעשות כל שביכולתו על מנת להרחיק את הילד מעיסוק ברוחניות, לשם כך הוא ניסה למנוע מבנו כל היחשפות לסבל.

שנות חייו המוקדמות

עקב מעמדה של המשפחה, הצליח האב במשימתו במשך 29 שנים, בהן הנסיך הצעיר נהנה מחיים נוחים, ולא ידע אלא עונג. הוא ציווה שלא להוציא את הילד מהארמון, על מנת שלא ייחשף לסבל שבחוץ. וכן ציווה בתוך הארמון לכל אלו שהיו בקשר כל שהוא עם בנו, למנוע ממנו כל היחשפות לצער ולסבל, ולספק כל צורך שיהיה לנסיך צורך או רצון בו.

בגיל 16, נישא גאוטמה לנסיכה יַשוּדְהַרָא , שלימים תלד את בנם רַאהוּלַה .

בגיל 29, עלה בו לראשונה הרצון לראות את הנעשה מחוץ לארמון, והוא החל לטייל מעט מחוץ לחומותיו. כאשר אביו שמע על כך, ציווה לסלק מדרכו כל צורה של סבל. חרף מאמציו, בשלושת ימי המסע נחשף גואטמה לראשונה בחייו לסבל השזור בקיום האנושי[2][3]: ביום הראשון ראה אדם זקן, ביום השני ראה אדם חולה אנושות, וביום השלישי ראה אדם מת. הוא הוטרד עמוקות משהכיר בכורח הזִקנה, המחלה, המוות וטבען הארעי של כל התופעות. תהילה, שמחה, רכוש – הכול יחלוף. מבחוץ, כמו גם מבפנים, ראה רק דברים בני-חלוף; אין שום דבר פיזי עליו ניתן להישען לאורך זמן או למצוא בו נחמה.

החיפוש אחר קץ הסבל

לאחר שנחשף לסבל, החליט גואטמה לפרוש מחייו הנסיכותיים, לעזוב את ביתו ומשפחתו, להיות פרוש וסגפן, לנדוד ברחבי הודו במטרה להבין את הסבל הכרוך בקיום האנושי ולמצוא לו פתרון. הוא למד תחת מורים שונים, אך איש מהם לא הצליח להביאו אל היעד הסופי – השחרור מן הסבל. לאחר שהרעיב עצמו כמעט עד מוות, הגיע למסקנה שדיכוי הגוף איננו מוביל להארה, ונטש את דרך הסגפנות.

הנירוואנה

לאחר שש שנים מחוץ לארמון, הגיע בודהה למקום הקרוי היום בוד גאיה (במדינת ביהר בהודו). הוא התיישב מתחת לעץ, נחוש בדעתו לשהות במדיטציה עד שיגיע להארה. על פי המסורת, במהלך המדיטציה נלחם בתודעתו עם מלך השדים ההודי מארה, והצליח להגיע למצב של שוויון נפש כלפי שלוש בנותיו שניסו לפתותו להפסיק את המדיטציה, עד שפרצופיהן נרקבו והן נטמעו בתוך האדמה. לאחר שישה ימים ולילות של תרגול, בבוקר השביעי, נחשפו בפניו אמיתות הקיום בחוויה ישירה, והגיע לנירוואנה. היה זה גם יום הולדתו ה-35, ו-45 שנים לאחר מכן – יום מותו. בבוקר זה של ירח מלא נמוגו התפישות האחרונות על מושגיות, שעוד טשטשו את בהירות תודעתו.

SiddhartaBirth
לידתו של סידהארתה גאוטמה, תבליט מהמאה ה-2 או ה-3 לספירה

את היום הראשון בו הוא לימד, על פי האגדה, יש המציינים היום כגורו פורנימה. במשך 45 שנים הבאות לימד הבודהה את תורתו לאלפי תלמידים: מוסריות, שליטה בנפש וחכמה, במטרה לבטל את התאווה והמאווים האישיים, הגורמים לסבל בשל הפער בין המצוי לרצוי, ולהגיע למחשבה נטולת תשוקות. על פי המסורת, רק מעטים זכו והגיעו לנירוואנה. בדרשתו המפורסמת בפארק הצבאים, לימד את תפיסת העולם הבודהיסטית – הדהרמה – המבוססת על ארבע אמיתות יסוד:

  1. האמת בדבר הסבל (דוקהה): סבל קיים, והוא אוניברסלי.
  2. האמת בדבר מקורו של הסבל: הסבל נוצר ע"י השתוקקות, דחייה ובורות.
  3. האמת בדבר סילוקו של הסבל: הסבל אינו גזירת גורל, וניתן להשתחרר ממנו.
  4. האמת בדבר הדרך לשחרור מסבל: יש דרך המובילה לסיומו של הסבל, הקרויה "הדרך המתומנת הנאצלת".

גאוטמה נפטר מהרעלת מזון בגיל 80. לפי האמונה, עם מותו נשרפה גווייתו, ואפרו חולק לשמונה מנות שנקברו ברחבי אסיה. מעמדו ומהותו שונים בזרמים שונים של הבודהיזם: מאלה הרואים בו בן אנוש שהתגבר על החולשות האנושיות (על פי רוב, זוהי הגישה במהאיאנה ובוג'ריאנה); ועד גישות מיסטיות הרואות בו אדם קדוש ואף סוג של אל.

בודהיזם

מבחינה היסטורית וחברתית, הבודהיזם הציב אתגר למערכת הברהמינית שממנה התפתח ההינדואיזם: בעוד המערכת הדתית השלטת בימי חייו של גאוטמה הייתה מבוססת על חלוקה למעמדות (כהנים, לוחמים, סוחרים, איכרים וטמאים), הטיף הבודהיזם לשחרור מהאמונה במעמדות, ולאי-תלות בכהני דת המתווכים בין המאמין לבין מושא אמונתו. בודהה עצמו האשים את הברהמינים באי-מוסריות וצביעות, ודרש מתלמידיו לחפש בעצמם את האמת על ידי למידה והתנסות אישית, ולא להסתמך על כהנים לשם כך.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ The Dating of the Historical Buddha: A Review Article (http://indology.info/papers/cousins) L. S. COUSINS
  2. ^ ראשית הבודהיזם: פרק ראשון מספרו של יובל אידו טל “בודהיזם – מבוא קצר”
  3. ^ הבודהה באתר אופק עולמי
בודהה

האם התכוונתם ל...

בודהה (מושג)

בבודהיזם, המושג בּוּדְהָה (מסנסקריט: बुद्ध, "זה שהתעורר"', או "המואר") הוא שם-תואר כללי עבור אלו שהגיעו להארה ולנירוואנה, ואיננו שמור לדמות היסטורית יחידה. לפי המסורת הבודהיסטית היו רבים שזכו להגיע אליו בעבר, והיום כמו אז - ההארה וההפיכה לבודהה זמינים לכל אדם שישקיע מאמץ נכון על מנת לטפח אותם. בזרם הטהרוואדה שמור התואר רק עבור אלו שהגיעו להארה באופן עצמאי (ללא תמיכת מורה או כתבים), ומונים 28 בודהות שכאלה [דרוש מקור]. הידוע ביותר מביניהם הוא הבודהה סידהרתא גאוטמה, מייסד הבודהיזם, שחי במאה ה-6 לפנה"ס. כאשר מוזכר "הבודהה" ללא ציון שם מפורש, הכוונה היא על-פי רוב לבודהה זה.

גורו פורנימה

גורו פורנימה (סנסקריט: गुरु पूर्णिमा) הוא חג הינדי ובודהיסטי, הנחוג כל שנה ביום הירח המלא של חודש האשאדה בלוח השנה ההינדי (יוני או יולי בלוח השנה הגרגוריאני). החג מוקדש למורים רוחניים ואקדמיים ובמהלכו מביעים תלמידיהם את הערכתם כלפיהם. מכונה גם ויאסה פורנימה, היום בו לפי המסורת הופיע לראשונה החכם ויאסה.

בבודיזם ביום זה מציינים תחילת הרצאות של גאוטמה הבודהה על תורתו.

ד'ו אלכפל

ד'וּ אלְ-כִּפְל (בערבית: ذُو ٱلْكِفْل) הוא אחד מנביאי האסלאם, אשר באופן מסורתי מזוהה על ידי תאולוגים עם יחזקאל, הנביא המקראי. על פי המסורת האסלאמית, הוא חי כ-75 שנים באזור שבו נמצאת כיום עיראק. המוסלמים מאמינים שאללה העניק לד'ו אל-כפל מעמד גבוה מאוד עוד בחייו. אמנם לא הרבה ידוע על ד'ו אל-כפל ממקורות היסטוריים אחרים, אך כל הפרשנים הקלאסיים של הקוראן מדברים עליו כעל נביא צדיק אשר היה דבק באל כל ימי חייו.

המאה ה-5 לפנה"ס

המאה ה-5 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 401 לפני הספירה. זוהי המאה החמישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלך המאה הגיעה האימפריה הפרסית לשיא התפשטותה, וניסיונותיה להתפשט מערבה הובילו לסדרת עימותים מכוננים עם עמי יוון.

ביוון שלטה התקופה הקלאסית, שהתאפיינה בפריחה גדולה בכל תחומי החיים, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע, בשיטות הלוחמה, בחיי החברה והתרבות, ובתחומי האמנות, הפיסול והארכיטקטורה. בתקופה זו גם הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

מאבק ממושך התקיים בין ערי הפוליס היווניות על ההגמוניה ביוון, והגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

בארץ ישראל התבססה יהדות בית שני והתארגנה מחדש עם עלייתם של מנהיגים יהודים כעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, בעוד בפרס התרחשו על פי המקרא אירועי מגילת אסתר.

וג'ריאנה

וַגְ'רַיָאנָה (בסנסקריט: वज्रयान, תעתיק אנגלי: Vajrayāna, טיבטית: דוֹרגֶ'ה טהֶגפָּה), טנטראיאנה ומנטראיאנה, הם שמות שנתנו למאוחר משלושת הזרמים בבודהיזם, לצד הטהרוואדה ("תורת הנזירים הבכירים") והמהאיאנה ("הדרך הגדולה") ומכונה גם "בודהיזם אזוטרי" או "בודהיזם מיסטי" מחוץ לטיבט.

משמעות השם וג'ריאנה היא "מרכבת היהלום" או דרך היהלום. לפי המסורת הטיבטית, "דרך היהלום" ניתנה על ידי בודהה בסובבו את גלגל הדהרמה בפעם השלישית, בהסתמכו על "השאיפה להארה" (סנסקריט: בּוֹדהיצ'יטָה). משמעות השם טנטראיאנה היא "מרכבת הטנטרה", ומשמעות השם מנטראיאנה הוא "מרכבת מנטרה".

הוג'ריאנה הוא הזרם הקטן ביותר משלושת הזרמים הבודהיסטים ולו 28 מיליון מאמינים שהם 5.7% מהבודהיסטים בעולם. בגלל עובדה זו ובגלל ההבדל המועט בין זרם זה ובין זרם המהאיאנה, ישנם חוקרים הטוענים שהוג'ריאנה אינה זרם נפרד, אלא עוד מסורת (מני רבות) בזרם המהאיאנה.

נירוואנה

נִירְוַואנַה (מסנסקריט: निर्वाण,‏ Nirvāṇa) או נִיבָּאנָה (מפאלי: निब्बान,‏ Nibbāna) בפילוסופיה הבודהיסטית, מוֹקְשָׁה בפילוסופיה ההינדית, הסיקיסטית והג'יינית הם מושגים המתפרשים כהבאת הנפש למצב של הארה, מצב תודעתי של מודעות מלאה, ומכאן לגאולה מסבל באשר הוא.

מילולית משמעות המונח בסנסקריט היא "כיבוי שלהבת הנר", והכוונה היא לכיבוי ההשתוקקות, להשתקה מלאה של העצמי המעוניין להשיג דברים מן העולם הסובב אותו למען עצמו. בניגוד לפירוש העממי הניתן לכך בשיח המודרני בארצות המערב מצב של נִירְוַאנַה אינו מצב של אושר או התעלות, אלא מצב של אין, של איפוס עצמי.

ההבדלים בין המשמעויות של מילה זו בשפות שונות הם עמוקים ופירושה המילולי לשפות מערביות מורכב. בדרך כלל נהוג לתרגמה מילולית כ"חידלון" או "הפסקה".

בספרות הבודהיסטית מתוארת הנירוואנה בשפת משלים ומליצות כשלווה גמורה, כמצב של טוהר, כמציאות שאין בה הווייה והפסד.

על פי התפיסה הבודהיסטית, שעל פי אותה מסורת נמסרה על ידי הבודהה עצמו, (בדרשתו בפארק הצבאים, כאשר לימד את תפיסת העולם הבודהיסטית – הדהרמה) האדם שרוי כל הזמן במצב של השתוקקות (טנהא) הגורם לסבל (דוקהה), אלא אם יצליח לשבור את עשרת הכבלים ולצאת ממצב הסבל.

על פי תבנית ארבע האמיתות האצילות, על מנת להפסיק את הסבל, יש לצאת מתוך האגו, מתוך כבלי הגשמיות, ולהגיע לאושר. לפי תפיסה זו, מי שעוקב אחרי ההנחיות שבדרך המתומנת האצילה מצליח לצאת רוחנית ממצב התשוקה לחפצים גשמיים, נפטר מהשנאה ומהבורות, ויגיע לנירוונה שהיא התחנה בגילגולי הנפש בה האדם חונה לאחר שהוא חווה הכל, ושם הוא נח ממעגל הגלגולים.

סמל הודו

סמל הודו הוא עיבוד של כותרת עמוד אשוקה, אשר נמצאת במוזיאון בעיירה סרנאט הסמוכה לורנאסי. עמוד אשוקה, שהמיר דתו לבודהיזם בהיותו מלך במאה ה-3 לפנה"ס הוצב בגן הצבאים כדי לציין את המקום בו סדהארתה גאוטמה (הבודהה) הטיף בראשונה לחמשת תלמידיו הראשונים אודות הדרך של ארבע האמיתות הנצחיות, ה"דהרמה" והסנגהה. במפגש זה נוסד הבודהיזם. ארבעת האריות עומדים גב-אל-גב, מעל סמלי כוח של פיל, סוס דוהר, שור ואריה, המופרדים ביניהם בציור פרח הלוטוס.

בהשטחת הסמל לדו-ממד, האריה הרביעי, האחורי, מוסתר, ולכן נראים רק שלושה אריות. סמל זה מסמל כוח, אומץ וביטחון, אבל יותר מכל מסמל את התקופה היחידה לפני הקולוניאליזם הבריטי, שהודו הייתה מאוחדת תחת שליט אחד.

גם גלגל הצ'אקרה המופיע בדגל הודו מקורו באותו עמוד, כשבמקור היה מוצב מעל האריות וחלקים ממנו נמצאים באותו מוזאון בו נמצאים האריות. הלוטוס עליו עומדים האריות, מסמל בדתות המזרח את מקור החיים, כששורשיו בסחי וראשו בשמיים.

מתחת לסמל, חקוק המוטו הלאומי של הודו, בסנסקריט - सत्यमेव जयते (סאטימבה ג'איאטה, האמת לבדה מנצחת), ציטוט מספרי הקודש ההינדים, האופנישדות.

הסמל מוצג על כל המסמכים הרשמיים של ממשלת הודו, המטבעות והשטרות.

פאלי

פאלי היא שפה הודו-איראנית המפורסמת בעיקר עקב היותה השפה הליטורגית בה נכתבו הכתבים הבודהיסטים הראשונים. כתבים אלו, הידועים גם בשם הקאנון הפאלי או בשפת הפאלי טי-פיטאקה (שלושת הסלים), הועלו על הכתב בסרי לנקה במאה הראשונה לפנה"ס. הפאלי נכתב במגוון של מערכות כתב, החל מהברהמי, דוואנגרי ומערכות כתב הודיות אחרות, וכלה בצורה הכתובה באלפבית לטיני שפותחה על ידי המלומד הבריטי רהיס דייוידס מאגודת הטקסט הפאלי.

המלה "פאלי" פרושה "שורה" ומציינת את שורות המקור של הטי-פיטאקה בניגוד לפרשנות המסורתית המאוחרת המתלווה אליהם ומכונה אַטְּהַקַטְהַא [דרושה הבהרה]. במקור, אם-כן, המלה לא ציינה שפה מסוימת אלא אוסף כתבים מסוים ורק מאוחר יותר החלה המלה לציין את שפת הכתבים. מחקרים אטימולוגיים מצביעים על כך שפאלי אינה השפה בה דיבר הבודהה, אלא היא תוצר שילוב בין כמה שפות מדוברות אליו נוספו שינויים ו"תיקונים" במאות השנים אחר מותו אחת התופעות הלשוניות האלה מכונה "סנסקריטיזציה" ובמסגרתה שונו מילים מסוימות כך שדמו בהגייתן ובצורתן למילים בסנסקריט. למרות שהשפה הפאלית היא תוצר תהליכי עיצוב ממושכים, נראה שהיא אחת הדוגמאות המקורבות ביותר לשפת הדיבור בחבל מגדה בה ככל הנראה חי גאוטמה הבודהה ושם פיתח ולימד את תורתו.

שלוש אבני החן

שלוש אבני החן (או: שלושת האוצרות / שלושת המחסות) הן שלושה מרכיבי יסוד שבהם המתרגל הבודהיסט מבקש להיתמך, ולכן "לוקח בהם מחסה" בדרכו אל ההתעוררות, ההארה והשחרור מסבל. מרכיבים אלו נקראים אבני חן (ראטנה), משום שערכם רב לאין שעור.

בודהה ("זה שהתעורר") - לאו דווקא מסמל את הדמות ההיסטורית גאוטמה הבודהה, אלא את האיכות שהוא מייצג, ואת אידיאל ההתעוררות הטמון בכל הישויות.

דהרמה ("הלימוד"/"הדרך") - האמת שנתגלתה לבודהה, אותה הוא מלמד.

סנגהה (הקהילה) - קהילת ההולכים אחר הבודהה; החל ממתרגלים בראשית דרכם, וכלה באלו אשר חוו הארה מלאה.לאבן החן המייצגת את הבודהה ולאבן החן המייצגת את הדהרמה מיוחס ערך בל ישוער, היות שאינן גשמיות: לא ניתן ליצור אותן, להשמידן או לשנותן בכל צורה שהיא. תודעת הבודהה בגופו הארצי מדומה לא פעם לאבן החן הגדולה מכולן - היהלום.

תפיסת המחסה בשלוש אבני החן מסמנת את בחירתו של אדם להפוך לבודהיסט באופן רשמי, והיא ממלאת תפקיד מרכזי בטקסי-חניכה של נזירים ומאמינים בודהיסטים המבקשים ללכת בדרכו של גאוטמה בודהה. בקהילות טהרוואדה רבות, נזירים ומאמינים בראשית דרכם מזמרים פזמון בשפת הפאלי הקרוי "וונדנה טי סאראנא":

נהוג להסביר את תפקידן ואת חשיבותן של שלוש אבני החן באמצעות המשלתן לתהליך טיפול רפואי - המתרגל הוא המטופל; המחלה היא הסבל ממנו הוא מבקש להשתחרר; הבודהה הוא הרופא; הדהרמה היא התרופה; והסנגהה היא הצוות הרפואי התומך. אנלוגיה זו ממחישה שלקיחת המחסה באבני החן איננה מעשה סמלי שמטרתו לבטא אמונה דתית, אלא דרך ליצור בהירות ביחס לתהליך המוביל לשחרור, ולמרכיביו.

תה

תה הוא משקה המכיל קפאין, המיוצר על ידי חליטת עלים או ניצני עלים של שיח הקמליה הסינית (Camellia sinensis), המכונה גם צמח התה, במים חמים עד רותחים (לרוב בטמפרטורת 80° עד 95° מעלות צלזיוס). תה עשוי לכלול גם עשבי מרפא, תבלינים או טעמי פירות.

בשפה יומיומית משמשת המילה "תה" גם לחליטות של צמחים אשר אינן כוללות את עלי השיח קמליה סינית, ואלו מכונות לעיתים "תה צמחים", או "חליטות צמחים".

תה הוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.