ג'ייניזם

הג'ייניזם היא דת הודית שהתפתחה במאה השישית לפנה"ס, באותה מאה בה נוסד הבודהיזם.

Katgola Temple
מקדש בראג'סטאן, הודו

חשיבות הדת

מספר המאמינים בג'ייניזם קטן כיום יחסית (כ-6 מיליון ב-2001[1]) אולם השפעתה של הדת גדולה בהרבה מהיקפה המספרי, בשל העובדה שהמאמינים בה נמנים בדרך כלל עם שכבות אמידות יותר בחברה ההודית, ובשל העובדה שרבים מעקרונותיה המוסריים אומצו על ידי ההינדים, לרבות חלקים במשנתו של מהטמה גנדי. גנדי הושפע מאוד מהדגש של הג'יין על דרך חיים של שלום וחוסר אלימות, והיא הפכה לחלק חשוב מתפיסת עולמו ומדרכו הפוליטית.

הג'יינים בולטים בתחומים רבים, בעיקר בעסקים ומדע אך גם בחינוך, אמנות וחקלאות. לג'ייניזם חלק חשוב בתרבות ההודית, כשהם תורמים לפילוסופיה, לאמנות, לאדריכלות ולמדע ההודי, וכך לפוליטיקה בתמיכה במהטמה גנדי בתנועתו לעצמאות ההודית.

המדינות עם נוכחות ג'יינית הגדולה ביותר בהודו הן מהרשטרה, ראג'סטאן וגוג'אראט. לג'ייניזם מאמינים רבים במחוז הפונג'אב, ובמיוחד בעיירה לודהיינה. היו בעבר ג'יינים רבים בלאהור (הבירה ההיסטורית של הפונג'אב) ובערים אחרות לפני החלוקה של 1947. רבים ברחו אז לחלק ההודי של הפונג'אב. מחוץ להודו ישנן קהילות גדולות במזרח אפריקה (קניה, טנזניה ואוגנדה). ג'איינים רבים היגרו ממזרח אפריקה לבריטניה, קנדה וארצות הברית.

מקורות

יש דמיון מסוים בין הג'ייניזם לבין הבודהיזם, אך יש גם שוני מובהק בין דרך האמצע הבודהיסטית בדרכה אל הנירוונה והדרך הפונדמנטלית הקיצונית של הג'יינים ובתקופות מסוימות התחרו שתי הדתות על לבם של תושבי הודו.

מקורות הדת הג'יינית במאה השישית לפני הספירה, כאשר הודו עברה תהליך של מעבר ממבנה שבטי-חמולתי למבנה חברתי ושלטוני ריכוזי. כמו בתקופות מעבר אחרות, הייתה זו תקופה בה הסדר החברתי והמדיני המוכר התערער, ולכן היא היוותה כר פורה להיווצרות דתות ותורות חיים חדשות.

על פי הכתוב, הג'ייניזם נוסד על ידי בנו השני של סידהרתא גאוטמה, הנסיך מאהאווירה (מילולית: גיבור גדול) הידוע גם בשם ורדהמנה ג'נטיפוטה או ורדהמנה מאהאווירה, שחי בין השנים 599 לפנה"ס ל-527 לפנה"ס. המאהאווירה כונה בשם ג'יינה (כובש רוחני) כי ידע לכבוש את ייצרו. נחשב על פי הג'ייניזם לאחרון בשושלת של 24 "מפלסי דרך" (הטירתנקרה (תעתיק לטיני: Tirthankaras), תרגום מילולי: "סוללי מעברות הנהר") שהעבירו את מאמיניהם על פני נהר גלגול הנשמות וזכו להגיע למוקשה (שחרור).

תלמידיו הקימו קהילה, אולם פריצתה של הדת החדשה חלה רק כאשר מייסד שושלת מאוריה, הקיסר צ'נדרגופטה מאוריה (340 לפנה"ס-297 לפנה"ס) קיבל על עצמו את הג'ייניזם.

הג'ייניזם הוא בבסיסו דרך חיים אתאיסטית. ומנהיג הקהילה בדרום מערב הודו אף מציג עצמו כאתאיסט לכל דבר ועניין - ומציע גם לשאר בני אמונתו לקבל על עצמם את הגדרה זו. הג'יינים אינם מאמינים באלים ובמקדשיהם הם מקיימים פולחני הערצה ל-24 "מפלסי הדרך", הנחשבים קדושים בעיניהם. מפלסי הדרך היו מנהיגים רוחניים שהצליחו לשחרר את נשמתם מן השעבוד הגופני ומן הגלגל האינסופי של לידה מחדש.

בדומה למאמינים בדת האם שלהם - הבראהנמיניזם, מקיימים הג'יינים הפרדה של כתות (קאסטות). הג'יינים מקיימים 16 טקסים בסיסיים ומכירים בקדושתם של חלק מהאלים המינוריים בפנתאון ההינדואי.

ג'יין דהארמה מלמד כי לכל דבר חי יש נשמה אינדיבידואלית ונצחית, שאחראית למעשיו. הג'יינים רואים את אמונתם כמלמדת את היחיד לחיות, לחשוב ולפעול בדרכים שמכבדות את הרוחניות הגלומה בכל דבר חי ככל יכולתו של האדם. הג'יין רואים את האלוהות כתכונות הבלתי משתנות של הנשמה הטהורה, כשהעיקריות הן ידע אינסופי, הבנה, הכרה ואושר ('אננטה גננה, דרשן, צ'אייטניה', ו'סוך'). היקום עצמו הוא נצחי, ואין לו סוף או התחלה (לפיכך, אומרים כי הג'ייניזם היא גישה דתית שאינה כוללת את המושג של האל הבורא).

היסטוריה אוניברסלית וקוסמוגניית הג'יין

לפי אמונת הג'יין, היקום מעולם לא נוצר, והוא לעולם לא יפסיק להתקיים. הוא נצחי אך לא בלתי משתנה, מכיוון שהוא עובר סדרה אינסופית של שינויים או עליות וירידות. כל אחת מהעליות או הירידות הללו מחולקות לשש תקופות עולם (יוּגה). התקופה הנוכחית היא התקופה החמישית של אחת מהתנועות המחזוריות האלה, והפעם בירידה. תקופות או תנועות אלה ידועות כ"אארו". התקופה האחרונה היא "צ'אתו אארו" או התקופה השישית. לכל אחת מן התקופות יש אורך קבוע של כמה אלפי שנים.

כשהירידה תושלם, אפילו הג'ייניזם עצמו יאבד. אז, במהלך העלייה הבאה, דת הג'ייניזם תתגלה מחדש על ידי מנהיגים חדשים הקרויים טירתנקרות (מילולית, "מוצאי המעברים"), אך תעלם שוב בירידה הבאה, וכן הלאה.

בכל שש תקופות יש תמיד 24 טירתנקרות. בתקופה שאנו נמצאים בה עכשיו, הטירתנקר העשרים ושלוש היה פרשבה, נזיר ומורה, שהמסורת מתארכת ל-877 לפנה"ס-777 לפנה"ס, 250 שנה לפני שמת הטירתנקר האחרון, האדון מהווירה ב-527 לפנה"ס, גם הוא נזיר ומורה. הג'יינים מחשיבים אותו ואת כל הטירתנקרות כמהפכן שקרא לשיבה לאמונות ולמנהגים המתאימים לפילוסופיה האוניברסלית עליה מבוססת האמונה.

עקרונות האמונה

אחד העקרונות הבסיסיים של האמונה הג'יינית הוא ההכרה בקיומן של שתי קטגוריות נפרדות ונצחיות: הג'יבה (בעל התודעה, החי, נשמה, הנהנה) והאג'יבה (חסר התודעה, הדומם, שנהנים ממנו). הג'יינים מאמינים כי פעולות החיים, החשיבה והדיבור, יוצרות שינויים זעירים בקארמה (בג'ייניזם - חלקיקים תת-אטומיים של חומר) שהם מקור השעבוד הרוחני. האדם יכול להשתחרר מהשעבוד ולהגיע לגאולה - מוקשה (Moksha), רק על ידי שילוב של התנהגות נכונה, ידיעה נכונה ואמונה נכונה.

הג'יבה והאג'יבה הם שניהם נצחיים; הם מעולם לא נבראו ואף פעם לא נפסקו. העולם כולו מורכב מג'יבות הכלואות באג'יבות. ישנן ג'יבות בסלעים, צמחים, חרקים, בעלי חיים, בני אדם, רוחות וכו'.

כל מגע של הג'יבה עם האג'יבה גורם סבל לג'יבה. לפיכך, הג'יינים מאמינים כי הקיום בעולם זה מביא תמיד לסבל. אי אפשר למנוע את הסבל על ידי רפורמות חברתיות או אינבידואליות. בכל בן אדם כלוא ג'יבה, והג'יבה סובל מכיוון שהוא במגע עם האג'יבה. הדרך היחידה להימלט מהסבל עבור הג'יבה היא להימלט מהמצב האנושי, מהקיום האנושי.

קארמה וגלגול נשמות הם ששומרים את הג'יבה בכלא האג'יבה. קשה מאוד להשתחרר מהמצב האנושי. הג'יינים מאמינים שהג'יבה ממשיך לסבול בכל החיים או הגלגולים שלו, שהם אינסופיים. הם מאמינים כי כל פעולה שאדם מבצע, טובה או רעה, פותחת נתיב לחושים (ראייה, שמיעה, טעם, מגע וריח), דרכם חומר לא-נראה, קארמה, נכנס ומתווסף לג'יבה הפנימי, מכבידה אותו וקובעת את התנאים של הגלגול הבא.

התוצאה של מעשים רעים היא קארמה כבדה, שמכבידה על הג'יבה, ומכריחה אותו להיכנס לחיים הבאים ברמה נמוכה של קיום. התוצאה של מעשים טובים, מצד שני, היא קארמה קלה, שמאפשרת לג'יבה לעלות לחיים הבאים ברמה גבוהה יותר של קיום, היכן שהוא יסבול פחות. אבל המעשים הטובים לבדם לעולם לא יביאו לשחרור.

הדרך למוקשה (שחרור) היא פרישה מהעולם. קארמה היא המנגנון הסיבתי שעל ידו לכל מעשה יש תוצאה. קארמה פועלת לשמור על הג'יבה כלואה בסדרה אינסופית של תקופות חיים, בהם הג'יבה סובל פחות או יותר. כך הדרך לשחרור חייבת להיות בשחרור מהקארמה, ההשמדה של כל הקארמה וההימנעות מקארמה חדשה.

אם האדם הצליח בכך אז כאשר הוא מת, הג'יבה ישתחרר מכל האג'יבה מכיוון שאין קארמה שתכביד עליו, וכך היא תשוחרר מהמצב האנושי ומכל כלא עתידי. הוא יעלה מעל ליקום למקום או מצב הקרוי סידהאשילה, שם הג'יבה, זהה לג'יבות הטהורות האחרות, יחווה את טבעו האמיתי בבידוד ובחוסר מעורבות נצחיים. הוא יהיה חופשי לחלוטין. הדרך להשמיד את הקארמה הישנה היא על ידי פרישה מהעולם ככל שאפשר, וסגירת הנתיב לחושים ולשכל על מנת למנוע מהקארמה להיכנס ולהתווסף לג'יבה.

מק'קסלנד, קיירנס ויו תיארו את הקוסמוגניה של הג'ייניזם באופן הבא: "המסורת הג'יין, המורה ראשון של הדת, רישאבהא, חי בתקופה השלישית של אבאסארפיני, שהייתה תקופה של ירידה. מכיוון שהרוע החל להתגלות, היה צורך במורה הקרוי טירתנקרה על מנת לאפשר לאנשים להתמודד עם בעיות החיים. בתקופה הרביעית, הרוע התרבה כך שהיה צורך ב-23 טירתנקרות נוספים על מנת ללמד אנשים איך לנצח את הרוע ולהגיע למוקשה. התקופה שאנו נמצאים בה היום, שהיא החמישית, היא "כולה רוע". כיום, אנשים לא חיים יותר מ-125 שנה, אך התקופה השישית תהיה גרועה עוד יותר. אורך חייו של אדם יהיה רק שש עשרה עד עשרים שנה, והוא יהיה נמוך כמו גמד... אך אז תתחיל התנועה האיטית כלפי מעלה כאשר החצי השני של המחזור, אוטסרפיני, יתחיל. תהיה השתפרות הדרגתית, עד שבתקופה השישית, הצרכים של האדם ימולאו על ידי עצמי משאלות, וגבוהו של אדם יהיה שישה מייל, ולא יהיה רוע בעולם".

עקרונות אלה משותפים לכל המאמינים. ישנו הבדל בין החובות המוטלים על ציבור המאמינים הפשוט, המחויב רק בשמירת עקרונות הדת ובהערצת מפלסי הדרך הקדומים והנזירים, לבין החובות המוטלים על מסדרי הנזירים והנזירות המכונים יאטי.

נדרי הנזירים

הנזירים מצווים בחמישה נדרים גדולים (פנקה-מהוורטה): נדרים:

  • אי-אלימות - הסירוב לגרום לפגיעה בנפש החי (אהימסה)
  • אמירת האמת (סונריטי)
  • סירוב לגנוב (אסטיא)
  • איפוק מיני (ברהמאצ'ריה)
  • סירוב לקבל מתנות מיותרות (אפאריגראהא)

הנזירים הג'יניים חיים חיים מוסריים של צניעות, יושר והסתפקות במועט. עקרונות אי האלימות השפיעו השפעה רבה על תורתו של מהטמה גנדי ועל הינדים רבים אחרים. שמירת עיקרון האי אלימות מגיעה לפעמים לדקדקנות רבה אצל חלק מהנזירים הג'יניים - הם כורכים בד סביב לפיהם כדי להימנע משאיפה בלתי רצונית של חרקים, ומשתמשים במטאטאים מיוחדים כדי לטאטא את הדרך בה הם הולכים או את המקום בו הם יושבים כדי להימנע ממחיצת חרק או יצור חי אחר.

הזרמים בג'ייניזם

מקובל כי מקורם של שני הזרמים העיקריים של הג'ייניזם הוא באירועים שאירעו כמאתיים שנה לאחר מותו של מהווירה. באדרבאהו, בראש נזירי הג'יין, חזה תקופה של רעב והוביל את כל שהסכימו לבוא איתו (כ-12,000 איש) לדרום הודו. שתים עשרה שנים לאחר מכן, הם חזרו וגילו כי הוקמה עדת הסווטמבר (לובשי הגלימות הלבנות). חסידיו של באדרבאהו נודעו כדיגמבר (העירומים).

ההבדלים ביו הזרמים נובעים בעיקר מקיצוניות ההסתגפות אולם מתייחסים גם ללבוש, ליחס אל המקורות הכתובים ולמעמדה של האשה.

אך ההיסטוריונים מציינים, כי לא הייתה חלוקה ברורה עד למאה ה-5. תוצאת מועצת ואלאבי ב-453 הייתה הניסוח והעריכה של הכתבים על פי המסורת של סווטמבר.

חפירות במאטורה גילו פסלי ג'יין מתקופת קושאנה. בכולם הטירת'נקרות הוצגו כ"גימנוסופיסטים" ללא בגדים. בחלק מהם נראים נזירים עם חתיכת בד אחת העטופה סביב היד השמאלית שלהם. אלה מזוהים כמשתייכים לכת הארדה-פלקה המוזכרים בכמה מהטקסטים. מקורה של כת היפנייה כנראה מכת זו. הם הלכו אחר דיגמברה בכך שנהגו ללכת בעירום, אך כמה מאמונותיהם דומות לאלה של הסווטמברה.

במאה ה-18 הוקם זרם נוסף הידוע בשם סתאנקאוואסי (Sthanakavasi), שאימץ מן האסלאם את דחיית הצלמים והפסלים כחלק מן האמונה הדתית.

תזונה לקטו-צמחונית בג'ייניזם

Jain Vegetarianism Illustration
ההירארכייה החושית הג'יינית. מלמעלה ללמטה: חמישה חושים (שהם חוש המגע, הטעם, הריח, הראייה והשמיעה) מיוחסים לאדם, לחיות מסוימות ועוד; ארבעה חושים (שהם חוש המגע, הטעם, הריח והראייה) מיוחסים לצרצרים, עכבישים ועוד; שלושה חושים (שהם חוש המגע, הטעם והריח) מיוחסים לכינים ועוד; שני חושים (שהם חוש המגע והטעם) מיוחסים לחיידקים, חרקים ועוד; וחוש אחד (שהוא חוש המגע) מיוחס לצמחים, אבנים, מים ועוד.

עבור כל הג'יינים, תזונה לקטו-צמחונית היא חובה המתחייבת מתוך נדר האהימסה שעל כל ג'יין לנדור. תזונה לקטו-צמחונית מאפשרת מזעור הידבקותם של אותם חלקיקי קארמה רעה שעל פי האמונה נמצאים בכל מקום ונדבקים לנשמה, בין היתר[3], בעקבות אלימות ובכך משפיעים על גורל הנשמה (נקראת "ג'יבה" בג'ייניזם) בחיים הנוכחיים ובגלגולים הבאים שלה. ביחס לתזונה בשרית ולפי האמונה הג'יינית, התזונה הלקטו צמחונית גם מאפשרת את הפחתת חלקיקי הקארמה הדבוקים לג'יבה, ובכך היא מקדמת אל עבר מוקשה.[4][5]

לפי הג'ייניזם, ג'יבות נמצאות בכל דבר. בג'ייניזם, מסווגים כל הדברים לפי כמות החושים שמייחסים להם מחמישה חושים (שהם חוש המגע, הטעם, הריח, הראייה והשמיעה) המיוחסים לאדם, לחיות מסוימות ועוד, ועד חוש אחד (שהוא חוש המגע) המיוחס לצמחים, אבנים ועוד. ככל שישנם יותר חושים לדבר, כך מאמינים הג'יינים שמידת היכולת שלו לקלוט סבל גוברת. לכן, לפי הג'ייניזם, פגיעה מסוימת מושכת יותר חלקיקי קארמה רעה לג'יבה ככל שיש לדבר הנפגע יותר חושים.[6]

בג'ייניזם, הכללים הלקטו-צמחוניים הם מחמירים. צמצום הפגיעה עבור כלל הג'יינים הוא ככל הניתן לצמחים (ויש נזירים שאף פגיעה זו מנסים לצמצם על ידי צומות, לדוגמה) משום שלפי הג'ייניזם הם בעלי הכי מעט חושים (אחד), ולכן הם מאמינים שפגיעה בהם מובילה לפחות סבל ופחות קארמה רעה מאשר פגיעה בחיות, למשל. לכן, מתבצעת גם הימנעות מפגיעה בחרקים וחיידקים (אשר בעלי שני חושים). משמעות צמצום זה עבור נזירים ונזירות היא, בין היתר, לבישת פיסת בד על הפה כדי לצמצם שאיפת אורגניזמים וטיטוא הרצפה עליה הם דורכים מפני חרקים. משמעות נוספת, עבור כלל הג'יינים, היא הימנעות מצריכת ירקות שורש, משום שתלישתם מהאדמה מלווה בפגיעה באורגניזמים שחיים בקרבת השורש באדמה ומובילה ל"הרג" של הצמח.[2][3]

אי-מודעות באשר לשעוברות חיות בתעשיות משחקת תפקיד מרכזי בהמשך שימושם של ג'יינים בחלב, צמר ומשי. הארגון PETA וג'יינים טבעוניים פועלים כדי לקדם ג'יינים לעבר לקטו-צמחונות מלאה (אשר לא רק בגדר תזונה) ולעבר טבעונות באמצעות סיפוק מידע על התעשיות, ובכך הם, למעשה, מקדמים ג'יינים גם לעבר יישום נכון יותר של עקרון האהימסה.[4]

ספרות ואמנות

הנזירים הג'ייניים חיברו כמות עצומה של כתבים קדושים, בסנסקריט ובפרקריט (שפות המדינה). הג'יינים בנו מקדשים עתיקים רבים, חלקם במערות, המקושטים בצורה אמנותית מרהיבת עיניים, ומהווים את אחד השיאים של האמנות ההודית. בעיני מאמינים רבים, ה"טטוורת'ה סוטרה", או "ספר המציאויות", אשר נכתב לפני כ-1,800 שנה על ידי הנזיר-מלומד אוסמבטי, נחשב לספר החשוב ביותר.

מנהגים וסמלים

Swastik4
אחד מסמלי הג'ייניזם

כחלק מעמדתו כנגד אלימות, הג'ייניזם הולך מעבר לצמחונות בכך שהג'יין אינם אוכלים גם את רוב ירקות השורש ומאכלים אחרים שהם רואים כמזיקים. ג'יינים מסורתיים אינם אוכלים, שותים או נוסעים לאחר שקיעת השמש ותמיד קמים לפני זריחת השמש.

הטקסים של הג'יין לנישואין ולטקסי המשפחה האחרים מיוחדים לג'ייניזם. הג'יין בנו מקדשים ובהם הדמויות של הטירתנקרות. טקסי הג'יין מורכבים וכוללים הקרבה של חפצים סימבוליים ושבח לטירתנקרות בשירים. לג'יין יש כמה סמלים חשובים. סמל אחד הוא הגלגל על כף היד. הסמל הקדוש ביותר הוא הסווסטיקה.

הג'ייניזם מעולם לא התחרה עם ההינדואיזם על הבכורה ביניהם, ובדומה להינדואיזם אינו מקבל מומרים גברים. נשים יכולות להתקבל לדת עם נישואיהן לג'יין. אשה שהיא ג'יין שנישאת להינדי, ממשיכה להיות ג'יין. האתיקה והדת של הג'ייניזם מעורבים מאוד זה בזה, וכך גם האתיקה של ההינדואיזם והג'ייניזם.

מאמיני הג'ייניזם חוגגים את הדיוואלי, ביום זה הם מציינים את זכרו של מייסד דתם - לורד מהוירה (Mahavira).

לקריאה נוספת

  • מירצ'ה אליאדה ויואן פ. קוליאנו, מילון הדתות, תרגום יותם ראובני, ירושלים, כרמל, 2001, עמ' 98-100.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Census 2001 Data on religion released
  2. ^ BBC - Religions - Jainism: The lay Jain code, www.bbc.co.uk (בBritish English)
  3. ^ BBC - Religions - Jainism: Ahimsa, www.bbc.co.uk (בBritish English)
  4. ^ Peter B. Clarke, Peter Beyer, The World's Religions: Continuities and Transformations, Routledge, 2009-05-07. (באנגלית)
אום (מנטרה)

אוֹם (בהינדי: ॐ, מבוטא כAum או Om) (שמות נוספים: אומקרה (oṃkāra), אודגית'ה (Udgitha) ופראנווה (praṇava)) היא מנטרה מרכזית בדת ההינדית, המשמשת גם בדתות אחרות שמקורן בתת היבשת ההודית, כגון בודהיזם, ג'ייניזם וסיקיזם. על פי האמונה, שינון האום, המציין את המוחלט והאינסופי, מסיר מכשולים בהתפתחות הרוחנית של המאמין.

רוב המנטרות בהינדואיזם משתמשות בהברה "אום", או כוללות הברה זו בתחילתן, כאשר סיומת ההברה מוארכת.

אסאם

אסאם (באסאמית: অসম, "אוֹחוֹם") היא המיושבת ביותר והשנייה בגודלה מבין "שבע האחיות" של צפון-מזרח הודו.

ארונאצ'ל פרדש

ארונאצ'ל פרדש (Arunachal Pradesh; הינדית: अरुणाचल प्रदेश) היא הצפונית ביותר מבין שבע המדינות הקטנות ("שבע האחיות") של צפון-מזרח הודו. היא חולקת את גבולותיה עם מיאנמר (בורמה) במזרח ועם בהוטן במערב, וגבולה הצפוני מותווה מול הרפובליקה העממית של סין ב"קו מקמהון" (שהיה בעבר הגבול עם טיבט). היא גובלת גם במדינות ההודיות אסאם בדרום ונאגאלנד בדרום-מזרח.

גואה

גואה (בקונקאני: गोवा) היא המדינה הקטנה ביותר בהודו, שטחה 3,702 קמ"ר. אוכלוסיית גואה מונה 1.45 מיליון תושבים. כמחצית מהאוכלוסייה בגואה עירונית והמחצית השנייה כפרית, שעור האנאלפביתים במדינה זו קטן מ-20 אחוז.

גוג'ראט

גוג'ראט (להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בהודו. ויש לה גבולות ימיים עם האוקיינוס ההודי. גוג'ראט משתרעת על פני כ-196,204 קמ"ר, וגובלת עם המדינות מהאראשטרה, מדיה פרדש ורג'סטן אשר בהודו, וכן עם פקיסטן. קו החוף שלה נמתח לאורך כ- 1,600 ק"מ. אוכלוסייתה של גוג'ראט היא יותר מ-60 מיליון נפש. במדינה נמצאים כמה מהערים החשובות של תרבות עמק האינדוס, בהן לות'אל ודהולאווירה (Dholavira).

דהרמה

דְהַרְמַה (בסנסקריט: धर्म) או דְהַמַּה (בפאלי: धम्म) היא מושג מרכזי במספר דתות הודיות, ביניהן בודהיזם, הינדואיזם, ג'ייניזם וסיקיזם. אין למילה מקבילה בשפות אחרות, ובדתות השונות למושג משמעות שונה. ניתן לתרגם את המילה ל"אמת" או "צדק", אך גם ל"חובה" (דתית או מוסרית), "אתיקה" ו"דרך". מקור המושג בסנסקריט רומז על משמעות של "משא" שנושא הכוהן-הברהמין שמחויב לביצוע הטקסים הוודיים.

דת

דת היא התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות או השקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם. דתות רבות גורסות עקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

דת היא אחד האוניברסלים האנושיים: לכל התרבויות שנחקרו, ללא יוצאת מן הכלל, הייתה אמונה דתית (לעיתים יותר מאחת). רוב בני האדם מאמינים בדת זו או אחרת.

בדתות רבות קיימים מושגים של תורת הגמול, הכוללים את מושגי תיקון הנשמה, השארות הנפש לאחר המוות, הגעה לאחר המוות הגופני לאותו עולם שבו נמצאים האל או האלים, מלאכים או נשמות אחרות של בני מעלה שזכו לכך, גאולה, משיח כלשהו ותחיה פיזית של הגוף.

על פי פרופסור בנימין בית-הלחמי, בעולם קיימות כעשרת אלפים דתות שונות (שרובן התפתחו במאתיים השנים האחרונות), ולהן קרוב לשישה מיליארד מאמינים. כאשר בראש צועדות הנצרות עם כ-2.4 מיליארד מאמינים, האסלאם עם כ-1.7 מיליארד מאמינים, וההינדואיזם עם קצת יותר ממיליארד מאמינים. אף שכל דת דוגלת בעקרונות אמונה ודרך חיים שונים, והן צרות ויריבות אחת לשנייה, המשותף לכולן רב על המפריד.

פילוסופיה של הדת הוא התחום הפילוסופי העוסק בשיקולים לקיום דתות. התאולוגיה עוסקת בהסבר האמונה באל, והפסיכולוגיה עוסקת בחקר המניעים ליצירת הדתות, כניסת המאמינים לשורותיהן, והתפקיד שממלאת הדת בבריאות הנפש ובהפרעות נפש.

דתות דהרמיות

דתות דְהַרמיות הן משפחה של דתות שמקורן בתת היבשת ההודית. משפחה זו כוללת את ההינדואיזם

ואת 3 הדתות שצמחו ממנה: בודהיזם, ג'ייניזם וסיקהיזם. דתות הדהרמה הן אחת מתוך שתי האסכולות העיקריות של דת בעולם כיום, לצד דתות אברהמיות. התאולוגיה והפילוסופיה של הדתות הדהרמיות מתמקדות במושג הדהרמה (Dharma), מונח בסנסקריט המציין "צו קבוע, חובה, חוק", במיוחד במובן הרוחני של "חוק טבע, מציאות". רוב השפעתן של דתות אלו הוא בתת-היבשת ההודית, מזרח אסיה ודרום מזרח אסיה, והן בעלות השפעה גם בחלקים אחרים בעולם. דתות דהרמיות אלו קשורות זו בזו באופן הדוק.

האימפריה המאורית

האימפריה המאורית או מאוריה, הייתה אימפריה בחלקה הדרומי של יבשת אסיה. שטחה היה גדול וחלש על שטחים בהודו, פקיסטן ובלוצ'יסטן של היום. האימפריה, שנשלטה על ידי השושלת המאורית, נחשבת לאימפריה החזקה ביותר של הודו העתיקה.

שורשיה של האימפריה המאורית נעוצים בממלכה העתיקה מגאדה (मगध) שהתקיימה במאה החמישית לפני הספירה במזרח הודו ובנגל, וחדלה להתקיים עם התגבשותה של האימפריה המאורית בשנת 321 לפני הספירה.

מקים האימפריה המאורית היה הקיסר צ'נדרגופטה מאוריה (סנסקריט: चन्द्रगुप्त मौर्य), אבי השושלת המאורית. הוא קבע את העיר פטאליפוטרה (פטנה של היום), במחוז ביהר שבצפון הודו המודרנית, כבירתה של האימפריה.

הודו

הרפובליקה של הוֹדוּ (בהינדי: भारत गणराज्य, בּהָרָט גַנְרָאגְ'יַה) היא מדינה בדרום אסיה השולטת על רוב תת היבשת ההודית. הודו היא המדינה השביעית בגודלה בעולם בשטחה והשנייה בעולם בגודל אוכלוסייתה (לאחר סיןׂ), המונה יותר ממיליארד נפש הדוברים למעלה ממאה שפות שונות. הממשל בהודו הוא דמוקרטי. כנגזרת מכך, הודו היא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם.

הודו מחולקת לעשרים ותשע מדינות (ובכל מדינה יש חלוקה נוספת למחוזות), שש טריטוריות איחוד, וטריטוריה אחת של בירת המדינה - דלהי. בכל מדינה השלטון נבחר בבחירות מקומיות בעוד שבטריטוריות-האיחוד השלטון ממונה על ידי המדינה. להודו קו חוף באוקיינוס ההודי שאורכו למעלה מ-7,000 קילומטרים, והיא גובלת בפקיסטן במערב; בנפאל, ברפובליקה העממית של סין ובבהוטן בצפון-מזרח; ובבנגלדש ובמיאנמר במזרח. מלבד מדינות אלה, קרובה הודו למספר מדינות-אי באוקיינוס ההודי: סרי לנקה, המלדיביים ואינדונזיה. כלכלת הודו היא השלישית בגודלה בעולם, וצומחת בקצב מהיר.

מתוקף היותה כר הצמיחה לתרבות עמק האינדוס ומוקד של דרכי מסחר חשובות ואימפריות גדולות, להודו תפקיד מפתח בהיסטוריה האנושית; ההינדואיזם, הסיקיזם, הבודהיזם והג'ייניזם מקורם כולם בהודו, בעוד גם האסלאם והנצרות זכו להשפעה נרחבת בתקופות מאוחרות יותר. במאה ה-19 הייתה הודו קולוניה של האימפריה הבריטית. היא זכתה בעצמאות בשנת 1947, לאחר מאבק מתמשך, אלים בחלקו.

כמדינה בעלת נשק גרעיני באופן רשמי וכמעצמה אזורית, להודו הצבא השלישי בגודלו בעולם מבחינת כוח אדם, והיא המדינה בעלת תקציב הביטחון החמישי בגודלו.

הומוסקסואליות

בהקשר של מיניות האדם, הוֹמוֹסֶקסוּאליות [הלחם של המילים: "ὁμός" (תעתיק: "הומוס"; מיוונית: "זהה") ו-"sex" (תעתיק: "סקס"; מלטינית: מין); כלומר "מין זהה"] פירושה משיכה מינית של אדם אל בני מגדרו. משיכה מינית של אשה אל אשה אחרת מכונה גם לֶסבִּיּוּת.

גבר הנמשך לגברים מכונה גם הומו (או גיי), ואישה הנמשכת לנשים נקראת לֶסבית.

הגדרתהּ של ההומוסקסואליות אינה מוסכמת על כל החוקרים (ראו להלן בפסקה: הסתייגויות), אך ככלל, מקובל כי הומו הוא גבר הנמשך בעיקר לגברים ונמשך ברמה מועטה, או אינו נמשך כלל, לנשים; ובהתאמה, לסבית היא אישה הנמשכת בעיקר לנשים ונמשכת ברמה מועטה, או אינה נמשכת כלל, לגברים.

יש להבחין בין הומואים ולסביות לבין טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים, שהם אנשים החשים אי התאמה בין זהותם המגדרית לבין המגדר שהוקצה להם בלידתם או לבין מינם הביולוגי. ככלל, יש להבחין בין נטייה מינית לבין זהות מגדרית.

הריאנה

הריאנה (בהינדי: हरियाणा, תרגום אפשרי: "משכן האל וישנו", באנגלית: Haryana) היא מדינה בצפון הודו שגובלת בצפון בפנג'אב ובהימאצ'ל פרדש, במערב ובדרום - בראג'סטאן ובמזרח משמש נהר היאמונה כגבול עם אוטר פרדש, וכן מקיפה מצפון, מערב ודרום את המחוז העירוני דלהי.

טאמיל נאדו

טאמיל נאדו (בטמילית: தமிழ் நாடு; "ארץ הטמילים") היא מדינה בדרום הודו. עד 1968 נקראה "מאדראס" וכללה חלקים משטחי שכנותיה, שפוצלו למדינות נפרדות. טאמיל נאדו גובלת בקרלה, בקרנטקה ובאנדרה פרדש, ומקיפה את פונדישרי.

לקטו-צמחונות

לקטו-צמחונות או לקטריאניזם (מהשורש הלטיני lact- "חלב") היא צמחונות האוסרת צריכת ביצים.

הרעיון והפרקטיקה של תזונה לקטו-צמחונית בקרב מספר לא מבוטל של אנשים מגיע מהודו העתיקה.[דרוש מקור] משלהי המאה ה-19 החלה התזונה הצמחונית להיות מובנת בקרב הודים רבים כתזונה לקטו-צמחונית.

סמסרה

סמסרה (בסנסקריט ובפאלי: "תנועה מתמשכת" או "זרימה מתמשכת") הוא מונח המתייחס למעגל של גלגול נשמות או לידה מחדש בהינדואיזם, בודהיזם, ג'ייניזם, וסיקהיזם ובדתות קשורות נוספות. משמעותו המדויקת של המעגל משתנה ואף מגדירה זרמים במסורות המזרח כמו הינדואיזם ובודהיזם.

עיר קדושה

עיר קדושה הוא כינוי לעיר בעלת ערך מרכזי באמונה של דת כלשהי. בעיר כזו קיים בדרך כלל מרכז רוחני המהווה מוקד משיכה למאמינים רבים, המגיעים אליה בעיקר בחגים ואירועים דתיים. בין המרכזים הרוחניים בערי הקודש ניתן למצוא מבני תפילה, מרכזים חינוכיים, קברים קדושים, מקומות מגורים של מנהיגי הדת, ומשרדי ההנהלה של ארגונים דתיים. עיר קודש משמשת לעיתים כמעין "מותג שיווקי" עבור המאמינים, המזדהים עם הסמליות של המקום.

ערים קדושות התקיימו גם בעת העתיקה, למשל העיר ניפור במסופוטמיה, שהייתה מרכז פולחן לאל אנליל - אל הרוח, האוויר והסער במיתולוגיה השומרית. העיר כותה במסופוטמיה, שהייתה מרכז פולחן לאל נרגל, העיר ארינה באנטוליה עיר קדושה של החתים שהייתה מרכז הפולחן לאלת השמש של ארינה.

צלב קרס

צלב הקרס או סווסטיקה (בתו מחשב: 卐 או 卍) הוא צלב שווה-זרועות, שארבע זרועותיו מעוקלות בזוויות ישרות הפונות לכיוון השעון או נגדו. צלב הקרס מופיע כאשר הקו המרכזי בו אנך או כשהוא בזווית של 45 מעלות. הגרסה ההינדית של צלב הקרס מציגה נקודה בתוכו של כל רבעון.

פירוש המילה סווסטיקה בסנסקריט הוא: "להיות בר מזל" או "זהו דבר מה טוב", Swa - משמעו "טוב" ו-Asti משמעותו "להיות". למילה, ולסמל, יש משמעות חיובית מאוד ולרוב משתמשים בהקשר של "מבשר טובות".

ההיסטוריה של סווסטיקה מתחילה כבר בימים הקדומים של ההתיישבות האנושית באירופה ובאסיה. נמצאו ממצאי סווסטיקה בחפירות ארכאולוגיות בהאראפה אשר בעמק האינדוס בשכבות המתוארכות ל-2500 לפנה"ס. הסווסטיקה הוא סמל חשוב בבודהיזם ובהינדואיזם, ובין היתר היה בשימושם של ילידי אמריקה ואחרים לפני מלחמת העולם השנייה. בבודהיזם שימש הסווסטיקה כסמל לארבעת היסודות הבסיסיים (אוויר, מים, אש ואדמה). אחד הספרים הראשונים המוכרים מציג תמונה של הבודהה כשעל חזהו מצויר סווסטיקה. בתחילת המאה ה-20 היה הסווסטיקה מקובל בעולם כסמל למזל טוב ולהצלחה. הוא הופיע על גב ספרי רודיארד קיפלינג ושימש אף כסמל לתנועת הצופים מיסודו של רוברט באדן פאואל.

מאז עליית המפלגה הנאצית בגרמניה, הפך צלב הקרס לסמלם של הנאציזם, הגזענות, אימי מלחמת העולם השנייה והשואה. במערב, מהווה צלב הקרס בעיקר את סמלן של תנועות נאו נאציות. בגרמניה אסור להשתמש בסמל צלב הקרס מאז תום מלחמת העולם השנייה, וגם במדינות מערביות אחרות עלול שימוש בו בהקשרים מסוימים להיחשב עברה על החוק וכפגיעה ברגשות הציבור. במזרח הרחוק, לעומת זאת, עדיין נתפס צלב הקרס כסמל דתי בודהיסטי, ולפיכך השימוש בו נפוץ כסימון למקדשים ובהקשרים דתיים אחרים.

קרנאטקה

קרנאטקה (בקאנדה: ಕರ್ನಾಟಕ, באנגלית: Karnataka) היא מדינה בדרום הודו שגובלת בצפון-מערב עם גואה, בצפון עם מהרשטרה, במזרח עם אנדרה פרדש, בדרום-מזרח עם טאמיל נאדו ובדרום-מערב עם קרלה. גבולה המערבי הוא חופי האוקיינוס ההודי.

ראג'סטאן

ראג'סטאן (Rājasthān (राजस्थान; להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בצפון-מערב הודו, הגדולה בשטחה מכל מדינות הודו. היא גובלת במערב בפקיסטן, בדרום-מערב בגוג'אראט, בדרום-מזרח במאדהיה פרדש, בצפון-מזרח באוטר פרדש ובהריאנה ובצפון בפנג'אב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.