ג'ון ויקליף

ג'ון ויקליף (John Wycliffe;‏ 1331 - 31 בדצמבר 1384) היה כומר אנגלי ממבשרי הרפורמציה הפרוטסטנטית, שמרדה בכנסייה הקתולית.

Jwycliffejmk
ג'ון ויקליף, חיתוך עץ

קורותיו

ויקליף נולד בצפון אנגליה בשנת 1331. לאחר שרכש השכלה, התמנה להיות פרופסור באוקספורד והפך לכומר הפרטי של אדוארד השלישי.

ויקליף מתח ביקורת על תשלום המס השנתי לאפיפיור שכפה המלך ג'ון על האנגלים למעלה מ-150 שנה קודם לכן. הוא טען, כי הכמורה חייבת למשוך ידה מכל החזקת רכוש; חובה עליה להיות ענייה ולעסוק בעשיית מעשים טובים. הוא הפיץ את הרעיון כי כתבי הקודש הם קנה מידה קובע ויחידי בענייני דת, וכי כל אדם יכול להיגאל על ידי אלוהים במישרין, ללא עזרת הכמורה. כן האמין, שעל טקסי הפולחן בכנסייה להיות פשוטים וצנועים יותר.

תרגום התנ"ך

ויקליף האמין שכתבי הקודש הם הדרך המהימנה ביותר להגיע לאמת אודות האל. אלא שרבים מבני עמו לא דברו לטינית, וודאי שלא עברית, ולכן גישתם לכתבי הקודש הייתה עקיפה בלבד, ויודעי-הלטינית יכלו לשלוט בה כרצונם. זו הסיבה שהובילה את ויקליף ליטול חלק בתרגום המקרא מלטינית לאנגלית[1]. אין ספק שויקליף הוא שיזם את התרגום והנהיג את העוסקים בו, אך המזכה על התרגום הוענק בכלליות לכל אלה שעסקו בו, ללא מדרג או ציון החלקים המסוימים שתרגמו, ולכן מידת השפעתו המדויקת של ויקליף על הנוסח הסופי נותרה לא ידועה.

לעומת התרגום הקודם של המקרא לאנגלית, שנערך על ידי ניקולס הירפורד[2], היה התרגום של ויקליף ועמיתיו בהיר וקריא יותר. הגהתו הסופית נעשתה על ידי אחיו הצעיר של ויקליף ב-1388.

נותרו שני כתבי יד, חלקיים או שלמים, של הגרסה הלא-מוגהת של התרגום. הדבר מעיד כאלף עדים על הפופולריות של הספר במאה ה-15[3]. אנשי סיעתו של ויקליף, שתמכו בגישתו בתרגום, כונו על ידי יריביהם "אנשי התנ"ך".

השקפותיו

ויקליף סבר כי כתבי הקודש הם הדרך האמינה היחידה להכרת האל, וביקש לאפשר לכל הנוצרים להסתמך עליהם, מבלי להזדקק לאפיפיורים ולאנשי-דת. הוא טען שאין כל בסיס מקראי למוסד האפיפיוריות. דרשותיו הביעו אמונה עזה בגורל, אמונה שהביאה אותו להכריז על 'הכנסייה הבלתי נראית של הנבחר'[4], שנועדה לאלה שנגזר דינם לחסד, להבדיל מהכנסייה הקתולית ה'נראית'[5]. לפי ויקליף, הכנסייה היא כליל הטוב והברכה; לאבודים ללא תקנה, החוטאים הנצחיים, אין בה נחלה; ומעל לכל - אין כי אם כנסייה עולמית אחת, ומחוץ לה אין כל ישועה.

כתביו המוקדמים בנושאי דת ופוליטיקה מגינים על מוסד המדינה ועל זכויותיו על הפרט. בספרו "על הכנסייה" (1379), טוען ויקליף מפורשות לעליונות המלך על הכמורה. נוסף על כך, במתקפה מובהקת על הקתוליות, דחה ויקליף את רעיון הגיהנום, והביע הסתייגות ממנהגי הפרישות, מהצליינות, מנוהג הכנסייה למכור כתבי מחילה[6] ומהסגידה לקדושים. נוכח גישתו כלפי הקתוליות, ניתן להניח שהושפע ממתנגדיה המוקדמים. היה זה ויקליף שקבע את אחד מעיקרי הרפורמציה: עליונות סמכותו של המקרא בחייו ובאמונתו של הנוצרי.

התפשטות תורתו

לאחר שתרגם את התנ"ך, החל ויקליף להרביץ את משנת תורתו בחסידיו. הוא היה משלחם בזוגות, שניים-שניים להורות ולשרת את העם. אותם זוגות-כמרים, כונו בשם הכמרים העניים, ואילו האנשים שקיבלו את תורת ויקליף מפי אותם כמרים, נקראו בשם לוֹלרדים.

מאחר שתורת ויקליף נגדה את ההלכות הקתוליות, דן אותה האפיפיור לכף חובה. ואולם הפופולריות של ויקליף ומגינו רב העוצמה הצילו את חייו.

לאחר מות ויקליף, נרדפו חסידיו ללא רחם, ובמאת השנים שלאחר מכן (1382-1480) הועלו על המוקד ככופרים. תורתו נעקרה מהשורש ובמשך למעלה ממאה שנים שוב לא ערער איש באנגליה על הלכותיה של הכנסייה הקתולית.

השפעתו

בשלהי המאה הארבע עשרה, הובאו כתביו של ויקליף לבוהמיה על ידי חוקרים שלמדו בשעתם באוקספורד. בבוהמיה מצאה לה תורתו של ויקליף תומך נלהב בדמותו של יאן הוס שהיה הרקטור של אוניברסיטת קארל בפראג, מטיף מקובל ומנהיג תנועה שדרשה רפורמה בכנסייה. את אשר החל ויקליף, השלים הוס ולשניהם נזקפת זכות הראשונים למהפכה הדתית שהובילה לרפורמת הנצרות הפרוטסטנטית.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ Walker, Williston (1958). A History of the Christian Church. New York, NY: Charles Scribner's Sons. p. 269. ASIN B00087NRC8.
  2. ^ ד"ר לתאולוגיה באוקספורד, בן תקופתו של ויקליף ואחד מידידיו.
  3. ^ כתבי יד שלא עברו הגהה לא נוטים לשרוד 600 שנה; מעט מאוד כאלה קיימים בעולם.
  4. ^ רעיון תאולוגי, לפיו הקשר הטבעי ביותר של האדם עם האל הוא הקשר הישיר, נטול תיווך של מוסדות ארציים (ככנסייה הקתולית) או אישים שפועלים מטעמם.
  5. ^ 'נראית' משמש כאן כשם גנאי, שמדגיש את חומריותה וארציותה של הכנסייה, בניגוד לאל הנשגב, שלא ניתן לראותו.
  6. ^ שמבטיחים לרוכשם מקום בעולם הבא.
1328

שנת 1328 היא השנה ה-28 במאה ה-14. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1414

שנת 1414 היא השנה ה-14 במאה ה-15. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

31 בדצמבר

31 בדצמבר הוא היום ה-365 בשנה (366 בשנה מעוברת), בשבוע ה-53 בלוח הגרגוריאני. זהו היום האחרון בשנה.

אדוונטיזם

אדוונטיזם (אדוונט: התגלות שנייה) זו אמונה, שלפיה עתיד לחזור ישו לעולמנו בקרוב.

אמונה זו רווחת בקרב כמה עדות נוצריות פרוטסטנטיות, ששורשיהן בהתעוררות הגדולה, גל של התעוררות דתית שהתרחש בארצות הברית בתחילת המאה ה-19. המטיף הבפטיסטי ויליאם מילר (1782-1849) מפיטספילד שבמסצ'וסטס מילא תפקיד מרכזי בהתפתחות תנועה דתית זו, עם חזיונותיו להתגלותו של ישו מחדש באוקטובר 1844, בהתבסס על פרשנותו לספר דניאל. מעבר לרקע המשותף באמונה משיחית זו, מרבית העדות האדוונטיסטיות מציינות את יום המנוחה בשבת (ולא ביום ראשון כמקובל בזרמים המרכזיים של הנצרות).

בין הזרמים אשר ניתן להגדירם כאדוונטיסטים:

הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי

הכנסייה הנוצרית של האדוונט

הדוידיאנים

אחוות ישו

המועצה הכללית של כנסיית האל

כנסיית האל וקדושי ישו (אחת מכתות העבריים השחורים, רואים עצמם כיהודים)

עדי יהוה

כנסיית האל העולמית

אוונגליזם

אוונגליזם הוא תנועה בתוך הדת הנוצרית הפרוטסטנטית שצמחה באירופה דוברת הגרמנית והאנגלית בתקופת המאה ה-18, והתפתחה בקרב כמה דתות פרוטסטנטיות ונאו-פרוטסטנטיות – בעיקר בקרב חלק מהמתודיסטים, הבפטיסטים, האנגליקנים, הלותרנים והקלוויניסטים (רפורמים ופרסביטריאנים), וכן בקרב הפנטקוסטלים, האחים מפלימות', "האוונגליקניסטים" אחרים. מקור שם התנועה הוא באוונגליונים, כתבי הקודש הנוצריים, שהתנועה מטיפה להפיכתם למרכזיים בחיי היום יום של המאמינים. מרכזם הגדול של האוונגליסטים כיום הוא בארצות הברית ויש להם מרכזים נוספים גם בהולנד, בניו זילנד, באוסטרליה, בברזיל, בניגריה ובמדינות נוספות. מספר האוונגליסטים, על חוגיהם השונים, בכל העולם כולו, מוערך בקרוב ל-700 מיליון מאמינים, לא כולל הפנטקוסטלים.[דרוש מקור]

אוניטריאניזם

אוניטריאניזם הוא שם כולל למספר גדול של זרמים דתיים, במקורם חלק מהנצרות הפרוטסטנטית. האוניטריאניזם התפתח במאה ה-16 כענף של הרפורמציה הרדיקלית ונבדל מכל יתר ענפיה בכך שכפר באמונת השילוש והציג את ישו כמושיע נבחר, אך בכל אופן ובכל גרסאות התאולוגיה האוניטרית, לא כשווה לאלוהים האב ובלתי-נברא. בשל כך נרדפו האוניטרים במשך מאות בשנים. עם הזמן קמו בתוך הזרם גם תפישות ליברליות לחלוטין שדחו כל אמונה מוגדרת, הקרויות "אוניטריות אוניברסליות". כיום רבים מהאוניטרים האוניברסליים מסרבים לכל הגדרה דתית ורואים את עצמם כמעודדים "חיפוש רוחני" בלבד, אם כי קיימים זרמים אוניטריים נוצריים המוסיפים לדגול באמונה בישו.

ברחבי העולם קיימות קהילות והתאחדויות אוניטריאניות רבות, השייכות למועצה הבינלאומית של אוניטריאנים ואוניברסליסטים.

בארצות הברית ובקנדה מרבית האוניטריאנים משתייכים לכנסיית האוניברסליזם האוניטריאני (UU), באופן המשקף איחוד מוסדי בין האוניטריאניזם והאוניברסליזם. כיום, אוניברסליסטים אוניטריאנים רבים אינם רואים עצמם כנוצרים של ממש, גם אם הם חולקים כמה אמונות החופפות לאלה של הנוצרים מהזרם המרכזי.

בפטיזם

הבפטיזם (Baptism) או הנצרות הבפטיסטית הוא זרם נוצרי פרוטסטנטי הדוגל בטבילה מלאה במים של המאמין המבוגר לאחר שקיבל על עצמו מרצונו את האמונה הנוצרית. בניגוד לזרמים פרוטסטנטיים אחרים, הבפטיסטים אינם מאמינים בתקפות הטבילה של המאמין כתינוק, ונוצרי הרוצה להצטרף לשורותיהם מחויב בטבילה מחודשת, לאחר שהביע רצון לטהר את עצמו מעוונותיו, ולהיכנס לעול האמונה.

גרגוריוס האחד עשר

גרגוריוס האחד עשר (בלטינית: Gregorius XI), ששמו המקורי פייר רוז'ה דה בופורט, חי בשנים 1329 עד 27 במרץ 1378, כיהן כאפיפיור, והיה אחד מאפיפיורי אביניון בין השנים 1370 ו-1378.

נולד למשפחת אצילים עשירה בטירה המשפחתית ברוזייה-ד'אגלטון בחבל לימוזן שבצרפת. היה אחיינו של האפיפיור קלמנס השישי שמינה אותו לקרדינל בגיל 18 בלבד. למד באוניברסיטה של העיר פרוג'ה שבאיטליה וקיבל תואר דוקטור לתאולוגיה. אחרי מות האפיפיור אורבנוס החמישי נבחר לאפיפיור ובחר לעצמו את השם גרגוריוס האחד עשר.

במהלך כהונתו ננקטו צעדים נמרצים נגד מעשים שהממסד הדתי ראה ככפירה, בגרמניה, אנגליה ומקומות אחרים באירופה. נעשה ניסיון לחולל רפורמציה במסדרים הנזיריים. תשע עשרה ההצעות של ג'ון ויקליף ושלושה עשר הסעיפים של ה"זאקסנשפיגל" גונו באופן רשמי על ידיו בשנת 1373.

קודמו של גרגוריוס האחד עשר, האפיפיור אורבנוס החמישי, מינה צרפתים רבים לשליחים ולמושלים בנחלות הכנסייה שבמרכז איטליה. צרפתים אלה שמצאו את עצמם בסביבה עוינת הקימו מבצרים לביטחונם. הם גבו מסים ללא אבחנה, התנהגו בעריצות ועוררו את זעמם של האיטלקים. ב-1375 פרץ מרד נגד הצרפתים באיטליה. קתרינה מסיינה דרשה מגרגוריוס האחד עשר לפטר את שליחי הכנסייה באיטליה. העיר פירנצה התייצבה בראש המרד. ב-1376 נראה היה כי האפיפיור איבד את שליטתו בנחלותיו שבמרכז איטליה. גרגוריוס האחד עשר האשים את אנשי פירנצה בהסתה למרד וציווה עליהם להישמע לשליחיו באיטליה. הוא הטיל עליהם חרם והכריז עליהם כפושעים. אנשי פירנצה הגיבו בהחרמת רכוש הכנסייה בעירם, עצרו ואף הוציאו להורג כמרים שהתנגדו להם, וביקשו מאנשי רומא להצטרף למרד. גרגוריוס האחד עשר הודיע לאנשי רומא שאם יישארו נאמנים לו, יחזיר את מושב האפיפיור מאביניון לרומא.

בינתיים שלח גרגוריוס האחד עשר שכירי חרב לאיטליה שביצעו שם מעשי אכזריות נוראים. בעיר ססאנה הם הרגו את כל התושבים: גברים, נשים וילדים. קתרינה מסיינה הביעה את הזדעזעותה באיגרת ששלחה לאפיפיור באביניון. פירנצה הזמינה את קתרינה להצטרף למשלחת אל גרגוריוס האחד עשר. קתרינה מסיינה הגיעה לאביניון, גינתה את השחיתות בחצר האפיפיור ודרשה ממנו להחזיר את מושבו לרומא. גרגוריוס האחד עשר הגיע לרומא ב-27 בינואר 1377, אך בגלל דאגה לביטחונו התיישב בעיירה אניאני שממזרח לעיר. שליחיו האיצו באוכלוסיית ערי איטליה להשלים עם הכנסייה. לבסוף הושגה פשרה והאפיפיור נכנס שוב לרומא ב-7 בנובמבר 1377.

מסעותיו של האפיפיור באיטליה גרמו לבריאותו להתערער. כאשר הרגיש כי מותו קרב עשה סידורים מתאימים לבחירת אפיפיור, ונפטר ברומא במרץ 1378. במקומו נבחר לאפיפיור אורבנוס השישי שהיה איטלקי וקבע את מושבו ברומא. בכך הגיעה לקצה "גלות אביניון" של האפיפיורים שנמשכה 68 שנה.

הוצאה להורג לאחר המוות

הוצאה להורג לאחר המוות היא הוצאה להורג טקסית של גופתו של אדם שכבר מת.

המאה ה-14

המאה ה-14 היא התקופה שהחלה בשנת 1301 והסתיימה בשנת 1400 (בין התאריכים 1 בינואר 1301 ל-31 בדצמבר 1400).

במחצית המאה הכתה באירופה ואסיה מגפת המוות השחור, וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה, ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה.

באסיה ירדו מגדולתן ארבע המעצמות שירשו את האימפריה המונגולית, בעקבות שורת משברים. שושלת יואן בסין נפלה, אורדת הזהב במזרח אירופה התפוררה ואיבדה מכוחה, החאנות של צ'אגאטאי במרכז אסיה פוצלה, והמדינה האילח'אנית באיראן התפצלה לנסיכויות יריבות וחדלה מלהתקיים.

באירופה זוהי תקופת ימי הביניים הגותיים. במהלכה פרצה מלחמת מאה השנים בין אנגליה וצרפת, בכנסייה הקתולית צמחו מאבקים וסכסוכים, ובאיטליה הופיע ראשית הרנסאנס. במקביל, עלתה קרנה של האימפריה העות'מאנית, תוך איום גובר והולך על אירופה הנוצרית.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

העשור השני של המאה ה-15

העשור השני של המאה ה-15 הוא העשור שהחל ב-1 בינואר 1410 והסתיים ב-31 בדצמבר 1419.

ויליאם טינדייל

ויליאם טינדייל (באנגלית: William Tyndale; ‏  1494– 6 באוקטובר 1536) היה מלומד אנגלי, ממובילי הפרוטסטנטים בארצו ומתרגם התנ"ך והברית החדשה לאנגלית. אף על פי שהיה תרגום מחתרתי שהכין ג'ון ויקליף מלטינית במאה ה-14, תרגומו של טינדייל הוא הראשון שינק ישירות מהמקור העברי (של התנ"ך) והיווני (של הברית החדשה) והראשון שהופץ באופן נרחב באמצעות הדפוס. תרגום כתבי הקודש לאנגלית פשוטה קרא תיגר על שלטון הכנסייה הקתולית. עד אז נודעו כתבי הקודש לקהל הרחב רק באמצעות דרשות וספרי תפילה. חשיפת הקהל הרחב לכך שבכתבים לא מופיעים סמכות האפיפיור, זכויות היתר של המנזרים, כתבי האינדולגנציות ("שטרי מחילה" שבעזרתם ניתן לרכוש מקום בעולם הבא) ואף לא העולם הבא עצמו, הייתה מסוכנת בעיני הכנסייה. התרגום גם עבר על חוקי הכתר שתמכו באותה עת בקתוליות. טינדייל עבר לאירופה, אך נתפס והוצא להורג בעוון כפירה. כעבור ארבע שנים בלבד אימץ הנרי השמיני מלך אנגליה את התנ"ך של טינדייל עבור הכנסייה האנגליקנית. גם התנ"ך של המלך ג'יימס מ-1611 הושפע רבות מתרגומו של טינדייל.

יאן הוס

יאן הוּס (צ'כית: Jan Hus, לטינית: Johannes Huss‏; 1 ביולי 1372 – 6 ביולי 1415) היה תאולוג ומתקן דתי בוהמי. מגדולי הוגיה של התנועה ההוסיטית בנצרות, שנקראה על שמו, וממבשרי הרפורמציה הפרוטסטנטית. בהשפעת ג'ון ויקליף קרא לתיקונים נרחבים באורחות הכנסייה הקתולית, שדחתה את הצעותיו והביאה לנידויו ב-1411. ב-1415 הועלה על המוקד במהלך ועידת קונסטנץ, אך יורשיו ההוסיטים הוסיפו להפיץ את רעיונותיו.

לותרניזם

לותרניזם הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית שהחל עם הפילוסופיה הדתית של מרטין לותר במאה ה-16, שנתן מעוף לרפורמציה הפרוטסטנטית. ה"וידויים" וה"כתבים הסמליים" של הכנסייה הלותרנית כתובים בספר קונקורד (Formula concordiae) שראה אור בגרמנית ב-1580 ובלטינית ב-1584.

כיום משתייכים לכנסיות לותרניות כ-70 מיליון איש ברחבי העולם, שהם כ-4% מהנוצרים בעולם.

פרסביטריאניזם

פְּרֶסְבִּיטֶרְיאניזם (באנגלית: Presbyterianism) הוא מונח המתייחס למספר זרמים בנצרות הדבקים במסורת התורה הקלוויניסטית, בנצרות הפרוטסטנטית, המאורגנים בהתאם לארגון ההנהגה הפרסביטריאנית הטיפוסית. התאולוגיה הפרסביטריאנית מדגישה באופן מסורתי את ריבונות האל, את כתבי הקודש כמסמך מנחה, ואת ההכרח שבחסד האל באמצעות האמונה בישו.

מקור הכנסייה הפרסביטריאנית הוא בעיקר בסקוטלנד לפני חוקי האיחוד של 1707. רוב הפרסביטריאנים באנגליה יכולים למצוא את שורשי משפחתם בסקוטלנד. אף שהפרסביטריאנים דבקים בתאולוגיה של קלווין וממשיכי דרכו, ניתן למצוא מגוון של השקפות דתיות בפרסביטריאניזם בן ימינו.

שורשי ארגון ההנהגה הפרסביטריאנית המודרנית ברפורמציה הסקוטית במאה ה-16. קהילות מקומיות מונהגות על ידי אספות המורכבות מנציגי הקהילה, גישה מועצתית הנמצאת אף ברמות אחרות של קבלת החלטות - הפרסביטר (בית הדין של זקני העדה), הסינוד, והאספה הכללית. באופן תאורטי לא קיימים בישופים בפרסביטריאניזם, אולם, בחלק מן הקהילות במזרח אירופה, ובקהילות אקומניות, פועלים בישופים. משרת זקן העדה אף היא מאפיין ייחודי לפרסביטריאניזם: אלה אנשים מתוך הקהילה, חסרי הסמכה דתית פורמלית, הנוטלים חלק בניהול הדתי של קהילתם ובתהליך קבלת ההחלטות בכל הרמות.

במאה ה-20 רבות מן הכנסיות הפרסביטריאניות לקחו חלק חשוב בתנועה האקומנית, שמטרתה להביא להבנה ולשיתוף פעולה בין הזרמים הדתיים והדתות השונות בעולם, כולל במועצה העולמית של הכנסיות. קהילות פרסביטריאניות רבות מצאו דרכים לשיתוף פעולה עם זרמים רפורמיסטיים אחרים בנצרות. חלק מן הכנסיות הפרסביטריאניות אף אוחדו עם כנסיות מזרמים אחרים, בהן כנסיות לותרניות ואנגליקניות.

קווייקרים

אגודת הידידים, הידועה יותר בשם קווייקרים (באנגלית: Quakers) היא קהילה נוצרית-דתית שנוסדה באנגליה במהלך המאה ה-17 בהשפעת האנבפטיסטים, וכמוהם לא מאמינים בתקפות טבילה בינקות.

הקווייקרים נודעו כקהילה רודפת שלום ואי-אלימות, ומאנגליה התפשטו לארצות רבות ובהן ארצות הברית, קניה ובוליביה. לפי פרסומי כנסייה פנימיים, מספר הקווייקרים בעולם נע בין 300,000 ל-400,000 איש. בארצות הברית מורגשת השפעת הקהילה במיוחד במדינת פנסילבניה (הקרויה על שם הקווייקר ויליאם פן, מייסדה).

קלוויניזם

קלוויניזם (ידוע גם בשם נצרות רפורמית, נצרות מתוקנת) הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית, הקרוי על שם אחד ממייסדיו, התאולוג והמשפטן ז'אן קלווין (1564-1509). קלווין לא היה התורם הבלעדי ואפילו לא המכריע לאמונה המתוקנת: הוא המשיך במידה מסוימת את רעיונותיו של אולריך צווינגלי ורעיונותיו שלו פותחו על ידי תלמידיו, בעיקר תאודור בזה וגיום פארל, ועל ידי הוגים נוצרים-רפורמים במאות השנים הבאות. הזרם הקלוויניסטי השפיע בעיקר על הנצרות הפרוטסטנטית בשווייץ, בהולנד ובסקוטלנד, ומאוחר יותר התפשט בצפון אמריקה.

קלווין פרסם את משנתו בשני חיבורים עיקריים: "מוסדות הדת הנוצרית" ו"הדרכה באמונה נוצרית".

העיקרון המרכזי של הקלוויניזם הוא עיקרון ריבונות האל. התאולוגיה הקלוויניסטית מייחסת לאל מעורבות מוחלטת בכל היבטי החיים – הרוחניים, הגופניים והאינטלקטואליים, החילוניים והדתיים, הפרטיים והציבוריים, השמימיים והארציים; הכול הוא חלק מתוכנית אלוהית בראשיתית שנקבעה עוד לפני יצירת האדם ולפי הגיון אלוהי שאין האדם מסוגל להבין אותו, והכל נעשה לפי רצונו וכתוצאה מהתערבותו הישירה של האל. לפי תפישה זו, האדם תלוי לחלוטין באל, לא רק כאשר הוא עוסק בפנייה ישירה אליו, כמו תפילה, אלא בכל אשר יעשה. כיוון שכך, אורח החיים הקלוויניסטי דורש מהמאמינים מודעות מתמדת למילוי רצונו של האל.

תרגום המלך ג'יימס

תרגום המלך ג'יימס (באנגלית: King James Bible, או בשם הרשמי: Authorized King James Version; מילולית: התנ"ך, הגרסה המוסמכת של המלך ג'יימס) הוא תרגום של הביבליה (הברית הישנה והברית החדשה) לאנגלית, שהוכן ביוזמת ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. תרגום זה, מעברית, מארמית ומיוונית, יצא לאור בשנת 1611 ונחשב עד היום לתרגום המוסמך של התנ"ך לאנגלית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.