ג'ינינג

גִ'ינִינְגמנדרינית תקנית: 济宁, בפין-יין: Jǐníng, מילולית "חציית נהר רוגע") היא נציבות עירונית בדרום מערב מחוז שאנדונג שבמזרח סין. העיר ג'ינינג היא כיום העיר הצפונית ביותר אליה אפשר להגיע בהפלגה על התעלה הגדולה של סין.

ג'ינינג
济宁市
מראה בעיר
מדינה הרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
מחוז שאנדונג
שטח 10,685 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,021,044 (2000)
 ‑ במטרופולין 8,022,900 (2004)
קואורדינטות 35°24′00″N 116°34′00″E / 35.4°N 116.56666666667°E 
אזור זמן UTC +8
http://www.jining.gov.cn סינית ואנגלית

היסטוריה

לנציבות גִ'ינִינְג יש היסטוריה ארוכה. על פי אחת המסורות נולדו בה שניים משלושת השליטים המיתולוגיים של סין, פו הסי, ונוּ'וָה, ושניים מחמשת הקיסרים הראשונים: חואנג די ויורשו שָׁאו הָאו (少昊).

היא הייתה חלק ממדינת זֶ'ן בתקופת שושלת שיה (1600-2100 לפנה"ס), וממדינת לוּ בתקופת שושלת ג'ואו (112-256 לפנה"ס). את שמה הנוכחי קיבלה משום שבשל גובהה יחסית לסביבה הייתה חסינה יחסית מהצפות.

בתקופת האביב והסתיו הייתה ג'ינינג לערש הקונפוציוניזם. בתקופת קצרה נולדו בשטח הנציבות חמשת הפילוסופים המכונים "חמשת הקדושים": קונפוציוס (551 – 479 לפנה"ס) - אבי תורת הקונפוציוניזם נולד בצ'ופו, חלק מנציבות ג'ינינג, מנזיוס (289-372 לפנה"ס) פילוסוף סיני, הפרשן העיקרי של הקונפוציוניזם. נולד לא רחוק מצ'ופו. כמו גם ממשיכי דרכם: יֵנְדְזְה, דְזֶנְגדְזְה וקוֹנְגגִ'י.

ג'ינינג נחשבת כמקום בו נולד סגנון הקונג פו המכונה חְווָאצְ'וֵ'אן (HuaQuan 華拳 מילולית "אגרוף סין"). על פי הסיפור נולד הסגנון כאשר בתקופת הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג (Xuanzong) משושלת טאנג (שלט 756-712) נמלט אביר בשם צָאי מָאו משיאן לג'ינינג לאחר שהרג אדם ממשפחת אצילים וחשש מנקמת משפחת ההרוג. בזמן ששהה בג'ינינג היא עסק בשכלול יכולות הלחימה שלו שנודעו מאז בשם חְווָאצְ'וֵ'אן.

גאוגרפיה

נציבות גִ'ינִינְג שוכנת בדרום מערב מחוז שאנדונג וגובלת בנציבויות הֶאדְזֶה מדרום מערב, דְזָאוגְ'וָאנְג מדרום מזרח וטָאי'אָן מצפון מזרח והמחוזות הנאן וג'יאנגסו ואנחווי מצפון מערב ומדרום בהקבלה. הנציבות מצויה בין קווי האורך 117.06º-115.54º מזרח וקווי הרוחב 35.55º-34.25º צפון ומשתרעת על שטח של 10,685 קמ"ר. חלקה המזרחי של הנציבות הררי וחלק המערבי, הנמוך יותר, הוא מישור המוצף מדי פעם. מרכז האזור מכיל סדרה של אגמים רצופים: אגם נָאנְיָאנְג, אגם דוּשָׁאן, אגם גָ'אויָאנְג ואגם וֵיישָׁאן היוצרים את אגם המים המתוקים הגדול, אגם וֵיישָׁאן. האגם המשתרע על שטח של 1,260 קמ"ר הוא אחד מעשרת אגמי המים המתוקים הגדולים ביותר בסין, גם כמות מי התהום בג'ינינג גדולה בצורה משמעותית. סך כל כמות המים המתוקים בנציבות מהווה כשישית מכלל כמות המים המתוקים במחוז שאנדונג.

אקלים הנציבות הוא אקלים ממוזג יבשתי שבו יש ארבע עונות שנה מובחנות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 597 ל-820 מ"מ והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 14.1ºC-13.3ºC.

חלוקה מנהלית

הנציבות העירונית של ג'ינינג שולטת על 12 אזורים ברמת נפות, הכוללים שתי מועצות, שלוש נפות עירוניות ו-7 נפות.

  • מועצת שְׁאג'ונְג (市中区 – Shizhong – "מרכז העיר"), 39 קמ"ר, 420,000 תושבים. מרכז הממשל של הנציבות.[1]
  • מועצת זֶ'נְצֶ'נְג (任城区 – Rencheng)‏, 881 קמ"ר, 630,000 תושבים.
  • העיר צ'וּפֿוּ (曲阜市 – Qufu)‏, 869 קמ"ר, 640,000 תושבים.
  • העיר יֵנְג'וֹאוּ (兖州市 - Yanzhou)‏, 648 קמ"ר, 600,000 תושבים.
  • העיר דְזוֹאוּצֶ'נְג (邹城市 - Zoucheng)‏, 1,619 קמ"ר, 1.12 מיליון תושבים.
  • נפת וֵיישָׁאן (微山县 – Weishan)‏, 1,780 קמ"ר, 690,000 תושבים.
  • נפת יוּ'טָאי (鱼台县 – Yutai)‏, 654 מ"ר, 450,000 תושבים.
  • נפת גִ'ינְשְׂיָאנְג (金乡县 – Jinxiang)‏, 885 קמ"ר, 610,000 תושבים.
  • נפת גְ'יָאשְׂיָאנְג (嘉祥县 – Jiaxiang)‏, 973 קמ"ר, 780,000 תושבים.
  • נפת וֶנְשָׁאנְג (汶上县 – Wenshang)‏, 887 קמ"ר, 730,000 תושבים.
  • נפת סְאשְׁווֵי (泗水县 – Sishui)‏, 1,070 קמ"ר, 600,000 תושבים.
  • נפת לְיָאנְגשָׁאן (梁山县 – Liangshan)‏, 963 קמ"ר, 720,000 תושבים.

כלכלה

חקלאות

מוצרי החקלאות העיקריים בג'ינינג כוללים חיטה, אורז (בייחוד הזן המכונה אורז צ'ופו), תירס וכותנה, בוטנים, פירות, גידול בעלי חיים ומוצרי דיג.

אוצרות טבע

נציבות ג'ינינג עשירה במחצבים, בייחוד ברזל, נחושת, שיש, גרניט ובייחוד פחם. שטח האזור המכיל פחם הוא כ-3,400 קמ"ר בנפות יֵנְג'וֹאוּ, צ'וּפֿוּ, דְזוֹאוּצֶ'נְג, וּוֵיישָׁאן (כ-35% משטחה היבשתי של הנציבות). רזרבות הפחם באזורים אלו נאמדות ב-25 מיליארד טון, ואזור זה בג'ינינג הוא בין שמונה אגני הפחם הגדולים בסין. הפחם משמש להפעלת תחנת כוח גדולה בג'ינינג.

תעשייה

בעיר ג'ינינג יש תעשייה מפותחת של מטלורגיה, מכונות, מוצרי אלקטרוניקה, כימיקלים, תרופות ומוצרי טקסטיל. העיר ידועה בסין באיכות המוחמצים המיוצרים בעיר, מוצרי עור ועבודות יד.

תיירות

הנציבות מנצלת את היותה מקום הולדתם של אבות הקונפוציוניזם, קונפוציוס ומנזיוס, והאתרים הקשורים בהם, על מנת לפתח את תעשיית התיירות. הוקמו מספר מלונות, פותחו אזורי תיירות והנציבות מארחת פסטיבלים ואירועי תרבות. ב-2004 זכתה העיר בתואר "עיר תיירות מצטיינת בסין". בנציבות יש ארבעה אזורי תיירות עיקריים: "אזור התיירות התרבותי של קונפוציוס ומנזיוס", "אזור התיירות של גיבור השְׁווֵיהוּ", "אזור התיירות של התעלה הגדולה בייג'ינג-האנגג'ואו", ו"אזור התיירות של נופי אגם ויישאן". בולט בהם מקדש קונפוציוס, אחוזת קונפוציוס וקבר קונפוציוס בעיר צ'וּפֿוּ שהוגדרו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בשנת 2004 ביקרו בנציבות מעל ל-10 מיליון תיירים סיניים ומעל ל-100,000 תיירים זרים.

תחבורה

העיר ג'ינינג היא כיום העיר הצפונית ביותר אליה אפשר להגיע בהפלגה על התעלה הגדולה של סין. דרך העיר עוברים מסילות הברזל המחברת בין בייג'ינג להונג קונג ובין בייג'ינג לשאנגחאי שכיוונם מצפון לדרום, ומסילות הברזל יֵנְג'וֹאו-שְׁאגְ'יוֹ, וג'ינינג-שִׂינְשְׂיָאנְג. הכביש המהיר הלאומי מס' 140 חוצה את הכביש המהיר הלאומי מס' 327 בנציבות. משדה התעופה של ג'ינינג יש טיסות פנים לבייג'ינג, ג'יניאן, צ'ינגדאו, שאנגחאי וגואנגג'ואו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הנתונים הבאים נלקחו מוויקיפדיה בגרמנית והם נכונים ל-2005.
אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג

אתר המאובנים בצֶ'נְגְגְ'יָאנְג (בסינית: 澄江化石地; באנגלית: Chengjiang Fossil Site) הוא אזור עשיר במאובנים מתחילת תור הקמבריון בנפה צ'נגג'יאנג השייכת לנציבות העירונית יושי במחוז יונאן בדרום-מערב סין.

האתר נחשף כאשר ב-1984 נתגלו מאובנים בשכבת פצלים בגבעת מָאוטְייֵנְשָׁאן בנפת צֶ'נְגְגְ'יָאנְג שתוארכו ל-530 למ"ש. המאובנים באתר מכסים תקופת זמן קודמת למאובנים מהקמבריון שנתגלו בסוף המאה ה-19 בפצלי ברג'ס בקולומביה הבריטית בקנדה. המאובנים משני אתרים אלו יחד עם מאובנים מאתרים נוספים בשוודיה ובגרינלנד מדגימים היטב את התופעה המכונה הפיצוץ הקמבריוני, המתארת שינוי דרמטי בקצב היווצרות המינים של אורגניזמים על פני כדור הארץ.

ייחודו של האתר בכך שהוא מהווה את העדות המוקדמת לתופעה זו. באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים. בסך הכול נתגלו באתר בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים, מתוכם 160 מינים חדשים, ב-170 סוגים, מתוכם 150 סוגים חדשים, השייכים ל-16 מערכות. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים בתחילת הקמבריון. משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות הפלאונטולוגיות החשובות ביותר במאה ה-20. מקבץ בעלי החיים שנתגלו מתקופה זו מכונים בשם הכללי "הפאונה של צֶ'נְגְגְ'יָאנְג" (Chengjiang Fauna) או גם "הביוטה של צֶ'נְגְגְ'יָאנְג" (Chengjiang Biota), והשכבה המכילה את המאובנים קיבלה את הכינוי "פצלי מָאוטְייֵנְשָׁאן" (Maotianshan Shales).

האתר הוכר על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2012.

התעלה הגדולה (סין)

התעלה הגדולה של סין (בסינית: 大運河, בפין-יין Dà Yùnhé - "דָה יוּנְהֶה") ידועה גם כתעלת בייג'ינג-האנגג'ואו הגדולה (京杭大運河 גִ'ינְג-הָאנְג דָה יוּנהֶה) היא התעלה העתיקה ביותר והארוכה ביותר בעולם. היא מתחילה בצפון בבייג'ינג ומסתיימת בדרום בהאנגג'ואו שבמחוז ג'ג'יאנג, אורכה 1,794 קילומטרים ועומקה בין 3 ל-9 מטרים. התעלה חוצה את סין מצפון לדרום ועוברת בערים בייג'ינג וטיינג'ין ובמחוזות הביי, שאנדונג, ג'יאנגסו וג'ג'יאנג. החלק הקדום ביותר בתעלה נחפר במאה ה-5 לפנה"ס והיא הורחבה כמה פעמים במהלך ההיסטוריה. התעלה, שמסלולה צפון-דרום, מקשרת בין נהרותיה העיקריים של סין הזורמים ממערב למזרח, ומאפשרת שיט ומעבר מים בין עמק הנהר הצהוב לעמק היאנגצה ולמערכות הנהרות האחרים. כיום משמש חלק מהתעלה לצורכי שיט כשחלקים אחרים ממנה עוברים שחזור על מנת להשתמש בתעלה כדרך לקליטת עודפי מים ולהעברת מים לצורכי השקיה. התעלה הגדולה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 2014.

מטאו ריצ'י

מַטֶאוֹ רִיצִ'י (באיטלקית: Matteo Ricci, בסינית: 利瑪竇, בפין-יין: Lì mǎ dòu - לי מא-דו; ‏ 6 באוקטובר 1552, מצ'רטה, מדינת האפיפיור – 11 במאי 1610, בייג'ינג, סין) היה מיסיונר ישועי ממוצא איטלקי.

ריצ'י נחשב כמי שהביא בתקופת שושלת מינג את הנצרות הקתולית המודרנית לסין, ארץ שהייתה עד לתקופתו סגורה בפני זרים, ובה חי ב-30 השנים האחרונות לחייו. הקהילייה הנוצרית שיסד הייתה הגדולה ביותר ששרדה את המהפכה התרבותית. במקביל לעבודתו כמיסיונר היה ריצ'י המתרגם הראשון של כתבי קונפוציוס ללטינית, הלינגווה פרנקה של המדע בתקופתו.

ממלכת דיין

ממלכת דְייֵן (בסינית: 滇國, בפין-יין: Diān guó) הייתה ממלכה עתיקה שהוקמה על ידי בני הדְייֵן, קבוצה אתנית של שבטים ילידים שאינם סינים , שהתמחו בעיבוד מתכות, ושמשכנם היה סביב מישור אגם דיין במרכז צפון יונאן בסין משלהי תקופת האביב והסתיו עד שושלת האן המזרחית. הדיין נדחקו בהדרגה ולבסוף נטמעו בתרבות הסינית של בני ההאן כאשר שושלת האן התפשטה בסדרה של מסעות צבאיים לעבר יונאן של ימינו. הכיבוש והסיפוח של ממלכת דיין על ידי שושלת האן בשנת 109 לפנה"ס הובילו בסופו של דבר להקמת המחוז הצבאי יִיג'וֹאוּ (益州郡 Yì zhōu jùn).

קונפוציוס

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס), מגדולי הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

שושלת ג'ין (1115–1234)

שושלת ג'ין (1234-1115) (בכתב סיני: 金 במובן המילולי "של זהב", או 金朝 מבטאים בערך "צין צ'או", בכתב פין-יין: Jīn Cháo), הידועה רשמית כשושלת "ג'ין הגדולה" (דא ג'ין - 大金) הייתה שושלת טונגוסית, אחת השושלות האחרונות שמלכו בסין לפני הפלישה המונגולית. היא שלטה בשנים 1234-1115 בצפון-מזרח סין. השושלת מכונה תכופות "השושלת הג'ורצ'נית" או "ג'ין הג'ורצ'נית", מכיוון שהקיסר המייסד שלה, ג'ין טאי-דזו (1123-1115), ושאר מנהיגיה היו ממוצא ג'ורצ'ני - הם השתייכו לשבט "וניאן", אחד מהשבטים הג'ורצ'נים הגדולים והחשובים. הג'ורצ'נים נחשבים למעין אבות של המנצ'ורים.

הג'ורצ'נים היו במקור עם שעסק בחקלאות, בדיג ובציד בעמק הנהר סונגהואה (סונגרי) ובגדות החלק התחתון של הנהר אמור.

הם סבלו מהדיכוי של שושלת ליאו (1125-907) ששלטה בצפון סין ושאילץ אותם לשלם מיסים כבדים בסוסים, זהב ודברי ערך אחרים. בהתחלת המאה ה-12 הרים ראש השבט "וניאן", אגודה, את דגל המרד של הג'ורצ'נים נגד שושלת ליאו.

המרד נמשך כתשע שנים ונהנה מתמיכת שושלת סונג (1279-960) ששלטה מדרום לאימפרייה ליאו ובירתה הייתה קאיפנג.

השושלת קמה בעקבות ניצחון המרד של טאי-דזו נגד שושלת ליאו. אחרי שנת 1125 נהדפו קיסרי ליאו אל האזורים המערביים של סין, בהם נודעו כ"ליאו המערביים" או כ"ממלכת קארה-חיטאי". אחרי שניצחו את ליאו, מנהיגי שושלת ג'ין פרקו את הברית עם סונג ויצאו למלחמה ממושכת נגדם, שנמשכה, בהפסקות, קרוב למאה שנים.

בעת שלטונם, אימצו הג'ורצ'נים של ג'ין את המנהגים הסיניים ואף ביצרו את החומה הסינית הגדולה נגד האיום המונגולי.

בימי שושלות ג'ין וסונג, הגיע העם הסיני להישגים רבים בתחום התרבות והטכנולוגיה, כגון פיתוח אבק השריפה ותחיית הקונפוציאניזם.

קיסרות ג'ין התפשטה ממנצ'וריה בצפון ועד נהר הואי בדרום.

בשנת 1234 נפלה קיסרות ג'ין תחת מכות המכבש של הכובש המונגולי ג'ינג'יס ח'אן, לאחר התנגדות ארוכה ועיקשת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.