ברתולומאוס הקדוש

ברתולומאוס הקדוש היה אחד משנים-עשר השליחים של ישו. מקור השם הוא כנראה בארמית "בר-תלמא" - בן של תלמי (חקלאי?). ברתולומאוס מזוהה עם השליח נתנאל מהבשורה על-פי יוחנן - במתי, מרקוס ולוקס מופיע ברתולומאוס תמיד ליד פיליפוס, ואצל יוחנן לידו תמיד מופיע נתנאל, וזו הסיבה לזיהוי. על-פי המסורת הסורית, שמו המקורי היה "יהושע", ועל-מנת להבדיל את עצמו מישו עצמו הוא לקח לעצמו שם אחר.

על-פי המסורת הנוצרית, ברתולומאוס הקדוש הביא את הנצרות להודו והשאיר שם עותק של הבשורה על-פי מתי.

לאחר-מכן, על פי המסורות, הלך לארמניה וייסד את הכנסייה הארמנית יחד עם השליח תדי. לכן הכנסייה הארמנית קרויה "אפוסטולית", והוא נחשב לפטריארך הראשון שלה. בארמניה הוא גם הוצא להורג בעקבות אמונתו - פשטו את עורו וצלבו אותו במהופך. לכן ביצירות אמנות רבות הוא מתואר עם סכין או עם חתיכה מעורו שלו, והוא נחשב לפטרון הקדוש של הבורסקאים.

היום המוקדש לו הוא ה-24 באוגוסט.

ברתולומאוס הקדוש
בר תולמי
Matteo di Giovanni 003
Last judgement
ברתולומאוס הקדוש אוחז בידו האחת את הסכין שהביאה למותו וקטע מעורו בידו השנייה. פרט מתוך הציור "יום הדין" של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית

ראו גם

לקריאה נוספת

אות קלון

אות קלון הוא ניב שנוצר בעברית החדשה (אף ששני רכיביו מקורם בלשון המקרא), הבא לבטא את החומרה של מושא הביטוי, פעמים רבות תוך ייחוס לחומרה השפעה לזמן רב, לעיתים כזה שאינו ניתן לכפרה, או להיקף רחב יותר מהמושא המצומצם.

אלכסנדר דיומא האב

אלכסנדר דיומא (בצרפתית: Alexandre Dumas; ‏24 ביולי 1802 - 5 בדצמבר 1870) היה סופר ומשורר צרפתי. בין יצירותיו המפורסמות ניתן למנות את "שלושת המוסקטרים" ואת "הרוזן ממונטה כריסטו".

אנרי הרביעי, מלך צרפת

אנרי הרביעי (בצרפתית: Henri IV de France;‏ 13 בדצמבר 1553 - 14 במאי 1610) היה מלך צרפת בין השנים 1589-1610, ראשון המלכים משושלת בורבון. לפני הכתרתו למלך צרפת הוא היה אנרי השלישי, מלך נווארה בין השנים 1572–1610.

כהוגנוט, היה אנרי מעורב במלחמות הדת בצרפת לפני שהעפיל לכס המלוכה. כדי לשלוט במדינה, המיר את דתו לאחר הכתרתו והפך לקתולי. בשנת 1598 הוא פרסם את האדיקט של נאנט שהבטיח חופש דתי לפרוטסטנטים והביא לסופה של מלחמות הדת בצרפת. הוא היה אחד המלכים הפופולריים ביותר של צרפת, וגילה דאגה רבה לרווחת נתיניו וכן סובלנות דתית רחבה ובלתי אופיינית לתקופתו. הוא נרצח בידי מתנקש קתולי קנאי.

אנרי קיבל את הכינוי אנרי הגדול (Henri le Grand), ולפעמים הוא כונה אנרי המלך הטוב (le bon roi Henri), או המאהב (האביר) הירוק (le Vert galant) רמז לרדיפת השמלות שלו. סגנון אנרי הרביעי באדריכלות קרוי על שמו, היות שהוא היה פטרון של תחום זה, כמו גם של אמנויות אחרות.

ג'נג'ש

ג'נג'ש (בהונגרית: Gyöngyös, ביידיש: גונדיש, בקרואטית: Đunđuš) היא עיר במחוז הווש בהונגריה, כ-80 ק"מ ממזרח לבודפשט, לרגלי ההרים שאר-הג' (Sár-hegy) ומאטרה (Mátra).

שם העיר פירושו "עשוי מפנינים", והוא נובע מהמילה ההונגרית "gyöngy", שפירושה "פנינה". לפי גרסה אחרת, שם העיר נובע מהמילה ההונגרית לדבקון, "fagyöngy".

בשנת 1917 פרצה בעיר שרפה גדולה, בה נפגעו מבני אר נובו ובארוק רבים שהיו סביב הכיכר המרכזית, בניינים רבים שהשתייכו לקהילה היהודית, וכן מבני מגורים רבים. כתוצאה מהשרפה איבדו כ-8,000 איש את בתיהם. מבני האר נובו והבארוק שוקמו מאז.

בעיר מפעלי מזון, בהם מפעלי תוצרת חלב ומפעלי נקניק, וכן יקבים רבים. ביקבים אלה נדרכים ענבים הגדלים על מדרונות הרי שאר-הג' הסמוכים.

בעיר מספר אתרים תיירותיים, בהם בית אצולה מקומי שהשתייך למשפחת אורז'י (Orczy), כנסיית ברנרד הקדוש וכנסיית ברתולומאוס הקדוש.

גאבור וונה, מייסד מפלגת יוביק ההונגרית, הוא יליד העיר.

האדיקט של נאנט

האֶדִיקְט (צו) של נָאנְט (Nantes) פורסם באפריל 1598 על ידי מלך צרפת אנרי הרביעי, על מנת להעניק לפרוטסטנטים של צרפת (שנקראו גם הוגנוטים) זכויות דת מהותיות במדינה שנחשבה עד אז לקתולית. הצו הביא לסופן את מלחמות הדת הצרפתיות, שנמשכו כמחצית המאה וגרמו לשסע רחב ולקורבנות רבים בחברה הצרפתית.

סיבה מרכזית למתן הצו היה דאגתו של המלך לאחדות הנושאים האזרחיים. הצו בעצם הפריד את האחדות האזרחית מהאחדות הדתית, ובפעם הראשונה התייחס אל הפרוטסטנטים כשווים ולא ככופרים או פלגנים. באותה מידה העמיד הצו כשוות-ערך גם את החילוניות והעלה על נס את הסובלנות.

בהביעו תמיכה בחופש המצפון לאזרחים, גרם הצו למתן זכויות שונות לפרוטסטנטים כמו חנינה, הכרזה מחודשת על זכויותיהם (כולל הזכות לעבוד בכל תחום ואף בשירות המדינה), הזכות להעלות תלונות על קיפוח ישירות בפני המלך וכן פירוט של כמאה מקומות בטוחים עבור הפרוטסטנטים, כמו לה רושל (La Rochelle).

החוק הסובלני נחשב לחדשני בזמנו באירופה, שבה רווח המנהג שעל האזרחים להאמין באותה אמונה דתית כמו השליט, תוך הסתמכות על הפתגם הלטיני שהוטבע בשלום אוגסבורג "Cuius regio, eius religio" ("למי השלטון - לו הדת").

כאמור אחת המטרות העיקריות של הצו הייתה לסיים את מלחמת האזרחים בצרפת, שנמשכה כמחצית המאה וגרמה לשסעים רבים ולקורבנות בחברה הצרפתית.

למלך אנרי הרביעי היו גם סיבות אישיות לתמיכה בצו: טרם עלותו על כס השלטון הוא עצמו הוגדר כפרוטסטנטי (אמו הייתה פרוטסטנטית גאה) והנושא היה תמיד קרוב ללבו. הוא המיר את דתו בפעם הראשונה בטבח ליל ברתולומאוס הקדוש (שבו נטבחו עשרות אלפי הוגנוטים) כדי להציל את חייו. לאחר מכן חזר לפרוטסטנטיות. בשנת 1593 המיר המלך את אמונתו בקתוליוּת, כדי לבסס את מעמדו כמלכהּ של האומה הצרפתית כולה, והיטב נחרתה אמרתו "Paris vaut bien une messe" ("פריז מצדיקה אפילו מיסה קתולית"). הצו הוכתר כהצלחה עם השיבו את השקט והאחדות לעם הצרפתי למשך שנים רבות.

הצו של אנרי הרביעי בנוי מטקסטים בסיסיים, כאשר הטקסט העיקרי, הכולל יותר מתשעים סעיפים, מבוסס על חוזי שלום שנכשלו ושגובשו עקב אירועים שונים בשנים שקדמו לפרסום הצו. הצו כולל גם 56 סעיפים "מיוחדים" הדנים בזכויותיהם וחובותיהם של הפרוטסטנטים. למשל: המדינה הצרפתית מתחייבת להגן על פרוטסטנטים השוהים בחו"ל בפני האינקוויזיציה. הדברים הגיעו עד כדי כך שהאפיפיור קלמנס השמיני טען עם פרסום הצו כי סעיף זה "צולב אותו".

בפועל, הצו חיזק את מעמדה של הקתוליוּת כדת המרכזית בצרפת: הפרוטסטנטים לא קבלו שום הנחה מתשלום המעשר הנהוג וחויבו לכבד את החגים הקתוליים וכן מנהגים שונים הקשורים לנישואין. הרשויות הגבילו את חופש הפולחן של הפרוטסטנטים לאזורים גאוגרפיים מחוץ לחומות העיר. בהקשר זה בלט בהיעדרו מן הצו יחס המדינה לדתות היהודית והמוסלמית.

הצו המקורי נעלם עם השנים. בארכיון הלאומי בפריז נותר רק עותק מקוצר ומעודכן על ידי הכמורה והפרלמנט, אשר נחתם ב-1599. עם זאת, עותק מן הצו המקורי נשלח בזמנו לז'נבה הפרוטסטנטית למשמרת והוא שמור שם עד היום.

הוגנוטים

הוגנוטים (בצרפתית: Huguenot) הוא כינוי שמקורו במאה ה-16 וה־17 לפרוטסטנטים הצרפתים שהיו קשורים קשר הדוק לקלוויניזם.

הסכם אמבואז

הסכם אמבואז (בצרפתית: Edict de Amboise) היה הסכם בין הקתולים להוגנוטים (פרוטסטנטים) שנערך בטירת אמבואז ב-19 במרץ 1563, אשר סיים את השלב הראשון של מלחמות הדת בצרפת.

מצד הקתולים חתמה על ההסכם קטרינה דה מדיצ'י, עוצרת בשם בנה, שארל התשיעי, מלך צרפת. ההסכם הכיר בזכותם של ההוגנוטים לחופש דתי והביא לסיום קרבות שבהם נהרגו מאות בני אדם.

במסגרת ההסכם הותר לבצע טקסים דתיים פרוטסטנטיים בבתים פרטיים ובערים שהוגדרו מראש במחוזות השונים.

הפרלמנט לא היה שבע רצון מההסכם, אך נכנע לרוב שהשיג המלך בן ה-14 בפרלמנט של רואן.

אולם הסכם אמבואז לא היה אלא הפוגה במלחמה. שני הצדדים נתמכו על ידי כוחות חיצוניים: הקתולים - על ידי פליפה השני, מלך ספרד, וההוגנוטים - על ידי אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה וכוחות אלה דירבנו אותם לשוב ולהלחם זה בזה וב-1567 התחדשו המלחמות ששיאן היה ב-24 באוגוסט 1572 בטבח ליל ברתולומאוס הקדוש בו נרצחו מאות הוגנוטים.

השלכה מהחלון

השלכה מהחלון (דפנסטרציה - Defenestration) היא הדחת בכיר על ידי השלכתו מן החלון. המונח מופיע בעיקר בהקשר של הפוליטיקה של צ'כיה, במהלכה התקיימו מספר "השלכות מהחלון" ידועות. המילה מורכבת מהבסיס הלטיני fenestra (=חלון) ומהקידומת de שמשמעה "החוצה".

טבח ליל ברתולומאוס הקדוש

טבח ליל ברתולומאוס הקדוש (בצרפתית: Massacre de la Saint-Barthélemy) הוא כינוי לטבח שביצעו הקתולים הצרפתים בהוגנוטים (פרוטסטנטים צרפתים) ב-24 באוגוסט 1572, היום המוקדש לברתולומאוס הקדוש. הטבח היה אחד משיאיה של מלחמת הדת בין הקתולים וההוגנוטים שהתרחשה בצרפת בין השנים 1595-1562, מלחמה שהתחוללה בשל פרישתם של אלפים מדרכי עבודת האלוהים וההטפה של הקתוליות בצרפת, לאחר שנמשכו אחר התורות הפרוטסטנטיות של ז'אן קלווין.

הסיבות לטבח זה היו דתיות, מדיניות וחברתיות. הוא היה תוצאה של מתיחות שהצטברה בקרב אצילים קתולים ופרוטסטנטים במשך עשר שנים, מאז תחילת מלחמות הדת בצרפת ב-1562. הוא שיקף את המתיחות בין ממלכת צרפת לבין זו של ספרד ואת המרד נגד ספרד בארצות השפלה. הוא היה גם תוצאה של היריבות בין בית גיז לבין זה של מונמורנסי. אם כי קיימים בקרב ההיסטוריונים חילוקי דעות בדבר מעורבותו של בית המלוכה הצרפתי בטרגדיה זו, כיום רווחת הדעה שבין הנושאים באחריות למאורע זה היו קטרינה דה מדיצ'י ובנה המלך שארל התשיעי.

טבח זה התחולל כתוצאה משלושה מאורעות:

שלום סן ז'רמן-און-לה, שהביא לסיומה של מלחמת הדת השלישית ב-8 באוגוסט 1570.

נישואי אנרי מלך נאוורה למרגריט דה ולואה (18 באוגוסט 1572).

רצח האדמירל גאספאר דה קוליני השני (24 באוגוסט 1572).שלום סן ז'רמן-און-לה הביא לקיצה מלחמה איומה שנמשכה שלוש שנים. שלום זה היה שביר משום שלא היה מקובל על הקתולים הקיצוניים. חזרת ההוגנוטים לחצר המלכות הכתה בתדהמה קתולים רבים. אך אם המלך ובנה החליטו שלא לאפשר למלחמה לפרוץ מחדש והרשו לגאספאר דה קוליני, שהיה מנהיג ההוגנוטים, לשוב ולתפוס את מקומו במועצת המלך. כדי לחזק את שלום סן ז'רמן, קטרינה דה מדיצ'י תכננה את נישואי בתה מרגריט דה ולואה, לאנרי מלך נווארה ההוגנוטי (אנרי הרביעי מלך צרפת לעתיד). נישואים אלה לא היו מקובלים על הקתולים הקיצוניים ועל האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר, שיחד עם פליפה השני מלך ספרד גינו את מדיניותה של אם המלך.

לרגל נישואים אלה התקבץ בפריז מספר רב של אצילים הוגנוטים שליוו את אנרי מלך נווארה. אך פריז הייתה עיר אנטי פרוטסטנטית והפריזאים, שהיו קתולים קיצוניים, לא קיבלו אותם בקרבם. הפרלמנט של פריז החליט להחרים את טקס הנישואים, קטרינה דה מדיצ'י לא קיבלה את אישור האפיפיור לנישואים אלה ואנשי בית גיז לא היו מוכנים לראות את אנשי בית מונמורנסי תופסים את מקומם בטקס זה. רוב הכמרים הקתולים סירבו לערוך את טקס הנישואים. לבסוף הצליחה קטרינה דה מדיצ'י לשכנע את הקרדינל שארל דה בורבון, שהיה דודו של החתן, לערוך את טקס נישואיו. מושל פריז פרנסואה דה מונמורנסי, שלא יכול היה לשלוט במאורעות, נאלץ להתפטר ולעזוב את פריז ימים מספר לאחר טקס הנשואים, מה שהותיר את שדה הפעולה בידי בית גיז.

אנשי בית גיז ראו באדמירל גאספאר דה קוליני את האחראי לרצח פרנסואה הדוכס מגיז ב-1563. ב-22 באוגוסט 1572 נעשה ניסיון התנקשות בחייו והוא נפצע בידו. ההוגנוטים דרשו להעניש את האשמים ואחיו של דה קוליני חנה מחוץ לפריז בראש צבא של 4000 איש. הקתולים חששו מפעולת תגמול מצד ההוגנוטים. לאחר שהתייעצה עם יועציה האיטלקים, קטרינה דה מדיצ'י שכנעה את בנה המלך שארל התשיעי בדבר הצורך בפעולה מונעת. הטבח אירע לאחר שב-24 באוגוסט 1572, כנראה ברגע של התמוטטות עצבים, שארל התשיעי צעק על פי עצת אמו: "ובכן, כך יהיה! הרגו אותם! הִרְגו את כולם! אל תשאירו אף אחד בחיים להאשים אותי לאחר מכן" ("Eh bien soit ! Qu’on les tue ! Mais qu’on les tue tous ! Qu’il n’en reste plus un pour qu’on ne puisse me le reprocher !"), מה שנתפרש כצו לרצח ההוגנוטים בפריז ובערי השדה. באותו לילה הותקף דה קוליני ונרצח במיטתו על ידי עושי דברו של אנרי הראשון הדוכס מגיז. גופתו הושלכה מן החלון לעבר המון זועם שהתעלל בה. מאורע זה סימן את תחילת טבח ליל ברתולומאוס הקדוש שבו נרצחו אלפי הוגנוטים, ומתואר על ידי חלק מההיסטוריונים כניסיון לרצח עם שבו המשטר ניסה לחסל את כל האזרחים המחזיקים באמונה דתית מסוימת.

במשך החודשיים הבאים התפשט הטבח לערים טולוז, בורדו, ליון, בורז', רואן ואורליאן, וכן לערים רבות אחרות ברחבי צרפת.

ההערכות לגבי מספר הנרצחים אינן חד משמעיות, ונעות בין 2,000, לטענת הקתולים, לבין 70,000, לפי הערכת האציל הוגנוטי בן התקופה, הדוכס מקסימיליאן דה בטון, שכמעט והפך בעצמו לקורבן המאורע. חוקרים מודרניים מעריכים את מספר הקורבנות ב-10,000 עד 30,000.

יהודה, אחי ישו

יהודה, על פי המסופר בברית החדשה היה אחד מבניו של יוסף ואחיו של ישו הנוצרי.

על פי המסופר בבשורה על פי מרקוס ו' 3, מתואר ישו כבנה של מרים וכאחיהם של יעקב, יוסה, יהודה ושמעון (ועוד מוזכרות אחיות בלא ציון שמן).

יש המזהים את יהודה כאחד מהשליחים המכונה יהודה השליח (המכונה בבשורה על פי לוקס בשם "יהודה מיעקב" כאשר השם מפורש כ"יהודה אחי יעקב" - וכך תורגם הביטוי בתנ"ך המלך ג'יימס).

לפי סברה אחת יהודה הוא השליח תומאס הקדוש. מקור השם "תומאס" הוא מהמילה "תאום", ובארמית וביוונית הוא נקרא בשם "דידמוס" שמשמעו "תאום". על פי הסברה, יהודה נקרא בשם זה בשל דמיונו לישו ועל מנת לאבחנו מיהודה איש קריות.

ישנה מסורת נוצרית לפיה יהודה כתב את איגרת יהודה - אחד מספרי הברית החדשה.

יעקב בן זבדי

יעקב בן זבדי (או יעקב הקדוש; בשפות אחרות: סנט ג'יימס, סן ז'ק, סנטיאגו, יקובוס, זנקט יקוב, סן דייגו) (מת בשנת 44) היה אחד מתלמידי ישו. יעקב בן זבדי נחשב לקדוש נוצרי ונושא בדרך כלל את השם "יעקב הגדול", על מנת להבדיל בינו לבין שליח אחר ששמו יעקב (יעקב בן חלפי; יעקב הקטן).

כנסיית בית ברתולומאוס השליח

כנסיית בית ברתולומאוס השליח היא כנסייה פרנציסקנית בכפר כנא, המנציחה לפי המסורת את מקום מגוריו של השליח ברתולומאוס הקדוש. הכנסייה הוקמה ב-1885‏.

ברתולומאוס הקדוש זוהה כבן כנא בבשורה על-פי יוחנן, עת היה בין השליחים אשר נכחו בנס הדגים השני בעין שבע:

בחזית הכנסייה ארבעה פילסטרים, וחלון מעוגל קבוע מעל דלת הכניסה היחידה. החזית נושאת גמלון שבמרכזו סמל המסדר הפרנציסקני, ומתחתיו הכיתוב:

היינו, "בית השליח נתנאל ברתולומאוס הקדוש". חלל הכנסייה פשוט וחף מעיטורים כמעט לחלוטין. הוא מלבני בצורתו, ובצידו המערבי אפסיס שרוחבו כרוחב האולם (הכנסייה פונה מערבה ולא מזרחה). המזבח ניצב על בימה מוגבהת, ובחזיתו, בין שני זוגות של עמודים קטנים נושאי כותרות קורינתיות, תבליט המתאר את פגישת נתנאל ופיליפוס הקדוש בישו, והכיתוב בלטינית:

מעל המזבח תמונה המתארת את מותו של הקדוש על אמונתו, ולמרגלותיו נראית גלימת עורו. בצד הצפוני של האולם נראה פסלו של השליח שמעון הקנאי, שזוהה גם הוא בטעות כבן כנא, כנראה בשל הדמיון לכינויו "הקנאי". שמעון הקנאי אוחז בידו מסור בהיותו פטרון הנגרים. בחצר המבנה בית קברות קטן.

כפר כנא

כפר כַּנָּא (ערבית كفر كنا) היא מועצה מקומית בגליל התחתון, כשישה ק"מ צפונית-מזרחית למרכז העיר נצרת. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1968.

מלחמות הדת בצרפת

מלחמות הדת בצרפת היו שורה של התנגשויות בין קתולים לבין הוגנוטים (פרוטסטנטים צרפתים) שנמשכו מ-1562 עד 1598 וכללו מלחמות אזרחים ומבצעים צבאיים. מלבד המאבק הדתי, מלחמות אלה היוו מאבק על השלטון בין בית גיז הקתולי לבין בית בורבון שתמך בהוגנוטים.

מתי

מתי בן חלפי או לוי, המכונה גם מַתַּי השליח או מַתַּי האוונגליסט, הוא קדוש נוצרי, אחד משנים עשר השליחים, תלמידיו הראשונים של ישו. על פי המסופר בברית החדשה, לפני שהצטרף לישו הוא היה מוכס על שפת הכנרת בשירות הרומאים. שם אביו, חלפי, מרמז על האפשרות שהוא אחיו של השליח יעקב בן חלפי.

על פי המסורת הנוצרית, הוא מחבר הבשורה על-פי מתי, הראשונה מבין הבשורות; לאחר מות ישו פעל להפצת תורתו בין הגויים באימפריה הפרתית ומת תוך כדי כך כמרטיר. הכנסייה הקתולית מציינת את זכרו ב-21 בספטמבר, והאורתודוקסית - ב-16 בנובמבר.

בתלמוד הבבלי (במהדורות הדפוס הקטע הושמט בהוראת הצנזורה) מוזכר "מתאי" כאחד מחמשה תלמידי "ישו הנוצרי" שהובאו לפני בית הדין.

פיליפוס הקדוש

פיליפוס הקדוש (?, בית צידא, יהודה - 80 לספירה, הייראפוליס, אסיה הקטנה), היה אחד משנים עשר שליחיו של ישו בברית החדשה. פיליפוס נולד בבית צידא שבגליל, והיה בין ראשוני החוברים לישו. על פי הבשורה על פי יוחנן, פיליפוס ערך לישו הכרות עם תלמיד נוסף, נתנאל (ברתולומאוס הקדוש).

באותה בשורה מבקש פיליפוס מישו, במהלך הסעודה האחרונה:

פיליפוס עשה נפשות לנצרות בסוריה, בפריגיה, וביוון. הוא נצלב בשנת 80 בעיר היוונית הייראפוליס. פיליפוס המבשר הנזכר במעשי השליחים הוא אדם אחר, וגם הבשורה על פי פיליפוס - כתב שנמצא במאה העשרים בנאג חמדי שבמצרים, אינה קשורה אליו.

יום החג לפיליפוס נקבע לאחד במאי, אך בנצרות הקתולית חוגגים אותו ב-3 בו, ובנצרות האורתודוקסית המזרחית - ב-14 בנובמבר.

קטרינה דה מדיצ'י

קטרינה דה מדיצ'י (באיטלקית: Caterina de' Medici; ‏13 באפריל 1519 - 5 בינואר 1589) הייתה אשתו של אנרי השני מלך צרפת, ואמם של פרנסואה השני, שארל התשיעי ואנרי השלישי מלכי צרפת, להם הייתה עוצרת ושלטה למעשה במדינה בשמם.

שנות ה-70 של המאה ה-16

שנות ה-70 של המאה ה-16 היו העשור השמיני של המאה ה-16, החלו ב-1 בינואר 1570 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1579.

שנים-עשר השליחים

שנים-עשר השליחים הם תלמידיו של ישו שנשלחו לאחר מותו להפיץ את תורתו ברחבי העולם. כל השליחים, למעט יוחנן בן זבדי, לא מתו מוות טבעי.

ההתייחסות אליהם כשליחים מתוארת בבשורה על פי לוקס כך: "ועם אור הבוקר קרא אליו את תלמידיו ובחר מהם שנים-עשר בכנותו אותם שליחים" (לוקס, ו', 13)

כמו כן קיימים אזכורים לעובדת היותם שליחים בבשורה על פי מרקוס ובבשורה על פי מתי.

על פי הבשורות, 12 השליחים הם אלו שנכחו בסעודה האחרונה בה ישו אמר לתלמידיו לאכול מהלחם שמסמל את בשרו שנבצע עבורם, ולשתות את היין המסמל את הברית החדשה בדמו, וזאת ביקש לעשות לזכרו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.