ג'וסר

ג'וסר או צ'וסר היה מלך מצרי במצרים העתיקה. שלט במצרים במחצית הראשונה של המאה ה-27 לפנה"ס. הוא היה המלך הראשון או השני בשושלת השלישית בתקופת הממלכה הקדומה, והמפורסם ביותר בין מלכי השושלת. מנתון, היסטוריון מצרי מהתקופה התלמיית, קרא לו Tosorthros ואוסביוס מקיסריה שחי במחצית השנייה של המאה ה-3 ובמחצית הראשונה של המאה ה-4 קרא לו Sesorthos. ג'וסר היה בנו של חעא סח'מוי ואשתו נימה אח'אפ. בחלק מרשימות המלכים מצוין המלך סאנח'ת הידוע גם בשם נב-כא כמלך ששלט לפניו. פסל של ג'וסר מאבן גיר מעוטר בצבע, נמצא בחפירות ארכאולוגיות בסקארה שנעשו בשנים 1925-1924. פסל זה הוא הפסל בגודל אדם העתיק ביותר שנמצא. הפסל מוצג במוזיאון המצרי בקהיר. העתק של הפסל מוצב בסקארה במקום בו הוא נמצא.

Djoser statue
פסלו של ג'וסר מאבן גיר. המוזיאון המצרי
ג'וסר בכתב חרטומים
D45
D21
Saqqara BW 5
פירמידת המדרגות בסקארה

תקופת מלכותו

אורך תקופת מלכותו משתנה בהתאם למקורות. על פי מנתון בספרו "אגיפטיקה" (דברי ימי מצרים), ג'וסר שלט 29 שנים. על פי הפפירוס רשימת המלכים מטורינו שמתוארכת לתקופת רעמסס השני, ג'וסר שלט 19 שנים.

ג'וסר שלח מספר משלחות צבאיות לחצי האי סיני, במהלכם הכניע את האוכלוסייה המקומית. משלחות נוספות נשלחו כדי לכרות מינרלים כמו טורקיז ונחושת, המידע על המשלחות צוין בכתובות שנמצאו באזור.

המבנה המפורסם ביותר שהוא בנה היה פירמידת המדרגות בסקארה שתוכננה על ידי אמחותפ. הוא היה השליט הראשון שבנה מבנה קבורה דמוי פירמידה, על פי מנתון, חלה התקדמות גדולה ביכולות הבנייה בתקופת מלכותו. הוא גילה איך בונים עם אבני גזית. מנתון מציין גם שג'וסר עסק ברפואה ובנוסף הכניס רפורמות בשיטת הכתב המצרית.

שברי תבליטים המציינים את שמו של ג'וסר נמצאו בהליופוליס ליד קהיר של היום ובגבליין (Gebelein) השוכנת 40 ק"מ דרומית לתבאי במצרים העליונה. משברים אלה ניתן לשער שהיו לו מפעלי בנייה גם בערים אלו. ייתכן גם שבזמנו נקבע הגבול הדרומי של הממלכה באשדות הראשונים על הנילוס באזור אסואן.

על פי כתובת על אסטלת הרעב הטוענת שהיא נכתבה בתקופתו של ג'וסר, הוא הקים מחדש את מקדש לאל הנילוס חנום על האי יב וזאת כדי לציין סיום שבע שנות רעב. כתובת זאת נמצאה על ידי פלינדרס פיטרי על האי סהל בנילוס מדרום לאסואן. לדעת החוקרים, האסטלה נוצרה בתקופת בית תלמי ולא בזמנו של ג'וסר, והיא מעידה שגם אלפיים שנה לאחר שלטונו הוא עדיין היה זכור במצרים.

ג'וסר החל כנראה לבנות לעצמו קבר באבידוס שהיה אתר הקבורה של המלכים מהתקופה הפרוטו-שושלתית, מלכי השושלת הראשונה והשושלת השנייה. אבל בסופו של דבר הוא נקבר בפירמידת המדרגות. אגיפטולוגים מתייחסים למאורע זה כעדות שבתקופתו נעשתה השלמת המעבר צפונה של עיר הבירה.

משפחתו

המידע על אמו "נימה אח'אפ" אשתו של חעא סח'מוי מקורו בכתובת על מכסה איטום של קנקן של חעא סח'מוי עליה נכתב "אמם של ילדי המלך". מכסה של קנקן נוסף מתקופתו של ג'וסר מכנה את "נימה אח'אפ" - "האמא של המלך של שתי הארצות". פולחנה של המלכה המשיך להתקיים עד תקופת מלכותו של סנפרו ראשון המלכים של השושלת הרביעית.

זיהוי שם אשתו חתפחרנבתי נעשה באמצעות כתובות על קבוצה של אסטלות שנמצאו בפירמידת המדרגות. רק שמה של בת אחת Inetkaes זוהה בממצאים הארכאולגים. לא ידוע מה היה הקשר המשפחתי בין ג'וסר לבין המלך סחמחת שמלך אחריו.

2009 במדע

ערך מורחב – 2009

אמחותפ

אִמחוֹתֶפּ (2600-2650 לפנה"ס) היה איש אשכולות במצרים העתיקה בתקופת שלטונו של פרעה ג'וסר בן השושלת השלישית. אמחותפ נחשב למהנדס, לאדריכל, ולרופא הראשון בהיסטוריה ששמו ידוע כיום. הוא שימש כיועץ לפרעה וככהן הגדול לאל השמש רע. שמו נותר מפורסם אלפי שנים לאחר מותו: בתקופת הממלכה המאוחרת עבדו את דמותו בתור אל ואף בתקופה היוונית במצרים (תקופת מצרים התלמיית, 30-325 לפנה"ס) נקשרו בשמו מיתוסים רבים. בכתובים הוא מתואר כ"יועץ למלך מצרים התחתונה", "הראשון אחרי מלך מצרים העליונה", "מנהל הארמון הגדול", "בן אצילים", "הכהן הגדול של הליופוליס", "בנאי", "ראש לחרשי העץ", ו"ראש לפַּסלים". בתקופת הממלכה התיכונה הראשונה הוא הוצג בכתובים אף כמשורר וכפילוסוף. כיום יש אף המזהים את דמותו עם דמות יוסף המקראי.

רק במאה ה-19 הופרדה דמותו ההיסטורית משלל המיתוסים, והוסכם כי מדובר באדם אמיתי. מעט מאוד ידוע על תולדות חייו. יש הטוענים שהוא נולד כבן לפשוטי עם, ועל פי גרסאות אחרות הוא בנו של אדריכל בשם קַנופֶר. למרות זאת רב המידע על פועלו ותרומותיו. מקום קבורתו אינו ידוע כיום, הסברה המקובלת היא שהוא נקבר באתר סקארה, שם נמצא כיום מוזיאון לעתיקות מהאתר ומהאזור הקרוי על שמו.

אמנחותפ

האם התכוונתם ל...

אסטלת הרעב

אסטלת הרעב היא כתובת הירוגליפית בכתב חרטומים השוכנת באי סהל על הנילוס מדרום לעיר אסואן במצרים העליונה. הכתובת עוסקת בשבע שנות בצורת ורעב בתקופת שלטונו של המלך ג'וסר מהשושלת השלישית ששלט במצרים במחצית הראשונה של המאה ה-27 לפנה"ס. הערכת החוקרים היא שהכתובת נכתבה בתקופת בית תלמי ששלטה במצרים בין השנים 30-323 לפנה"ס. הכתובת נמצאה ותועדה על ידי פלינדרס פיטרי בעת מסעו בשנת 1887 לאורך הנילוס לדרום מצרים.

האלף ה-3 לפנה"ס

האלף ה-3 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 3,000 לפנה"ס עד סוף שנת 2,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-30 לפנה"ס עד סוף המאה ה-21 לפנה"ס).

היסטוריה של מצרים העתיקה

ההיסטוריה של מצרים העתיקה מתחילה באלף הרביעי לפנה"ס ומסתיימת עם נפילתה של הממלכה והפיכתה לפרובינקיה רומית לאחר מותה של המלכה קלאופטרה בשנת 30 לפנה"ס.

המאה ה-27 לפנה"ס

המאה ה-27 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 2700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 2601 לפני הספירה. זוהי המאה ה-27 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

הפירמידה של ג'וסר

הפירמידה של המלך ג'וסר המוכרת גם בשם פירמידת המדרגה, היא המבנה הראשון המזכיר בצורתו פירמידה. המלך ג'וסר (או צ'וסר) הוא המלך השני והמפורסם ביותר מבין מלכי השושלת השלישית של מצרים העתיקה. עד לתקופתו נהוג היה לקבור אנשי אצולה ומלוכה בתוך מבנה טרפזי הקרוי מסטבה.

המלך ג'וסר היה הראשון שהקים מבנה המזכיר בצורתו את הפירמידות המוכרות לנו כיום. מבנה זה, נבנה בשנים 2611 - 2630 לפנה"ס, על ידי אמחותפ שהיה הרופא, האדריכל ויועצו של המלך. את המבנה יצרו בעזרת שש מסטבות המונחות אחת על גבי השנייה, כאשר כל אחת קטנה מקודמתה. בדרך זו נוצר מבנה המזכיר בצורתו פירמידה, אשר הגיע לגובה של 60 מטר. פירמידה זו נבנתה במצרים ממערב לממפיס באזור סקארה.

הפירמידה של יונס

מתחם הפירמידה של יונס (The Pyramid Complex of Unas) ממוקם בשדה הפירמידות בסקארה, ליד קהיר שבמצרים. הפירמידה נבנתה עבור הפרעה יונס, המלך התשיעי והאחרון של השושלת החמישית במאה ה-24 לפני הספירה. משמעו של שמה העתיק, נפר איסוט יונס (Nefer Isut Unas) הוא "יפים הם מקומותיו של יונס". במקור הפירמידה התנשאה לגובה של 43 מטרים, והייתה בעלת בסיס של 58 על 58 מטרים, אך כיום היא הרוסה לחלוטין.

הפירמידות במצרים

הפירמידות במצרים, שאחדות מהן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם, מהוות במשך אלפי שנות קיומן את אחד הסמלים המובהקים לתרבות מצרים העתיקה. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם, וזאת מפני שהיה זה המקום שבו נראה אל השמש שוקע בסופו של כל יום. את בתי המגורים שלהם בנו הקדמונים בגדתו המזרחית של הנהר, שם נראתה השמש מפציעה וזורחת בכל בוקר.

כיום ישנה הסכמה בקרב הארכאולוגים לגבי היות הפירמידות מבני קבורה ענקיים אשר עוצבו לפי תפיסות דתיות המבוססות על פולחן השמש והכוכבים. מרבית הפירמידות הנמצאות במצרים נבנו בתקופת הממלכה הקדומה ותקופת הממלכה התיכונה.

השושלת הרביעית

השושלת הרביעית של פרעוני מצרים העתיקה שלטה קרוב ל-120 שנה (2494-2613 לפנה"ס) ונחשבת כתור הזהב של הממלכה העתיקה. תקופה זו הייתה תקופה של שלום ושגשוג. והיא שייכת לתקופת הממלכה הקדומה ביחד עם השושלות השלישית, הרביעית והחמישית. תקופה זו מתוארת גם כעידן הפירמידות. עיר הבירה באותה תקופה הייתה ממפיס.

חעא סח'מוי

חעא סח'מוי (נפטר ב-2686 לפני הספירה) היה הפרעה האחרון בשושלת השנייה של הפרעונים במצרים.

לא ידוע עליו הרבה, מלבד היותו מוביל מספר מבצעים צבאיים משמעותיים ובניית מספר אנדרטאות לציון המלחמה נגד הצפון. פירוש שמו הוא "שני כוחות שווים", שם המרמז על איחוי הקרע בין מאמיני שני האלים שהתרחש בתקופת סבו והשגת שקט פוליטי.

חעא סח'מוי נחשב על ידי מרבית החוקרים היורש של סת' פריבסן, למרות שמספר חוקרים סבורים שפרעה אחר, חעא סח'ם, שלט ביניהם. אולם הרוב סבורים שחעא סח'ם וחעא סח'מוי הם אותו פרעה ששינה את שמו לאחר שאיחד את מצרים העליונה ומצרים התחתונה לאחר מלחמת אזרחים בין מאמיני האל הורוס ומאמיני האל סת.

נימה את'אפ הייתה ככל הנראה אשתו, כיוון שהיא מוזכרת כאשה המלכותית הגדולה וכאם ילדיו של המלך. כפי הנראה היא ילדה לו את ג'וסר, מהידועים בפרעוני השושלת השלישית ומי שהקים את הפירמידה הראשונה.

חעא סח'מוי הוא ייחודי מכיוון שבסרך (מגילת אבן) שלו מופיעים סמלי שני האלים, סת והורוס, מה שמחזק את ההנחה כי הוא פעל לפיוס בין שני הצדדים הנלחמים, אולם לאחר מותו הושמט סמלו של סת מהסרך. הוא כנראה גם הפרעה הראשון שהורה על בניית פסלים בדמותו.

נראה כי חעא סחמ'וי אחראי על פרויקטים גדולים של בנייה. אחד מהם הוא קבר מלכותי גדול ממדים באבידוס.

שמו של חעא סח'מוי מופיע על גבי שבר של אבן פלרמו הנמצא במוזיאון פיטרי לארכאולוגיה מצרית בלונדון.

יוסף

יוֹסֵף הוא דמות מקראית, בנם של יעקב ורחל. במסורת היהודית נקרא גם יוסף הצדיק. על פי המקרא נקרא בשמו על ידי רחל אמו, שהייתה עקרה שנים רבות, וכשנולד ראתה בו סימן לבן נוסף: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" (ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ד).

על פי הסיפור המקראי, יוסף היה בנו האהוב של יעקב, דבר שהביא לקנאת האחים בו ולמכירתו לשיירת סוחרים. לאחר הגעתו למצרים, נמכר יוסף לפוטיפר והפך לראש ביתו. אולם, בעקבות עלילה שטפלה אשת פוטיפר עליו, הוא הושלך לבית האסורים. בבית הסוהר, פתר יוסף את חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים. בהמשך, פרעה עצמו הזדקק גם הוא לפותר חלומות ויוסף הוצא מבית הסוהר לשם כך. יוסף פתר לפרעה את חלומותיו, ובישר לו על שבע שנות שובע העומדות בפתח ולאחריהן שבע שנות רעב. בתגובה לפתרון החלומות, מינה פרעה את יוסף למשנה למלך ולאחראי על הצלת מצרים מהרעב הצפוי לה.

לאחר שבע שנות השבע, כאשר התחילו שנות הרעב, אחיו של יוסף ירדו מצרימה להביא לחם, ופגשו אותו שם. יוסף הכירם אך אחיו לא הכירו אותו. יוסף מעביר את אחיו תלאות רבים, עד שלבסוף נגלה אליהם כיוסף אחיהם. יוסף ואחיו מתפייסים, וכל משפחת יעקב יורדת מצרימה לחיות במצרים בארץ גושן.

במותו, מצווה יוסף את אחיו להעלות את ארונו אל ארץ ישראל, לאחר שה' יגאל אותם ממצרים.

מסטבה

מסטבה (באנגלית: mastaba) או פר-ג'ד (במצרית עתיקה: pr-djt, בתרגום חופשי לעברית: בית עולמים או בית הנצח) הוא שם כולל למבני קברים קדומים במצרים העתיקה. מבני קברים אלו קדמו להופעת הפירמידות, ומתוארכים לתקופה שבין המאה ה-31 לפנה"ס עד הופעת הפירמידה הראשונה שנבנתה במאה ה-27 לפנה"ס, הפירמידה של ג'וסר. משמעותו המילולית של השם "מסטבה" בשפה הערבית היא "ספסל בוץ". מבנים אלו נקראו בשם זה על שום צורתם השטוחה המזכירה ספסל.

זהו מבנה טרפזי בנוי מאבנים או מלבנים מסותתות מעל בור קבורה באדמה. המבנה היה אטום (בדומה למצבה גדולה), למעט פתח על גג המבנה דרכו הכניסו את הנפטר ולאחר מכן סתמו את הפתח בעזרת זרדים כדי שבעלי חיים לא יכנסו וכדי שיהיה לרוח המת לאן לחזור.

המסטבה הכילה חדר פולחן להקרבת קורבנות, תא נסתר להעמדת פסל המת, וחדר פולחן שהיה מכוסה בציורי קיר מהווי חייו של הנפטר. על אחד מקירות המסטבה היה שקע עליו מצוירת דלת מדומה - דלת על אחת הקירות בחדר, מצוירת – לא אמיתית, על מנת לקשר בין חדר הקבר לחדר האורחים ששם היו המתנות. בתוך ה"דלת" היה מדף עליו הניחו את המנחה למת. המצרים הקדמונים האמינו כי נשמת המת יוצאת דרך הדלת כדי לאכול את המנחה.

המסטבה הייתה מבנה משפחתי, והוסיפו בה חללים בהתאם לצורך.

לפני שהוקמו הפירמידות נקברו הפרעונים במבנים אלו. במשך הזמן שיכללו את ה"מסטבה" ובנו אותן אחת על השנייה בצורת פירמידת מדרגות, ולאחר מכן הגיעו לצורת הפירמידה המשוכללת אותה אנו מכירים.

מצרים העתיקה

מצרים העתיקה היא מדינה שהתקיימה בעמק נהר הנילוס בעת העתיקה. שיאה של התרבות היה באלף השני לפני הספירה, בתקופת הממלכה החדשה. בתקופה זו, מצרים התפשטה עד לדרום טורקיה בצפון ועד לג'בל ברקל בדרום, בסודאן של היום. האופק הגאוגרפי המשתנה של מצרים העתיקה כלל בתקופות שונות גם את המדבר שממזרח לנילוס ואת החוף של הים האדום, את חצי האי סיני ונאות המדבר ממערב לנילוס.

ראשיתה של התרבות המצרית העתיקה בערך ב-3150 לפנה"ס, באיחוד הפוליטי של תרבויות עמק הנילוס הגדולות תחת הפרעה הראשון, והיא התפתחה במשך שלושת אלפי השנים הבאות. ההיסטוריה שלה מחולקת למספר תקופות, הידועות כ"ממלכות", ולזמנים של חוסר יציבות יחסית הידועים כ"תקופות ביניים". עם סוף תור הזהב האחרון, הידוע כ"ממלכה החדשה", החלה תרבות מצרים העתיקה להידרדר, ומצרים נכבשה בידי כמה כוחות זרים. שלטונם של הפרעונים הסתיים רשמית ב-31 לפנה"ס, כאשר האימפריה הרומית כבשה והפכה את מצרים לפרובינקיה רומית.

תרבות מצרים העתיקה הייתה מבוססת על איזון מבוקר של משאבי טבע ואדם תחת שלטונו של הפרעה, מנהיגים דתיים, ומושלים. התרבות המציאה חידושים רבים: השקיה מבוקרת של עמק הנילוס הפורה, ניצול של המינרלים בעמק ובאזורי המדבר הסובבים, התפתחות מוקדמת של ספרות ושל מערכת כתיבה עצמאית, ארגון של מיזמי בנייה וחקלאות גדולים, מסחר עם האזורים הסובבים באפריקה ובמזרח התיכון, ומסעות צבאיים שהביאו לניצחון על צבאות זרים והבטיחו את הדומיננטיות המצרית באזור בתקופות מסוימות. הארגון והייזום של פעילויות אלה נעשה בידי ביורוקרטיה של סופרים, מנהיגים דתיים ומושלים תחת הפרעה האלוהי, שהבטיח את האחדות ואת שיתוף הפעולה של העם המצרי דרך מערכת מורכבת של אמונות דתיות.

נסיגה (אדריכלות)

נסיגה (באנגלית: Setback או Step-back) היא פסיעה לתוך מישור הקיר היוצרת מראה מדורג. השימוש בנסיגות החל עוד בבנייה בעת העתיקה מסיבות מבניות של יציבות וכיום הן נבנות בעיקר כתוצאה מחוקי שימוש בקרקע כפי שמגדירה תוכנית בניין עיר או מסיבות אדריכליות. באזורים הבנויים בצפיפות גבוהה, כמו מרכזי ערים, נסיגות מבניות אלו תורמות בהחדרת אור השמש והאוויר למפלס הרחוב.

סקארה

סַקַארָה (בערבית: سقارة) הוא אתר קבורה עתיק בקרבת קהיר שהיה עיר הקברים של ממפיס, בירת מצרים העתיקה. עיר המתים הוקמה על ידי המלך ג'וסר. זהו אחד מאתרי הקבורה הפרעוניים העתיקים והחשובים ביותר שבמצרים. במוקד האתר נמצאת הפירמידה של ג'וסר שנבנתה במאה ה-27 לפנה"ס. פירמידה זו נחשבת למבנה האבן הגדול הקדום ביותר בהיסטוריה העומד כיום על תלו. מקור השם הערבי "סקארה" הוא ככל הנראה באל המצרי סוֹקַרִי, הוא אל המתים הקדום של ממפיס.

צ'וסר

האם התכוונתם ל...

שוד קברים

שוד קברים היא פעולה של חשיפת קבר או קריפטה במטרה לגנוב חפצי אמנות או חפצים אישיים. אדם העוסק בשוד קברים הוא "שודד קברים" או "פושט על קברים". לעיתים, מטרת שוד הקברים היא חטיפת הגופות עצמן והוצאתן מן הקבר, ולאו דווקא במטרה לגנוב חפצים אחרים.

שוד קברים גורם לקושי רב בלימודי הארכאולוגיה, תולדות האמנות וההיסטוריה. אתרי קבר וקברים בעלי חשיבות היסטורית ותרבותית רבים מספור נשדדו לפני שחוקרים הצליחו לבחון אותם.

שודדי קברים בעידן המודרני, הם לעיתים קרובות אנשים בעלי הכנסה נמוכה, המוכרים את מרכולתם בשוק השחור. ממצאים מסוימים עשויים לעשות את דרכם לידי מוזיאונים או חוקרים, אולם רובם מגיעים לאוספים פרטיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.