ב. מיכאל

מיכאל בְּרִיזוֹן (נולד ב-4 באוקטובר 1947) הידוע בעיקר בשם-העט ב. מיכאל, הוא תסריטאי, סאטיריקן ופובליציסט ישראלי.

ב. מיכאל
לידה 4 באוקטובר 1947 (בן 71)
מדינה ישראל  ישראל
מעסיק העולם הזה, הארץ, ידיעות אחרונות

ביוגרפיה

בתחילת שנות ה-70 היה שותף ל"חבורת זוארץ", שנקראה גם סחב"ק, על-שם חבריה: אפרים סידון, חנוך מרמרי, ב. מיכאל וקובי ניב, וכתבה את המדור הסאטירי "זו הארץ" בשבועון העולם הזה (לקט ממנו בשם "ZOO ארץ ZOO?" יצא בשנת 1975). לאחר-מכן כתבה החבורה את תוכנית הטלוויזיה הסאטירית "ניקוי ראש". עם אפרים סידון כתב תסריטים לתוכנית הטלוויזיה "זהו זה", ולאחר מכן כתבו השניים יחדיו גם את הסדרה הקומית "קרובים קרובים".

לאחר התפרקות החבורה עבר לכתוב טורים סאטיריים בעיתון "הארץ" במשך כ-18 שנה, ולאחר מכן ב"ידיעות אחרונות", שם פרסם במשך 15 שנה מאמרים פוליטיים - רובם עוסקים בביקורת חריפה על מדיניות ממשלת ישראל והתנהגות מתנחלים כלפי הפלסטינים. ב. מיכאל, שהתחנך בבית דתי, נוהג לגנות את מה שהוא מכנה עיוות היהדות בידי הימין הדתי-לאומי, ונטיות קיצוניות בקרב אנשים שומרי מסורת. בנוסף לביקורת פוליטית משמאל, נוהג ב. מיכאל לבקר את האמונה באמונות טפלות, את דרך טיפול המדינה בתאונות דרכים ואת הרגלי הנהיגה של חרדים. מיכאל היה גם כתב "חדשות" בין השנים 1983–1985.

כתיבתו מאופיינת בחריפות, שפה גבוהה ועוקצנות. במלאת 56 שנים למדינת ישראליום העצמאות 2004), פרסם מאמר ארוך במיוחד, שבו חזה את חורבנה הפיזי הקרב של המדינה כתוצאה משליטת ישראל באזורי יהודה ושומרון וחבל עזה.

הוא ביקר בחריפות את תגובתה של ישראל במטח פגזים לעבר מקורות הירי ברצועת עזה בהוראת שר הביטחון עמיר פרץ. טענתו הייתה שגם בירושלים היו פיגועים ונהרגו הרבה אנשים. מטחי הקסאמים לעבר שדרות, לדבריו, רק "מחוררים" את אדמת הנגב.

ביקורתו החריפה נגד הימין והמתנחלים, גררו גל של גינויים נגדו. עיתון "הצופה" פרסם מכתב למערכת התוקף אותו במילים חריפות. ב. מיכאל הגיש תביעת דיבה כנגד "הצופה"[1]. תביעתו נדחתה בבית משפט השלום[2], והערעור על פסיקה זו הסתיים בפשרה לפיה "הצופה" חויב לפרסם הבהרה[3][4].

בשנת 2009 פוטר ב. מיכאל מ"ידיעות אחרונות", לאחר שסירב לקיצוץ של מחצית שכרו במסגרת גל הקיצוצים בעיתון[5]. במאמר ב"הארץ" בינואר 2017 ייחס ב. מיכאל את פיטוריו מידיעות אחרונות ל"שיטת נוני" ולביקורת שהשמיע על שר המשפטים דאז דניאל פרידמן[6]. מאז הוא מפרסם לעיתים מאמרי דעה ב"הארץ"[7].

בשנת 2015 העלה את תוכנית הסאטירה "רואים ת'סוף" שכתב עם אפרים סידון וביים מוטי קירשנבאום בצוותא. באותה שנה הועלה גם מחזה-היחיד שלו "מתחזקים" בתיאטרון החאן הירושלמי. גרסה קודמת של המחזה -"סמינר חוזרים בתשובה" הועלתה על ידי אלכס אנסקי בשנות ה-90.

ב. מיכאל הוא אחיו של חבר הכנסת לשעבר ממפלגת "שינוי", רוני בריזון.

קישורים חיצוניים

ממאמריו:

הערות שוליים

  1. ^ כתב התביעה וכתב ההגנה באתר הצופה(הקישור אינו פעיל, 8 באוגוסט 2018)
  2. ^ עא 008515/03 (השלום ירושלים) בריזון נ' עיתון הצופה ואח`
  3. ^ נוסח ההבהרה באתר הצופה(הקישור אינו פעיל, 8 באוגוסט 2018)
  4. ^ עיתון "הצופה" יפרסם התנצלות על השמצות שנכתבו נגד ב. מיכאל, אתר ערוץ 7
    בן דרור ימיני, סילופים מתוצרת ב. מיכאל, nrg מעריב, 13 בינואר 2012
  5. ^ ענת קם‏, ב' זה בבית, באתר וואלה! NEWS‏, 3 ביוני 2009
  6. ^ שיטת נוני: כך זה עבד הארץ, 19.1.2017
  7. ^ מאמרי ב. מיכאל, באתר "הארץ"
1947

שנת 1947 היא השנה ה-47 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1947 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

4 באוקטובר

4 באוקטובר הוא היום ה-277 בשנה בלוח הגרגוריאני (278 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 88 ימים.

Zoo ארץ zoo?

zoo ארץ zoo (זו ארץ זו) הוא ספר הומור וסאטירה מאת ב. מיכאל, חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון, דודו גבע ודיק קודור. הספר יצא לאור בשנת 1975 בהוצאת "א.ל". בשנות ה-80 יצאה לאור מהדורה חדשה (זהה כמעט לגמרי לקודמת) של הספר בהוצאת "דומינו". אחד ההבדלים: במהדורה השנייה הוחלפה הקריקטורה של שר האוצר יהושע רבינוביץ' בזו של יורם ארידור. בשנת 2016 יצאה מהדורה מחודשת זהה לזו שיצאה בשנות ה-80.

ראשיתו של הספר במדור ההומור "ZOO הארץ" שהופיע בשנים 1973-1976 בשבועון "העולם הזה". כותבי המדור, שכינו עצמם בספר "סחב"ק" על שם ראשי התיבות של שמותיהם, כתבו קודם לכן מדור סאטירי בעיתון הסטודנטים "פי האתון" ואחר כך כתבו לתוכנית הטלוויזיה "ניקוי ראש". בנוסף כתבו את ההצגות הקברטיות "איך אנחנו נראים" (1972) ו"המלחמה האחרונה" (1974).

הספר נושא ברובו מסרים בעלי השקפת עולם שמאלנית. ריבוי הכותבים, והעובדה שהחומרים לספר נאספו במשך שנים יצרו ספר מגוון, בו כל כמה עמודים (או אף באותו עמוד עצמו) משתנה הסגנון והנושא.

מבחינה סאטירית הספר נוטל דגמים קבועים מההווי הפובליציסטי והספרותי של ישראל בשנות ה-70 של המאה ה-20 ומגחיך אותם. כך ניתן למצוא סאטירות על סיפורי אפרים קישון, על עיתוני אותה התקופה, ועל ספרי הילדים "מקראות". כמו כן הספר עוסק רבות במין פרוורטי יותר או פחות. בנוסף, יש בספר אמרות ופתגמים ש"הותאמו" לרוח הזמן או לרוח הסגנון. הספר מלווה איורים וקריקטורות, פרי עטם ומכחולם של דודו גבע ודיק קודור.

אפרים סידון

אפרים סידון (נולד ב־26 בפברואר 1946) הוא סופר, בעל טור, תסריטאי ומחזאי ישראלי, העוסק בעיקר בסאטירה.

בני ציפר

בני צִיפֶר (נולד ב-21 בינואר 1953) הוא סופר, משורר ועיתונאי ישראלי, עורך מאז 1987 את המדור "תרבות וספרות" של העיתון "הארץ" ובעבר בעל טור דעה בעיתון זה.

בעל טור

בעל טור (באנגלית: Columnist) הוא תואר לעיתונאי המפרסם טור קבוע בעיתון או בכתב עת, טור המתאפיין בסגנון ייחודי ובתחומי עניין ייחודיים. בין בעלי הטורים יש העוסקים בפובליציסטיקה, אך יש העוסקים בנושאים אחרים. מרטין גרדנר, למשל, עסק בטורו ב"סיינטיפיק אמריקן" במתמטיקה, ו"בשער", טורו של עלי מוהר, במקומון "העיר", עסק בכדורגל.

מהעיתונות הכתובה עברו בעלי טורים גם לעיתונות האלקטרונית (שבה הטור קרוי "פינה"), ברדיו ובטלוויזיה. דוגמה לכך היא פינתו של יאיר גרבוז בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבה הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית. עם התפתחות הבלוגים באינטרנט, יש בין בעלי הטור שפתחו בלוג, כתוספת לטור שלהם בעיתונות הכתובה.

טורו של בעל טור מתאפיין בזיהוי קבוע: מיקום קבוע בעיתון, ולעיתים גם שם מזהה לטור, כגון "חץ מסילבי קשת" של סילבי קשת, "מדרש ביתי לפרשת השבוע" של ג'קי לוי ו"אזור הדמדומים" של גדעון לוי; אך יש גם טורים רבים ללא שם. לעיתים מכונסים הטורים בספר. דוגמה בולטת לכך הם טורי "חד גדיא" של אפרים קישון וטורי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

העולם הזה

"העולם הזה" היה שבועון חדשות ורכילות ישראלי בעל סממנים רדיקליים, שיצא לאור בשנים 1937–1993.

התקופה הביזנטית בארץ ישראל

התקופה הביזנטית היא תקופה בתולדות ארץ ישראל בין השנים 324 (או 395) ו-638, בה נשלטה הארץ על ידי האימפריה הביזנטית. בתולדות עם ישראל מקבילה תקופה זו לתקופת התלמוד וראשית תקופת הגאונים.

סופה של התקופה הרומית המאוחרת ותחילתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל איננו מוגדר בנקודת ציון ברורה וחד משמעית. מבחינה תרבותית ודתית, ניתן לתקף את המעבר בין התקופות הללו בעלייתו לשלטון של הקיסר קונסטנטינוס בשנת 324, המהווה את ראשית הפיכת הקיסרות לנוצרית. תחת קיסר זה, כוחה של הנצרות החל עולה כדת מועדפת, ואחר כך כדת המדינה בקיסרות הרומית. אולם מבחינה מדינית, ניתן לתקף את ראשיתה של התקופה הביזנטית רק במותו של הקיסר תאודוסיוס הראשון בשנת 395, תאריך המציין את התפלגות הקיסרות הרומית לקיסרות המערבית והקיסרות המזרחית.

זהו זה!

זהו זה! היא תוכנית בידור וקומדיה ישראלית בהפקת הטלוויזיה החינוכית, ששודרה בערוץ הראשון (משנת 1978–1993) ובערוץ 2 (משנת 1993–1998) במסגרת הזמן שהוקצה לטלוויזיה החינוכית בערוץ זה, ומאוחר יותר כתוכנית בידור מרכזית בזכיינית רשת מדיה בערוץ 2. הסדרה שודרה בקביעות במשך 20 שנה בין השנים 1978–1998 וזכתה למעמד של סדרת קאלט בתרבות הישראלית. מאוחר יותר התוכנית שודרה שוב במרתונים בחינוכית בימי שישי בערב.

חנוך מרמרי

חנוך מרמרי (נולד ב-30 בדצמבר 1948) הוא עיתונאי ועורך.

יגאל עמיר

יגאל עמיר (נולד ב-23 במאי 1970) הוא רוצחו של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. עמיר רצח את רבין ב-4 בנובמבר 1995, בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו. הוא נלכד במקום הרצח, ונידון למאסר עולם.

ישראל גוריון

ישראל גוריון (גורשטיין) (נולד ב-2 בנובמבר 1935 בירושלים) הוא זמר, מוזיקאי, שחקן, במאי, פנטומימאי ומלחין ישראלי. אחד האמנים הרב-גוניים ביותר שפועלים בישראל, ושנותיו על הבמה מתפרשות על פני יותר משישה עשורים. בשנת 2017 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

מיכאל הנגבי

מיכאל הנגבי (נולד ב-12 ביולי 1979) הוא שחקן, במאי, תסריטאי, קומיקאי, מדבב ומנחה טלוויזיה ישראלי.

ניקוי ראש

ניקוי ראש הייתה תוכנית הטלוויזיה הסאטירית השנייה בטלוויזיה הישראלית (אחרי "לא הכל עובר"). היא שודרה בין השנים 1974-1976 בערוץ הראשון, שהיה אז הערוץ הישראלי היחיד ולכן הייתה לה השפעה רבה על הפוליטיקה והשיח הציבורי בישראל באותה עת.

העונה הראשונה שודרה בין מאי 1974 לפברואר 1975, והעונה השנייה שודרה בין אוקטובר 1975 למרץ 1976.

טוביה צפיר, רבקה מיכאלי, עליזה רוזן, אהרון אלמוג ושבתאי קונורטי השתתפו בשתי העונות של הסדרה. בעונה הראשונה השתתפו גם דובי גל ושמעון לב ארי (שעזב במהלך העונה הראשונה וחזר בסוף השנייה) ובעונה השנייה הצטרפו אל הצוות גם ספי ריבלין, איציק בן מלך ועוזי לוי (שהשתתף גם בתחילת העונה הראשונה).

כמו כן הופיעו בתוכנית באופן לא קבוע שחקנים נוספים, בהם: רחל שור, יוסי אלפי, מרגלית אלמוג, תקוה מור, אריה מוסקונה ואלי דנקר.

התוכנית עסקה באופן סאטירי באירועי האקטואליה של אותה תקופה ובהם: השבר לאחר מלחמת יום כיפור והעיסוק בדו"ח ועדת אגרנט, ממשלת רבין הראשונה, המתנחלים, שחיתות (בעיקר בקרב השלטון), פערים חברתיים וכלכליים, היחס לערביי ישראל ועוד.

סגולה (יהדות)

סגולה היא מילה שפירושה המדויק נתון בוויכוח.[דרוש מקור] היא מופיעה בתנ"ך כמתארת את עם ישראל, על-פי הפרשנים, פירוש המילה הוא אוצר ייחודי ונעלה. כיום משמשת לתיאור פעולות רוחניות (שאינן מצוות בדר"כ) המסוגלות לפעול ישועות בתחום ה-מיסטיקה.

פי האתון

פי האתון הוא כתב עת המיועד לאוכלוסיית הסטודנטים בירושלים.

"פי האתון" הוא עיתון הסטודנטים הוותיק ביותר בישראל. הוא החל לצאת לאור בשנת 1958 על ידי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בראשותם של יוסי ליבוביץ' וראובן מרחב. שם העיתון מבוסס על סיפור אתונו של בלעם, על פי הצעת אביו של יוסי ליבוביץ', פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שטען שהסטודנטים בישראל הם אקדמאים חסרי השכלה ודימה אותם ל"חמורים נושאי ספרים". באמצע שנות ה-60 שונה שמו של כתב העת, לשנים אחדות, לשם "ניצוץ".

עם עורכי וכותבי העיתון לאורך השנים נמנו כאלה שהפכו לעיתונאים וכותבים בולטים, ביניהם יגאל עילם, נחום ברנע, תום שגב, חנוך מרמרי, ב. מיכאל, אפרים סידון, גדעון קוץ, ברוך לשם, שאול צדקא, דני זקן, יעקב רוטבליט ודן אלמגור, והקריקטוריסטים יעקב שילה ומשה לין החלו דרכם בו.

רב (אמורא)

אבא בר איבו (ג'תתקל"ה, 175 לערך - 247; נודע בתלמוד בפשטות בכינוי רב, ומכוּנה גם אבא אריכא, משום שהאריך ימים או משום שהיה גבוה) היה חכם תלמודי מחשובי האמוראים, ומייסד ישיבת סורא. היה מאחרוני התנאים, ומראשוני אמוראי בבל. חזרתו מארץ ישראל לבבל נחשב כאירוע רב חשיבות ש"העניק את הדחיפה המכרעת לקראת ההתפתחות של מרכז רוחני יהודי בבבל", ושסימן את תחילת חילופי התרבויות בין הקהילות בארץ ישראל ובבל.

למד תורה מפי רבי יהודה הנשיא, וכן מפי דוֹדוֹ, רבי חייא. רב נזכר פעמים רבות בתלמוד במחלוקותיו עם שמואל, נחשב כמחמיר בהלכה ותרם תרומה משמעותית לחיבור התפילות.

שם עט

שם עט, שם ספרותי או פְּסֶבְדוֹנִים (פְּסֵידוֹנִים, על פי חוקי התעתיק לעברית) הוא שם בדוי שתחתיו מתפרסמים ספרים או מאמרים, לעיתים משום שהמחבר חפץ בעילום שם, ולעיתים מסיבות אחרות. המונח "שם עט" בעברית הושפע מהביטוי "Pen name" באנגלית, ומ-"Nom de plume" בצרפתית. בצרפתית קרוי מושג זה גם בשם "Nom de guerre".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.