ג'ואן פיטרס

ג'ואן פיטרסאנגלית: Joan Sydney Peters29 באפריל 1936 - 5 בינואר 2015) הייתה מפיקת טלוויזיה, פרשנית פוליטית, מרצה ועיתונאית יהודיה-אמריקאית. נודעה בעיקר בזכות ספרה רב המכר, "מאז ומקדם", שזכה גם בפרס הספר היהודי הלאומי האמריקאי.

JoanPeters
ג'ואן פיטרס
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

קורות חיים

ג'ואן סידני לבית פרידמן נולדה בשיקגו ב-1936, צאצאית למהגרים יהודים מהולנד. היה לה אח אחד. נישאה לראשונה לגרי פיטרס ומנישואין אלה נולדה לה בתה לורי. אף שהתגרשה היא שמרה במשך שנים רבות את השם פיטרס. נישאה בשנית לעורך דין סטנלי א. קפלן, ממנו התאלמנה ב-1991. ב-1997 נישאה בשלישית לד"ר ויליאם קארו, מצאצאי רבי יוסף קארו, רופא עור יהודי, שאת שני בניו אימצה. התגוררה כל ימיה בשיקגו.

קריירה

פיטרס החלה את דרכה המקצועית כעיתונאית בשיקגו דיילי ניוז. לאחר מכן הייתה פרשנית פוליטית ברשת הטלוויזיה הציבורית האמריקאית, PBS, ומפיקה ברשת הטלוויזיה האמריקאית CBS. בין השאר יצרה ב-1973 סדרת טלוויזיה דוקומנטרית על הסכסוך הישראלי-ערבי. לדבריה, היא הגיעה אז למזרח התיכון כפעילת זכויות אדם פרו-פלסטינית, ובעת ביקורה זה החלה לשנות את דעותיה בהדרגה. בתקופת נשיאותו של ג'ימי קרטר בארצות הברית (1976–1980) שימשה כמרצה בפני אנשי הממשל בנושאי הסכסוך הישראלי-ערבי וכיועצת מיוחדת לעניינים אלה לבית הלבן.

בשנותיה האחרונות הייתה יועצת וחברת המועצה האקזקוטיבית של "המועצה הלאומית למדיניות חוץ אמריקאית" – NCAFP, מיסודו של הנס מורגנטאו וכיהנה כחברת כבוד במועצת האגודה להיסטוריה יהודית של אינדיאנה.

כתיבתה

כתבה בעיתונים ובמגזינים רבים, בהם קומנטרי, הארפרס, ניו ריפבליק, ניו לידר ועיתונים נוספים.

התפרסמה בעיקר בזכות ספרה "מאז ומקדם", שיצא לאור ב-1984 בהוצאת הארפר ורו, וזכה כעבור שנה בפרס הלאומי לספרים יהודיים (National Jewish Book Award) בארצות הברית[1]. הספר היה רב מכר ועורר מחלוקת, הן בארצות הברית והן בבריטניה. הוא תורגם לעברית על ידי אהרון אמיר ויצא לאור בישראל בשנת 1988 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובמהדורה מאוחרת יותר בשנת 2008. בפברואר 2017 הושק אתר אינטרנט של הספר[2].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר המועצה למען הספר היהודי, בארצות הברית
  2. ^ אתר האינטרנט של הספר
בעיית הפליטים הפלסטינים

בעיית הפליטים הפלסטינים היא שאלת מעמדם וגורלם של ערביי ארץ ישראל אשר יצאו את תחומי המנדט הבריטי ומדינת ישראל במהלך מלחמת העצמאות (המכונה על ידיהם בשם הנכבה), אלו שהפכו פליטים ממקום מושבם בגדה המערבית במהלך במלחמת ששת הימים וכן צאצאיהם, שמדינת ישראל מנעה את שיבתם לבתיהם בתום המלחמה. רבים מן הפליטים וצאצאיהם חיים במחנות הפליטים, בערים ובכפרים ברצועת עזה, ביהודה ושומרון, בירושלים המזרחית, בירדן, בלבנון ובסוריה וכן במדינות אחרות בעולם.

מדינות ערב סירבו לסייע ביישוב הפליטים בשטחיהן, מחשש שצעד כזה יתפרש כהשלמה עם קיום מדינת ישראל ויחליש את המאבק בה.להבדיל משאר פליטי העולם המטופלים על ידי נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), בעלי סטטוס של פליטים פלסטינים מטופלים על ידי אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (UNRWA). בערך זה המונח "פליט" מתייחס לפליט לפי הגדרת אונר"א. בתור שכאלה הפליטים הפלסטינים הם אוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שבה גם צאצאי הפליטים ובני-זוגם זכאים למעמד של פליט. הגדרת הפליטים של אונר"א אף אינה מחריגה ממצבת הפליטים את אלה מהם שקיבלו אזרחות במקום מושבם החדש או את אלה שביצעו פשעים שונים או אף פעלו נגד מטרות האו"ם (תנאים שיכולים לפסול זכאות של פליטים רגילים). המנדט שניתן לאונר"א, בניגוד למנדט הנציבות, אינו כולל טיפול בהשבת הפלסטינים למקום ממנו יצאו.אוכלוסייה נוספת הקשורה במונח הם אלה מערביי ישראל שעזבו את ביתם הקבוע כתוצאה מהמלחמה אך עדיין נותרו בתחומי מדינת ישראל.

סמל מוכר של המאבק על זכויות הפליטים הוא מפתח המייצג את זכויותיהם על הבתים והקרקעות אשר נעזבו.

דאגלס פיית'

דאגלס פיית' (Douglas J. Feith; נולד ב-16 ביולי 1953) הוא יהודי-אמריקאי נאו-קונסרבטיבי פרו ישראלי. היה תת-מזכיר ההגנה לענייני מדיניות בממשל הנשיא ג'ורג' בוש (הבן), מיולי 2001 עד אוגוסט 2005, פרופסור למדיניות ביטחון לאומי באוניברסיטת ג'ורג'טאון בין 2005 ל-2007 וכיום הוא חבר בכיר במספר צוותי חשיבה שמרנים ידועים, ביניהם מכון הדסון.

דניאל פייפס

דניאל פייפס (באנגלית: Daniel Pipes; נולד ב-9 בספטמבר 1949, בבוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית) הוא סופר, היסטוריון, פובליציסט, עורך עיתונות ועיתונאי יהודי אמריקאי נאו-קונסרבטיבי אוהד ישראל. פייפס הוא המייסד והעורך הראשון של הרבעון "מידל איסט קווארטרלי", מייסד ומנהל ה"מידל איסט פורום", ומייסד ומנהל "Campus Watch". כתב יותר מ-14 ספרים. קיבל במאי 2006 את פרס "שומר ציון" מטעם אוניברסיטת בר-אילן וזכה בפרס "חופש הדיבור" לשנת 2004 של "אגודת העיתונות החופשית (דנמרק)". קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם "ישיבה יוניברסיטי".

היסטוריה של מדינת ישראל

מדינת ישראל קמה עם הכרזת העצמאות בארץ ישראל בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948.

עם הקמתה התגוררו בה כ-716,000 יהודים, שהיו כ-7% מן העם היהודי באותה עת. מספר מדויק של ערבים אינו ידוע, ההערכה שכ-700,000 ערבים עזבו את הארץ בעת מלחמת העצמאות והיו לפליטים במדינות ערב וכ-156,000 נשארו במדינה. עלייה גדולה וריבוי טבעי הביאו את אוכלוסיית המדינה במאי 2016 ל-8.522 מיליון תושבים, כ-74.8% הם יהודים (כ-6.377 מיליון), כ-20.8% הם ערבים או דרוזים (כ-1.771 מיליון), וכ-4.4% אחרים, שהם כ-374 אלף נוצרים לא-ערבים, בני דתות אחרות וחסרי סיווג דת במשרד הפנים. המספרים אינם כוללים עובדים זרים אשר הערכת מספרם היא בכ־192,000.ישראל קמה כמדינה מוקפת אויבים, ומיום הקמתה עברה המדינה מלחמות אחדות, וחתמה על הסכמי שלום עם שכנותיה מצרים וירדן. הסכסוך העיקרי המעיב במאה ה-21 על ביטחון תושביה הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

המנדט הבריטי

המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י), המוכר בעברית בשם המקוצר "המנדט הבריטי" או פשוט "המנדט", הוא מנדט חבר הלאומים (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים, בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודים ולהבטיח את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.

"שלטון המנדט" הוא כינוי מקוצר לשלטון הבריטי בארץ ישראל, שפעל מתוקף המנדט שקבלה מחבר הלאומים.

"ממשלת המנדט" היא הממשלה הבריטית שפעלה בארץ תחת המנדט שקיבלה מחבר הלאומים החל ב-1922.

"תקופת המנדט" היא התקופה שמאז כניסת הצבא הבריטי לארץ ישראל בקיץ 1917, ועד לסיומו בחצות הלילה שבין ה-14 וה-15 במאי 1948.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

הסכסוך הישראלי-פלסטיני (בערבית: النزاع الفلسطيني-الإسرائيلي - ”הסכסוך הפלסטיני־ישראלי“ או القضية الفلسطينية - ”הסוגיה הפלסטינית“) הוא סכסוך בין תושביה היהודים של ארץ ישראל ובהמשך גם מדינת ישראל שהקימו לבין ערבים-פלסטינים. יש המחשיבים[דרוש מקור] כמועד תחילתו של הסכסוך את שנת 1860, אז הוקמה משכנות שאננים - השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, ציון דרך בהתפתחות היישוב בארץ ישראל ובכינונה של התנועה הציונית. כך למשל נמנים באופן רשמי נפגעי פעולות האיבה, החל משנה זו.

סכסוך זה בין שני חלקי האוכלוסייה היושבים בארץ ישראל, יהודים וערבים, החל לפני הקמת המדינה, והמשיך בעוז לאחריה. אף שהמונח "פלסטינים" במשמעותו המקובלת כיום לא היה בשימוש לפני הקמת המדינה - מורחבת כיום משמעות הביטוי "הסכסוך הישראלי-פלסטיני" אף לתחילתו של הסכסוך בין היהודים לערבים בארץ ישראל. והוא כולל גם את המאבק בין יהודי ארץ ישראל לבין ערביי ארץ ישראל במהלך שלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ותקופת המנדט הבריטי.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אף במשמעותו המורחבת כאמור, הוא למעשה חלק מהסכסוך הערבי-ישראלי הרחב עוד יותר.

שש סוגיות עיקריות, העומדות כיום במוקד המחלוקת בין הצדדים הן - גבולות הקבע, מעמד הפליטים הפלסטינים (זכות השיבה), השליטה בירושלים ובהר הבית, חלוקת משאבי המים, ההתנחלויות והסדרי הביטחון.

במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים ליישוב הסכסוך, כגון תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. מרבית ההצעות ניסו לקדם פתרון קבע אשר כרוך ביצירת אוטונומיה פלסטינית (למשל תוכנית האוטונומיה) או מדינה פלסטינית לצד מדינה יהודית עצמאית (עד 1948) או לצד מדינת ישראל (אחרי הקמתה), הידוע כפתרון שתי המדינות. פתרון אחר שהוצע ליישוב הסכסוך הוא "פתרון מדינה אחת" שלפיו כל ארץ ישראל המערבית כולל רצועת עזה ויהודה ושומרון תהפוך למדינה דו לאומית, תוך שליטה מוגברת של אחד הצדדים או שלטון שוויוני. הניסיונות לא צלחו בשל חילוקי דעות בתחומים רבים על אופי הפתרון וכן בשל אי אמון הדדי בין הצדדים. מאפיין בולט בסכסוך הוא גילויי האלימות והטרור הקשים מהצד הפלסטיני, אשר קיימים כמעט לכל אורכו של הסכסוך. הלחימה מבוצעת על ידי צבאות סדירים, כוחות צבאיים למחצה, תאי טרור ויחידים. הסכסוך הוביל לאורך השנים למספר רב של הרוגים בקרב האוכלוסייה האזרחית בשני הצדדים.

גורמים בינלאומיים בולטים מעורבים בניסיונות לפתרון הסכסוך. שני הגורמים העיקריים המעורבים במשא ומתן הם ממשלת ישראל וארגון אש"ף, קודם הקמת הרשות הפלסטינית, והרשות מאז הקמתה. מתווכים בין הצדדים נציגות בינלאומית המכונה הקוורטט לענייני המזרח התיכון אשר מורכב מנציגים מארצות הברית, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם.

התנחלות

התנחלות היא יישוב שהקימו ישראלים בשטחים המוחזקים צבאית על ידי ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים. המונח מתייחס בעיקר ליישובים היהודים הקיימים ביהודה ושומרון, לאלו שפונו מחצי האי סיני ומרצועת עזה, ועד לסיפוח רמת הגולן בשנת 1981, גם ליישובים שהוקמו ברמה. עם זאת, חלקים בקהילה הבינלאומית ובשמאל הרדיקלי בישראל מתייחסים גם לשכונות היהודיות במזרח ירושלים וליישובים היהודים ברמת הגולן כהתנחלויות, כיוון שהם אינם מכירים בסיפוח הישראלי של שטחים אלו.

ב-25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן.

בסוף 2017 היו רשומים כתושבים בהתנחלויות כ-436,000 תושבים. מספר זה אינו כולל כ-23,000 יהודים המתגוררים ברמת הגולן וכן כ-375,000 יהודים המתגוררים במזרח ירושלים. רובם של המתנחלים ביהודה ושומרון גרים במרחב התפר, בין הקו הירוק לגדר ההפרדה.

ההתנחלויות הן נושא למחלוקת פוליטית בישראל, כאשר לאורך השנים גם בשמאל וגם בימין היו תומכים ומתנגדים לתופעה. על אף שהמפעל נוסד לאחר מלחמת ששת הימים בידי ממשלות בראשות השמאל, מאז שנות השמונים של המאה ה-20 מזוהה ההתנגדות להתנחלויות בעיקר עם השמאל, והתמיכה בהתנחלויות מזוהה בעיקר עם הימין. המצדדים בהתנחלויות רואים בהן מימוש זכותו ההיסטורית או הדתית של עם ישראל על ארץ ישראל וכן גורם המונע השתלטות פלסטינים על השטח והקמת מדינה פלסטינית, וכך מגן גם על תושבי הקו הירוק. מתנגדי ההתנחלויות רואים בהן מכשול לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, סכנה להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וגורם הפוגע כלכלית וביטחונית במדינה. גם ממשלות הימין במאה ה-21 נמנעות מהקמת התנחלויות חדשות ומגבילות את כמות אישורי הבנייה, בפרט מעבר לגדר ההפרדה.

מעמדן מבחינת המשפט הבינלאומי של ההתנחלויות הוא מורכב. לדעת מדינת ישראל הקמת ההתנחלויות מותרת על פי המשפט הבינלאומי. עמדה זו התקבלה בבית המשפט העליון, ויש משפטנים זרים התומכים בה. מאידך הובעו דעות במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ובשמאל הפוליטי בישראל שלפיהן הקמתן הייתה בניגוד למשפט הבינלאומי. רוב מדינות העולם מתנגדות להקמת התנחלויות.

זכות השיבה

זכות השיבה (בערבית: حق العودة الفلسطيني) היא מונח המשמש לציון תביעת הפלסטינים והעולם הערבי שתינתן לכ-4.4 מיליון (נכון ל-2007) פליטים פלסטינים האפשרות לשוב לבתיהם בתחומי ארץ ישראל, אותם עזבו, הם או אבותיהם, לפני מלחמת העצמאות ובמהלכה ולאחר מלחמת ששת הימים.התביעה לשיבת הפליטים היא מחלוקת מרכזית בסוגיית הפליטים הפלסטינים, סלע מחלוקת מרכזי במכלול נושאי הליבה בסכסוך הישראלי-ערבי.

ממשלות ישראל לדורותיהן הביעו התנגדות מוחלטת לדרישה זו, אם כי במסגרת המשא ומתן לשלום שהחל בהסכמי אוסלו שנחתמו בשנת 1993 היה ברור לצדדים הנושאים ונותנים שבעיית הפליטים הפלסטינים היא אחד מנושאי הליבה שיש לדון עליהם לקראת הסדר שלום של קבע. במהלך השנים אף הועלו רעיונות שונים על ידי שני הצדדים שבבסיסם מתן אפשרות לשיבה של כמות מוגבלת של פליטים, ומתן פיצוי כספי לאחרים בתמורה לויתור על הזכות.

ב-14 בדצמבר 2010 פרסם סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, מאמר בעיתון "הגרדיאן" בו כתב כי כל הסדר שלום שלא יפתור את סוגיית הפליטים על בסיס החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם - ייכשל. הוא אף נקב במספר שבעה מיליון כמספרם של הפליטים ברחבי בעולם. במאמר תגובה שפורסם באותו גיליון, הזהיר העיתונאי והפרשן עקיבא אלדר כי משמעותה המעשית של הצהרה זו על מימוש זכות השיבה, היא חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי: "עריקאת אינו יכול לומר בתום לב שהדבר "לא יביא למשבר קיומי עבור ישראל", שכן הוא רומז שבעבור הזמן, ישראל תיעלם ולא תהיה עוד מולדת ליהודים, שכן מעבר לנקודה מסוימת היהודים יהיו מיעוט בגבולות שלפני 1967".

יאסר ערפאת

מוחמד יאסר עבד א-רחמן עבד א-ראוף ערפאת אל-קודווה אל-חוסייני (בערבית: محمد ياسر عبد الرحمن عبد الرؤوف عرفات القدوة الحسيني, נודע גם בכינוי אבו עמאר, أبو عمار; 24 באוגוסט 1929 – 11 בנובמבר 2004) היה ראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), יושב ראש הרשות הפלסטינית וממנהיגי הפלסטינים, שהנהיג מדיניות של מלחמה בישראל באמצעות פיגועי טרור ולוחמת גרילה. בשנת 1993 חתם על הסכמי אוסלו עם יצחק רבין, מעשה שבגינו הוענק לו פרס נובל לשלום, ובשנת 2000 הנהיג (ביחד עם חמאס) את האינתיפאדה השנייה.

ישראל

יִשְׂרָאֵל (בערבית: إسرائيل, אִסְרַאאִיל) היא מדינה במזרח התיכון, השוכנת על החוף הדרום-מזרחי של הים התיכון. ישראל הוקמה בשטחי ארץ ישראל, ביתו הלאומי וארץ מולדתו של העם היהודי. המדינה, שהכריזה על עצמאותה בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, היא בעלת משטר של דמוקרטיה פרלמנטרית.

שטחה של המדינה הוא 22,072 קמ"ר (כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן), ואוכלוסייתה מנתה בספטמבר 2019, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 9,092,000 תושבים. מבחינה דמוגרפית, רוב הישראלים הם יהודים, אך יש בה מיעוט ערבי גדול (כ-20.9%, מרביתו מוסלמי) וקבוצות מיעוט אחרות (4.8%). ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים האדום בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל ומצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, שבשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון, המוחזקים בידי ישראל תחת תפיסה לוחמתית.

ב-1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשה האימפריה הבריטית מידי העות'מאנים את ארץ ישראל, והחילה בה את המנדט הבריטי.

מאבקים ממושכים בין האוכלוסיות היהודיות והערביות בארץ ישראל הביאו את בריטניה למסור את שאלת המנדט בארץ לאו"ם, שבכ"ט בנובמבר 1947 המליץ לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. בעוד שהתוכנית התקבלה על ידי הסוכנות היהודית, היא נדחתה על ידי ההנהגה הערבית שהחלה לתקוף את היישוב, עימות שהתפתח למלחמת העצמאות. קרוב לחצי שנה לאחר מכן, ב-14 במאי 1948, ה' באייר התש"ח, הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל. יום לאחר מכן, פלשו צבאות ערב לארץ ישראל. בתום המלחמה, שלטה ישראל במרבית שטח המנדט לשעבר, מעבר למה שהוקצה למדינה היהודית בתוכנית החלוקה. יהודה ושומרון ורצועת עזה נכבשו על ידי ירדן ומצרים, בהתאמה. ב-1967, במלחמת ששת הימים, כבשה ישראל מירדן את יהודה ושומרון, ממצרים את רצועת עזה ואת חצי האי סיני, ומסוריה את רמת הגולן. מלבד סיני, שהחזירה ישראל למצרים במסגרת הסכם השלום ביניהן, ורצועת עזה, שממנה נסוגה באופן חד-צדדי ב-2005, המשיכה ישראל לשלוט בשאר השטחים האמורים. חוקי המדינה הוחלו על מזרח ירושלים ורמת הגולן. בעקבות הסכמי אוסלו, ניתנה בכ-40% משטחי יהודה ושומרון אוטונומיה חלקית לרשות הפלסטינית. המחלוקת על מעמדו הסופי של שטח זה טרם הוכרעה, ומהווה את אחד מנושאי הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בחוקי היסוד שלה מוגדרת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, עם מערכת פרלמנטרית, ייצוג בשיטה היחסית וזכות בחירה אוניברסלית. ראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת והכנסת היא הרשות המחוקקת. ישראל היא מדינה מפותחת וחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). כלכלת המדינה דורגה ב-2016 במקום ה-34 בעולם, על פי תוצר מקומי גולמי נומינלי. לישראל כוח עבודה מיומן, והיא אחת המדינות המשכילות בעולם, על פי אחוז אזרחיה בעלי תואר דוקטור. רמת החיים בישראל היא הגבוהה ביותר במזרח התיכון, ותוחלת החיים בה היא אחת הגבוהות בעולם.

בירת ישראל והעיר הגדולה בה היא ירושלים. למדינות רבות יש הסתייגויות לגבי מעמדה של ירושלים כבירת ישראל. כתוצאה מכך, רק שגרירויות ארצות הברית, גואטמלה ופרגוואי ממוקמות בעיר. רוב השגרירויות הזרות בישראל נמצאות בגוש דן ובפרט בתל אביב, המרכז הכלכלי והטכנולוגי של ישראל.

מאז ומקדם

מאז ומקדם (באנגלית: From Time Immemorial) הוא ספר שנכתב על ידי ג'ואן פיטרס, עיתונאית, מפיקת טלוויזיה ופרשנית פוליטית יהודיה אמריקאית. הספר יצא לאור בשנת 1984 בהוצאת הארפר ורו, וזכה כעבור שנה בפרס הלאומי לספרים יהודיים (National Jewish Book Award) בארצות הברית. הספר היה רב מכר ומעורר מחלוקת, הן בארצות הברית והן בבריטניה. תורגם לעברית על ידי אהרון אמיר ויצא לאור גם בישראל ב-1988, בהוצאת הקיבוץ המאוחד תחת השם "מאז ומקדם". ב-2008 יצאה מהדורה חדשה של הספר בעברית ובפברואר 2017 הושק אתר אינטרנט שלו.

פורום המזרח התיכון

פורום המזרח התיכון (באנגלית: Middle East Forum, נוסד ב-1990) הוא מרכז חשיבה שמרני אמריקאי, שבסיסו בפילדלפיה. הוקם על ידי דניאל פייפס, המשמש עד היום (2014) כנשיאו. בין פעילויותיו העיקריות, הוצאתו לאור של הרבעון Middle East Quarterly.

פיטרס

פיטרס (באנגלית: Peters או: Pieterse) הוא שם משפחה.

האם התכוונתם ל...

פלסטינים

פלסטינים (בערבית: فلسطينيون; תעתיק מדויק: פלסטיניון) הם ערבים ובני קבוצות אתניות נוספות, שהיו תושבי ארץ ישראל לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל וצאצאיהם. בישראל, כמו גם בשיח הזרם המרכזי בשאר העולם המערבי, המונח מבחין בין קבוצות אלה לבין אזרחי ישראל הערבים, שנקראים ערביי ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נעשה שימוש בכינויים "פלשתינאי" או "פלסטיני" ובשם "פלשתינה" (בערבית: فلسطين, תעתוק מערבית: פַלַסְטִין. באנגלית: Palestine) לציון ערבים ויהודים כאחד, אולם מאז 1948 כינוי זה בדרך כלל מתייחס רק לבני העם הערבי.

באמנה הפלסטינית, מסמך פלסטיני מכונן שהוצג לראשונה בשנת 1964 והורחב בשנת 1968, נכתב כי "הפלסטינים הם האזרחים הערבים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947. אחת היא אם הוצאו ממנה או נשארו בה, [וגם] מי שנולד לאב ערבי פלסטיני אחרי תאריך זה בתוך פלסטין או מחוצה לה, הוא פלסטיני". המונח פלסטיני כולל קבוצות אתניות נוספות מלבד ערבים, בסעיף 6 של האמנה הפלסטינית נכתב: "היהודים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד תחילת הפלישה הציונית לתוכה ייחשבו פלסטינים". המשמעות המקובלת של פַלַסְטִין באמנה הפלסטינית הוא שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. הגדרה זו כוללת ערבים המתגוררים בתחומי ארץ ישראל (למעט ערבים שלא שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947 ושאינם צאצאים של אלה) וכן פליטים שברחו או גורשו ממנה במלחמת העצמאות (ומעט גם במלחמת ששת הימים) וצאצאיהם.לפלסטינים מעולם לא הייתה מדינה בשליטתם. לאחר ועידת רבאט, שנערכה באוקטובר 1974, הוכר אש"ף כמייצג הרשמי של הפלסטינים, והוא אף מייצג אותם בעצרת הכללית של האו"ם, במעמד של משקיף. בעקבות הכרה עולמית זו, החלו בשנת 1993 מגעים דיפלומטיים בין נציגים ישראלים לנציגי אש"ף, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי אוסלו, ולהקמת הרשות הפלסטינית.

ניב הערבית שבו מדברים הפלסטינים מכונה ערבית פלסטינית.

פתחי ערפאת

פתחי ערפאת (ערבית: فتحي عرفات; 11 בינואר 1933 - 1 בדצמבר 2004) היה רופא פלסטיני, מייסדו של הסהר האדום הפלסטיני ומנהלו במשך שנים ארוכות.

פתחי נולד בקהיר, מצרים, והיה אחיו הצעיר של יאסר ערפאת. הוא למד רפואה באוניברסיטת קהיר בין השנים 1950 ל-1957 ולאחר מכן עבד כרופא בקהיר, בכווית ובירדן.

בשנת 1968 נהיה חבר במועצה הלאומית הפלסטינית. משנת 1968 שימש כנשיא האיגוד הכללי הפלסטיני של הרופאים והרוקחים. שימש כנציג הפלסטיני בארגון הבריאות העולמי בז'נבה משנת 1982. משנת 1992 שימש כנשיא האקדמיה הפלסטינית למדע וטכנולוגיה וכן כנשיא המועצה הפלסטינית הגבוהה לבריאות.

פתחי ערפאת מת בבית חולים בקהיר בדצמבר 2004, כחודש לאחר פטירת אחיו הגדול יאסר, בזמן שקיבל טיפולים נגד סרטן הקיבה וסרטן המעי הגס.

הותיר אחריו את רעייתו, נאדיה (רופאה מנתחת), בן ובת.

קומנטרי

קומנטרי (באנגלית: Commentary) הוא ירחון אמריקאי העוסק בפוליטיקה, יהדות, ענייני חברה ותרבות, ונחשב מאז שנות השבעים של המאה העשרים לירחון הנאו-קונסרבטיבי רב ההשפעה ביותר בארצות הברית.

קימברלי קגן

קימברלי קגן (באנגלית: Kimberly Ellen Kagan, נולדה ב-1972 בניו יורק, ארצות הברית) היא סופרת, עיתונאית והיסטוריונית צבאית, נאו-קונסרבטיבית, יהודיה-אמריקאית, מייסדת ונשיאת המכון לחקר המלחמות - ISW. כותבת בניו יורק טיימס, וול סטריט ג'ורנל, ויקלי סטנדרד ועוד. הרצתה באוניברסיטת ייל, בווסט פוינט, באוניברסיטת ג'ורג'טאון ובאמריקן יוניברסיטי. חברת סגל אוניברסיטת הרווארד (מכון "אולין" ללימודים אסטרטגיים).

קרב ח'ייבר

קרב ח'ייבר (בערבית: غزوة خيبر) הוא קרב שהתרחש בראשית ימי האסלאם בין מאמיניו של מוחמד לשבטים יהודים שהתגוררו בנווה המדבר ח'ייבר, שבחצי האי ערב.

רוברט סנט ג'ון

רוברט סנט ג'ון (באנגלית: Robert William St. John;‏ 9 במרץ 1902 - 6 בפברואר 2003) היה סופר, עיתונאי ושדרן רדיו אמריקאי. למרות שלא היה יהודי, חלק גדול מיצירתו נסב סביב מדינת ישראל, הקמתה, אישים בתוכה, אויביה ומלחמותיה, מנקודת מבט פרו-ישראלית מובהקת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.