בת שוע

בַּת שוּעַ היא דמות מקראית, אשתו הראשונה של יהודה בן יעקב בספר בראשית.

קורות חייה

בת שוע מוזכרת לראשונה בספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק ב', לאחר סיפור מכירת יוסף בידי אחיו: "וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". על פי המסופר שם, יהודה מתרחק מאחיו לאחר מכירת יוסף ונודד עם צאנו עד לעדולם, שם נתקל באדם בשם חירה. בעדולם מתוודע יהודה לבת שוע, (לפי המקובל, כנראה ש"שוע" היה שם אביה) שמתוארת כבת "איש כנעני", ונושא אותה לאישה. לאחר מכן מוזכר כי היא יולדת ליהודה את הבנים: ער, אונן ושלה (שנולד בכזיב).

ער נשא את תמר ומת עקב היותו "רע בעיני ה'" ואונן ייבמה ואף הוא הומת עקב שימושו במשגל נסוג "לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו". יהודה מתואר כאומר לתמר שתלך לשבת כאלמנה בבית אביה עד שיגדל בנו שלה, כדי שיוכל להינשא לה פן ימות גם הוא כאחיו. מות בת שוע מתואר בפסוק י"ב באותו הפרק. לאחר מותה יהודה מתאבל, ונודד ביחד עם צאנו ועם רעהו חירה לתמנה במטרה לגזוז את צאנו. בדרכו לשם מפתה תמר את יהודה.

בספר דברי הימים א', פרק ב' היא מכונה "בַּת-שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית". בספר דברי הימים א', פרק ג' נכתב שמה של אמו של שלמה כ"בַת-שׁוּעַ, בַּת-עַמִּיאֵל" ולא בת שבע, וכנראה אלו גרסאות שונות של אותו השם (תופעה מוכרת במקרא).

מוצאה הכנעני של בת שוע עורר סוגיה לה נדרשו מפרשי המקרא: אברהם לא רצה שיצחק ישא אישה כנענית ויצחק אסר על יעקב לשאת אישה כנענית. מדוע אם כן נשא יהודה אשה כנענית? על פי אונקלוס וחלק מהמפרשים יש להבין "כנעני" כסוחר ("תגר"), בהתאם למשמעות הנוספת למילה 'כנעני' במקרא, שהיא סוחר (למשל: בנבואת ישעיהו על "צור המעטירה" ככל הנראה בשל עיסוקם של הפיניקים במסחר[1]).

על פי ספר היובלים תמר הייתה מבנות ארם ויהודה הכריח את ער לשאתה, בעוד שער רצה באשה ממשפחת אמו. לאחר מותם של ער ואונן בת שוע לא חפצה ששלה יתחתן עם תמר, גם לאחר שגדל[2].

החוקרים דנו במשמעות השם שוע, רובם טוענים שמקור המילה הוא בשפה שמית. הפרשנות התחלקה בין המשמעויות של עשיר או להושיע או עוז. באואר הניח שמדובר בשם תיאופורי וכי מקור המילה הוא בשפה החורית (shew(e, והיא חלק משם האל בשפה זו.[3]

בת שוע בתרבות

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ "יבנה לרוס" אנציקלופדיה לנוער, כרך 8 עמוד 101, הוצאת "יבנה" 1995.
  2. ^ ספר היובלים, פרק מ"א באתר דעת
  3. ^ שמואל ייבין, "בת שוע", אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, טור 380, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ד.
בת שבע

בת שבע היא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל ב'. היא הייתה אשתו של אוריה החתי. בת שבע הייתה פילגשו ולאחר מכן הפכה לאשתו של דוד המלך, והייתה אמו של שלמה המלך, יורשו של דוד. שמה היה בת שבע בת אליעם, אך בדברי הימים א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל. ייתכן והייתה נכדתו של אחיתפל הגילוני, יועצו של דוד.

דוד ובת שבע

מעשה דוד ובת שבע הוא סיפור תנ"כי, המתואר בספר שמואל ב', פרק י"א ובפרק י"ב. התנ"ך מתאר כיצד דוד המלך רואה מגג ארמונו את בת שבע מתרחצת על גג ביתה. דוד מזמין אותה אליו, שוכב עימה, והיא הרה לו. כל זאת בשעה שבעלה, אוריה החתי, נמצא הרחק, במלחמה מול בני עמון. למרות שיש אלו שטוענים שדוד שלח את אוריה לקרב כדי להסתיר את המעשה, חז"ל מסבירים שאוריה היה חייב מיתה בעבור מרידה במלכות כאשר סירב לחזור לאשתו. אחד משיאי המעשה הוא תוכחתו הקשה של נתן הנביא אל דוד, חרטתו של דוד והעונש הכבד שנגזר עליו.

חטאו של דוד במעשה זה, אשר מטיל צל כבד על דמותו הרוחנית, משך את תשומת לבם של פרשנים רבים במשך הדורות. לפי חז"ל שאמרו; כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, לא ייתכן שדוד חטא באופן חמור כל כך, והם מציעים פירוש המנקה את דוד הן מאיסור הניאוף והן מאיסור שפיכת הדמים, ומציג את המעשה ככישלון מוסרי בלבד. פירושם התקבל על ידי חלק מהפרשנים בימי הביניים ובימינו, בעוד אחרים חולקים עליו ומציעים הסברים שונים. הדיון בהסבר המעשה ובהבנת דברי חז"ל מהווה דוגמה לדיון במשמעות הפשט, דיון שהתעורר מחדש גם בתחילת המאה ה-21 וכונה "תנ"ך בגובה העיניים", ובו היווה מעשה דוד ובת שבע סוגיה מרכזית.

יהודה (דמות מקראית)

יְהוּדָה הוא דמות מקראית בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל כיום בשם יהודים.

על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו, "גור אריה יהודה", מקובל שדגלו וסמלו הוא האריה. נקרא "יהודה" כהודיה של אמו לאה לאלוהים על הולדתו "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (בראשית, כ"ט, ל"ה).

קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים ל"ח ומ"ג.

יהודה נחשב לדמות מרכזית, דומיננטית, ובעלת השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים, ראובן, שמעון ולוי, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.

לפי ספרות חז"ל, נולד יהודה בט"ו בסיוון, ב'קצ"ה, בהיות יעקב אביו בן שמונים ושבע שנה. הוא הוליד את פרץ וזרח בגיל שלושים ושלוש, ומת בשנת ב'שי"ד או בשנת ב'שכ"ד.

מעשה יהודה ותמר

מעשה יהודה ותמר הוא מאורע מקראי המורכב מכמה שלבים. תחילתו בנישואי יהודה בן יעקב עם בתו של שוּעַ (ועל כן כוּנתה בת שוע) הכנעני, שילדה לו את עֵר, אוֹנָן ושֵׁלָה. כאשר גדלו ילדיו, נשא ער אשה ושמה תמר. בעקבות חטאיו הוא הומת על ידי אלוהים, ואחיו אונן יבם את אשת אחיו. אולם בהשחיתו את זרעו כאשר קיים יחסי אישות עם תמר, מאחר שידע שהזרע שייוולד מכך יתייחס על שם אחיו ולא על שמו, המית אלוהים גם אותו. יהודה חשש להשיא את בנו השלישי לתמר פן ימות גם הוא, ובנימוק ששלה עוד צעיר, הורה לתמר שתשב בבית אביה עד שיגדל.

מרכזו של מעשה יהודה ותמר הוא בשלב השני: כאשר ראתה תמר ששלה לא נושא אותה לאשה כפי שהובטח לה, החליטה לעשות מעשה שיגרום לכך שיהודה ייבם אותה בלא ידיעתו. היא התחפשה לקְדֵשָׁה היושבת על פרשת דרכים, וכאשר יהודה עבר לידה, המציאה עצמה אליו כדי שיחשוק לבוא עליה והיא תהרה ממנו. ואכן כאשר עבר שם יהודה הציע לה לשכב עִמה, אך מאחר שלא היה לו אתנן לתת לה הבטיח שלאחר מעשה ישלח לה גדי עזים מצאנו. תמר דרשה ממנו לתת לה את חותמו, פתילו ומטהו כעירבון עד שיביא את גדי העזים. יהודה מסר לה ושכב עִמה, והיא הרתה מכך. לאחר מכן הסירה את בגדי הקדשה ושבה ללבוש את בגדי אלמנותה. כעבור זמן מה שלח יהודה גדי עיזים לתת לקדשה בשכרה, וכדי שתשיב לו את ערבונו, אולם האישה לא נמצאה.

השלב השלישי בסיפור מתרחש כעבור שלושה חודשים, כאשר הוכר עוברה של תמר, וריננו הכל אחריה שזנתה. כשנודע הדבר ליהודה הורה להוציאה לשריפה, כפי שהיה מקובל לעשות אז לאשה שזינתה (על פי חז"ל היה זה משום שתמר הייתה מצאצאי שם, ששימש ככהן, ובת כהן שזינתה נידונה על פי התורה לשריפה). אז הוציאה תמר את שלושת פריטי העירבון שלקחה מיהודה כשבא אליה, וביקשה לשלוח אותם אל יהודה באומרה: "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה " (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ה). יהודה זיהה את הערבונות, ועל אף הבושה שמעשהו יתגלה, והקושי של אדם בעל עוצמה ושלטון להודות בשגיאות, מיהר יהודה והודה שטעה בפסק הדין הואיל והוא זה שבעלהּ ולא אדם זר.

השלב הרביעי בסיפור התרחש כעבור מספר חודשים, כאשר תמר כרעה ללדת והמיילדת הבחינה שתאומים בבטנה. כאשר אחד העוברים הושיט ידו מן הרחם, קשרה המיילדת חוט צבוע בצבע תולעת שני כדי לסמן שהוא הבכור. אולם לאחר מכן הוא השיב ידו אל הרחם, ודווקא אחיו פרץ ויצא לפניו מן הרחם. על כן נקרא הראשון פרץ, והשני, שעל ידו חוט השני הזוהר - זרח.

עדולם

עֲדֻלָּם הייתה עיר מקראית מרכזית בשפלת יהודה, בנחלת שבט יהודה. מיקומה המשוער הוא בתל המצוי דרומית למושב אדרת, על גבעה ברום 439 מטר מעל פני הים.

קוצו של יוד (שיר)

קוֹצוֹ שֶׁל יוּד היא פואמה עברית רחבת-יריעה של יהודה ליב גורדון (יל"ג), שהתפרסמה בהמשכים בכתב העת "השחר" שבעריכת פרץ סמולנסקין בשנת תרל"ו (1876), ואחר-כך שוכללה על ידי המשורר וקיבלה את צורתה הסופית בחודש אב תרל"ח (1878).

שמה של הפואמה נגזר מהמסופר בעלילה, על רב שפסל גט, אותו השיגה אישה עגונה מבעלה, עקב האות י' שחסרה הייתה בשם הבעל. בספרות העברית ידועה הפואמה כאחת המחאות הפואטיות החריפות כנגד השלטון הרבני על הקהילה וקיפוח זכויותיהן של נשים.

שלה

שֵׁלָה הוא בנו השלישי של יהודה מבת שוע אשתו, ונולד לו בכזיב: "וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה; וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ." (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק ה').

שפילפוגל, שפילפוגל

שפילפוגל, שפילפוגל הוא רומן סאטירי מאת מתן חרמוני, שיצא לאור בשנת 2019 בהוצאת כתר ספרים, בעריכתו של עודד וולקשטיין. גיבור הרומן הוא חוקר הספרות ד"ר יהושע רדלר, שהתעורר בוקר אחד כשהוא אישה בשם יהודית רדלר. קורותיה של יהודית רדלר, באקדמיה ובמיטה, הן בסיס לסאטירה על הווי החוג לספרות שבו היא פועלת.

תל בטש

תל בַּטָּשׁ (במקור תַל אל-בַּטַאשִׁי) הוא תל קדום באזור השפלה, על גדתו המערבית של נחל שורק, ממערב לקיבוץ צרעה.

זיהויו המקובל של התל הוא עם עיר המחוז הקדומה תִּמְנָתָה (גם תִּמְנָה), הנזכרת רבות במקרא ובמקורות מתקופת בית שני, המשנה והתלמוד.

תמר (אשת ער)

תָּמָר היא דמות מקראית, כלתו של יהודה, אשתו של בנו ער ויבמתו של בנו אונן. לאחר שסירב יהודה לאפשר לבנו השלישי לקיים את חובת הייבום כלפיה, התעברה תמר מיהודה בעורמה והפכה לאם ילדיו, פרץ וזרח. בין צאצאיה הבולטים נמנים אלישבע, בועז, דוד המלך ויואב בן צרויה.

סיפורה מופיע בספר בראשית, פרק ל"ח, בין סיפור מכירת יוסף לסיפור יוסף ואשת פוטיפר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.