בר מצווה

בר מצווה בתרגום מארמית הוא בן מצווה והוא כינוי ליום ההולדת ה-13 של נער יהודי, משום שמגיל זה הנער מחויב במצוות. בשונה מנערה שמגיעה לגיל מצוות כבר בגיל 12.

Bar mitzva22
תהלוכת בר מצווה בדרך לכותל המערבי
Bar mitzvah west wall
בר מצווה בכותל המערבי

מקור הדין

בתורה שבכתב אין מקור מפורש לכך שנער בגיל 13 מתחייב במצוות, ולפי כמה ראשונים מקורו ממסורת[1] או מהלכה למשה מסיני[2].

ככלל על פי ההלכה לא די בגיל 13 לחיוב מצוות אלא יש להמתין לכלל בגרות גופנית(ב' שערות ערווה) לאחר גיל 13, כך כתב הרמב"ם לגבי חיוב התענית ביום הכיפורים: "בת שתים עשרה שנה ויום אחד ובן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה"[3]. אולם כבר בתלמוד יש הסבור כי מן הסתם בגיל 13 הגיע לכלל בגרות גופנית (חזקה דרבא), כדבריו פסק ברמ"א[4]. לפיכך נער שהגיע לגיל 13 שנה ויום אחד על אף שאין ידוע אם הגיע לכלל בגרות גופנית מצטרף למניין, מכיוון שהוא כבר בחזקת "איש". יש הסוברים כי במצוות מן התורה, על אף שהוא חייב לקיימן אין הוא מוציא אחרים ידי חובה, עד שהוברר בוודאות שהביא שתי שערות (כגון כי יש לו חתימת זקן), משום שמדאורייתא לא סומכים על חזקה זו.

גיל מצוות נזכר במשנה, במסכת אבות: "בן שלוש עשרה למצוות"[5], אך רבים סבורים כי משנה זו אינה חלק ממסכת אבות[6]. יש שמצאו רמזים לגיל זה בדברי המדרש בראשית רבה כי גיל שמעון ולוי בזמן מעשה שכם ודינה היה גיל 13[7] והפסוק קראם "איש"[8]. בפירוש מגן אבות לרשב"ץ מביא בשם מדרש כי הדבר נלמד מהפסוק בישעיה "עם זו יצרתי לי" ז"ו בגימטריה 13.

לפני גיל 13 נחשב הנער כקטן שפטור מן המצוות, אולם מגיל חינוך (כיום דעת הרבנים גיל 6-7) חיוב המצוות שלו הוטל על הוריו מדין חינוך מדברי חכמים.

טקס בר המצווה

Tort bar mizva
עוגה מקושטת לבר מצווה
PikiWiki Israel 21580 Bar Mizvah parade in old Jerusalem
תהלוכת בר מצווה משער ציון לכותל המערבי. חתן בר המצווה הולך מתחת לחופה כשהוא מלווה על ידי בני משפחה ונגנים.

טקס בר המצווה נחלק לשלשה:

בקהילות רבות נהוג לקיים (מלבד הנחת התפילין) רק את העלייה לתורה בשבת, אך ישנן קהילות לא מעטות המקיימות את שתיהן. בקהילות בודדות לא נהוג לעלות לתורה בשבת.

הנחת התפילין

החלק הראשון של הטקס כולל הנחת תפילין, והוא נעשה ביום חול, זמן מה לפני בר המצווה (תלוי בעדה). במסגרת טקס זה מניח הנער את התפילין. הוא מחויב להניחן מדין תורה החל מיום ההולדת שלו של גיל 13 והלאה, ומתחיל לפני כדי להתרגל בהלכות תפילין כגון שאסור להחזיקן ברצועותיהן. ישנן קהילות שאינן מצינות את הנחת התפילין בתור טקס.

עליה לתורה באמצע השבוע

אחר יום הולדתו באחד הימים בהם קוראים בתורה (שני וחמישי, חגים תעניות וכדומה) הנער עולה לתורה, וקורא בתורה את ה'עלייה' שלו או את כל הקריאה. ישנן קהילות שבהן אין כלל את הטקס הזה.

אצל יהודי תימן לא היה נהוג לערוך טקס בר מצווה כלל. היו נוהגים שהנער יניח תפילין החל מגיל תשע, ולכל המאוחר בגיל אחת עשרה. החל מגיל שלוש עשרה הוא צורף למניין, אך לא נערך שום טקס משמעותי. בארץ ישראל קבלו יהודי תימן את מנהג שאר עדות ישראל וגם הם נוהגים לחגוג את טקס בר המצווה.[דרוש מקור]

עליה לתורה בשבת

בשבת הנער עולה לתורה, וקורא את הקטע אליו הוא עלה, או את כל הקריאה. בקהילות האשכנזים ובחלק קטן מקהילות הספרדים (יהודי מרוקו ועיראק למשל) נהוג שהנער עולה בעלית המפטיר וקורא גם את ההפטרה. ברם ברוב קהילות הספרדים לא נהוג מנהג זה. בקהילות גאורגיה נהוג שנער בר המצווה עולה לעליית ראשון ("במקום כהן"). ברוב הקהילות אף נהוג שהאב וקרובי משפחה נוספים עולים אף הם לתורה.

בהרבה קהילות נהוג שלאחר שסיים הנער את הקריאה בתורה זורקים עליו סוכריות, בעיקר מעזרת הנשים.

ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זה

ברוב הקהילות נהוג שלאחר שעלה הנער לתורה, האב מברך ברכה מיוחדת, "ברוך שפטרני מעונשו של זה", על כך שנפטר מעתה ואילך מאחריות מעשיו של הבן ומהחיוב לחנכו, ומעתה אחריות הבן על עצמו.

דרשה

בקהילות רבות נהוג שחתן בר מצווה נושא דרשה[9], לאחר שעלה לתורה או במסיבה הנערכת לכבוד הגיעו למצוות. הכנת הדרשה היא חלק מההכנות לטקס בר המצווה. בקהילות חרדיות נהוג שמיד עם תחילת הדרשה פותח הקהל בשירה רמה, ולא נותן לחתן בר המצווה לסיים את דרשתו. המניע לכך הוא שלא לבייש את מי שאינו מסוגל להשמיע דרשה כהלכתה.

זמן בר המצווה

לפי מרבית הפוסקים[10] זמן בר המצווה הוא מיד בליל יום ההולדת ה-13.

המהר"י ברונא[11], ה"עפר יעקב"[12] והתוספות יום טוב אומרים שזמן בר המצווה הוא יום לאחר יום ההולדת, וזאת על פי דיוק דברי המשנה "בן שלוש עשרה ויום אחד". לדעתם הזמן הראוי לבר מצווה הוא בשעת הלידה ביום ההולדת, ומכיוון שלא תמיד יודעים את שעת הלידה, קבעו חכמים שזמן בר המצווה הוא למחרת. היו שחששו לשיטה זו לחומרא[13].

לשיטת הסוברים שבר המצווה הוא ביום ההולדת, המשנה "בן שלוש עשרה ויום אחד" אינה סותרת, מכיוון שביום ההולדת נכנסים כבר לשנה הבאה, כשם שתינוק הנולד הוא בגיל אפס ויום אחד.

דעות אחרות אומרות שזמן בר המצווה הוא בשעת הלידה ביום ההולדת[14]. לפי שיטה זו, ייתכן שנער בר מצווה יצטרך לאחר את זמן עשיית מצוות לרגע בר המצווה, כמו למשל קריאת שמע.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פירוש אבן עזרא על ויקרא פרק כ "וכלל אומר בכל המיתות, כי צריכים אנחנו למסורת אבותינו, כי לא נוכל להוציאם להמיתם מהכתוב, גם לא נכתב בן כמה שנים יהיה בר מצוה".
  2. ^ בשו"ת הרא"ש כלל טז סימן א. שו"ת מהרי"ל סימן נא.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ב', הלכה י"א
  4. ^ על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן נ"ה, סעיף ה'
  5. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א
  6. ^ ראו נוסחת הרמב"ם במשנה, פירוש המאירי שם, ופירוש מלאכת שלמה
  7. ^ מדרש רבה, וישלח פרשה פ,י
  8. ^ ראו פרשנים על המשנה באבות
  9. ^ ובעקבות כך מקובל לקרוא למתנות (בדרך כלל ספרי קדש) אותם נותנים לחתן בר המצווה "דורון דרשה"
  10. ^ מגן אברהם סימן נ"ג ס"ק י"ג. סמ"ע סימן ל"ה ס"ק ב. ש"ך חושן משפט ל"ה ס"ק א', משנה ברורה סימן נ"ג ס"ק ל"ג.
  11. ^ הובא בבאר היטב סימן נ"ג ס"ק י"ג.
  12. ^ הובא בשו"ת זרע אמת חלק ג', ליקוטים לאורח חיים סימן נ"ג וכן ב"פחד יצחק".
  13. ^ שו"ת מהרש"ם חלק ג' סימן קכ"א. מנחת יצחק חלק י' סימן י"ז, ועוד.
  14. ^ שאילתות דרב אחא פרשת בחוקותי, ריטב"א נדה מ"ה, ב. ראו עוד דברי חמודות נדה פרק ה' אות ה', ש"ך שם ומשנה למלך אישות פרק ב' הלכה כ"א.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

SSL

Secure Sockets Layer (בקיצור: SSL), ובגירסתו המעודכנת יותר TLS) Transport Layer Security) אבטחת שכבת התעבורה, הם פרוטוקולי האבטחה הפופולריים והחשובים ביותר של רשת האינטרנט. כמעט כל אתרי האינטרנט המוגנים באמצעים קריפטוגרפיים מסתמכים על פרוטוקולים המהווים חלק מהחבילה SSL/TLS. מסחר אלקטרוני, בנקאות מקוונת, דואר אלקטרוני, VoIP, מחשוב ענן ועוד. SSL/TLS נתמך על ידי מרבית הדפדפנים, בראשם גוגל כרום, מיקרוסופט אדג', אינטרנט אקספלורר, ספארי, פיירפוקס ואופרה.

SSL/TLS הוא פרוטוקול ורסטילי שמטרתו אבטחת שיחת שרת/לקוח בשיטות קריפטוגרפיות חזקות והוא אמור למנוע ציתות, זיוף, או חבלה (שינוי זדוני) של המידע העובר בין השרת והלקוח. מאפשר חיבור אנונימי, אימות שרת (חד-צדדי) או אימות דו-צדדי, תוך שמירה על דיסקרטיות ושלמות המסרים. שלוש נקודות עיקריות שהפרוטוקול אמור לתת להן מענה הן:

פרטיות - המושגת באמצעות הצפנה סימטרית.

אימות - המושג באמצעות תעודת מפתח ציבורי.

אותנטיות - המושגת באמצעות קוד אימות מסרים.בפרוטוקול תקשורת שתומך במצב SSL כאופציה, על הלקוח ליידע את השרת על רצונו לעבור לתקשורת מאובטחת, דרך אחת היא להשתמש בפורט ייעודי (מקובל להוסיף את האות s) שהוקצה על ידי ICANN כמו שער 443 של HTTPS או שערים 989/990 של FTPS. דרך אחרת היא לנצל מנגנון תלוי פרוטוקול ספציפי (כמו בקשת STARTTLS בדואר אלקטרוני) כדי לשלוח לשרת בקשה לעבור למצב של SSL/TLS.

אדר א'

אדר א' הוא כינויו של חודש בלוח העברי, אותו מוסיפים בשנה מעוברת. אדר א' חל לפני חודש אדר "הרגיל", שנקרא בשנה זו "אדר ב'". חודש זה בן שלושים יום.

אירועים המתרחשים בחודש אדר בכל שנה שאינה מעוברת ("שנה פשוטה"), יצוינו בשנה מעוברת באדר ב', למעט אזכרות שאותן מקובל לפי מנהג אשכנז לציין בחודש אדר א'.

א' באדר א' יכול לחול בימים שני, רביעי, חמישי ושבת.

בית יוסף (מושב)

בֵּית יוֹסֵף הוא מושב בבקעת בית שאן השייך למועצה אזורית עמק המעיינות. המושב נמצא כ-200 מטר מתחת לפני הים.

המושב הוקם ביום שישי, כ"ח ניסן תרצ"ז, 9 באפריל 1937, בעצם מאורעות 1936-1939, כישוב חומה ומגדל ונקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ'. המייסדים, ארגוני הצפון א', ב' יצאו יחד עם עוזריהם בשיירה מקיבוץ גשר אל קרקע שנרכשה על ידי הקרן הקיימת, באזור החיבור בין בקעת בית שאן ויישובי עמק הירדן. בתקופה הראשונה לוו המתיישבים בנוטרים. במאי 1937 נורו יריות על אנשי בית יוסף שיצאו לשדות ובחילופי אש נהרג אחד התוקפים. בעקבות זאת התקיים סולחה בין אנשי בית יוסף לערביי הסביבה. בינואר 1938 נורו שוב יריות על בית יוסף.

בחגיגות חמש שנים ליישוב נחנך בית ציבורי בו שכן גן ילדים, בית ספר וספרייה.

לאחר הקמת מדינת ישראל הופגז המושב במשך שלושה ימים. לא היו נפגעים בנפש אולם מבנה הציבור נהרס. בנובמבר 1948 הופגז המושב שוב. ביוני 1949 נפגע שדות המושב בשריפה גדולה. במאי 1950 חגג המושב בר מצווה להווסדו.

עוד לפני מלחמת העצמאות התחלפו התושבים במושב. לקראת המלחמה עצמה פונו המשפחות, חלק מהמשפחות עברו למושב בוסתן הגליל וחלקן לאגודה החקלאית נהריה, ורק מעטים חזרו אחרי המלחמה. בתחילת 1951 עמדו 32 צריפים ריקים בהמתנה למתיישבים חדשים. בסוף 1952 היו במושב בעיקר עולים מכורדיסטן ומעיראק. רוב הסובוטניקים עזבו אותה ורק מעטים מהם נותרו בה.

ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זה

ברוך שפטרני מעונשו של זה, היא ברכה שנהגו שאבי הנער מברך בשעה שבנו הגיע לגיל שלוש עשרה (בר מצווה), המנהג לברך ברכה זו, מיד לאחר שהנער עולה לתורה. שלא כמרבית הברכות, העוסקות בחוויית האדם עצמו, בין אם זו הנאה פיזית, תופעה גשמית, חוויית משמעותית בחיים, קיום מצווה כלשהי, וכך הלאה – ברכת "ברוך שפטרני" קשורה דווקא לבנו של האדם.

בת מצווה

בת מצווה הוא היום בו מגיעה נערה יהודייה לגיל 12 ומתחייבת בקיום מצוות. הכינוי בת מצווה משמש גם לאירוע שלפעמים נערך סמוך ליום ההולדת.

דרשנות

ביהדות, דרשנות היא נשיאת נאום (דרשה) בפני קהל בנושאי מוסר, הלכה, מקרא וכדומה, פעמים רבות תוך קישור לפרשת השבוע או לענייני דיומא. נושא הדרשה נקרא "דרשן" ובמאות האחרונות (לפחות ביהדות אשכנז) היה גם נושא משרה או בעל-מקצוע שזה עיקר תפקידו: "מגיד" או "מגיד מישרים".

בדרך כלל, כינוי זה הבדיל אותו מתפקיד רב הקהילה, או פוסק ההלכה, ומיקד את הגדרת פעילותו הציבורית בנשיאת הדרשה בפני הקהילה.

שני סוגי דרשנים היו: דרשן החי בקהילה בה קהל שומעיו היה קבוע, ו"דרשן נודד" אשר קהל שומעיו השתנה. בהיסטוריה היהודית תופעת דרשנות נודדת הייתה נפוצה באירופה בימי הביניים, בהם היה נהוג שדרשנים נודדים יסתובבו במקומות היישוב, ותמורת כסף היו דורשים לציבור המקומי. המגידים הנודדים היו מתפרנסים מנדבות הקהל ששמע את דרשותיהם, וככל שהיטיבו לעורר את הלבבות ולמשוך קהל רב יותר, כך קיבלו פדיון גדול יותר עבור דרשתם.

סביר כי המונח 'דרשה' נקרא כך בדומה ל"מדרש. ככל הנראה המונח "דרשנות" הוא גלגול מאוחר (מתקופת בית שני) של המונח "מדרש". סביר כי גם מבחינה תוכנית מדובר בהשתלשלות של מסורת המדרש: בתרבות היהודית קיימים סוגים שונים של מדרש כתוב, ועל בסיסם התעצבה הדרשה המדוברת. אלה הם מדרשי ההלכה ומדרשי האגדה. הדרשנות, בדומה למדרש, אינה מצטיינת בפרשנות פשט, אלא בפרשנות מרחיבה, על דרך המדרש. הדרשנים עצמם לא היו בהכרח תלמידי חכמים, ופעמים רבות הדרשנות הוזמנה; כלומר, הדרשן התבקש לקשור את דרשתו לנושא מסוים לפרשת השבוע או לסוגיה התלמודית הנלמדת, על אף שלא היה קיים קשר ישיר בין הדברים. בימי הביניים ובעת החדשה אף נכתבו כמה ספרים בידי רבנים אודות אומנות הדרשנות.

הדבר (קומיקס)

הדבר (באנגלית: The Thing) הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיע בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. דמותו של הדבר הופיעה לראשונה בחוברת The Fantastic Four #1 מנובמבר 1961, ונוצרה בידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

הדבר הוא האלטר אגו של בנג'מין ג'ייקוב "בן" גרים, אסטרונאוט לשעבר של סוכנות נאס"א, אשר קיבל כוחות על בעקבות התפרצות סולארית ובכך הפך לענק ובעל עור סלעי. מאוחר יותר, ייסד הדבר את קבוצת ארבעת המופלאים, זאת לצד חבריו ריד ריצ'רדס, סוזן סטורם וג'וני סטורם, אשר נפגעו גם הם מההתפרצות הסולארית וקיבלו כוחות על.

זהותו של בן כיהודי נחשפה רק בשנת 2002, ארבעה עשורים לאחר שהופיע לראשונה ביקום מארוול, כאשר הוא חוזר לבית מולדתו, ונזכר בפלאשבקים החושפים את מורשתו היהודית. בהמשך, מקיים בן בר מצווה, אשר בה הוא חוגג 13 שנים בתור הדבר, באירוע פוקר אליו הוא מזמין את מרבית גיבורי יקום מארוול. ג'ק קירבי, אחד מיוצריו של הדבר, אמר בראיון כי דמותו של הדבר דומה מאוד לשלו - יהודי בשם ג'ייקוב, מעשן וגדל בשכונת עוני - וכי הדבר הוא מעין אלטר-אגו שלו.דמותו של הדבר מדורגת במקום העשירי ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים לפי מגזין אמפייר, וכן במקום ה-18 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים לפי אתר IGN. את דמותו של הדבר גילם בסרטי הלייב אקשן "ארבעת המופלאים" ו"ארבעת המופלאים: עלייתו של הגולש הכסוף" השחקן מייקל צ'יקליס, ובסרט האתחול "ארבעה מופלאים" השחקן ג'יימי בל.

הסעדה

הַסְעָדָה (בלועזית: קייטרינג, מאנגלית: Catering) היא אספקת מזון באתר שאינו צמוד למטבח בו מבושל המזון. משתמשים בשירותי הסעדה באירועים כגון חתונה, בר מצווה, בכנסים, חינה, במקומות עבודה, בבתי ספר וגני ילדים ובטיסות מסחריות.

הסעדה עשויה לכלול החל מהבאת מנות מזון בחמגשיות מוכנות בלבד ועד שירות מלא לסעודה חגיגית. קהל היעד לחמגשיות מוכנות הוא בדרך כלל מוסדות חינוך, מטיילים בתנאי שטח וחברות תעופה.

הסעדה באירועים כוללת שירות על ידי צוות מלצרים וברמנים, בהגשה לשולחנות או בשיטת מזנון. המזון עשוי להגיע מוכן להגשה, להיות מוכן באתר (למשל ברביקיו) או להגיע מוכן אך דורש סידור סופי.

העוסקים בהסעדה לאירועים נדרשים להתמצא לא רק בהכנת מזון אלא גם בהגשה מושכת עין ובעיצוב המותאם לעיצוב מקום האירוע. ישנן חברות הסעדה המטפלות גם בעיצוב השולחנות ובקישוט האולם, לעיתים אף בתאורה. מלבד הכנת המזון והגשתו, חברת ההסעדה דואגת גם לשינוע המזון בכלי רכב המותאמים לכך ולעיתים גם לנקיון אתר האירוע לאחר האירוע.

תמחור האירוע מחושב לרוב על פי מספר הסועדים, לעיתים קיים מחיר מינימום. תוספות מיוחדות כגון כלים חד פעמיים, קינוחים, מלצרים לאירוע, ומשלוחים על פי רוב עשויות להיות מתומחרות גם הן לפי מספר הסועדים או בתמחור נפרד.

חידון התנ"ך

חידון התנ"ך הוא חידון לבקיאות בתנ"ך, שנערך בישראל והפך למסורת מאז הוחל בו במסגרת חגיגות העשור למדינת ישראל. במהלך השנים ירדה קרנו של חידון התנ"ך והופסק החידון למבוגרים, אך חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי ממשיך להתקיים מדי יום עצמאות, והוא משודר בערוץ כאן. בשנת 2010 חזר החידון למבוגרים להתקיים, במקביל לחידון לנוער.

על חידון התנ"ך נאמרו גם דברי ביקורת, בצד המודעות לחשיבותו התרבותית והחינוכית. אחת הביקורות הייתה שהוא מביא לשטחיות של הפגנת ידע טריוויאלי, במקום התעמקות בתנ"ך. בין הבולטים שבמבקרי החידון היו הפרופסורים מרטין בובר וברוך קורצווייל.

חידון התנ"ך הפך לנושא לפרודיה מפורסמת (המערכון "חידון התנ"ך") במסגרת התוכנית הבידורית "לול" בכיכובם של אורי זוהר ואריק איינשטיין, ונתן השראה לחידוני ידע אחרים כמו "חידון הגשש" במלאת "בר מצווה" לפעילות שלישיית "הגשש החיוור" וכן חידון הזמר העברי במסגרת "חגיגות הזמר העברי בערד".

ט' באדר

ט' באדר הוא היום התשיעי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשיעי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

כרטיס ברכה

כרטיס ברכה הוא כרטיס מאויר שמכיל בדרך כלל איחולי ברכה או הבעת רגשות. כרטיסי ברכה נמסרים בדרך כלל לרגל אירועים מיוחדים כמו ימי הולדת, בר מצווה, חגים ומועדים אחרים, אך נשלחים גם כברכת 'שלום' או 'תודה'. כרטיסי ברכה נארזים בדרך כלל במעטפה, ומיוצרים במגוון סגנונות, באופן תעשייתי, או בעבודת יד, על ידי מאות חברות קטנות וגדולות.

בארצות הברית קיימת "התאחדות כרטיסי הברכה", המאגדת את יצרני כרטיסי הברכה.

מזכרת

מזכרת היא חפץ הנרכש או ניתן במתנה לשם סימול הזכרונות המקושרים אליו. המונח "מזכרות" מקושר לרוב למוצרי הקיטש הנמכרים בחנויות מתנות ומזכרות הנמכרות לתיירים סביב העולם, אך מזכרת יכולה להיות כל חפץ העשוי לשמש מושא אספנות, שאדם יביא עמו בשובו מטיול, מסע או אירוע. לחפץ עצמו עשוי להיות ערך פסיכולוגי בלבד, של סימול חוויה מהעבר.

מזכרות הנמכרות לתיירים כוללות לרוב מידע על המיקום (שם המקום, מפה) או דימויים ויזואליים אופייניים כגון מבנים, נופים, אתרי תיירות, פריטי פולקלור ואמנות מקומיים וכדומה.

מזכרות מעוצבות לרוב באופן שמתאים לאספנות. עיצובים נפוצים הם גלויות, מיניאטורות של מונומנטים, תמונות ותבליטים שבחלקם האחורי מגנט המיועדים להצמדה למקרר, כלים כגון ספלים, כפיות, מאפרות, אצבעונים, פעמונים, מחזיקי מפתחות, כלי כתיבה. גם אביזרי אופנה ולבוש משמשים כמזכרות כאשר מודפסים עליהם דימויים אופייניים. בעיקר משמשים למטרה זו חולצות טי, כובעים, סינרי מטבח וצעיפים.

מכירת מזכרות משרתת את הכלכלה המקומית באופן ישיר וכן עשויה לתרום לתיירות חוזרת או נוספת למדינה, בדומה לפרסום מ"פה לאוזן".

מזכרות מאירועים מוגדרות כ"ממורביליה". ביניהן נכללות מזכרות מאירועים היסטוריים (פיסות בטון מחומת ברלין נאספו עם הפלתה, תרמילי פגזים שימשו כאגרטלים בבתים ישראלים רבים לאחר מלחמת ששת הימים) ומאירועי ספורט, תרבות ובידור (כרטיס כניסה, תוכניה, סיכות בגד, פוסטרים).

במדינות רבות מקובל לתת מזכרות לאורחי אירועים משפחתיים כגון חתונה, בר מצווה, ברית מילה וכדומה. המזכרות כוללות הן עיצובים הדומים לעיצובי מזכרות תיירים (מיניאטורות, מגנטים, סימניות) והן צילומים מהאירוע, ממוסגרים או בהדפסה על מגנט. באירועים בעלי הקשר דתי או מסורתי יש לעיתים מזכרות אופייניות כגון מחזיק מפתחות עם ספרון תהילים או תורה, חמסה.

מסיבה

מסיבה היא אירוע חברתי, שאמור לשעשע ולענג את המשתתפים בו. לעיתים יש לו משמעויות דתיות, תרבותיות או עונתיות, אך המונח "מסיבה" מתייחס להיבט החברתי של ההתכנסות.

קיים קשר בין מסיבות לבין חגיגות וחגים דתיים או תרבותיים, אבל מסיבות נערכות בדרך כלל על ידי גורמים פרטיים או מסחריים והן לרוב לא-פורמליות. כמעט כל אירוע או עילה יכולים לשמש כ"סיבה למסיבה". בתרבויות מסוימות נהוג אף להפוך את טקס האשכבה במותו של אדם למסיבה, על מנת לעודד את קרובי המת. בדרך כלל נערכות מסיבות לרגל ימי הולדת, חתונות, ימי שנה, מסיבת רווקים, נישואים ויום נישואים. לעיתים נערכות מסיבות בעסקים המיועדים לכך - מועדונים ודיסקוטקים - אך לעיתים נערכות ומאורגנות מסיבות באופן פרטי או תחת כיפת השמיים.

עיראקית יהודית

עיראקית יהודית היא קבוצה של ניבים של ערבית יהודית אשר דוברו בפי יהדות עיראק. הניבים היו שונים במקצת בין עיר לעיר ואזור לאזור, וכך למשל השפה בפי הקהילה הגדולה של יהודי בגדאד הייתה מעט שונה מהשפה בפי היהודים בקהילה הצפונית מוסול. הניבים היהודיים היו בשימוש יהודים בלבד והושפעו מהעברית והארמית. אף על פי שהניב לא היה רחוק בצורתו מהערבית שהייתה מדוברת בפי המוסלמים, מוסלמים רבים הבינו אותו בלקות או שלא הבינוהו כלל.

הניבים התאפיינו בהיגוי מיוחד של מילים ערביות עממיות, למשל היה בהם שימוש ניכר בעיצור פ אשר אינו קיים בשפה הערבית הרגילה. כמו כן נעשה בו שימוש במילים ייחודיות, מהמקורות היהודיים ומשפות אחרות.

השפה התאפיינה במליציות רבה, גם בצורת ההיגוי וגם באוצר מילים ייחודי, ושמשה בסיס לפולקלור עשיר של יהודי בגדאד.

השפה הייתה בישראל בשימוש נרחב בקרב יהודים עולי עיראק, ועד היום ישנם ישראלים רבים, אפילו צברים שהוריהם עלו מעיראק, אשר נוהגים להשתמש בה.

בעיראקית יהודית נכתבו שירים רבים אשר מושרים ומושמעים עד היום על ידי יהודים יוצאי עיראק וצאצאיהם בדרך כלל באירועים מיוחדים (חתונה, בר מצווה וכו') לדוגמה:

על הוד

לת'ילומוני

וולי וולי

יחניננה יא יומא

עלמתני שלוןהסרט הישראלי "מפריח היונים" הוא הסרט היחיד הדובר עיראקית יהודית (בניב הבגדדי).

עלייה לתורה

עלייה לתורה היא הזמנה לקרוא בתורה בזמן התפילה במניין. כל עולה לתורה קורא חלק מהפרשה הנקראת באותו יום (בימים רגילים - פרשת השבוע, במועדות - פרשה העוסקת בעניינים הקשורים ליום).

העליות לתורה מתקיימות בכל תפילה שבה מתקיימת קריאת התורה.

צבאות השם

צבאות השם או צבאות ה' הוא שמו של ארגון ילדים שנוסד בי"ט בתשרי תשמ"א (28 בספטמבר 1980) על ידי הרבי מנחם מנדל שניאורסון מחסידות חב"ד. שמו של הארגון לקוח מכינוי לעם ישראל המופיע בספר שמות: "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים". קהל היעד של התנועה הם ילדים וילדות יהודים עד גיל בר מצווה ובת מצווה. המוטו של הארגון הוא "אנו רוצים משיח עכשיו".

על פי דברי הרבי, כל ילד וילדה יהודיים, עם לידתם "מגויסים" לצבאות השם, המפקד העליון הוא – הקדוש ברוך הוא וספר הפקודות הוא – התורה.

הארגון פעיל במדינות רבות. מרכזים בולטים שלו פועלים בישראל ובארצות הברית.

מלבד הארגונים שפועלים תחת השם 'צבאות השם' באופן רשמי, מקובל בחסידות חב"ד להשתמש בשם 'צבאות השם' (וכן ב"חיילי צבאות השם" וכדומה) בפעילות עם ילדים.

הן הזרם המשיחיסטי בחב"ד והן הזרם המתון בחסידות חב"ד מפעילים בישראל ארגונים שונים בשם צבאות השם.

ציצית

ציצית היא מצוות עשה מהתורה לקשור לכל בגד בן ארבע פינות ('כנפות') ארבע קבוצות פתילים, אחת בכל פינה. כל קבוצת פתילים מכילה ארבעה פתילים, הקשורים וגדולים יחד. המצווה מהתורה מחייבת כל גבר יהודי בר-מצווה.

ישנה מחלוקת אם חובת המצווה היא רק בשעות היום, ולא בלילה, או שהחובה היא להטיל ציצית בבגד שמיועד ללבישה ביום, ולא לבגד לילה (פיג'מה). מאחר שכיום לא נהוג ללבוש בגדים בעלי ארבע כנפות כפי שנהגו בעבר, נוהגים לקיים את מצוות ציצית באמצעות 'טלית קטן' שלובשים תחת החולצה, ו'טלית גדול' שעוטים על הגוף בעת תפילת שחרית.

קהל

קהל הוא ציבור אנשים המתקבצים על מנת לצפות, להאזין או להשתתף בהתרחשות אמנותית, ספורטיבית, לימודית, מקצועית, חברתית או פוליטית. הקהל עשוי להימצא פיזית במקום האירוע, למשל באולם תיאטרון, אולם קונצרטים או מופע רוק, מגרש ספורט, הפגנה, קרנבל, כנסייה/בית כנסת/מקדש, ברחוב ועוד. מאידך הקהל עשוי להתקבץ וירטואלית, למשל קהל צופי תוכנית טלוויזיה, מאזיני רדיו או קוראי עיתון מסוים אינם מצויים יחדיו באותו מיקום, ולעיתים גם לא באותה עת.

מעורבות הקהל בהתרחשות עשויה לנוע בין אי-מעורבות כלל, מעורבות מינימלית כגון מחיאות כפיים או קריאת "אָמֵן" או מעורבות רבה ופעילה בתוכני האירוע, כמו למשל מעורבותם של צופי סרט הפולחן "מופע הקולנוע של רוקי" המתחפשים לדמויות מן הסרט ומשתמשים במגוון אביזרים כדי להמחיז את הסצינות המוצגות על המרקע. מעורבות קהל רבה מתקיימת גם במופעי בידור בהם שחקנים מקצועיים מציגים סיפור מסגרת מז'אנר התעלומה הבלשית תוך שילוב אנשים מהקהל בצוות השחקנים ואלתור העלילה תוך כדי התקדמותה.

ביהדות, קהל הוא גם ציבור המתפללים בבית כנסת או הנוכחים בטקס דתי (כגון בר מצווה, חתונה). בהקשרים אלו יש המתייחסים לנוכחים בביטוי: "קהל קדוש". בגולה המילה "קהל" שימשה לעיתים במשמעות הקהילה היהודית או ראשי הקהילה.

קריאת התורה

קריאת התורה היא הקראה של פרשה מתוך ספר תורה, לפני ציבור - לפחות מניין. קריאת התורה היא אחת התקנות העתיקות ביותר ביהדות. קריאת התורה נעשית בתפילת שחרית של שבת ושל ימים טובים (קריאה של פרשה ארוכה), וכן במנחה של שבת, ומדי יום שני וחמישי בתפילת שחרית (קריאה קצרה). בנוסף נערכת קריאה בתורה במועדים מיוחדים, כגון בשחרית של ראש חודש, חנוכה ופורים, ובתעניות (בשחרית ובמנחה, קצרות).

קריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה בו כתובים הפסוקים ללא ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא. הקורא בתורה מכונה "בעל קורא" ותפקידו לקרוא בתורה באופן מדויק, על פי הניקוד, הפיסוק וטעמי המקרא אותם הוא משנן בעל פה.

קריאה בתורה ועלייה לתורה מהוות מרכיב מרכזי בטקסי בר מצווה כיום.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.