בשורות

ספרי הבשורות, או האוונגליוניםיוונית εὐαγγέλιον:‏ εὐ - טוב, αγγέλιον - מסר או בשורה) מהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה, ספר הקודש של הנצרות (בספרות חז"ל: "הגיליונים" או "עוון גיליון" בלעג) ומופיעים לפני ספר מעשי השליחים.

הבשורות מתארות את קורות חייו, מותו ותחייתו של ישו הנוצרי. על פי האמונה הנוצרית, ספרי הבשורות כולם נכתבו על ידי בני הדור הראשון של תלמידי ישו (מתי, יוחנן בן זבדי) או בני הדור השני, כלומר תלמידי תלמידיו (מרקוס המבשר, לוקאס). ספרים אלו נכתבו על ידי אנשים שהכירו בישו כמשיח והם מבוססים על הכרות אישית.

האוונגליונים מיוחסים לארבעה מתלמידיו-שליחיו של ישו, ועל שמם הם נקראים:

שלוש הבשורות הסינופטיות והמחלוקת עליהן

הסיפורים בשלוש הבשורות הראשונות דומים מאוד זה לזה, ולכן הן מכונות גם "הבשורות הסינופטיות", משום שבימי הביניים נהגו להעתיקן זו לצד זו, כדי שהקוראים יוכלו לתפוס את ההבדלים המועטים ביניהן במבט אחד.

לעומת זאת בשורת יוחנן היא מעט מאוחרת יותר (בסביבות שנת 110 לספירה), ושונה באופן מהותי משלוש הבשורות הסינופטיות: חוקר המקרא זיגמונט פוניאטובסקי מצא, כי רק 8% מהבשורה על-פי יוחנן משותפים לה ולבשורות הסינופטיות[1].

בעולם המחקר מתקיים ויכוח ער בנוגע לשאלה מהי הבשורה המוקדמת מכולן ומכאן, במשתמע, גם הסיפור המקורי והמוקדם מכולם. שילוב של ההשערות השונות, ובמיוחד השערת שני המקורות וההשערות המקובלות על רוברט ל. לינדזי ודוד פלוסר, מאפשר להתוות את רצף היצירה הבא:

  • מסמך ה-Q: אסופת ממרות עלומה, שככל הנראה שימשה בנפרד את כל הכותבים הסינופטיים, שנכתבה בזמן כלשהו לפני שנת 70 לספירה. המונח מסמך ה-Q הוא קיצור המילה הגרמנית Quelle שמשמעותה "מקור". אין אפשרות בימינו לדעת מה היה היקף מסמך ה-Q המקורי כי על סמך הבדלי הגרסאות במימרות המועתקות ברור שמתי ולוקאס לא העתיקו את המסמך בשלימותו.
  • לוקאס המוקדם: גרסה מוקדמת, שהסתמכה על מסמך ה-Q ושונה במידת מה מהנוסח המוכר, שנכתבה בזמן כלשהו לפני שנת 70.
  • הבשורה על פי מרקוס: שנכתבה אחרי חורבן בית המקדש השני, ככל הנראה בשנות השמונים של המאה הראשונה לכל המוקדם.
  • לוקאס המאוחר: הגרסה המוכרת לנו או בדומה לכך, שהסתמכה על הגרסה המוקדמת ומרקוס ומשלבת מסורות כריסטולוגיות מאוחרות יותר, ונכתבה לקראת סוף המאה הראשונה.
  • הבשורה על פי מתי: מסתמכת על מרקוס ועל מקור Q, וככל הנראה נכתבה מאוחר יותר, לקראת סוף המאה הראשונה.
  • הבשורה על פי יוחנן: הרוויה בתכנים מאוחרים וגנוסטיים, שנכתבה על ידי יוחנן בתחילת המאה השנייה.

בשורות שאינן נכללות בברית החדשה

ארבע הבשורות שהוכנסו לברית החדשה בעת שנחתמה בסוף המאה ה-2 נבחרו מבין מספר עשרות בשורות שהיו קיימות. הבשורות שלא נכללו בברית החדשה מכונות "בשורות אפוקריפיות" ("בשורות גנוזות", apocryphas ביוונית - "גניזה"). רוב הכנסיות הנוצריות רואות בבשורות האפוקריפיות כתבים מפוקפקים ואף שקריים, ובחלק מלשונות אירופה קיבלה המילה "אפוקריפי" את המשמעות "מפוקפק" או "שקרי" גם בהקשרים לא-דתיים. חלק גדול מהבשורות שלא עברו את תהליך הקנוניזציה אבדו, ואפילו שמותיהן אינו ידועים כיום. בין הבשורות האבודות, מוזכרת אצל הירונימוס "הבשורה על פי העברים" שלא שרדה. לפי פאו פיגרס[2], הייתה זהות בין הבשורה על פי העברים לבין הגרסה המקורית של הבשורה על פי מתי.

החל מסוף המאה ה-19 נתגלו מקצת מהבשורות שנחשבו כאבודות:

  • הבשורה על פי מריה: עותק מבשורה זו, בן המאה ה-2 או המאה ה-3, המיוחסת למריה מגדלנה, התגלה בסוף המאה ה-19. חלק ניכר מבשורה זו מכיל דיאלוג בו השליחים מבקשים ומקבלים הנחיות ממריה מגדלנה.
  • הבשורה על פי פטרוס: בשורה זו חוברה, כפי הנראה, באמצע המאה ה-2, ולא נכנסה לקנון משום שנחשבה כדברי כפירה, וזאת מכמה סיבות הקשורות בתיאור השבוע האחרון בחייו של ישו. בבשורה זו נטען כי לאחר קימתו לתחייה, גופו של ישו רק נראה היה כגוף ממשי, ולא היה באמת כזה. טענה זו סותרת את עיקרי הדת הנוצרית, הקובעת כי תחייתו של ישו הייתה גשמית. החוקרים תמימי דעים למדי כי לא פטרוס עצמו חיבר את הבשורה, על אף התייחסויות בגוף ראשון שנועדו ליצור רושם זה. עותק מהבשורה, שנוצר במאה ה-8 ואשר נשמר בקברו של נזיר מצרי, התגלה בשנת 1886 בידי הארכאולוג אורבין בוריאנט (Bouriant).
  • הבשורה על פי יעקב: חוברה ככל הנראה במאה ה-2.
  • הבשורה של יהודה: עותק בן המאה ה-3 מבשורה זו נתגלה בשנות ה-70 של המאה ה-20 במערה במדבר אל-מיניא שבמצרים, ופורסם ברבים ב-2006. תוכנה של הבשורה סותר את הכתוב ביתר הבשורות בברית החדשה בנוגע למעורבותו של יהודה איש-קריות בהסגרתו של ישו לרומאים. בניגוד לשאר הבשורות, זאת מספרת שישו הורה במפורש ליהודה איש קריות להסגיר אותו לרומאים. בכך היא מטהרת את יהודה איש קריות מהתדמית השלילית שדבקה בו, המתארת אותו כסמל הבוגדנות.
  • הבשורה על פי תומאס: פפירוס בשפה הקופטית שהתגלה בשנת 1945 בנגע חמאדי שבמצרים ומיוחס לתומאס הקדוש. הפפירוס כולל 114 מימרות המיוחסות לישו. מספר חוקרים מייחסים אותו כדומה (עד זהה) ל מקור Q.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זנון קוסידובסקי, "סיפורי האוונגליסטים". מהדורה שלישית, בהוצאת הספרות הפוליטית, מוסקבה, 1981. עמ' 62
  2. ^ פאו פיגרס, הרוח והכלה: שישה פרקים על הנצרות הקדומה
גיד

גיד הוא אגד קשיח של רקמת חיבור סיבית המחבר בדרך כלל שריר ועצם. הרכב הגידים דומה להרכב רצועות – רקמת חיבור צפופה וסדירה של סיבי קולגן בעיקר, המסודרים במקביל לאורך הגיד. הרכב הגידים מאפשר עמידה במאמצי המתיחה המופעלים עליהם בעת תיווך בין כוחם של שרירים מתכווצים לבין עצמות. ברקמת הגיד יש מעט כלי דם, ולכן יכולת ההתחדשות שלה מועטה. משום כך, גיד שנקרע אינו נרפא מעצמו, אלא על ידי תפירה רפואית.

סיבי הקולגן בגיד עשויים בעיקר מקולגן מסוג I. סיבים אלה מאורגנים בקרבה רבה באגדים ראשוניים (fascicle) העטופים רקמת חיבור רפה. בכל אגד ראשוני נמצאים גם פיברוציטים הערוכים בשורות מסודרות ולהם מעט ציטופלזמה. האגדים הראשוניים בתורם יוצרים יחד אגדים שניוניים, שגם עטופים ברקמת חיבור רפה. הגיד כולו עטוף ברקמת חיבור צפופה יותר.

גידים נראים בצבע לבן בשל הכמות הגדולה של סיבי הקולגן בהם. להכנתם לצפייה תחת מיקרוסקופ, גידים נצבעים בצביעת המטוקסילין-אאוזין בצורה אצידופילית (ורודה).

הברית הישנה

הברית הישנה הוא כינוי נוצרי לחלק הראשון של כתבי הקודש הנוצריים. חלק זה כולל את כל ספרי התנ"ך (אם כי בסדר מעט שונה מהמקובל אצל היהודים), ובכנסיות הקתולית והאורתודוקסיות גם חלק מהספרים החיצוניים. מבחר הספרים וסדרם בברית הישנה מתבסס במידה רבה על תרגום השבעים.

הכינוי "הברית הישנה" מבוסס על התפיסה הנוצרית שעל-פיה הברית בין הבתרים שאלוהים כרת עם אברהם שלמה וממשיכה ב"ברית חדשה" המתגלמת בישו, ובה עוסקים ספרי "הברית החדשה". הנצרות רואה ב"ברית הישנה" מבוא ל"ברית החדשה", והם מוצאים בספרי "הברית הישנה" בשורות ונבואות על בואו הצפוי של המשיח, שרובן מוכרות גם על ידי הרבנים היהודים כנבואות על המשיח אך הם לא מפרשים אותן באותה צורה (ראו: פרה פיגורציה). הראשון שידוע שהשתמש במונח "ברית ישנה" היה הבישוף מליטון מסרדיס במאה השנייה.

ישנם הבדלים גם בתוכן של פסוקים בחלק מהספרים, בעיקר בנביאים האחרונים.

ישנם הבדלים בין סידור הספרים בברית הישנה בין עדות נוצריות שונות. אחד ההבדלים העיקריים הוא ההתייחסות לספרים החיצוניים. בעוד הקתולים והאורתודוקסים משלבים את הספרים החיצוניים בין ספרי התנ"ך בלא הבחנה ביניהם, הפרוטסטנטים נוהגים לכלול אותם בקובץ נפרד המכונה "אפוקריפה" (גניזה).

לכתבי הקודש הנוצריים אין כיום שפה רשמית, וכל נוצרי רשאי לקרוא אותם בתרגום לשפתו. בעבר, כתגובה לרפורמציה, נהגו הקתולים לראות בתרגום הוולגטה של הירונימוס לשפה הלטינית נוסח רשמי של כתבי הקודש. הירונימוס תרגם את "הברית הישנה" מן השפות המקוריות: עברית, ארמית ויוונית (בהתאם לשפת הספר המקורי). יש גם נוסחים נוצריים של "הברית הישנה" המבוססים על תרגום השבעים. לנוסחים הנוצריים של "הברית הישנה" יש חשיבות רבה בחקר המקרא, ובפרט בחקר הספרים החיצוניים, שרובם צונזרו במסורת הרבנית ולא נכללו בתנ"ך.

להלן רשימת ספרי הברית הישנה על-פי הסדר הקתולי. הספרים המסומנים בכוכבית הם מהספרים החיצוניים. בסוגריים מופיע שם הספר בלטינית, ופירושו (שמות הספרים בלטינית מתבססים בדרך-כלל על שמות הספרים בתרגום השבעים).

בראשית (Genesis - מיוונית: "בריאה")

שמות (Exodus - מיוונית: "יציאה" - יציאת מצרים)

ויקרא (Leviticus - ספר הלוויים)

במדבר (Numeri - "מניין", "ספירה")

דברים (Deuteronomium - משנה תורה)

יהושע (Iosue)

שופטים (Iudicum)

רות (Ruth)

שמואל א' (I Samuelis)

שמואל ב' (II Samuelis)

מלכים א' (I Regum)

מלכים ב' (II Regum)

דברי הימים א' (I Paralipomenon, כיום מקובל יותר השם: I Chronicles)

דברי הימים ב' (II Paralipomenon / II Chronicles)

עזרא (Esdrae)

נחמיה (Nehemiae)

טוביה* (Tobiae)

יהודית* (Iudith)

אסתר, כולל פרקים גנוזים (Esther)

חשמונאים א'* (I Machabaeorum)

חשמונאים ב'* (II Machabaeorum)

איוב (Iob)

תהילים (Psalmi - "מזמורים")

משלי (Proverbia - "משלים", "פתגמים")

קהלת (Ecclesiastes - "המקהיל", "המרצה")

שיר השירים (Canticum Canticorum או: Canticum Solomonis - שירי שלמה)

חכמת שלמה* (Sapientia או: Sapientia Salomonis)

משלי בן-סירא* (Ecclesiasticus או: Sirach)

ישעיהו (Isaias)

ירמיהו (Ieremias)

איכה (Lamentationes - קינות)

ברוך* (Baruch)

יחזקאל (Ezechiel)

דניאל, כולל פרקים גנוזים (Daniel)

הושע (Osee)

יואל (Ioel)

עמוס (Amos)

עובדיה (Abdias)

יונה (Ionas)

מיכה (Michaeas)

נחום (Nahum)

חבקוק (Habacuc)

חגי (Aggaeus)

צפניה (Sophonias)

זכריה (Zacharias)

מלאכי (Malachias)

הבשורה על-פי יוחנן

הבשורה על-פי יוחנן היא הבשורה הרביעית בקנון של הברית החדשה. על פי המסורת, היא מיוחסת ליוחנן בן זבדי, הלא הוא יוחנן השליח.

כמו שלוש הבשורות הסינופטיות (הבשורות על-פי לוקס, מרקוס ומתי), היא מכילה תיאור של כמה ממעשיו ואמירותיו של ישו, אך היא שונה מהן בהדגשים התאולוגיים וברוחה. מטרת הבשורה על-פי יוחנן היא לשכנע שישו הוא המשיח ובן האלוהים.

חוקרים מודרניים מייחסים את כתיבת הבשורה ליוחנן כותב הבשורה.

מבין ארבע הבשורות, הבשורה על-פי יוחנן מציגה את הכריסטולוגיה הגבוהה ביותר, ומתארת את ישו כלוגוס (המילה היוונית ל"מילה", "רציונליות", "שפה" או "שיח") שהוא מקור הכול והיה קיים בראשית הבריאה, ועל פי רוב החוקרים גם מצביעה על ישו כאל. המושג "לוגוס" מופיע גם אצל חכמי האסכולה הסטואית הקדומה, ולכן ניתן להניח כי מי שחיבר ספר זה היה בקי בפילוסופיה יוונית.

לעומת הבשורות הסינופטיות, הבשורה על-פי יוחנן מדגישה כי משימתו של ישו היא הבאת הלוגוס אל תלמידיו. מתוך כל הבשורות, רק בבשורה על-פי יוחנן ישו מדבר באריכות על עצמו. אלמנטים מסוימים המצויים בבשורות האחרות (משלים, השבעות, והביאה השנייה) אינם מצויים בבשורה על-פי יוחנן.

מאז ביקורת המקרא במאה ה-19, היסטוריונים רבים התייחסו אל הבשורה על-פי יוחנן בתור מקור היסטורי בלתי מהימן. תיארוך הספר הוא ל-90-100 לספירה, ואין אישור לכך שהוא אכן נכתב בידי יוחנן.

הבשורה כוללת ביטויי עוינות חריפים ליהודים וממוינת לעיתים כאנטי-יהודית ביותר בכל הברית החדשה. סגנון זה הביא בעבר חוקרים רבים לסבור כי הכיתה הנוצרית הקדומה מתוכה יצאו מחברי הספר ("נצרות יוחננית", שאנשיה כתבו גם את אגרות יוחנן וחזון יוחנן) הייתה מורכבת מגויים או לכל הפחות מיהודים מתיוונים מאוד. ניתוח ספרותי וגילויים חדשים הפכו את המסקנות, וכיום מקובל כי הבשורה היא דווקא "היהודית ביותר", כי ככל הנראה נתחברה במקור בארמית ורק אז תורגמה ליוונית וכי חוגי סופריה היו מקורבים או זהים עם הכיתות היהודיות-נוצריות כמו האביונים. חוקרים כמו ויין א. מיקס שיערו כי הטון החריף שלה וההתייחסות אל "היהודים" לעומת ראיית המחברים את עצמם כשארית "ישראל" שייוושע, משקפים את גירוש הכיתה מבתי-הכנסת והקאת הנוצרים בכלל בימי התגבשות היהדות הנורמטיבית על ידי סנהדרין יבנה. הבשורה גדושה בתיאורי חקירות ומשפטים, המשקפים כנראה את מעמדם של היוחננים בימיהם, וגם בגינויים משתמעים לנוצרים מתונים יותר שנותרו בתוך הקהל היהודי הרחב.

הבשורה על-פי לוקאס

הבשורה על פי לוקאס (ביוונית: Κατά Λουκάν) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה שלישית בבשורות, והיא הארוכה מביניהן. כמו שאר הברית החדשה, הבשורה נכתבה ביוונית, והיא מיועדת לשאינם־יהודים (בדומה לבשורה על-פי מרקוס, ושלא כמו הבשורה על-פי מתי), ומובטח בה שהנצרות היא דת בינלאומית ולא כת יהודית.

הבשורה על-פי מרקוס

הבשורה הקדושה על-פי מרקוס (ביוונית: Κατά Μάρκον) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה, המיוחסת למרקוס המבשר. בשורה זו מונה 16 פרקים, והיא הקצרה ביותר מבין ארבע הבשורות.

הבשורה על-פי מתי

הבשורה על-פי מתי (יוונית: Κατὰ Ματθαῖον εὐαγγέλιον) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה ראשונה בכתבי הקודש הנוצריים, לפני הבשורות על-פי מרקוס, לוקאס, ויוחנן.

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (בגרמנית: SPD - Sozialdemokratische Partei Deutschlands, מוכרת בראשי התיבות הנהגים "אֵס פֵּה דֵה") היא המפלגה הוותיקה ביותר בגרמניה הפעילה עדיין כיום, ואחת הגדולות והוותיקות בעולם. בשנת 2013 ציינה 150 שנה לייסודה, כשבשורותיה יותר מ-600,000 חברים. מפלגה זו היא הגדולה ביותר בגרמניה. שורשי המפלגה בתנועת העבודה הגרמנית, ובעבר נטתה יותר לאידאולוגיה הסוציאליסטית, והיא עדיין חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי, כמו גם במפלגת הגג האירופית מפלגת הסוציאליסטים האירופאים.

המפלגה שימשה בתחילת קיומה כקולה של תנועת הפועלים הגרמנית, ובימי האימפריה הגרמנית הייתה לעיתים המפלגה החזקה ביותר ברייכסטאג, ויצרה מנגנון מסועף של "מדינה בתוך מדינה". לאחר התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה ב-1918 הייתה המפלגה בין מקימיה של רפובליקת ויימאר, כאשר איש המפלגה, פרידריך אברט, היה לנשיאה הראשון של הרפובליקה.

בימי הרייך השלישי נאסרה פעולתה, אך לאחר מלחמת העולם השנייה פעלה במערב גרמניה, בראשות אישים בולטים כוילי ברנדט והלמוט שמידט אשר שימשו במשרת הקאנצלר. לאחר איחוד גרמניה היה גרהרד שרדר לקאנצלר הראשון מטעם המפלגה בגרמניה המאוחדת, אולם הוא איבד את משרתו בבחירות בשנת 2005.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 יצאה המפלגה בתוכנית הסוציאליסטית "מכונית לכל פועל" שמטרתה לשפר את תנאי הרווחה של האוכלוסייה הפחות מבוססת בגרמניה, ובזכותה זכתה בבחירות בהישג חסר תקדים אולם התוכנית לא יצאה לפועל מעולם.

תחת מנהיגותו של גרהרד שרדר אימצה המפלגה מספר מאפיינים ליברליים בעודה מחויבת לעקרונות הסוציאל-דמוקרטיה. בשנים 2005‏-2009 הייתה המפלגה שותפה בקואליציה עם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, אשר בראשה עומדת הקאנצלרית המכהנת אנגלה מרקל. בשל תוצאתן הצמודה של הבחירות, ניתן היה לראות במפלגה חברה שוות כוח כמעט למפלגתה של מרקל בממשלת גרמניה.

בבחירות בשנת 2009 ספגה המפלגה מפלה קשה וזכתה ב-23% בלבד מקולות הבוחרים, מה שהביא אותה לתוצאה הנמוכה יותר בעידן הנוכחי. בבחירות שנערכו בספטמבר 2013, המפלגה התחזקה במעט, ואחריהן התנהל משא ומתן לגבי הצטרפותה לממשלתה של אנגלה מרקל. בתום משא ומתן ארוך ולא פשוט הצטרפה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) לקואליציה גדולה (במונחים של מדינת ישראל: ממשלת אחדות לאומית) שנייה תחת הנהגתה של הקנצלרית אנגלה מרקל.

במאי 2017 המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה הכריזה על BDS כארגון אנטישמי.

חורשה

חורשה או חֹרֶשׁ היא קבוצה קטנה של עצים הגדלים בצפיפות, בדרך כלל בלי שיחים רבים או צמחים אחרים תחתיהם.

החורשים הטבעיים הם קטנים, גודלם נמדד במספר דונמים לכל היותר. לעומת זאת מטעים מעשה ידי אדם, עשויים להיות קטנים מאוד עד גדולים מאוד, כגון מטעי התפוחים בוושינגטון בארצות הברית או הפרדסים בפלורידה שיכולים להיות עצומים בגודלם. וכולם מהווים סוגי חורשות. חורשות אדירות ממדים הן יערות.

רוב החורשות שנטעו על ידי האדם ניטעו בשורות, וברוב המקרים העצים בהן הם מאותו המין כגון: אקליפטוסים, אלונים, מיני הדרים ועוד.

בראשית היישוב בארץ ישראל עצי אקליפטוס ניטעו בהמוניהם, מכיוון שהאמינו כי הם מסייעים בייבוש הביצות שבהן חיים יתושי אנופלס המפיצים את מחלת המלריה ("קדחת הביצות").

חיל פרשים

חיל פרשים הוא חיל שבו משרתים חיילים הרכובים על גבי סוסים, ולעיתים רחוקות יותר על גבי גמלים, פרדות או בהמות משא אחרות. חיילים אלו מכונים פרשים. פרשים היו נפוצים בצבאות האסיאתיים, הצפון אפריקאים והאירופאים מהעת העתיקה עד המאה ה-20. לאחר מלחמת העולם השנייה פחת מאוד השימוש בפרשים עקב המיכון הנרחב של הצבא, אם כי פרשים המשיכו לשרת בכוחות הביטחון של מדינות שונות, בעיקר בתפקידי שיטור או באזורים גאוגרפיים שבהם הגישה לכלי רכב ממונעים קשה.

עקב מחירו הגבוה של סוס קרבי, והנוהג המקובל בחלקים נרחבים של העולם בעת העתיקה ובימי הביניים שחיילים אחראים לרכישת ציודם מכספם שלהם, נוצרה מסורת בה חיל הפרשים מורכב מבעלי האמצעים שבין החיילים. בחברות רבות הפכו הפרשים למעמדות של ממש, כמו למשל באירופה של ימי הביניים, שבה הפכו הפרשים הכבדים למעמד האבירים. גם בעת העתיקה השתייכו הפרשים לעילית החברתית, ושמו של אחד המעמדות ברומא נבע מיכולתם לממן סוס רכיבה, הלא זהו מעמד הפרשים.

טרי פראצ'ט

סר טרנס (טרי) דייוויד ג'ון פּרָאצֶ'ט (באנגלית: Terence David John Pratchett; ‏28 באפריל 1948 - 12 במרץ 2015) היה סופר בריטי, שכתב ספרי פנטזיה מלאי הומור וביקורת חברתית.

פראצ'ט ידוע בעיקר כמחבר סדרת ספרי "עולם הדיסק" (1983–2013), המונה 41 ספרים, והספר "בשורות טובות" (1990), שחיבר עם הסופר ניל גיימן. ספריו תורגמו ל-37 שפות ונמכרו ביותר מ-85 מיליון עותקים.

י"ד בטבת

י"ד בטבת הוא היום הארבעה עשר בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ד טבת היא

ברב השנים פרשת ויחי. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת שמות.

כרם

כֶּרֶם הוא מטע שמגדלים בו עצי פרי מסוימים. בדרך כלל מתייחס המושג "כרם" למקום גידולן של גפנים, שפירותיהן, הענבים, משמשים למאכל ולייצור יין, אולם גם מטעי זיתים ושקדים מכונים כרמים.

הגפן היא שיח מטפס, ולכן אחד הדברים העיקריים בכרם הם הקרדונים [דרוש מקור] - העמודים שעליהם מדלים את הגפן, וחוטי שילוב (בכרמים מודרניים) התומכים בזמורות הצעירות, נושאות הפירות.

בכרמים המגודלים בעל, נטועים כמאה עצים בדונם, ברווחים של כשלושה מטרים אחד מהשני, מודלים בדרך כלל על עמודים בגובה של כשני מטרים, כשעליהם חוטים בצורת סוכה, כך שבין העצים יש שטח פנוי המאפשר עיבוד של הקרקע - בעיקר קילטור החשוב מאוד לניצול יעיל יותר של המים.

בכרמים המגודלים בהשקיה מקובל לנטוע 200–300 עצים לדונם, ובמקומות מסוימים באירופה אף 600 עצים. הגפנים נטועות בשורות, גובהן כמטר אחד, וחוטי שילוב עד גובה כ-180 ס"מ, מחזיקים את הזמורות הצעירות.

כתב סיני

הכתב הסיני (漢字/汉字) הוא כתב המשמש לכתיבת שפות סיניות. הכתב התפתח כבר לפני למעלה מ-3,000 שנה. התיעודים המוקדמים ביותר של כתב סיני מתוארכים לכ-1200 לפני הספירה בעת שגשוג שושלת שאנג. השפה הכתובה מהווה גורם מאחד, שכן גם אם ישנו דמיון בין השפות הסיניות השונות, הן אינן מובנות הדדית בדיבור. הוא נמצא בשימוש גם ביפנית וברמה מוגבלת גם בקוריאנית. בעבר שימש אף לכתיבת וייטנאמית.

באופן מסורתי, הכתב הסיני נכתב בעמודות הנקראות מלמעלה למטה מימין לשמאל, אך כיום נכתב הכתב הסיני בעיקר בשורות אופקיות משמאל לימין, אם כי לעיתים הוא נכתב עדיין מלמעלה למטה, ולעיתים אף מימין לשמאל. כל תו מייצג צליל ולרוב אף מילה או רעיון (מורפמה); מכיוון שהסימנים משמשים בשפות שונות, הרי שהם נהגים בצורות שונות בהתאם לשפה או לניב. עם זאת, כאשר הם משמשים בסינית (או בקוריאנית), הם תמיד חד-הברתיים. לכל סימן בכתב הסיני יכולות להיות משמעויות רבות ומגוונות, ולסימנים רבים יש אף יותר מצורת הגייה אחת בהתאם למשמעות שלהם.

מיסטי נייט

מרצדס "מיסטי" נייט (באנגלית: Mercedes "Misty" Knight, בתרגום מילולי "אבירה מיסטית") היא דמות בדיונית של גיבורת-על המופיעה בחוברות הקומיקס איירון פיסט ולוק קייג' ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Marvel Premiere #21 ממרץ 1975 ונוצרה על ידי הכותב טוני איזבלה והמאייר ארוול ג'ונס. שכתוב מחודש קבע כי דמותה הופיעה ללא שם בחוברת Marvel Team-Up #1 ממרץ 1972, בכתיבתו של רוי תומאס ובאיורו של רוס אנדרו. דמותה של מיסטי, בלשית אפרו-אמריקאית מועצמת ומיומנת בלחימה, הושפעו רבות מאופנת הבלאקספלויטיישן והקונג-פו שהייתה נפוצה בסרטי שנות ה-70.

מיסטי נייט נולדה וגדלה בניו יורק, סיימה בהצלחה את אקדמיית המשטרה ונעשתה לשוטרת במשטרת ניו יורק, כשבסופו של דבר עלתה בסולם הדרגות לדרגת סגן. היא הייתה שותפתו של סגן רפאל "ראף" סקארף, ונעשתה לחברתה של קולין ווינג אחרי שהצילה אותה מקרב יריות. מיסטי נפצעה קשה בניסיון לנטרול פצצה מוסתרת בבנק, שהתפוצצה ופוצצה את ידה הימנית. המיליונר טוני סטארק הבחין במעשה גבורה זה, ותרם לה יד ביונית בעלת כוח על-אנושי. עם זאת, בשובה למשטרה הוצבה מיסטי כפקידה, והיא עזבה את המשטרה ופתחה סוכנות חקירות פרטיות עם ווינג. כשיצאה להגן על ביתה של קולין מכת, נתקלה מיסטי לראשונה באחד מאויבי הכת, לוחם הצדק דני ראנד/איירון פיסט שנעשה למאהבה. במהלך קרב נגד נחש הפלדה כונו מיסטי וקולין "בנות הדרקון", כינוי בו השתמשו בשנים הבאות.

לבקשתו של התובע המחוזי בלייק טאוור הסתננה מיסטי בזהות בדויה לארגון הפשע של בושמאסטר, שחשף אותה ושלח את לוק קייג' לחטף אותה באיום על חייהם של קרוביו. הדבר הוביל לפגישה הראשונה בין קייג' לדני, שהתאחדו נגד בושמאסטר ופעלו עם בנות הדרקון נגד הפשע בניו יורק לעיתים קרובות כקבוצת גיבורים להשכרה. שנים לאחר מכן, במהלכן לחמה מיסטי פשע לצד ווינג ואחרים, מיסטי ווינג שימשו כמנהיגות קבוצה חדשה של גיבורים להשכרה שהושכרו בידי טוני סטארק וריד ריצ'רדס לאכיפת חוק רישום העל-אנושיים, דבר שיצר מתח בינה לבין דני המתנגד לחוק. מיסטי הופיעה כדמות ראשית בהרצת Immortal Iron Fist, בסופה התארסה לדני וגילתה כי היא בהריון עם בנם. ההריון התגלה מדומה, והשניים נפרדו. בין היתר הצטרפה מיסטי לקבוצת הדפנדרס/ולקיריור, נעשתה לבת-בריתו ומאהבתו של סאם וילסון/קפטן אמריקה, והחלה לפעול במסווה בבגאליה כדי להשיג מידע על התאגדות ארגון הידרה מחדש. אחרי שהצילה אותו מידיו של קרוסבונז, מגלה לו למיסטי כי להידרה סוכנים סמויים בשורות S.H.I.E.L.D ובארגונים הקשורים לאוונג'רס ולאקס-מן.

את דמותה של מיסטי נייט מגלמת בסדרות הלייב אקשן "לוק קייג'" ו"דפנדרס" השחקנית סימון מיסיק, שעתידה לשוב לגלם את הדמות בעונתה השנייה של הסדרה "איירון פיסט". נייט מאבדת את זרועה בסדרה "דפנדרס" כשהיא מנסה למנוע את מותה של קלייר טמפל בידי באקוטו, אחד ממנהיגי ארגון "היד", שקוטע את זרועה.

פרוזה

פרוזה היא סגנון כתיבה ודיבור הדומה ביסודו לדיבור היומיומי. פרוזה משמשת לכתיבת סיפורת, מאמרים, כתבות בעיתון וכדומה.

לפרוזה אין כללים נוקשים, מלבד כללי הדקדוק והדיבור הבסיסיים. בפרוזה נכתב הטקסט כשהוא מסודר בשורות ארוכות ובפסקאות, בניגוד לשירה, המסודרת בשורות קצרות הנחתכות ללא קשר הכרחי לכללי השפה.

על היותה של השפה המדוברת בגדר פרוזה עמד נפעם מסייה ז'ורדן, בקומדיה "גם הוא באצילים" מאת מולייר, באומרו: "חיי ראשי! זה למעלה מארבעים שנה שאני מדבר פרוזה ואינני יודע זאת כלל".

פרוזה היא בדרך כלל סיפור ארוך והיא מלאה בתיאורים על הדמויות ועל מאפיינים.

פרוזה יכולה להכיל אלמנטים של פסאודו-שירה ורמה גבוהה של אסתטיקה, והיא גם יכולה להיות יבשה ולאקונית במכוון. לעיתים היא מחקה סגנון דיבור במשלב או ניב לא סטנדרטיים לרבות שימוש בשפה לא תקנית. ובמקרים מיוחדים היא נוטשת אפילו את המגבלות של כללי התחביר כדי לבטא זרם רציף של רעיונות.

רוב הכתיבה הלא ספרותית, כגון היסטוריה ופילוסופיה, כתובה בפרוזה יבשה יחסית, המתעדפת את הדיוק, אך גם לכך קיימים יוצאי דופן.

פרטיטורה

פַּרְטיטוּרַה, או תַּכְלִיל, היא ספר תווים הכולל את כל תפקידי הכלים והקולות המשתתפים ביצירה מוזיקלית. התפקידים בפרטיטורה כתובים או מודפסים בשורות נפרדות זה מעל זה, בסדר קבוע. מתכונת זו מאפשרת למנצח לעקוב אחר ביצוע היצירה.

צבא השחרור העממי של יוגוסלביה

צבא השחרור העממי של יוגוסלביה (בסרבו-קרואטית: Narodnooslobodilačka vojska Jugoslavije, בסרבית: Народноослободилачка војска Југославије, נודע גם בשמות: הפרטיזנים היוגוסלביים, הפרטיזנים של טיטו, הצבא העממי לשחרור יוגוסלביה) הייתה תנועת התנגדות פרטיזנית חמושה לכיבוש הנאצי של יוגוסלביה במלחמת העולם השנייה, אשר הובלה על ידי המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה והייתה תחת פיקודו של יוסיפ ברוז טיטו.

שבט (חודש)

שבט הוא חודש בלוח העברי, האחד-עשר במספר לפי המסורת המקראית והחמישי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בחורף.

בחודש שבט 30 יום. א' בשבט יכול לחול בימים שני, שלישי, רביעי, חמישי ושבת.

שירה

שִׁירָה היא צורה של אמנות - כתיבת יצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה. שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות (בניגוד לפרוזה); עיסוק במצלול, במשקל וחריזה; כתיבה בשפה ציורית (פיגורטיבית); וטכניקות ספרותיות נוספות, שאינן נפוצות בפרוזה ובסוגים אחרים של ספרות.

ערכים בנצרות
נצרות
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתנצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזםבפטיזםמתודיזםאוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקניתנצרות אורתודוקסיתנצרות אוריינטליתהכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמון • כפרה • חסד • גאולה • אנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורות • הספרים החיצונייםספר השעותהגיוגרפיה • הקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהמשפט קאנוני
יהדות משיחית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.