ג'ון רולס

ג'ון בורדלי רולסאנגלית: John Bordley Rawls; ‏21 בפברואר 1921 - 24 בנובמבר 2002) היה פילוסוף אמריקאי, שעסק בהגות בעיקר בתחומי הפילוסופיה של המוסר ומדע המדינה מנקודת ראות ליברלית וקנטיאנית. שימש פרופסור לפילוסופיה בקתדרה על שם ג'יימס בריאנט קונאנט באוניברסיטת הרווארד.

הספר המזוהה ביותר עם הגותו של רולס הוא "תאוריה של צדק" שיצא לאור בשנת 1971. הספר, הנחשב לאחד הטקסטים החשובים בהגות במדע המדינה, החיה את הדיון בפילוסופיה הפוליטית, ושימש מוקד לדיון ער בעשורים שלאחר פרסומו[4]. הספר מנסה לבסס תאוריה של "צדק כהוגנות" (Justice as Fairness), תאוריה שתשמש בסיס לחברה דמוקרטית וליברלית יציבה, ומתבססת על תשובתו של רולס לשאלה "לאיזו אמנה חברתית יגיעו אנשים רציונליים ואוטונומיים, הדנים בה מתוך אי ידיעה וחוסר ודאות לגבי המעמד שיזכו לו באותה חברה?". הרעיון המרכזי של חשיבה זו הוא שאנשים רציונלים החיים מאחורי מסך של בערות (Veil of Ignorance) תאורטי, חווים אי ודאות מוחלטת לגבי מעמדם בחברה, ולכן יפעילו שיקולי הוגנות צודקים על מנת להבטיח לכל פרט בחברה מינימום של משאבים לצורך קיום, מתוך הנחה שאולי הם עצמם יהיו במעמד הנזקק למינימום זה.

בשנים שלאחר מכן פיתח רולס את תורתו בכיוונים שונים. ביצירתו המאוחרת ניסה להגן על עקרונות "הצדק כהוגנות" מתוך נקודת ראות הדנה במכלול הנימוקים והטיעונים שניתן להעלות במרחב הציבורי מבלי שקבלתם תאכוף על מי מהציבור "דוקטרינה מקיפה" של תפיסת הטוב, שאינה מקובלת עליו. נימוקים אלו, כמכלול, נקראו על ידיו "שיקול הדעת הציבורי" (Public Reason). כן ניסה למצוא עקרונות לפיתוח "חוק העמים", שהוא קבוצה של כללים נורמטיביים שאליהם היו מגיעים נציגיהן של אומות הדנות באמנה חברתית היפותטית, בדומה לנציגי היחידים בספר "תאוריה של צדק".

רולס נחשב לאחד מחשובי ההוגים הפוליטיים במאה ה-20. תורתו מהווה בסיס לדיונים פילוסופיים ונלמדת בהרחבה באוניברסיטאות. מאז שהעלה את טענותיו הראשוניות בספר "תאוריה של צדק" ב-1971, משמשת הגותו בסיס לדיון הפילוסופי בשאלות של צדק, זכויות, שוויון וחירות[5]. הוא קיבל את פרס רולף שוֹק ללוגיקה ולפילוסופיה ואת המדליה הלאומית למדעי הרוח בשנת 1999. מתוך הכרה בפועלו נקרא על שמו אסטרואיד שמספרו 16561.

ג'ון רולס
John Bordley Rawls
John Rawls
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 בפברואר 1921
בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
פטירה 24 בנובמבר 2002 (בגיל 81)
לקסינגטון , מסצ'וסטס, ארצות הברית
זרם ליברליזם, קנטיאניזם
תחומי עניין אתיקה ופילוסופיה פוליטית
הושפע מ ג'ון לוק, ז'אן-ז'אק רוסו, עמנואל קאנט, ג'ון סטיוארט מיל, ה.ל.א. הארט, ישעיה ברלין.
השפיע על יורגן האברמאס, רונלד דבורקין, רוברט נוזיק, מייקל סנדל, אמרטיה סן, מרתה נוסבאום, ביל קלינטון[1], ברק אובמה[2][3]
מדינה ארצות הברית  ארצות הברית

חייו

ג'ון רולס נולד בבולטימור, מרילנד בארצות הברית, השני מבין חמשת ילדיהם של עורך הדין ויליאם לי רולס ואשתו אנה אייבל סטאמפ רולס. שני אחיו הצעירים ממנו נפטרו בצעירותו לאחר שנדבקו ממנו במחלות. בשנת 1928, לקה ג'ון בקרמת. אחיו בובי (1923–1928) אירח לו חברה, נדבק ממנו ונפטר. אמו של ג'ון סבורה שאירוע זה הוא שהוביל לגמגומו הכבד של ג'ון. שנה לאחר מכן, לקה ג'ון בדלקת ריאות. אחיו טומי (1927–1929) נדבק במחלה ונפטר[6]. רולס למד בבית הספר של העדה האפיסקופלית בקונטיקט, בית ספר ששימש גם כמכינה אוניברסיטאית. עם סיום לימודי התיכון, בשנת 1939, המשיך בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון. בשנתיים האחרונות ללימודיו בפרינסטון התעניין בבעיות תאולוגיות ושקל להיות כומר אפיסקופלי[7].

ב-1943 סיים את לימודי התואר הראשון, התגייס לצבא ארצות הברית, שירת בחזית היפנית במלחמת העולם השנייה כחייל רגלי, ולחם בזירות גינאה החדשה והפיליפינים. רולס היה עד לזוועות המלחמה, ובהן חורבנה של הירושימה בפצצת אטום[8]. במהלך שירותו נשרט מכדור צלפים לאחר שהוריד את קסדתו על מנת לשתות ממקור מים. הוא עלה לדרגת סמל אולם הורד בחזרה לדרגת טוראי לאחר שסירב להעניש חייל שהעליב קצין בדרגת סגן[9] בשנת 1946 סיים את שירותו בדרגת טוראי, לאחר שסירב להצעה להמשיך בשירותו כקצין. ב-1949 נישא למרגרט פוקס, בוגרת אוניברסיטת בראון[8].

לאחר שחרורו מהצבא שב רולס ללימודי הפילוסופיה בפרינסטון, ובשנת 1950 קיבל תואר דוקטור. הוא לימד בפרינסטון עד שזכה במלגת פולברייט לקמפוס קרייסט צ'רץ' באוניברסיטת אוקספורד. בתקופתו באוקספורד הושפע מהחשיבה הליברלית של ההוגים ישעיה ברלין וה. ל. א. הארט. לאחר ששב לארצות הברית החל ללמד באוניברסיטת קורנל. ב-1962 קיבל מינוי של קבע כמרצה לפילוסופיה באוניברסיטת קורנל, ובסמוך לאחר מכן קיבל קביעות כמרצה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). באותה שנה עבר ללמד באוניברסיטת הרווארד, שם לימד במשך ארבעים שנה, והיה מורה לאישים ידועים בחשיבה הפוליטית והמוסרית כמרתה נוסבאום, תומאס נייגל, אונורה או'ניל, כריסטין קורסגארד, סוזן ניימן ותומאס פוגי.

בשנות ה-60 הביע התנגדות למעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם.

על אף הפרסום העולמי לו זכה לאחר פרסום ספרו המרכזי "תאוריה של צדק" ב-1971, לא הפך רולס לדמות ציבורית, שמר על חייו הפרטיים, והיה מסור למשפחתו ולעבודתו האקדמית.

בשנת 1995 לקה בשבץ מוחי. הוא הפסיק ללמד, אך המשיך לכתוב את ספרו "חוק העמים", ולאחריו את הספר "צדק כהוגנות - הצגה מחודשת". בשנת 1999 זכה בפרס רולף שוק ללוגיקה ולפילוסופיה[10].

רולס נפטר ב-24 בנובמבר 2002.

תרומתו של רולס לפילוסופיה הפוליטית ולפילוסופיה של המוסר

ב-1951 פרסם רולס את המאמר "Outline of a decision procedure for ethics" בכתב העת "Philosophical Review"[11], ובמשך 51 השנים שלאחר מכן, עד מותו, וגם בפרסומים שהתפרסמו מעזבונו, פיתח שיטת מחשבה פילוסופית פורצת דרך, שהגדירה מחדש את החשיבה הפוליטית על מושגים כצדק, זכויות אדם ושוויון, וכל זאת מנקודת ראות ליברלית.

רולס חידש את השיח הפילוסופי הפוליטי, החיה אותו והחזיר אותו למרכז הדיון הפילוסופי. לפניו משלה בשיח הפילוסופי האנגלו-אמריקאי ההנחה של רבים מהוגי הפילוסופיה האנליטית, כי הדיון בשאלות של מוסר ואתיקה הוא חסר טעם, שכן טענות נורמטיביות מטיבן אינן ניתנות לאישוש או להפרכה[12]. רולס חידש את העיסוק בשאלות של מוסר, צדק והוגנות, תוך שהוא מבסס הצדקה פילוסופית לעקרונות הליברליזם, מנקודת ראות שהייתה הן עיונית והן מעשית וריאליסטית, ועסקה הן ברצוי והן בדרכים להשגתו בפועל[13]. נקודת ראות זו חצתה גבולות דיסציפלינריים, ועוררה עניין בקרב כלכלנים, משפטנים, אנשי מדע המדינה, סוציולוגים ותאולוגים.

התאוריה של רולס, במשולב עם פעולתם של בני דורו כרונלד דבורקין, ניסתה למצוא פתרון לבעיה שבה נתקלו הוגים ליברלים במחצית השנייה של המאה העשרים – הרצון להצדיק ולבסס את האינטואיציה שראתה במדינת הרווחה ובעקרונותיה משום דבר חיובי, וחייבה חלוקה שוויונית של משאבי הבסיס, תוך התערבות של המדינה בתחומים שבהם הוגים ליברלים (כישעיה ברלין או פרידריך פון האייק) שללו התערבות כזו מכול וכול[14]. תורתו של רולס התפרשה על ידי מבקריו מימין, כרוברט נוזיק, כדורשת שוויון מוחלט בחלוקת המשאבים[15], ועל ידי מבקריו משמאל, כג'רלד כהן, ככזו שאינה שוויונית דיה[16] ואין בה כדי להבטיח זכויות חברתיות בסיסיות, כדוגמת הזכות לשירותי בריאות[17]. העיסוק מחדש בשאלות הבסיסיות של צדק ומוסר, והדרכים ליישמם בפועל בשדה הפוליטי, מהווים את תרומתו הגדולה ביותר של רולס לשיח הפילוסופי.

"תאוריה של צדק"

ספרו של רולס, "תאוריה של צדק" (A Theory of Justice), שהתפרסם בשנת 1971, היה המשך לעבודתו בעשרים השנים שקדמו ליציאת הספר לאור, ובמיוחד פיתוח של השקפתו בשני מאמרים שכתב. האחד, "Outline of a Decision Procedure for Ethics" ("מתווה להליך הכרעה בשאלות אתיקה"), שהתבסס על עבודת הדוקטורט שלו ויצא לאור בשנת 1951, והשני, "Justice as Fairness" ("צדק כהוגנות"), שיצא לאור בשנת 1957[18]. הספר כולל את עיקרי משנתו של רולס, אותם פיתח בשנים שלאחר מכן, ומגדיר את מושגי הבסיס בתאוריה הרולסיאנית - "מסך הבערות", "כלל המקסימין", "צדק כהוגנות", "עקרון החירות", "עקרון ההפרשיות" ו"שיווי משקל רפלקטיבי". הספר תורגם ל-27 שפות (אך טרם תורגם לעברית), נמכר במאות אלפי עותקים, ומשמש נושא לאלפי מאמרים אקדמיים[19].

מסך הבערות

עניינו של רולס בספר הוא בשאלה כיצד תסדיר חברה ליברלית והוגנת את מבנה מוסדותיה הבסיסיים. על מנת להשיב לשאלה זו, פנה רולס אל הכלי המחשבתי של האמנה החברתית, כלי שבו עשו שימוש נרחב פילוסופים כתומאס הובס וז'אן ז'אק רוסו בניסיון להסיק מסקנות באשר לחברה האנושית. רולס לא שאל את עצמו, כהובס או כרוסו, מהו הדבר שהצדדים לאמנה הסכימו לו בפועל, אלא, בעקבות עמנואל קאנט, הוא שאל לאילו עקרונות של צדק יכולים הצדדים להסכים. המתדיינים אצל רולס הם אוטונומיים ורציונליים, ועם זאת בעלי רצון להיטיב עם עצמם, בתנאים של התדיינות במעמד שווה. הם אינם אלטרואיסטים או אגואיסטים, אלא סבירים ורציונליים. הם מודעים למטרות שאותן הם רוצים להשיג, אך מוכנים להשיג מטרות אלו באמצעות דיון רציונלי ותבוני שיתבסס על היגיון ולא על אינטרס. רולס הכיר בכך שדיון שכזה קשה מאוד ליישום בעולם הממשי, ולפיכך הציע את הכלי המחשבתי של "מסך הבערות" (Veil of Ignorance). הדיון מתבצע ב"מצב המקורי" (Original Position) הטרום-חברתי, שאינו אמור להיות, כבמשנתם של הובס או רוסו, מצב היסטורי, אלא מצב היפותטי. אל המצב המקורי מגיעים המתדיינים כשהם חפים מכל ידע לגבי מצבם בעולם הממשי - עשירים או עניים, לבנים או שחורים, גברים או נשים וכיוצא בזה, ומהי "תפיסת הטוב" (Conception of the Good) שבה הם אוחזים. כדברי רולס:

איש אינו יודע מה מקומו בחברה, מה מיקומו המעמדי או הסטטוס החברתי שלו... מה העלה בגורלו בחלוקת הנכסים הטבעיים והיכולות הטבעיות, מה שכלו, מה כוחו וכדומה

רולס, תאוריה של צדק, עמ' 12[20]

עקרון המקסימין

במצב ההתחלתי, על בני האדם לקבל את החלטותיהם באופן רציונלי. על כן, סבר רולס, עליהם לבסס את החלטותיהם על פי התורה העוסקת בקבלת החלטות רציונליות כאשר יש רווח והפסד, תורת המשחקים המתמטית. משמעותו של עקרון המקסימין, הלקוח מתורת המשחקים, היא כי במצב שבו קיימות מספר אופציות בחירה, יבחר הריאליסט באופציה שבה ממספר התוצאות הגרועות האפשריות, תיבחר האופציה שתביא לנזק הקטן ביותר. למשל, אם על הנציגים שמאחורי מסך הבערות לבחון שלוש אפשרויות ליחסי לבנים ושחורים, דהיינו הלבנים יהיו עבדי השחורים, השחורים יהיו עבדי הלבנים, או איסור על עבדות, הנציג שאינו יודע אם הוא שחור או לבן לא ייקח את הסיכון שיהיה לעבד (על אף הסיכוי כי יהיה לאדון משיוסר המסך), ויבחר באופציה בה קיים הסיכון הקטן ביותר (על אף שיש בה גם את הסיכוי הקטן ביותר במקרה זה), דהיינו, הוא יבחר באיסור העבדות.

צדק כהוגנות

על פי רולס, מתדיינים המצויים במצב המקורי, מאחורי מסך הבערות, ופועלים בצורה רציונלית ואוטונומית על פי כלל המקסימין, יגיעו ל"עקרונות הצדק כהוגנות" (Justice As Fairness) מערכת של שני עקרונות בעלי סדר לקסיקלי (סדר ברור ומובחן המקנה עדיפות לעיקרון אחד על פני משנהו, כאשר יש צורך בהכרעה ביניהם), המבטאים את הדרך שבה אמורה לפעול חברה ליברלית דמוקרטית סדורה היטב.

הראשון (והעדיף מבחינה לקסיקלית) הוא "עקרון החירות" (The Liberty Principle), ולפיו:

לכל אדם תהיה זכות שווה לחירות הנרחבת ביותר העולה בקנה אחד עם חירות דומה לאחרים

רולס, תאוריה של צדק, עמ' 60[21],

הזכויות שבהן מדובר הן כפי הנראה זכויות האדם הבסיסיות המוכרות מההגות הליברלית הקלאסית, המבטאות חירות מכפייה שלטונית[22].

העיקרון השני (הנחות מבחינה לקסיקלית) הוא "עקרון ההפרשיות" (הידוע גם כ"עקרון השוני", או "עקרון הפער"; The Difference Principle). על פי עיקרון זה:

אי שוויונות כלכליים וחברתיים צריכים לקיים שני תנאים: ראשית, עליהם להיות קשורים למשרות ולעמדות הפתוחות לכול בתנאים של שוויון הזדמנויות הוגן, ושנית עליהם להיות במידה הרבה ביותר לטובת בני החברה שמצבם הוא הגרוע ביותר

רולס, תאוריה של צדק, 42 - 43[23]

גם בעיקרון זה ישנה היררכיה, כאשר עקרון המשנה בדבר שוויון הזדמנויות עדיף לקסיקלית על עקרון המשנה בדבר הפער.

עקרונות אלו מתבססים על ההסכמה אליה הגיעו המתדיינים ב"מצב של צדק", ולא על "זכויות טבעיות", עליהן מדברים פילוסופים כג'ון לוק או רוברט נוזיק, או על הגישה התועלתנית, תועלתה ארוכת הטווח של האנושות עליה דיבר ג'ון סטיוארט מיל[24]. בניגוד להוגים ליברלים וליברטריאנים הרואים ברכוש הפרטי זכות בסיסית שאין לפגוע בה, לא ראה רולס בצבירת הון בלתי מוגבלת זכות בסיסית, והוא הגביל אותה בעקרון ההפרשיות, בכך שכל אי-שוויון צריך להיטיב עם הנחשלים ביותר, עיקרון המבסס שיטה של צדק חלוקתי שאינה תואמת קפיטליזם, המתבסס על עקרונות של שוק חופשי ובלתי מוגבל. עם זאת, בניגוד לתאוריות סוציאליסטיות, הכיר רולס בכך שחברה אנושית כוללת פערים כלכליים באופן בלתי נמנע. המבנה שנוצר מיישומם של הכללים והפעלתם על "המבנה הבסיסי" של החברה – המערכת הפוליטית והמשפטית, המערכת הכלכלית, החוקה – מזכיר לרבים מבנה של מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית שפעלה בארצות המערב בשנים שבהן ביסס רולס את עיקרי תורתו[25]. בספר "צדק והוגנות - הצגה מחודשת" הבחין רולס בין משטרים כלכליים שונים - מקפיטליזם של לסה פר ועד סוציאליזם של המדינה, והסיק כי עקרונות הצדק אינם יכולים להתקיים במצבי הקצה של התורות הכלכליות, אך עולים בקנה אחד עם "דמוקרטיה של בעלי קניין" או עם "סוציאליזם ליברלי", הנבדל מ"דמוקרטיה של בעלי קניין" בכך שאמצעי הייצור נמצאים בשליטה דמוקרטית של האזרחים[26].

שיווי משקל רפלקטיבי

הדרך שבה המליץ רולס לבדוק אם הנציגים שפעלו מאחורי מסך הבערות אכן הגיעו להחלטות הנכונות, היא לבדוק את התוצאה בתהליך הנקרא "שיווי משקל רפלקטיבי" (Reflective equilibrium). עלינו לבחון את התאוריה המוצעת לאור השקפות קודמות (ומבוססות בחברה) לגבי מוסר וצדק, ואם אין התאמה בין התאוריה של הצדק (שיציעו הנציגים) ובין דעותינו הקודמות המבוססות בחברה לגבי מוסר וצדק, עלינו לבחון שוב ושוב את התאוריה ואת הדעות, עד שנגיע לשוויון כוחות שישקף את הצדק. כך למשל, אם יציעו הנציגים תאוריה המבוססת על אפליה על בסיס דת, לא נוכל לקבל אותה, שכן מוסדותינו החברתיים והתאוריות המקובלות אצלנו דוחים את האפליה על בסיס דת כבלתי מוסרית. במקרה זה יהיו בידינו התאוריה המופשטת והמוסדות המקובלים בחברה, והשוואתם והתאמתם זה לזה יביאו לבסוף לאיזון, שהוא, לדעת רולס, יביא לצדק ולהוגנות.

דרישה זו נראית לרבים בעייתית, שכן מושגים כ"השקפות קודמות ומבוססות בחברה לגבי מוסר וצדק" נראים כמכניסים למערכת שאמורה להתבסס על משא ומתן בין צדדים רציונליים, המבוסס רק על רציונליזם ואינטרס עצמי, שיקולים אתיים של השקפת עולם קבועה מראש, ויש שסברו כי בכך הבטיח רולס שהתוצאה הסופית של הדיונים מאחורי מסך הבערות תשקף את המסקנה הפוליטית הקבועה מראש שאליה רצה להגיע[27].

בכתביו המאוחרים ניסה רולס לתקן את מה שנתפס כפגם בהגותו, באמצעות העלאת רעיון "שיקול הדעת הציבורי" (Public Reason), המגדיר מראש את השאלות הפוליטיות שניתן להעלות בחברה דמוקרטית חוקתית המבוססת על הדדיות, ומקביל אותן לכאלו המייצגות "קונצנזוס בחפיפה" (Overlapping consensus), כך שתוצאה המבוססת על אפליה על בסיס דת, לא תהיה קבילה מבלי שיהיה צורך בהפעלת שיווי המשקל הרפלקטיבי.

ליברליזם פוליטי

עבודתו המאוחרת של רולס התמקדה בשאלת היציבות: האם חברה המנוהלת על ידי עקרונות "הצדק כהוגנות" יכולה גם להיות חברה יציבה? תשובתו לשאלה נמצאת באוסף הרצאות שראה אור בכותרת "ליברליזם פוליטי" (Political Liberalism). בהרצאות אלו דיבר רולס על חברה הפועלת בעיקרון של "שיקול דעת ציבורי" (Public Reason) הפועל מתוך "קונצנזוס חופף" (Overlapping Consensus) - הסכמה על עקרונות של צדק כהוגנות בין אזרחים המחזיקים בדעות שונות בנושאים הכרוכים ב"תפיסת הטוב" (conceptions of the good) - תפיסות דתיות, מוסריות ופוליטיות, המבטאות "דוקטרינה מקיפה" (Comprehensive Doctrine).

רולס עצמו הבהיר כי בעוד שספרו "תאוריה של צדק" עסק בניסיון להשיג את הבסיס המוסרי המתאים ביותר לחברה דמוקרטית, הרי שבסיס זה מבטא גם ליברליזם כ"דוקטרינה מקיפה", ובשל כך אינו יכול להיות מושג בחברה פלורליסטית, שבה יש גם כאלו המחזיקים בדוקטרינות מקיפות שונות. "ליברליזם פוליטי" דן, אם כן, בשאלה: "כיצד יכולים אלו המחזיקים בדוקטרינה מקיפה, דתית או בלתי דתית, ובמיוחד דוקטרינות המבוססות על סמכות דתית, כמו הכנסייה או התנ"ך, להחזיק גם בתפיסה פוליטית סבירה של צדק שתתמוך בחברה דמוקרטית חוקתית?"[28]

בכך ענה רולס על הביקורת המשמעותית ביותר שהופנתה כלפי "תאוריה של צדק", הגורסת כי עיקרי "הצדק כהוגנות" היו למעשה תפיסה מסוימת של הטוב שאינה עליונה על תפיסות אחרות, כגון התועלתנות או כל דוקטרינה מקיפה אחרת. המבקרים טענו כי ה"תאוריה של הצדק" אינה מצליחה להבדיל בין תפיסה מוסרית מקיפה המתייחסת לבעיות של צדק, ותפיסה פוליטית של צדק שאינה תלויה בתפיסה מוסרית כלשהי.

ב"ליברליזם פוליטי" הציג רולס את התפיסה הפוליטית של הצדק שאנשים בעלי דוקטרינות מקיפות סבירות, אך מתנגשות, יוכלו לקבל כבסיס להסדרת המבנה הבסיסי של החברה. מה שמבחין בין תפיסתו זו של רולס לבין גישות ליברליות מסורתיות, כמו אלו של ג'ון לוק או של ג'ון סטיוארט מיל, הוא הניסיון להגיע לקונצנזוס מבלי לפנות לסמכות מטאפיזית - האל, הזכות הטבעית, הקידמה האנושית. רולס ניסה להבטיח קונצנזוס ליברלי בלי קשר לעומק הקרע המטאפיזי או האחר בין הדוקטרינות המקיפות הסבירות המקובלות על האנשים בחברה. קונצנזוס כזה מבוסס על הרעיון שהחברה הליברלית אינה צריכה לקדם כל תפיסה מסוימת של הטוב, רעיון המשותף לרולס ולהוגים שונים כרוברט נוזיק ורונלד דבורקין.

התפיסה מבוססת על הדדיות בין בעלי הדוקטרינות המקיפות השונות, הפועלים במסגרת שיקול הדעת הציבורי, כאשר:

אזרח מעורב בשיקול דעת ציבורי כאשר הוא (או היא) מתדיין בתוך מסגרת של מה שהוא (או היא) מחשיב בכנות כתפיסה הפוליטית הסבירה ביותר של הצדק, שבה ניתן ביטוי לערכים פוליטיים שניתן לצפות באופן סביר שגם אחרים, כאזרחים שווים וחופשיים יקבלו אותם באופן סביר

רולס, חוק העמים, חלק שני: "עיון חוזר ברעיון שיקול הדעת הציבורי", עמ' 219

על פי רולס, התוצאה של דיון כזה הוא "קונצנזוס חופף" שיש בו כדי להביא ליציבות בחברה המתנהלת לפיו.

עמדה זו הובעה והורחבה בכתביו המאוחרים של רולס: "ליברליזם פוליטי" (1993), "חוק העמים" על שני חלקיו (1999) ו"צדק כהוגנות: הצגה מחודשת" (2001).

חוק העמים

על אף ש"תאוריה של צדק" כללה אמירות בודדות בנושא היחסים הבינלאומיים, רק בסוף הקריירה שלו התפנה רולס לגבש תאוריה מקיפה על יחסים בינלאומיים, אותה פרסם בספרו "חוק העמים", שיצא לאור בשנת 1999 (ובשפה העברית, בהוצאת רסלינג בשנת 2010).

הספר "חוק העמים" מנסה למצוא עקרונות שעמים (להבדיל מאזרחים בודדים, או ממדינות) יסכימו עליהם בהתדיינות בנוסח "המצב המקורי". תחילה בחן רולס לאיזו הסכמה יגיעו עמים "ליברליים", שמשטרם הפנימי מאופיין על פי עקרונות "הליברליזם הפוליטי". לאחר מכן בחן רולס לאיזו הסכמה יגיעו עמים "הגונים" שמשטרם מכבד זכויות אדם בסיסיות, אך מסיבה זו או אחרת אינם יכולים להיקרא "ליברליים" (כדוגמה הביא רולס מדינה תאורטית בשם "קזניסטן" שבה דת המדינה היא האסלאם ומי שאינו מוסלמי מנוע מלהחזיק במשרות הבכירות במדינה, אך היא אינה מפלה כנגד מיעוטים ודתות אחרות, ומכבדת את כל זכויות האדם שלהם). רולס מגיע למסקנה שגם עמים אלו יגיעו בדיוק לאותם עקרונות שאליהם הגיעו העמים ה"ליברליים" במצב המקורי. רולס הגיע למסקנה שכשם שבליברליזם הפוליטי, החל במסגרת הפנימית יש מקום רק לעקרונות שיתקבלו על דעת המחזיקים בדוקטרינות מקיפות שונות. כך, במסגרת הגלובלית יש לבחור עקרונות שיתקבלו על דעתם של עמים המחזיקים בדוקטרינות מקיפות שונות. רולס הוציא מכלל הקהילה הבינלאומית שלו מדינות "פורעות חוק" או כאלו ה"נמצאות במצוקה", וגם כאלו שמשטרן הוא "אבסולוטיזם מיטיב". אלו אינן יכולות ליהנות מהכללים הבינלאומיים המחייבים כבוד הדדי וסובלנות, המאפיינים את העמים הליברליים והעמים ההגונים.

על פי רולס, אלו שמונת העקרונות שעליהם יכולים להסכים העמים הליברליים וההגונים (רולס ציין שאין המדובר ברשימה שלמה ומלאה, ויש עקרונות שניתן להוסיף לה, וכמו כן העקרונות המפורטים בה זקוקים לפרשנות):

  1. עמים הם חופשים ועצמאיים, ועל עמים אחרים לכבד את חירותם ואת עצמאותם.
  2. על עמים לקיים אמנות והתחייבויות.
  3. עמים הם שווים והם צדדים לדיון להסכמים שמחייבים אותם.
  4. על עמים לקיים חובה של אי התערבות.
  5. לעמים יש זכות להגנה עצמית, אך אין להם זכות לצאת למלחמה מכל סיבה פרט להגנה עצמית.
  6. על עמים לכבד זכויות אדם.
  7. על עמים לציית למגבלות מסוימות בעת מלחמה.
  8. חלה על עמים חובה לסייע לעמים אחרים החיים בתנאי מצוקה המונעים מהם את קיומו של משטר פוליטי וחברתי צודק או הגון[29].

רולס דן בספרו במספר רב של עניינים הנובעים מכללים אלו ומיישומם. כך, למשל, הוא מגנה את הפצצת הערים היפניות במלחמת העולם השנייה, ככזו שאינה תואמת את הכללים. הוא דן בחוקי הגירה, בפירוק הנשק הגרעיני, בדמותו של המנהיג הפוליטי האידיאלי, ובעניינים דומים.

בספרו זה דחה רולס ניסיונות של פילוסופים כתומאס פוגי וצ'ארלס בייטז להרחיב את עקרון ההפרשיות ולהחיל אותו כעקרון חלוקה גלובלי. בדומה לרונלד דבורקין, סבר רולס כי בקהילה הפוליטית הבסיסית, שבמסגרתה מוחלים כללי הצדק, חבים אנשים זה לזה בחיובים שאינם חבים לאחרים שמחוץ לקהילה.

ביקורת על התאוריה של רולס

ביקורת ליברטריאנית - רוברט נוזיק

המבקר החריף ביותר של רולס הוא הליברטריאן רוברט נוזיק. בספרו מ-1974 "Anarchy, State and Utopia", ביקר נוזיק את רולס מנקודת הראות הליברטריאנית, שאינה רואה בעין יפה כל התערבות של המדינה בענייני הפרט.

נוזיק טען כנגד תאוריות של צדק חלוקתי הפועלות על פי תבנית מסוג "לכל אחד כפי...". על פי נוזיק, עקרון ההפרשיות של רולס הוא תבנית, ולא תוצר של תהליך. מכיוון שכך, יש בו פגיעה בצדק ובזכויות הטבעיות.

נוזיק התווה תהליך ובו שלושה כללים:

  1. כלל של רכישה ראשונית, בנוסח ג'ון לוק, המקנה לאדם את פרי עמלו.
  2. כלל של העברה, ולפיו יש לאפשר את תוצאותיה של כל העברה שהתבצעה באופן צודק.
  3. כלל של תיקון, ולפיו יש לתקן את תוצאותיה של כל העברה שלא התבצעה באופן צודק.

כל חלוקה שאינה תואמת את הכללים הללו, על פי נוזיק, אינה צודקת. לדעת נוזיק, כללי חלוקה הפועלים על פי תבנית, כגון "עקרון ההפרשיות" של רולס, מבטאים פגיעה לא ראויה בזכות הקניין הפרטי. הדוגמה המפורסמת שנותן נוזיק היא של הכדורסלן וילט צ'מברלין. אם יש מיליון איש המוכנים לתת לצ'מברליין 25 סנט על מנת לראות אותו משחק כדורסל, והתוצאה היא שהוא הרוויח סכום עתק של רבע מיליון דולר למשחק, והכול בשל הצלחתו וכישוריו, מדוע על המדינה להתערב ולשלול ממנו את פרי עמלו לשם הגשמת תאוריה של צדק חלוקתי באמצעות מיסוי או תשלומי העברה?

ביקורת קהילתנית - מייקל סנדל

הקהילתן מייקל סנדל מבקר את רולס מנקודת הראות הקומוניטריאנית (קהילתנית). בספרו "Liberalism and the Limits of Justice", שיצא לאור בשנת 1982, הוא טען כלפי רולס את הטענות הבאות:

  • תפיסת האדם של רולס פגומה באופן מטאפיזי. התפיסה שוללת מראש את קיומו של אדם הקשור באופן מהותי למטרותיו בחיים, ובכך היא פגומה באופן מהותי.
  • רולס חוטא באינדיבידואליזם אנטי-חברתי. הקהילה אצל רולס היא לכל היותר מערכת סדורה היטב של שיתוף פעולה בין יחידים המונעים ממניעים אנוכיים.
  • רולס הופך את הבחירות המוסריות לביטוי שרירותי של העדפה אישית.
  • אם הטענות הקודמות נכונות, הרי שטענתו של רולס לנייטרליות בין תפיסות שונות של הטוב אינה נכונה.
  • תפיסתו של רולס את היחיד בחלקים מעבודתו היא אינטרסובייקטיבית, ונשענת על הנחות מטאפיזיות המנוגדות לתפיסת היחיד בחלקים אחרים. כן טען כי הדגש של רולס על היחיד כבוחר אוטונומי, מבטאת השקפה מטאפיזית שלפיה עצם היכולת לבחור היא המרכיב הבסיסי של הזהות הקודם לכל מצב אחר, וכי ראיית האדם כסובייקט שעצם הבחירה שלו היא תכונתו הבסיסית מהווה הנחה מטאפיזית.

לפי סנדל, ראייתו של רולס את האדם כיצור מבודד ממטרות, שעיקר מהותו הוא בחירה אוטונומית, היא שגויה בכך שאינה מעניקה את הערך הראוי למחויבותו של האדם לקשרים חברתיים, לפרויקטים שיתופיים ולערכים קהילתיים[30].

חלוקת טובין או יכולות - נוסבאום וסן

ההוגים מרתה נוסבאום ואמרטיה סן ביקרו את מושג "הטובין הראשוניים" של רולס (שהם האובייקט של החלוקה). לפיהם טובין אלו (חירויות, עושר כלכלי) הם אך כלים למימוש "יכולות" (Capabilities), ויש להתחשב גם בתנאים החברתיים הגורמים להפיכת הטובין ליכולות, ובמיוחד היכולת להשתתף בדיון החברתי כשווה. כך, למשל, אדם נכה, שיש לו עושר כלכלי, אך בשל אי נגישות לנכים, אינו יכול להגיע למרבית המקומות הציבוריים, הוא בעל טובין ראשוניים, אך הכלים להפיכת הטובין הללו ליכולות נמנעים ממנו. לדעת סן, בספרו "The Idea of Justice" ‏(2009), גישתו של רולס היא מסוג הגישות של "טרנסצנדנטליזם מוסדי" המתמקדת ביצירת מוסדות צודקים על בסיס עיון רציונלי, אך יש לנקוט גישה מעשית יותר, המתמקדת בתוצאות[31].

ביקורת אמוטיביסטית - ריצ'רד פוזנר

פוזנר ידוע בשל ביקורתו על פילוסופים של המוסר בכלל ועל אינטלקטואליים ציבוריים בפרט. בספרו "The Problematics of Moral and Legal Theory", ביקר פוזנר בחריפות פילוסופים של המוסר, כדוגמת עמנואל קאנט, ג'ון רולס ורונלד דבורקין, וטען שהפילוסופיה המוסרית שלהם אינה מסוגלת ואינה צריכה לשכנע איש, ושהיא אינה יותר מאשר מסווה להעדפות הפוליטיות שלהם. פוזנר טען שפילוסופים מוסריים טועים באמונתם שלשאלות מוסריות יש תשובות אובייקטיביות. מול פילוסופיה מוסרית, העמיד פוזנר כאלטרנטיבה את הפרגמטיזם (או את הסגנון שלו של פרגמטיזם, מכיוון שהוא אומר ש"המונח מכסה חטאים רבים"), הדוגל בחיפוש אחר תשובות תוך תשומת לב מרבית לעובדות, ולא למטאפיזיקה.

ביקורת פמיניסטית

מן הכיוון הפמיניסטי נמתחה על עבודתו של רולס ביקורת על ידי ההוגות קרול פייטמן, סוזן מולר אוקין ומרתה נוסבאום. אוקין טענה כי מושג הצדק של רולס מתייחס רק לתחום הציבורי, וכי עליו להחילו על תחום המשפחה, בו עדיין שורר אי צדק רב[32]. רולס התייחס ישירות לביקורתה זו של אוקין במאמרו "עיון חוזר ברעיון שיקול הדעת הציבורי", ותיקן מעט את תורתו. על פי תיקון זה, אמנם נכון הדבר כי עקרונות הצדק הפוליטי אינם חלים על המשפחה, שהיא "התאגדות פרטית", אך יש בהם כדי לכפות מגבלות חיוניות על המשפחה כמוסד, ובכך להבטיח את זכויות היסוד את החירויות ואת חופש ההזדמנויות של כל בני המשפחה, ובתוכם של הנשים[33].

בדומה לאוקין הסבירה פייטמן כי האמנה החברתית היא אמנה גברית, וכי הפרטים ה"רציונליים" המנותקים מכל זיקה לאחרים ויכולים לבצע את הליך הבחירה האוטונומית ולפעול לקידום עצמם באמצעות תבונתם, הם גברים, שאינם יולדים, וקשריהם לאחרים מבוססים על תועלתם האישית. האישה נותרת מחוץ לסדר החברתי שמכוננת האמנה[34].

נוסבאום מסכימה עם רבים מיסודות התאוריה של רולס, אך מציבה בפניו שלושה אתגרים לגישתו לגבי המשפחה כמוסד חברתי אשר עקרונות הצדק אינם חלים על האינדיווידואלים שבו: קודם כל, היא שואלת איך המשפחה יכולה להיות גם מוסד בסיס, וגם מוסד התנדבותי, כמו כנסייה או אוניברסיטה? היא גם מאתגרת את הנחתו של רולס שמשפחה היא בהכרח משפחה גרעינית-מערבית, ומבקשת שיתייחס לפרקטיקות אלטרנטיביות של גידול ילדים, כמו קולקטיבים של נשים, קיבוצים, או חמולות. ולבסוף, היא גם טוענת שרולס אינו מכיר בתפקיד המדינה בבניית מוסד המשפחה כפי שהוא מוכר בעולם המודרני, שבו ישנם חוקים המגדירים בדיוק מי יכול להחשב לבן משפחה, מה הזכויות והחובות של בני המשפחה, אילו פרקטיקות של הורות מקובלות, ועוד - חוקים המפרידים את המוסד הזה ממוסדות כמו אוניברסיטאות וכנסיות באופן אבסולוטי[35].

מספריו

  • A Theory of Justice. Cambridge, Massachusetts: Belknap Press of Harvard University Press, 1971.
  • Political Liberalism. The John Dewey Essays in Philosophy, 4. New York: Columbia University Press, 1993.
  • The Law of Peoples: with "The Idea of Public Reason Revisited.” Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, 1999.
  • Collected Papers. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, 1999.
  • Lectures on the History of Moral Philosophy. Cambridge, Massachusetts, Harvard University Press, 2000.
  • Justice as Fairness: A Restatement. Cambridge, Massachusetts: Belknap Press, 2001.
  • Lectures on the History of Political Philosophy. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, 2007.

ספריו שתורגמו לעברית

  • חוק העמים; בתוספת המאמר 'עיון חוזר ברעיון שיקול הדעת הציבורי', תרגם שחר פלד, עריכה מדעית: פרופ' יצחק (יאני) נבו, הוצאת רסלינג, 2010.
  • צדק כהוגנות - הצגה מחודשת, תרגום: דפי אגם-סגל, ידיעות ספרים - ספרי עליית הגג, תל אביב, 2010.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ https://clinton4.nara.gov/WH/New/html/19990929.html
  2. ^ http://bigthink.com/praxis/obamas-philosophical-muse-john-rawls
  3. ^ http://www.economist.com/blogs/democracyinamerica/2013/02/equality-opportunity
  4. ^ יצחק "יאני" נבו, הקדמה לספר "חוק העמים" בתוך ג'ון רולס, חוק העמים, הוצאת רסלינג, 2010, עמ' 7. להלן: "נבו"
  5. ^ גל גרזון, ליברליזם - קשרים, הקשרים, ביקורות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2004, עמ' 138, להלן: "גרזון"
  6. ^ ג'ון רולס, ביוגרפיה. בתוך: צדק כהוגנות - הצגה מחודשת, ידיעות ספרים, עמ' 28-29
  7. ^ המבוא לספרו של רולס "A Brief Inquiry Into the Meaning of Sin and Faith"(הקישור אינו פעיל, 14 באפריל 2017)
  8. ^ 8.0 8.1 ג'ון רולס אתר Biographybase
  9. ^ ג'ון רולס, ביוגרפיה. בתוך: צדק כהוגנות - הצגה מחודשת, ידיעות ספרים, עמ' 36
  10. ^ זוכים בעבר אתר פרס רולף שוק
  11. ^ ג'ון רולס באתר "History of economic thought"
  12. ^ נבו, עמ' 10
  13. ^ גרזון, עמ' 129
  14. ^ גרזון, עמ' 128
  15. ^ דניאל אטאס, "עקרון ההפרשיות: שוויון ותמריצים", בתוך דוד הד ודניאל אטאס (עורכים), מורה צדק: עיונים בתורתו של ג'ון רולס מאגנס, 2007, עמ' 55.
  16. ^ ויינריב, 126
  17. ^ דני פילק, "ביסוס הזכות לבריאות על פי תורתו של רולס, מבט ביקורתי", בתוך דוד הד ודניאל אטאס (עורכים), מורה צדק: עיונים בתורתו של ג'ון רולס הוצאת מאגנס, 2007, עמ' 55.
  18. ^ נבו, עמ' 7
  19. ^ יוסי דהאן, אחרית דבר לספר צדק כהוגנות - הצגה מחודשת, ידיעות ספרים - ספרי עליית הגג, תל אביב, 2010, עמ' 363, להלן: "דהאן"
  20. ^ מובא ומתורגם על ידי גרזון, עמ' 130
  21. ^ מובא ומתורגם על ידי נבו בעמ' 14
  22. ^ נבו, עמ' 14
  23. ^ מובא ומתורגם אצל אליעזר ויינריב, על שוויון ואי שוויון, מבט פילוסופי, הוצאת אוניברסיטת חיפה והוצאת פרדס, 2007, עמ' 113
  24. ^ גרזון, עמ' 136
  25. ^ גרזון, עמ' 138
  26. ^ דהאן, עמ' 385
  27. ^ גרזון, עמ' 139
  28. ^ רולס, חוק העמים, חלק שני: "עיון חוזר ברעיון שיקול הדעת הציבורי", הוצאת רסלינג, 2010 עמ' 270 (להלן: "חוק העמים"
  29. ^ חוק העמים, עמ' 90
  30. ^ S. Mullhall and A. Swift, "Sandel: the Limits of Liberalism" in Liberals and Communitarians, Oxford 1995, pp. 40 -69
  31. ^ דהאן, עמ' 390
  32. ^ דהאן, עמ' 392
  33. ^ חוק העמים, עמ' 244
  34. ^ גרזון, עמ' 243
  35. ^ Martha Nussbaum, Women and Human Development: The Capabilities Approach. Cambridge University Press, 2000.
ערך מומלץ
21 בפברואר

21 בפברואר הוא היום ה-52 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 313 ימים (314 בשנה מעוברת).

24 בנובמבר

24 בנובמבר הוא היום ה-328 בשנה, (329 בשנה מעוברת), בשבוע ה-48 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 37 ימים.

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ג'ון רולס (שחקן)

ג'ון רולס (באנגלית: John Rawls; נולד ב-4 במאי 1972) הוא שחקן קולנוע ניו זילנדי שהופיע בסרטים "ההוביט: מסע בלתי צפוי" ו"30 ימים של לילה".

רולס נולד באנגליה וגדל בעיר המילטון שבניו זילנד.

ב-2007 השתתף רולס בסרט הערפדים "30 ימים של לילה" בתור הערפד זוריאל.

בשנת 2010 שיחק בפרק אחד בעונה הראשונה של הסדרה "ספרטקוס" והופיע בתפקיד קטן בפנטזיית הפעולה "דרכו של הלוחם".

בשנת 2012 צורף רולס לפרויקט הענק של פיטר ג'קסון "ההוביט: מסע בלתי צפוי", שם שיחק רולס בתפקיד האורק הרשע יאזנג.

דאונטולוגיה

דאונטולוגיה (מן המילה היוונית "δέον" - "חובה") היא תאוריה אתית, אשר לפיה לפעולות מסוימות ישנו ערך מוסרי חיובי או שלילי כשלעצמן, הנפרד מן הערך המוסרי החיובי או השלילי של תוצאותיהן. הדאונטולוגיה מניחה את קיומן של חובות מוסריות א-פריורי, אשר אינן משתנות עם שינוי הנסיבות. השלכה חשובה של גישה זו היא כי אין מטרה המצדיקה את האמצעים, בניגוד לגישות כגישת התועלתנות, תאוריה אתית לפיה המטרה מצדיקה את האמצעים, מכיוון שהחלטותיו של היחיד נמדדות על פי תוצאותיהן.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

המדליה הלאומית למדעי הרוח

המדליה הלאומית למדעי הרוח (אנגלית: National Humanities Medal) היא מדליית הוקרה אמריקאית המוענקת החל משנת 1997 מדי שנה, למספר אנשים או קבוצות או ארגונים אשר תרמו תרומה יוצאת דופן להפצת הידע במדעי הרוח בקרב הציבור האמריקאי.

המדליה מוענקת על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח של ארצות הברית. היא נוסדה בשנת 1988 כמדליית צ'ארלס פרנקל, ובשנת 1997 שונה שמה למדליה הלאומית למדעי הרוח. לזוכים מוענקת מדליית ארד, שעוצבה על ידי דייוויד מקולי, בעצמו אחד ממקבלי המדליה עוד ב-1995, בשמה הראשון עדיין.

עם הזוכים במדליה נמנים ברנרד לואיס, אלי ויזל, גרטרוד הימלפארב, ריצ'רד פייפס, מידג' דקטר, ג'ויס קרול אוטס, האל הולברוק, ג'ון אפדייק, טום וולף, קווינסי ג'ונס, טוני מוריסון, גאריסון קיילור, ג'ון רולס, סטיבן ספילברג, פיליפ רות, מוזיאון נורמן רוקוול, פואד עג'מי, ועוד.

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מטאפיזיקה

מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά "פיזיקה", "אודות הטבע") היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. מקור המונח בספרו של אריסטו, שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".

אך במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הגשמי. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.

מרי אזרחי

מרי אזרחי הוגדר על ידי ג'ון רולס כ"פעולה ציבורית, בלתי אלימה, מצפונית אך פוליטית ומנוגדת לחוק, הנעשית בדרך כלל כדי לחולל שינוי בחוק או במדיניות הממשלה" (ג'ון רולס, מרי אזרחי, בתרגום אביבה גורן). המרי הוא מחאה של אזרחים כנגד מעשי השלטון ומדיניותו, מעשים שלדעתם נוגדים את הבסיס החוקי של המדינה. מחוללי מרי אזרחי מקבלים את הלגיטימיות של השלטון, אך לא את מעשיו והם מנסים לשנות את פעולות השלטון. מרי אזרחי נבדל מהפיכה בכך שמבצעי הפיכות אינם מקבלים את הלגיטימיות של השלטון, ומנסים להחליפו תוך שימוש בכוח. הוגים רבים, הגדירו אף הם את המרי האזרחי ועל אף השונות בהגדרות, הם מסכימים כי מדובר בפעולה בלתי חוקית של אזרח כלפי ממשלו שלו.

מקור המרי האזרחי הוא לרוב תחושה של סתירה בין חוק המדינה לבין חוק מוסרי שנתפס בעיני המוחים כחוק עליון על חוקי האדם וכחוק אוניברסלי. דרך מימוש המחאה תהייה לרוב הפרה סמלית ומכוונת של אותו חוק נגדו מוחים וזאת תוך נכונות לשאת בעונש על הפרה זו.

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

צדק

האם התכוונתם ל...

צדק חברתי

צדק חברתי הוא מושג המבטא את הרעיון של קיום משותף במסגרת חברתית שמבוססת על עקרונות של צדק ומאפשרת ליחידים ולקבוצות קיום ראוי, הוגן וצודק.

צדק חלוקתי

צדק חלוקתי הוא מונח פוליטי המבטא את הרעיון כי חלוקת העושר בחברה צריכה להיות תואמת לקריטריונים מסוימים כדי שתחשב הוגנת, לרוב קריטריונים של שוויון.

בהגות המודרנית בולטת תאוריית "הצדק כהוגנות" של ג'ון רולס אותה פרסם בספרו תאוריה של צדק (1972). רולס טען כי מדיניות חלוקת משאבים צודקת היא כזו המכוונת תמיד להטבת מצבו של הפרט העני ביותר בחברה (כלומר, הפרט שמצבו הרע ביותר). אי שוויון בחלוקת המשאבים מוצדק לפיכך רק אם הוא משרת מטרה זו. בהתאם לכך תמך רולס במדינת רווחה, במסגרת כלכלה קפיטליסטית.

הוגים ליברלים וליברטריאנים טוענים כי חלוקת משאבים צודקת היא כזו שאינה תולדה של כפייה או יזימת אלימות. כלומר, שהושגה בחליפין מרצון בשוק החופשי. הוגים אלו התעמתו עם גישתו של רולס, למשל רוברט נוזיק. על פי נוזיק, מצב צודק הוא מצב שהתקבל כתוצאה מפעולות צודקות, כלומר, מצב שהתקבל ללא יזימת אלימות כנגד אדם או רכוש, מצד הממשלה או מצד פרטים בחברה.

אמרטיה סן הציע נוסחה אחרת לפיה צדק חלוקתי מחייב שלכל אדם תהיה אפשרות לממש את אנושיותו, ועל כן הכרחי כי תהייה לו גישה למשאבים בסיסיים ולרמה מינימלית של הזדמנויות. גישה זו, המכונה "גישת היכולות", מחייבת את המדינה, לספק לשכבות החלשות את האמצעים שיאפשרו להם חיים בכבוד. במדינות שונות ניתן להגדיר רשימה שונה של צרכים בסיסיים אשר ראוי להבטיחם לכל אדם. בישראל, נהוג להזכיר את חמשת המ"מים (מזון, מעון, מרפא, מלבוש, מורה) אשר זאב ז'בוטינסקי הגדיר כצרכי היסוד שהמדינה מחויבת לספק לכל אזרח.

הגישה התועלתנית גורסת כי חלוקה צודקת היא כזו שנושאת את מרב התועלת למרב האנשים. מייקל וולצר טוען כי קהילות שונות נבדלות בערך שהן מייחסות למשאבים שונים ולכן שונות גם באופן בו הן מגדירות חלוקה צודקת של משאבים אלה. כך, בהתאם להגדרות החברתיות של סוגי משאבים שונים נקבעים עקרונות החלוקה שנחשבים לצודקים באותו הקשר חברתי.

יש הטוענים כי מדיניות צדק חלוקתי יש ליישם ברמה העולמית, נוכח אי השוויון הרב בין רמת החיים בארצות העולם המערבי לארצות העולם השלישי.

דוגמה לכך ניתן להציג בבג"ץ הקרקעות שהוגש על ידי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

רלטיביזם

רֵלָטִיבִיזם (Relativism; מלשון 'relative', "יחסי") היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת.

תאוריה של צדק

תאוריה של צדק הוא ספר פרי עטו של הפילוסוף האמריקאי ג'ון רולס. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1971, עבר מספר עדכונים לצורך הפצתו בתרגומים שונים ונערך מחדש בשנים 1975 ו-1999. בספרו, רולס מנסה לפתור בעיות חברתיות של צדק חלוקתי.

הספר מבטא את ביקורתו הגדולה של רולס כנגד תורת התועלתנות. לדעת רולס עקרונות צדק נכונים לחברה מתקבלים "במצב התחלתי", מצב בו האנשים בחברה היפותטית נמצאים תחת "מסך הבערות". רולס מאמין כי ב"מצב ההתחלתי" יחליטו בני הקבוצה פה-אחד לאמץ שני עקרונות מרכזיים: עיקרון החירות ועקרון החלוקה הצודקת של טובין כלכלים-חברתיים.

זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקה (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פארפיט (2014)
מתמטיקה אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קאפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מיכאל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014)
אמנות חזותית רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014)
מוזיקה אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014)
פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קוויין • ג'ון רולס • יורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.