ברנבאו ויסקונטי

ברנבאו ויסקונטיאיטלקית: Bernabò Visconti; ‏ 1323 - 18 בדצמבר 1385) היה שליט מילאנו, שהרחיב מאד את שטחי שליטתו. הוא נודע כרודן עריץ, עול המסים שהטיל היה כבד והוא אכף את שלטונו באופן אכזרי. היה שרוי רוב ימיו במלחמה עם כמעט כל הכוחות המרכזיים באירופה ובאיטליה בהם מדינת האפיפיור, הרפובליקה של ונציה והאימפריה הרומית הקדושה, עם בעלות בריתו צרפת וממלכת בוואריה קשר בריתות שהסתמכו על נישואי 17 ילדיו החוקיים. בסוף ימיו נפל קורבן לבגידת בן-אחיו, ג'אן גלאצו ויסקונטי.

ברנבאו ויסקונטי
Bernabò Visconti
Visconti, Barnabò
ברנבאו ויסקונטי, תחריט מהמאה ה-18
שושלת בית ויסקונטי
Bernabò e Beatrice Visconti
ברנבאו ורעייתו, ביאטריצ'ה

תולדות חייו

ברנבאו נולד במילאנו לבית ויסקונטי, אביו היה שליט מילאנו סטפאנו ויסקונטי. האב נפטר כאשר היה ברנבאו בן ארבע. השלטון בעיר נמסר לידי דודו, ג'ובאני. בין השנים 13461349 חי בגלות אך נקרא לשוב לקריאת דודו ג'ובאני. ב-27 בספטמבר 1350 נשא לאשה את רג'ינה-ביאטריצ'ה דלה-סקאלה. בזכות הנישואין הפך ליורש ורונה וקרארה. עם מותו של ג'ובאני ב-1354 ירש ברנבאו את השלטון על מילאנו יחד עם אחיו מתאו וגלאצו. לפי התכנון המקורי בחלקו של ברנבאו נפלו האדמות המזרחיות (ברגמו, ברשה, קרמונה וקרמה), השלטון במילאנו עצמה אמור היה להתחלק לסירוגין בין האחים לפי תקופות. ב-1355 הורעל מתאו בזמן ארוחת ערב, ככל הנראה על ידי אחיו. גלצאו ירש את חלקו של מתאו (לודי, פיאצ'נצה, פארמה ובולוניה) וביצר את כס שלטונו בפאביה. ברנבאו נותר שליט יחיד על מילאנו. האמביציה האישית שלו גרמה לכך שהאפיפיור אורבנוס החמישי הכריז עליו ככופר. שטחי מדינת האפיפיור, ובפרט בולוניה, היו לשדה קרב מתמיד בין משפחת ויסקונטי לאפיפיור.

ב-1356 הסתכסך ברנבאו גם עם קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שביקש לעצמו את כתר הברזל של לומברדיה. עקב סירובו להכיר בזכויות הקיסר הוכרז שוב ככופר על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השישי שישב באביניון. ברנבאו נלחם במספר חזיתות, הדף התקפות של הצבא הקיסרי וערך התקפות על מנטובה החופשית ועל בולוניה האפיפיורית. עם מותו של אינוקנטיוס השישי ב-1362 הסכים ברנבאו להצעתו של ז'אן השני, מלך צרפת לכרות הסכם שלום עם האפיפיור החדש, אורבנוס החמישי. אולם, משלא מילא את תנאי ההסכם, לסגת מבולוניה ולהתייצב בפני האב הקדוש באביניון הוקע שוב ככופר ב-4 במרץ 1363. ב-13 במרץ 1364 נחתם לבסוף הסכם במסגרתו נסוג ברנבאו מאדמות מדינת האפיפיור.

ב-1368 יצא שוב למסע נגד מנטובה, שנתיים מאוחר יותר צר על רג'יו אמיליה. מלחמתו עם משפחת אֵסְטֶה מפרארה העלתה עליו שוב את זעם האפיפיור והוא נודה מהכנסייה פעם נוספת, הפעם על ידי גרגוריוס האחד עשר. מתוך שאיפה להגיע לעיר הנמל החשובה ג'נובה ולספחה כנמלה של מילאנו, חבר ב-1378 לרפובליקה של ונציה במלחמה נגד גנואה. כוחותיו ניגפו בספטמבר 1379.

רודנותו

ברנבאו ציווה שברוכבו בעיר כל העוברים ושבים יכרעו לו ברך. הוא טען שהוא האלוהים ושהאפיפיור והקיסר הם נתיניו.

ברנבאו המציא שיטת עינויים שפורסמה כצו בעת עלייתו ועליית אחיו גלאצו לשלטון. התוכנית, שכונתה quaresima‏- "40 יום", הייתה סדרת עינויים שנועדה להרתיע בוגדים ואויבים מבית. היא כללה שבירת הקורבן על גלגל שבירה, הלקאות, ניקור עיניים ומריטת גפיים, יום עינוי ויום מנוחה לסירוגין.

באחת הפעמים בהם הוטל עליו חרם אפיפיורי, הכריח את שני השליחים לאכול את הבולה, כולל סרט המשי וחותמת העופרת שחתמו אותה. באירוע אחר צלה על המוקד נזיר אוגוסטיני חי בכלוב ברזל[1].

ימיו האחרונים

בשנת 1385 עמדה נכדתו של ברנבאו בן ה-65, איזבו מבוואריה להנשא לשארל השישי, מלך צרפת, דבר שעתיד היה לחזק את מעמדו של ברנבאו בזירה הפנים-איטלקית. פרט לכך, העיר נאנקה תחת שלטונו הרודני והייתה בשלה לשליט חדש. באותה עת צבר כבר בן-אחיו, ג'אן גלאצו ויסקונטי (שהיה גם חתנו, כיוון שנשא לאשה את בתו של ברנבאו, קתרינה, ב-1380) כוח רב בפאביה ולטש עיניו לכס מילאנו. ג'אן גלאצו הזמין את דודו למפגש שבעיצומו אסר אותו והובילו בפומבי בחוצות. פעולתו הראשונה של ג'אן גלאצו הייתה הכרזה על הורדת נטל המס הכבד. הוא הוכרז כשליט על ידי ההמון במהלך הילולה בה נבזז ארמונו של ברנבאו והועלו באש יומני המיסים. בכורו של ברנבאו נכלא ושני בניו האחרים גורשו. ברנבאו עצמו נכלא במבצר טרצו ומת זמן קצר מאוחר יותר בתא כלאו וסביר להניח שהורעל[2].

המוניטין של ברנבאו ויסקונטי כשליט היה ידוע לשימצה ברחבי אירופה והד לו ניתן למצוא בסיפורו של הנזיר מתוך "סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר:

הו ברנבאו ויסקונטי איש מילאן, הולל דגול רודן לומברדיה! אתה אשר עלית מעלה, האספר איך יד גורל הייתה בך? בנו של אחיך, שהיה איש ברית כפול - חתן וגן בן אח - שמך בכלא ותגווע, אויה! כי לא ידעתי מדוע והיאך.

צאצאיו וקשרי הנישואין

ברנבאו בורך ב-17 ילדים חוקיים שהגיעו לבגרות ובעוד לפחות 10 ממזרים מוכרים. הוא ורעייתו עשו שימוש נרחב בנישואי תועלת למטרת רקימת בריתות פוליטיות. הברית האמיצה ביותר נעשתה עם בית ויטלסבאך ששלט בממלכת בוואריה, שלוש מבנותיו של ויסקונטי נישאו לשלושה מצאצאיו של שטפן השני, דוכס בוואריה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כל הפסקה לפי ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמוד 244
  2. ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק עמודים 402 - 403
  3. ^ ג'פרי צ'וסר, סיפורי קנטרברי, הוצאת עם עובד, המפעל לתרגום ספרות מופת, 1980. תרגום: שמעון זנדבנק עמוד 473
איזבו מבוואריה

איזבו מבוואריה או אליזבת מבוואריה (בצרפתית: Isabeau de Bavière, בגרמנית: Elisabeth von Bayern; ‏ 1370 - 24 בספטמבר 1435) הייתה מלכת צרפת בין השנים 1385–1422, רעייתו של שארל השישי, מלך צרפת ואמו של שארל השביעי, מלך צרפת. תקופתה על הכס התחלקה לשניים: עד ששקע המלך בטירוף, באוגוסט 1392, הייתה איזבו מלכה אהובה, רעייה נאמנה ומלכה שאינה יוצאת דופן; לאחר ששקע המלך בהתקפי טירוף, הפכה איזבו לדמות המלכותית הראשונה במעלה אך ניהלה במקביל חיי הוללות, ניאוף ובגידה ששיקעו את צרפת באנרכיה והביאו לאובדן עצמאותה.

אלברכט השישי, ארכידוכס אוסטריה

אלברכט השישי, ארכידוכס אוסטריה לבית הבסבורג (12 בדצמבר 1418 - 2 בדצמבר 1463) היה ארכידוכס אוסטריה, בין השנים 1424–1463.

אלברכט השלישי, דוכס בוואריה

אלברכט השלישי, דוכס בוואריה (27 במרץ 1401 - 29 בפברואר 1460) היה דוכס בוואריה בין השנים 1438–1460.

ארנסט, דוכס אוסטריה

ארנסט, דוכס אוסטריה, הידוע בכינוי ארנסט הברזל (בגרמנית: Ernst von Österreich, Ernst der Eiserne)‏ (1377 - 10 ביוני 1424), היה דוכס שטיריה, קרינתיה ואוסטריה הפנימית בין השנים 1406–1424.

ארנסט, דוכס בוואריה

ארנסט, דוכס בוואריה (1373 - 2 ביולי 1438), היה דוכס בוואריה-מינכן בין השנים 1397–1438.

ג'אן גלאצו ויסקונטי

ג'אן גָלֵאָצוֹ ויסקונטי (באיטלקית: Gian Galeazzo Visconti;‏ נובמבר? 1351 - 3 בספטמבר 1402) היה שליט מילאנו ומאז 1395 דוכס מילאנו הראשון. בסוף ימיו היו תחת שליטתו כמעט כל שטחי לומברדיה ופיימונטה וערים בטוסקנה. יורשיו ואויביו פוררו את דוכסות מילאנו הגדולה שהקים. ויסקונטי עמד מאחורי מיזמי בנייה גדולים במילאנו ובערים שכנות, בהם המצודה של פאביה וקתדרלת מילאנו.

ג'ון הוקווד

ג'ון הוקווד (באנגלית: John Hawkwood; באיטלקית: Giovanni Acuto או Giovanni d'Acuto (ג'ובאני "החד"); בצרפתית: Jean Haccoude; ‏1320 לערך - 17 במרץ 1394) היה אביר עצמאי ממוצא אנגלי, שודד דרכים, קונדוטיירי (מפקד צבאי שכיר חרב) ומנהיגה של מיליציה סדירה למחצה של שכירי חרב שנקראה "החבורה הלבנה" שהשכיר את שירותיו לכל המרבה במחיר. בעיקר פעל בשירותיהן של מדינות איטליה המפולגות, כאשר לחם במלחמות מדינת האפיפיור נגד בית ויסקונטי ולהפך, לצד פיזה נגד הרפובליקה של פירנצה ולהפך ובשירות שליטים אחרים, כאשר הסעיף הקבוע היחיד בחוזהו היה שאינו נלחם נגד מלך אנגליה. במותו, לאחר 35 שנות שירות, נקבר בכבוד רב בקתדרלה של פירנצה ודמותו הונצחה בפרסקו על ידי פאולו אוצ'לו. סיפורו של האביר מתוך סיפורי קנטרברי של ג'פרי צ'וסר מבוסס על דמותו, באופן פארודי, כיוון שהוקווד לא מימש את האידיאלים של האבירות אלא בז להם.

היינריך השישה עשר, דוכס בוואריה

היינריך השישה עשר, דוכס בוואריה (בגרמנית: Heinrich XVI. von Bayern; ‏1386–30 ביולי 1450), היה דוכס בוואריה-לנדסהוט בין השנים 1450–1479.

ויסקונטי

ויסקונטי (באיטלקית: Visconti) הוא שם משפחה איטלקי נפוץ שמקורו עוד בימי הביניים המאוחרים.

האם התכוונתם ל...

לאופולד הרביעי, דוכס אוסטריה

לאופולד הרביעי, דוכס אוסטריה (בגרמנית: Leopold IV von Österreich)‏ (1371 - 3 ביוני 1411), היה דוכס שטיריה, קרינתיה וקרניולה בין השנים 1386–1411.

לאופולד השלישי, דוכס אוסטריה

לאופולד השלישי, דוכס אוסטריה (בגרמנית: Leopold III von Österreich)‏ (1 בנובמבר 1351 - 9 ביולי 1386), היה דוכס אוסטריה בין השנים 1365–1379 ודוכס שטיריה, קרינתיה וקרניולה בין השנים 1365–1386.

לודוויג השביעי, דוכס בוואריה

לודוויג השביעי, דוכס בוואריה (בגרמנית: Ludwig VII, Herzog von Bayern;‏ 1368–1 במאי 1447) היה דוכס בוואריה-אינגולשטאדט בין השנים 1413–1443.

לודוויג התשיעי, דוכס בוואריה

לודוויג התשיעי, דוכס בוואריה (בגרמנית: Ludwig IX. von Bayern; ‏23 בפברואר 1417–18 בינואר 1479), היה דוכס בוואריה-לנדסהוט בין השנים 1450–1479.

סיפורו של הנזיר

סיפורו של הנזיר (אנגלית: The Monk's Tale) הוא אחד מסיפורי קנטרברי שכתב ג'פרי צ'וסר בשלהי המאה ה-14.

הסיפור מגיע מיד לאחר הסיפור על מליבאוס, סמוך לסוף המסע, קרוב לעיר רוצ'סטר. למעשה אין זה סיפור אלא סדרת דרשות היסטוריות קצרות על דמויות היסטוריות שהמוטו המשותף להם הוא:

הנזיר מקדים עוד ומתנצל שהאירועים אינם מסודרים על פי סדרם ההיסטורי אלא על פי הסדר בו עלו ברוחו.

הסיפורים הם אודות הדמויות הבאות:

הילל בן שחר הוא לוציפר המלאך שנפל

אדם הראשון

שמשון הגיבור

הרקולס

נבוכדנצר

בלשצר, המלך האחרון של בבל

זנוביה, מלכת תדמור שנפלה בשבי הקיסר אורליאנוס (270 לספירה)

פדרו, מלך קסטיליה (1350–1369), נרצח על ידי אחיו דון אנריקו

פייר, מלך קפריסין הוא פייר דה לוסיניאן, מלך בממלכת קפריסין ומלך ירושלים בשנים 1358–1369, נרצח על ידי אציליו

ברנבאו ויסקונטי, שליט מילאנו (1354-1385), נכלא ונרצח על ידי בן-אחיו (וחתנו) ג'אן גלאצו ויסקונטי

אוגולינו מפיזה, נסיך פיזה (1220-1289), מוזכר גם על ידי דנטה ב"הקומדיה האלוהית" ("התופת", קאנטו 32 שורות 124-129 וקאנטו 33 שורות 1-90). הואשם בבגידה, נכלא והורעב עד מוות עם שלושת ילדיו.

הקיסר הרומאי נרון

הולופרנס, מצביא אשור בספר יהודית

אנטיוכוס אפיפנס

אלכסנדר מוקדון

יוליוס קיסר

קרויסוס, מלך לידיה שבאסיה הקטנה בשנים 560 לפנה"ס-546 לפנה"ס. יצא למלחמה בעצת האורקל מדלפי והפסיד את ממלכתו.

פרידריך, דוכס בוואריה

פרידריך, דוכס בוואריה (1341–4 בדצמבר 1393), היה דוכס בוואריה-לנדסהוט בין השנים 1375–1393.

פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (או פרידריך החמישי, דוכס אוסטריה) לבית הבסבורג (21 בספטמבר 1415 - 19 באוגוסט 1493) היה מלך גרמני וקיסר האימפריה הרומית הקדושה, בין השנים 1452–1493.

שארל השביעי, מלך צרפת

שארל השביעי, מלך צרפת "המנצח" (בצרפתית: Charles VII le Victorieux; ‏22 בפברואר 1403 - 22 ביולי 1461), בן לשושלת ולואה, מלך על צרפת משנת 1422 עד מותו.

שטפן השלישי, דוכס בוואריה

שטפן השלישי, דוכס בוואריה (1337–26 בספטמבר 1413), היה דוכס בוואריה-אינגולשטאדט בין השנים 1375–1413.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.