ג'באליה

ג'באליהערבית: جباليا, תעתיק מדויק: ג'באליא) היא עיר בצפון רצועת עזה, מצפון לעיר עזה. במקורה הייתה עיירה קטנה שתושביה באו מהרי חברון ומכאן שמה ("ההרריים" בעברית)[1], שלידה הוקם מחנה הפליטים ג'באליה לפליטים פלסטיניים ממלחמת העצמאות ב-1948. ב-2006 מנתה אוכלוסיית העיר 82,877 נפש.

למעשה, קיים רצף של שטח בנוי בין העיירה בית להיה הנמצאת בצפון רצועת עזה ובין העיר עזה. מדרום לבית להיה נמצא מחנה הפליטים ג'באליה. מדרום לו העיירה ג'באליה ועוד דרומה העיירה נזלה הסמוכה לעזה.

ג'באליה
جباليا
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה צפון עזה
חבל ארץ רצועת עזה
שטח 25 קילומטר רבוע
גובה 40 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 82,877 (2006)
קואורדינטות 31°31′41″N 34°29′00″E / 31.528114°N 34.483244°E
אזור זמן UTC +2
http://www.jabalia.ps/
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev
 
ג'באליה
ג'באליה

היסטוריה

אזור ג'באליה היה ידוע במאות השנים האחרונות באדמתו הפוריה ובעצי ההדרים שגדלו בו. מושל עזה הממלוכי, האמיר סנג'ר אלג'אולי, בנה במאה ה-13 במקום מסגד ממנו שרדו פורטיקו וצריח. שאר חלקי המסגד נבנו מחדש במאה ה-20. הפורטיקו מורכב משלוש ארקדות הנתמכות בארבעה עמודים. לאחרונה, נתגלו במקום שרידי בית קברות מהתקופה הרומית והביזנטית ושרידי כנסייה ביזנטית הכוללת פסיפס ובו ציורי בעלי חיים, צפורים, צמחים וכתובות שונות.

ב-1957 מנתה אוכלוסיית הכפר, יחד עם כפר נזלה הסמוך מצפון-מערב, כ-6,000 נפש ופרנסת רוב התושבים הייתה על חקלאות ומיעוטם על דיג[2].

ערים תאומות

הערות שוליים

  1. ^ צבי אילן, "עזה", עמ' 277 בנופים ואתרים, הוצאת משרד הביטחון, 1973
  2. ^ נפתחה מועצה כפרית בכפר ג'בליה, דבר, 18 בינואר 1957
אבי פלד

אבי פלד (נולד ב-1 בנובמבר 1969) הוא קצין מילואים בדרגת תת-אלוף בצה"ל. בתפקידו האחרון שימש כראש החטיבה לקשרי חוץ באגף התכנון ופיקד עליה בזמן תהליך הקמתה מחדש כחטיבה. לשעבר נספח צה"ל בהודו. קודם לכן שירת כמפקד חטיבת גולני בשנים 2008–2010.

בדואים

בדואים (או בֶּדְוִים, ערבית: بَدْو) הם קבוצה אתנית, שבעיקרה כוללת ערבים נוודים או נוודים-למחצה, המאמינים בדת האסלאם. הם מתגוררים בחגורת המדבריות מחופיו האטלנטיים של מדבר סהרה דרך המדבר המערבי, חצי האי סיני, מדבריות צפון אפריקה והנגב (ראו הבדואים בישראל) ועד לחופו המזרחי של חצי האי ערב.

באופן מסורתי בדואים מחולקים לשבטים שכל אחד מהם מונהג על ידי שייח'. בני שבט אחד, או מספר שבטים קרובים ("עשאיר") מייחסים את עצמם בדרך כלל לאב מייסד אחד.

ג'באליה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

גביע פלסטין

גביע פלסטין (בערבית: كأس فلسطين لكرة القدم) הוא המפעל השני בחשיבותו בכדורגל הפלסטיני אחרי ליגת העל הפלסטינית.

גבעת עלייה

גבעת עלייה היא שכונה בדרומה של יפו, השוכנת בין הים ממערב לרחוב יפת ממזרח, ובין שכונת יפו ג' והעיר בת ים מדרום לרחוב מנדס פראנס ושכונת עג'מי מצפון.

חרונינגן

חרונינגן (בהולנדית: Groningen (מידע • עזרה)) היא עיר בצפון הולנד ובירתו של מחוז חרונינגן. העיר נחשבת לחשובה ביותר בערי צפון הולנד. אוכלוסיית העיר מונה כ-181,000 תושבים (נכון ל-2005). העיר נפגעה קשות במלחמת העולם השנייה, אך רוב בנייניה שנפגעו שוחזרו לצורתם המקורית.

מבצע אגרוף

מבצע אגרוף הוא הכינוי שניתן לחלקו של חיל האוויר הישראלי במבצע יואב במאבק לשחרור הנגב במלחמת העצמאות. המבצע התבצע בלילות שבין 14/15 – 21/22 באוקטובר 1948.

מבצע אגרוף יצא לפועל בשל מחסור במפציצים ייעודיים. חיל האוויר החליט לשנות טקטיקה ולהשתמש במטוסים של להק תובלה אווירית כמפציצים. במטוסים הונחו פצצות רבות שהוטלו דרך פתחי ההעמסה של המטוס על ידי חניכי קורס טיס וחיילים נוספים. מטוסי התובלה ביצעו גיחות רבות, מהן חמש גיחות יום ו-25 גיחות לילה, ובסך הכל כ-45 שעות טיסה.

במסגרת המבצע הופצצו הערים עזה, מג'דל, אל עריש, ג'באליה, בית להיה, פלוג'ה, עיראק אל-מנשייה, בית ג'וברין וג'אביה.

מבצע חמץ

מבצע חמץ הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של יפו במלחמת העצמאות על ידי חטיבות 'ההגנה': אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי. במבצע זה נכבשו כפרים ועיירות ערביות בסביבת יפו במטרה לבודד את העיר ולגרום לנפילתה. היישובים שנכבשו במבצע כללו את סלמה, סאקיה, כפר עאנה, יאזור, המחנה בתל ליטוינסקי ועוד. המבצע החל ב-28 באפריל 1948, מעט לאחר התקפת האצ"ל על יפו, אשר הביאה להקדמת המבצע. המבצע הוביל להסרת האיום הערבי על דרום תל אביב. יפו עצמה לא נכבשה במבצע, אך המבצע הצליח ליצור את התנאים לנפילתה. במהלך המבצע התגברה בריחה המונית של ערבים מיפו וסביבתה, והדבר הביא לבסוף לכניעת העיר ב-13 במאי. מקור שמו של המבצע היא סמיכותו בזמן לפסח תש"ח.

מחנה הפליטים ג'באליה

מחנה הפליטים ג'באליה (בערבית: مخيّم جباليا) הוא מחנה פליטים פלסטיני הממוקם בצפון רצועת עזה כ-3 קילומטרים מצפון לעיר ג'באליה. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית המחנה ב-2006, 93,455 נפש. על פי אתר אונר"א מונה האוכלוסייה במחנה 110,000 נפש. שטח המחנה הוא 1.4 קילומטר רבוע, עובדה העושה אותו אחד ממקומות היישוב הצפופים ביותר בעולם.

בשלהי מלחמת העצמאות הוקם מצפון לכפר ג'באליה מחנה פליטים אליו הגיעו כ-35,000 פליטים שברחו מהערים והכפרים בשפלת יהודה. בתחילה, סיפקה להם אונר"א אוהלים ולאחר מכן הוקמו במחנה בתים מבלוקים המחופים בגגות אזבסט. גודלו הרגיל של בית משפחתי הוא כ-40 מטר רבוע והסמטאות במחנה צרות מאוד, לעיתים, ברוחב הקטן ממטר.

במשך כל שנות השלטון הישראלי היה מחנה הפליטים ג'בליה מוקד לאי שקט ולהתנגדות לשלטון הישראלי. ב-9 בדצמבר 1987 החלה במחנה הפליטים האינתיפאדה הראשונה לאחר שלווית ארבעה פועלים פלסטינים, שנהרגו כתוצאה מפגיעת משאית ישראלית ברכבם, הפכה להפגנת זעם כלפי השלטון הישראלי. משם התפשטו המהומות לשאר רצועת עזה וליהודה ושומרון. בהמשך, היה מחנה הפליטים ג'בליה מוקד פעילות של תנועת החמאס. המחנה נחשב כמעוז התנועה ורבים ממנהיגי החמאס הגיעו ממנו.

מסגד ג'באליה

מסגד ג'באליה הוא מסגד השוכן בגן קידרון בשכונת גבעת עלייה ביפו, ליד גשר חלון ליפו. המסגד נוסד בשנת 1877 בידי חג' מוחמד אל-סקחפי, ושופץ בשנים 1943 ו-2002. במקום פועלת גם מדרסה.

מבנה המסגד שוכן על גבעה החולשת על סביבתה ומשקיף על הים ועל מדרון יפו ממערב ועל שכונות נווה גולן ושיכוני חיסכון שממזרח לו. המבנה עשוי אבן, צורתו כשל מלבן ובפינתו הצפון-מזרחית מתנשא מינרה נמוך. הכניסה הראשית אל המבנה היא בצידו המערבי הפונה אל הים, ומובילה אליה שדרת דקלים שבה גרמי מדרגות עשוים משיש. לגרם המדרגות הסמוך למבנה מעקה אגן מסוגנן, והוא מסתיים במרפסת מקורה בצורת ארקדה שבה חמש קשתות מחודדות. בצד הדרומי והצפוני של המרפסת שתי קשתות נוספת - אחת בכל צד - הפונות אל מרפסות קטנות הבולטות מקו החזית של הבניין. בקיר החזית עצמו דלת עץ כפולה שמעליה לונטה מזכוכית צבעונית, ושלושה חלונות. בחזית הדרומית שלושה חלונות ובמרכזה המיחרב הבולט מקו החזית של הבניין. בחזית הצפונית שלושה חלונות, דלת עץ גדולה נוספת המובילה אל אולם התפילה, ולידה דלת קטנה יותר ומוגבהת המובילה אל המדרגות העולות אל המינרה.

אולם התפילה נתמך בשתי שורות של עמודים שחלקם התחתון מצופה בשיש בהיר, ואלה תומכים בתקרה שחלקה עשוי בצורת קמרון צולב. רצפת האולם מכוסה בשטיח בדוגמת קשתות הפונות דרומה.

מרכז אל-מיזאן לזכויות האדם

מרכז אל-מיזאן לזכויות האדם (ميزان) הוא ארגון חוץ-ממשלתי הפועל בעיקר במחנה ג'באליה שברצועת עזה. מטרות הארגון הן קידום והגנה על זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים ובפרט ברצועת עזה, עם דגש על "כלכליות, חברתיות ותרבותיות" (ESCR); קידום זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית במסלולי המשפט הבינלאומי; שיפור הדמוקרטיה בחברה הפלסטינית; קידום שותפות אזרחית והפעלת לחץ כלפי הממשל על מנת לכבד את זכויות האדם. לארגון מעמד של יועץ מיוחד בארגון האומות המאוחדות.

סיכול ממוקד

סיכול ממוקד הוא תחדיש שטבעו ממשלת ישראל וצה"ל במהלך האינתיפדה השנייה לתיאור פעולה צבאית של צה"ל המכוונת להתנקשות בפעילי טרור פלסטינים. ישראל רואה בפעילות הסיכול הממוקד, המופנית נגד פעילי טרור, תוך השתדלות שלא לפגוע באזרחים שאינם עוסקים בטרור, בגדר הגנה עצמית המותרת על פי כללי החוק והמוסר.

עם תחילת השימוש במונח נטען על ידי ישראל כי בכל המקרים מדובר בפעולה כנגד "פצצה מתקתקת", המסכלת באופן ברור ומיידי פעולות טרור ספציפיות. בהמשך הורחב השימוש במושג, והוא מתאר כל התנקשות בפעיל המעורב בטרור, בין אם הוא פעיל טרור בעצמו, או מנהיג בארגון שעוסק בטרור. מושג ספציפי זה בא כתחליף למושג הכללי יותר "חיסול", ששימש קודם לכן גם לתיאור פעילות מסוג זה שנעשתה קודם לכן, כדוגמת ההתנקשות ביחיא עיאש או באבו ג'יהאד. בעיתונות האמריקנית מכונה פעולה כזו targeted killing ("הריגה מוכוונת"). בעיתונות הערבית מכונה פעולה כזו "התנקשות" (اغتيالات).

עוצבת הפלדה

עוצבת הפלדה (אוגדה 162), היא אוגדה משוריינת סדירה הכפופה לפיקוד הדרום של צה"ל.

מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף סער צור.

עזה

העיר עַזָּה (בערבית: غزة, תעתיק מדויק: עַ'זַּה, תעתיק חופשי: רזה, גזה; לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה) היא בירתה של רצועת עזה והעיר הגדולה ברשות הפלסטינית, עם אוכלוסייה של 448,426 נפש (2015). נמצאת בשליטת החמאס.

השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הכוחות הבריטיים, והפכה לחלק מהמנדט הבריטי של ארץ ישראל. כתוצאה ממלחמת העצמאות עברה עזה לשלטון מצרים. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל, אך בשנת 1994, הועברה העיר לידי הרשות הפלסטינית. בעקבות בחירות 2006, פרץ סכסוך בין הפת"ח לבין החמאס, שהוביל להשתלטות החמאס בכוח על העיר ולקרע פוליטי בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז תפיסת השלטון על ידי החמאס, מעבר סחורות, כמו גם מעבר בני אדם, נמצאים תחת פיקוח ומגבלות של ישראל ומצרים. המטרה המוצהרת של ישראל היא מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה.

עימאד עקל (ג'באליה)

עמאד חסן אבראהים עקל (בערבית: عماد حسن إبراهيم عقل, 10 ביולי 1971 - 24 בנובמבר 1993) היה המפקד הארצי של גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס. התחמקויותיו הרבות מכוחות הביטחון הישראליים הקנו לו את הכינוי "האיש בעל תשע הנשמות". עד להריגתו בנובמבר 1993 היה מעורב בהרג 11 חיילי צה"ל, וברצח אזרח ישראלי וארבעה תושבים פלסטיניים.

עקל נולד בשנת 1971 במחנה הפליטים ג'באליה שברצועת עזה. מוצא משפחתו בעיירה יבנה. עימאד השלים את לימודיו בשנת 1988 במחנה וביקש ללמוד רוקחות במכון אל אמל בעזה, אולם בספטמבר 1988 נאסר בשל חברותו בחמאס והשתתפותו באינתיפאדה וריצה 18 חודשי מאסר בישראל עד למרץ 1990. לאחר שיחרורו ביקש ללמוד בעמאן את חוקי השריעה, אולם ישראל מנעה ממנו לצאת לירדן.

בתחילת 1991 החל עקל לפעול במסגרת ההתארגנות הראשונה של גדודי עז א-דין אל-קסאם, שעיקר פעולתה הייתה רציחתם של משתפי פעולה עם ישראל ואיסוף נשקם לשימוש בפעולות עתידיות. במאי 1992, תחת לחץ השב"כ, נאלץ עקל, יחד עם פעילי חמאס נוספים כגון בשיר חמאד, מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם ברצועת עזה, ומוחמד דוחא, להעתיק את פעילותו לגדה המערבית. בגדה הקים עקל מספר חוליות צבאיות שהיוו את התשתית הצבאית העתידית של החמאס באזור. בסוף אותה שנה הפך עימאד עקל למפקד הארצי של חוליות עז א-דין אל-קאסם. עימאד עקל היה הרוח החיה בפעילות הצבאית של החמאס בחברון. הפיגוע הראשון שתכנן עקל היה ירי מן המארב כלפי כלי רכב ישראלי בכביש חברון-באר שבע ליד ההתנחלות בית חג"י, מדרום לחברון ב-22 באוקטובר 1992. בפיגוע ירתה החוליה כלפי מכונית רנו 5 צבאית שהתדרדרה לתעלה ושני יושביה נפצעו. באותו הזמן חוליה אחרת שאימן עקל תכננה לבצע פיגוע במערת המכפלה. ב-25 באוקטובר ירתה חוליה בפיקודו של עקל על עמדת שמירה ישראלית במערת המכפלה בחברון. מהירי נהרג אחד החיילים ואילו חברו נפצע באורח קל עד בנוני. בנובמבר 1992, לאחר שביסס מספר חוליות, ולאחר שפעילים רבים בגדודי אל-קסאם נעצרו בגדה, שב עקל לרצועת עזה. ב-7 בדצמבר 1992 השתתף עקל בפיגוע בסג'עיה, שהקנה לו את עיקר תהילתו. בפיגוע התקיפה חוליה בירי ג'יפ סיור של צה"ל, שנע על כביש עוקף עזה והרגה את שלושת חיילי המילואים שנסעו ברכב. ב-12 בדצמבר השתתף עקל בפיגוע ירי נוסף כלפי ג'יפ סיור של צה"ל בעיר חברון בו נהרג חייל אחד ונפצעו שניים. ב-19 בדצמבר ירתה החוליה לעבר מחסום צבאי ליד הכפר בני נעים ופצעה באורח קל חייל אחד.

ב-24 בנובמבר 1993, אחרי מרדף בן כשנתיים, נהרג עקל, בכיר המבוקשים של עז א-דין אל-קאסם באותה העת, בפעילות יזומה של צוות מסתערבי יחידת שמשון, בפיקוד אורי אזולאי, במבצע סיכול ממוקד בשכונת סג'עיה בעזה. למחרת הריגתו פרצו ברצועת עזה התפרעויות קשות, שהזכירו את ימי ראשית האינתיפאדה. עשרות פלסטינים יידו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר סיורי צה"ל, מאחזים ובסיסים של כוחות הביטחון. במהומות נפצעו 33 תושבי הרצועה. החמאס והפת"ח הכריזו על שלושה ימי שביתה כללית לאות אבל.

צפון עזה (נפה)

נפת צפון עזה (בערבית: محافظة رفح) היא אחת מנפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת ברצועת עזה, בגבול שלה עם ישראל.

על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה נכון לשנת 2007, בנפה חיו כ-270,246 נפשות שחיו בכ-40,262 משקי בית. האוכלוסייה התרכזה ב-3 עיריות, 2 תת-נפות כפריות, ומחנה פליטים אחד.לנפה חמישה מושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית, וב-2006 החמאס זכה בכל המושבים.

רצועת עזה

רצועת עזה (בערבית: قطاع غزّة - קֻטַאע עַ'זֶּה) היא רצועת אדמה חופית בדרום מישור החוף הדרומי של ארץ ישראל. היא גובלת במצרים מדרום-מערב, בים התיכון ממערב ובישראל מדרום, מזרח וצפון. אורכה כ-40 קילומטרים, רוחבה נע בין 5.7 ל-12.5 קילומטרים ושטחה הכולל כ-365 קילומטר רבוע. מבחינת ריבונות היא מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ומאז 2007 היא בשליטת החמאס. נכון ליולי 2016 מוערכת אוכלוסיית רצועת עזה על ידי ה-CIA ב-1,753,327 תושבים, לטענת הרשות הפלסטינית מנתה האוכלוסייה בדיוק 2 מיליון נפש ב-11 באוקטובר 2016. מתוך האוכלוסייה קרוב למיליון מוגדרים כפליטים וכמחציתם מתגוררים במחנות פליטים. גבולותיה של הרצועה הוגדרו בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו ברודוס בין ישראל למצרים בשנת 1949.

עד למלחמת ששת הימים הייתה רצועת עזה נתונה לשלטון מצרי (למעט תקופה קצרה של שלטון ישראלי בעקבות מלחמת סיני). לאחר כיבוש רצועת עזה על ידי מצרים היה ניסיון לכונן בה מעין ישות של ממשל עצמי פלסטיני; ביולי 1948 הוקמה בעזה "מועצה מנהלית לפלסטין", אשר בספטמבר אותה שנה הפכה ל"ממשלת כל פלסטין", שהתקיימה, מחוסרת סמכויות של ממש, עד לשנת 1959. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את הרצועה, והקימה בה יישובים ישראלים, בעיקר בגוש קטיף, ששכן בין ח'אן יונס ורפיח לבין הים. בין היישובים חודש גם כפר דרום שהיה ברצועה עוד לפני מלחמת העצמאות וישראל יצאה ממנו בהסכמי שביתת הנשק בתום המלחמה. בהסכמי אוסלו הועברה השליטה ביישובים הפלסטינים שברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית, אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. גם לאחר ההסכמים נותרה בידי ישראל השליטה על היישובים הישראליים ברצועה, הדרכים המובילות אליהם משטח ישראל, ציר פילדלפי (רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים) ומעבר הגבול עם מצרים ברפיח. כחלק מן ההיערכות החדשה של העברת השליטה בהסכמי אוסלו, אורגנה והושלמה גדר המערכת סביב רצועת עזה לפי תפיסת-הפעלה צה"לית המקובלת בגדרות המערכת בגבולות המדינה מול מדינות שכנות אחרות: עם התרעה אלקטרונית, תצפיות ופטרולים קבועים למניעה וטיפול בכל חציית גדר.

מ-12 בספטמבר 2005 ועד יוני 2007 נמצאו השטח ותושביו בשליטה בלעדית של הרשות הפלסטינית, מלבד פעולות צבאיות של ישראל למניעת טרור, אך בלא התערבות של מדינות זרות, אף על-פי שהרשות הפלסטינית אינה מוכרת כמדינה עצמאית. מעמדה הנוכחי יוצא הדופן של רצועת עזה נוצר בעקבות יישום תוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, במסגרתה נסוגו כוחות צה"ל מכל שטחי הרצועה (מלבד חדירות זמניות לשטח, סגר ימי ופיקוח ושליטה אווירית מתמדת), פונו ממנה כל אזרחי ישראל, בוטל הממשל הצבאי שהוחל בה, ונסגר הגבול בינה לבין מדינת ישראל.

במהלך חודש יוני 2007 השתלטו כוחות חמאס על הרצועה, כבשו את המתקנים הצבאיים שבשליטת פת"ח שבהנהגת מחמוד עבאס (אבו מאזן) והוציאו להורג קצינים במנגנוני הביטחון. בתגובה פיזר מחמוד עבאס את ממשלת האחדות הפלסטינית והכריז על מצב חרום. שלטון חמאס ברצועה הביא להגברת ירי הרקטות לעבר ישראל בעיקר לשדרות ויישובי עוטף עזה. ממשלת ישראל הטילה, מצד הגבול הישראלי, סגר יבשתי וימי על עזה. כחלק מחובותיה ההומניטריות של ישראל, היא מאפשרת הכנסת מוצרי מזון מסוימים וציוד רפואי לרצועה. כמו כן, המצור הביא אותה לספק מים וחשמל לתושבי הרצועה, על רקע משבר המים ברצועת עזה.

ב-27 בדצמבר 2008, לאחר תקופה ממושכת של ירי רקטות לשטחה, יצאה מדינת ישראל למבצע עופרת יצוקה נגד שלטון חמאס במטרה להביא לידי שינוי יסודי במצב הביטחוני השורר בדרום ישראל ולהסיר את האיום על אזרחיה. במהלך המבצע נהרגו ברצועת עזה 1,166 בני אדם ונגרם הרס רב. במהלך כל הלחימה נמשך ירי רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי דרום ישראל.

בנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך מן הרצועה ליישובי הדרום בשבועות הקודמים לו. במבצע נהרגו כ-170 פלסטינים ונהרסו מטרות רבות של חמאס. במהלך המבצע נורו כ-1,500 רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי ישראל. לראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן בת-ים, ראשון לציון, תל אביב וירושלים.

ביולי 2014, לאחר ירי רקטות רבות מרצועת עזה לישראל, פתח צה"ל במבצע צוק איתן. במבצע נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים, ונפצעו יותר מ-8,000 מהם, גם נגרם הרס נרחב ביותר ברצועת עזה. טווח הרקטות שנורו מהרצועה לישראל התרחב, וכלל יישובים ממצפה רמון וירוחם בדרום ועד חיפה וקיסריה בצפון.

שג'אעיה

שכונת שֻׁגַ'אעִיַּה (בערבית: شجاعية; ידועה גם בשם סג'עיה) היא שכונה במזרחה של העיר עזה, ומתגוררים בה קרוב ל-100,000 תושבים.

השכונה נמצאת ממזרח לרחוב צלאח א-דין, שהוא רחוב מרכזי החוצה את עזה בכיוון צפון דרום. חלקה הדרומי של השכונה נקרא אל-תורוקמאן, וחלקה הצפוני נקרא אל-ג'ודאידה.

מדרומה נמצאות שכונות זייתון ועלי מונטר ומצפונה שכונת א-תופאח והעיר ג'באליה. את השכונה חוצה, בכיוון מערב-מזרח, רחוב בגדאד והוא ממשיך מזרחה ככביש ומתחבר לכביש המגיע מקיבוץ נחל עוז וממחסום קרני. במרכז השכונה, ברחוב החוצה את השכונה ואת רחוב בגדאד בכיוון צפון-דרום, נמצא שוק שג'אעיה - אחד השווקים המרכזיים בעזה, המתמחה גם בבגדים ובכלי בית. בשכונה נמצאים שני מסגדים מהמאה ה-14, מסגד אבן עות'מאן ומסגד אל-זופורדימרי. כשני קילומטרים מצפון לכיכר הנמצאת במפגש הרחובות צלאח א-דין ובגדד נמצא בית הקברות הצבאי הבריטי בעזה, הגובל גם בשכונת א-תופאח.

ज -גַ'ה היא האות ה-19 והעיצור השמיני (אחרי छ) באלפבית הדוונאגרי. היא אות עיצורית. המקבילה הקרובה ביותר לאות עברית היא ג' עם גרש (j) כבמילה ג'באליה.

מקור האות באות הבראהמנית , באמצעות האות הגופטית .

האות הבאה היא झ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.