ג'ימו

ג'ימו (13 בפברואר 711 לפנה"ס - 9 באפריל 585 לפנה"ס[1]) היה קיסר יפן הראשון, על פי המסורת למניין קיסרי יפן. לפי המסורת, הוא שלט יותר מ-75 שנה, מ-18 בפברואר 660 לפנה"ס ועד מותו.

על פי השינטו, הקיסר ג'ימו הוא צאצא ישיר של אלת השמש, אמטראסו. על פי האמונה, הוא ושלושת אחיו הגדולים נולדו וגדלו באזור מיאזאקי שבאי קיושו בדרום יפן, והחליטו לנדוד מזרחה כדי לשלוט על שטח גדול יותר. בדרך נקלעו לקרבות עם שליטים מקומיים, ואחיו הבכור נהרג באזור אוסאקה של ימינו. ג'ימו הבין כי הוא ואחיו הובסו בקרבות משום שלחמו לכיוון מזרח, כנגד השמש, ולפיכך שינה את טקטיקת הקרב כך שיגיעו מכיוון מזרח לאזורי הקרבות ויילחמו כלפי כיוון מערב. הוא זכה למספר ניצחונות, בין השאר בסיוע דמותה המיתית של ציפור בעלת שלוש רגליים. כך הגיע עד יאמטו (סאקורי של ימינו). לאחר ששליט נוסף באזור זה, שטען כי אף הוא בן האלים, פגש בג'ימו והחליט לקבל עליו את מרותו, הוכתר ג'ימו לקיסר יפן. לפי המסורת, הוא מת בגיל 126, לאחר ששלט יותר מ-75 שנה, אך לא ידוע מקום קבורתו. מאמינים כי הקאמי שלו שוכנת במקדש באזור נארה.

הקיסר ג'ימו, בדומה לשאר הקיסרים הקדומים של יפן שתוארו בכרוניקות עתיקות, נחשב כיום לדמות מיתית שלא התקיימה במציאות ואין אף ראיה היסטורית מוצקה לקיומו. לטענת מרבית ההיסטוריונים, הקיסר הממשי הראשון של יפן היה הקיסר אוג'ין, שתקופת שלטונו מתוארכת לשנים 270230 לספירה בערך; הקיסר הראשון שתקופת שלטונו מתוארכת בוודאות הוא קימאי, 571539 לספירה.

ג'ימו
神武天皇
Tennō Jimmu detail 01
שושלת בית המלוכה של יפן
Emperor-Jimmu cropped
הקיסר ג'ימו (איור)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי המסורת היפנית
11 בפברואר

11 בפברואר הוא היום ה-42 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 323 ימים (324 בשנה מעוברת).

580-589 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 589 - 580 לפנה"ס

אמטראסו

אָמָטֵרָאסוּ (ביפנית: 天照), או בשמה המלא אָמָטֵרָאסוּ אוֹמִיקָאמִי (天照大神), אשר נקראת גם אוֹהִירוּמֶה נוֹ מוּצִ'י נוֹ קָאמִי (大日孁貴神), היא קאמי בדת השינטו וישות אלוהית מרכזית במיתולוגיה היפנית. היא אלת השמש והיקום, ושמה נגזר מהמילה היפנית ל"זורח בשמיים". ישנה אמונה לפיה קיסר יפן הוא צאצא ישיר של אמטראסו.

האקו איצ'יו

האקו איצ'יו (ביפנית: 八紘一宇, מילולית: "שמונה כיוונים, גג אחד", כלומר, "כל העולם תחת גג אחד") הייתה סיסמה פוליטית יפנית שזכתה לפופולריות במהלך מלחמת סין-יפן השנייה ומלחמת העולם השנייה.

היסטוריה של אסיה

את ההיסטוריה של אסיה ניתן לראות כהיסטוריה קולקטיבית של מספר אזורי חוף היקפיים, מזרח אסיה, דרום אסיה והמזרח התיכון המקושרים ביניהם על ידי הערבה האירו-אסייתית.

המאה ה-7 לפנה"ס

המאה ה-7 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 601 לפני הספירה. זוהי המאה השביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

יחסי ארצות הברית–יפן

היחסים בין יפן לארצות הברית (日 米 関係) החלו בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עם משלחות דיפלומטיות מגובות בכוח של קפטני הספינות האמריקאיות, ג'יימס גלין ומת'יו פרי לשוגונות טוקוגאווה. מדינות אלה שמרו על יחסי לבביות לאחר מכן, והעלייה היפנית לארצות הברית הייתה בולטת בעיקר במאה ה-20, עד לשנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר פעולות יפניות במהלך מלחמת סין-יפן השנייה גרמו לארצות הברית להטיל סנקציות קשות על יפן, ובסופו של דבר הובילו למתקפת הפתע היפנית נגד בסיס חיל הים האמריקני פרל הארבור, אשר היוותה את פתיחת המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט של מלחמת העולם השנייה. ארצות הברית ובעלות בריתה הביסו בסופו של דבר את יפן, והמלחמה הסתיימה בהטלת פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי. יפן נכנעה, והייתה נתונה לשבע שנים של כיבוש צבאי על ידי ארצות הברית, שבמסגרתה סייעו הכובשים האמריקאים בבנייה מחדש של המדינה, בטכנולוגיה אמריקאית משותפת, וביצעו רפורמות פוליטיות וכלכליות נרחבות כדי להפוך את יפן לדמוקרטיה ופוטנציאל נגד הקומוניזם. לאחר סיום הכיבוש, שוב שגשגו יחסי המדינות. כריתת בריתות בנושא הצבאי, וחילופי הטכנולוגיה והתרבות יצרו שיתוף פעולה והתקרבות בין המדינות. היחסים המסחריים של המדינות שגשגו במיוחד מאז, בעיקר בזכות המכוניות היפניות ותחום האלקטרוניקה שהיה אז פופולרי במיוחד.

החל מסוף המאה ה-20 ואילך, ארצות הברית ויפן מקיימות קשרים פוליטיים, כלכליים וצבאיים יציבים וקרובים. ארצות הברית רואה ביפן את אחת מבעלות בריתה ושותפותיה הקרובות. יפן היא אחת המדינות הפרו-אמריקאיות ביותר בעולם, כאשר 85% מהתושבים היפנים רואים את ארצות הברית בחיוב ו-87% צופים באמריקאים באורח חיובי ב-2011, 73% צופים באמריקנים בחיוב ו-69% רואים את ארצות הברית בחיוב ב-2013. רוב האמריקנים תופסים את יפן באופן חיובי, כאשר 81% צופים ביפן לטובה בשנת 2013, התפיסה החיובית ביותר ליפן בעולם, אחרי אינדונזיה.

יפן

יפן (ביפנית: 日本 – הגייה: ניהוֹן, ובעבר הייתה מקובלת ההגייה: ניפּוֹן; משמעות המילה היא "מקור השמש") היא מדינת איים בצפון-מערב האוקיינוס השקט, הנמצאת ביבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה הרביעית מבחינת עוצמתה הכלכלית, בחישוב לפי תמ"ג. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

יפן היא ארכיפלג של 6,852 איים. האיים הראשיים הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו מהווים 97% משטחה היבשתי של יפן. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), מונה אוכלוסייתה של יפן למעלה מ-127 מיליון איש, והיא המדינה העשירית בגודלה מבחינת אוכלוסייה. על פי האו"ם וארגון הבריאות העולמי, יפן היא המדינה שתוחלת החיים בה היא הגבוהה בעולם. מטרופולין טוקיו רבתי, בירת יפן, הוא אזור המטרופולין הגדול בעולם ובו למעלה מ-30 מיליון תושבים.

כס החרצית

כֵּס החרצית (ביפנית: 皇位) הוא המונח המערבי המקובל לתיאור הכס של קיסר יפן. המונח מתייחס לרוב למושב מאד ספציפי, דוגמת כס הטקהמיקורה בחדר השישין בארמון הקיסרי של קיוטו.

כסים אחרים שמשמשים את הקיסר במסגרת רשמית במהלך טקסטים או בעת הקראת נאום מן הכס, אינם נחשבים לכס החרצית; לדוגמה הכס בארמון הקיסרי של טוקיו או הכס בו משתמש הקיסר בישיבות הדיאט של יפן.

כס החרצית הוא מטונימיה המתייחסת, כאשר נעשה בה שימוש רטורי, לראש המדינה. ואף למוסד המונרכיה היפני עצמו.

מסדר דיית הזהב

מסדר דיית הזהב (ביפנית: 金鵄勲章, תעתיק: קינשי-קוּנשׁוֹ) היה מסדר באימפריה היפנית שנוסד ב-12 בפברואר 1890 על ידי הקיסר מוצוהיטו לזכרו של ג'ימו, הראשון בקיסרי יפן.

מקדש יסוקוני

מקדש יסוקוני (Yasukuni Jinja 靖国神社) הוא מקדש שינטו השוכן ברובע צ'יודה, טוקיו, יפן. המקדש מוקדש לחיילים ולאנשים אחרים שנהרגו בלחימה למען קיסר יפן. כיום רשומים במקדש שמותיהם של מעל ל-2,466,000 גברים ונשים שהקדישו את חייהם בשירות האימפריה היפנית, בעיקר אלה שנהרגו במלחמות, וכמו כן שמותיהם של נתיני הקולוניות של יפן (קוריאנים וטייוואנים). בנוסף מכיל המקדש את אחד המוזיאונים הבודדים ביפן המוקדש למלחמת העולם השנייה, ופסלי זיכרון לאימהות ולחיות שהקריבו את חייהם במלחמה.

מקדש יסוקוני נועד להכיל את נשמותיהם של הנופלים כ"קאמי" (神), המונח היפני לנשמה או רוח. לפי האמונה נמחלים כל מעשיו הרעים והשליליים של אדם בשעה שרוחו נכנסת למקדש. פולחן זה הוא מנהג דתי לחלוטין, מאז הפרדת דת השינטו מהממשלה היפנית ב-1945. הכמורה במקדש נהנית מחופש אוטונומי להחליט מי ואיך יונצח במקדש, מכיוון שההנצחה היא תמידית ובלתי הפיכה. המקדש נועד לספק מקום מנוחה לכל המונצחים בו, וזהו המקום היחיד בו קד קיסר יפן.

סויזאי, קיסר יפן

סוּיְזָאי או סוּיְסַאי (ביפנית: 綏靖天皇 - "סויזאי טאנו" - "סויזאי קיסר יפן") היה קיסר יפן השני, לפי המסורת היפנית. קיסר זה נחשב לאחד הקיסרים האגדתיים של יפן, מאחר שאין עדויות היסטוריות לשלטונות. על פי המסורות היפניות, הקיסר שלט משנת 549 לפנה"ס.

ההיסטוריונים המודרניים מטילים ספק בקיומם ובשלטונם של תשעת הקיסרים הראשונים של יפן. ההיסטוריונים סבורים שגם שמו של סויזאי ניתן לו על ידי כותבי היסטוריה מאוחרים (בתקופות קדומות), על פי הסברה שמות אלה ניתנו בתקופת הקיסר קאמו (782 - 805 לספירה), בעת שנכתבו הכרוניקות של קיסרי יפן.

בקוג'יקי מצוינים רק שמו של הקיסר וייחוסו המשפחתי, וכן ישנו תיאור של נסיבות עלייתו לשלטון. בניהון שוקי מצוינים גם מעשיו של הקיסר, אולם אלה מעשים אגדתיים, שאינם מבוססים על תיעוד היסטורי נוסף, וישנה סברה כי תיאורים אלה הועתקו מאגדות סיניות.

על פי המשורר היפני ג'י-ין, סויזאי היה אחד מבניו של ג'ימו, אשר שלט מארמון טאקאוקה-נו-מייה, בקצוראגי (כיום פרובינציית יאמטו).

על פי הקוג'יקי, סויזאי היה בנו הצעיר של אשתו הראשית של ג'ימו, איסוקיוריהימי. קאמויאווימימי, בנם הבכור של ג'ימו ואיסוקיוריהימי היה יורש העצר ועתיד היה למלוך לאחר אביו; אולם לאחר מותו של ג'ימו, טאגישימימי, בנם של ג'ימו ואהירצושימה, רעיה נחותה יותר של ג'ימו, ניסה לתפוס את השלטון. סויזאי שכנע את קאמויאווימימי לרצוח את טאישימימי, אולם זה נכשל, וסויזאי נאלץ להרוג את אחיו החורג בעצמו. לאחר זאת קאמויאווימימי ויתר על השלטון והכריז שאחיו הצעיר סויזאי, בהיותו אמיץ יותר, צריך להיות הקיסר.

ישנה סברה לפיה סיפור אגדי זה מנסה להסביר את שינוי המנהג הקדום לפיו הבן הצעיר ביותר הוא היורש, למנהג מאוחר יותר לפיו הבן הבכור הוא היורש. האגדה מנסה להסביר מדוע דווקא הבן הצעיר ירש את אביו.

על פי המסורות סויזאי מלך 45 שנים.

באתר הקבורה המלכותי של קיסרי יפן מצוי קברו של סויזאי.

פרסי הקהל לקולנוע "אפריקה מג'יק" 2016

טקס פרסי הקהל לקולנוע "אפריקה מג'יק" 2016 (באנגלית: 2016 Africa Magic Viewers Choice Awards ‏(AMVCA) נערך ב-5 במרץ 2016 במלון אקו בוויקטוריה איילנד, שבלאגוס, ניגריה. את האירוע אירחו איקפונמווסה אסקיאודווה ומיני דלאמיני.בשנה זו, נוספו קטגוריות לסרטים הטובים ביותר לפי אזור באפריקה שמדרום לסהרה: אפריקה הדרומית, מזרח אפריקה, ומערב אפריקה. המועמדים נחשפו ב-11 בדצמבר 2015 על ידי העיתונאי הקנייתי, לארי מאדוואו והקומיקאית הניגרית Chigurl.

פרסי הקהל לקולנוע "אפריקה מג'יק" 2017

טקס פרסי הקהל לקונלוע "אפריקה מג'יק" 2017 (באנגלית: 2017 Africa Magic Viewers Choice Awards ‏(AMVCA) נערך ב-5 במרץ 2017 במלון אקו בוויקטוריה איילנד, שבלאגוס, ניגריה. את האירוע אירחו שוב איי קיי אוסגיאודו ומיני דלאמיני.רשימת המועמדים נחשפה ב-14 בדצמבר 2016. הסרט '76 זכה למספר שיא של מועמדויות - 14 - כולל לפרסים לסרט הטוב ביותר, לשחקנית הטובה ביותר, ולשחקן הטוב ביותר. הסרט זכה בארבעה פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר.

צרפת במשחקים האולימפיים

צרפת משתתפת במשחקים האולימפיים מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896). קיימת מחלוקת בשאלה האם השתתפה בכל המשחקים, שנסובה סביב השתתפותו של האתלט אלבר קורה באולימפיאדת סנט לואיס (1904). אף שהיה צרפתי, הוא התחרה במדי התאחדות האתלטיקה של שיקגו וברישומים הרשמיים של הוועד האולימפי הבינלאומי נרשמה זכייתו במדליית הכסף בריצת המרתון לזכותה של ארצות הברית. פרט לסוגיה זו, השתתפה צרפת בכל יתר האולימפיאדות שנערכו, וכן בכל משחקי החורף.

לאורך השנים צברו הספורטאים הצרפתים 716 מדליות, בהן 212 מדליות זהב, נתון שמציב אותה במקום הרביעי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וסין. הענפים בהם בלטו הצרפתים במיוחד הם סיף (118 מדליות, בהן 42 מדליות זהב, הישג בו היא שנייה רק לאיטליה), רכיבת אופניים (91 מדליות, בהן 41 מדליות זהב, יותר מכל מדינה אחרת), אתלטיקה (69 מדליות, בהן 14 מדליות זהב), שיט (41 מדליות, בהן 13 מדליות זהב, הישג המציב אותה במקום החמישי בכל הזמנים, אחרי בריטניה, ארצות הברית, נורווגיה וספרד), רכיבה (37 מדליות, בהן 14 מדליות זהב, הישג המציב אותה במקום השלישי בכל הזמנים, אחרי גרמניה ושוודיה) וג'ודו (49 מדליות, בהן 14 מדליות זהב, הישג שני רק לזה של יפן).

באולימפיאדות החורף צברו הצרפתים 124 מדליות, בהן 36 מדליות זהב. 48 מדליות מהן 15 מדליות זהב הושגו בסקי אלפיני, ענף בו רק אוסטריה, שווייץ וארצות הברית הגיעו להישגים גבוהים יותר.

קוג'יקי

קוג'יקי (ביפנית: 古事記 – תיעוד עניינים עתיקים) הוא הכרוניקה העתיקה ביותר בנמצא של ההיסטוריה של יפן, והיא מתוארכת לראשית המאה ה-8. כרוניקה זו נכתבה על ידי או נו יסומארו, לבקשת הקיסרית גנמיי. זוהי אסופת מיתוסים העוסקים ביצירת איי יפן ובקאמי. מיתוסים אלה, בלוויית אלה המופיעים בניהון שוקי, מהווים את הבסיס שממנו צמחה דת השינטו.

קיסר יפן

קיסר יפן (ביפנית 天皇, טֶנוֹ, מילולית: מלך-אל) לעיתים מכונה "המיקאדו", הוא סמל המדינה היפנית על פי החוקה הנוכחית, המשמש בפועל כראש המדינה היפנית, והעומד בראש המשפחה הקיסרית.

מאז תחילתה של ההיסטוריה היפנית ועד לאמצע המאה ה-19 נע תפקידו של הקיסר ביפן הלוך וחזור מתפקוד כפקיד רשמי בעל תפקידים טקסיים בלבד ועד לשלטון במדינה כשליט קיסרי בפועל. תחת החוקה הנוכחית של יפן, הקיסר הוא דמות טקסית בעיקרה המהווה סמל שלטוני הכפוף לחוקת המדינה, בדומה לשרידי מלכות אחרים בעולם.

שושלת הקיסרים היפנית נחשבת לשושלת הקיסרים העתיקה בעולם ששרדה עד ימינו.

הקיסר הנוכחי ביפן הוא הקיסר נארוהיטו, שעלה לכס הקיסר לאחר שאביו הקיסר אקיהיטו פרש בשנת 2019.

משכנו של קיסר יפן מאז אמצע המאה ה-19 הוא הארמון הקיסרי של טוקיו (נודע בשם ארמון קוֹקִיוֹ), אשר נמצא בליבה של טוקיו, לפני המעבר לארמון זה התגוררה המשפחה הקיסרית בעיר קיוטו.

חלק מהתאריכים והפרטים המובאים בערך זה נמצאים תחת מחלוקת מתמדת המתנהלת בקרב ההיסטוריונים של יפן. מרשימת קיסרי יפן בעבר עולה כי חלק מהקיסרים הנמנים עליה מתו בגיל צעיר מאוד, כזה שמערער את עובדת היותם בעלי יכולת שלטונית כלשהי, שלטונם של אחדים מהנמצאים ברשימה היה למעשה שלטון שמאחוריו התקיים שלטון צללים של קיסר שפרש כביכול לנזירות, אך המשיך למעשה לשלוט בפועל, וחלק מהקיסרים מילאו תפקיד טקסי משני כל כך עד שהקשר בינם ובין שלטון היה מקרי בהחלט. עם זאת, ישנה חשיבות רבה למניית כל אחד מהקיסרים הרשמיים של יפן ברשימה כיוון שתקופת שלטונו של קיסר מסוים היא דרך החלוקה המקובלת לתקופות היסטוריות בהיסטוריה של יפן אפילו בימינו.

קיסרי יפן

זוהי רשימה מקובלת של קיסרי יפן, קיסרים ממין נקבה (ביפן רק אשתו של הקיסר נקראת קיסרית) מצוינות באותיות נוטות.

תאריכי השלטון של 28 הקיסרים הראשונים ברשימה, ובפירוט ה-16 הראשונים, מבוססים על המסורת היפנית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.